ג'ון לנון פוגש את עקיבא נוף

ג'ון לנון ויוקו אונו בצילום משותף עם  הפיזמונאי והפוליטיקאי עקיבא נוף. לרגל ביקורו של החיפושית פול מקרטני בישראל הנה הסיפור המלא על המפגש המדהים של הפוליטיקאי והפזמונאי עקיבא נוף מחבר פזמונים ידועים כמו "איזבל " עם חברו המפורסם והמנוח של מקרטני ללהקה ג'ון לנון שאותו שכנע לשיר בעברית בפעם היחידה בחייו  שיר על ירושלים.

לעקיבא נוף הייתה קריירה יוצאת דופן . הוא הפיזמונאי והזמר היחיד ששירת אי פעם בכנסת ובכמה קדנציות הוא והיוצר של להיטים כמו "מים לדוד המלך " שאותו שרו חברי הגשש החיוור בחצאיות בפסטיבל הזמר של 1970 והפזמון הפך מיד ללהיט היסטרי. שנה לאחר מכן יצר את " איזבל " פזמון בעל נושא פוליטי תנכי על מלכת ישראל שהודחה ונרצחה ,פזמון שהופיע כקליפ שבו כיכבה פנינה רוזנבלום הצעירה והאלמונית בפתיחת הקריירה שלה . ופזמונים ידועים נוספים כמו "שישו ירושלים " שבו הלחין פסוקים מספר ישעיהו ו"מפרשי זהב " ו"כוכבים בדלי "

אבל בחוגים שונים זכור עקיבא נוף בראש ובראשונה כישראלי היחיד שראיין  אי פעם את החבר המפורסם ביותרשל להקת"החיפושיות"   ג'ון לנון. בעת היותו עיתונאי .

אמנם נוף אינו הפוליטיקאי העברי  היחיד שהוא חובב ביטלס מוצהר. יש גם את חבר הכנסת והשר לשעבר מודי זנדנברג שבמשך שנים היגיש תוכנית על הביטלס ברדיו.

אבלההישג של נוף  בראיון עם לנון  כאשר שיכנע אותו  לשיר בפעם היחידה בחייו בשפה העברית  נשאר יחיד במינו.

עקיבא נוף פוגש את ג'ון לנון ויוקו אונו

ב-1969 כאשר היה  סטודנט אלמוני בהולנד, זכה עקיבא נוף לפרסום כעיתונאי הישראלי היחיד שזכה לשוחח בראיון עיתונאי מקיף עם ג'ון לנון כוכב "החיפושיות ועם אשתו יוקו אונו במיטתם במלון שבאמסטרדם, שם קיימו "שביתת מיטה   דהיינו מסיבת עיתונאים  המקיפים אותם במיטתם  למען השלום בעולם.

נוף אף לימד את לנון לשיר קטע משירו של נוף "השבועה לירושלים " שבמקור נכתב עבור להקה צבאית דווקא ".. במהלך הראיון הבלעדי הזה שהוקלט, ביצעו השניים בית מתוך השיר, וזו הפעם האחת והיחידה בה מבצע הסולן הראשי של "הביטלס" שיר בעברית.

נוף : עסקתי גם בעיתונות וראיינתי את ג'ון לנון ויוקו אונו בשעה שהם ניהלו את הועידה למען השלום בירח הדבש שלהם במיטתם במלון שבאמסטרדם, שם קיימו את שביתתם המהדהדת למען השלום בעולם . ושם גם שרתי איתם את השיר "השבועה לירושלים " לנון ואונו שרו ב ע ב ר י ת, לפי מילותי ומנגינתי, כשהוא
מלווה עצמו בגיטרה: "ירושלים, נישבענו כולם, – לא נפקירך עוד מכאן עד עולם". ולא נורא, שה- כף במילה "נפקירך" מבוטאת ע"י האנגלי מליברפול כאילו היתה "שין".

– איך  יצא לך לפגוש את לנון בהולנד  דווקא ?
נוף : ב-1969 זכיתי במילגה מאת הוד מעלתה מלכת הולנד, ללמוד במכון ללימודי החברה
אשר ב-האג, בירת הולנד. יחד עם תלמידים מיוגוסלביה, ארה"ב, שוודיה, מצרים,
ואפילו בנו של אמיר מאבו-דאבי, שקשר אתי קשרי רעות, תוך הקפדה שלא להיות, אף
פעם, בתצלום משותף אתי, גרתי ולמדתי באחד מארמונות המלכה האם. הימים הוקדשו ללימודי סמינר ביחסים בינלאומיים, והלילות – שאבו אותי בכל עוצמת הילולת הסבנטיס
לאמסטרדאם החוגגת ומועדוניה.
כמקור נוסף להנאה ולהכנסה שימשתי גם ככתב-חפשי של יומן החדשות של "קול ישראל" בהולנד. ככזה ראיינתי אז את מזכ"ל נאט"ו, את הכנר היהודי-סובייטי דויד אוסטרייך, שפחד לדבר, ראיון עקיף את המלך חוסיין, ואפילו את… ירוחם משל, בכנס בינלאומי למזכירי הסתדרויות עובדים. בוקר אחד טילפן אלי מתל-אביב חבר, אשר יידע אותי כי עפ"י האמור בעתוני הארץ, אמורים ג'ון לנון, מלהקת הביטלס, ואשתו, יוקו אונו, לקיים מסיבת עתונאים, מתוך מיטתם, בסוויטה שבמלון "הילטון" באמסטרדאם. הם קיימו שם  "שביתת שכב" למען השלום

הראיון היה ארוך ?

נוף : זה היה ראיון מאוד ספונטני", , "לא הכנתי שאלות כי הייתי בטוח שגם אם אפגוש בהם זה יהיה בחטף. בכל מקרה שאלתי אותו שאלות בסגנון דומה מאוד למה שיאיר לפיד עושה כיום בתוכניתו. שאלות קצרות שדורשות תשובות קצרות. לאכזבתי, על כל שאלה שלי לנון ענה או ב"אלוהים" או ב"אהבה" או ב"שלום". איכשהו הדמיון היוצר של לנון המשורר והמלחין לא בא לידי ביטוי בזמן הראיון".
כשהגעתי למקום, היו החדר והמסדרון אליו "מפוצצים" בעתונאים, מכל העולם, חמושים
במצלמות וברשמי קול, עומדים, שוכבים, כורעים, על המיטה, מתחתיה, מתחרים זה בזה במאמץ למשוך את תשומת לבו של לנון ולקבלת תשובה לשאלה שהשליכו לעברו.
היה לי ברור, שזה לא יהיה הראיון שלי. חמקתי, איפוא, לקומה אחרת, והמתנתי בסבלנות
עד שאנשי הביטחון גמרו לסלק את אחרון העיתונאים, וכמה דקות לאחר מכן.
הו אז, בצעד מהיר זינקתי אל הדלת שמאחריה שכב הזוג המפורסם, והלמתי בדלת במלוא
כף ידי.
מישהו פתח את הדלת כדי חריץ צר, ושאל-רטן: "כן?!"
"אני מקול-ישראל" צעקתי, לעבר החריץ, במלוא ראותי כדי שישמעו אותי בעומק החדר.
ואכן, מיד קיבלתי תגובה בקול המאנפף: "Let The Voice of Israel come in ".
האיש בדלת הרחיב את הפתח, כשפניו זעופים, והתבקש ע"י לנון לצאת ולחזור מאוחר
יותר. הייתי בפנים. אישית, אני מול ג'ון ויוקו לבדם, כשבידי מכשיר הקלטה מצומק, במהירות מיושנת של שלוש ורבע.
ג'ון לנון, בלונדיני, שערותיו יורדות בשני פלגים ממרכז קודקודו לצדדים ומתמזגות עם
זקן לחייו וסנטרו. לחוטמו משקפיים, זכוכיות עגולות, מסגרת לא מסגרת, המדגישות מבט מהורהר ומרוחק. לבוש בלבן, על חזהו מדליון, ענוד בסרט קטיפתי שחור ורחב, מזכיר את
הדמות של ישו בציורים הקלסיים.
מלמטה, מן הרחוב, מגיעה אבחת הנערות המכונסות בחזית המלון, מצפות לרגע של חסד
בהופעתו של אלילן בחלון הזכוכית הרחב הפונה, מהקומה התשיעית, אל הרחוב,
מנופף להן בידו, בתנועה עיגולית, "אפיפיורית", רחבה.
היא, בת זוגו, יוקו אונו, שחורת שיער, עירנית, קופצנית, נאה בחיים יותר ממראיה בצילומים, מרבה לצחקק, כשג'ון אומר משהו עם זווית חדה, היא "מעגלת" .
"אני מצפה בקוצר רוח ליום בו אהיה זקן", אמר לי ג'ון. אז, באותו מיפגש, לא האמנתי למשמע אזני. כי הלא זה האדם שזוהה בעיני מליונים עם נעורי נצח. היום, כשברור כי לנון לא יגיע לזיקנה, מעורר דברו זה צמרמורת של צער.

ומשלימה יוקו: "זה לא הגיל, זו דרך החשיבה".
לא, אין הוא רואה עצמו, לדבריו, כ נ צ י ג הצעירים, אלא כמי שמדבר א ל י ה ם.
הוא אינו מבקש להצעיד את מעריציו למלחמה נגד המימסד בכללו. "למימסד", אומר ג'ון,
"יש גם צדדים טובים: הנישואים למשל הם תופעה מימסדית. כמו שאני ויוקו נשואים".
ואז יוקו קופצת ואומרת: "המימסד ימות ממילא ואנו הצעירים נבוא במקומו".

. "שלום", השיב ג'ון לשאלתי, ואני מקליט, "שלום, פירושו שלום, היעדר אלימות. אין אינטלקטואליזציה של המושג. כל הדיבורים על 'שלום חיובי' ועל 'שלום שלילי' הם חסרי משמעות. אני מוחה נגד אלימות בכל צורותיה",
ומדגיש לנון: "אני מוחה גם נגד האלימות בעד השלום !, ואם אלימות היא צורך נפשי
לאנשים כלשהם, שינהלו זאת כך שלא יפריעו את המהלך התקין של חיי ושל חיי אלה
שאינם רוצים באלימות. שיילכו למידבר, שינהלו שם את מלחמותיהם".
"במקום לדבר כה הרבה על השלום", ממשיך לנון, "נעשה משהו למענו. אפילו אם זה רק להדביק זנב מגוחך לאף, או לרקוד ברחובות, משהו, כל עוד אין זה מפריע לאחרים.
את המאבק לשלום אין לנהל בהפגנות אלימות. המימסד" אומר ג'ון, ומיד מתקן עצמו –
"מוטב לומר 'הם', מי שלא יהיו, מנהלי הענינים, – הם בקיאים הרבה יותר מאתנו
במשחק האלימות. הם שיחקו במשחק הזה מליוני שנה, כך שאנחנו לא נביס אותם
באלימות נגדית. הם ישישו להיאבק בנו במישור הזה; זה מישור מוכר להם, הם יודעים איך לנהוג בו".
"מה שאין 'הם' יודעים זה איך להתגונן בפני ה ו מ ו ר . ההומור זה נשק רב עצמה",
מזדקף, פתאם, ג'ון לנון, כנואם המתווכח עם מפגינים בלתי ניראים העולים, כנראה, בעיני רוחו, על מיתרסי קרבות למען השלום: "את דרך האלימות ניסו מליוני שנים. מי ניסה את דרך השלום ? – גנדי?, מרטין לותר קינג?, הם לא ניסו לעשות זאת בהומור, הם היו מאד רציניים. בסוף הם נירצחו" מהרהר ג'ון בקול, מבלי לנחש את הצפוי לו.
"אפשר לשנות את הדברים בדרכים להן הטיף גנדי, אבל מתוך עמדה של ליצנים" –
משפרת יוקו . 

בכלל לנון הרבה לדבר בפגישה שלנו על מנהיגים שלחמו למען השלום כמו מרטין לותר קינג ומהטמה גנדי" ,"הוא טען כי העריץ אותם על העקשנות ועל המסירות שלהם במלחמתם לשלום. מה שהיה חסר להם לדבריו, הוא מעט הומור. לא הבנתי אם הוא התייחס בהומור לשביתת המיטה שלו, כי כל האירוע בהילטון נעשה גם מצדו ובמיוחד מצידה של יוקו, בחרדת קודש ממש".
"כאשר שאלתי אותם לגבי רעיונותיהם לשלום באזורנו, העלתה יוקו רעיון אווילי לטעמי, לערוך ועידת צעקות ובה שני הצדדים הנצים יצעקו עד כלות כוחותיהם
בשלב זה מרגיש אני אי-נוחות לשבת מעונב ומחולף מול הזוג בפיג'מות. "יש כאן פיג'מה
'ספאר', אני שואל? " וג'ון שולף אחת מן הארון, ואני מוזמן להצטרף להמשך הראיון כששלושתנו במיטה הרחבה, הטיפ-רקורדר המקליט באמצע, ועל ג'ון מונחת הגיטרה, שעל
מיתריה מרפרפות אצבעותיו הארוכות, מפעם לפעם, ומפיקות צלילים המכשפים את האווירה בחדר.

"האם אתם דתיים?" שאלתי.
"איננו שייכים לכנסיה ממשית" – משיב לנון.
"האם אתם אנשים מאמינים?" הוספתי לשאול, וג'ון קטע אותי בצעקה, "וודאי שאני
מאמין באלוהים", ויוקו ממשיכה: "אבל לא במוסד דתי כלשהו".
"אני מאמין", מוסיף ג'ון, "שאלוהים הוא צורה של אנרגיה. הוא איננו טוב או רע, זהו מקור של כוח, והשאלה היא מה עושים בני האדם עם הכוח הזה. אין לומר: 'אלוהים לא ירשה מלחמה בוויטנם', כי זוהי אינטלקטואליזציה של הנושא, או הפיכתו לדבר שברגש;
אלוהים קיים, אבל החשמל, הכח האטומי והרשות לעשות נתונה בידי בני האדם, והם המחליטים מה לעשות".

"האם אתם מאמינים בחיים אחרי המוות?" – הקשיתי.
"כן", ענה ג'ון, "אני מאמין בגלגול נשמות, בחיים שאחרי המוות ובכל שאר המיתוסים.
אני מאמין בכל דבר עד שלא יוכח ההיפך. מדוע? – מפני שראיתי את הדרך האחרת, המפוכחת, כביכול, ועל מה היא מצביעה? כל שנה יש להם תיאוריה אחרת אודות התבל.
הציניות אינה דרכי. להם יש כל שנה תיאוריה מדעית חדשה, ועד שהמדענים יגיעו לאמת האמיתית, אנו עלולים לאחר את המועד".
"ומהי האמת האמיתית?" שאלתי.
"כמו בתנ"ך, ענה ג'ון, "בברית הישנה והחדשה. כמו בבודהיזם, אפילו בקומוניזם. כל
האיזם החלו באמת בסיסית, אותה אמת עצמה".
הקשבתי, ופתאם הלם פטיש בראשי. האיש הזה, המדבר גבוהה גבוהה על שלום, הלבוש
בבגד לבן צנוע, הלא הוא ה"ביטלס", עם כל המהומה והאופנתיות. הערתי על כך ושאלתי אם אין בשיריו מיסחור של רעיונות. "ודאי", השיב ג'ון ללא היסוס, "אני אשם במסחריות,
אם זו אשמה. אבל צריך לזכור כי אינני יושב וחושב: – ' אהה, דבר זה יהפוך את השיר
ללהיט מסחרי, ועלי להשתמש בכך'. דווקא השירים הטובים שלי קלוטים מהאוויר.
אני כותב מה שבא, את המלים עם המנגינה".
"וזה מאפשר לו" מוסיפה יוקו, "לעשות את כל זאת", והיא מניפה את ידה להסביר
כי "זאת" פירושו כל מה שמחוץ למוסיקה, כל ההפגנות הפוליטיות ויחסי הציבור
והתקשורת.
"השירה", משלים ג'ון, "היא רק אחד הדברים שאני עושה, ובלעדיה לא הייתי כאן
בהילטון. היא אמצעי לכל השאר".

"האם יש לכם איזו שעה של פרטיות?", שאלתי.
"יש לנו פרטיות של מחשבותינו, שאיש אינו יכול להפריען ולהתערב בהן, עדיין",
אומר ג'ון. "אני מנהל חיים די נורמליים, במרכאות כפולות. איננו מתידדים, איננו
הולכים לדיסקוטקים או למועדונים; אנחנו הולכים לעבודה, חוזרים ושוהים יחד.
רוב הזמן אנחנו לבד. מדי פעם באים האורחים הבלתי נמנעים מאמריקה או מגרמניה,
עם מצלמות".

"האם החיפושיות האחרות משתפות אתכם פעולה במה שמחוץ לעבודה?" שאלתי.
ואז השיבה יוקו אונו בהדגשה זועמת: "הוא לא הביטלס. הוא ג'ון לנון !",
ואפשר היה למשש בקולה, כבר אז, 1969, את ההיפרדות מהלהקה. וג'ון בטון פייסני
יותר: "אני ג'ון לנון. אני יודע שגם הם, ג'ורג' ו-פול ורינגו מעדיפים שלום, בדרגות
שונות. הם גם ידידים קרובים". אלא שיוקו אינה נסוגה מלוחמניותה וקובעת: – "אבל
הם אינם עושים דבר לשם כך". ושוב מפייס ג'ון ומהרהר בקול: "יתכן שפעם יושפעו
ממני לפעול".

נוף מתקשה להסתיר את סלידתו מיוקו אונו,  מאשים אותה בפירוק הלהקה: `

`כאשר לנון דיבר על הביטלס, היא ניסתה להקטין את תרומתם של שאר חברי הלהקה ולרומם את שמו. יש בזה משהו מגונן אמנם, אפשר היה בהחלט לחוש כי פירוק הלהקה הוא עניין של חודשים ספורים בלבד, כפי שבאמת קרה".

". "מה המשמעות בגידול השיער?", אני שואל.
ג'ון: "מטעמי נוחיות גידלתי זקן, כשהיינו בהודו. ואז, כשהתחלנו לדבר על מעשים למען
השלום, חשבנו כי גידול השיער יהיה מין סמל חי לשאיפה לשלום. זוהי הפגנה".
יוקו: "הוא מעניק משמעות יפה למה שעשה ממילא".

ג'ון ממולל במיתרי הגיטרה שבידו, והצלילים נשפכים בחדר כמו קטורת.
"האם אתה מכיר שיר ישראלי כלשהו?", שאלתי.
"רק הבה נגילה, הא, הא, הא" הוא משיב בציחקוק . "אינני יודע שירים. גם לא את אלו
שלי".
הוא מסכים, מיד, להצעתי ללמוד פזמון של שיר ישראלי, שאני, בו במקום כותב את
תמלילו העברי באותיות לטיניות. זהו פזמון השיר שלי – "השבועה לירושלים".

א.א. מה היה השיר "השבועה לירושלים ? נוף : את "השבועה לירושלים" כתבתי בעקבות מלחמת ששת הימים. שיחרור ירושלים ו"הר הבית בידנו" שטף בהתרגשות פטריוטית את העם כלו, אבל בשולי המחנה, כבר נישמעו אנשים, כמו דן בן-אמוץ, אשר הצהירו כי "קיר של אבנים לא עושה להם כלום" , וכלפיהם כתבתי אז שיר זה שהפזמון החוזר בו הוא: "ירושלים נדרנו הוקם / לא נפקירך עוד מכאן עד עולם". במקרה נכחתי בארוע בו הופיע הלהקה הצבאית של הרבנות ב-צ.ה.ל. אהבתי את אופן שירתה של הלהקה, (שבין חבריה היו מי שהופיעו ונודעו מאוחר יותר כ-"צמד רעים", והפסנתרן ד"ר שלום פליסר) ובתום המופע הצעתי למדריך המוסיקלי שלה, מנשה לב-רן, כי יבצעו שיר חדש, חם מתנור היצירה – "השבועה לירושלים". מנשה האזין, אהב, עיבד ותוך ימים היה שיר זה לשיר המוביל בהופעות הלהקה, ומאוחר יותר השיר הפותח של תקליטה. המעבר מהכתיבה לביצוע היה מהיר כל כך, עד שתיקונים שערכתי בכתיבת תמליל, לא הגיעו לביצוע בפיהם של הזמרים, אשר, כבר, נינעלו על הגירסה הראשונית. כך, אני רוגז כל פעם מחדש, בשמעי את התקליט בו מופיעה השורה – "ירושלים, נשבענו כולם, / לא נפקירך עוד מכאן עד עולם", במקום הנוסח המתוקן והראוי: "ירושלים, נידרנו הוקם, לא נפקירך עוד מכאן עד עולם".

 

נוף :" לנון קרא את המילים מהנייר עליו רשמתי את הפזמון באותיות לטיניות, והתוצאה נשמעת מושלמת כמעט, מלבד העובדה הקטנטונת והלא משמעותית, שלנון במבטאו האנגלי הכבד, לא ממש הצליח לומר "נפקירך" אלא "נפקירש".

עם זאת נוף גילה גדלות נפש ולא התעקש שלנון יצמד כאן למקור

… .
ג'ון לנון שר את השיר בקולו, בעברית, מלווה בנגינתו ובקולה הדקיק של יוקו, אל
תוך מכשיר ההקלטה, המשמר מאז תעודה היסטורית: ג'ון לנון  שר בעברית על ירושלים.

הייתה זאת הפעם היחידה שבה לנו ןשרבשפה העברית 

  "לנון היה בטוח שמדובר בשיר מיסטי ממש, בגלל המנגינה ובגלל איזכור שמה של ירושלים בשיר",
רק אחרי שהקליט הוא שואל/אומר, לפתע, בחצי חרדה, –
"זה לא שיר שובניסטי, אני מקווה". – "ריאליסטי", אני משיב.

"בישראל לא רצו לקבל אותנו" מעלה ג'ון זכרון עבר, על החלטה בדרג של ממשלה
(רוה"מ גולדה, שר החינוך ארן) לאסור הופעתם בארץ. "ומפני שבקשנו לבוא לישראל,
סרבו המצרים להתיר לנו כניסה למצרים, כך שלא הגענו בכלל למזרח התיכון".

"האם הייתם רוצים להיות בישראל ולהיפגש עם אנשיה?" אני שואל,
ויוקו משיבה מיד: " אנחנו פוגשים אותם ברגע זה, באמצעות מחשבותינו.
אנחנו כעת פה, באמסטרדאם, אבל מחשבותינו עם כל המתגעגעים לשלום בעולם".
"הנה", מוסיף ג'ון, "מחשבותינו נפגשו והתאהבנו".
"איפה, באמת, ניפגשתם?", אני שואל, וג'ון משיב ומספר: –
"ליוקו היתה תערוכה בלונדון, ובאתי לצפות בה. הכלל באותה תערוכה היה כי
על הצופה הוטל להרכיב את היצירה המלאה, מחומרים נתונים שהכינה יוקו.
הייתי שם, והיתה בינינו קומניקציה.
זה היה מאד רגוע; היו בינינו גם רגעים אלימים, אנחנו באנו מעולמות שונים,
וכשניפגשנו והצלחנו ליצור בינינו קשר מלא, חשבנו: – אם אנחנו, מעולמות שונים,
יכולים להתקשר, אולי יוכלו גם האחרים".

"יש לכם דרך להשיג שלום במזרח התיכון?", שאלתי.
"אותו הפתרון שאני מציע לכל העולם – אי אלימות, אני מציע גם למזרח
התיכון", עונה ג'ון.
ליוקו היו שלוש הצעות פרטניות יותר: – "נישואי תערובת", וג'ון מאשר: –
"זה עוזר", ומחייך לעבר יוקו מלוכסנת העינים.
"במקום מאבק אלים", עוברת יוקו להצעה נוספת, "למה לא תארגנו כנס של צעקות
תצעקו, תצרחו, ותיווכחו מי יכול לצעוק חזק יותר. כך תתפרקו מהאנרגיות המיותרות
שבכם. או למה לא תבנו יחד בנין? – שני הצדדים יבנו יחד".
הפגישה בין עקיבא נוף לג`ון ויוקו ארכה כארבעים דקות, אבל זמן מעולם לא היה מושג כל כך סובייקטיבי.

נוף "הרגשתי כאילו אני מכיר אותם כבר שנים. נפרדנו בנשיקות", ממ, "איחלתי להם בהצלחה והבטחנו לשמור על קשר, דבר שלא קרה לצערי. נפגשתי עם יוקו לפני שנה כאשר ביקרה בארץ, אבל שום דבר לא הזכיר כמובן את הקסם של הפגישה ההיא".

ומה הייתה דעתך הכללית על לנון לאחרהפגישה ?

 נוף : פגשתי אנשים רבים במהלך חיי אבל לנון היה אחד האנשים הכריזמטיים ביותר שפגשתי. הוא אמנם דיבר קצת שטויות במהלך הפגישה שלנו, אי אפשר להתכחש לכך, אולם הוא עשה זאת באופן מלא חן והומור
פגשתי בימי חיי כמה וכמה אישים מורמים מעם. ראשי ממשלות, שרים ושועים.
בפגישה עם ג'ון לנון, יותר מאי-פעם, הבנתי את משמעות המושג כריזמה.
כשחזרתי ארצה, אחרי פרסום הראיון שלי אתם, ועלתה מועמדותי לכנסת, התעוררו
מספר פוליטיקאים, "נשמות טובות", ודווקא מן הצעירים, אשר מחו בעוז כנגד
ה"אפשרות הנוראה" כי מי שהתרועע עם ה"ביטלס" יהיה חבר בכנסת…

 אני זוכר היטב  את השמיני בדצמבר 1980, היום בו נרצח לנון, כל-כך בבירור", מוסיף נוף בתוגה אמיתית, "אחד הקטעים היותר מרגשים בפגישה שלנו היה שלנון, נציגו המובהק ביותר של הדור הצעיר, אמר לי עד כמה הוא כבר מחכה להיות זקן יותר וחכם יותר ממה שהוא כיום. כאשר שמעתי על הרצח, מייד נזכרתי בעובדה שלנון כל כך רצה להזדקן והייתי ממש המום שנרצח בגיל כה צעיר".באזני הידהדו כל הזמן דבריו – "אני צופה בקוצר רוח ליום בו אהיה זקן". צפיה שנקטעה בכדורי הרוצח.

שבתי ופגשתי את יוקו אונו כשהגיעה בשנת 2000 לארץ, לפתיחת תערוכותיה
בירושלים ובאום אל-פחם. אלא שהפעם כבר לא היה ג'ון חי. .

כיום  קשה להאמין שלנון אם היה חי היה מוכן לשיר פזמון שנכתב במקורו עבור להקה צבאית ועל ירושלים שיר שמן הסתם  אם היה מבין את מילותיו היה רואה בו כשיר לאומני .

אכן הזמנים השתנו.

נספח : מאת ועל  ג'ון לנון בעברית

ג'ון לנון אהבה אמיתית :ציורים לשון /עם הקדמה מאת יוקו אונו; עיבד אל נקלריו, על-פי ציורים מאת ג’ון לנון; מאנגלית: אורי בלסם, תל-אביב : מודן, 1999
רוב הספר איורים צבעוניים ומיעוטו דברי לואי

שיר  מתורגם של לנון

"תארו לכם" תרגם עודד פלד ,  פורסם בעיתון 77 גליון 131 דצמבר 1990 ע' 13  עם הקדמה קצרה של רוני סומק וןם  במעריב מוסף שבת תרבות וספרות 31.10.19997 ע' 28

 

כמה סיפורים  של ג'ון לנון ביחד עם רישומים מפרי עטו הופיעו בעברית בכתב עת  ספרותי "המעורר כתב עת  לספרות ואמנות מספר 7 , 1999 כולם  בתרגום ארז שווייצר.

 

אלה היו :

1. "מחול המומחים בנשף החברה של סוץ הופ  "ע'59-61.

2. "פרדוקס ואפודה תואמת  בבקשה"   ע'52-64

3. . "חייו של הולך בטל "( מאת אלה סקוט פיצ'גראלד)  ע' 65-68

 

4. "תלה את השום הזה סביב צווארך  ולא תתחתן  לעולם" ע' 69-72

 

 ראו גם על

ארי קטורזה על לנון כסופר

, ג'ימס וודול   ג'ון לנון ויוקו אונו : שני מורדים – אגדת פופ / מגרמנית: אריה אוריאל תל-אביב : ספרית פועלים, תשס"א 2000.
, זאב מגן דמיין : ג'ון לנון והיהודים / ירושלים : מרכז שלם – מחלקת הסטודנטים, [2000]. הופיע לראשונה בתוך: תכלת, כתב-עת למחשבה ישראלית מס' 8, תש"ס, תחת הכותר: דמיין: על ג'ון לנון ואהבה חוברת של 40 עמוד . הופיע שוב ב: מאמרים חדשים על הציונות / עורכים: מיכאל אורן, דוד חזוני, יורם חזוני
כמה מחשבות שונות ומשונות על ג'ון לנון והיהודים לאו דווקא בסדר זה.

לעניות דעתי היצירה החשובה ביותר בעברית הקשורה באיזה שהיא צורה לביטלס .

ראו גם :

ג'ון לנון בויקיפדיה

עקיבא נוף פזמונאי ופוליטיקאי

"תארו לכם" שיר מאת ג'ון לנון

ההיסטוריון הישראלי של הביטלס :על תופעת הביטלמניה בישראל