סמדר שרת
סמדר שרת היא מורה מוסמכת לתיאטרון ועוסקת בהדרכת סדנאות כתיבה.
אגם אחת מאותם משוררים מרובים שפירסמו כמה וכמה ספרי שירה אבל רוב הסיכויים שאם אתם לא בחוג המצומצם של המקורבים לה לא שמעתם עליה מעולם . ובכל זאת היא יוצר שיש עניין להכיר אותו .
עד היום פירסמה סמדר שרת חמישה ספרי שירה :
1. אור על-פני תהום :
שירים ( ירון גולן ,1991)
2. עכשיו כשאלוהים מזיע : שירים, ( ירון גולן ,1992)
3. שמחת הקיקיון : שירים ( בהוצאת תג , 1996 , ושוב במהדורה שנייה בהוצאת ירון גולן ,1999) .
4. בת הירח : שירים( ירון גולן , 2003) זכה בפרס רבינוביץ'
החיים בנויים מזכרונות – סמדר שרת "אנטומיה של לב שלם"
מאת ירון ליבוביץ'
השיר שפותח את ספר השירים של סמדר שרת מדבר על זיכרון בצורה יוצאת דופן. הדרך היחידה להמחיש את היופי שיש בשיר הזה הוא פשוט להביא אותו במלואו ולכן אני אחרוג הפעם מנהגי הרגיל ואני אביא כאן את השיר הקצר המיוחד הזה:
כוס הזכוכית הירקה/ שהיתה אתי שם/ זוכרת את המים.// הטרנינג האדם/ על החבל שנשאר ברוח ובגשם/ זוכר את הגוף.// פס תנור החשמל בחדר ההוא/ זוכר את האש.// (עמ' 7)
הזיכרון מפגישה שכנראה השאירה אצל הדוברת השירית טעם רע בפה, עם אדם אחר מועבר לנו דרך החפצים שהנפגשים השתמשו בהם במהלך פגישתם, אם זה בשתיית מים או בחימום החדר, וכביכול יש להם העמדה שלהם למה שקרה שם. הפנית הזרקור לחפצים מעניקה לשיר נופך של עדינות לא רגילה לאירוע טראומטי וזה הדבר שעושה את השיר לחזק כל כך.
הזיכרון הוא המוטיב שחוזר בספר השירים הזה, גם עם המילה זיכרון לא מופיעה בשירים. דוגמאות לכך ניתן למצוא במחזור השירים "אני הייתי קקטוס צעיר ומלנכולי" (עמ' 15 – 26). יותר מכך במחזור השירים הזה, כמו גם בשירים אחרים בספר, הזיכרונות מן העבר באים מעורבים או מחוברים לאירועים שקורים בהווה. ניתן לראות זאת בשיר קצר זה, מספר שתים במחזור:
"תוגת מוצאי שבת/ תוקפת אותי עכשו/ געגועים שקטים כמעט תת קרקעיים/ זוחלים בתוך גרוני/ עוד שבוע חלף/ עוד שבוע בא./" (עמ' 16) או גם בשורות אלו "הו כמה מהר/ הופכים החיים/ לזכרונות". (עמ' 11) הקשר בין הזיכרון מן העבר לחיים בהווה בא לידי ביטוי גם בשיר "שברים" (עמ' 40), מתוך מחזור השירים "החיים והמתים" (עמ' 37 – 42). הזיכרון של ניסיון של אבי הדוברת השירית ללמד אותה שברים מתחבר עם חווית החיים המסובכים שלה כיום והמילה "שברים" משחקת תפקיד חשוב במשמעות הכפולה של נושא במתמטיקה ושם עצם המתאר דבר לא שלם.
יש לציין, עם זאת, כי חלק מהשירים בספר, במיוחד הקצרים שבהם מתחילים לתאר חויות רגשיות מעניינות אבל הן אינן מפותחות דיין וכך אין לנו מושג מה החוויות האלה עושות בנפש של הדובר השירי. השיר בעמ' 12 המתאר על חוויה של ראיית ילד בוכה בכניסה למגרש חניה אבל הרעיון הזה אינו מפותח דיו ולי השיר הזה השאיר רושם של דבר מה לא שלם.
מצד שני אני מאד אהבתי את הדימויים הלא שגרתיים של המשוררת כמו שמש מפהקת או הדימוי של האדם לביצה. הספר בהחלט מעניין לקרוא בו אולם לא תמיד נראו לי בו חוויות רגשיות שלמות.
ראו עוד
12 תגובות על “הזכרונות של סמדר שרת-ירון ליבוביץ'”
בשבוע הבא ישודרו שירי סמדר שרת ב"בימת שיר" ב 2-3 ליולי ימי רביעי חמישי ברשת א' בשעה 1355.
וב4-5.7 בימי שישי ושבת בקול המוסיקה בשעה 1155.
בעוד חודש, ב -29.7 ביום שלישי ב 1930 בצומת ספרים "הספרייה" בדיזנגוף סנטר ייערך אירוע השקה של הספר
בהשתתפות סופרים משוררים ושחקנים
הקהל מוזמן
זאת לא שירה, אלא טקסטים פרוזאיים מקוטעים.
למה להציב את הטקסטים בכוח דרך מבנה חיצוני של שיר, כשאפשר לכתוב סיפורים קצרים ?
למה לא?!
אתה תכתוב סיפורים קצרים ואחרים יעשו מה שבא להם
אתה לא יודע לכתוב בכלל, גם לא סיפורים
אז מה לך כי תפתח את הג'ורה במקלדת ?
אולי באמת הגיע הזמן לקבוע מחדש את אמות המידה לשירה, מכיוון שסימני ההכר המקובלים כמו חרוזה ומשקל אינם נפוצים כל כך?
החרוז והמשקל ננטשו לחלוטין גם כתוצאה ממהפכת נתן זך שהייתה בעיקרון חיקוי של המהפכה בשירה המודרנית בארה"ב ובאנגליה.
ולדעתי התואצה מהמהפכה הזאת שקשה יותר לזכור שירים , קל יותר משום מה לזכור שירים בעלי חריזה ומשקל מאשר שירים חופשיים ללא חריזה ומשקל.
אם משורר רוצה לתת סיכוי טוב יותר לקוראיו לזכור בעל פה את מה שהוא כותב עדיף לו שיחרוז.
חטפת קריזה אני רואה! נא לנשום עמוק ולהרגע.
הפוסל במומו פוסל.
אני 1:39:07 מצהיר על עמדה קרובה לעמדתו של אלי 666 אבל ולליבוביץ ולא לשמיץ פטל, אין צורך בחריזה ובהגזמה, אבל יש חשיבות למשקל, ופה אין רצף שיעיד אפילו על זה.
חריזה זה אקט מובהק, מצוייץ וטכני, איתו יש בעיה. לדעתי יותר טוב – משמעותי ונכון – המשקל.
ובנושא המשקל – זה עסק מורכב ביותר על טבעי כמעט ,מיסטי.
אבל מרגישים עוד לפני שמגיעים לעומק עם רגישות ונסיון – האם אתה קורא שירה או לא.
ופה זה לא, אצל עשרות מעתיקני זך לדורותיהם זה גם לא, אצל בודדים יש. אצל זך יש ויש. לא הכל אצלו זה "שירה".
אז לא , אצל סמדר שרת
זה פרוזה מגולחת.
איך הביטוי?
מי שרוצה שיזכרו את שיריו ראוי לו שיחרוז!
איזה יופי
פואטיקה דה מי קולו
יפה יפה
מה הלאה אלי
למה שלא תוציא כתב עת – אל תשכח "כתם" תפוס וגם "פילון"
לילה טוב
לא משו
את יכולה להגיד את זה ביותר משתי מילים מה לא משו שאנשים יבינו למה את מתכוונת?
[…] הזכרונות של סמדר שרת […]