web analytics
קטגוריות
קומיקס

הקומיקסאית ההיסטוריונית של הקהילה הלסבית

קומיקסאי שהוא  גם  היסטוריון הוא תופעה נדירה.דווקא  בישראל צץ מיהו כזה או יותר נכון מישהי כזאת.

אילנה זפרן שספר הקומיקס שלה "סיפור ורוד "   שבו משולב סיפורה של הקהילה הלסבית בישראל בסיפורה האישי של היוצרת ,הוא ההיסטוריה המקיפה ביותר על הקהילה הלסבית הקיימת  כיום בעברית.

להלן ראיון מקיף עם אילנה זפרן :

 אלי : איך היגעת לקומיקס ?

זפרן: היגעתי לקומיקס די במקרה. לאחר לימודי, התרכזתי בעיקר בעיצוב גרפי ובאיור, למדתי ארבע שנות עיצוב במכללת הגליל המערבי ואז עקרתי לתל אביב.רק כשעברתי לתל אביב מצאתי את אוצר המילים הנכון להגדיר את הרגשות שקיננו בי שנים והגשמתי את הלסביות שלי הלכה למעשה. אמנם  זה היה תהליך, לא משהו שגיליתי פתאום.ומאז אני  חברה  פעילה בקהילה הלסבית.  פרידה מהחברה הראשונה שלי הולידה אצלי את הרעיון לעשות על זה קומיקס וכך גיליתי את כוחו של המדיום הזה. הרגשתי שמצאתי את הנישה שמתאימה לי מבחינה יצירתית.

לאחר שנפרדה מבת זוגה לאחר כמה שנים של קשר החלה ליצור את ספרה "הזמן הורוד " על פי הזמנה ולאחר שנה וחצי של עבודה הוא יצא לאור בהוצאת מפה.

 אלי:הספר היה יוזמה שלך ?

זפרן : עד כמה שזה מפתיע דווקא לא  בדיוק.מישהו מהוצאת "מפה "  היציע לי לעשות פרוייקט עבורו בלי לקבוע תוכן ספציפי ומיד הרעיון קפץ לי לראש  והתוצאה הייתה "ספור ורוד ". יכול להיות שהגשמת הלסביות שלי, שקרתה בגיל מאוחר יחסית, תרמה והובילה אותי ל"גילוי" היצירתי הזה.

" ספור ורוד " מביא  לראשונה בכרך אחד את תולדותיה  של הקהילה הומו לסבית בישראל והוא משתלב בסיפור חיייה האישי האוטוביוגרפי של המחברת המגלה בהדרגה את משיכתה לבנות מינה ואת סיפור התמודדויותיה עם העולם החיצוני הלא בדיוק סובלני.הסיפור ההיסטורי  מתחיל בימי המנדט שאז ההומוסקסואליות והלסביות היו אסורים על פי חוק  דרך ביטול סעיף החוק שאוסר משכב זכר בשנת 1988 , דרך הניצחון של הזמרת  דנה אינטרנשיונל ( גבר ששינה את מינו והפכה ליקירת הקהילה ההומו –לסבית )  באירווזיון ב1998 וכלה בשנת 2005 שבה איתי פנקס חבר מועצת עיריית תל אביב ובן זוגו יואב ארד נישאים בקנדה ומתכוונים להיאבק על ההכרה בנישואיהם ממשרד הפנים.

 אלי:את חושבת שבשנות השמונים או התשעים היית יכולה לפרסם רומן גראפי כזה ?

זפרן :אני  לא בטוחה שבסוף שנות התשעים או אפילו בתחילת שנות האלפיים מישהו היה מוכן להוציא לאור ספר שכזה. זה תהליך שמבשיל כנראה לאט ואני שמחה שעכשיו הגיע זמנו של רומן גראפי לסבי.

 ואכן מכל בחינה "סיפור ורוד" הוא פורץ דרך לא רק כיצירה על הקהילה לסבית אלא כ"רומן גרפי בעברית שעוסק בנושא היסטורי –אוטוביוגראפי ( באנגלית כמובן יש יצירות רבות מסוג זה "מאוס " של שפיגלמן על השואה הוא רק היצירה המפורסמת ביותר )

  אלי:איך התבצעה  עבודת התחקיר?

זפרן :בעיקר נבירה בעיתונות כי אין הרבה חומרים בספרים על תולדות הקהילה הלסבית.על הקהילה הומוסקסואלית דווקא יש הרבה אבל לא על הלסביות.

איך את מסבירה את זה ?

זפרן : אולי בגלל שהומוסקסואלים תמיד נראו כמאיימים יותר על יציבות החברה מאשר הלסביות.לאף אחד לא הייתה בעיה עם זה שיש חברות הדוקה בין נשים.ומשום כך גם התעסקו הרבה יותר בהומוסקסואלים מאשר לסביות.הספר שלי הוא באמת בגדר נסיון ראשון לסיכום של תולדות הקהילה בישראל.

מצד שני זפרן הקפידה לתאר בספר גם את תהליך הכתיבה שלו עצמו.

זפרן : בתיאור תהליך הכתיבה בספר עצמו יש בעיניי משהו קומי, ומכיוון שפחדתי שהספר ייצא דידקטי מדי, זו הייתה הדרך שלי להכניס קריצות עין לקוראת, להראות לה שלא צריך לקחת את הכל ברצינות כבדה ומשעממת כמו טקסט שצריך ללמוד אותו בבית הספר.

איך היו התגובות בקהילה על הספר?

זפרן : פחדתי מאוד מתגובות של הומואים ולסביות"מקצועיים" שהם תמיד ביקורתיים על כל דבר.אבל התגובות שלהם  היו בדרך כלל טובות ומפרגנות מאוד.

 זפרן לא נחה על זרי הדפנה עם "סיפור ורוד " ומאז היא מתבלטת בעוד סיפורי קומיקס .במקביל ל"סיפור ורוד " זפרן יצרה לעצמה שם של היוצרת הקומיקס הבולטת של  הקהילה ההומו -לסבית עם טורים קבועים כמו "לסביקס "- טור לסבי בקומיקס במגזין "הזמן החדש". אוקטובר 2004- 2005

פוסיקאט – סטריפ"סטרייטי להחריד " כהגדרת זפרן   במגזין הבנות  "עלמה". שפורסם  אוקטובר 2005 –  אוקטובר2006

 כיום זפרן היא אחת הקומיקסאים הבודדים בארץ שיש לה טור שבועי משלה שבו היא יכולה לדון על כל מה שמעסיק אותה.

זהו  רישומון" – טור קומיקס שבועי קבוע   שהתפרסם בשבועון "עכבר העיר".מיוני 2006   עד מארס 2013   ( בגיליון האחרון של "עבר העיר " מספר 948) טור שהוא בחלקו לפחות אוטוביוגרפי ככל הנראה ועוסק בחיי הזוגיות שהנורמטיביים של היוצרת זפרן  ובת זוגה  וגם שני חתולים שנונים ואינטליגנטיים המנהלים עם הגיבורות שיחות על השאלת העמוקות והמצחיקות ביותר של הקיום האנושי והחתולי ועוד  "אלף דברים אחרים "שאינם קשורים כלל ל'קהילה הלסבית ". זהו טור שבו מככבת כרגיל אילנה זפרן עצמה ובת זוגה.שככל הנראה הביא לזפרן את החשיפה הגדולה ביותר לקהל "סטרייטי " עד כה ונראה שיש לו הרבה יותר קוראים סטרייטים מהומואים ולסביות

.לאחרונה היא החלה להתרחב לסיפורים שאינם נוגעים רק מחיי  חברות הקהילה ובכך מסמנת זפרן שאינה מעוניינת שיזהו אותו רק עם נישה ספציפית אחת.וזה בלט  יצירתה הבולטת ביותר  עד כה אחרי סיפור וורוד    "סעיף 19 "  שהופיע בגיליון מוקדש לקומיקס של המגזין "הכיוון מזרח " סיפור פשוט לכאורה והמצמרר בהשלכותיו של בחורה צעירה ושאפתנית שמתקבלת לעבודה בחברה לאחר שהיא חותמת על סעיף תמים לכאורה שאסור לה להיכנס להיריון ולבסוף חותמת על סעיף שעליה לקחת טיפול שימנע ממנה כל רצון להיות אם.הסיפור מראה בבירור שלזפרן יש פוטנציאל  גדול  כיוצרת קומיקס העוסקת גם בשאלות "הגדולות " של הקיום האנושי מעבר לזה של הקיום היום יומי הבנאלי.

נשאר לראות אם תממש את הפוטנציאל הזה.

ראו עוד על אילנה זפרן :

יפה בורוד :מירב יודילביץ מראיינת את אילנה זפרן

אילנה זפרן בויקיפדיה

נוריתהה על סיפור ורוד

עומרי הרצוג על סיפור ורוד

"עתיד ורוד ":לירז אקסלרוד על עתיד ורוד

הי-סטוריה צבועה בורוד -רנה ורבין על "סיפור ורוד"

"ההיסטוריה שלנו בקומיקס" טל איתן על "סיפור ורוד "

אלי אשד על סיפור של אילנה זפרן  הכיוון המזרח הקומיקס

מאת אלי אשד

בלש תרבות וחוקר של תנ"ך, תרבות וספרות פופולארית

9 תגובות על “הקומיקסאית ההיסטוריונית של הקהילה הלסבית”

בולט שם באתר של מוזיאון הקריקטורה והקומיקס
ורואים בתצלום איזה בן אדם מיוחד הוא היה
הוא היה בן אדם מיוחד במינו
וראוי לציין זאת באתר המוזיאון
ואני אומרת את זה מתוך הכרות אישית שלי עם זאב – הכרות אישית של שנים
אין היום בקרבנו ציירי קריקטורה מוכשרים כאלה
הוא מסוג הציירים שקיימים בחו"ל
שמציירים לניו יורקר או למגזינים נחשקים אחרים
ולנו היו כמה כאלה גדולים
שבאו מהונגריה ומהאזור הזה
דוש הלך
זאב הלך
ומעבר לזה שהם היו מוכשרים בצורה יוצאת דופן
הם היו נוף נדיר פה בארץ
זאב נהג לטפח את הדור הצעיר מתוך רצון טוב ומתוך אהבת הציור
וסתם כי הוא היה בן אדם אנושי
מעבר לזה, אם יש איזה מישהי שמציירת נחמד כי היא לסבית במקרה או כי היא לא לסבית
בסדר.
הנטייה המינית לא משנה
היא רק מציירת נחמד וזהו
לא מעבר לזה.

אם היא כותבת ספר על זה.

זה כמו שיגידו לך שאלברט איינשטיין הגאון לא היה תורם את מוחו למדע, כי זה לא משנה, מה זה קשור מוחו למדע ומה בכלל גילו על המוח שלו אחרי מותו. מה זה קשור למדע המוח שלו.

הנטייה הלסבית והסיפור פה הם דבר אחד, בגלל זה זה חשוב מאוד.

מה זה היא מציירת נחמד וזהו
לא יותר מזה????????????????

ד"ר איינשטיין הפכת גם למבקרת קומיקס לעת מצוא??????????

דוש היה וזאב היה והיום יש יוצרים חדשים בתחום הזה, לא פחות מוכשרים וטובים מדוש ומזאב.

שגלי וינשטיין בהחלט מבינה בנושא של איור קריקטורות.
היא הייתה תלמידה של זאב שהדריך אותה באופן אישי והיה בינהם קשר הדוק .
וכשהיא מדברת על איור ועל קריקטורות היא בהחלט יודעת על מה היא מדברת.

אולי ד"ר אינשטיין הפך למבקר קומיקס לעת מצוא
אין לי מושג צריך לקרוא בביוגרפיה שלו לגבי זה
ואם כבר, אז צריך לכתוב:
"הפך גם למבקר קומיקס לעת מצוא"
ולא לכתוב:
"הפכת למבקרת קומיקס לעת מצוא"
כי למיטב ידיעתי אינשטיין היה גבר ולא אשה

את לא יודעת אם איינשטיין עסק בקומיקס????
אז את עוד ד"ר נחמדה למורשת איינשטיין
וזהו, לא יותר מזה.

לא ממש הבנתי מה את רוצה ומדוע את מרגישה צורך להזכיר את זאב כאילו נעשה איזה עוול או משהו.

יש הבדלים רבים בין קריקטירוסטים וקומיקסיקאים. כמעט שני עולמות שונים.
לא ברור אם אכן קראת את הספר של זעפרן, בכל אופן, גדולתה באה לידי ביטוי באומנות הסיפור שלה. לגבי אייכות האיור- הבקורת שלך לא עניינית משום שזה קשור לז'אנר, וזה הסגנון שלה, ומה שחשוב הוא שהסגנון מתאים לקונטקסט של הסיפור.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

five × 4 =