web analytics
קטגוריות
ספרות פופולארית

אורן עילם כנגד ראשי הביצה

אורן עילם הוא משורר ומבקר  צעיר וזועם הכועס על כל מה שהוא רואה סביבו ובראש ובראשונה על כל הנעשה  בביצת  השירה התל אביבית המתועבת בעיניו ועל הנעשה  בעולם האקדמיה.

הוא מפעיל את אתר השירה החברתית הפוליטית.
ולפניכם כמה יצירות של אורן עילם.

ראשי הבֵּיצה

ראשי הבֵּיצה הם בכל מקום
הם השולטים
הם יגידו מה מותר ומה אסור
מה נכון ומה לא
מה לגיטימי ומה לא
הכול בידיהם של ראשי ביצה
הביצה סרוחה אך הם לא ערים לזה
הביצה מתפוררת לאבק כוכבים
כמו סופרנובה
ומתוכה בוקע אפרוח או גוזל
חי או מת
גדול או קטן
גוזל מת ענק
נפנוף או משק אחרון של כנפיו
ראשון שהוא גם אחרון
ילדים לא יהיו לו ולא מעוף
לא במובן של לעוף
ולא במובן של השראה
והוא יצנח, רק שאין לו לאן
אז הוא יישאר
והוא יצפצף או יצפור
כמו גוזל או כמו אוטובוס או רכבת
למרות שבכל מקרה פעילותו עקרה
היא שריד לרוח חיים
ממנה נשאב הד
וההד מטבעו מהדהד
למרות שמאחוריו אין דבר
הד ללא גב או גיבוי וללא מקור לשאוב ממנו
כך השירה העברית או על מה בכלל דיברתי

ג'וקים

ג'וקים מלמדים אותך מה זה להיות מסכן
ומה זה שיצורים פחות מפותחים ממך חוגגים על חשבונך.
בדיוק כמו אז, באקדמיה.

אוניברסיטת תל אביב

את עבודת הדוקטוראט עשיתי במחסן גרוטאות ישן ומפויח בצפון תל אביב.
"נזמר נא את שיר אליפלט ונגידה כולנו בקול כאשר עוד היה הוא רק ילד כבר היה הוא ביש גדא גדול בו שכנים ושכנות דיברו דופי ואמרו שום דבר לא יועיל אליפלט הוא ילד בלי אופי אין לו אופי אפילו במיל."
כל ערב הייתי מגיע
עם רדת החשכה
כשאין שם איש.
לפנות בוקר, לפני שהגרוטאות חוזרות
הייתי בורח משם.
"אם גוזלים מידיו צעצוע הוא נשאר מבולבל ומחייך מחייך מבלי דעת מדוע וכיצד ובשל מה זה ואיך."
פעם ראיתי חתיכת פח ועליה חקוק "החוג לפסיכולוגיה".
ובעיניי הדבר היה מוזר, מפני שאיזה מין שם מוזר זה לקרוא בו למחסן.
"ונדמה כי סביבו זה מוזר אז דבר מה התרונן כה ושר בלי מדוע ובלי כיצד בלי היכן ובלי איך ולמה בלי לאן ומאיזה צד בלי מתי ובלי אן וכמה כי סביב ככינור וחליל מנגינה מאירה מצלצלת אם נסביר לך מה זה יועיל איזה ילד אתה אליפלט."
והבנתי, לעולם לא אהיה שייך
והבנתי, גם צעיר חייב להראות סימנים של נכונות לגריטה.
והבנתי, גם כשאהיה זקן לא תהיה בי הנכונות.
"בליל קרב ברעום אש מזנקת בין אנשי הפלוגה קול עבר העמדה הקדמית מנותקת מלאי תחמושת אזל בה מכבר אז הרגיש אליפלט כאילו הוא מוכרח את המלאי לחדש וכיוון שאין אופי במיל לו הוא זחל כך ישר מול האש."
והבנתי, אני טוב מהם.
והבנתי, הם ליצנים
והבנתי, הם מתעמרים בי
והבנתי, הם עושים אותי לץ
"ובשובו מהומם ופצוע התמוטט הוא כרע וחייך הוא חייך מבלי דעת מדוע וכיצד ובשל מה זה ואיך."
והבנתי, הם חוששים
והבנתי, אין לי מוצא מהמצב
והבנתי, אין מנוס
"ובלילה חבוש קסדת פלד אז ירד המלאך גבריאל וניגש למראשות אליפלט ששכב במשלט על התל הוא אמר אליפלט אל פחד אליפלט אל פחד וחיל במרום לנו יש ממך נחת אף שאין לך אופי במיל."
והבנתי, אני לא לבד
והבנתי, כל הטובים בחוץ.
"זהו זמר פשוט גם תמוה אין ראשית לו וסוף והמשך זימרנוהו בלי דעת מדוע וכיצד ובשל מה זה ואיך."

קביעוּת

קביעוּת היא אינפוזיה של טינופת הזורמת ללב ליבה של המדינה
צריך לגזור את הצינור הזה
ולתת לטינופת להישפך לים
עד שהכול יהיה טהור וצודק על האדמה של הארץ
ואחר כך צריך לטהר גם את הים כדי שיהיה לדגים כיף לחיות בו
ושהם יוכלו ליהנות מהזמן שנותר להם במים
ושהכול יהיה טהור באופן כללי
ועם האיומים האסלאמיים צריך להתמודד ולא להיות נאיביים
אבל אסור לתת לזה להסיח את הדעת
מכך שקביעוּת היא אינפוזיה של טינופת שזורמת לתוך תוככי הוריד של החברה
ומשחיתה תרבות טהורה (לא מה שיש עכשיו, וגם לא מה שהיה פעם)
וגורמת לרפיסות ואבדן חזון
וגורמת לכך שמשוררים יישארו משוררים ולא יתקדמו בחיים
כי למשוררים אין סיכוי במקום בו יש קביעוּת
כמו למשל בממסד הנקרא שירה
הקביעות היא שורש רע
והיא מצמיחה הרבה מאוד עשבים שוטים
לא בכל מקום בעולם, אבל בישראל כן
ולמה?
משום שבישראל, כמעט כל דבר שבמקום אחר יכול להיות בו טוב וגם רע, הוא רע ואין בו טוֹב (והעדר קביעות הוא היוצא מן הכלל כאן)
קביעות בישראל זה שאנשים לא מתאימים יקבלו חיזוק להפוך לעוד יותר לא מתאימים
ואנשים מתאימים ייגרסו לפתיתים במגרסה המופעלת על ידי אנשים לא מתאימים שיש להם קביעות
ויהפכו למשוררים לנצח נצחים בלי קביעות עם חץ בלב וחץ בציפורן

חייו היו הליכה מתמדת וקשה ומלאת תיעוב

בבוקר היה קם והיה הולך לישון שוב.
אך לא נרדם כמו גם בלילה שחלף בלי שוב.
אחוז טירוף היה יושב מול המחשב
ומנסה להיות לא קיים באף לב.
יש בו פסיכופט כמו בכולן
אך אצלו זה הרבה יותר מוחצן.
זה רק נדמה שהוא דומה אך הוא כלל לא
חייו הם חץ אבוד באפלה לא לו.
תקוותו עוד נצורה בו כקליע
כאילו אף אחת אותו עוד לא החליאה.
הכול אבוד והוא יודע זאת היטב
מה שהיה הוא שיהיה כמו כל כלב
ועוד ניצוץ של נעורים בו מתנצנץ
בעוד מוחו כמו מאיים להתפוצץ.
הוא נע ונד בין לבין
תקווה קטנה
וייאוש בלתי מתכוונן.
ולפעמים היה רוצה שמטאור בגודל סוס
יבוא ורק אותו יציל
יבוא ורק איתו יטוס
ואת השאר כמו ישמיד בכמו ריסוס
של מטוסים
שמצידי יכול להיות כימיקל או פגזים
והעיקר שעוד אחיה
על גב הסוס אביט אחור
ואחייך לי בתקווה שזן אציל יותר יחיה
מבני אדם שבתוכם כבר לא אחיה
ואחייך לי בתקווה שזן אציל יותר ישרוד
מבני אדם שמשולים
לחרא של פרות
ואחייך לי בתקווה שהעולם אליו אטוס
יהיה מלא באצילים דומים לי ודומים לסוס
ואחייך לי בתקווה שהעולם אליו אגיע
יהיה מלא באצילים
וכלום לא יהיה יותר מרגיע
ואחייך לי בתקווה שהעולם אליו נגיע
אני וסוס אחד חכם
שכמו אני
אינו פגיע
מלא באצילים כמותו
שגם אותם רק הוא הציל
ואספם בלי להבהיל
מכל קצוות היקומים
ורק אותם חש להביא
אל עולם גבישי אחד
שישרוד לעד.

 

ראו גם
אתר שירה חברתית של אורן עילם

 

העבדות מא' ועד ת

אורן עילם על שירה חברתית לעומת שירה אינטלקטואלית

כתם על עולם השירה: אורן עילם נגד יהודה ויזן 

מאת אלי אשד

בלש תרבות וחוקר של תנ"ך, תרבות וספרות פופולארית

6 תגובות על “אורן עילם כנגד ראשי הביצה”

האם אורן עילם יוכל לרשת את איש השיר והנקודה – פסח מילין – בהידור השירה העברית? כיום יש כמה משוררים צעירים שמתחרים על תפקיד זה.

מה יש לך נגד פסח מילין? הוא לא אהב אותך?
פסח מילין אדם נפלא וכותב מוכשר.
אז בחייאת דודו, מה עם האורג'דה אל תתעסק באנשים מבוגרים ואיכותיים ממך בחייאת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

18 − eight =