זאב אנגלמאיר המאייר הלאומי

 

החלום הרטוב הגדול ביותר של המאייר הקריקטוריסט והקומיקסאי  זאב אנגלמאייר הוא שיום יבוא ובחוף תל אביב יוקמו ארבעה  ראשי ענק של המאיירים הגדולים ביותר של ישראל לדורותיהבדומה לראשי הנשיאים בהר ראשמור בארה"ב.

ואחד מהראשים האלו יהיה כמובן של זאב אנגלמאיר שיוכר סוף סוף  בעיני כל כראוי לו כ"מאייר הלאומי ".

ועל מה למה ?

ראו בראיון המקיף הזה שפורסם באתר מוזיאון הקריקטורה והקומיקס בחולון

 

המאייר הלאומי

 

ראיון מאת אלי אשד

 

זאב אנגלמייר הוא אחד הקריקטוריסטים והקומיקסאים העסוקים ביותר במדינה.ויצר כמה מהדמויות הביזאריות ביותר של עולם הקומיקס הישראלי.

הוא נולד בקיראון  ב-1962 להורים  אב שהיה מורה לספורט בהכשרתו  וגם צייר חובב ואם צאצאית לאלופי ספורט יהודיים שהיו מפעילי קייטנה וגם מרקידים בזמנם הפנוי באוניברסיטת בר אילן  . ( לעתיד הוא יעצב את סמל העיר קרית אונו כארנב)  ועד גיל מבוגר יחסית לא גילה עניין מרובה בציור . במקום זה הועסק רוב הזמן בנגינה על פסנתר .

 אנגלמייר: אני זוכר שבניגוד לשאר בני המשפחה לא התעניינתי בפורט או בריקוד ועד היום אני לא ספורטאי או רקדן .בציור  אני זוכר שהתעניינתי במיוחד דווקא במחבלים ובפילים מאוד אהבתי לצייר כפיות ובפילים הפכתי להיות מומחה אם כי אחר כך זה השתנה לטיגריסים .

בגיל 12 לערך חל פרץ היצירתיות הציורי הראשון שלו אם כי הוא העדיף שלא להראותו להורים

אנגלמייר : זה לא היה שום דבר מתוחכם ,עשיתי ספרון קטן שבעמוד הראשון יש אישה לבושה ובעמוד האחרון יש אישה ערומה לחלוטין כשמדפדפים בו מהר היא מורידה את הבגדים.

 אלי :זה נעשה למטרות אמנות ?

אנגלמייר : לא רק  למטרות גירוי אישיות.

בכלל גם בהתבגרות אנגלמייר העדיף תמיד את עמודי האמצע של פליבוי על חוברות סופרמן ובטמאן .

אלי :מתי הבנת שעתה מעדיף לעסוק רק בקריקטורות ובקומיקס ?

אנגלמייר :רק באמצע שנות העשרים לחיי. אחרי הצבא למדתי בבצלאל והבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות .

אלי :מה עשית בבצלאל ?

אנגלמייר: בבצלאל ניסיתי תחילה את כוחי כצייר ריאליסטי ,אבל מהר מאוד גיליתי שיש הרבה אנשים שיכולים לעשות זה הרבה יותך טוב ממני ושאני לא באמת נמשך לזה . זה היה כשעשיתי סקיצה לתקליטי ג'ז שגילה חברתי ללימודים ולעתיד אישתי התלהבה מהם .ואז הבנתי לראשונה שתחום שלי הוא לא באמת ציור ריאליסטי.

איזה פרוייקטים מעניינים היו לך בבצלאל ?

אנגלמייר :בשנה השלישית בבצלאל היגיע אלינו מישהו שחיפש סטודנט שיעשה לו עבודה קטנה. מידי פעם היו מגיעים אלינו כאלה אנשים והוא היה אחד המוזרים שבכולם ..נפגשתי איתו והוא ביקש שאכין לו פלאטה של מאה מדבקות פופאי ,סנטימטר על סנטימטר. לא ממש ידעתי מה לעשות עם זה ובסוף העתקתי  תמונות של פופאי במחלקת האנימציה בבצלאל  ועשיתי לו פלטה עם הפרדת צבעים.הוא התחמק ולא שילם לי על זה. אחר כך גיליתי שהמדבקות נועדו לכדורי אל אס די.  

בבצלאל החל אנגלמיר לפתח את שיטת עבודת הקולאז'ים שעימם הוא מזוהה עד היום שבה הוא גוזר אימאזים ממקורות שונים ומגוונים ויוצר מהם שלם חדש.

אנגלמייר :אני רואה את עצמי כמי שמשתמש בבנק של אימאז'ים ולכל תמונה שלי יש לפחות שבעה מקורות שונים.התמונות שלי הם ספרי זיכרון לאימאז'ים של פעם שעוברים טרנספורמציה למשהו מאוד עכשווי כמיטב דמיוני הפרוע.וכשיצאתי מבצלאל יצרתי לבסוף  את הקומיקס הראשון שלי

 הקומיקס הראשון של אנגלמייר  ב-1987 הופיע במקומון ירושלמי "כל העיר " בלבד . אבל הוא בהחלט   שיקף משהו מעתידו של אגלמייר  כיוצר.

הקומיקס נקרא "סוטה העיר " וסיפר את חוויותיו המאויירות של רווק ירושלמי.   אלו היו כל מיני פנטזיות מיניות בגוף ראשון. זה היה טור נועז יחסית לזמנו מבחינת העיצוב וגם מבחינת התכנים .

אלי :היו תגובות ?

אנגלמייר :בהחלט היגיעו הרבה מכתבים נזעמים למערכת וקיבלתי את כולם באהבה. אני זוכר שפעם הלכתי למסיבה ודיברתי עם מישוהי שהזכירה כמה היא שונאת מתעבת ובזה  ל"סוטה העיר".  .נהניתי מאוד  לחשוף ל]פנייה בסוף הנאום שלה  שאני הכותב.

 

והיו גם תגובות מרגשות :

 

הקולאז'ים האלו הביאו לבסוף לתוצאות מפתיעות.

 אנגלמייר :פעם השתמשתי  עבור סוטה העיר  בקטע על שתי מעריצות פריקיות של נשיא המדינה בתמונה שהופיעה בנשיונאל גיאוגרפיק בשנות החמישים ששם הם צילמו ילדות ישראליות בחוף תל אביב אני אפילו לא ידעתי שזאת תמונה של ישראליות  חשבתי שאלו הודיות בכלל.ואחר כך אותה ילדה בת תשע  שהפכה לאישה מבוגרת זיהתה את עצמה בתמונה ופנתה אלי כדי לקבל את המקור היא מעולם לא ראתה את הצילום הזה עד שהוא התגלה לה דרכי.

כמדומה שדמות הסוטה והמציצנות והסטייה המינית הפכה לאלמנט קבוע ביצירתו של אנגלמיר. הוא משלב ביצירתו את הביזארי והקינקי מהסוגים הקיצוניים ביותר אבל הכל בקריצת עיין שזה לא באמת רציני ,והתחושה היא שאחרי הכל המדובר בילד טוב קיראון שמשחק במשחקים של המבוגרים. .

 

שושקה

 

שנה לאחר מכן  ב-1988 ן החל אנגלמיר  במקומון ירושלמי  אחר את הדמות הידועה האהובה ביותר שלו שושקה "בעלילות שושקה "  סיפור  פרוזה מאוייר ( ראשון מסוגו אבל לא אחרון אצל אנגלמיר שיש לו חיבה רבה לתחום ביטוי זה )  בהמשכים ואריאציה מוקדמת  על עלילות בחורה שמממשת פנטזיות מיניות .

 לעתיד ביצירות הקומיקס שלו  שושקה הפכה לבחורה  ערומה  המסתובבת ברחובות חובבת סקס בכל צורותיו המגוונות מאוד  ומוכנה לעשות הכל בעבור סיפוק רגעי וידידיה כמו צביקה ומוטקה

שושקה בגירסתה הסופית  בזאת הופיעה לראשוה  בגיליון הראשון  של המגזין הישראלי של "מאד " ( גירסה ישראלית קצרת ימים של המגזין האמריקני הסטירי המפורסם ). שושקה הופיע שם פעמיים .ולאחר מכן היגרה למגזין קומיקס מאריך ימים יותר וחתרני באותה המידה או יותר "סטיות של פינגוינים" בעריכת אמיתי סנדי .  אנגלמייר ושושקה הפכו הפך לדמויות המזוהות ביותר עם המגזין. ושם מצאה  שושקה את הקהל שלה שהזיל ריר למראה דמותה ועלילותיה. ומשם הימשיך עם שושקה במגוון מקומות עד עצם היום הזה ובראשם במגזין בהוצאה עצמית "סירופ ".

 

שושקה הפכה לדמות המזוהה ביותר עם אנגלמייר.  נעשה עליה סרט מצוייר בשם "המופע של שושקה" בידי תלמידת בצלאל יערה גוטליב.היא אפילו תורגמה לגרמנית . אם כי נמצא קושי לתרגם את השירים המיליטריסטיים שהיא שרה לגרמנית מאחר שבגרמנית זה עורר הקשרים נאצים .היא הופיעה בפתיחים לסדרה בלונד של אורנה בן דוב .  היא הופיעה במגוון שלמקומות ובמגוון של מוצרים ומזכרות שאותם הכין אנגלמייר כמו רקמות ופטצ'ים שיוצרו בנפל ובמגנטים בפסלונים קטנים מכל הסוגים  .במידה רבה הוא מזהה את עצמו עם דמות זאת. או יותר נכון זוהי הדמות שאנגלמייר היה רוצה להיות אם היה אישה. . היא גם זוכה להתייחסויות  רבות במכתבי הקוראים והקוראת כולל בתחתונים שעליהם מצויירת שושקה שנשלחו לצייר.

 

עוד סדרת קומיקס שלו הייתה "חם וזפת " שהופיעה בעיתון חדשות על עלילות ילד ערבי שמוכר על שפת הים וחבורת טיפוסי החוף ברנשים בסגנון הסרט "מציצים " שמקיפים אותו שם .  הסדרה שרדה ארבע  שנים עם הפסקה של כמה חודשים כאשר אנגלמיר נסע לחו"ל.

 היית מוכן  להמשיך את חם גם היום ?

אנגלמיר   נראה לי שחם היום התישן בניגוד  לשושקה.

איך הירגשת בעיתון חדשות ?

אנגלמיר : נהדר .הייתה שם פתיחות שלא נתקלתי בה בשום מקום אחר . בחדשות עבד כעורך סופר ספרי המתח  והעיתונאי  אהוד אושרי שסייע לי מאוד והבין היטב את כל מה שעשיתי וכמעט תמיד נתן לי אור ירוק . לדעתי האיור קיבל במה גדולה מאוד ב"חדשות " בראש ובראשונה  הודות לאהוד אושרי . האיורים היו נועזים הרבה יותר ובוטים יותר וגדולים יותר. הכל הודות לפתיחות של אושרי . אהוד אושרי לא היציע רעיונות ונושאים משלו  אבל הוא היה בוחר רעיונות  ממה שהיצעתי לו והוא היה פתוח לכל.

 .   וגם הגרפיקאי רונן  מזרחי סייע מאוד לאנגלמייר בחדשות שהתמונות שלו הפכו מלחלק משמעותי בעיתון . בחדשות החלו דודו גבע ליצור עמודים גדולים של איורים.

אנגלמייר :אהבתי לעבוד עם אושרי ואהבתי לעבוד עם המעצב רונן מזרחי שהי המאוד חדשני בתפיסותיו .עד אז לא היו עמודות כפולות ושערים מאויירים לעיתונים . אלו היו אושרי ומזרחי שהתחילו עם זה  וזה באמת היה שינוי מהפכני בתפיסה של אמנות האיור בעיתונות.

הייתה עליך צנזורה ?

אנגלמייר : צנזרו אותי כמה פעמים לא בהכרך בתוכן.היו מקרים שטיפלתי בנושאים מיניים בצורה בוטה וביקשו ממני לרכך את זה. בדרך כלל  אני יודע מה הגבולות של העיתון ואני משתדל להתאים את עצמי . בעיקרון לאורך השנים יש פתיחות גדולה יותר .אם כי האמת היא שבתקופה שהיה העיתון חדשות יכולתי לעשות דברים מעל דפי העיתון שאני לא יכול לעשות בעיתונים היום.

 

ספרו הראשון היה "הידעת "  שהופיע תחילה כטור בעיתון "חדשות " אוסף של קריקטורות על עובדות מוזרות מבוססות כביכול על מדור ידוע בעיתונות . ובהן ביטא את נטייתו ל\שחוט פרות קדושות שונות תוך שהוא משתמש  ובולל בחומרים נוסטלגיים ופשוטים ומורכבים  שונים מכל הבא ליד ומכל תקופה ויזואלית שעולה על הדעת מעטיפות מגזינים אמריקניים של מדע בדיוני משנות העשרים דרך איורי ספרי ילדים ישראלים של שנות החמישים והשישים ופירסומות של שנות השבעים ועוד ועוד  שאותם הוא מקצין עד לגבול הטירוף ומעבר לו. בדרכו שלו המטורפת אנגלמיר הוא רומנטיקן של התרבות הישראלית הישנה זאת שעד שנות השבעים ומרבה להשתמש באימאג'ים פופולאריים שלה כדי להעביר את מסריו החתרניים .

בין השאר אנגלמייר יצר הגדה משלו לפסח .ומכיוון שזוהי גירסת אנגלמייר היא רחוקה מאוד מלהיות קונבנציונאלית.

אנגלמייר אחרי שהתפרסם ספיישל של פסח שלי ב"עכבר העיר" עם פנינים כמו "קרע לי את ים סוף מאחורה "  ו"תשפריץ לי בחורין ותהיה בן חורין " התקשרה אלי דלית לב העורכת של הוצאת תמוז והיציעה לי להוציא הגדה אלטרנטיבית של פסח.

אנגלמייר הסתגר אז בדירתו במשך שלושה חודשים וצלל אל הטקסט.  הוא העתיק את כל ההגדה בכתב ידו והתוצאה הייתה  הגדה מקורית וחתרנית שמשאירה את הקוראים מרותקים ומשועשעים  עד הסוף ( של הסדר ). . .המהדורה הראשונה נמכרה כמו מצות טריות  תוך עשרה ימים
אנגלמייר : כל החיים עשיתי סדר אצל סבא שלי והסיפור הזה הוא שלי כמו של כל אחד אחר. חשבתי שזאת הגדה שרק חילונים יקנו אותה אבל נדהמתי  כאשר רב בבני ברק ביקש לקנות 21 עותקים לכל יושבי הסדר אצלו . סקרן אותי לדבר איתו והוא אמר לי שיש ריבוי פרשנויות לתורה ..

 

ספרו האחרון עד כה נקרא בפשטות "אנגלמאיר " ובו מוגשות עבודותיו לאורך השנים טורי קומיקס ,איורים שהתפרסמו בעיתונים ,שעשועונים וחידות והם נותנים תמונה מקיפה מעין כמהו של האיש ויצירתו.

 

ב-1998 החפרסם אנגלמיר את חוברת "סירופ הראשונה שלו שבה עסק רבות בנושאי סקס בצורה החתרנית והומוריסטית הקיצונית ביותר . חוברות אלו בהחלט אינן מומלצות לילדים והם כנראה הקומיקסים האירוטיים ביותר  שפורסמו עד כה בעברית אם כי אף לא אחד מהם הוא רציני….

 למה אתה אוהב להצחיק ?

אנגלמייר :זאת נטייה טבעית .באמצעות הומור אפשר להגיד דברים קשים שמתקבלים בצורה יותר קלה ונינוחה.

 אתה אוהב לעסוק בסקס והפרשות הגוף וסטיות למה ?

אנגלמייר : אני מעדיף להתעסק בנושאים בחיי היום יום ולא בגיבורי על . ואני מעדיף להציג את הדברים כמו שהם .בגלל זה הדמויות שלי אף פעם לא מושלמות  אני בעיקרון לא אוהב ולא רוצה ליצור סופרמנים . ,האנשים שלי אף פעם לא יפים ותמיד רואים סימנים של גזרות והדבקות.

הודות לחוברות "סירופ " האלו אנגלמיר החל לקבל המוני מכתבי מעריצים ובעיקר מעריצות מדהימים שכוללים מבחר מעניין של מתנות ששלחו לו הקוראים המעריצים ובהם  תחתונים רקומים שבקומיקסים שלו ,  עבודת יד עשוייה כולה מחרקים שערות מבית השחי  שערות ערווה ,טמפונים,מובייל מרגלי עכבישים  מכתבים פורנוגרפיים ועוד.  אנגלמייר מקבל כמעט תמיד את ההתקשרויות האלו בברכה להוציא בכמה מקרים בודדים ולא נעימים במיוחד.  גרופית צעירה בת חמש כעשרה שלו  אף נהגה לארוב לו ליד ביתו ולנשוך אותו בצווארו  עם הגיעו לבית .חוויה בהחלט לא נעימה ואף מזעזעת במקצת

אנגלמייר : זה נגמר רק לאחר שאיימתי עליה שאני אפנה למשטרה . .

מי היוצרים שהישפיעו עליך במיוחד ?

אנגלמיר : שמעון צבר שהיה מאייר ענק בשנות החמישים והשישים וגם סופר מעולה וכמובן דודו גבע .הוא היה נוהג לתת לי מחוות שונות ביצירתו עוד לפני שהיכרנו אישית למשל הוא היה מפרסם מיכתבים מאת "זאב אנגלמייר " ודברים כאלו .לבסוף נפגשנו הפכנו לידידים טובים ויצרנו דברים ביחד במסגרת חבורת "החור " שלצערי  לא האריכה ימים בגלל מותו הפתאומי של גבע.

איך אתה מקבל רעיונות ?

אנגלמייר : אני מקבל נושאים שונים שעלי לאייר ואז אני מתחיל להפעיל את הראש בסדרת האסוציאציות איפה אני נתקלתי באימאגי'ים שמקבילים לנושא הזה ואיך אפשר להשתמש בהם עבורו עם הספין שלי כמובן . יש לי עשרות ומאות ספרים וחוברות שבהם ימצא משהו מתאים לבסוף כבסיס.אבל זה אומר שגם אין לי ממש סיגנון ייחודי מאחר שלכל דבר אני לוקח אימאג' מאיפה שהו ומשנה אותו לפי צרכי . כך שאין לי סגנון  לכאורה מובהק.מצד שני אני יש למסרים נועזים ובוטים אז כדי לרכך אותם אני משתמש בצבעים עזים נוסטלגיים ובשירי ילדים מחורזים כביכול .אם כי יש לציין שאמצעים אלו רק מגדילים את הבוטות והעוצמה של המסר הנוסטלגי כביכול .

 

אתה עובד במחשב ?

 אנגלמייר אני ככל הנראה אחד המוהיקנים אחרונים עלי אדמות  שלא עובדים עם מחשב כי במחשב אתה לא יכול לעשות כאלו איורים . הכל יוצא חלק ונקי ואי אפשר לצאת מהקווים .אני כנראה לא במיוחד אוהב טכנולוגיה.אני דווקא אוהב להתעסק בחומרים שלי בגודל המקורי שבו הם פורסמו ולא להקטין אותם לצרכי באמצעות המחשב .אני כנראה לא במיוחד אוהב טכנולוגיה.

 

מה החלום שלך?

 

אנגלמייר ששושקה הדמות שלי תחליף את מגן הדוד כסמל המדינה ושסוף סוף יכריזו עלי בתור המאייר הלאומי  והבית שלי ברחוב לילינבלום יהפך לאתר ביקור כמו בית ביאליק .  

 

 

 

 ביבליוגרפיה  של מאמרים על אנגלמייר

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

קרן צור "זאב בעור של כבש "זמן תל אביב –מעריב גליון מספר 628 4.6.2004. ע' 54-58.

 

 

 

 

וגם בגרסה שונה באתר "יקום תרבות "

אנגלמאיר -המאייר הלאומי