מנהרת הזמן של רמת אילן :על עודד בצר

 ואת "מתנה מודרנית" שהלחין דוד קריבושי וביצעה  דבורה דותן שהופיע בתקליט" האם את בוכה  או צוחקת: שירי דוד קריבושי" בביצוע דבורה דותן ועליזה רוזן " ( 1967?)

 כן נהג לכתוב באופן קבוע מידי שבוע   פזמונים אקטואליים  עבור תוכנית בקול בישראל בשם "חוכים וחיוכים ב-1966  פזמונים אותם שרה דבורה דותן.

אך כל הפיזמונים הללו כבר לא זכו להצלחה ולפרסום של "איילת החן " ואולי בגלל כשלונם  היחסי בצר משלב מסויים  התרכז לחלוטין בכתיבת ספרי ילדים.  אך בעזבונו נשארו פיזמונים ושירים יפים רבים שמחכים למלחין שיעשה בהם שימוש.  (ב-1969 התמנה בצר לסגן מנהל לשכת יו"ר מפלגת העבודה.ושימש כדובר מפלגת העבודה .

כאיש מחלקת ההסברה של מפלגת העבודה היה אחראי לפירסומים שונים של המפלגה ובהם :
(עורך ) משה ברעם (1911-1986) לזכרו ומשלו .הוצאת מפלגת העבודה הישראלית:מחלקת ההסברה ,1986. חוברת /של 46 עמודים על השר במנוח בממשלת ישראל ( שהוא בין השאר סבו של הסופר העכשווי ניר ברעם )
במקביל לעבודתו הפוליטית –מפלגתית עסק כל הזמן ביצירה לילדים
ואנחנו יכולים לנחש שיהיה זה עבורה ששמו יזכר בעתיד אם יזכר ולא בגלל הקריירה האפורה והלא באמת בולטת שלו כאיש מפלגה.

הסופר

סיפוריו של עודד בצר נדפסו בכל עיתוני הילדים והנוער בארץ. כן חיבר מחזות שהוצגו בבתי ספר.
הוא היה פעיל מאוד בעולם החברתי של סופרי הילדים. הוא היה היוזם וממייסדי איגוד הסופרים ומאיירים לילדים ונוער וחוקרים ונתן לו את שמו בראשי תיבות סומליון .
הנושאים שעניינו אותו במיוחד בכתיבתו היו ארץ ישראל על קורותיה בעבר הרחוק והקרוב תולדות עם ישראל,ארכיאולוגיה . מוטיבים של רעות גבורה והקרבה תופסים בסיפוריו מקום חשוב .בכל דף ממש אפשר לראות שהמחבר מזדהה עם מושאי כתיבתו החלוצים והלוחמים שהקימו את המדינה א מאבקם ושמחותיהם . סגנונו כתיבתו היה קולח ומדויק הוא ידע להעביר היטב תחושה של מתח המתגבר מפרק לפרק ולשונו אם כי פשוטה היא מלאת חן ומצטיינת בליטוש דרמטי הוא יצר בקוראים תחושה כי אכן הם נמצאים בתקופת עבר רחוקה או קרובה כל שהיא ביחד עם הגיבורים .
הקוראים הצעירים קיבלו מספריו בצד החוויה הספרותית מנה הגונה של אהבת הארץ של ידע היסטורי מדויק של ערכים חברתיים ואהבת האדם. הוא ידע לצייר את העבר בצורה חיה מאין כמוה שהייתה מבוססת בבירור על תחקירים מעמיקים ביותר על אחד הרומנים ההיסטוריים שלו ביצע תחקיר שארך שנתיים כדי שיהיה מסוגל לכתוב אותו במיומנות ובדיוק מרבי . לא רק מבחינת המאורעות ההיסטוריים אלא במיוחד מבחינת גיבושן של הדמויות הפועלות בספר. בצר חש צורך עז
להציג את הדמויות האלו בצורה אמינה ככל האפשר כאילו הוא חי את חייהן בתקופתם. ולכך קרא "האמת הפנימית בסיפור " שעליה הקפיד מכל משמר.

ספריו של עודד בצר כללו את :

1. ביבר הארגמן :סיפורים לילדים .ציירה דנה  דניאל .הוצאת יהושע צ'צ'יק ,1956 .  קובץ של  תשעה סיפורים קצרים של  בצר שבמקור פורסמו בעיתוני הילדים.   כולל  סיפורים  מן ההווי הכפרי של הקיבוץ ,  וחייהם של עובדי האדמה שבו , הרועים האיכרים הלולנים, סיפורי מלחמה , אגדות וסיפור על  חג החנוכה.הקובץ כולל סיפורים שהיום נראים מוסרניים ביותר כמו" האחיות בארגמן"  סיפורן של שתי אחיות האחת טובה והשנייה רעה ועל הרפתקאותיהן הרבות. יש סיפורים על בעלי  חיים כמו סיפורו של כלבלב בעל זנב ירוק וסיפור על סוס עקשן בשם "דובון "  וסיפור מעניין יותר על עטלף בעל חוש ראדאר שמבקר בחדרו של הסופר בקיבוץ.  

גבעת הערוצים :סיפורים לבני הנעורים .ציירה ורה אייל ,הקיבוץ המאוחד,1959
הספר כולל שני סיפורים מהווי הארץ:

א. "הרפתקאותיו של שומר שדות" שבו מספר שומר על מפגשיו עם גנבים ,בעלי חיים ותושבי כפרים ערביים סמוכים בתקופה של שנות השלושים .

ב" גבעת הערוצים" סיפורם של שני ילדים המגלים במקום מחבוא בגבעה שרידי מבצר צלבני ומגילה שנכתבה בידי אביר צלבני בשנת 1291 לספירה שמספר את סיפור המצור על המבצר בידי המוסלמים.
סיפור זה הראה לראשונה על התעניינותו של בצר ובתקופה הצלבנית ובארכיאולוגיה . היה לו אוסף מרשים של מטבעות עתיקים והוא חזר לתחום עניין זה שלו בספר מאוחר יותר "המסע המופלא במנהרת הזמן ".

.3. נא לא לדרוך על הדשא, ציירה אורה איתן. הוצאת יוסף שרברק, 1969. סיפור אוטוביוגרפי מהווי ימי הראשית של קיבוץ צעיר בנגב סיפורו של חלוץ צעיר המספר בגוף ראשון על התנחלות של אנשי קיבוץ "תל אחווה" ( למעשה שם בדוי לקיבוץ "דורות " בנגב) בשנת 1942 בגבעה מדברית. הספר מתאר אירועים שונים בחיי הקיבוץ את העלייה על הקרקע ,את החריש הראשון, את חפירת הבאר את ראשית בניית הבתים, את היחסים עם השכנים והפיכת הקיבוץ למשק פורח כל אלה מסופרים בסגנון קולח ורענן .מלווה בהומור נוסטלגי מלבב .

4. הצנחנית שלא שבה :סיפור שליחותה של חנה סנש . אייר אמציה כץ . סדרת נועזים,הוצאת יוסף שרברק, 1969..

. זהו ללא ספק ספרו המצליח המפורסם המשפיע והנמכר ביותר של עודד בצר. והספר הידוע ביותר שנכתב על חייה של חנה סנש  סביר להניח שרוב האנשים ששמעו על חנה סנש ויודעים עליה יותר ממשהו יודעים זאת בראש ובראשונה בגלל ספר זה.
ה"צנחנית שלא שבה" מתאר את סיפורה של חנה סנש שהתנדבה עם חבריה הצנחנים היהודיים לצנוח מאחורי קווי האויב בארצות הכבושות על ידי הגרמנים במטרה לארגן את ההתנגדות שם לשתף פעולה עם המחתרות שם ולטפל בהצלת יהודים במקום . הספר מתאר את צניחתה של חנה סנש ביוגוסלביה את מסע להונגריה שם נתפסה בידי האוייב עברה חקירות ועינויים והוצאה להורג . בצר אם כי היציג את חנה סנש כדמות מופת ידע לתאר את דמותה בקווים חסכוניים המביעים היטב את דיוקנה הנפשי . המתח בספר עולה מפרק לפרק והוא כובש את הקורא. ומכל בחינה זהו הספר המשפיע ביותר שנכתב על חייה של חנה סנש. .
הספר נכתב כתוצאה מפנייתו של אוריאל אופק עורך דבר לילדים שגייס כותבים לסדרת נועזים של הוצאת יוסף שרברק סדרת ביוגרפיות לנוער .והוא היציע לבצר לבחור דמות שעליה יכתוב ביוגרפיה .
בצר בחר את חנה סנש שאותה פגש בצעירותו בקיבוץ שדות ים . ספרו מתמקד בחייה בתקופת מבצע הצנחנים בלבד והתבסס על מקורות בכתב ובעל פה כמו שיחות עם עמיתה של סנש יואל פלגי .
אבל גם הרשה לעצמו לתאר אירועים שלא קרו וליצור דמויות שלא היו קיימות במציאות וככך הספר היה למעשה רומן היסטורי .

חנה סנש

המסר של בצר היה "ספור חייה של חנה סנש הוא מופת וסמל למלחמת הגבורה של בודדים מול אויב אכזר ואדיר כוח מלחמת רוח האדם בכוחות האופל ". הספר כאמור זכה להצלחה עצומה וחדר לשכבות שונות של האוכלוסייה הצעירה בארץ מכל הסוגים חילוניים ודתיים וחרדים אצל ילדי קיבוצים ובחוגי אגודת ישראל . הספר שבה את ליבן של בנות חרדיות רבות שראו כתוצאה ממנו את חנה סנש כמודל לגבורה עילאית . . זהו הספר השני הנמכר בסדרת נועזים אחרי שרה גיבורת נילי של דבורה עומר . מיד עם הוצאתו הפך הספר לחומר חובה בבתי הספר. ועל פיו פורסמו חוברות לימוד ומדריכים למורה.

קראו על "הצנחנית שלא שבה " רשימה מפורטת ב"יקום תרבות " כאן.

הצנחנית שלא שבה עובד לעברית קלה בידי אלכס זהבי בהוצאת המחלקה לחינוך ותרבות בגולה,1989. במהדורת 1993 ואילך נוספה הערה של ההוצאה על כך שבחמישה ביולי 1993 בוטל פסק הדין נגד חנה סנש בהונגריה וההחלטה נמסרה בטקס מיוחד לאחיה של חנה אימה נפטרה שנה קודם לכן .עד  אוגוסט 2008  ראו אור 26 מהדורות שנמכרו בכחמישים ואחד אלף עותקים. ה"צנחנית שלא שבה " זכה בפרס למדן של עיריית רמת גן  לספרות ילדים.

5. לא בדרך המלך :אורד וינגייט . צייר אביגדור לוזיאדה , סדרת נועזים : הוצאת יוסף שרברק ,1973.

ביוגרפיה מעולה במיוחד לנוער של  הקצין הבריטי הציוני אורד וינגייט .

הספר מתאר בצורה מרתקת את פועלו של  וינגייט בארץ ישראל בזמן מאורעות תרצ"ח 1938שמהלכן בנה כוח עברי לוחם ראשון מסוגו "פלוגות הלילה " שיצאו לתקוף את הלוחמים הערביים בכפריהם. כשבמרכז הספר המאבק על שינוי עמדת השלטון האנגלי והישוב היהודי כלפי המרד הלאומי הערבי שפורץ אז. . . הסיפור מתרכז באישיותו הסבוכה והמסובכת מאוד של וינגייט שהיה לוחם נועז שאין שני לו אבל היה גם פנאט דתי ומפקדיו ראו בו אדם שאינו שפוי לגמרי בדעתו ,ולא בלי מידה של צדק.

אורד וינגייט

בצר הולך כאן בתיאור דמותו של וינגייט בשדה מוקשים,  ובהצלחה יחסית גדולה עד כמה שניתן בביוגרפיה לנוער. הוא מתאר היטב את האווירה השוררת בארץ בימי מאורעות הדמים כאשר רכש לו וינגייט את הכינוי "הידיד" בשורות "ההגנה (בצר עצמו לא היה אז בארץ אלא שהה עדיין באירופה כך שהוא מתאר בספר זה בצורה משכנעת מציאות זרה לו אישית ). . .
הוא מתאר את וינגייט בהערכה והערצה כמפקד נערץ כאדם ישר ונאמן פורץ מוסכמות ועם זאת חביב ואופטימי. אבל אינו נמנע מלתארו כאנטי ערבי מובהק למשל בתיאור הויכוחים בינו ובין קצינים בריטיים אחרים על הסכסוך היהודי הערבי ובתיאור יחסיו עם חיים שטורמן איש המוסר שבניגוד לוינגייט שאין לו כל אהדה שהיא לערבים מבקש ליצור קשר עם הערבים להבין אותם ולעודד אותם ליחסי שלום .
בצר הכניס לדמות מימד עומק מסויים ונתן תיאור ריאליסטי נאמן של התקופה ושל המציאות בארץ ישראל .
הספר הסתיים עם סיום פעילותו של וינגייט בארץ ישראל והסופר הבטיח ספר המשך שיעסוק בפעילותו  של וינגייט באתיופיה שאותה שיחרר מידי האיטלקים ובבורמה בה נאבק ביפנים ובה מצא את מותו.

.אך לצערי כמי שיש לו עניין רב בספרים על אתיופיה ועל בורמה כרך שני זה לא יצא לאור מעולם ,אולי בגלל שהספר לא זכה להצלחה המקווה ואולי בגלל שבזמן שהיה עסוק בכתיבת הספר פורסמה ביוגרפיה נוספת לנוער של וינגייט אורד וינגייט הידיד הלוחם מאת פנינה זר- זילברשטין- ( עם עובד 1971 ומאז הספר יצא שוב במהדורה נוספת בשם שונה "  לוחמים בלילה :   סיפורו של אורד וינגייט " הוצאת יד בן צבי 1992 ) .

ניתן לנחש שהביוגרפיה המתחרה  הוציאה את הרוח ממפרשיו של בצר לגבי המשך הטיפול בחייו של אורד וינגייט.
( וינגייט הוא מקרה כמעט יחיד של אישיות שנכתבו עליה במקביל בצירוף מקרים מדהים שתי ביוגרפיות נפרדות לנוער ומן הסתם שני הסופרים לא ידעו זה על זה כלל כאשר לקחו על עצמם את הפרויקט) .
בכל אופן על ספר זה פורסמה בכתב עת לספרות"מאזניים"  ביקורת מפרגנת של המשוררת אנדה אמיר שהכריזה עליו כעל יצירת מופת מסוגו .
עד היום "לא בדרך המלך "  יצא לאור  ב7 מהדורות.  המהדורה האחרונה עד כה פורסמה  ב-1988.

6. הגששים מגבול הצפון ציורים אלישבע נדל- לנדאו הוצאת יוסף שרברק ,1975.

סיפורים של הנער רמי וכלבו "פסיק " הגרים על גבולה הצפוני של המדינה וזהו גם סיפורם של יישובי הצפון ומושבי העולים שם . ללא הצטעצעות וללא הפרזות והגזמות . . הנער מאלף את כלבו האסופי "פסיק " שאותו קיבל מאביו להיות כלב גישוש והשנים מצטרפים לפעילות הביטחונית באיזור : למארבים ולמלחמה במחבלים . תוך כדי זה נגלה לנו ההווי הריאלי של מושב גבול בימי מתיחות ביטחונית קשה והחמרת מצב הביטחון, יחסי שכנים, הפגזות וישיבה במקלטים יחסים בין חברי המושב לבין כוחות הביטחון והמילואים המשרתים באיזור , הלימודים בבית הספר ויחסי הילדים בינם לבין עצמם ותוך כדי מתוארים שם פרטים מדויקים ומלמדים כמו איך להרגיע ילדים בזמן חרום וכיצד עליהם לנהוג בעת פעולות איבה . . . כל אלה מתוארים היטב ובצורה אמינה מאוד .

למרות שמו הדרמטי מאוד של הספר הריהו ספר של "אנטי גיבורים " ולמרות שהספר מתאר את המצב בשנות השבעים באיזור.כמדומה שלא הרבה השתנה מאז .

בצר חזר לתקופת הישוב וימי הקמת המדינה בספרו:
9. שומר סודות .ציורים פזית מלר-דושי ,הוצאת מודן,1988.

סיפורו של יעקב איש "הגנה "שהיה אחראי על הסליקים מחבואי הנשק החשאיים בתקופת המנדט שאחריהם סרקו וחיפוש הבריטיםוהענישו קשות את האנשים שברשותם נמצאו. חייו של יעקב נשזרים באירועים חשובים שונים בתולדות הישוב העברי ומאבקו לעצמאות בימים שהביאו להקמת המדינה . . הספר מספר על פרקים בתולדות הישוב בשנים 1936-1947 .בספר מתוארות דמויות כמו יצחק שדה ואליהו גולומב שאול אביגור ,יעקב דורי , יגאל אלון ,משה סנה ומשה שרת,אבא אבן ואחרים ,הקמת ישובי "חומה ומגדל "העפלה, יצור נשק בלתי חוקי , יחסי יהודים ערבים, פעולותיו של אורד וינגייט סיפור העלייה לישוב חניתה ,מלחמת העולם השנייה המלחמה בגרמנים ,הקמת הפלמ"ח ,ליל הגשרים והשבת השחורה . הספר מסתיים בהצבעה על חלוקת ארץ ישראל ב29 לנובמבר 1947 .

 

בצר כותב בהקדמתו שהוא כתב את הספר כרומן היסטורי אך שמבוסס על חוויותיו בתור אחד מחברי "ההגנה " של אותם הימים וחוויות של מכריו על מנת להרבות את הידיעה על ההיסטוריה הקרובה שהולכת ומשתכחת.

ספרו האחרון של בצר שפורסם כבר לאחר מותו היה "בקור בגן החיות עם  ציורים: מארק דהאן. הוצאת אורנית .1990.ספר שבאופן יוצא דופן אצלו יועד לילדים קטנים יותר ותיאר בצורת שירים ביקור בגן חיות ומפגשים עם החיות השונות שם. מן הסתם התבסס על שירים שהיה בצר מקריא בביקוריו בגני הילדים ברמת אילן ובסביבתה.

בנוסף לכך ערך בצר  את  ספר הזיכרון ליעקב לוי הוצאת זכרון יעקב .,1977 . ספר במתכונת אלבומית שהוא זיכרון לאיש רב פעלים וגם רשמים, עדויות ותצלומים על המושבה זכרון יעקב .
( הספר הזה הוא כנראה נדיר באופן מדהים. הוא אינו קיים בשום ספריה שידועה לי כולל הספרייה הלאומית שאמורה לשמור עותק של כל ספר שקיים שיצא לאור בישראל . ומוזכר רק באתר ספרים ברשת. וזה אולי אומר שבמקור הוא יצא בכמה עשרות עותקים בלבד שלא היגיעו לשום ספריה . )

המסעות במנהרת הזמן

עודד בצר פירסם שני ספרים בסדרת מנהרת הזמן :
1. המסע המופלא במנהרת הזמן , , איורים אבא פניכל ,,סדרת מועדון הספר הטוב, לבני הנעורים הוצאת מ.מזרחי,1974. נערים בני זמננו מגיעים במנהרת זמן לימי הצלבנים.

2. המסע המופלא אל לוחמי בר כוכבא . הקדמה יגאל ידין .איורים אבא פניכל ,פורסם במקור בהמשכים ב"דבר לילדים" כרך מז תשל"ז   חוברות 1-31

מה-20.9.1976-19.4.1977.

פורסם כספר הוצאת מלוא ,1978

.זכה בפרס זאב לספרות ילדים .

תורגם לרוסית ב- 1990 בהוצאת "עליה " עם מהדורה נוספת ב-1991.
הנערים ממשיכים לנסוע בזמן והפעם לימי מרד בר כוכבא .ספרי סדרת מנהרת הזמן שלו נועדו ללמד היסטוריה בצורה דרמטית.
הרעיון ל"מנהרת הזמן " נוצר במוחו של בצר ללא ספק הודות לסדרת הטלוויזיה האמריקנית הידועה בשם זה ששודרה בישראל בראשית שנות השבעים.

בספר הראשון "המסע המופלא במנהרת הזמן" ארבעה ילדים בני שנות השבעים אלדד ואחותו הגר וצמד ידידיהם יוסי וזיו מגיעים לעבר באמצעות מכונת הזמן "מ.ז. איקס 55 בעל השפופרת הסופרטלוגראפית מדגם פניקס" או בקיצור שפופרת הזמן אותה בנו פרופסור הרפז ועוזרו ד"ר צברי.
ארבעת הגיבורים תועים בתוך מערה גלילית אפלה חשים מעין זרם חשמלי עובר בגופם ולאחר שהם יוצאים לבסוף מהמערה הם פוגשים לתדהמתם פרשים צלבניים. מתברר להם שאיך שהוא הם חזרו בזמן לימי הצלבנים וליתר דיוק לשנת 1186 לספירה.

הם מתחברים עם הצלבנים של המבצר מונט-פורט המותקף בידי האמיר הערבי המרושע מוחמד –חסן ומסייעים להם עם הידע המודרני שלהם .ההתקפה נהדפת לבסוף והאמיר הרשע מומת בידי האביר השחור הצלבני. ואז לאחר עשרה ימים בשנת 1186 חוזרים הנערים לשנות השבעים ומגלים שבעולם של זמנם חלפו עשר דקות בלבד.

( הסיפור אגב מזכיר את הסיפור של המגילה שהתגלתה בספרו המוקדם של בצר גבעת הערוצים " שעסקה גם היא במבצר צלבני הנצור בידי מוסלמים.בהבדל הבסיסי ששם המצור הסתיים בניצחון המוסלמים וכאן בניצחון הנוצרים הנצורים ).

הילדים מגלים שהם היו שפני ניסיונות של שני מדענים ששלחו אותם לעבר במכוון מבלי שיידעו שהם משתתפים במסע בזמן ומבלי לקבל את רשותם או את רשות הוריהם גם כדי לבדוק את תגובותיהם הטבעיות וגם מאחר ש"הדמיון שלהם גדול יותר מדמיונם של המבוגרים ".
בספר הבא אנו מגלים שעוד סיבה שהם דווקא נשלחו למסע בזמן בעבר ולא מבוגרים היה בשל ההספק הקטן של מכונת הזמן שאמנם יכולה לשגר לעבר כמה גופים אך בעלי משקל מוגבל בלבד.
מדענים מבוגרים הם כבדים מידי למשלוח לעבר….
במהלך כל הזמן שבו שהו בעבר המדענים צפו במתרחש בעבר במסך תלת מימדי ועקבו אחר כל תנועה מתנועותיהם (רעיון שגם אותו נטל בצר מסדרת הטלוויזיה האמריקנית ) .אלא שכאן יש סתירה.
.אם רק עשר דקות חלפו בעולם של שנות השבעים כיצד יכלו המדענים לצפות בעשר הדקות הללו בכל מה שחוו הנערים בעשר ימי שהותם בימי הצלבנים ?
העניין אינו מוסבר וזהו כשל בעלילה.
דבר שהוא חמור יותר אם כי אינו בהכרך כשל בעלילה : הקורא יכול להתווכח עם כל האתיקה של המדענים ששלחו חבורת נערים למסע בזמן מבלי לבקש את הסכמתם או לפחות לידע אותם על מה שמצפה להם ( פרט לנערה הגר שקיבלה מהם מידע מראש על המבצע המתוכנן ,מידע שאותו נמנעה מלחלוק עם חבריה ) וסיכנו בכך את חייהם.
אמנם המדענים מבטיחים שבכל רגע כשהייתה נשקפת להם סכנה אמיתית הם יכלו לשאוב אותם בחזרה לתוך שפופרת הזמן אם כי לא היו מסוגלים יותר לעקוב אחר תנועות הצלבנים ,אבל כפי שנראה בהמשך מידע שניתן בספר הבא מעמיד טענה זאת בספק.
הילדים מקבלים כל אחד פרס של 1000 לירות ומודיעים לכתב עיתון שמפרסם כתבה שיהיו מוכנים להשתתף בניסיונות נוספים מסוג זה לאחר שקיבלו את הסכמת הוריהם.

הכריכה  הקדמית והאחורית  של "המסע המופלא אל לוחמי בר כובבא".

ספר ההמשך היה "המסע המופלא אל לוחמי בר כוכבא ( הוצאת מלוא ,1978" ) לספר צורפה הקדמה קצרה של הארכיאולוג המפורסם יגאל ידין    שעל מחקריו  ותגליותיו על ימי בר -כוכבא התבסס הספר שכתב :

"המסע המופלא אל לוחמי בר כוכבא " המהדורה הרוסית.

בניגוד למקובל ,ספר ההמשך היה הצלחה ביקורתית גדולה בהרבה מהספר הראשון. הוא זכה בפרס "זאב " לספרות ילדים היוקרתי ,ותורגם לרוסית .

בספר זה מספרם של הילדים גודל מצטרפת אליהם נורית ביתו של הפרופסור מנהל המבצע . הם מגיעים למעבדתו הסודית המוסתרת במנהרה של פרופסור הרפז. והם יוצאים כשהפעם הם מציידים היטב ומוכנים למסע בזמן.  עם תיק עזרה ראשונה  משוכלל וכמות גדולה יותר  של גפרורים לאור הניסיון שנלמד מהמסע בזמן  הקודם ועם נרות מגנזיום . עם פתיל השהייה למצבי חרום  עם מכשיר אזעקה הפועל בעזרת חוטי חשמל עם מפות מחומר סינטטי מיוחד העומד בפני שריפה באש והמסה במים ואולרים מפלדה שחושלה בכור הגרעיני בנחל שורק. מצפנים חדישים ביותר. עם מזרק הרדמה ועם המכשיר העתידני מאין כמוהו  עבור שנות השבעים של מצלמת ריגול שמפתחת בעצמה את התצלומים כעשר שניות לאחר הפעלתה היא פולטת תמונה צבעונית (!) ורשם קול זעיר בעל עוצמה רבה המצוי בדרך כלל,כפי שמדווחים המדענים יודעי הדבר רק בשימושם של סוכני ריגול. וגם משקפת שדרכה אפשר לצפות גם בסביבה גם בחשיכה. .בכל המכשירים האלו הם משתמשים במהלך מסעם .

המדענים בספר "המסע המופלא אל לוחמי בר כוכבא".

אמנם המדענים מדווחים שהם לא הורשו לצייד את הנערים בנשק אבל הם קיבלו אישור ( ממי ? מהממשלה ? מהשב"כ ? ממכון ויצמן ? מאירגון חשאי ? העניין לא מוסבר) לספק להם אקדח היורה חיצים זעירים משוכים בחומר מרדים.
ניתן לשער שאחד משיקוליו של מי שלא יהיה שהחליט שלא לספק לנערים נשק חם במסע שבהחלט עלול להתברר כמסוכן היה החשש שהכנסת נשק חם לימי קדם עלול לגרום לשינוי דרמטי בהיסטוריה עם פרדוקסים מכאן ועד הודעה חדשה. אבל בצר לא נכנס לעניין הזה.
הפרופסור מדווח שסוג שפופרת הזמן השתנה. הוא החליף את ה"שפופרת הסופרטלוגראפית מדגם"פניקס" בשפופרת חדישה בעלת עוצמה רבה יותר, שפופרת "הואגה".כשהפעם ניתן יהיה לשגר את הילדים בדייקנות רבה אל מקום וזמן מתוכננים בעבר,שפופרת שתאפשר פיקוח צמוד ואפשרות לשלוף את הילדים במהירות בחזרה להווה אם חלילה ימצאו את עצמם בסכנה… .
הקורא המבוגר תמה ::האם זה אומר שאחרי הכל לא היו למדענים את היכולות האלו בספר הראשון ? והילדים היו אז בסכנה אמיתית למרות כל הטענות ודברי ההרגעה של המדענים אז ?
נראה שכן.
.למרבית הצער מעבר לפרטים הללו לא ניתן לנו כל מידע נוסף על מכונת הזמן המדהימה ועל דרך פעולתה.
עם זאת הילדים אינם יוצאים עם יותר מידי מידע . ."על מנת להעמיק את תחושת ההרפתקה "כל שהפרופסור מוכן להגיד על הזמן שבו ישלחו הילדים זה שהוא נמצא" בין המאה השנייה לפני הספירה והמאה השנייה אחרי הספירה" פרק זמן לא קצר בכלל של כ-400 שנה.
אמנם ייתכן מאוד שהוא עצמו אינו יודע יותר מכך אבל עדיין ….
כאשר אני קורא את הספרים כמבוגר אני מוצא את עצמי נדהם יותר ויותר מקלות הדעת של הפרופסור הזה שמסכן בצורה כזאת את חייהם של ילדים.
ואולי הילדים לא ידעו לזהות היכן ומתי הם נמצאים בתקופה של כ-400 שנה ? האם לא מן הראוי היה לתת להם כל מידע אפשרי לגבי מטרת משימתם ואיך להתמודד עם התקופה שבה ימצאו את עצמם במקום להפוך את כל המסע בזמן לסוג של חידון היסטורי ?
אפילו בתוכניות "הריאליטי " המודרניות המזוייפות ומבויימות   כולן מסוגה  של "הישרדות" נותנים למתמודדים יותר מידע על המקומות והתנאים בהם הם עומדים למצוא את עצמם.

יש מקום לחשש שאם הילדים האלו היו בוגרי מערכת החינוך של ראשית המאה ה-21 ששמה דגש מועט ביותר על לימודי היסטוריה כי אז הם לא יוכלו לזהות בשום מקרה את התקופה שבה הם נמצאים וזה יצמצם את סיכויי הצלחתם.
אבל נו מה לעשות אחרי הכל מדובר בספר לילדים שבו לא שואלים שאלות מעין אלה. כאשר אני קראתי את הספרים האלו כילד הפרטים הקטנים האלו לא במיוחד הטרידו אותי.

.כל מה שידעתי הוא שהנה הם יוצאים למסע בזמן ולעזאזל כל השאר. עובדה הייתי מוכן בהחלט לצאת למסע בזמן בעצמי.

הילדים מגיעים לימיו של מנהיג המרד השני ברומאים בר כוכבא בשנה השלישית לנשיאותו ולמרד נגד הרומאים ומבלים 23 ימים בזמנו . הם מגיעים אל מחיצת הלוחמים בביתר הנצורה בירתו של בר כוכבא כשהם מציגים את עצמם כנערים מהגולה. למרות שהם מעוררים עניין וסקרנות איש לא חוקר ודורש יותר מידי לגבי טענותיהם .  בין השאר הם פוגשים את  מפקד המרד בר כוכבא  .

משם הם ממשיכים למערות נחל חבר שם יושבים קבוצות של מורדים ובני משפחתם , מערות  הנצורות גם הן בידי הרומאים .

שם הם פוגשים באישה בשם בבתא בת שמעון ולומדים את סיפור חייה המוזר, ( בבתא היא דמות אמיתית שמכתביה התגלו במערות ונכתב עליה מחזה של מרים קיני ) .

בצר מציג אותה כאישה בשלה ומיוחדת שיש בה תערובת של אנוכיות נשית וגדלות אישית אישה המקרינה סביבה קנאה הערצה וריחוק גם יחד. היא מגאה בסודותיה אך יודעת לוותר עליהם למען הצלת תינוקת במשפחת צרתה . הנערים מבצעים פעולות ריגול כנגד הרומאים הצרים על המערות מבצעים גיחות ומטפלים בחולים ופצועים .ולבסוף מערימים על הרומאים ועוברים דרך המחנה שלהם אל עין גדי הסמוכה הכבושה בידי הרומאים על מנת להביא בהיחבא מצרכי מזון ועשבי מרפא .הם מתערבים בכוחותיהם הדלים ושורפים את איל הברזל המאיים על ביתר בעזרת נר מגנזיום ופתיל השהייה .
אך אין בכך לשנות את מהלך ההיסטוריה שנקבע כבר ובסמוך לסופו הטרגי של המרד מוחזרים אל זמנם ומקומם .
אבל צרה צרורה כל ההקלטות שהקליטו ברשם קול וכל הצילומים שצלמו במצלמה מימי בר כוכבא נמחקו מסתבר שלשפופרת הזמן יש השפעה מוזרה ובלתי מובנת עליהם .
הילדים צמאים למסע נוסף בזמן והפרופסור מבטיח שכבר יש לו מטרה מתוכננת אם כי כרגיל הוא מסרב לחשוף אותה לילדים.

בכל אופן  במסע הבא בזמן יהיה צורך לגלות כיצד אפשר להתגבר על אפקט המחיקה המוזר ולהביא צילומים והקלטות מתקופות העבר.

זוכה פרס "זאב"

"המסע המופלא" אל לוחמי בר כוכבא " זכה לפרס זאב לספרות ילדים בשנת תשל"ט ביחד עם ספרו של עמוס עוז "סומכי " סיפור התבגרותו של ילד חובב סיפורי "טרזן " בשנות המנדט וספר השירים "והילד הזה הוא אני "של יהודה אטלס שני ספרים שהפכו מאז לקלאסיקה של ספרות הילדים העברית.

למיטב ידיעתי זהו ספר הילדים היחיד בעל עלילה מדעית בדיונית (להבדיל מפנטסטית) שזכה לפרס בתחום ספרות הילדים העברית . עם כי מן הסתם לא האלמנט המדעי הבדיוני הוא זה שתרם לזכייתו.
נימוקי ועדת הפרס היו כדלקמן:

בנאום קבלת פרס זאב שלו על " המסע המופלא אל לוחמי בר כוכבא " אמר בצר :

מן הסתם מעודד בידי הביקורת ובידי הפרס הספרותי עודד בצר בהחלט התכוון להמשיך את סדרת מנהרת הזמן שלו.וכתב ספר אחד נוסף.
אך….הוא נפטר בפתאומיות ב-1989. אחריו נשארו שני כתבי יד גמורים מוכנים לשליחה למו"ל שבני משפחתו לא הצליחו לפרסם.
כתב יד אחד היה של ספר אוטוביוגרפי שתיאר את חוויות בריחתו של בצר מגרמניה הנאצית לפני מלחמת העולם השנייה ועלייתו לארץ ישראל בספינת מעפילים.
כתב היד השני היה של הספר השלישי והמסיים בסדרת "מנהרת הזמן ." המסע המופלא אל הבילתי נודע. שנכתב עוד ב-1983.
בסיפור הנערים יוצאים שוב לעבר לתקופה בלתי ידועה בתחילה ורק לאחר זמן מגלים שהמדובר בימי המלך שאול ומאבקו בפלישתים ונפגשים לבסוף בלוחם הצעיר דוד .
אך אם כי כתב היד קיים לא נמצא לו מו"ל וחבל. .

 נספח : דעות של עמיתים

הסופר אוריאל אופק כתב על בצר:

שכנתו של בצר הסופרת דורית אורגד :

: דווקא בשעה שהחברה הישראלית נתונה בתהליך של אובדן דרך והתפוררות ערכית, חשוב להפנות את הקוראים הצעירים ליצירות כמו אלו שכתב עודד בצר, יצירות העשויות להקנות לנוער ערכים חשובים, כמו רוח של התנדבות למען הכלל, כפי שזה בא לביטוי בסיפורה של חנה סנש, "הצנחנית שלא שבה", וספרי "מנהרת הזמן" שעודד היה הראשון בישראל שכתב בז'אנר הזה, או הערכים האנושיים הנוגעים ללב ב"גששים מגבול הצפון".
ידעתי לפי דברים שדיברנו בהם על קצה המזלג שעצורים בקרבו סיפורים מרתקים ,סיפורים שהם פנינים נדירות . יבוא יום ,חשבתי ,נשב יחד באווירת החברותה הנעימה שיצר סביבו תמיד ונברור לנו מתוך המטמון הגנוז הזה ,את הפנינים הכי יפות. חלק מהאוצר הזה העלה עודד על הכתב. זכה בהוקרה ובפרסים ספרותיים ,ובהוקרתם של הקוראים הצעירים שקיבלו בצד החוויה הספרותית ,מנה הגונה של אהבת הארץ ,של ידע היסטורי מדויק ,של ערכים חברתיים ואהבת האדם. למרבית הצער הוא נפטר לפני שהספיק להעלות הכל על הכתב .
עודד בצר היה גם אדם נפלא, ידען גדול ואיש טוב לב וקשוב לזולת. הוא חסר לי מאוד בנוף שכונתנו.

ידידו ושותפו לעבודה במפלגת העבודה הסופר בועז אפלבאום אמר :

 נספח 2: ביבליוגרפיה של מאמרים וביקורות  על עודד בצר

ירדנה הדס ומנוחה גלבוע "הצנחנית שלא שבה:מבוא לקריאה מונחית ירושלים : משרד החינוך והתרבות, תשלב 1972 . חוברת דפי עזר למורים לקריאה מונחית בצנחנית שלא שבה.
.
הצנחנית שלא שבה עובדה על פי קטעים מספרו של בצר כחוברת בשלושה כרכים ( כל כרך בדרגת קושי שונה לקוראים והיה מלא בקטעי קריאה ופעילויות ) בידי מתיה קם בסדרת "קשת סיפורים " בהוצאת המרכז לטכנולוגיה חינוכית ,1984..
דבורה אמיר -זיהוי סדר האירועים על פי הצנחנית שלא שבה .,המרכז לטכנולוגית חינוכית ,1989.

אנדה אמיר "שני ספרי מופת לבני הנעורים" מאזניים ירחון לספרות כרך לז תשל"ג יולי 1973 ע' 155-156. מאמר ביקורת על "לא בדרך המלך ".

ירדנה הדס ויוסף מלצמן על הספר לא בדרך המלך מאת עודד בצר חוברת הדרכה למורים ירושלים : משרד החינוך והתרבות – המזכירות הפדגוגית – היחידה לחינוך חברתי בבית-הספר היסודי, תשל"ד

ירדנה הדס "על מסע מופלא אחד " ספרות ילדים ונוער כרך ד  חוברת ד ( ט"ז ) יוני 1978 ע' 63-64 . ביקורת על "המסע המופלא אל לוחמי בר כוכבא "

נילי לוצקי " המסע המופלא אל לוחמי בר כוכבא" ספרות ילדים ונוער כרך ה' חוברת  א'( יז) אוקטובר 1978 ע '31-33, 37 , . מאמר המדריך כיצד אפשר להשתמש בספר של בצר בלימוד התקופה בכיתה .   

"פרס זאב לספרות ילדים:נימוקי ועדת השופטים לפרס ,תשל"ט " ספרות ילדים ונוער " כרך ה' חוברת ג-ד ע' 118-119.
עודד בצר "נאום חתן פרס זאב " ספרות ילדים ונוער " כרך ה' חוברת ג-ד ע' 119-120.

אוריאל  אופק " עודד בצר " ערך בתוך לקסיקון אוֹ‏פק לספרות ילדים  בשני כרכים בהוצאת זמורה ביתן – מוציאים לאור, תל אביב, 1985.
הרצליה רז "עודד בצר ז"ל " ( 1921-1989 "ספרות ילדים ונוער כרך טז חוברת ב',1989 ע' 50.
דורית אורגד"מילים לזכרו של ידיד " ספרות ילדים ונוער כרך טז חוברת ב',1989 ע' 51.
עודד בצר "אספר לך " סודות משולחן הכתיבה :סופרים מספרים על עצמם / בעריכת מירי ברוך; איורים: דני קרמן. הוצאת דומינו , 1991. פרק זכרונות של עודד בצר ע' 57-60.

יהודית תידור באומל גיבורים למופת:צנחני הישוב במלחמת העולם השנייה והזיכרון הקולקטיבי הישראלי הוצאת מכון בן גוריון והוצאת הספרים של אוניברסיטת בן גוריון בנגב , 2004.

ראו עוד על עודד בצר :

הצנחנית שלא שבה :חנה סנש בספרות ובמציאות

עודד בצר בויקיפדיה

"איילת החן" : פזמון מאת עודד בצר

"
"צל"ש " פזמון מאת עודד בצר

אבא פניכל מאייר ספרי מנהרת הזמן

חנה סנש

פרס זאב לספרות ילדים

מנהרת הזמן : סדרת הטלוויזיה

סדרת "מנהרת הזמן " " של גלילה רון פדר 

מסע בזמן בתקציב אפס: על מסע בזמן בסדרת טלוויזיה ישראלית משנות השבעים

דני פלנט מחבר ספר ישראלי על מסע בזמן

הישראלים והצלבנים 

שכנים של עודד בצר בגבעת שמואל

הסופרת דורית אורגד

המשוררת ש. שפרה