web analytics
קטגוריות
תיאטרון ודרמה

האם הדואט הוא עדיין אפשרי ?: מאי נפקא מינה

 

 

צמד שחקנים מעלה על הבמה את "מאי נפקא מינה" מופע נוסטלגי של שירים שמעלה את השאלה מדוע גבר ואישה שוב אינם שרים יותר  זה לזה על הבמה המודרנית.

מאי נפקא מינא הוא מופע מסוג שהוא נדיר למדי כיום (אם כי פעם אי אז בשנות השישים והשבעים היה מקובל למדי)  של החייאת שירים ישנים.

כיום מופעים כאלו הם מועטים לפחות בידי אמנים צעירים ועבור קהל צעיר ( מופעים של אמנים מבוגרים עבור קהל מבוגר זהו עניין שונה כמובן ).
זהו מופע של שני אמנים צעירים הקומיקאי נדב בושם  השחקנית- זמרת רילי ,שמביאים מחדש שירים משנות החמישים והשישים שירים של נתן אלתרמן בראש ובראשונה וגם של ניסים אלוני ושל דן אלמגור ותרצה אתר ושל מלחינים שונים כמו סשה ארגוב ומשה וילנסקי . הם מביאים שירים ממופעים כמו "שלמה המלך ושלמי הסנדלר " של אלתרמן " ושוק המציאות " של אלתרמן שירים שאותם שרו אילי גורליצקי ויונה עטרי ( וכבר אז בשנות השישים הם היו ישנים )
שירים שגם במקור הופיעו כדואטים בין גבר לאישה .
במדומני שסוג השיר הזה הדואט בין הגבר והאישה כבר אינו קיים יותר על הבמה המודרנית ובזימרה המודרנית להוציא במחוות נוסטלגיות מעין אלה.
כיום גברים ונשים מעדיפים לשיר בנפרד ובכל אופן לא זה לזו ואולי כדאי שמישהו יבצע מחקר מדוע : האם זה בגלל התעצמות הנטיות ההומואיות –לסביות בקרב קהילת האמנים שמעדיפים לשיר רק עם ואל בני אותו המין ? האם זה בגלל ההחחלשות המוחלטת של הרומנטיקה בחברה המודרנית של ראשיתה מאה ה-21 שהופכת דואטים כאלו למשהו מוזר וצורם ?

בושם וריילי  חיברו את השירים עם קטעי קישור משלהם שמביאים איזה שהוא נופך עכשוי לשירים .
כזוג הם עובדים היטב הוא רזה היא גדולה ודומיננטית  השניים בהחלט משתלבים עם רוח התקופה שאת שיריה הם שרים .
ישבתי ונהניתי מהשירים ושאלתי את עצמי האם גם מישהו שנולד נניח בשנת 1985 או 1990 וגדל על מוזיקת הראפ ושירי קרן פלס או ירונה כספי היה נהנה מהשירים האלו?  או שמה הם ישמעו לו כמשהו זר ומוזר שריד לעולם אחר? האם הוא יכול להיהנות מהם אם ישמע אותם ואת המילים שלהם פעם ראשונה נניח באינטרנט מבלי שיהיו לו מושג קלוש שהם משנות החמישים או השישים ?או שמה המילים המורכבות יחסית פשוט יצרמו לו ? .
אני בכל אופן נהניתי מהשירה וגם הדיאלוגים היו בסדר.

אלא מאי?  :כמה דקות לאחר שעזבתי את האולם הדיאלוגים נשכחו לחלוטין מזכרוני כאילו מעולם לא היו בניגוד כמובן לשירים .
 אלו נשארו כיין משומר עשרות שונים לאחר ביצועם הראשון
בקצרה יש לעבוד יותר על הדיאלוגים המקשרים כדי שישארו יותר בזיכרון הצופים לא רק כמשהו שהושמע בין השירים רק על מנת להישכח מיד. .
 ואני שואל : האם משהו מהשירים שכותבים ומולחנים היום של נניח קרן פלס ישאר וישתמר בצורה כזאת באיזה מופע נוסטלגי בעוד כמה עשרות שנים של אנשים שנולדו לאחר ביצועם המקורי ?
מסופקני אבל צריך לחכות ולראות. בעוד כמה עשרות שנים.

ראו גם

תיאור מפורט של המופע
הבלוג של נדב בושם

. ביקורת של פרשן

פרטים על ההצגה

צלילה על מאי נפקא מינה
מאמר על ההצגה

מאת אלי אשד

בלש תרבות וחוקר של תנ"ך, תרבות וספרות פופולארית

22 תגובות על “האם הדואט הוא עדיין אפשרי ?: מאי נפקא מינה”

דווקא יש לא מעט דוטים כאלו בעידן המודרני, לדוגמא: "שניים" של ארצי וריטה, "זה כל הקסם" של נמרוד לב ואורלי פרל ורבים טובים.
ג י א
נ.ב
היה את "החופש בבית הבראה"?

האם יש דואטים כאלו אצל אמנים שהם בני 30 ומטה .
אני לא מכיר מופעים כאלו אם כי דווקא זכור לי שראיתי דואטים ממוג זה בהצגות לילדים ( למשל בהצגה של יעל בר זוהר ויהודה לוי על טרזן וג'ין )
אבל אלו יצירות שמתארות מראש עולמות ודמויות רחוקות בזמן מאיתנו .
משום מה הרושם שלי שאולי הוא מוטעה שאצל היוצריים שהם בני למטה מ-40 דואטים כאלו הם משהו שאף לא עולה על דעתם.
משהו מעידן אחר .

ציטוט:כיום גברים ונשים מעדיפים לשיר בנפרד ובכל אופן לא זה לזו ואולי כדאי שמישהו יבצע מחקר מדוע : האם זה בגלל התעצמות הנטיות ההומואיות –לסביות בקרב קהילת האמנים שמעדיפים לשיר רק עם ואל בני אותו המין ?

ולעצם העניין: מה הקשר? אין ומעולם לא הייתה "התעצמות" של נטיה הומולסבית אצל אמנים. אז, כמו היום, יש אחוז גבוהה של אמנים הומוסקסואלים. ההבדל הוא שהיום קיימת אפשרות לצאת מהארון מבלי לשלם מחיר כבד (יחסית). ובכל זאת, רונה קינן הלסבית תזמר דואט אהבה עם גידי גוב הסטרייט. לא דווח על הרמת גבה עד כה.אי אפשר לכתוב "התעצמות" זה לא מין "גל" כזה שיש היום יותר הומואים מפעם, זו לא אופנה.
בקיצור, הערה קצת מטופשת.

אני חושב זה פשוט טיבעו של ז'אנר שחלף ואולי
יחזור מתישהו כמו כל ז'אנר אופנתי בתרבות הפופ.

אולי השאלה הנכונה היא לאן נעלמה הרומנטיקה והתמימות. וזה אולי קשור להוויה תרבותית במדינה מופרטת.

ישנם היום יותר הומואים ולסביות וטרנס גנדרים מוצהרים ולא מוצהרים מאשר היו בתקופות קודמות נניח בשנות התשעים של המאה ה18 או התשע עשרה .
וגם מגיל צעיר יותר .
אם בשנות השלושים של המאה הקודמת למשל מספרם של ההומואים והלסביות הלא מוצהרים ומוצהרים נספר באלפים אז היום בהשוואה הוא נספר במאות אלפים.
וזאת משום שהיום ישנה יותר מודעות לעצם העניין ומגילאים צעירים יותר.
כל מיני נערים ונערות שהיו אדישים לגבי קיומה של האופציה הזאת ובתקופות אחרות היו הולכים נניחפשוט לאופציה הטרו סקסואלית או לנזירות פשוט משום שהם היו מודעים לעצם קיומה והיתרונות שלה
הולכים היום לאופציה הומו לסבית גם \בגלל שהיא מתוקשרת יותר והם מודעים לקיומה
( ואגב כך היה גם ביון הקדומה אבל לא אחרי כן
ואין ספק שהיום ישנו אחוז גבוה של יוצרים ואמנים ששיך לקהילה הומו לסבית וכך הוא בכל העולם .
עכשיו איני אומר ששחקנים וזמרים הומו לסבים תהיה להם בעיה עם דואטים גבריים נשיים .בוודאי שלא הרי זה חלק מהעבודה והפרנסה אם יציעו להם .
מה שאני טוען הוא שמאחר שיחסי גברים נשים הוא דבר שאינו מעסיק אותם כלל בחייהם האישיים זה גם לא יהיה דבר שהם יזמו אותו ביצירתם ובמופעים שהם מעלים משלהם .
ומן הסתם תהיה להם גם בעיה שהם לא יוכלו לבטא בצורה משכנעת \ משיכה כלפי בן הזוג -בת הזוג שעל הבמה וזה עלול לפגום בהנאת הצופים.
לגבי בכל אופן ההנאה נפגמת אם בני הזוג השרים דואט זה לזה לא נראים כמתעניינים זה בזה כלל עיקר ורק עושים את העבודה שלהם.

היה לפני כשנה [אולי קצת פחות] כנס ספרנים בכפר המכבייה. הם הופיעו בסוף הכנס, היה באמת מיוחד במינו

ציטוט:כל מיני נערים ונערות שהיו אדישים לגבי קיומה של האופציה הזאת ובתקופות אחרות היו הולכים נניחפשוט לאופציה הטרו סקסואלית או לנזירות פשוט משום שהם היו מודעים לעצם קיומה והיתרונות שלה

הומוסקסואליות אינה "אופציה"!!! זה לא בחירה. הבחירה היחידה היא האם לצאת מהארון או לא.

אני לא יודע מאיפה אתה מסיק שפעם היו פחות הומואים, אשמח אם תשאיר קישור למאמר מדעי בנושא וכו'. ושוב, זה אולי נדמה שיש יותר הומואים, אבל האמת היא שיותר אנשים יוצאים מהארון. ואסיים בברכת שהחיינו והגיענו לזמן הזה!

אם כי כמדומני שיש ויכוח אם הומואים "נולדים כאלה " אבל כל הטענות האלו בנושא נראות לי כהבלים .
בחברה המודרנית שלנו אנשים בוחרים להיות הומואים או לסביות או בי סקסואלים או טרנס גנדרים הם לא חייבים להיות כאלה .

הנה הרגע בו הבלוג של אלי אשד הפך לתאומם של הבלוגים של ש"ס, הותיקן והתנועה האיסלאמית.

הפתעת אותי מאד בדעה השמרנית ובגישה הקצת פרימיטיבית שלך לנושא זה ובניגוד לכל מה שאתה והבלוג שלך מייצגים.

הומוסקסואליות זה עניין גנטי, כמובן. נולדים כך והבחירה היא רק אם לצאת מהארון או לא. רוב ההומוסקסואלים והלסביות הם אנשים נשואים עם ילדים ואשר אינם נראים, נשמעים או מתנהגים כהומואים/לסביות. רובם מעדיפים להלחם ולהתעלם מהנטייה הגנטית הטבעית שלהם בגלל סיבות חברתיות ו/או הרצון למשפחה. יתכן אבל, שהם מעבירים לפעמים את הגנטיקה ההומוסקסואלית/לסבית לילדיהם.

אני, אגב, בטוח לגמרי במיניותי, ולכן הייתי שמח אם כל הגברים ההומוסקסואלים היו יוצאים מהארון. יותר הומואים גלויים בחברה = יותר בחורות בשבילי (וזאת בתקווה שהן לא יהפכו ללסביות, חס וחלילה…)

בכל מקרה, אלי, אם גם אתה נולדת סטרייט, אז באמת שאין לך מה לפחד.

האמת, אלי, אני די מופתע מדיעות שלך לגבי הומוסקסואליות.
פעם הייתי שואל אדם כמוך: כמה הומואים אתה מכיר שאתה חושב כך? אבל אם הזמן הגעתי למסקנה שרוב האנשים מכירים יותר הומואים ממה שהם משערים. כמובן שככל שהחברה היא שמרנית יותר, אדם מודע לקיומה של ההומוסקסואליות, על אף שבחברה החרדית, לצורך העניין, היא פורחת במסגרות מסויימות, והצביעות של החברה השמרנית היא שמונעת דיון אמיתי בנושא (ובנושאים רבים. לדוגמא: שימוש בשירותי זנות בחברה החרדית הוא דבר נפוץ, אך לא יעלה על הדעת בעיני שום מנהיג חרדי לפעול למען ליגליזציה של הנושא גם שהמחיר הוא ניצול מחפיר של האדם ומנוגד לכל ערך ובעקר "והאבת לרעך כמוך")

מנסיוני עם השנים, הסקתי כי סטרייטים אמיתיים, לא מרגישים מאויימים מהומוסקסואלים, וודאי שלא מתופעה של יציאה מהארון.
השאלה היא איזה חברה אתה מעדיף? חברה שבני זוג יכולים לחיות חיים נורמטיבים, או חברה בה רב ראשי אחד נושא עליו שמועות וחשדות להטרדות מיניות של נערי ישיבות וכמו כן הצעות מגונות לכל מיני בחורים יפים בכנסים דתיים בהם הוא מייצג מדינה שלמה?

אני בוחר באופציה הראשונה, זו אותה אופציה שבשורשה הזכות שלך לכתוב את הבלוג שלך, גם אם חלק מהדברים לוקים מתוך בורות או פוביה.

" כמובן שככל שהחברה היא שמרנית יותר, אדם מודע ***פחות***לקיומה של ההומוסקסואליות"

צר לי לאמר לכם שאלו הם הבל הבלים ואתם שניכם סובלים מחשיבה של פוליטית קורקטית .מהסוג שהרס את האקדמיה במערבית בשנים האחרונות .
חיוויתי את דעתי שההומוסקסאוליות היא \אינה כפיה גנטית אלא בחירה כמו הבי סקסואליות והטרנסז גנדריות ואתם היגעת
אז למסקנה שמכאן שאני הומופופ .
מזכיר את סמי שטרית ושות' שמאשימים את כל מי שמעז לאמר משהו כנגד הזהות המזרחית כגזען
וכבר התחילו להרחיב את זה נגד כל כמי שבעד נישואים בין מזרחים ואשכנזים בגזענות מתועבת במיוחד .והדברים ידועים.
או את החוקרים מהלימודים השחורים בארה"ב שטענו שכל מי שמעז לטעון שאריסטו לא גנב את כל הידע שלו מהספריה השחורה באלכסנדריה הוא גזען .
לתשומת ליבכם יש ויכוח גדול אם ההומוסקסואליות אכן ניכפית גנטית או שהיא בחירה חופשית המושפעת מגורמים שויים בשטח ובהם תקשורת .
לעניות דעתי המוןדבר בבחירה וכל הטענות
שהמדובר בכפיה גנטית הם הבל הבלים וקשורות יותר מכל דבר לתעמולה של אנשים בקהילה הומוסקסואלית .
ואולי נרחיב את השאלה .
אם הומוסקסואליות היא כפיה
האם גם בי סקסואליות נכפית גנטית
וטרנס גנדריות ?
האם היא כתובה כבר בגנים ?
ולפי ההגיון המטורף הזה האם מישהי כמו גליה יהב שהפכה בימי חייה מהטרו ללסבית לבי וכו' במהלך חייה זה הכל כתוב לה בגנים ? .
לה אין שום בחירה ושום החלטה בנושא ?
מה אתה אומר על זה אדוני איש ש"ס ההומוסקסואלית ?

אין לי מושג למה אתה מתנהג בתוקפנות כמו איזה נעלב מקצועי ברגע שמגיעים לנושא הזה והופך אותי לסמי שטרית (חס וחלילה!).

בכלל לא טענתי שאתה שונא הומואים, לסביות וכו, ואין לי שום ספק שיש לך מכרים וחברים הומוסקסואלים רבים. יותר ממני זה בטוח.

ולעניינינו. אכן אלי, שמתי לב לכך שיש ויכוח אם ההומוסקסואליות היא אכן גנטית או בחירה חופשית. בינינו, כל מי שעיניו בראשו שם לב לויכוח הזה.

בצד אחד, נמצאים המדע והגנטיקה המודרנית, ובצד השני נמצאים ש"ס, החמאס, הותיקן, סבתא שלי ז"ל ואלי אשד. האתר שהפנית אליו הוא ממש לא הסמכות העליונה או היחידה בנושא. בינינו, ישנם חוקרים ומדענים רבים אשר מנהלים בשם אמונותיהם אתרי אינטרנט הנלחמים למשל גם באבולוציה או ביהדות ובציונות (ג'ו וואטש?) ורבים מהם מביאים מבחר הוכחות מדעיות כביכול לדבריהם. מומלץ להיות מעט יותר ספקן לפני שממליצים על אתר זה או אחר ולא לקפוץ על המציאה רק בגלל שהאתר מסכים עם דעותיך. (ואני מסכים בהחלט להיות יותר ספקן גם מהצד השני – גם אני לא צריך להתלהב מכל אתר שאומר את דעתי).

אגב, אני חושב שלמרות שנולדים עם הנטייה עצמה – בהחלט אפשר לבחור מה לעשות איתה ואיך להתנהג. לדוגמא, ההתנהגות וההתנהלות ה'הומואית' ה'סטריאוטיפית' (המנסה להיות נשית כביכול) היא בהחלט בחירה בעיני, כמו גם טרנסג'נדריות או רצון להתנסות ביחסים עם שני המינים.

אינני יודע גם מיהי הגליה שאתה מדבר עליה (מישהי מהביצה?), אבל בהחלט לא מדובר במקרה יוצא דופן. יש אנשים הנלחמים בנטיות שלהם כל חייהם ויש כאלו שמבינים את האמת לגבי עצמם בגיל מאוחר, אחרי שנים של השפעה ולחץ סביבתי. יש אלפי דוגמאות מכל הסוגים ולכל הכיוונים.

אתה בהחלט יכול לא להסכים עם ההגיון שלי, אבל זה ממש לא אומר שאני סובל מחשיבה של קורקטיות פוליטית. או כמו שנאמר: הפוסל במומו פוסל.

שהוסט ברגל גסה בידי פעילים הומוסקסואליים אחזור ואציין שאין לי כל התנגדות לשמוע יצירות של אמנים הומוסקסואליים וגם לא לא משנה לי אם יוצר הוא הומוסקסואל או לא.
כל מה שאמרתי היה וזה עורר כאן את תגובות הזעם של הפוליטיקה ההומוסקסואלית שבדואט בין גבר ואישה אני אישית מעדיף לראות "סימנים לחיבה ותשוקה אמיתית בין הזמרים כדי ליצור אשליה שיש בינם משיכה אמיתית וכך להגדיל את ההנאה מהשיר .

אם אתה טוען שהכל עניין של בחירה אז זה אומר בעצם שאני יכול לשכנע את עצמי להימשך גם לחמור.

אישית, אף פעם לא בחרתי להימשך לשדיים גדולים, למשל. אבל מתישהו בילדות הבנתי שאני נמשך לכך באופן טבעי בלי לשלוט על זה וגם אם ארצה מאד, בכל פעם שאאונן – תמיד תהיה בדמיוני אשה ערומה ולא שום גבר. זה לא שבבית הספר היסודי ישבתי עם תמונות של כל היצורים החיים על כדור הארץ והחלטתי באופן מודע להימשך דווקא לנשים צעירות ושופעות. זה טבוע בי באופן גנטי.

אבל לדבריך, אני יכול לבחור להפסיק להימשך לנשים צעירות ויפות. אתה טוען שאני יכול פתאום לבחור להימשך לשכנה שלי שושנה השמנה, המכוערת והרעה בת השמונים ושבע, או אולי לנכדתה בת החודשיים.

ואולי לדעתך אני יכול יכול לבחור להימשך גם לכלב שלה, רקסי. וכמובן, לפי דבריך, גם לשכן שלי, בוריס.

הכל טוב ויפה בדיבורים, אבל מה לעשות, שיש גם תת מודע וגם איבר מין חביב שאוהב מאד ותמיד אהב לאותת לי רק כשאני מבחין בנשים חטובות.

אז אתה אומר שמה שיש לי זה לא נטיה טבעית ולא נטיה מושרשת גנטית אלא משהו שבחרתי במודע ובאופן בוגר ושקול? נו טוב, זכותך. ומה תגיד לילד בתיכון שהזין עומד לו רק כשהוא רואה גברברים שריריים ושעירים במקלחת, למרות שהוא שונא את זה והיה רוצה בכל נפשו להימשך לנשים ולהיות כמו כולם. אבל מה לעשות, משהו בגוף שלו נולד 'עקום'.

ובהחלט יתכן שהוא ילחם בזה כל חייו, יתחתן ויקים משפחה. אולי יזמין נערי ליווי באינטרנט ואולי לא. אולי הוא גם יגור בחברה סובלנית בתל אביב וירגיש טוב לצאת מהארון. הכל יכול להיות…

זה בדיוק מה שאני טוען ומה שטוענים גם המדענים הרציניים .הכל עניין של בחירה .
הנטייהנ הטבעית היא הטרו סקסואלית פשוט משום שכך הטבע מאפשר את המשך הגזע .אבל ישות אינטליגנטית ( וגם בעלי חיים שונים ) יכולה לבחור לעצמה גם דרכים אחרות .
חבל שכל מיני פוליטיקאים הומוסקסואלים יוצרים תאוריות פסודו מדעיות כדי להסתיר את האמת הזאת ,אבל הכל חלק מהעניין של הפוליטיקה .
הם רוצים כמה שיותר אנשים בקהילה שלהם אז הם צריכים לבלבל את המוח על כך שזה עניין מולד וכפיה ואי אפשר לצאת מזה והבלים מסוג זה .
ואם משהו מיעז לצייץ משהו נגד זה הם מיד מתחילים לצרוח שהוא הומופוב.

אין לי שום ספק שהיום הרבה יותר בני נוער עוסקים בפעילות הומוסקסואלית מאי פעם פשוט משום שהתקשורת והחברה מידעות אותם על כך ומעודדות אותם לכך.
הם יודעים שיש שמשהו כזה ואורח חיים כזה וזה מגניב אז הם פונים לזה במסגרת חיפושי האופציות שלהם .

אלי, חבל שאתה מדבר מתוך בורות. אציין בקצרה שלשים הומוסקסואליות וטראנס- ג'נדריות על אותה סקאלה היא חוסר הבנה מוחלטת של מיניות האדם שמאופיינת בכמה מישורים.

אם אתה כל כך בטוח שזה עניין של בחירה אני מזמין אותך לעשות ניסוי על עצמך. נסה להיות הומו. זה הכל. אני ניסיתי בעברי להיות סטרייט. הצלחתי אומנם לשקר לכל העולם ואישתו, אך ברגע האמת, הגוף לא משקר וגם לא התודעה: רק גברים היו לי בראש. כמו מאז שאני זוכר את עצמי.

אבל נראה לי שזה עניין שיש לו מניעים פסיכולוגיים עמוקים .
באותה מידה יש אנשים שיש להם משיכה לבעלי חיים דווקא
יש אנשים שנמשכים לדולפינים למשל ויש דופינים נמשכו מינית לבני אדם . ?
למה ?
האם זה כתוב להם בגנים ?
אנחנו לא יודעים אבל יש וכנראה מאז היווצרות האינטרנט בכמות גדולות יותר משהיו ידועים בעבר.
יש אנשים שיש להם משיכה לילדים .
למה ?האם זה כתוב להם בגנים ?
מסופקני לדעתי זה גם בגלל הפרסום התקשורת של והעובדה שהמדובר בטאבו וכו
לדעתי המדובר במגוון של סיבות פסיכולוגיות בעיקרן ולא משהו שקשור לגנים .

מאשר לחלוטין את טענותי .
כל התקוות שהיו בעבר שאפשר יהיה להסביר את ההתנהגות האנושית בעזרת כמה גנים פשוטים התבדו לחלוטין .
לא רבותי כנראה שההומוסקסואליות אינה נקבעת בידי גן .
תצטרחו לחפש לה הסברים אחרים ואני חושד בעיקר סיבות פסיכולוגיות
תקועים עם מדעי הרוח והחברה
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1003582.html

אני לא נמצא אתך פה בתחרות אגו של מיהו הצודק היחידי בקשר לגורמי ההומוסקסואליות – גנטיקה מול חברה – ומי יצליח להראות את האמת המוחלטת לכולם. לדעתי אין כזאת אמת ואתה יותר מדי נחרץ.

זה הרי ברור שהאדם הוא שילוב מורכב ביותר של גנטיקה וגם של חוויות החיים והשפעות החברה. אין בזה כל חדש והשילוב המורכב (והנפלא) הזה גורם למוח האנושי להתפתח לכיוונים שונים ומשונים.

ובכל מקרה, גנטיקה זה עדיין מדע צעיר הנמצא בחיתוליו ולא מומלץ לנטוש אותו כל כך מהר. חקירת המציאות האנושית רק לפי מה שסופרים כותבים ונטישת המחקר הגנטי זה לא הרעיון החכם ביותר.

מדבריך אני מבין שלדעתך, כל בני האדם נולדים בדיוק עם אותו מוח ועם בדיוק אותן תכונות ורק החברה היא זאת שמשפיעה עליהן.
אני בהחלט מסכים, כמובן, שלחברה יש השפעה אדירה על האדם, אבל עדיין, יש תינוקות הנולדים עם פוטנציאל גבוה יותר למתמטיקה, או נטייה לאומנות, או לאלימות, או להומוסקסואליות וכו'.

כמו שאנשים לא נולדים אם אותם תווי פנים, סיבולת לב ריאה, או נטייה לסוכרת, כך גם הם לא נולדים עם בדיוק אותם פיתולי מוח. כל הבדל קטן משנה את הפוטנציאל העתידי של אותו אדם, ואני מסכים בהחלט שפוטנציאל זה יכול להתממש ויכול גם לא, בהתאם לחוויות החיים ולהשפעות החברה בה גודל אותו אדם. זה הכל.

אין כמוני יותר מאושר כאשר מחדשים שירים ישנים שלא נס ליחם משנאמר. השירים האילו הם באמת השירים הכי יפים שיש, כמו גם שירי המשחק שמוגשים על ידי נדב בושם וריילי בצורה מקצועית ביותר. המופע הוא שעה וחצי של הנאה צרופה המעניק לשומע מן מסע קטן בזמן
שווה כל רגע
השירים האילו מעניקים את הכבוד הראוי למילים
אשמח ללכת שוב שתהיה אפשרות לכך

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

twelve + ten =