web analytics
קטגוריות
שירה

חשיבות השפה בזמר העברי

 

אמיר דנציגר פזמונאי קנאי לשפה העברית פותח בסדרת מאמרים שתדון בפזמון העברי במצבו ואיך אפשר לשפר אותו.

 

חשיבות השפה בזמר העברי

מאת אמיר דנציגר

שמי אמיר דנציגר, אני כותב צעיר בן 27 מירושלים, קנאי ללשון, להגייה הנכונה ולרפרטואר הזמר העברי הישן ובעקבות זאת אני כותב שירים בסגנון המדגיש והמבליט את המילים בשפה.
אני כותב מתוך מחויבות למילה העברית, חשוב לי להביע דעה שונה מן הדעה הרווחת בקרב הצעירים היוצרים של היום, יחד עם הכבוד המלא שאני רוכש לכל אחד מהם. איני בא לפגוע להתסיס או להתריס כנגד שום כותב, או כל גורם אחר בתעשיית הזמר העברי העכשווי אלא מאמרי זה מבטא את דעתי האישית בלבד.

מאמר זה הוא מאמר ראשון בסדרה שאני שואף לכתוב בתחום הזמר העברי בדורותיו השונים.
המאמר נכתב בהשראת הכנס "מי אני שיר ישראלי" שהתקיים באוניברסיטת בר אילן בתאריך 12.6.08 ובו דובר רבות על הזמר העברי והתמורות שחלו בו.

1. חשיבות השפה העברית – אני תופס את חשיבות השפה העברית כגורם רם ונשגב כאשר היא מאוזכרת במסגרת של טקסט שירי (שירת זמר) שכן השפה הינה דבר חשוב מעיין כמוהו במרכיב התבניתי והיסודי של העם.
השפה הכתובה בשיר מבדילה אותו משפת הדיבור כאשר היופי בשיר נובע מעצם היותם של המילים מילים גבוהות, רמות וברות משמעות. אולם, בשנים האחרונות חלים שינויים שונים המאפשרים לשפת הדיבור לחדור יותר לשפה השירית.
נקודה נוספת שראוי לשים עליה דגש היא הרזון של השפה. לתופעה זו יכולות להיות מספר סיבות:
סיבה ראשונה נובעת מעצם העובדה שכל אחד הוא גם כותב גם מלחין וגם מבצע, ועל כך אני ארחיב בהמשך.
סיבה נוספת לכך היא: ירידה בערך הטקסט כערך אומנותי העומד בפני עצמו. המרכיב הטקסטואלי הפך לצלע השלישית ואולי אף המשנית ביותר, ולעיתים, יש התופסים את הטקסט גם כלא חשוב. אני לעומתם, בתור אדם שמאוד חשובה לו העמידה על תוכן ומהות הטקסט השירי מצר על כך מאוד, שכן אני תופס את המילה העברית כמוטיב מרכזי בשיר המקנה לו עוגן של יציבות, עצמה, כוח ורגש רבים מאוד.
סיבה נוספת אפשרית היא מרד בדור הקודם כאשר הדור שבא לאחר דור מקימי המדינה שאף ליצור מוזיקה בזיקה להשפעות שונות.
כמו כן חלה ירידה בחשיבות ההגייה הנכונה, ועמידה בכללים מדויקים שלפיהם הטקסט צריך להיות מושר.

2. הפרדה בין מלחין מבצע משורר – אני מבחין בשתי תקופות עיקריות בזמר העברי בשישים שנותיה הראשונות של המדינה.
התקופה הראשונה שחלה במהלך שנות החמישים והשישים ובה הייתה הפרדה בין מלחין, מבצע ומשורר.
בתקופה זו הייתה הפרדה מובנת ומובחנת שבה כל אמן היה יוצר בתחומו בלבד ומעטים היו יוצאי דופן. המשוררים/פזמונאים התמקדו בכתיבת מילים לשירים לדוגמא:
נתן יונתן, לאה גולדברג, רחל, אהוד מנור,יעקב אורלנד, יורם טהרלב, דודו ברק, שמרית אור ונתן אלתרמן (שאף הבחין בתוך הכתיבה עצמה בין כתיבת שירי הספר לכתיבת פזמונים).
המלחינים התמקדו בכתיבת לחנים לטקסטים השיריים לדוגמא: מרדכי זעירא, משה וילנסקי, סשה ארגוב, נורית הירש, מתי כספי ויוני רכטר.
לבסוף, המבצעים התמקדו בביצוע השיר כדוגמת שושנה דמארי, יפה ירקוני, אסתר עופרים, חווה אלברשטיין, יהורם גאון, אילנית, רוחמה רז, ירדנה ארזי, יהודית רביץ ועופרה חזה (ז"ל).
חשוב להדגיש שכל אחד מן המבצעים פנה לז'אנר שונה בזמר העברי.
נעמי שמר נחשבה כבר בדור החלוצי ליוצאת דופן כאשר היא שילבה בין הכתיבה וההלחנה ויותר מאוחר אף החלה לשיר בעצמה. לאחר מכן מלחינים כמו מתי כספי, יוני רכטר ויהודית רביץ החלו אף הם להלחין שירים לאחרים בנוסף להיותם מבצעים.
עצם העובדה שהקפידו במשך זמן רב על ההפרדה, ללא אפשרות זליגה בין התחומים השונים אפשרה לשלושת התחומים להתבצע באופן משמעותי, כל אחד השקיע את מירב זמנו ומרצו בתחומו בלבד והדברים התרחשו בהפריה הדדית.
במקרה של שיר מוזמן לדוגמא, המבצעים התקשרו לפזמונאי או משורר בבקשה לכתיבת טקסט ולאחר מכן המלחינים ביססו עליו לחן, או להפך, היה קודם לחן ועליו המשוררים/הפזמונאים ביססו את המילים.
טענתי המרכזית בהקשר לכך היא שכאשר מתמקדים אך ורק בתחום אחד ומשקיעים בו את כל כובד המחשבה, הוא הופך להיות הרבה יותר עמוק.
כל יוצר ראה בתחומו או במקצועו אומנות בפני עצמה הנבדלת משני התחומים האחרים.
נקודה מרכזית נוספת שאולי קשורה כאן בעקיפין היא – אורך הטקסט. הטקסטים השיריים היו בעבר יותר ארוכים מכיוון שהמשורר או הפזמונאי הביע את רעיונו בשיר בצורה הרבה יותר רחבה.
לא היה בכך בכדי לגרוע מאוצרו הלשוני של השיר כיחידה טקסטואלית העומדת בפני עצמה.
לסיום, עצם העובדה שכל כותב התמקד אך ורק בתחומו אפשרה לו להגיע לכדי מאות שירים.
לא הכול היה מונוליטי, שכן בתקופה זו היו טקסטים רבים שבהם ערכו המילולי של הטקסט נחשב לפחות מרכזי.

3. הפיצול הגדול – עיקר התמורה בזמר הארץ ישראלי החלה בשנות השבעים ולאחריהם. הסיבה העיקרית לכך הייתה החדרת הרוק וכניסתו למרכז הבמה בזמר הישראלי. הרוק הביא עימו קולות חדשים לשדה הזמר. סיבה נוספת לתחילת הפיצול היא שיותר ויותר זמרים החלו לכתוב את שיריהם. הזליגה הזאת גרמה לערכו הטקסטואלי של השיר לרדת בהדגשתו המילולי אולם, היו יוצאים מן הכלל, שהטיבו הן בכתיבה הן בהלחנה והן בביצוע.
דבר נוסף הוא שלאט ובהדרגה, משנות השבעים המוזיקה החלה להתפתח כתעשייה בפני עצמה ולאור עובדה זאת ירדה חשיבותו של כל אלמנט בשיר כאלמנט העומד בפני עצמו.
נקודה נוספת היא שבשלב זה החלה להתפתח תופעה של מרד בדור הקודם, נושאי השיר התמקדו פחות על אהבת הארץ, נופיה ו
חופיה ויותר על אהבה בין אדם לחברו. השירים הפכו להיות משירי האנחנו (קולקטיב) לשירי האני (אינדיבידואל) ומעטים האמנים שהביאו את שירת האינדיבידואל לשירת הקולקטיב.
אסייג ואומר כי שירי האני היו קיימים לאורך כל התקופות, אולם שירים אלו התקדמו למרכז הבמה בזמר העברי מתחילת שנות השבעים.
דבר נוסף שהתרחש בהדרגה הוא תשומת לב מופחתת לכללים בכתיבת השיר, ובכלל זה פחות שימת דגש על חרוזים ומשקלים ויותר מקום לביטוי חופשי ולאלתור.
לא הכול היה מונוליטי גם כאן. לא בכוונתי לומר שבתקופה זו נכתבו יותר או פחות שירי ארץ ישראל בהשפעות כאלו או אחרת אלא שרק חלה ירידה הדרגתית בערכו של הטקסט ובזיקה לשירי ארץ ישראל. אולם, היו שירים יוצאי דופן כגון שירי הלהקות הצבאיות של אותה תקופה שנכתבו בהשראת הווי ארץ ישראל הישנה.

4. האמביוולנטיות שיש בקווארים כמוטיב מרכזי בשדה הזמר העכשווי – בפסקה זו אתייחס לקווארים (חידושי ביצועים לשירים ישנים) ואטען כי יש בהם מוטיבים אמביוולנטים, שניות מסוימת, שכן מצד אחד הם תורמים לרפטואר הזמר ומצד שני הם מסיבים לו נזק.
בראשית דבריי אסביר את המונח קוואר – ביצוע מחודש של שיר ישן. לרוב, הזמר שמבצע את הקוואר נותן את פרשנותו לביצוע השיר ובכלל זה עיבודו ואופן הגשתו.
מחד גיסא הקווארים גורמים לתועלת בכך שהם חושפים את הדור הצעיר לשירים הישנים, ובכך חוצים את מסגרות הזמן, ומאידך גיסא מסיבים נזק בכך שהם יכולים לספק לשיר פירוש שונה לגמרה מן הפירוש המקורי.
בשנים הראשונות למדינה לא היו קווארים כיוון שלא היה צורך בכך, מאחר שהפזמונאים סיפקו שירים חדשים כל זמן שנתבקשו לכך. הקווארים החלו להופיע בשלב מאוחר יותר בתקופה שבה הזמרים החלו לכתוב את שיריהם בעצמם ואז כדי להוסיף לרפרטואר המושר שלהם הם לקחו שיר אהוב ונתנו לו ביצוע מחודש.
הקווארים כתחרות בפני עצמה תפסו תאוצה גדולה בתוכנית כוכב נולד, שבמסגרתה בעיקר זמרים צעירים ניסו לפרוץ לבמה המרכזית בביצועם שירים ישנים.
למרות זאת, הקווארים תורמים רבות לשירים הישנים בהענקתם כבוד גדול אליהם. בתור אדם שכותב שירים (מכיוון המילים) אני חושב שהקווארים יותר גורמים נזק מאשר מסבים תועלת. להבנתי, המרכיבים העיקריים לשיר יפה הם מקוריות והיבדלות משפת הדיבור. לאור השקפתי אם אומנים רוצים לבצע שיר יפה מחודש אז הם צריכים בעצמם לכתוב שיר בסגנון הישן ולא לקחת שיר ישן ולבצע אותו מחדש. כותבים רבים שכתבו את המילים לשירים המבוצעים בקווארים שמחים על כך שנותנים לגיטימציה מחודשת לשיריהם, יש אף הטוענים כי החידוש עולה על המקור במקרים מסוימים.
אני גם שמח על כך בחלק מן המקרים אבל אני רואה חשיבות רבה בכתיבת מילים חדשות.
ברצוני להבחין בין שתי תופעות עיקריות בסוגיית הקווארים:
תופעת כוכב נולד – כוכב נולד היא תחרות בידורית שנועדה להביא זמרים אנונימיים למרכז הבמה הציבורית על ידי השמעת שירים ישנים. לאחר שהם פונים לדרכם כזמרים הם מוציאים חומרים מקוריים.
תופעה שבה הזמרים מוצאים קווארים – בגרסת כיסוי הזמרים מוציאים לרדיו שיר בביצוע מחודש שלא נכתב על ידם.
שתי תופעות אילו שונות אחת מהשנייה אולם בשתיהן הציבור נחשף לקוואר המוגש בביצוע זה או אחר.

5. השירה בציבור
לשירה בציבור ניתן להתייחס כתופעה בפני עצמה זאת לאור העובדה שבשירה עצמה יש אלמנט השואף לשמר את השירים הישנים במבנם המקורי.
לשירה בציבור אין יומרה להגיע למצב של קוואר עקב שאיפת הקהל להיצמד למקור וגם בגין העובדה שהקהל לא שואף לשיר את השירים האלו כזמרים מקצועיים.
בשירה בציבור הקהל מתחבר לשירים הישנים מכיוון של אהבתו הצרופה לשירים האלו, ולמרות שניתן לראות בכך תופעה הדומה לקוואר לעניות דעתי כאמור תופעה זו היא אינה קוואר.

6. חלק חוזרים לפיוט ולהלחנת שירי משוררים
הפיוט נכתב כצורך רוחני על מנת לספק גירוי אינטלקטואלי נוסף למתפלל, הפיוט מורכב משפה עשירה שמבטאת תפילה ונשגבות שמבצע השיר מבקש לתת.
בימים אלו כאשר מדובר על רזון בשירה העברית וכן אולי אף על חוסר חשיבות שיש להיבט המילולי בשיר נעשים פרויקטים שונים המחזירים אל קדמת הבמה את שירת הפיוט ושירת המשוררים.
תופעה זו מעניקה הרבה כבוד שאבד למילה כערך רב תרבותי בשיר.
דבר דומה לזה ניכר גם בשירי המשוררים, אדם שנקרא משורר הוא אדם שאומנותו מתבטאת בכתיבת המילים שכן זהו עיסוקו המרכזי ועקב כך הוא שם דגש ניכר על המילים.

ברצוני להבחין בין משורר ופזמונאי:
משורר הוא אדם שמכוון את שירתו לשירת ספר ופזמונאי הוא אדם ששואף ששיריו יהיו מולחנים. כל הפזמונאים הם גם משוררים אבל לא כל המשוררים הם גם פזמונאים. בעיני החיבור שנעשה בין המילים למוזיקה הוא חיבור גדול בפני עצמו, המרחיב את נגישות השיר לקהל. המילה פזמונאי אין בה במאום כדי להוריד או להפחית מגודל הכותב באשר הוא יהיה.

לסיכום: בשירי הפיוט כמו גם בשירי הפזמונאי או המשורר יש משקל רב לערך המילה כערך אומנותי רב בפני עצמו, כאשר כל אחד מהם תופס את המילה כאמנות בפני עצמה ללא צורך לזלוג לתחומים אחרים במוזיקה.

7. מסקנה
לסיום דברי אטען כי להשקפתי הזמר העברי הגיע לנקודה קרובה מאוד לקו השבר, ואם לא יהיו שינויים מהותיים בתחום זה, אני צופה לצערי פחות ופחות עתיד לשפה העברית בזמר.

לעניות דעתי ראוי להחזיר לשפה העברית את מקום הכבוד הראוי לה במסגרת השיר שאותו היא באה לשרת.
השפה היא הכלי הראשו
ן במעלה של השיר העוברת בתהליך סימביוזי מן המבצע אל המאזין.
אין לדעת אלו מבין השירים שמושרים היום יישארו ואילו לא, זאת ניתן יהיה לדעת רק בפרק הזמן של שלושים, ארבעים השנים הבאות.
חשוב לי לציין עוד בהקשר הזה כי מלאכת השימור לשירים הישנים על מנת שלא ילכו לאיבוד היא רבה
והיא נעשית בהשמעתם הממושכת וכן מסגרות ומפעלים שונים עוסקים בשימורם.

קיראו גם :

 

אתר זמרשת

 

פיזמונאי ופוליטיקאי

פזמונים תנכיים והיסטוריים :מאגר מידע

האיש שזכר את הפזמונים :מחווה לאליהו הכהן

 

 אין יותר חזון בפזמונים"

 

האם יש עתיד להלחנת שירי משוררים ?  

מאת אלי אשד

בלש תרבות וחוקר של תנ"ך, תרבות וספרות פופולארית

9 תגובות על “חשיבות השפה בזמר העברי”

…אך ברשימה שמדברת על חשיבות השפה, כדאי לכתוב את המילה קאבר (או "קאוור") נכון – ה-א' היא אחרי ה-ק'.

כל הכבוד על כך שאתה נותן במה לכותבים אורחים
ומטפח כותבים חדשים
זה מאד יחודי, בלוגרים אחרים לא עושים זאת

יש לציין כי חלק מפזמונאי הרוק בארץ ובעולם
קיבלו מעין הכרה כמשוררים, תחת ההגדרה "משוררי רוק".
בעולם – בוב דילן, לאונרד כהן
בארץ – מאיר אריאל, למשל

למודעות יש ערך רב כמובן אבל אני רואה בה כפליים ערך אם היא מביאה לידי מעשה.השאלה היא :מה כל אחד מאיתנו יכול לתרום לשימור השפה בזמר העברי,לשימור ערכי הציונות שבו ולשימור ארץ ישראל נופיה וחופיה שבו?

את הקטע הבא מצאתי באתר:

…ולמרות שניתן לראות בכך תופעה הדומה לקוואר לעניות דעתי כאמור תופעה זו היא אינה קוואר.

והשאלה שלי היא: האם כנוטר השפה העברית, לא ראוי שתעדיף מילה עברית לקאוור (גרסת כסוי, למשל)?

בכך שאותו אדם כותב את המילים ואת הלחן.
כך השיר הוא יחידה יותר קוהרנטית המשלבת את שני האלמנטים ומתיכה אותם יחד.
לא כולם עושים את זה טוב. אבל זה רלבנטי לכל דיון.
כל דבר שעושים צריך לעשות טוב
הטקסטים של שלום חנוך בשירים רבים לדוג'
"מחכים למשיח"
לא נופל מטקסטים של אף כותב מילים מקצועי.
אף שהוא מושפע ורואים ששלום קרא הרבה יהונתן גפן
ובמקרה דנן "היכה אותו בשדה שלו"
מה לעשות שיש כאלה שמוכשרים בהכל..

כתבה טובה (וכתובה טוב)
לא שמתי לב לכך שבעבר לא היו משוררים+מלחינים+מבצעים כפי שיש היום

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

12 + three =