web analytics
קטגוריות
מדע בדיוני

בדידותם של ברואי האדם:ניתוח סיפור המדע הבדיוני ה"הסדן של יופיטר" מאת גרגורי בנפורד וגורדון אקלנד -חיים מזר

 

חיים מזר מוכר באתר זה בדרך כלל כמבקר פזמונים.במאמר זה הוא לובש את אחד הכובעים הרבים האחרים שלו כחוקר וכמבקר של יצירות מדע בדיוני.

והפעם הוא עוסק בנושא רלבנטי וחשוב מבחינת אתר זה יצירת העוסקות ב"גלמים " מעשה ידי אדם או "שיבוטים"

ולשם כך הוא מנתח יצירת מדע בדיוני קדומה את "פרנקנשטיין " של מרי שלי מראשית המאה ה-19 ,ויצירת מדע בדיוני מודרנית את הסיפור "הסדן של יופיטר" מאת גרגורי בנפורד וגורדון אקלנד מסוף המאה העשרים .
האם יש הבדלים ביחס של שתי היצירות והיוצרים המתוארים בהם למעשי ידיהם האנושיים ?

 

בדידותם של ברואי האדם

מאת

חיים מזר

השיבוט הגנטי המלהיב את דמיונם של החוקרים והציבור טומן בחובו פוטנציאל מדעי עם משמעויות רפואיות מרחיקות לכת בפרט במה שקשור לריפויין של מחלות חשוכות מרפא.לצידה של תקווה זו ישנם גם מי שמוחים על כך בשל השאלה המוסרית הכרוכה באפשרות שיבוטם של בני אדם.אם נלך צעד אחד קדימה גם אם הוא מוקצן, אפשר לתהות שמא אותם חוקרים יוציאו על המשובטים פטנטים וככאלה יהיה על הממציאים לרשום את משובטיהם אצל רשם הפטנטים, מה שמחייב גם התייחסות למעמד החברתי והמשפטי שלהם.
בשאלה אחת לא מטפלים כלל והיא מה יהיה בעצם גורלם האישי ריגושי של המשובטים? אילו מין בני אדם יצאו מהם? עלול בהחלט להיווצר מצב בו המשובטים יהיו אנשים בודדים מאחר והם עלולים להיות חריגים בשל תכונות שיוטבעו בהם כמו כוח פיזי רב במיוחד,יכולות אינטלקטואליות נדירות וכו' ולא יהיו במחיצתם שווים להם שאיתם ירצו לחלוק את עולמם.

האדם המלאכותי

 

קשה לצפות את מכלול הבעיות שיתעוררו משעה שהאנשים המשובטים יהלכו בקרבנו.התמודדות ראשונית עם סוגיות אלה מוצאים בחלק מהספרות המדע הבדיונית.הספר הראשון שבעיות אלה מוצגות בו ובצורה בוטה במיוחד הוא ספרה של מרי שלי "פרנקנשטיין".

בספר זה מתארת מרי שלי את יצירתו של אדם אם כי לא בדרך של שיבוט.היוצר הוא פרנקנשטיין שלאחר מאמץ מתמשך של ימים ולילות שהשתרע על חודשים רבים הגיע להארה שאפשרה לו לגלות את סיבת החיים ואף יותר מזה, את היכולת להעניק חיים לחומר דומם(שלי 1985 : 33 ).פרקנשטיין היה חדור אופוריה ואופטימיות בדבר האושר הצפוי לאנושות בעקבות גילוי זה וכפי שהוא מתאר זאת: "יצורים מאושרים ומצויינים יהיו חבים לי את חייהם.אין אב בעולם שיזכה מבנו להכרת תודה הדומה לזו שלה אזכה אני מיצירי כפי" (שם עמ. 34 ).הדמות שהוא חותר ליצור ואותה הוא אכן הצליח להביא לעולם היא בן אנוש גבוה במיוחד שגובהו 2.6 מטר ורוחבו בהתאם.בדבריו אלה של פרנקנשטיין נרמזות שאלות נוספות שיהיה צורך להתמודד איתן בעתיד ואשר לא בטוח שימצא להן פיתרון.שאלה אחת היא התחושה של המשבטים שירגישו את עצמם כאלוהים.הם בוראיהם של אנשים ולכן ירגישו כמי שמותר להם לעשות ככל העולה על רוחם ולהתחיל לברוא צורות חיים חדשות בלי שום השקעת מחשבה לגבי תוצאות מעשיהם.שאלה שניה היא הבעיה הזהותית של המשובטים.אם המשבטים יביאו לעולם אדם בוגר פיזית כדוגמת היצור של פרנקנשטיין, אדם זה בין שיהיה גבר או אישה יהיה חסר מחוזות ילדות ותבניות נוף מולדת.לא יהיו לו לא אבא ולא אמא.לא יהיו לו זכרונות עליהם יוכל להתרפק ולהתגעגע ולא יהיה לו שום עבר(שם עמ. 87 ).

יצורו של פרנקנשטיין היה בעל מראה דוחה ומבחיל.כל הרואה אותו היה נבעת מכיעורו(שם עמ.93-94 ). "עורו הצהוב אך בקושי כיסה את השרירים ואת העורקים שמתחתיו.שערו היה גולש ושחור כעורב,שיניו לבנות כפנינים,אך כל אלה יצרו ניגוד מזעזע לעיניו המימיות,אשר צבען היה כמעט כצבע העפעפיים הלבנות שבהן היו קבועות ושפתיו שחורות וישרות"(שם עמ. 37 ).מאוד יתכן שהמשבטים יבראו בני אדם על פי טעמם האישי ויראו באפשרויות השיבוט ליצור את דמות האלטר אגו שלהם שיהיה רחוק מהטעם הממוצע ובצורה כזאת יבואו לעולם אנשים שיוטבעו בהם התכונות שהם חשבו כי חסרו להם. במקרה בו תינתן להם אפשרות ליצור משובטים באופן סדרתי,הם ישברו איזון חברתי אקולוגי ויביאו לפריצתם של עימותים על רקע השונות הבולטת שבין המשובטים לחברה הרגילה.מאחר שהראשונים ירגישו עצמם דחויים,הם ינסו להקלט בחברה ואין שום ערובה שאכן יצליחו בכך.קרוב לוודאי שתחושת הניכור שלהם תהיה קשה ואולי גם לא יוכלו לעמוד בה.

Image:Frontispiece to Frankenstein 1831.jpg
משובט שמובא לעולם במידות של אדם בוגר בלי שעבר שלבים של צמיחה והתבגרות הוא בבחינת טבולה רזה.אבל אם הוא מצליח לעמוד על דעתו בכוחות עצמו כדוגמת יציר כפיו של פרנקנשטיין הוא עשוי להיות מודע היטב למצבו ולנסות להחלץ מכך ולפרוץ את מחסום הבדידות .מה שהוא עשוי לחפש ובצדק הוא אישה כפי שיצורו של פרנקנשטיין מבקש מיוצרו.הוא אינו יכול להסתפק בכך שעשה אותו לאדם חי ונושם מתוקף היותו בוראו. לפרנקנשטיין יש אחריות רבה כלפיו ואין הוא יכול ובעצם אסור לו להתעלם מכך. זאת בעצם חובתו וכפי שהוא מפנה בקשה זו אל יוצרו ובצורה קטגורית "אתה מוכרח ליצור נקבה למעני,אשר עמה אוכל לחיות בקשרי חיבה הנחוצים לקיומו .אתה לבדך יכול לעשות זאת ואני תובע זאת ממך בזכות,אישה אשר לא תוכל לסרב להעניק לי"(שם עמ. 103 )…אנו נהיה מפלצות ,מנותקות מהעולם,אך לעומת זאת נהיה קשורים ביותר ביותר זה לזה,חיינו לא יהיו מאושרים אך תמימים ובלתי מזיקים והם ישחררוני מאומללותי"(שם עמ. 104 ).פרנקנשטיין נכנע ללחציו של יצורו ומתחיל במלאכת הבריאה. מהר מאוד הוא עומד על גודל האחריות הנתונה בידיו וזמן קצר לאחר שהחל בעבודתו עוד בטרם סיימה הוא השמיד את מה שיצר. השאלות שהטרידו אותו היו לא לגבי מראה האישה בסיומה של העבודה בבחינת מוצר מוגמר,אלא לגבי אופייה הלא ברור.האם באמת תצטרף לזכר ותעבור לגור במחיצתו במקום מבודד מיישוב וללא קשר עם בני האדם האחרים? אולי תהיה מרושעת יותר ממנו ו"יתכן אף שהם ישנאו זה את זו.היצור שכבר חי תיעב את הופעתו המעוותת ואולי לא יוכל לשאת זוועה גדולה ממנו,כאשר תופיע לפניו בצורת נקבה"(שם עמ. 118 ).

יצורו של פרנקנשטיין התמלא בחמת זעם על כך שבקשתו לא התמלאה ומאדם אומלל הפך לנוקם ונוטר ורצח את מקורביו של פרנקנשטיין לרבות אשתו(שם עמ. 141 ).אותה אחריות שפרנקנשטיין עמד עליה לבסוף תעמוד גם בפני המשבטים.מה דמות אישיותית תהיה להם למשובטים? האם באמת ניתן יהיה לתכנן כל תכונה ותכונה שלהם? ואולי תכנונים אלה יהיו מחוץ לשליטתם מכיון שאי הוודאויות הפסיכולוגיות הן גדולות מדי ואין שום ערובה שהמשובטים ינהגו כפי שמצפים מהם?עלול בהחלט להתפתח מצב בו המשובטים ,בשל תחושת הניכור כלפיהם יהפכו לאנשים מתוסכלים ויוציאו את חמת זעמם ללא הבחנה על החברה הסובבת אותם.

 

המשובטים

אפשרות שיבוט אחרת שמוצגת ביצירות נוספות היא אנשים המשובטים בתנאי מעבדה ועוברים תהליך גדילה טבעי,אלא שהכל נעשה בצורה סטרילית הנושאת אופי של ייצור תעשייתי כפי שזה מוצג בספרו של האלדוס האקסלי "המחר הנועז" ובמהלך התפתחותם הם גם זוכים לחינוך תואם. קיימת גם אפשרות להביא לעולם משובטים שימלאו פונקציות שונות אשר כתוצאה מתהליכים חברתיים כלכליים ילכו ויעלמו ועדיין יהיה בהם צורך או שידרשו בעלי יכולות שונות,זאת מתוך הבנה כי החברה (society)עלולה להקלע למצוקות פונקציונאליות שונות.סיטואציה ממין זה מתוארת בסיפורם של גרגורי בנפורד וגורדון אוקלנד "הסדן של יופיטר" (פנטסיה 1981 חוברות 24,25 ).

book cover of 

If the Stars Are Gods 

by

Gregory Benford and 

Gordon Eklund
יצירה זאת איננה מתארת חברה בכללותה,אלא מערכת יחסים קשה למדי בין אישה פרי הנדסה גנטית לבין צוות גדול(400 איש) איתו היא שוהה במעבדת חלל סביב כוכב הלכת צדק.מערכת היחסים בינה לבין הצוות היא בבחינת מיקרוקוסמוס למערכת יחסים זהה בין קבוצת אוכלוסיה שגם היא תוצר של הנדסה גנטית הנקראת מאניפים(פנטסיה2000 1981 חוברת 24 עמ. 12)לשאר האוכלוסיה על פני כדור הארץ.
הן במעבדה והן על פני כדור הארץ "כל אחד מומחה למה שהוא ויש רק מעטים כל כך בכל מקצוע, קשה למצוא בן שיחה"(פנטסיה 1981חוברת 25 עמ.9 ).ההתמקצעות הגיעה למימדים כה קיצוניים עד כי כל אדם מכיר רק את התחום הצר שלו בלבד.זהו מצב של שונות יתר. היה צורך באנשים היודעים לגשר בין עולמות הידע של המומחים למיניהם.הדרך לטפל בכך היתה ההנדסה הגנטית.בדרך זו "הובאה" לעולם קבוצת אנשים שמארה –האישה שבמעבדת החלל –היא אחת מהם.המאניפים הוכוונו למהירות רוחית,מיומנות ודמיון(שם חוברת 24 עמ. 12 ).הם בעלי אינטלגנציה גבוהה(שם עמ. 16 ),פקחים יותר(שם חוברת 25 עמ. 8) וחושבים בדרכים לא שגרתיות(שם עמ. 12).מארה היא יציבה למדי מבחינה רגשית,מוזרה,אקסצנטרית(חוברת 24 עמ. 12 ),דינמית מאוד(שם חוברת 25 עמ.6 ) וחמת מזג(שם עמ. 6 ).יש להניח שתכונות אלה קיימות גם אצל שאר המאניפים.יחד עם זאת קיימות בה תכונות אנושיות.היא יודעת מהו פחד(שם עמ. 6 ),היא יודעת בשעת הצורך לגלות חוש של טקט (שם עמ. 6)שחצנית ואנוכית(שם חוברת 24 עמ. 19 ).

על כדור הארץ המצב הוא אותו ואפילו חריף יותר.האוכלוסיה לא מסוגלת להבין מה זאת אומרת להיות בלי הורים של ממש(שם חוברת 25 עמ. 15),שונאת ופוחדת מהם(שם חוברת 24 עמ.14) מכיון שהם נראים כאנשים עליונים.מאגר הכוח הגרעיני של כדור הארץ נמצא בידי המאניפים ושום דבר לא פועל בלעדיהם(שם עמ. 15).
השנאה והפחד מהם כה גדולים עד כי הוחלט לשלול מהם את זכויותיהם האנושיות ולגזול מהם את אזרחותם בנימוק שלמדינה שעשתה אותם יש חזקה עליהם(שם עמ. 15) ובתור שכזאת זכותה לשלול מהם את זכויותיהם האנושיות ולגזול מהם את אזרחותם(שם חוברת 25 עמ. 13 ).המאניפים מנגד לא שאפו לעמדת כוח.כל רצונם היה שיניחו להם (שם חוברת 24 עמ. 18) וכצעד של יאוש היו מוכנים להפעיל את הכוח שהופקד בידיהם.
ביצירה זו מופעלת ההנדסה הגנטית לא על האוכלוסיה כולה,אלא על חלק קטן בלבד ממנה. המאניפים אמורים להיות בעלי חשיבה מתכללת ולא שגרתית.בגלל שונותם הרבה,החברה אמורה היתה לגלות פתיחות רבה כלפיהם.אלה אמורים היו להיות עוד קבוצה של אנשי מקצוע ותו לא.בפועל מה שקרה הוא ההיפך.היותם של המאניפים בעלי ייחוד גרמה לתגובות פחד ושנאה כלפיהם עד כדי נכונות להביא לחיסולם חרף הצורך האקוטי ביכולות שלהם.

בחברות המתוארות ביצירות מדע בדיוניות אלה ניתן לראות כי בשיבוטם של בני אדם קיימות אי ודאויות רבות וההשלכות החברתיות שתנבענה מכך עלולות להיות קשות ואולי גם בלתי הפיכות עבור המשובטים ועבור יוצריהם כאחד.מסקנה משמעותית ביותר וקשה היא שהמשובטים יהיו אנשים בודדים ללא יכולת להתערות בחברה האנושית הרגילה.בעצם נגזר עליהם לחיות חיים של אומללות.על כתפיהם של המשבטים מוטלת אחריות כבדה ביותר כלפי יצירי כפיהם ואולי מוטב שהמשובטים לא יבואו לאווירו של העולם.

מקורות

1.גרגורי בנפורד,גורדון אוקלנד-"הסדן של יופיטר" פנטסיה 2000 1981 חוברת 24 עמ. 6-19, חוברת 25 .עמ. 16-22 .איו שם מתרגם .
2.האלדוס האקסלי-"המחר הנועז"("עולם אמיץ חדש") עברית מנחם בן אשר הוצאת מצפן, 1962
3. מרי שלי -"פרנקנשטיין" עברית איריס ברעם הוצאת אסטרולוג 1995

קיראו את הסדן של יופיטר ב"יקום תרבות":

חלק א' 

חלק ב'

ראו גם :

יש לנו גולם במעגל

 גולם למניין חלק א'

חלק ב'

 

  

מאת אלי אשד

בלש תרבות וחוקר של תנ"ך, תרבות וספרות פופולארית

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

nineteen − 4 =