web analytics
קטגוריות
שירה

הדינוזאורים מחכים

הַדִּינוֹזָאוּרִים עוֹד יְחַכּוּ לַבָּאִים אַחֲרֵינוּ

ערן צלגוב הוא משורר ומתרגם מאנגלית וספרדית . הוא יליד 1974. גדל בבאר-שבע.
הוא למד שנתיים הנדסת חשמל – מספיק כדי להבין שזה לא הכיוון.
בוגר תואר ראשון בספרויות זרות וספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון. במהלך טיוליו בעולם התנדב ללמד בכפר אינדיאני שבהרי האנדים של פרו במשך כחמישה חודשים שם לימד, למד, חי וכתב.
ב-2005 הקים עם חברו בעז יניב את "ינשוף האבן", קולקטיב שירה, שיצא למסע בקיץ 2005 במטרה להוציא את השירה ממרתפי צוותא וכיתות הלימוד ולהחזירה אל הציבור הרחב.
כיום מתגורר בניו-יורק לצורך לימודי דוקטורט באוניברסיטת ניו יורק בתיאוריה ביקורתית וספרות עברית.


צלגוב הוא אחד משלושת העורכים המייסדים של כתב העת"דקה ".

ובגליון  הרביעי החדש  של "דקב" הופיע   בימים אלו מחזור השירים המעניין הזה על החיות המפחידות מכל כמטאפורה למצבים אנושיים מאוד.

הדינוזאורים מחכים : מחזור שירי דינוזאורים

מאת
ערן צלגוב

מתוך גיליון " דקה"  4


+
בַּלַּיְלָה דִּינוֹזָאוּרִים שְׁקֵטִים
צָדִים חֲלוֹמוֹת
וַאֲנִי הוֹלֵךְ אַחֲרֵיהֶם
נִזְהָר לֹא לִדְרֹךְ
לֹא לְעוֹרֵר מְהוּמָה
בַּדֶּרֶךְ הַלֹּא מֻכֶּרֶת

לִפְעָמִים זֶה אַבְּסוּרְד
בְּדֶרֶךְ כְּלָל לֹא מוּבָן
אֲבָל תָּמִיד
מַמָּשׁ לִפְנֵי הַזְּרִיחָה
הֵם חוֹמְקִים

וַאֲנִי לְיָדֵךְ
מַרְדִּים בְּתוֹכִי צַיָּד שָׁקֵט
שֶׁל חֲלוֹמוֹת עֲנָק
מִתְעוֹרֵר בִּמְבוּכָה

+
הָעֲקֵבוֹת שֶׁל הַדִּינוֹזָאוּרִים עַל הַגַּב שֶׁלָּךְ
מְרַתְּקוֹת אוֹתִי
אֲנִי מִתְפַּלֵּא כָּל פַּעַם מֵחָדָשׁ
אֵיךְ לֹא סִפַּרְתְּ לִי עֲלֵיהֶם כְּשֶׁנִּפְגַּשְׁנוּ
אֵיךְ לֹא סִפַּרְתְּ אֶתְמוֹל
אֵיךְ לֹא סִפַּרְתְּ
אֲבָל עַכְשָׁו אַתְּ כְּבָר יְשֵׁנָה
וַאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁגַּם הַלַּיְלָה כְּמוֹ כָּל לַיְלָה
שׁוּב יָבוֹאוּ דִּינוֹזָאוּרִים וְיַשְׁאִירוּ בָּךְ סִימָנִים
וּבַבֹּקֶר אַתְּ תְּמַהֲרִי לְהִתְלַבֵּשׁ
כְּדֵי לֹא לַעֲנוֹת עַל שְׁאֵלוֹת
וַאֲנִי לֹא אֶשְׁאַל

אֲחַבֵּק
+


כָּל עוֹד הַדִּינוֹזָאוּרִים יוֹדְעִים לְאָן הֵם הוֹלְכִים
אֵלֵךְ אֲנִי עִמָּם
זֶה לֹא שֶׁבָּרוּר לִי לְאָן
אֲבָל הַקֶּצֶב
הָרַעַד שֶׁעוֹלֶה מִן הָאֲדָמָה בְּכָל צַעַד
נוֹתֵן בִּטָּחוֹן
הֵם מַמְשִׁיכִים וַאֲנִי אַחֲרֵיהֶם
לִפְנֵיהֶם עָרֵי הָמוֹן וּמְכוֹנוֹת עֲנָק
הֵם בְּשֶׁלָּהֶם
וַאֲנִי גַּם
אֵין לִי סָפֵק
דִּינוֹזָאוּרִים הֵם חַיָּה לְלֹא מַעֲצוֹרִים

הָאַחְרָיוּת שֶׁלָּהֶם
עֲדִינָה כְּמוֹ שֶׁקֶט
יֵשׁ הַבְטָחָה
וְהַבְטָחָה צָרִיךְ לְקַיֵּם
זוֹ שְׁאֵלַת קִיּוּם
בְּמִלִּים אֲחֵרוֹת
יֵשׁ לְהַמְשִׁיךְ

הַכֹּל פֹּה שֶׁלִּי שֶׁלָּהֶם
זֶה בָּרוּר עַכְשָׁו
וּבָאֹפֶק כְּפִי שֶׁמּוֹרֶה הַשֶּׁלֶט
הַמָּקוֹם
שְׁלוֹשָׁה יָמִים
לֹא שׁוֹאֵל שְׁאֵלוֹת

אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁזֶּה כָּל כָּךְ עָצוּב שֶׁהַכֹּל יִגָּמֵר
אוּלַי עוֹד לִפְנֵי שֶׁאַגִּיעַ לְשָׁם
אֲבָל לְעֵת עַתָּה
מוֹתֵחַ צַוָּאר אָרֹךְ
לוֹעֵס פִּסַּת אֲדָמָה
וּמַמְשִׁיךְ לִצְעֹד

+
בַּחוּץ עוֹד מִשְׁתּוֹלֶלֶת מִלְחָמָה
אֲבָל הַדִּינוֹזָאוּרִים הָלְכוּ לִישׁוֹן
וְאִיתָּם נֶעֶלְמָה הָעֲדִינוּת
הֵד הַנְּחִירוֹת שֶׁלָּהֶם
מַרְעִיד אֶת הָאֲוִיר
וְאֶת קְצוֹת הַשְּׂעָרוֹת שֶׁלְּךָ
אֲנִי מַאֲמִין שֶׁמָּחָר הֵם יַחְזְרוּ
נוֹשְׂאִים עַל גַּבָּם אֶת הַפְּצוּעִים
הַמֵּתִים וְרֵיחַ לֹא טָרִי בְּפִיהֶם
אַתְּ תַּגִּידִי שֶׁדַּי נִמְאַס כְּבָר
אֲנִי אֲכַבֶּה אֶת הָאוֹר
וְאֵלֵךְ לִכְתֹּב עַל דִּינוֹזָאוּרִים
כָּכָה זֶה בְּכָל מִלְחָמָה

הַדִּינוֹזָאוּרִים עוֹד יְחַכּוּ לַבָּאִים אַחֲרֵינוּ

ראו גם

הבשורה החדשה בשירה או מות השירה ? " : מאמר של ערן צלגוב 

"ארול ולין " עוד שיר של ערן צלגוב

"דקה" בויקיפדיה

גיליון "דקה" 1

גיליון "דקה" 2

כתב עת חדש לשירה "דקה "

כשאבי אביטבול קורא כל הרחוב עוצר : ראיון עם עורכי "דקה" 

"דקה" ערב טרנסטקסטואלי:הקליפ

אלון צור על הדיסק הטרנסטקסטואלי של "דקה"

השירה כמופע חי :מאמר על "דקה"

מאת אלי אשד

בלש תרבות וחוקר של תנ"ך, תרבות וספרות פופולארית

45 תגובות על “הדינוזאורים מחכים”

מופצץ בדימויי דינוזאורים. כולנו מכירים דינוזאורים. אם כבר הקדיש משורר מחזור שלם לדינוזוארים ידברו מילותיו בעד עצמן ללא תוספת איורים וככה נוכל להקשיב לקולו בלי רעשי רקע חזותיים.

באופן עקרוני את צודקת אבל אני היגעתתי כבר מזמן למסקנה שבעולם הויזואלי שלנו אנשים זקוקים פשוטו כמשמעו למימד הויזואלי כדי לקלוט טוב יותר מילים.
זה עצוב שזה ככה אבל זאת עובדה .
ילדים וגם מבוגרים צעירים נמשכים היום יותר למשהו שיש בו תמונות מאשר למשהו שאין בו תמונות ואם אני רוצה למשוך אותם לשירה עלי להוסיף תמונות היכן שרק אפשר.

סוף סוף משורר משורר
וסוף סוף שירה מנוקדת וערוכה כמו שצריך

כל הכבוד לך שמצאת הפעם זמן לנקד

חבל באמת על התמונות המיותרות

פרסום שירים בכתב העת שאתה עורך זו ממש גבורה
פואטית. מעניין איך זה היה עובר אצל דינוזאורים.

הלא סגורים אנחנו במלונה והחיות דמוי עמוד השדרה של תשוקותנו נשכחו מחוץ לבית?

"…וַאֲנִי לְיָדֵךְ
מַרְדִּים בְּתוֹכִי צַיָּד שָׁקֵט
שֶׁל חֲלוֹמוֹת עֲנָק
מִתְעוֹרֵר בִּמְבוּכָה"

כל כך שווה להתעורר לתמונות ולמילים מהעולם הפתוח באמת! זו הפתיחות – היכולת לשורר את האהובים הגדולים עלינו, המשתוללים בתוכנו בצבעים לאורך עמוד השדרה…
תודה על ההזדמנות.

הם הדינוזאורים השונים בכל שיר
והלוואי ובי היו משאירים סימנים כאלה
את השורה המסיימת

הַדִּינוֹזָאוּרִים עוֹד יְחַכּוּ לַבָּאִים אַחֲרֵינוּ

כתבתי על קיר הנשקיה בבסיס

נפלא ועצוב כל-כך

פשוט מוכיח שאין לנו לאן ללכת
עדיף כבר שנלך בגדולות

ולרקס:
אין כיום כתב עת שמחכב את עצמו שעורכו לא מפרסם בו

זו אולי תעודת יושרה של עורך שמפרסם את שיריו דווקא בכתב העת שלו

זה בהחלט נראה כטעם לפגם שעורך יפרסם שירה בכתב עת שהוא עורכו .
מאמרים ובוודאי מאמרי מערכת וביקורות כן,מאחר שבהם העורך תורם מהידע שלו מרעיונותיו והשקפותיו הספרותיות .
שירה ודברי ספרות לא .מאחר שההנחה היא שאינו אוביקטיבי מספיק כדי להעריך דברי ספרות שהוא עצמו כתב אם הם ראויים או לא.
וכך לא אצפה לראות שירים שאותם כתב גבריאל מוקד בכתב העת שהוא עורך "עכשיו " או של יהודה ויזן ב"כתם " .
אני בהחלט אצפה לראות שם מאמרים וביקורות שלהם .
אבל זה לגבי כתבי עת עם עורך יחיד .
ההנחה שלי היא שבכתב עת כמו "דקה " שיש לו שלושה עורכים ,יש שם עוד שתי זוגות עינייים שבודקים את השירים שכל אחד מהשלושה מפרסם וכך יש כאן ביקורת אוביקטיבית.

תודה שתיארת את המצב.
נראה גם לי שאין בעייה גדולה מזו שכל כך הרבה זמן לוקח ללכת "בקטנה".
התקשורת מעידה, אבל, כי להשמיץ ולהרוויח מזה נמאס כבר, – מתכנס משהו מעמיק בתוכה ומתוכה-מכוחה עוד מעט נשמע גם שיחות שירה, כמו שהיה פעם, בעלי דקויות מרגשות, ולא ויזואלית בלבד, אלא מעין מדע בדיוני שירי…

לאלי- גם את האובייקטיביות יש לדחות, ולאשר את העולם המילולי כיחידי שמעדן את רוח התקופה, ואילו במקרה ההפוך – שמצמרר עד היום גם בארץ- אין כל כלל אובייקטיבי שיקבע את העתיד מוצלח שלנו.

דעתי, שלא כדאי למנוע לפרסם,לזעוק כל ביטוי שבכוחו רק לסתום את הפה הפעור לרווחה של זיל וזול.
גם אם זה לא מוצא מקום בהשקפה אובייקטיבית להיום!
לכל הצבעים הדינוזאורים גוון אישי סובייקטיבי בלבד, יעודו של משורר להימצא שם בכל מחיר- בין טיפשות וחכמה, כמו עזרה ראשונה

אם אתה באמת עקבת אחר כתבי עת אתה ודאי יודא:
גבריאל מוקד פירסם את הואריאציות שלו בעכשיו
יהודה ויזן והשני פירסמו משירהם בכתם (וגם בעכשיו בעריכת ויזן)
רועי צ'יקי ארד פירסם שירים במעין
אהרון אמיר פירסם בקשת

או במילים אחרות, כנראה שאתה בדעת מיעוט. לגבי העיניים תמיד יש עוד עיניים.

כיום נערכים בידי קבוצה לא בידי אדם אחד.
אני יוצא מנקודת ההנחה שכאשר עורך מפרסם משהו משלו במגזין משלו היצירה נבדקת קודם לכן בידי העורכים האחרים ,וכך יש שיפוט אוביקטיבי .
אני מניח שהוא לא יכול לכפות עליהם לפרסם יצירה משלו כנגד רצונם ( אם כי לך תדע אני לא באמת יודע את זה (
אבל עם עורך יחיד של כתב עת מפרסם יצירה ספרותית משלו בכתב עת שהוא העורך היחיד שלו אז ברור שאין כאן שיפוט אוביקטיבי פחות או יותר כמו שיש לגבי שאר היצירות בכתב העת.

אבל אין כאן טעות עובדתית .
אמרתי איך לדעתי המצב צריך להיות .
.יכול להיות שהוא לא כך בשטח
.זה הכל .

נראה לי סביר ומכובד שעורך יפרסם עם הפרסום הראשון של כתב העת. אבל לא על כל צעד ושעל.
הוא יכול לנסות את מזלו או כשרונו בכתבי עת אחרים כמו כל מי שרוצה לפרסם.
לא חשובה דעתי על השירים קשה לי להאמין שכתב עת אחר היה מפרסם מחזור שלם של שירי דינוזאורים שאינו מחזור מדהים באיכותו.
זה שהעורך אינו עורך יחיד לא מונע מחבריו להיות לא אובייקטיביים – קצת היכרות עם בני אדם ופחות תמימות לא תזיק.

אם כבר ציינת זאת כידוע לך אנו כאן באתר לא אוהבים שקובעים דברים כמסמרות בלי הסבר.
אמרת
"מחזור שלם של שירי דינוזאורים שאינו מחזור מדהים באיכותו.
"
ייתכן שאתה צודק וייתכן שלא אבל אולי תסביר לנו איך היגעת למסקנה שהמחזור אינו מדהים באיכותו ? על סמך מה ?

קודם כל מקורי
שנית
כל דינוזאור שונה ומאתגר מחדש את המטפורה
שלישית
סדר השירים יוצר יצירה שירית מורכבת בעצמתה –
שהרי בסופו של דבר המחבר נותר שוב לכתוב על דינוזאורים
כמעט לולאת מוביוס

רביעית
תמימות
חמישית
כאילו תמימות ובעצם כאב גדול

אני עם ליאת
גם אני רוצה כאלו סימנים

ראשית לא קבעתי שום דבר כמסמרות.
אני לא אפרט למה המחזור הזה לא משאיר בי חותם ענק. זה מייגע לשלול אני מעדיף לחייב. שנית, אני לא מבין מה זה "אנחנו פה" האם אתה ומי שאוהב את השירים תפסתם בעלות כאן? זה מה שמשתמע.דבר נוסף,
לא ברור לי אם אתה כתבת את השירים או שאתה נציגו הממונה או הלא ממונה. כותב השירים נראה לי אמון לפחות על ניסוח סביר גם מחוץ לשירים.
אם אתה אכן הכותב נראה לי מגוחך שאתה מעריך את שיריך כמדהימים. חתיכת היבריס יושבת עליך.

קראתי שוב את השירים.
הבוקר הם דיברו אליי יותר אני מודה.
עדינותם ועדינות הדינוזאורים עומדים בקונטרסט לכוחם זה יוצר תחושת יופי אצל הקורא. גם הדרך בה תנועתם וגדלותם משתלבות בנפשו של הכותב וביחסיו עם אהובתו נאה בעיניי.
מאידך אינני נסוג מטענתי שעורך צריך להימנע מאוטו-פרסום.

אני לא כותב השירים רק מפרסמם כאן .
וכאן באתר פורסמו שירים רבים וגם ביקורות שירים רבות למעשה יותר מכל אתר אחר שקיים ברשת העברית .
ונוצרה במשך הזמן מדיניות שלא מקובל להשמיע בדיונים על שירים סתם אימרות של שלילה או של חיוב מבלי להסבירם משל זה לחלוטין מתחת לכבודו של המחייב או השולל ( שמציג את עצמו כמי שמבין משהו בשירה ) להסביר את דבריו.
דוגמאות
לא מספיק להגיד
"מחזור השירים הזה הוא כמובן מחורבן ודפוק ותת רמה "
במקרה כזה יואיל כבודו להסביר איך היגיע למסקנה שהמחזור הוא מחורבן ודפוק אפילו כמה מילים של הסבר יספיקו .
לא מספיק להגיד
",מדהים ממש ממחזור השירים הזה מרגש אותי הוא כל כך יפה
או"
בימים אלה של בורסות מתמוטטות וספירת מלאים כללית-כלכלית – כמה טוב שבוקע פתאום כמו משומקום הקול היפה הזה! "

או :
בתוך ים של משוררי סדנאות חקיינים ומודרניזם בפרוטה,אני מוצא שהשירים של המשוררת הזו הם הבטחה של ממש. מלאי עומק ותוכן,אמירה מפורשת ואפילו אינטימיות. "
כל המשפטים האלו הם משפטים סתמיים שאינם אומרים ולא כלום .
ולכו תדעו כל ובהחלט יכלו להיכתב בידי מקורבים או אויבים אישיים של המשורר כמקובל
אמרת משהו על שיר לחיוב או לשלילה או באמצע ?
יואיל כבודו ( או כבודה ) להסביר איך ולמה מחזור השירים או השיר או הפואמה מרגשים אותו ומדוע ולמה הוא מוצא שהם כל כך יפים .
וכך יוכל השולל או המחייב להראות לקהל איך היגיע למסקנותיו הנחרצות והברורותכל כך ואגב כך גם ללמד משהו את המשוררים כותבי השירים שבהחלט יכולים להרוויח מביקורתו זאת .

אני לא מבין מה הבעיה שלך.
ממש לא מבין.
אם קראת את תחושותיי הבוקר קראת גם נימוק עמוק יותר מנימוקיך לכאורה עד כה. זה שאתה כותב ששיר מנוקד וערוך כהלכה האם זה נימוק לאיכותו של שיר? אני מפנה אותך למעלה לדברים שכתבת. ואני לא רואה שם נימוק אסטתי כלשהו.
מלבד זאת, זו שאלה בפני עצמה אם אפשר בכלל לנמק נימוקים מסוג זה. אפשר לנמק באותה צורה בדיוק שיר גרוע ושיר טוב.
בנוסף לכך אתה נוקט בדמגוגיה מתלהמת. אם אתה חושב שאני מטומטם ניחא. אבל גם מטומטם יבין אותך אחרי פעם אחת. תיקרא את סיפרו של שופנהאואר על תורת הוכחנות ותבין מה אתה עושה.
אתה יכול לחזור על עצמך מאות פעמים זה לא יחזק את טענותיך. תנסה להציג אותי כמטומטם ותצא כזה בעצמך.
אני מציע לך שתתווכח עם מישהו אחר.
ראוי גם שתפסיק להציג את עצמך בתור נציג של מישהו. אין לך עמוד שדרה משל עצמך?

ככל הנראה אינך מבין כלל את מטרת הדיון ומי הם בעצם המתדיינים.
אז כמה תיקונים :
לא אני אמרתי ש"השיר מנוקד וערוך כהלכה" .כדאי שתפנה את טענותיך בעניין אליה לא אלי.
וכנראה שלא שמת לב בכלל אבל אני לא העליתי שום נימוק שהוא אם השיר הוא טוב או רע.
את זה אני משאיר למגיבים .
והתשובה האחרונה גם לא הייתה מופנית אליך באופן ספציפי וצר לי עם לקחת את זה באופן אישי.
היא הייתה מיועדת לכלל הציבור כמעין הנחיה איך מן הראוי להגיב כאן על השיר. ואין צורך לראות בה התקפה אישית עליך.

מישהו גנב לי את יום חמישי
ביום ששי נחתתי הישר מיום רביעי
כאילו נחטפתי ע"י יושבים בעב"מ.
הזמן נעלם.
ואני היכן הייתי באותו יום בו
ענני קוואנטים הסתברותיים
המטירו מטחי אלקטרונים
על רקותיי החשופות.?
אני תוהה מה פשר הזמן האבוד.
האם ההנאה הצרופה שאינני זוכרה
השיטה אותי במהירות עצומה לעבר
גדה ערופה?
או שמא הזרימה היתה איטית כל כך
והטביעה מהותית כל כך
עד שנספגתי כולי במשך הגדול.
נותרתי כמו ילדו של הרקלייטוס
בונה ביד אומן ארמונות
בתוך שעוני חול
ומשליך אבני חצץ קטנות
לתוך הנהר המתפתל
לו כצפעון מאיים
בשיניו החלולות.

תודה לך
אני חושב שאפסיק להתנצח איתך.
אני לא מבין כלום זה ברור כשמש.
ואתה גאון הדור.
ההופך במומו הופך.
אני יודע
תרגע
"כלל הציבור"? אתה נפוח מרוב נפיחות?
או שזו מהותך.

כולי תקווה שאתה לא אלי אשד
האתר כלל לא רע.
מנגד
אני חושב שאתה יודע מה אני חושב
על הרטוריקה שלך.

נחמדות
אבל לא ברור לי למה המשורר או המלקט מעדיף להישאר באנונימיות ולמה הוא תוחב את השיר לדיון של שיר אחר שאינו קשור אליו כלל .

שלהבא יוצרים לא יכניסו שירים משלהם ללא כל קשר לדיון על שיר אחר באתר זה .
אם יש יש לכם שיר שאתם חושבים שיכול לעניין אותי אז יש ליצור עימי קשר ישירות בעניינו .

אך אין להכניסו סתם כך לדיון אלא אם כן יש לו קשר ישיר לשיר שנידון .
תודה

מר רקס
אני לא מבינה אותך
יש דבר לא גרוע בעיניך?
בטח משוררים לא עבריים
ומשוררים ישראלים מתים. אתה ודאי מת על יונה וולך.
ממש חכמה גדולה.
בוא נראה אותך.
אם אתה בכלל כותב משהו.

דווקא ניכר כי רקס וספו של דבר אהב את הדינוזאורים

לדעתי ההוכחות להיותם ראויים אגב הן

א. הכותב מצא אותם ראויים לפרסום
ב. העורכים האחרים מצאו גם כן
ג. גם אלי אשד – יעני מבקר חיצוני לדקה
ד. אפילו רקס
ה. גם כמה קוראים פה
ו. עצם הדיון המתלהט סביבם ראוי לבחינה מעמיקה

רק אומר שבעיני הם יצירת מופת קטנה על גבול הסוריאליזם הדרום אמריקאי שלדעתי ערן הגיע משם

מנגו מה שאת קוראת "הדיון המתלהט סביבם" ברובו לא נסוב עליהם.
הטיעונים הממוספרים שלך הם אד הומינם – דרלינג.
גם אם שייקספיר היה אוהב אותם זה לא היה הופך אותם ליצירת מופת. ובטח שלא הדיון הזה עצמו.
גם לא בפרו.
מה סוריאליסטי פה אגב?
בשירים יש מטאפרות.
זה לא הופך אותם לסוריאליסטים.

לבני הראשון קניתי
פזל דינוזאורים.
בדיוק כמו זה.
זה עניין מרחבי
ואני שואלת את עצמי
האם יש קשר בין דינוזאור
מסמיק באפלה
לבין עמוד שדרה שחוליותיו
מהבהבות בחלון ראווה.
והתשובה שלי ברורה
שנינו באותו זמן
ובאותה קדרה
מערבולות חיינו נקבעו
באותו מרק קוסמי
בוא אליי בני ונשחק בכדור
צבעוני
על שפת הים התיכון.

מתי מתי מתי מתי
מה יהיה?

אם היית קורא את השיר השלישי במחזור בעיון רב ולא בעיניים גזעניות כל-כך אולי היית מבין שהשיר השלישי בדיוק מדבר על דינוזאורים כמוך

אנשים שעבר זמנים
גזענים
בין אם לבנים שחורים משובצים או מנוקדים
לאומניים
עם זהות מוגדרת
שהולכים עם הראש בקיר ויהי מה

שיר מעניין

עצוב להיות מתלהם

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

four × 4 =