web analytics
קטגוריות
שירה

והמארש הוא עצוב עצוב : על מארש הדייגים-חיים מזר

"מארש הדייגים "  הוא פזמון ברזיליאני בפורטוגזית  פרי יצירתו של זמר ברזילאי ידוע שהושמע לראשונה בעברית  בערב שירים שאותו אירגן"קול ישראל ב-1974 " משיריו של קאיימי שתורגמו לעברית בידי יעקב שבתאי בביצוע אמנים שונים ובליווי להקת "הפלטינה". שירי המופע הופיעו בתקליט בשם "הים – משיריו של המלחין והזמר הברזילאי דוריוואל קאימי" .

אחד השירים המפורסמים מהמופע הוא השיר הזה שאותו שרו לראשונה בעברית "הדודאים " ומאז הושמע בעוד גרסאות שונות והוא אחד הדוגמאות הבולטות לפזמון דרום אמריקני שהשאיר את חותמו על הזמר הישראלי .

מבקר הפזמונים של האתר חיים מזר מנתח אותו.

והמארש הוא עצוב עצוב

מאת חיים מזר

מארש הדייגים

מילים: דוריבאל קאיימי
לחן: ריי גילברט

תרגום יעקב שבתאי

כשספינתי תצא – תפליג בים,
אפרוש רישתי, אהובתי,
כשספינתי שלי תחזור מים
אביא לך גל אהובתי,
כשיחזרו גם חברי מים
אודה לאל הטוב שבמרומים.

כוכב רחוק שלי לוויני,
תאיר דרכי, אל תעזבני,
או אז אדע: בודד אינני,
כי מישהו חושב עלי עכשיו.

דוריבאל קאיימי היה זמר,משורר ,מלחין ברזילי( 1914-2008 ).אחד השירים שלו שזכו לתהודה ולהצלחה סוחפת בארץ הוא "מרש הדייגים".שיר קצר בן שני בתים המתאר בתמציתיות חיים של דייג החי בעוני מרוד על סף הרעב. השיר מספר את סיפורו של דייג היוצא לים למצוא בו את לחמו.בים הוא פורש את רשתו מתוך תקווה להביא הביתה שלל דגים.חלק מהם למכור וחלק ישמש את בני ביתו. למי מופנים דבריו של הדייג בבית הראשון? לאותה אחת שאהבתו אליה היא רבה. מתוך המשפט הרביעי בבית הראשון:" אביא לך גל אהובתי" אפשר לראות עד כמה מצבו הוא קשה. הוא לא בטוח אם יצליח לתפוש דגים.הדגה היא כנראה מועטה. הוא מרגיש מחויב לחזור עם מה שהוא ביד והדבר הזה הוא גל. אבל גל הוא מה שהוא חולף. עכשיו יש גל בעוד מספר דקות הוא לא יהיה.אי אפשר לכמון בכף היד גל ולשאת אותו לאן שרוצים. המים בסופו של דבר ינזלו החוצה. שתי השורות האחרונות בבית זה מספרות שהדייג הוא אדם דתי.כשיראה בסופו של יום את כולם חוזרים הביתה היא יהיה רגוע. ללמדנו שלא רק שהדגה היא מועטה ,אלא שלדייגים עצמם נשקפת סכנת חיים בים. אם אחד מחבריו או חלק מהם לא ישובו הביתה, שלל הדגים ביום שלמחרת עלול להיות קטן יותר.

בבית השני הדייג מפנה את בקשתו ויותר נכון את תחינתו לכוכב מרוחק שיאיר את דרכו.הוא בטוח בעצמו כאשר דרכו מוארת. הוא מרגיש ביטחון כאשר יש מי שהוא הדואג לו.הדייג המתואר בשיר הוא דמות מייצגת של דייגים רבים בברזיל חסרי כל סיכוי להיחלץ ממצבם הכלכלי.כל מה שיש להם זה הנשים אותן הם אוהבים, חבריהם לעבודה ובכפר,כוכבים מרוחקים המאירים עליהם מאורם ,אמונה הדתית ותחושת הביחד. כל אלה נותנים להם מעט כוחות להמשיך לשרוד.

אבל למה מרש? על פי הגדרה מרש הוא שיר לכת צבאי.מטבעו בעל אופי מז'ורי ויש בו הרבה עוצמה. מחלקת חיילים צועדת בקצב קבוע והביחד שלהם מקרין תחושת ביטחון רבה וגבורת לוחמים. הביחד הוא שמאפיין את הדייגים.לכידות זו היא שנותנת להם כוחות. לצאת ביחד לים,למצוא את מטה לחמם וביחד לחזור הביתה עם המעט שהם מנסים להעלות ברשתם. לעיתים כן לעיתים לא. פעילותם נעשית בקצב קבוע כמו חיילים הצועדים למשמע המארש.
רק שכאן אין תרועת חצוצרות והלמות תופים. שמחה מינימליסטית של אנשים המסתפקים במה שיש. פטליזם של עצבות המבצבצת מכל חיוך.

 

ראו את מארש הדייגים בביצוע הדודאים והפרברים 

חן בר שרה בפורטוגית המקורית את "מארש הדייגים "

 

מאת אלי אשד

בלש תרבות וחוקר של תנ"ך, תרבות וספרות פופולארית

11 תגובות על “והמארש הוא עצוב עצוב : על מארש הדייגים-חיים מזר”

בהמשך למה שכתבה אתי – ימאנז'ה, אלת הים, כפי שהיא מופיעה בספרים רבים של הסופר הברזילאי ז'ורז' אמאדו: ב"ים המוות" ובספר היפהיפה "תרזה בטיסטה עייפה ממלחמות".
דמותו האמיתית של המשורר קייאמי מופיעה בספרים רבים של אמאדו, הם הכירו והיו ידידים. קייאמי כתב את שירי ההלל לתרזה ב"תרזה בטיסטה" ומופיע גם בספרו הידוע של אמאדו "דונה פלור ושני בעליה".

דוריבאל קאימי נולד וגדל בבאהייה, תושבי האי הקסום הזה פרנסתם על הים והם הביאו איתם מאפריקה כמו רבים מבני ברזיל המודרנית של היום את תרבות האלים האפריקאית שהשתלבה עם הנצרות וכך נוצר מישמש של אמונות ותרבות
יאמאנז'ה אלת הים היא זו שהדייגים מתפללים אליה לפני צאתם לדייג,הן שיחזרו בשלום והן שיבואו עם שלל דייג על מנת לפרנס את משפחותיהם
בחודש פברואר (14 בפרואר או 10 בפברואר) נהוג לחגוג את חגה של האלה ע"י טבילה בים, אנשי האי ממלאים סלים בפירות ובעיקר בפרחים ( ומקריבים את התקרובת ליאמאנז'ה.
השיר הזה לקוח מתוך אלבום שלם שכולו מוקדש לשירי דייגים ויש שם גם שיר נפלא שמוקדש לאלה יאמאנז'ה.וכל האלבום למייטב זכרוני הוא בעצם אלבום של שירי תפילה והודייה ליאמנז'ה
וכך גם השיר הזה זהו מה שנקרא אלבום קונספט
גם דוריבאל קאימי היה בן למשפחת דייגים
האלבום ממומלץ בכל פה להאזנה ואת האמת יש לומר שהמקור מומלץ על העברות.
מתי כספי מוסיקאי מעולה לכל הדעות היה מושפע מאוד מהמוסיקה הברזילאית בתחילת דרכו וכך רבים מהשירים הברזילאים קיבלו עיבודים ותרגומים לעברית
כך גם השדרן אלי ישראלי שבזמנו הייתה לו שעה בגלי צה"ל והוא דאג להנחלתה של המוסיקה הברזילאית ולמודעות אליה אצלינו
הבעיה היא שללא ידיעת התרבות שממנה צמחו השירים האלה פוגמת לדעתי בהנאה הצרופה שניתן להפיק מההאזנה למוסיקה הנפלאה הזאת
ואני סבורה שאחת הסיבות להתעלמות ממקורות התרבות שיצרו את המוסיקה הנפלאה הזאת היא מפני שזאת תרבות שבעיני רבים מאיתנו כיהודים נחשבת לתרבות "פגאנית" ועל כן "נחותה"
חבל, מפני שניתן לעניות דעתי להנות מידיעת תרבויות אחרות והכרתן מבלי להרגיש מאויים שמא זה ישתלט עלינו וימחק כביכול את זהותנו היהודית או הישראלית

כדאי לציין שהשירה העברית תמיד הושפעה ממוזיקת עולם.
מהמהשירה הרוסית בראשיתה .ואחר כך משירת
השנסונים הצרפתית ושירי פסטיבל סן רמו האיטלקיים. ואחר כך ממוזיקת הרוק והפופ האנגלית של הביטלס והאמריקנית.
וכמובן מהמוזיקה המזרחית התורכית והערבית .
אבל למיטב ידיעתי לא כל כך מהמוזיקה הדרום אמריקנית אם כיה שורה הזה הוא דוגמה לכך ויש גם שירים שמושפעים מהמוזיקה הצוענית שלגלי עטרי .
באמת מן הראוי שנושפע יותר גם משאר העולם המוזיקה האפריקנית למשל ,ולא רק מכל אופנה חולפת בארה"ב .
אבל ההיתי מעדיך שניצור גם סגנון יחודי משלנו שאחרים יושפעו ממנו.

דרך אגב, שמעתי את ההקלטה שקשרת לכתבה, המלה היתה אביא לך דג ולא אביא לך גל. מעניין איך זה במקור, בכל מקרה זכורים לי עוד שירים מאותה תכנית אחד שמתחיל בשורה "בוא נקרא לרוח". ואחר לדייג שתי אהובות אחת בחוף אחת בים שתמיד צמרר אותי
השיר על ימנזה הושר גם על ידי אילנית בפורטוגזית

נדמה לי שבמקור מדובר על דג ולא על גל, והשיר על ימנז'ה נקרא "מתוק למות בים" בגרסתו העברי הוא כמו שחשדתי אבל לא רציתי לטעות מושר על ידי מיכל טל ואילנית הקליטה אותו בפורטוגזית כמו שאמרתי לעיל

או בשמה הפרטי והפחות מוכר חנה צח, נולדה וגדלה בברזיל בזמנו כשהיא הייתה בשיא
פופולריותה בהופעות החיות שלה היא הרבתה לשיר גם שירים ברזילאיים, אגב הפורטוגזית של הברזילאיים איננה אותה פרוטוגזית שמדברים בפורטוגל במשך השנים וכמובן עם הבאתם של העבדים השחורים מאפריקה על מנת שיעבדו את האדמות של האיש הלבן וגם בשל הכחדתם של האינדיאנים הילידים הוטמעה התרבות האפריקאית בתוך התרבות הפורטוגזית, ויצרה כמבון פסיפס תרבותי שונה ואחר שהוא התרבות הברזילאית של ימינו
הוודו למשל גם הוא יבוא והטמעה של התרבות האפריקאית בתוך עולם הנצרות שהשליטו הפורטוגזים
מה שמראה שכשיש פתיחות כלפי תרבויות שונות שחיות בכפיפה אחת הן מרצון והן שלא מרצון בחלוף השנים כשהן מתמזגות אחת בתוך השנייה הן יוצרות דבר שלישי במקרה של ברזיל את התרבות הברזילאית שהיא ייחודית מאוד לברזיל.
במילים אחרות האלכימיה של התרבות
יש מי שיראה בזה מעשה קסמים
ויש מי שיראה בזה מעשה כשפים

השירים הוקלטו במסגרת התכנית "הים" שהופקה במסגרת הסדרה "התיבה המזמרת" שיזמה וערכה ב"קול ישראל" (רשות השידור ז"ל) ורדה איתי בשנת 1975.

מה הקשקוש הזה??? את/ה פרשנת את התרגום של יעקב שבתאי (שלא דומה אפילו למקור). אז למה שלא פשוט תשאל/י את יעקב שבתאי למה הוא התכוון, במקום לחפור…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

seven − 1 =