|
|
אלוהים שלי , איפה אתה?
ביקורת על האנתולוגיה "אחד אלוהינו" בעריכת ירון אביטוב ורן יגיל
מאת ירון ליבוביץ'
לפני שאתחיל, גילוי נאות. אני בעל תשובה, או במילים אחרות, אני שומר מצוות במשך שש עשרה שנה בקרוב ועל כן אנתולוגיה שעוסקת ביחסם של יוצרים עבריים מודרניים באשר לאלוהים היא דבר שלדעתי ראוי לתשומת לב בוודאי לתשומת הלב שלי.
מטרתם המוצהרת של העורכים באנתולוגיה "אחד אלוהינו", כפי שמובאת המאמר הפותח של ירון אביטוב "איש באמונתו יחיה" (עמ' 9-14), היא עריכת "אנתולוגיה שנושאה אמונה" (עמ' 9). כדי לגשת לנושא חשוב מצד אחד אבל יומרני מצד שני, יש צורך לקבוע נקודת אחיזה כלשהי, כדי לא ללכת לאיבוד בתוך הים הגדול הזה שנקרא אמונה. אביטוב ויגיל בחרו כנקודת אחיזה ב"שאלה הנצחית – שאלת קיומו או אי – קיומו של האל" (עמ' 11). כדי לענות על שאלה זאת, הם קיבצו שישים ושש יצירות ספרותיות – סיפורים קצרים, שירים, וקטעי ספרים – מן הספרות העברית החדשה. הטקסטים האלה "נעים על הסקאלה שבין האמונה הדתית, האמונה שבלב, ועד חוסר האמונה" (עמ' 11). על הציר הזה מסודרים פרקי הספר, ארבעה במספר כשכל פרק מקבץ בתוכו יצירות המציעות תשובה מתוך התשובות האפשריות הנעות על הציר הזה: יש אלוהים; פוסחים על שתי הסעיפים; אין אלוהים ואמונות אחרות. היצירה המוקדמת ביותר נכתבה בתחילת המאה העשרים והיצירות המאוחרות ביותר נכתבו במיוחד לקובץ הזה.
ראשית, אינני רוצה להבריח את הקוראים הפוטנציאליים של האנתולוגיה המעניינת הזאת, אולם אביטוב ויגיל יצרו כאן מקראה מיוחדת של יצירות ספרות מובחרות מכלל היצירות של ספרותנו החדשה על נושא אחד שראוי שילמדו אותה בבתי הספר תודות לאיכות שלה
. עם זאת אני מקווה שאני לא גוזר על הקובץ הזה חרם לעתיד כי אני יודע שכל ספר שמגיע לחומר הלימודים הרשמי מאבד את חינו בעיני הציבור באופן כמעט בלתי הפיך.
ירון אביטוב מודע למורכבות מסוימת של הנושא ולקושי במיון היצירות. הוא מציין במאמר הפתיחה שחלק גדול מן היצירות יכולות להשתבץ בקלות בהגדרה של יותר מפרק אחד (עמ' 11 – 12). אולם הדברים הרבה יותר מורכבים מכך.
אדגים זאת בסיפור הפותח את האנתולוגיה, סיפורו הקצר והחמוד של יוסל בירשטיין "תמונה במלים" (עמ' 15), ובסיפור החותם את האנתולוגיה, "נעילה מאוחרת" מאת אליעזר יערי (עמ' 256 – 260).
הסיפור של יוסל בירשטיין מצייר לנו אידיליון כלומר ציור קטן, של זוג לבנים, טלית קטן וחזיית תחרה המתנופפים ברוח על חבל במאה שערים בירושלים. תוך כדי התנופפותם נראה שהם נוגעים זה בזה ומעשה כזה עם קונוטציות אירוטיות הביא לכך שלא תולים עוד במאה שערים טלית קטן מול חזייה. לכאורה, הספור הזה אינו שייך לקובץ, אולם אולי סיפור זה אומר דרשני, שניתן למצוא אפשרות לדיון על אמונה גם בבגדים מתנפנפים ברוח, וגם שדבר כזה הוא לא מובן מאליו ויכול לעורר וויכוח.
הסיפור המסיים בקובץ, של אליעזר יערי מספר על מפגש חוזר של המספר עם אביו הזקן בבית הכנסת ביום כיפור, שבעוד שאביו מתפלל שלא יהיה עוד מעמסה על משפחתו, אם לומר זאת במילים עדינות, הבן חושב למה הוא איבד את היראה ולמה אינו מתפלל עוד. הוא נזכר כי בפעם האחרונה שהיה עם אביו ראה שני צעירים לא רחוק ממנו שנדמה שהתפללו בדבקות גדולה יותר משלו ומחזה זה גרם לו לפקפק ביראתו שלו בפעם הראשונה. מסיפור זה ניתן ללמוד שנושא האמונה בהוויה היהודית, כפי שהיא מתבטאת בכתבי הקודש המרכזיים שלנו, הוא מורכב יותר מלמצוא תשובה לשאלה האם אלוהים קיים או לא. כפי שאנו רואים ביצירות שבאנתולוגיה שלפנינו היוצרים מתמודדים לא רק אם האל ישנו אלא אם כן או אם לא אז מה זה אומר לנו? מה עלינו לעשות עם זה. בסיפור של אליעזר יערי הגיבור מחליט לחדול ממה שעשה עד רגע ההארה שלו כי חשב, אולי שלא בצדק, שאינו יכול להגיע לדרגה שהוא חשב שהיא הראויה. התהייה על המעשה הנכון בולט גם בסיפור "סנגורם של ישראל – בתל אביב" מאת רן יגיל (עמ' 76 – 84). בו בעל תשובה מנסה לעשות את המעשה שיוכיח כמה הוא מאמין ולהצית בית זונות וזקן מיסתורי מניא אותו מלעשות כן. לי סיפור זה היה פגישה מחודשת עם אחד הדמויות המעניינות בחסידות, עם ר' לוי יצחק מברדיצ'ב, שכונה סנגורם של ישראל. אבל זה עוד לא הכול.
הבחנתי שברוב הסיפורים והשירים שאלת האמונה והמעשה הנכון מתגלה באופן עקיף, היא נסתרת לעתים ומופיעה לעינו כבדרך אגב.
למשל בקטע מספרו של אלי עמיר "מפריח היונים" שהעורכים קראו לו "החכם באשי" (עמ' 40 – 47). בקטע זה אנו רואים חכם יהודי המקונן על זה שקהילתו לא מבינה אותו ותוך כדי שהוא שוטח את צרותיו בפני נהגו מפעם בפעם עולה מבין שפתיו שאלה כלפי האל היכן הוא ולמה כל זה מגיע לו. יוצא מכך, שהאמונה היא דבר שנמצא איתנו כל הזמן אבל לא תמיד מתגלה כמו שחלק מאתנו היו רוצים שהיא תתגלה, באופן רם וברור. לעתים השאלה על האמונה עולה על פני השטח כמעט בהיסח הדעת, או שהיא מלווה אותנו בכל מה שאנו עושים אבל אנו כמעט ולא משגיחים בה אלא בנסיבות מיוחדות. אני מודה שלא תמיד ניתן לראות באופן ברור ביצירות הספרותיות שבאנתולוגיה זאת את התהייה על האמונה והמעשה הנכון. אך אין זה אומר שהיצירות לא עוסקות בנושא האמונה, כי האווירה ששרתה על כל היצירות שבקובץ הייתה בהחלט אווירה הקשורה לנושא האמונה ואם אני נשמע עכשיו לא ברור, אני מצטער אבל זה מורכב.
אני לא אוכל להתעכב על כל היצירות המאכלסות את האנתולוגיה. כל יצירה, כך אני מרגיש, ראויה להתייחסות מיוחדת אולם אז הטור הזה יהיה ארוך מדי. האנתולוגיה הזאת היא אוסף חשוב ומרתק של יצירות העוסקות בנושא מורכב שאולי לא נראה שהוא קיים אבל הוא תמיד מתלווה אלינו באלף ואחת דרכים.
ראו עוד :
הנזר של ישוע סיפור מהקובץ מאת יעל ישראל
2 תגובות על “אלוהים שלי ,איפה אתה ?-סקירה על האנתולוגיה "אחד אלוהינו"" -ירון ליבוביץ'”
במקביל את ספרו 'המפריך' של ריצ'רד דוקינס "יש אלוהים?"
הוצאת ידיעות אחרונות\חמד\עלית הגג תרגום מרקוזה-הס 2008
בין הניסיון הספרותי הזה לטפל בנושא, שבעיני הוא בעיקרו ספרותי,סנטימנטלי, רגשי – לבין הספר של דוקינס שמנסה להשתמש בכלים מדעיים ומגייס לעזרתו את תורת האבולוציה, ולעניות דעתי לא מצליח.