web analytics
קטגוריות
שירה

הפחדים של קורין אלאל: ניתוח הפזמון "זן נדיר"-חיים מזר

חיים מזר מנתח את הלהיט הידוע של קורין אלאל מאת מאיר גולדברג "זן נדיר".

חיים מזר חוזר בביקורת פזמון נוסף הפעם  אחד מפזמוניה הידועים ביותר של   הזמרת  קורין אלאל.

זן נדיר

מילים: מאיר גולדברג

לחן: קורין אלאל
שרה קורין אלאל

אנחנו פוחדים מהצל של עצמנו
נצמדים לקירות הבתים
ורוב הזמן מתביישים בגופנו
חופרים מקלטים

אנחנו נמלטים ממסיבה משוגעת
נדחקים לסירות משוטים
כל יבשה היא ספינה שטובעת
כשחופרים מקלטים

אנחנו זן נדיר
ציפור משונה
החלומות באוויר הראש באדמה

אנחנו מרמים בעיקר את עצמנו
לא עיוורים, אבל לא מביטים
ולא ברור מה נשאיר אחרינו
מלבד הר פחדים

אנחנו זן נדיר
ציפור משונה
החלומות באוויר הראש באדמה

שיר להעלאת המורל

מאת חיים מזר

שמו של השיר של קורין אלאל "זן נדיר" מעורר שתי שאלות באשר למהותו .מי או מה הוא אותו זן נדיר שעליו היא שרה ,האם מדובר בבעל חיים או בבן אדם, ומה עושה אותו לנדיר? בשיר שלושה בתים ופזמון חוזר במבנה של שני בתים,פזמון חוזר,בית אחד ופזמון חוזר. מה שמשותף לשלושת הבתים ולפזמון החוזר הוא המילה הפותחת-אנחנו. הכוונה היא אם כן לבני אדם. השימוש בגוף ראשון רבים מרמז על קבוצה מאוד מסוימת ומובחנת,אשר קורין אלאל ומחבר השיר מאיר גולדברג משתייכים אליה וצופים בה מהצד בו זמנית. מנקודת מבט אנתרופולוגית הם נמצאים במעמד של תצפית משתתפת.

 

בית ראשון:

אנחנו פוחדים מהצל של עצמנו
נצמדים לקירות הבתים
ורוב הזמן מתביישים בגופנו
חופרים מקלטים

בית זה מתאר את התנהגותם של האנשים החברים בקבוצה. מדובר באנשים חסרי ביטחון עצמי כה רב עד כי הם לא רק פוחדים מעצמם,אלא מתביישים במראה גופם. חוסר יכולת למצוא אפילו קצת גאווה במה שהם. מתקבל הרושם שאם ניתן היה הדבר בידיהם, היו מחליפים את זהותם הפיזית. אי הביטחון גדול עד כדי הצמדות לקירות .כאילו היו רוצים להיבלע בתוכם ובלבד שלא יבחינו בהם בשום צורה.הם אינם מסתפקים בכך וחופרים מקלטים.למקלטים נכנסים רק בזמן מלחמה .האם זה מה שהם רוצים,הישרדות בלבד או שמא גרוע מכך? מקלטים נבנים מתחת לאדמה.יש כאן רמיזה על שאיפה למצב סופני.האם יממשו זאת?

בית שני:

אנחנו נמלטים ממסיבה משוגעת
נדחקים לסירות משוטים
כל יבשה היא ספינה שטובעת
כשחופרים מקלטי
ם

בית זה הוא המשך של הבית הראשון ,רק בחומרה רבה יותר. מסביב, מסיבה משוגעת והקבוצה מה עושה?נמלטת ממנה. תחושתה היא כי אינה יכולה ליטול חלק בעולם העכשווי והמלא שמחת חיים. לא להם חלק ונחלה בעולם זה. חברי הקבוצה מתכנסים בסירות משוטים.בשורה השלישית נאמר :"כל יבשה היא ספינה שטובעת".כאשר ספינה טובעת סירות החירום מורדות למים והנוסעים מתפנים אליהן כדי להימלט.מאחר והיבשה משולה לספינה שוקעת חברי הקבוצה מנסים להימלט ממנה.ההימלטות מתרחשת כשחופרים מקלטים. הביטוי חופרים מקלטים מופיע גם בשורה האחרונה של הבית הראשון. ההבדל היחידי הוא תוספת האות "כ" כמייצגת זמן כל שהוא. השקיעה של היבשה "כשחופרים מקלטים".ישנה כאן בעיה. המקלטים הם חלק מהיבשת. אם זו שוקעת, המקלטים שוקעים גם הם. ולהיכן בעצם מגיעים? עמוק יותר באדמה.אין בעצם שום אפשרות להינצל.אם בבית הראשון ישנה רמיזה למחשבות אובדניות ,כאן בא המימוש שלהן. האם יצליחו בכך?

 

פזמון חוזר:

אנחנו זן נדיר
ציפור משונה
החלומות באוויר הראש באדמה

בפזמון החוזר קורין אלאל ומאיר גולדברג אומרים שלאותו חוסר ביטחון ושפיפות מנטלית אין שום סיבה. ההיפך הוא הנכון.חברי הקבוצה הם זן נדיר.הם התברכו בתכונות העושות אותם ליוצאי דופן. חברי הקבוצה כפרטים וכקולקטיב ניחנו בתכונות הממצבות אותם הרחק מעל הממוצע. אלה הופכים אותם לציפור משונה.היא משונה מבחינת הסביבה בה הם פועלים.אי אפשר להתעלם מהדמיון האסוציאטיבי לסיפורו של האנס כריסטיאן אנדרסן "הברווזון המכוער". בשורה האחרונה של הפזמון החוזר נאמר :"החלומות באוויר הראש באדמה".מתגלה דבר נוסף. הקולקטיב למרות תחושת חוסר האונים שלו עדיין יש לו חלומות. אבל הוא מדחיק את עצמו למצב אפאטי ולא יכול לחלץ את עצמו. לכך אין שום הצדקה.צריך לפעול במלוא העוצמה להיחלץ מבור זה. אם זה לא ייעשה, המצב עלול בהחלט להיות סופני. אי הפיכות פוטנציאלית זו מתוארת בבית השלישי.

בית שלישי:

אנחנו מרמים בעיקר את עצמנו
לא עיוורים, אבל לא מביטים
ולא ברור מה נשאיר אחרינו
מלבד הר פחדים

התיאורים בבית זה הם קשים. משורה לשורה החומרה מתעצמת. בשורה הראשונה מוצגת בפני הקבוצה האשמה חריפה. הקולקטיב בהתנהגותו מרמה את עצמו בשכנעו את עצמו כי אין הוא מסוגל לעשות שום דבר.הוא מתנהג על פי הדפוס של נבואה המגשימה את עצמה. את זה יש להפסיק. בשורה השניה נאמר:"לא עיוורים,אבל לא מביטים". היכולת לראות דברים נכוחה קיימת ואין שום סיבה שלא לעשות זאת. תחושת המפסידנות גורמת לעיוורון פסיכולוגי .המגמה המצטיירת בשורות השלישית והרביעית היא של קולקטיב עם אישיות נסגנית המאיין את עצמו.המורשת שתישאר לדורות הבאים היא "הר פחדים".במשתמע, בכך יש להתבייש!

קורין אלאל ומאיר גולדברג אומרים בצורה קטגורית : בואו נמוטט הר זה, שאם לא כן הוא יקבור אותנו. אם להשתמש במינוח צבאי שיר זה הוא שיחת מוטיבציה.

 

ראו גם

קליפ "זן נדיר "

קורין אלאל בפייסבוק 

קורין אלאל בויקיפדיה

מאיר גולדברג

מאת אלי אשד

בלש תרבות וחוקר של תנ"ך, תרבות וספרות פופולארית

8 תגובות על “הפחדים של קורין אלאל: ניתוח הפזמון "זן נדיר"-חיים מזר”

אלי, תודה שפרסמת את הניתוח הכל כך מעניין של השיר. קשה שלא לייחס את העדפותיה המיניות של קורין אלאל לטקסט המשובח. מין סקירת מצב בקורתית שבין המיעוט ההומוסקסואלי אל מול הנארטיב הישראלי הקולקטיבי.
תמיד חשבתי שמדובר על שיר חברתי פוליטי, המתייחס דווקא לישרלים כזן נדיר בתוך טירוף המזרה"ת שסובב אותנו, אך ההבחנה המבריקה של הדמיון האסוציאטיבי לברווזון המכוער- אגדה הומוסקסואלית ידועה, העיר את פני לכך.
חן, חן.

וואלה חיים שיחקת אותה! עשית לי טוב הבוקר. ממש חידשת לי. הייתי עיוור לגבי השיר ואתה הארת לי אותו. במיוחד לא שמתי לב לשורה העוצמתית: "לא עיורים אבל לא מביטים", שכפי שכתבת מדגישה את ההבדל בין היכולת האוביקטיבית שקיימת והבלגן בראש-נפש שמסבך את העניינים

אגב אני לא חושב שמדובר במיעוט ההומוסקסואלי. למרות שאני מבין שאפשר לפרש את השיר גם ככה

יישר כוח.

ראשית המחמאות, קודם כל לכותב הטקסט וגם לקורין אלאל שאמנם באופן אישי לא נמנית על הזמרות האהובות עלי אולם לעניות דעתי זהו אחד משיריה הטובים וגם הביצוע שלה טוב מאוד, הטכסט הזה הוא טכסט מעולה באמת שאפו למשורר/פיזמונאי שכתב אותו.בזמנים הדי נדירים שמשמיעים את השיר הזה ברדיו(למה?) אני תמיד זוקפת את אזניי מאזינה לו בקשב מפני שתמיד ניתן לשמוע בו דברים חדשים ובזמנים מזמנים שונים גם לפרש אותו אחרת תלוי הן במצב רוחי האישי והן במצב הרוח הלאומי
אני מפרשת זן נדיר כצורה עכשווית לביטוי "עם סגולה" זה הרי מה שתמיד התהדרנו בו "אנחנו עם סגולה" וכאן על פי פרשנותי התחלף הביטוי "עם סגולה" שיש בו יהירות ורהבתנות לא קטנה ל "זן נדיר"כלומר" אחרות מובחנת" אנחנו כפרטים, או כקולקטיב ה-אחר המובחן, ולאחר ההגדרה באים הטיעונים ללמה אנחנו מי שאנחנו, ומי אנחנו באמת,כקולקטיב, אנחנו כל הזמן חיים בפחד קיומי,שהוא תוצאה של מאבקי הישרדות קיומיים שנצרבו בתודעה ובזיכרון במשך אלפי שנים אנחנו האחר המובחן שמפחד הן מהאחרים, והן מהאחרות שלו,הלך הרוח בשיר הוא מצב של פאראנוייה הירידה למקלטים, היא בעיניי סוג של התחפרות שהיא תוצאה של דיכאון עמוק,לעיתים כשאני מקשיבה לשיר הוא מזכיר לי קצת את "אליס בארץ הפלאות" הנפילה שלה והפגישה שלה עם כל מיני יצורים משונים כל אחד אקזמפלר בפני עצמו והמסיבה המשוגעת מזכירה לי את "מסיבת התה" כך הכובען ושאר היצורים המוזרים ולא רק מוזרים במראם אלא בהגיון לא הגיון שהם משוחחים בו האחד עם השני אם הם בכלל מקשיבים האחד לשני,"החלומות באויר הראש באדמה" קודם כל משפט נהדר,פרשנותי עליו,אין שום קשר בין החזון לבין המציאות כפי שהיא אין קשר בין החלום ובין המימוש שלו הפער העצום, ויחד עם זאת החלומות באויר, הרעיון, החשיבה,הדמיון, הם תמיד חופשיים ולא נתפשים כמו האויר כמו הרוח ואי אפשר לכלוא אותם, בשעה שאת הגוף הפיסי "הראש באדמה" את היכולת לממש את הרעיון או החזון או הדמיון כולאים ומסרסים, לא נותנים לתת לדברים לצמוח את צמיחתם הטבעית, ואם נתבונן בחברה הישראלית סביבנו וגם בעצמנו כפרטים, נשאלת השאלה האין זה תיאור מדוייק עצוב ומדכא שלנו הן כקולקטיב רוב הזמן, והן כפרטים (מעת לעת).באשר לזהותה המינית של המבצעת, אינני סבורה שהשיר נכתב על זה, ואולי כן את זה רק כותב השיר והמבצעת יכולים להעיד, על כל פנים הטכסט כל כך משובח שהוא מעבר לזהותו האישית והמינית של פרט זה או אחר, זהו טכסט אוניברסאלי וכאן גדולתו(דרך אגב , כשיוצא לי לשמוע את השיר כשכבר מואילים להשמיע אותו, תמיד זה מעלה לי אסוציאציה של אותה להקת רוק אנגלית שפעלה בסוף שנות השישים, בשם "ציפור נדירה" ובשירה המופלא "סימפטיה".

הפרשנות לשיר שזו שיחת מוטיבציה נראית לי אופטימית. לדעתי כשמסתכלים על השיר בגובה העיניים הוא מחזיר לך את השתקפות המציאות בעיני המתבוננ\ת. תיאור מציאות שהוא די נכון לדעתי. אני לא מוצא שורה שיכולה להעיד שהכותב והמבצעת קוראים לאנשים להתעורר ולתקן את המצב. זהו יותר שיקוף הנוטה דווקא למין תחושת אין מה לעשות , זה מה יש. וזהו. פסימי משהו. אמת אני יכול להבין את השיר לאחר קריאת הפרשנות של חיים כשיר הקורא לשינוי ולהגיד וואלה קח את עצמך בידיים ותשנה את עצמך את עצמנו אבל אני לא ראיתי את זה בשיר לפני כן וגם בינינו זה קצת תמים להאמין שטקסט כזה מורכב הוא טקסט מעורר מוטיבציה. טקסט מעורר מוטיבציה הוא טקסט פופוליסטי עם משפטים עם סימני קריאה פשוטים. תתעוררו!! אני לא מסכים עם ההגדרה של הטקסט כטקסט שיחת מוטיבציה. ההרגשה שלי שזהו פשוט תיאור מצב ניתוח מצב ודווקא ההרגשה העולה מהטקסט היא של תקיעות בלתי ניתנת להזזה כאשר באופק עומד להתרחש האסון. השינוי אינו אפשרות בגלל הגנוס. אנחנו זן נדיר. וזן זה משהו ביולוגי. ואם זה בא מהביולוגיה אין אפשרות לשנות

הגעתי לכאן כדי לנסות לרדת לשורש העניין בו עוסק השיר. התחושה שלי הייתה שמדובר בטקסט שבז לבני האדם ככאלה שממציאים אידיאלים ולא מממשים אותם. הגורם לכך, לפי השיר, הוא שאנחנו פוחדים מהצל ששאר הקבוצה מטילה, מחפשים יציבות של נורמות קיימות (נצמדים לקירות הבתים) ותמיד מכינים לעצמנו מקום להתחפר בו כי אנו לא בטוחים ברעיונות שלנו.
אבל זו רק דעתי, ולמרות שהניתוח של אלי אשד הוא קרקע מאוד פורייה לדיון, מצאתי דווקא את התגובות כמועילות ביותר. הפרשנויות המגוונות כל כך מצביעות על אוניברסליות מדהימה של הטקסט: זהו מסר לאנושות כולה וגם לקבוצות ספציפיות; הוא רלוונטי גם למאורעות אקטואליים וגם לשיפוט העבר; הוא גם מסר מחנך, ואולי גם, אפוא, התוודות אישית של הכותב.

בעוונותי (בסימן עשרת ימי תשובה) אני מודה שרק היום הקשבתי למילים (אך בנאום הסנגוריה להקלה בעונש אציין כי כמעט ואינו מושמע ברדיו, חבל!) אמרתי לעצמי וואו! את זאת אני חייב לכתוב, כך לעזוב הכל באמצע היום ולהגיב, אז הנה, וואו!

תודה⁦♥️⁩,זה היה נפלא .מעולם לא הסתכלתי על השיר בצורה הזו,המון תודה על פתיחת המחשבה?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

15 − 1 =