web analytics
קטגוריות
שירה

אישה בעקבות פרננדו פסואה

 

 

פרננדו פסואה הוא הסופר הפורטוגזי המפורסם והנערץ ביותר במאות השנים האחרונות.אולי מאז ומעולם.
וזה קצת מוזר מאחר שבמשך חייו היה יוצר לא ידוע לחלוטין ,אדם בודד בשולי החברה שהעדיף לפרסם את יצירותיו תחת מגוון שמות בדויים שלהם יצר זהויות בדויות מפורטות.

והדבר המפליא הוא שהיצירות השונות של כל זהות בדויה אכן עושות רושם ברור כאילו נוצרו בידי אנשים שונים אלו מאלו.
לאחרונה פורסם ספר חדש של פסואה בעברית ולכבודו נערכים בידי השגרירות הפורטוגזית אירועים שונים לזכרו של פסואה.


ולרגל האירועים אני מפרסם כאן שיר מחווה לפסואה של המשוררת קרן קוך . קרן קוך היא שחקנית, מחזאית, משוררת ומורה לתיאטרון ולכתיבה יוצרת ובלוגרית .

היא כתבה מספר מחזות, וב- 2002 הועלה בפסטיבל תאט' קצר בצוותא המחזה שלה "תמונות", וב- 2003 "מי ששואל נשאר" בתמונע.

שיריה פורסמו בגליונות 'הליקון', ב'עלי שיח' וב'גג" והיא פירסמה עד כה ספר שירה אחד אי אהבה" שיצא לאור בהוצאת הקיבוץ המאוחד בסדרת ריתמוס בשנת 2005 וזכה בפרס שרת החינוך והתרבות.

בין שיריה יש שירים על דמויות תנכיות כמו אברהם ויצחק , דינה בת יעקב וחמור ,  שאול המלך. 

 וגם  שירים על דמויות מיתולוגיות –  האלה אתנה והחוזה תרזיאס. 

 לפניכם כאן  מחווה   נשית ליוצר הבודד שהיה מגוון של אנשים רבים  פרננדו פסואה.

 

מהחלון הגבוה ביותר

מאת קרן קוך

 

השיר פורסם במקור בספר השירים " אי אהבה.  

(*"מהחלון הגבוה ביותר "- שורה משיר של פרננדו פסואה, משורר פורטוגלי .)

הַכְּאֵב מִתְחַפֵּשׂ בִּדְמויות בָּשָׂר וָדָם.
שַׂחְקַן הַכְּאֵב שֶׁלִּי, פֶּסוֹאָה,
מֵנִיף בִּי אֶת קִלְשוֹנוֹ
חופֵר מִתַּחַת לְשׁוּחוֹת הַמְצִיאוּת שֶׁלִי.
"אנִי בוֹדֵד וְהַבְּדִידוּת מָרָה",
אוֹמֵר פֶּסוֹאָה כשהוא רוֹכֵן עַל הַחַלוֹן מַבִּיט לָרְחוֹב
וַאֲנִי שוֹאֶלֶת אוֹתוֹ אִם נָגַע אֵי פַּעַם בְּאִשָּׁה.
הוא מֵרִים אֵלַי מַבָּט שוֹאל וְאוֹמֵר
שֶׁיָּדָיו לֹא מַצְלִיחוֹת לְהִתְרוֹמֵם מִן הַדַּף.
בַּזְמַן הַזֶּה – השעון נוֹקֵשׁ בְּחַדְרִי –
אני שואלת אותו – "רָאִיתָ בָּרחוב את דמוּתי?"
"לֹא. אַתְּ כאן אִתִּי. בַּחֶדֶר".
וְאֵינֶנִי יוֹדַעַת מִי עָנָה לִי.

צַר לִי פֶּסוֹאָה, לֹא הִצְלַחְתִּי לְהִשָּׁאֵר בַּחֶדֶר וְלִרְכֹּן מִן הַחַלּוֹן,
לא יָכֹלתי לְהַבִּיט מִן הַפְּנִים אֶל הַדְּמויות שֶׁבַּחוּץ,
נֶאלַצְתִי לָצֵאת לָרְחוב וְלָגַעַת
בָּהֶן, בְּיָדַי המתרוממות מֵאליהֶן, ללא שליטה, בְּעִוָרוֹן מוחלט.
שַׂחְקָנֵי הַכְּאֵב שֶׁבִּי הֵם דמויות בָּשָׂר וָדָם, דוֹבְרים את פְּחָדַי,
מְזַקְקִים את חלוֹמִי לְמָנוֹת קטנות של מְצִיאוּת
נָכְרִית, סוֹאֶנֶת, מְתַקְתֶּקֶת
הַמְיַצֶּרֶת אוֹתם.
צר לי כָּל כָּךְ
עַל עַצְמִי וְעָלֶיךָ פֶּסוֹאָה יַקִּירִי.

 

אי - אהבה / קרן רחל קוך

 

ראו גם

על פרננדו פסואה

פרננדו פסואה בויקיפדיה
דן לחמן על פסואה

 

יעקב פורת במחווה לפרננדו פסואה

יעקב פורת במחווה לפסואה חלק ב'

על קרן קוך

קרן קוך בלקסיקון הסופרים

קרן קוך באתר הבמה

קרן קוך על עקידת יצחק
קול מבטיח ויחודי :יערה בן דוד על קרן קוך

עלומה לעולם ולעצמי :אלמוג בהר על קרן קוך
ובגרסה מורחבת

תמונות :מחזה קצר של קרן קוך

ואך על פי כן כתוב אכתוב :הבלוג של קרן קוך

הספר "אי אהבה"

 

מאת אלי אשד

בלש תרבות וחוקר של תנ"ך, תרבות וספרות פופולארית

9 תגובות על “אישה בעקבות פרננדו פסואה”

בעקבות ההיכרות הכפולה כאן – עם שני היוצרים והדיאלוג ביניהם, מתגבר בי החשש כי מי שלא מצליח להגיע לנימות השיחה שהם מציעים, אבוד הוא ומעביד את סביבתו…

לא נגע בך אישה בשר ודם?
אל תנשום, חפש שפה לשם, תבין את האדם:
"שֶׁיָּדָיו לֹא מַצְלִיחוֹת לְהִתְרוֹמֵם מִן הַדַּף".

כל כך רווחת הטרגדיה האמתית, בינתיים, של המיעוט.

בחורה מאוד נחמדה עם הרבה רצון טוב, וכנראה גם עם פוטנציאל רדום.

כמה הערות ראשוניות:

א. כשכותבים על כאב – לא תמיד מומלץ לעשות שימוש בעצם המילה 'כאב', בוודאי לא פעמיים ברציפות. הכאב האמיתי – מוטב לו שינבע מתוך המילים, ולא יוגדר כפשוטו ובמפורש. זה שיר. זה לא מילון.

ב. כש'משורר' כותב על משורר – ועוד על המילים של המשורר – מומלץ להתעלות קצת יותר אפילו גם עם מעט יצירתיות-לשון.
כתבה "מֵנִיף בִּי אֶת קִלְשוֹנוֹ" – היתה לה הזדמנות להרחיב בהמשך, אולי למשל עם 'כִּלשונו'.
שיר טוב באמת זקוק למעט פילפל ציורי מפתיע מכל זווית מילולית. לא רק לסתם דימוי. אחרת – במה היא מתיימרת להיות שונה מאלפי הכותבים האחרים?!

ג."שחקן הכאב" – אחלה. מצויין. אבל ברגע שחזרה בדיוק על אותו מיבנה ("שחקני הכאב") גם בבית השני – העידה על סוג של – לא נגיד מוגבלות – אבל בוודאי קיבעון יצירתי. עם עוד קצת מאמץ – היה נוצר גיוון מעשיר. כנ"ל לגבי ה"דמויות בשר ודם". זה לא פיזמון לרשת ג'. זה אמור להיות שיר. שירה.

ד. כנ"ל לגבי מוטיב ה"מציאות", החוזר כהגדרה בשני הבתים. זה כבר מתחיל להיות פרוזה. לא שיר.

ה. כנ"ל לגבי ה"יד המתרוממת". שלו – ושלה, כאילו בהתאמה. פשוט מדי. טכני וחסר תיחכום.

ו. סוף דבר: יותר מאשר הצליחה להעביר את מַחמלה על פסואה – הצליחה להעביר את כמיהתה הנסתרת שלה למגע. יפה שזרקה את הקומפלקס הזה עליו.

אבל הואיל וגם את זה הביעה פעמיים במפורש – הבנתי שבפעם הבאה כשאתקל בשיר שלה, אוכל להסתפק רק בבית אחד מתוך שניים. ממילא השני חוזר על הראשון כמו דו"ח ביצוע של הזמנת עבודה.

צר מדי- זה מה שבולט בחיים חסרי המכחול. פוגע, לא מאפשר תיקון, זהו הסוף של עידן ביקורת השירה

אין נקודת מוצא- והכול חוסר מגע, אולי רכילות מאופקת ומתאפקת, אך מפספסת

בשם אחר – נגיד בוקובסקי,נגיד צ'סלב, היה השיר ניזוק? משתפר? ההיה חל בו שינוי מהותי.?

שיר הוא שיר כאר אם אבן אחת נופלת [= [אבן=מילה] אז כל השיר נופל

כמה אלמנטים שהם כנראה רלבנטיים רק לפסואה ולא לשום יוצר אחר בוקובסקי או מישהו אחר שהכותבת רומזת עליהם.
למשל כשהיא כותבת :
אני שואלת אותו – "רָאִיתָ בָּרחוב את דמוּתי?"
"לֹא. אַתְּ כאן אִתִּי. בַּחֶדֶר".
וְאֵינֶנִי יוֹדַעַת מִי עָנָה לִי.

הרמיזה היא ,כנראה למגוון הדמויות הבדויות של פסואה שאינה יודעת אם הסופר עונה לה כ"פרננדן פסואה"" או אולי כאחד מהם כריקרדו ריש או אחד מהאחרים ………
ויש בשיר רמידות שונות לכך .
כך שהשיר יכול להיות רלבנטי רק לפסואה ורק מי שמתמצא ביצירתו יכול להבינו היטב.

לפני ולפנים. השיר הזה לא עשה לי דבר.
התשובה של 666 לריקרדו – גובלת בהתנשאות, איננה ראויה.

אני הוכחתי שהשיר היה חייב להיות שונה אם היה עוסק בבוקובסקי או מישהו אחר חוץ מפסואה.

משורר אדיר. וסופר אדיר לא פחות.
קניתי עכשיו את "הבנקאי האנרכיסט" שלו באינידבוק, בתרגום מצוין של יורם מלצר ונהניתי מכל רגע.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

eight + seven =