גיורא רוטמן ( מצד שמאל עם שותפו בעבר דב זיגלמן.
מאמר מערכת מהשבועון "הארץ שלנו " עלה קומיקסאי גיורא רוטמן 1979. האדריכל הקומיקסאי והמאייר גיורא רוטמן נתן לאחרונה במוזיאון הקריקטורה והקומיקס בחולון הרצאה מקיפה על יצירתו. וזאת הזדמנות טובה להיזכר באיש שמהלך שנות השבעים היה הקומיקסאי הבולט והפורה ביותר שפעל במדינת ישראל ושיצר כמה מהיצירות המרשימות ביותר בעברית של זראנר קומיקס הרפתקני. והתפרסם לא פחות כמאייר של ספרי "חסמבה " של יגאל מוסינזון . |
…"יופי –צהל שרגא השמן –הרעיון החסמבאי והכסף של המשטרה ..תנו לי לחשוב ..תפנה בבקשה לכתבות הזאת : תל אביב רחוב הירקון ,טלפון מס' , משרד האדריכלים גיורא רוטמן ומשה רז ,שם ממתינה לך מעטפה ובה ההמחאה על סך מליון דולר!!
למר פודולסקי עלי להסביר כי רוטמן האדריכל הוא גם גיורא רוטמן הצייר של ספרי חסמבה .אני אדבר איתו הערב ואשתף אותו בסוד העניין ".
"ואם הוא לא יהיה מוכן לשתף פעולה ?" הקשה יוסי התימני.
"מי ?
"הצייר של חסמבה "
"אתה מצחיק אותי יוסי " העמיד שרגא פני נעלב "גיורא צייר את החסמבאים בעשרות ספרים ,והוא יותר חסמבאי ממני וממך ,אני מוכן לבלוע את הגרביים שלי אם גיורא לא ישתף פעולה ".
( יגאל מוסינזון "חסמבה מספר 44 והאחרון " החסמבאים הגיבורים הולמים שוב.!. צייר רוטמן 1994. )
אם אפשר להשוות את הצייר האמריקני פרנק פרזאטה שהתפרסם בדמויות הרואיות כמו קונן הברברי או תלמידו בוריס וואליג'ו ( כנ"ל ) שהתפרסמו בין השאר בכך שכל דמויות הגיבורים שלהם יש להם את אותו הפרצוף : שלהם עצמם , עם אמן קומיקס ישראלי , הרי זה ללא ספק עם גיורא רוטמן.
רוטמן שבימים אלו מוצגות דוגמאות של סיפורי קומיקס שלו בתערוכה על תולדות הקומיקס העברי במוזיאון הקריקטורה והקומיקס בחולון הוא מכל בחינה צייר הקומיקס ההרפתקני המוכשר ביותר בקומיקס הישראלי.
האיש שהביא לשיאו ולמיצויו את ז'אנר סיפורי ההרפתקאות כפי שלא עשה איש לפניו או אחריו. ואחרי רוטמן לצערנו ז'אנר זה כמעט נעלם פרט להבלחות בודדות של יוצרים כמו מיכאל נצר ,נמרוד רשף וגם כמה אחרים. .
מבחינות רבות אין מתאים מרוטמן להיות החותם ( כפי שהוא מוצג בתערוכה ) של העידן הראשון "ההירואי " או "הקלאסי" של הקומיקס העברי שהיגיע לשיאו ולסיומו בשנות השבעים שבו הלוחמים הם תמיד גברים יפי תואר ואמיצי לב הנאבקים למען העם והמדינה ולצידם אישה יפה. אכן במהלך שנות השבעים גיורא רוטמן היה הצייר המוכשר והפורה ביותר שעסק בקומיקס בשבועוני הילדים הישראליים.
בנוסף לכך הוא המאייר של כל ספרי "חסמבה" מאת יגאל מוסינזון ממספר 22 בסדרה ואילך . סך הכל רוטמן אייר 24 ספרים בסדרת ספרי חסמבה יותר מכל מאייר אחר כולל שמואל כץ ומ.אריה המאיירים המקוריים.
ולהלן ראיון מקיף עם גירוא רוטמן שהתקיים על ידי ועל ידי שירי פרידמן:
.
ציור של רוטמן שהופיע ב"דבר לילדים " כשהיה בן 5 וחצי
איך היגעת לקומיקס ?
רוטמן : אבי המנוח היה צייר שהתמחה ברישום ובציורי שמן ולימד אותי את יסודות הציור.
אני מצייר מגיל 4 כאשר ניסיתי לצייר נמר לפי תצלומים ומאז לא הפסקתי ….
הייתי מצייר כל הזמן. כשהייתי בגיל חמש וחצי הורי שלחו לנחום גוטמן המאייר של "דבר לילדים " איורים שלי וגוטמן כתב בחזרה שהוא לא מאמין שהילד צייר שאלו ההורים ציירו שלא יבלבלו את המוח ובאתי למערכת וציירתי והוא הסתכל איך אני מצייר. ואז הוא האמין.
חמישה ציורים שלי פורסמו בדבר לילדים ב1952-3
איזה סיפורים ויוצרים אהבת בילדותך ?
– רוטמן : באתי מן הדור הראשון למדינה החדשה בתקופה שלנו לא היו טלוויזיות ולא היו מחשבים ואינטרנט או מוצרי מותרות אחרים . .. בקושי היה רדיו ועיתונים וכמובן שבועוני ילדים. אז גדלתי על מה שהיה ובהשפעת סיפורי גבורה ממלחמת העולם השנייה והשואה הפרטיזנים ומלחמת השחרור המחתרות והפלמ"ח. וסיפורי הגבורה שלהם בהחלט השאירו עלי חותם. אלו הדברים שהשפיעו עלינו
הדור שבו גדלתי בניגוד מוחלט לזה של היום היה נאיבי וציוני, דור שראה דברים בשחור ולבן, אז רק להיות ישראלי נראה כשליחות.שמענו על הגולה שבה היהודים נרדפו ללא הרף בפוגרומים והתעללויות וחשבנו שלנו עם צבא ישראל זה לא יקרה ואסור שזה יקרה שוב .יהודים חייבים להיות לוחמים.
אני אהבתי לקרוא סיפורי הרפתקאות, כרובינזון קרוזו, ז'ול ורן טרזן, , ואהבתי גם סיפורים היסטוריים וספרי מערב פרוע (קרבות עם אינדיאנים, לדוגמא קרל מאי "המוהיקני האחרון " של קופר. כולנו היינו אינדיאנים וטרזנים ברחובות ובחורשות ובירקון וירינו בקשתות ובחיצים.
היו גם סרטי הרפתקאות,מערבונים. אהבתי גם סרטי ראווה היסטוריים כמו "בן חור " ו"ספרטקוס" . ואהבתי מאוד את כרזות הענק שלהם שתיארו בכמה תמונות את הסיפור בסוג של קולאז' . כל אלה בהחלט השפיעו עלי.
בשבילי ההליכה לקולנוע הייתה חוויה ובתור ילד ונער הייתי מדמיין לעצמי הרפתקאות ומשחקים וחיברתי לעצמי סיפורים.
–
אהבת גם קומיקס ?
קומיקס אז נחשב דבר נחות לא מכובד .אבל כן בהחלט.
אז לראות סרטים היה אירוע . זה היה משהו בין ספר לסרט ואני קראתי הרבה מאוד ספרים וראיתי הרבה סרטים לעומת זאת לראות קומיקסים היה דבר נדיר. לקומיקס הייתה תדמית מאוד נמוכה של תת תרבות דרשו מאיתנו לקרוא ספרים . וקראנו בהיחבא גם קומיקסים .
ויום אחד נפלה לידי חוברת בשם classics illustrated" צבעונית מארה"ב שהרשימה אותי מאוד ובמיוחד הרשים אותי כרך הסיפורים על פי פנימור קופר וסיפורי האינדיאנים שלו כמו " אחרון המוהיקנים " הסיפורים האלו השפיעו עלי מאוד כי הם היו מצויירים בצורה יפהפיה פרטנית ונקיה שלא ראיתי כמוה עד אז.
לימים כנראה שהלכתי בסגנון הזה.
היכרת גם קומיקסים ישראלים ?
.רוטמן : בהחלט. אהבתי גם את הקומיקסים הישראלים והייתי מנוי ל"הארץ שלנו". אהבתי שם את גידי גזר של אלישבע. את הציורים של דני פלנט שהיה לא רע ועשה כמה קומיקסים שאהבתי. ואת אשר דיקשטייין שהיה צייר טוב מאוד. וכל זה מאוד השפיע עלי . וכל הסיפורים שלהם השפיעו עלי בכיוון ההרואי והנאיבי שהצדק עיתנו ואנחנו מדינה עם שליחות וכו' . זה מאוד השפיע .
מגיל 15 ציירתי בצורה "חזקה" מתוחכמת. כשהייתי חייל ידעתי שאני הולך ללמוד ארכיטקטורה אבל נושא הקומיקס קסם לי מאוד גם הוא. בין שאר עוונותיי אהבתי מאוד להמציא ולכתוב סיפורים.
והחלטתי שיום אחד אפרסם סיפורים כמו כל אותם האנשים שאת יצירותיהם קראתי ב"הארץ שלנו".
חלפו שנים רוטמן הלך ללמוד אדריכלות והחליט לחזור למדיום הקומיקס האהוב עליו והפעם כיוצר
רוטמן : אני בוגר הפקולטה לארכיטקטורה בטכניון, שם למדתי גם אמנות ותולדות האמנות ואף הפכתי למנחה בקורסים אחרים ברישום ובציור.
– איך התחלת ליצור קומיקס משל עצמך ?
בשלהי השירות הצבאי שלי התחלתי לחשוב ברצינות לעשות קומיקס.
בילדותי כאמור הייתי קורא אדוק של "הארץ שלנו" וקראתי את סיפורי הקומיקס של יעקב אשמן ואלישבע, לדוגמא, אך סגנון הציור של אלישבע לא היה הכיוון הסגנוני בו אני רציתי . לא נלהבתי ממנו . הרגשתי שאני יכול לעשות את זה טוב יותר. ידעתי שבבוא היום אפעל להרים את התדמית הנמוכה שלא בצדק שהייתה לו וזה מה שעשיתי לעתיד עם סיפורים כמו "יוסקה מאיור".
איך חשבת שסיפורי קומיקס צריכים להיות ?
רציתי לצייר קומיקס הרפתקני יותר, מלא תנועה ואקשן, חי ואמיתי, משהו מנוגד לקו הקל וההומוריסטי של אלישבע. שנראה לי "לא אמיתי".
מדבר לילדים אל הארץ שלנו
– גיורא רוטמן הוא אחד מיוצרי הקומיקס הבודדים שעבדו הן עבור "דבר לילדים " והן עבור "הארץ שלנו " ,לרוב הייתה הפרדה חמורה מאוד בין היוצרים שעבדו בכל מגזין . ( יוצא דופן נוסף שעבד בשני השבועונים היה אשר דיקשטיין) .
– הוא החל לצייר ב"דבר לילדים" קומיקס שנקרא "מיקי וציקי", סיפורו של חתול שעוזר לילד להלחם במחבלים בעזה אשר יועד לילדים קטנים.
– לאחר מכן עבר אל "הארץ שלנו ".
רוטמן : הסיפור הראשון שלי היה "בדבר לילדים" עבור אוריאל אופק. זה היה סיפור לילדים קטנים שההשראה שלו באה מסיפור שקראתי ב"הארץ שלנו" בשנות החמישים : "יאיר וידידו אביר" של יעקב אשמן ואלישבע על הרפתקאות של ילד וכלבו.
הסיפור זכה להצלחה ואני הסתכלתי על הקומיקס העלילתי מצאתי שזה מוצא חן בעיני מאוד והחלטתי שזה יהיה חלק מהפרנסה כסטודנט אבל החלטתי לעזוב את "דבר לילדים" ולעבור למגזין שאותו קראתי כילד.אל "הארץ שלנו".
הסיבה שעזבתי אגב הייתה כנראה משום שש"דבר לילדים " פנה לקהל צעיר יותר מאשר "הארץ שלנו " שפנה למה שנקרא היום ( אבל לא אז ) בני נוער. וזה הקהל שרציתי לפנות אליו.
העבודה ב"הארץ שלנו" אגב לא באה עם שכר גבוה , והתחלתי לעבוד כארכיטקט כבר כשהייתי סטודנט.כך שזה תמיד היה בזמני הפנוי.
– איך נחשב נושא יצירת הקומיקס בתקופה זאת ?
– רוטמן : האמת ? כתיבת ואיור קומיקס נחשבה אז לעבודה פחותת ערך. הקומיקס הופיע רק בעיתוני ילדים. זה לא היה דבר שהיית מתגאה בו בפני ההורים שלך.
ב"הארץ שלנו" החל רוטמן לצייר ולספר את הקומיקס "קוטל הדובים" שהתבסס במידה ישירה על סיפורי פנימור קופר שאותם אהב ב"קלאסיק קומיקס " בילדותו ותיאר את עלילותיו של צייד ביערות האינדיאניים במאה ה-18. .( דני פלנט יצר סיפור דומה בשם "עין הנץ "ב"הארץ שלנו " בשנת 1959) וכך החלה עבודתו בשבועון.
–
רוטמן : הלכתי לעורך "הארץ שלנו " יעקב אשמן ונתתי לו תקציר עלילה של הסיפור "קוטל הדובים " שהושפע מאוד מפנימור קופר ואשמן באמת אהב אותו והיה ביננו קשר טוב. ובכלל היה לי קשר טוב עם כל אנשי המערכת עם כל המערכת כמו אסתר קל.
אחר כך יצרתי סיפור קומיקס היסטורי נוסף בשם "הפירט "שהיה סיפור הרפתקאות אבל בניגוד לסיפור הקודם היה המבוסס גם על ההיסטוריה היהודית .לקחתי את הרעיון מספר שקראתי בשם "הקפטין מקסטיליה " על בחור שנרדף בידי האינקוויזיציה והופך לעבד ונימלט והופך למנהיג פירטים . ואני כתבתי משהו בסגנון רק שהגיבור היה יהודי שנוקם בספרדים ולבסוף עוזר לסיר פרנסיס דרייק נגד הארמדה הספרדית.
וזה מה שעשיתי מאז עם סיפורים אחרים שלי.
הייתה לך מטרה כלשהי בשימוש בהיסטוריה היהודית בסיפורים שלך ?
רוטמן : בהחלט. החלטתי לעשות משהו טוב יותר ממה שאני עצמי קראתי כשהייתי ילד. וגם להעביר חומר מעניין לילדים.
אני אוהב היסטוריה לדעתי אגב אז כמו היום לבתי הספר יש כשל חמור בהעברת ההיסטוריה לילדים . אז לא לימדו את זה נכון אלא בצורה יבשה ללא כל נשמה. ואמרתי לעצמי "קומיקס יכול להיות דרך מצוינת לגרום לנוער לאהוב היסטוריה."
בהארץ שלנו החל רוטמן לאייר מגוון סיפורי קומיקס שונים. מהם שכתב בעצמו ומהם שכתבו שני כותבים אחרים פנחס שדה ( תחת השם הבדוי "יריב אמציה ") ודוב זיגלמן . סיפורים אלה התבלטו בדמויות ההרואיות שלהם שהיו לרוב סוכנים ולוחמים עבריים. שנות השבעים הפך רוטמן לפרטנר הקבוע של כותב סיפורי הקומיקס הקבוע של השבועון פנחס שדה .
לעבוד עם פנחס שדה
איור מ"מליסלה " סיפור של "יריב אמציה " ( פנחס שדה )
רוטמן אייר חמישה סיפורים של פנחס שדה ( הסיפורים האחרונים של פנחס שדה בתחום הקומיקס ). הראשון בהם היה סיפור המדע הבדיוני "מליסלדה " שבעל ילד שנלקח אל כוכב הלכת נוגה ומוחזר והופך להיות גיבור על הנלחם בפשע ובסיומו המפתיע באמת פוגש את היוצר פנחס שדה.
ארבעה הסיפורים הבאים שייכים כולם לסדרה אחת על עלילות יורם הסוכן חשאי וחברתו .התיכוניסטית רזיה .
הטוב שבכולם הוא הסיפור הרביעי והאחרון והסיפור המסכם של שדה בה"ארץ שלנו "חולות אדומים " שעסק במלחמת יום הכיפורים ומכל בחינה אפשר לראות בו כסיום של תקופה ,הן תקופתו של פנחס שדה ככותב ב"הארץ שלנו " והן בדרך שבה עסקו הקומיקסים במלחמה . .ולראשונה האוייב הערבי אופיע שם כמסוכן ומתוחכם בהחלט.
איך הייתה העבודה עם פנחס שדה ?
רוטמן : יום אחד בא אשמן ואמר שפנחס שדה שהוא כותב הקומיקס הקבוע שלהם ראה את הסיפורים שלי והם מצאו חן בעיניו והוא רוצה שאאייר אותו. אמרתי בסדר גמור.
האמת ,לא נהניתי במיוחד מהעבודה עימו. כל התקשורת ביננו הייתה דרך הדואר.הוא היה שולח פרק ואני הייתי מאייר כמיטב הבנתי.
מעולם לא נפגשנו ולא דיברנו או תקשרנו באיזו צורה. לא התייעצנו מעולם לא קיבלתי ממנו איזה פיד בק לחיוב או לשלילה , אם כי מן הסתם הוא היה מרוצה אחרת הייתי שומע איזו שהיא ביקורת שמעולם לא באה.
מה חשבת עליו ככותב קומיקס?
רוטמן :לאמר לך את האמת גם לא התלהבתי יותר מדי מכישוריו ככותב סיפורי קומיקס.
נכון הוא היה בעסק הזה כבר שנים רבות , אני עצמי קראתי אותו כנער. אבל הייתי מקבל ממנו שוב ושוב עמודים שכל כולם היו רק דיבורים בין הדמויות ותו לא ,שום דבר מעניין לא קרה בדף. אם אותי זה שעמם לצייר את זה ,אז למה זה היה צריך לעניין את הקוראים?
הבעיה עם פנחס שדה הייתה שהוא חשב כמו סופר על דיאלוגים בלבד, אבל כותב קומיקס צריך להיות כמו תסריטאי ולא כמו סופר ובכל עמוד חייב לקרות משהו ,איזו פעולה , פיצוץ, משהו מרתק כדי למשוך את תשומת ליבם של הקוראים.והוא לא שמר על הכלל הזה. ולדעתי זה פגם בסיפוריו.
נהניתי הרבה יותר לעבוד על סיפורי שלי ועם דובי זיגלמן שהיה אז סטודנט להנדסה באוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע .
דב זיגלמן היה חבר שלי ועד היום והוא גרפיקאי בחסד ואוהב היסטוריה כמוני.
בכל מקרה רוטמן השיג שיא ארצי כאשר צייר עבור הארץ שלנו את שני סיפורי הקומיקס העבריים הארוכים ביותר שהופיעו אי פעם . מליסלדה שכתב פנחס שדה ויוסקה מאיור שאותו כתב ידידיו הטוב דב זיגלמן.
לעבוד עם דב זיגלמן
דב זיגלמן שחיבר ארבעה סיפורי קומיקס ביחד עם רוטמן כבר שלח את ידו בקומיקס עבור דבר לילדים בסיפור בשם " אוצר במעמקי הים" עם מאייר אחר בשם "יוסי"
( זיגלמן : יוסי שאת שם משפחתו איני זוכר עבד איתי במחלקה לאמצעי הדרכה של משרד החינוך (70-71).) הוא בוגר יד-סינגאלובסקי, אבל שנה מתחתי. עד כמה שזכור לי הוא מיהוד .)
הסיפור הופיע בדבר לילדים כרך מא' , 1971 חוברות 26-46.ב21- חלקים .
זהו סיפורו של איש ים ישראלי עוזר לידיד בריטי לשלות ממעמקי הים אוצר ששקע במאה ה19 תוך כדי מאבק בחבורת פושעים.
כך שהעבודה עם רוטמן לא הייתה על דבר זר לו.
במשך תקופה הזיגלמן ורוטמן הפכו לצוות קבוע שיצר את סיפורי הקומיקס המורכבים והמתוחכמים ביותר של התקופה.
זיגלמן : גיורא ואני עובדים עם אותו ראש. קל לי מאד להסביר לו איך אני רוצה שהוא יצייר סצנה מסויימת. הדרישות שלי גם די מאתגרות אותו נסות זוויות ונקודות מבט חדשות. אפשר לומר שאני התסריטאי והארט-דיירקטור והוא הבמאי והצלם.
הסיפור הופיע בה"ארץ שלנו" במשך שנתיים בשנים 1972 ו-1973 זהו הארוך שבסיפורי הקומיקס בעיתוני הילדים.וגם אחד הטובים שבהם.
זיגלמן אינו זוכר כך את הדברים : אני מאד רציתי 'שיוסקה מאיור' ימשיך – מפני שהיו עוד הרבה פרשיות
ומבצעים שיכולנו לספר עליהם. אבל אשמן ז"ל התעייף ממנו.אחרי שסיימנו את 'יוסקה מאיור' עוד הפקנו שלושה סיפורים 'בהארץ שלנו':
מלכודת במצולות, אבירי הכותל, אוצר טמון בקרח
לארה"ב נסעתי כדי ללמוד תקשורת חזותית רק בדצמבר 1974!!! ומקודה זאת גיורא המשיך לבד
היום, כשאני מרצה למבוגרים על 'פרשיות נעלמות מ- 45-48', אני יודע
כמה חומר מותח היינו יכולים לשבץ בסיפור על יוסקה. אני מאד מקווה שנוכל למצוא
דרך 'להחיות' את יוסקה ולהפיק ממנו עוד סיפורים. לדעתי השוק מחכה לזה
.עוד סיפור מרשים מהתקופה היה אבירי הכותל המערבי שגם אותו כתב דב זיגלמן ,והופיע ב"הארץ שלנו" ב-1974. זהו סיפור המתרחש בתקופת מסע הצלב הראשון על צעיר יהודי נרדף מתחזה לאביר צלבן , מציל את חייו של " גודפריד איש בויון ומנסה לעזור לקהילת יהודי ירושלים בזמן מצור הצלבנים.הוא מציל את הכותל המערבי והופך להיות האביר השומר עליו עד שהכותל נכבש בידי חיילים ישראליים במלחמת ששת הימים. .
–
רוטמן : תמיד , אהבתי היסטוריה, אבירים ועוד.. בנוסף, תמיד אהבתי להציג את החלק היהודי מול החלק הלא יהודי, להנגיד ביניהם. דימוי היהודי הגלותי ה"מסכן" לא היה "מגניב" לטעמי , רצה להציג יהודים כגיבורים עשויים ללא חת .
בשלב מסויים התברר לנו כי הצלבנים כבשו את ירושלים ב-6.6.1099, (התאריך הנכון הוא כנראה 9.7.1099) ולכן ביקשו לעשות את הקשר עם מלחמת ששת הימים. בנוסף, התברר לנו כי בעת הכיבוש הצלבני, המוסלמים והיהודים לחמו יחדיו עד האיש האחרון. ידענו כי הלוחמים במסעות הצלב היו ברובם אספסוף של שכירי חרב שרכבו לצד האבירים והיו עורכים "פוגרומים" במקומות שניקרו בדרכם, ולכן החלטנו לספר את סיפורו של היהודי אשר מחליט לנקום.
– הוספנו בנפשות הפועלות שבאמת חיו אז כמו גוטפריד דה בוייון ורימונד מסן ג'יל. יחד עם זאת, שילבנו אלמנטים ויזואליים מהעולם היהודי המאוחר יותר, ככותל המערבי ובמגן דוד (אשר הגיעו למעמדם וקיבלו את משמעותם הנוכחית רק במאה ה-18 לערך).
אלי :" ברבים מהציורים שלך הגיבורים הינם בעלי מראה אירופאי "ארי" לעומת אויביהם בעלי ארשת מזרח תיכונית.
רוטמן : לא היה בזה שום דבר מודע ככל הנראה הושפעתי מחזותם של גיבורי סרטי ההרפתקאות הידועים באותם ימים, לדוגמא בסרט "אקסודוס" בו פול ניומן תכול העיניים משחק נער יהודי צעיר העולה לארץ..
וכאן ניתן להוסיף שמן הסתם שיחקה כאן תפקיד העובדה שברוב הסיפורים צייר רוטמן את הגיבור הבלונדיני הבהיר כמישהו הדומה לו עצמו ….
אלי : עבור הסיפורים האלו ביצעתם תחקיר כל שהוא ?
רוטמן : כשישבנו לעבוד על "יוסקה מאיור" ועל "אבירי הכותל המערבי "התייחסנו לכך במלוא כובד ראש. רצינו להעביר סיפורים היסטוריים, לא באופן המתודי היבש שלימדו בבתי הספר, אלא בצורה מעניינת ומשכנעת עד כמה שרק אפשר במגבלות של המדיום שעמד לרשותנו . להעביר את הסיפורים בצורה חיה, ולמשל להראות אבירים שיראו ממש אמיתיים ..
– למדתי את החשיבות של העניין הזה כאשר כתבתי את אחד הקומיקסים, נאלצתי לצייר תמונה של פריס, אולם לא ידעתי כיצד לתאר אותה. בדיוק והיה לי דאד ליין " שמנע בדיקה יסודית .. הוא תארתי את פריס על פי דמיוני , אולם לאחר מכן קיבלתי מכתב תגובה נזעם של ילד המתלונן על כך שהעיר אינה מופיעה כפי שהיא באמת ונראית כמו "חיפה ". .
– במקרה אחר לא ציירתי את הסמל של מכונית היגואר באופן מדויק, וקיבלתי תלונה דומה.
אחרי המקרים האלו קיבלתי את התובנה שקהל היעד שלי מתבונן בפרטים הקטנים ביותר ומעדיף שיהיו מדויקים. . מאז הקפדתי מאוד על אותנטיות ומחקר מפורט לפני שהעליתי משהו על הדף מתוך ההבנה שלילדים צריך לתת מוצר מדוייק ואמיתי ככל האפשר. בסיפורים שלנו היינו מקפידים מאוד על דייקנות ואותנטיות גם כי ידענו שזה מה שהקוראים רוצים וגם כי זה מה שאנחנו רצינו.. רצינו לתת לקוראים אשליה של אמיתיות ששום דבר לא יפגע בה. לא כמו בסרטי קולנוע על הרומאים למשל שבהם אתה רואה שאחד החיילים הרומאיים לובש שעון וזה מיד הורס לך את האשליה של האמינות .
אפילו שתאמין לי המאמץ והזמן שהשקענו בהחלט לא השתלם מבחינה כספית וזה עוד בלשון המעטה. .
על כן, כאשר אני וזיגלמן רצינו לכתוב את "יוסקה מאיור" ערכנו מחקר היסטורי מקיף ומדויק ביותר. רקע אמיתי לעלילה היה חשוב לנו ביותר. מעולם לא היה סיפור כזה ב"הארץ שלנו" עם רקע היסטורי מפורט וריאליסטי כל כך בעבר, והוא יצר הרבה הדים. בנוסף, אפילו קיבלנו תגובה זועמת מאקדמאי מאוניברסיטת חיפה על הריאליזם בו הצגנו את טבח השבויים היהודים בגוש עציון בידי ערבים , אולם יעקב אשמן הגן עלינו בזעם.
הקפדה דומה הייתה ב"אבירי הכותל המערבי ".
זיגלמן : גם באבירי הכותל עשינו מחקר יסודי בכל מה שקשור לבגדי אבירים (שריון), דגלים וכו'. הקפדנו מאוד על אוטנטיות היסטורית ודיוק וכלי נשק . שבהם השתמשו באותה התקופה.
הצרה הייתה שקל יותר למצוא רפרנטים ותיעוד על זה מתקופות של סוף ימי הביניים. ולא מתקופות מסעי הצלב עצמם.
היו אם כך תגובות על הסיפורים ?
רוטמן : בהחלט. הילדים בשכונה במקום מגורי אז בחיפה למדו איך שהוא שאני זה שעושה את הקומיקסים האלה שהם היו קוראים בהארץ שלנו ורצו אחרי והציקו לי כל הזמן בכל מקום בשאלות מה יהיה בהמשך בשבוע הבא. אבל אשקר אם אגיד שלא נהניתי מהעניין הזה.
אלי :העורכים היו לפעמים מציעים רעיונות ?
זיגלמן : בדרך כלל הרעיוונות היו שלנו. ואני זוכר שהם היו מאוד פתוחים למה שהיצענו. אני זוכר שפעם יעקב אשמן היציע שנעשה סיפור על אנשי המאדים. ואת השאר כבר עשינו בעצמנו. בסיפור בשם "מלכודת במצולות " שתיאר ניסיון פלישה של אנשי מאדים לכדור הארץ.
רוטמן כיוצר בודד.
מאמצע שנות השבעים רוטמן החל לצייר סיפורים שהוא כתב בלבד.
בינם אפשר למנות כדוגמאות בולטות במיוחד את:"הרוח מחירבת אל ג'ת " סיפור כמעט יחיד במינו בעיתוני הילדים שעוסק בהתיישבות בראשית המאה העשרים ובראשית הסכסוך בין היהודים והערבים. הסיפור מספר כיצד בתחילת המאה ""רוח רפאים "" גורמת לסכסוך בין מתיישבים יהודיים ושבט בדואים. שומר יהודי אמיץ מגלה שזוהי מזימה של בעל האדמות שמכר את אדמותיו ליהודים.
רוטמן : זהו סיפור שהושפע מאוד מ"אקסודוס" של לאון יוריס שם הפתיחה מספרת על אביו של ארי בן כנען שבא להתיישב בארץ ישראל בראשית המאה ואיך נלחם בשודדים בדואים ואהבתי מאוד את התקופה של יבוש הביצות והמושבות אז החלטתי ללכת אחורה ולעשות מזה סיפור .ושוב ברקע הייתה המחשבה על ללמד קצת את הילדים היסטוריה .. "
תוכלו לקרוא את "הרוח מחירבת אל ג'ת" ב"יקום תרבות" כאן.
וד סיפור מעניין היה "מתחת פני השטח". שהופיע בשנת 1979.
סוכן ישראלי יוצא ללבנון לסכל מזימה לרצוח את הנשיא המצרי סאדאת בעת ביקור בחיפה ומשתף לשם כך פעולה עם סוכן מצרי אמיץ.
רווטמן : התרגשתי מאוד מבואו של סאדאת לארץ האוייב הכי קשה של ישראל ופתאום מתגלה כאיש נחמד. זה עשה לי משהו וכתבתי את הסיפור בתקוה שלא יקרה לו כלום אבל כן קרה והתנקשות בחייו אכן הצליחה.
הסיפור הזה על ניסיון התנקשות בסאדאת התגלה מאז כנבואי . ואגב אורחה רוטמן הקדים בו שני ספרי מותחנים האחד של אמנון דנקנר והשני של אריה קרישק ,ששניהם תיארו גם הם נסיון התנקשות בחיי סאדאת .ויצאו בו זמנית .אלא שרוטמן חשב כנראה על אפשרות ההתנקשות לפני כולם.
בשנות השמונים חיבר רוטמן עוד כמה סיפורי קומיקס והפעם בצבעים. הוא כתב סיפור קצר על ההיסטוריה מאחורי חג החנוכה . הוא כתב סיפור בשם "בעמק הקדום " סיפור מז'אנר שכבר אינו קיים יותר "הארץ האבודה " גילוי תרבות קדומה נידחת אי שם בפינה נידחת של העולם ,כיום כאשר כל פינה בעולם מופתה סיפורים חדשים מז'אנר זה הם כמעט בגדר הבלתי אפשרי.
רוטמן בכל אופן ניסה את כוחו . סיפור המזכיר מאוד את סיפורי טרזן הקלאסיים של אדגר רייס בוראוז שבו סוכן ישראלי נוחת בעמק לא ידוע באפריקה ומגלה שם שתי ערים אבודות נלחמות בינהן עיר עברית גמלא של צאצאי העבדים היהודיים לאחר המרד הגדול בראשות המלכה החשמונאית שלומציון ועיר רומאית בראשות הקיסר טרינוס של צאצאי שוביהם הרומאיים. הסוכן הישראלי נאבק במפלצות לוחם בזירה ,מתאהב במלכה היפה של העיר העברית ובסופו של דבר מוליך את אנשי העיר לניצחון על הרומאים .
סיפור היסטורי נוסף היה "משעול הפרטיזנים" סיפורו של לוחם ארץ ישראלי שחודר לאירופה הכבושה בידי הנאצים ונאבק בנאצים עם הפרטיזנים של טיטו ומעלה מעפילים ארצה ועוזר ליוגסלבים נגד הגרמנים שתוקפים את טיטו והלוחם מפוצץ עליהם סכרים .רוטמן גם על הסיפור הזה ביצעתי מחקר מפורט והסצינה של פיצוץ הסכר מתארת אירוע אמיתי שבאמת התרחש והכנסתי לתוכו את הגיבור. בסיפור הזה אגב הייתה השפעה חזקה מאוד של סיפורי ההרפתקאות והמלחמה של אליסטר מקלין כמו "תותחי נברון " ו"הנשרים המריאו עם שחר".
אלו היו סיפורי הקומיקס האחרונים של רוטמן . "בעמק הקדום " ו"משעול הפרטיזנים " שבו והופיעו בשנת התשעים במגזין חדש לילדים בשם "אותיות " שנועד לשוק חדש ומתפתח של קוראי קומיקס –הילדים הדתיים . הם היגיעו למסקנה שאף שסיפוריו של רוטמן נועדו בתחילה עבור ילדים חילוניים הרי הם מתאימים גם להם . עבור המגזין הזה רוטמן צבע לראשונה את שני הסיפורים שבמקור הופיעו כמו שאר סיפוריו בשחור לבן.
אלי :המשכת לכתוב מאז ?
רוטמן :בשנות השמונים פנה אלי המפיק מיכאל שוילי שקרא קומיקסים שלי והתפעל וחשב שאני מתאים מאוד לכתוב לקולנוע ,ולך תדע אולי הוא צודק …הוא ביקש תסריטי פעולה. כתבתי שני תסריטים על גיבור אמריקני והחלו לצלם אותם אבל אז תקף שפל את עולם הקולנוע כתוצאה מסגירה של אולמות קולנוע עם התפשטות שוק הוידאו וההסרטה נעצרה וחבל.
מאז כתבתי גם רומן על מלחמת העולם השנייה עם לוחם יהודי אבל לצערי גם עם זה לא קרה הרבה וזה תקוע לי מאז במגירה.בשלב זה אין לי זמן לכתיבה וזה אולי חבל.
– .
– פמיניסט ?
מתוך הלוגו הקבוע של "אבירי הכותל המערבי "
פרט מעניין בסיפורים אלו הוא שהם כמעט היחידים עד לתקופה זאת שבהם נשים תפסו מקום בולט כל שהוא בעלילה. פרט שבולט גם בסיפורים אחרים של רוטמן שתמיד הקפיד להציב לגיבור חברה נחמדה ואמיצה .
רוטמן :אני זוכר שדובי היה צוחק עלי תמיד משום שהתעקשתי להכניס לכל סיפור אישה ורצוי כמה שיותר יפה. אף פעם לא היססתי בעניין הזה."
בעצם ההכנסה של דמויות נשיות הייתה התקדמות כלשהי בהשוואה לרוב הסיפורים הקודמים של עיתוני הילדים. חלקם הגדול אף לא טרחו לציין שיש בעולם גם מין נשי . והדמויות שבהם הם כמעט תמיד זכרים גם אם נכתבו או צויירו בידי נשים כמו לאה גולדברג או אלישבע נדל .( היחיד שעד אז טרח להציב אישה כדמות מרכזית בסיפורי קומיקס היה דווקא גבר דוש בסדרת "רותי " שלו מ"העולם הזה " משנות החמישים ) .
בסיפוריו של רוטמן אם כך הייתה מעין התקדמות בכך שיש התייחסות קבועה לעצם קיומו של המין האנושי הזה הנקרא "אישה " ולכך שיש ממנו דוגמאות נאות מספיק על מנת למשוך אתץ עצם תשומת ליבו של הגיבור הגברי שאינו עוסק כל הזמן רק בלחימה בכוחות הפשע ואף מצליח להקציב זמן עלילה ( מוגבל מאוד,זה נכון ) על מנת להתעניין גם באישה.
אם זאת ספק עם הוגות פמיניסטיות ירוו נחת מסיפוריו של רוטמן ויראו בהן התקדמות מבחינת תמיכתם בהשקפותיהן. הנשים בסיפורים היו בדרך כלל לא יותר מבנות לוויה של הגיבור הגברי הנועז ותרומתן העיקרית להתפתחות העלילה היא בכך שהוא מציל את חייהן מאיום זה או אחר.
עבודת היצירה
– איך התבטאה עבודת היצירה שלך ?
-רוטמן : את הסיפורים הייתי יוצר שאני בונה עלילה שמכוונת גם לציורים. את דף הפתיחה לכל קומיקס, למשל הייתי יוצר כדף פתיחה לסרט, עם קולאז' של כל הדמויות, אתרי התרחשות וכיתוב רקע, במקרה של "אבירי הכותל המערבי " למשל הכנסתי כתב גותי כמו זה של ימי הביניים אם כי לך תדע כמה מהקוראים הצעירים הבינו את העניין … .
– עבודת האיור ב"הארץ שלנו" היתה רק בשחור לבן, לעומת הקומיקסים האמריקנים מהם הושפעתי שהופיעו בצבע.
–
אבל זה לא הפריע לי מי יודע מה משום שאחרי הכל היו גם סוגים אחרים של קומיקס שמהם הושפעתי הקומיקס איטלקים וצרפתים משנות ה-70-80 והם הראו לי איזה אפשרויות יש גם בצבעים של אז שחור –לבן היתה גם דרך מיוחד של שימוש בשחור אפור,ניסיתי ליצור דברים וקוים מרשימים באמת באמת בשחור לבן . זוויות ראיה דרמטיות כמו בסרט . איך לעשות אנשים מדברים מעניינים לצפות . אהבתי ליצור ציורים חופשיים שכמו יצאו מהקוביות של העמוד וקומפוזיציות שונות כהות של עמודים הכל כדי שיהיה יותר מגון ונעים לעין . הרבה יותר מתוחכם ממה שנראה במבט ראשון .הכנסתי לסיפורים שיטות של סרטים עם קלוז אפים על הדמויות בקומיקסים החוכמה הייתה למסור כמה שפחות מילים בדיאלוגים כדי שלא יאבד מעצמתו בקומיקס. וגם בזה די הושפעתי מהסרטים
אתה רואה עם כך בקומיקס ז'אנר שקרוב לקולנוע ?
בהחלט . אני רואה בקומיקס ז'אנר שמשלב בין ספר לסרט ואני רואה את כותב הקומיקס כמעין תסריטאי.הבנתי שכתיבת קומיקס בהמשכים מצריכה התייחסות אחרת לסיפור, כאשר כל שבוע נגמר עם שיא עלילתי מותח , ובשבוע שאחריו צריך לייצר "אנטי שיא " ומיד לאחריו שיא חדש וחוזר חלילה וחוזר חלילה. זה היה הדבר הבסיסי ביותר היה להשאיר את הקורא במתח משבוע לשבוע ,ליצור שיאים לכל פרק ושיא חזק מכל בסוף הסיפור.
אז בהתחלה היינו יוצרים שלד כללי מאוד של סיפור הפתיחה הרעיון הבסיסי והסיום. ומכאן ואילך כל שבוע היינו צריכים לשבור את הראש לגבי מה יהיה השיא של אותו
למעשה הייתי ממציא את המשך העלילה תוך כדי עבודה.
בציורים שלי מהתקופה יש מעט מאוד צללים, כיוון שלא הייתי יכול השתמש בעפרון כדי לרכך את הקווים, ומסיבה פשוטה : בהדפסה זה היה נראה כלכלוך. הייתי מצייר את הדפים על גליונות של חצי מטר על 35 ס"מ, ואז ההקטנה הייתה מעדנת מעט את הקווים.
הקפדנו מאוד גם על גרפיקה ועימוד ולפעמים שיחקתי עם העימוד ,תיארתי את הגיבור "יוצא " מהטקסט ,רציתי להראות לקוראים דברים חדשים וכך גם לשמור על עצמי שלא אשתעמם כל כשאני עושה כל הזמן את אותם הדברים.
חסמבאי יותר מהחסמבאים עצמם
החסמבאי שרגה השמן בקרב.ציור מאת גיורא רוטמן.
…כל העובדים במשרד האדריכלים קמו ממקומם והסתכלו בנעשה בתימהון ובסקרנו. ,לא בכל יום זוכים אדריכלים מכובדים ומפורסמים לראות ולחזות בחסמבאים בשעת פעולתם .
-גיורא אולי תסביר לנו מה הולך כאן ? שאל בתמהון משה רז.
-יש לי כאן במעטפה ,המחאה על סך מליון דולר-התבדח גיורא רוטמן –המחאה על סך מליון דולר לזכות האיש היושב בכסה הזה. והילדים הללו ,הנם חבורת חסמבה .וכפי שידוע לכם אני מצייר את דמויותיהם מזה כמה שנים .החסמבאים ביקשו ממני לעזור להם בפתיון ובמלכודת ,וכך באמת עשיתי .האיש הזה היושב כאן בכיסה הינו פושע מסוכן ,שנעזר בשליח תמים ,ששמו חבקוק ,כדי שישא אל בנין הכנסת חומר נפץ הרסני והורס ,וכדי לגלות את זהותו פרסמה המשטרה מודעות בעיתונים –ועכשיו הוא כאן .הפתיון והמלכודת הצליחו !
-איש לא עובד גיורא –רטן משה רז .
-עוד מעט תבוא המשטרה ,והשוטרים ייקחו אותו למעצר ,משה .לא בכל יום זוכים בני אדם כמונו לראות את החסמבאים בפעולה ".
(( יגאל מוסינזון "חסמבה מספר 44 והאחרון " החסמבאים הגיבורים הולמים שוב.!. צייר רוטמן 1994. )
יואב צור מפקד חסמבה עם ראש הממשלה יצחק רבין. צייר רוטמן.
כמדומה שיותר מכל כמאייר ידוע היום רוטמן כמאייר הפורה ביותר של ספרי חסמבה. הוא אייר את רוב הספרים על חבורת חסמבה השנייה.24 במספר .
בהשראת הסיפור שלו "יוסקה מאיור" יגאל מוסינזון בחר בו לצייר את ספרי "חסמבה" שלו .
רוטמן מילא בכך את נעליהם הגדולות של שמואל כץ , מ. אריה ואשר דיקשטיין ועשה זאת בהצלחה רבה.
הוא צייר את כל ספרי חסמבה ממספר 22 בסדרה ואילך.
רוטמן : יגאל מוסינזון ראה את "יוסקה מאיור " שלי בהארץ שלנו וכנראה התרשם מאוד.
עובדה : הוא טילפן אלי ביוזמתו יום אחד בהפתעה ואמר לי "מהיום אתה הצייר של חסמבה".
נדהמתי. אתה לא מצפה לקבל סתם ככה שיחה כזאת מהחלל וזה בהחלט ריגש אותי מאוד כי אהבתי את החסמבות ואת הציירים שלהם שמואל כץ ומ.אריה .
.לדעתי מוסינזון נשאר ילד עם יום מותו זה היה סודו הגדול. אחרי שני ספרים שציירתי שהוא פיקח עליהם הוא כבר סמך עלי ונתן לי יד חופשית לעשות כרצוני.
עבור מוסינזון אייר רוטמן דמויות קבועות חדשות לסדרת חסמבה כמו הרובוט אדיר הכוח זגלובה.
רוטמן : הוא סמך עלי כל כך שהיה נותן לי גם פטנטים שלו כדי שאצייר את הרישומים שלהם .
מוסינזון חלק כבוד למאייר הקבוע של הסדרה כאשר נתן לו להשתתף בעלילה בעצמו . הספר האחרון של סדרת חסמבה התרחש בחלקו במשרד האדריכלים של גיורא רוטמן . כאשר חברי חבורת חסמבה מכריזי ומפרסמים מודעה המציעה מיליון דולר לאדם מסויים שאותם יוכל לקבל במשרד האדריכלים של גיורא רוטמן .האיש הנ"ל מתאבד במשרד…
האחים זורקין . פושעים אוייבי חברות חסמבה.
אך למרות שרוטמן הוא דמות בסיפור מאייר הספר משום מה נמנע מלהביא פורטריט שלו ושל משרדו (אולי משום שפורטריט זה מופיע כבר אצל דמויות עם שמות אחרים ?) .
דמות ערבי בספר חסמבה. צייר גיורא רוטמן.
כספרים אהבת אותם ?
רוטמן : אין מה לעשות לדעתי עשרת ספרי החסמבה הראשונים אלו שאויירו בידי שמואל כץ ומ.אריה היו הטובים יותר אחר כך הם היו טובים פחות ועם הזמן נעשו טובים פחות ופחות .
.
הפורטריטיסט של פטריק קים
.בנוסף הוא אייר אגב אורחה עוד כמה ספרים נוספים להוצאת רמדור. ובינהם התמונה ה"אמיתית" היחידה הידועה של פטריק קים עבור ספר בשם "מבצע תגמול".
רוטמן הוא האדם היחיד שצייר את דמות לוחם הקראטה פטריק קים על עטיפת ספר שלו ,בשם מבצע תגמול " עד אז כל העטיפות היו לקוחות מספרים זרים גרמנים ואמריקניים ולמעשה לא היצגיו כלל את הקוריאני בעל הידיים המסוקסות . עד שבא רוטמן ויצר את הדיוקן "האמיתי " היחידי שלו .
זה נשמע מדהים אבל זאת עובדה. לאורך מאות הספרי הכיס והחוברות של סדרת הריגול "פטריק קים " אין תמונה של גיבור הסדרה הכל יכול . העטיפות זולגות האלימות והסקס נילקחו בידי המעצב הגראפי אשר דיקשטיין ממקורות גרמניים או מצילומים מסרטי ג'מס בו'נד . שלוש מאות ספרי וחוברות הסדרה, שרבים מהם יצאו בכמה מהדורות ובעטיפות שונות, אין אף דיוקן 'אמיתי' של הקוריאני הענק,.
רק בתמונת הפורטרט של קים שצייר גיורא רוטמן בספר "מבצע תגמול" אנו יכולים להיווכח לבסוף כיצד נראה אותו הקוריאני שאף אישה אינה יכולה לעמוד בפניו.
רוטמן : אהבתי ספרי פטריק קים ויום אחד בא אלי אורי שלגי שעבורו עבדתי במאייר ספרי חסמבה "חבורת אסט אנד " ואחרים והיציע לי לעשות פטריק קים . התברר לי שבעצם מעולם לא ציירו את פטריק קים כי אלו תמיד היו עטיפות של ספרים זרים שבהם אינך רואה כלל את פטריק קים כי הוא לא קיים בהם . אז ישבתי ועשיתי אותו כפי שראיתי אותו בעיני רוחי 'קרוב לתיאורים .
וכתוצאה יצר רוטמן את הציור ה"אותנטי" האמיתי היחיד של פטריק קים .לאחר מכן צוייר קים גם בידי דודו גבע בסיפורים פארודיים על הדמות ואיך שהוא הציורים של גבע מזכירים את הדמות של רוטמן בתסרוקת וכנראה שגבע ראה את העטיפה הספציפית הזאת ואיך שהוא קלט שזוהי הדמות "האמיתית " של פטריק קים וצייר אותו מאז בהתאם. .
כיום הוא נטש את האיור למקצועו כאדריכל שתיכנן כמה וכמה בניינים ידועים כמו הקאונטרי קלאב של רמת אביב ג' .
אבל עדיין שוקל לחזור אל הקומיקס באתר מיוחד.
גיורא: אני מודה, שעד להמצאת האינטרנט, לא ידענו עד כמה הסיפור הזה נגע וריגש את בני הנוער. שם, בתוך הבלוגים והפורטלים למיניהם מצאנו כמה התייחסויות מרגשות מאנשים שהם היום הורים לילדים. זה עורר בי מחשבות אולי לחזור לתחום הזה באתר מיוחד .אבל לא ברור כמה אתר כזה יכול להצליח מבחינה עסקית ,ואם יש לי אתה זמן הפנוי הנדרש.
…דובי זיגלמן מה אתה חושב היום על סיפורי הקומיקס שאתה ורוטמן יצרתם ביחד ?
. פרט אולי 'לאבירי הכותל המערבי ', אף אחד מהסיפורים האחרים לא מתקרב ליוסקה מאיור ברמה ובאיכות . . אלא, שבאבירי הכותל, מלכתחילה הייתה התחלה והיה סוף. לא הייתה אפשרות להוסיף (או להאריך) את הסיפור מעבר למה שסופר.
הקומיקס שלא היה
תכננתם סיפורים מצויירים נוספים שלא יצאו לבסוף לפועל ?
זיגלמן . בהחלט . בתקופת הלימודים שלי בארה"ב, כתבתי סיפור מצוייר שמתרחש בניו-יורק ושהדמות המרכזית שלו היא בניהו בן-יהוידע. באנגלית הוא נקרא BENAYAH. בניהו המיתולוגי מגיע לניו-יורק בשליחות שלמה המלך שיודע לשגר אנשים בזמן אל העתיד ונלחם בטרוריסטים איסלמים שמנסים לפוצץ את מערכת הרכבת התחתית. תאמין או לא, אבל הסיפור נכתב בסוף שנות ה- 70.
תאר לך את בניהו על סוס דוהר עם חרב שלופה פורץ מתוך מנהרות הרכבת התחתית – נלחם – וחוזר ונעלם במנהרות.
הסיפור נשלח לגיורא – וכדי לעזור לו במחקר הוויזואלי, ערכתי סידרת צילומי-רקע ב- רכבת התחתית של ניו יורק שבגללם כמעט ונעצרתי ע"י המשטרה.. אלא, שגיורא היה עסוק בפרוייקטים אחרים ולא מצא זמן לטפל בזה. בסופו של דבר, כל החומר שהכנתי אבד..
היית רוצה לעבוד שוב עם רוטמן על קומיקס ?
'תעלומת האוצר התורכי' – חבורת נערים מוצאת יומן שכתב קרוב משפחה בתקופת מלחמת העצמאות.
רוטמן היה שונה בבכך שהיכיר היטב את עבודתם של יוצרים ישראלים שעסקו בנושאים אלו מאחר שגדל עליהם . הוא גם בנה עליהם וגם פעל במודע ליצור עבודות וסיפורים טובים יותר מאלו שקרא הוא עצמו.
כמדומה שאף יוצר בשבועוני הילדים לפניו לא השתווה לו בפרטנות של ציוריו ובתחושת האמינות והריאליזם ההיסטורי שהקפיד להכניס אליהם.
מאז ז'אנר זה הפך בעיקר למושא לפרודיות ולמעשה נעלם כחלק מהשינויים הדרסטיים שעברו על החברה הישראלית מאז שנות השבעים והשמונים. גיבוריו של רוטמן היו הגברים הקלסיים יפי תואר אמיצים ויודעים בדיוק היכן הם עומדים . מאז כמובן דמות הגיבור הזה נכבר נעלמה בחברה שלנו ,והוחלפה בסוגי גיבורים אחרים.
האם עוד יכולים סיפורים מסוג זה לדבר לילדים כיום ?
קשה לאמר הילדים כיום שייכים לעולם אחר מזה שבו נוצרו ובו עוסקים הסיפורים.
אבל כמדומה שהם בשינויים ועידכונים מסויימים יכולים לדבר דווקא למבוגרים שגדלו עליהם בשנות השבעים .
נספח 1 : רשימת סיפורי הקומיקס שאייר גיורא רוטמן
1. "עלילות מיקי וציקי " כתב וצייר גיורא (רוטמן) . דבר לילדים כרך מ' . 1970 חוברות 38-49. ב12- חלקים.
עלילות ילד וחתולו שלוכדים מחבלים ברצועת עזה.
2. "קוטל הדובים. כתב וצייר גיורא רוטמן . הארץ שלנו תש"ל 1970 . חוב' 14-33 .
סיפור בסגנון "אחרון המוהיקנים " של קופר על קנדה מאה ה-18 ועל לבן אמיץ וידידו האינדיאני שמונעים מכנופית לבנים לגרום מלחמה בין לבנים ואינדיאנים. "עלילות לוחם אינדיאנים במאה ה-18 במערב הפרוע בעת שלטון הבריטים בארה"ב ."
צייד דובים נאבק במרד אינדיאני כנגד הצבא הבריטי ולבסוף מגלה שהאינדיאנים הוסתו בידי כנופית לבנים המעונינים בהשמדתם כדי לכרות זהב באדמתם . הוא מחסל את הכנופיה וחוזר לאהובתו בשבט האינדיאני .
3. "הפירט " . סיפר וצייר גיורא רוטמן תש"ל , 1970 חוב' 34-47 . על לוחם יהודי אנגלי אמיץ בימי המלכה אליזבט במאה ה-16 שנאבק בספרדים באמריקה. בימי פרנסיס דרייק קצין אנגלי נחטף לעבד בידי הספרדים . הוא נמלט מספינת העבדים והופך לפירט מציל את אהובתו הספרדיה ולבסוף עוזר לאנגלים במלחמתם כנגד הארמדה הספרדית . בהשפעת הספר "הקפטן מקסטיליה" על לוחם באינקויזיציה.
4. "מליסלדה או האלים באים " . כתב "יריב אמציה " ( פנחס שדה ) צייר גיורא רוטמן . כרך כ"א, 1971. חוברות 1-50.
סיפור הקומיקס הארוך ביותר של שדה ( והוא גם אחד מסיפורי הקומיקס הארוכים ביותר שפורסמו בעיתון ילדים ישראלי בכלל) .
נער ישראלי שבת כוכב נוגה התאהבה בו מבקר בנוגה ובכוכבים אחרים . עם חזרתו לכדור הארץ הוא משתמש בטכנולוגיות של בני נוגה כדי להילחם בעולם הפשע , אך משום מה אינו טורח כלל להסתיר את זהותו ( שגיאה ששום סופר גיבור אמריקני לא היה שוגה בה…) וכך מסתבך עם ארגון פשע מסוכן.
5. יוסקה מאיור כתב דב זיגלמן צייר גיורא רוטמן. הארץ שלנו 24.1.1972
הופיע בשני כרכים של הארץ שלנו בתשל"ב ותשל"ג.
חוב' 20-51. תשל"ב חלק א." וחוב' 1-50 חלק ב'.ב-81 חלקים.
סיפור על מעלליו של פרטיזן לשעבר בתקופה שלפני הקמת המדינה ובזמן מלחמת
העצמאות בעזרה למעפילים ובמלחמה בבריטים ובערבים. הארוך שבסיפורי
הקומיקס בעיתוני הילדים.
רוטמן מספר: זאת הייתה החלטה של הסופר והצייר לתאר את מלחמת השחרור כמו שצריך ובאנו ליעקב אשמן שהוא התלהב מאוד ונתן לנו יד חופשית והתחלנו בסיור על הברת ילדים ממנזרים מאירופה וציירנו מנזר אמיתי מצילומים מנשר שדובי ראה בולין . ואחר כך מלחמת השחרור השיירות לירושלים וגוש עציון ודרך בורמה הקפדנו על אותנטיות ודייקנות וציינתי רק את הלגיונרים קוצרים את השבויים בגוש עציון וקיבלנו מכתב נזעם מחוקר מה זה מראים דבר כזה .
את "יוסקה מאיור " תוכלו לקרוא בשלמותו ב"יקום תרבות "
6. . "מסתרי הדרקון האדום " . כתב "יריב אמציה " ( פנחס שדה) צייר גיורא רוטמן . כרך כג , 1973. חוברות 1-33.
נערה וסוכן חשאי נאבקים בארגון פשע טרוריסטי שחוטף מדען ישראלי כדי להשתמש בהמצאה בקטריולוגית שלו על מנת לשלוט בעולם או להשמידו.
7. . "הקופסה הטורקית" . כתב "יריב אמציה "( פנחס שדה) צייר גיורא רוטמן . כרך כג . חוברות 34-51. ב18- חלקים.
יורם ורזיה גיבורי הסיפור הקודם נאבקים במזימה לפגוע בבטחון המדינה באמצעות הברחת סמים.
8. מלכודת במצולה. סיפר דב זיגלמן צייר גיורא רוטמן . הארץ שלנו
כרך 23. תשל”ג.24.9-73-11.3.74. חוב’ 1-25 ב-25 חלקים.
משלחת מחקר ישראלית חוקרת את תעלומת היעלמותם של ספינות שונות בים ומגל שמאחורי ההיעלמויות עומדים אנשי מאדים שהקימו עיר תת מימית ומתכננים לכבוש את כדור הארץ ולהתיישב בו. אנשי הספינה משמידים את העיר התת מימית ואת אנשי המאדים.לא מהסיפורים שאני אוהב
9. . "המסכה הצוחקת " . כתב "יריב אמציה "(פנחס שדה) צייר גיורא רוטמן . כרך כד, 1974. 24.9.1973 -22.4.1974 חוברות 1-31. ב-31 חלקים .
יורם ורזיה נאבקים במנהיג כנופיית נערים שמתגלה כלוחם אמיץ ואדם טוב מיסודו שפנה לעולם הפשע רק מלית ברירה . הם נותנים לו לחמוק מעונש.
זהו סיפור יוצא דופן של הארץ שלנו בכך שעסקו בו בבעיות חברתיות של ממש ( כנופיות נוער ) ולא דווקא במלחמה באירגוני פושעים ומזימות בין לאומיות .
10. . "חולות אדומים " . כתב "יריב אמציה " ( פנחס שדה) צייר גיורא רוטמן. כרך 24 .חוברות 32-51. ב19- חלקים.
המשך ישיר של הספור הקודם. יורם ומנהיג הכנופיה עזרא ,מתגייסים לצבא במלחמת יום הכיפורים ,נופלים בשבי המצרי אך מצליחים לחמוק ולאחר מסע ארוך חוזרים לישראל אל חברותיהם.
11. אבירי הכותל המערבי. כתב דב זיגלמן ,צייר גיורא רוטמן .הארץ שלנו "כרך 24.
18.3.74-9.9-1974.חוב' 26 -50 ב-25 חלקים.
" בתקופת מסע הצלב הראשון צעיר יהודי מתחזה לאביר צלבן שאותו הרג , מציל את חייו של "
גודפריד איש בויון ומנסה לעזור לקהילת יהודי ירושלים בזמן מצור הצלבנים.
הוא מציל את הכותל המערבי והופך להיות האביר השומר עליו עד שהכותל נכבש
בידי חיילים ישראליים. מלא אהבה להיסטורי ולמורשת ישראל
12. . אוצר טמון בקרח . מאת דב זיגלמן וגיורא רוטמן. כרך כ"ה תשל"ה חוב' 1-42.
16.9.1974-30.6.1975
בסיום מלחמת העולם השנייה אוצר נאצי נקבר בגרנלנד. בחור ובחורה ישראלית יוצאים לחפש אותו בימינו ונאבקים באירגון נאו נאצי ובמנהיגו אחד הנאצים שהטמינו את האוצר.בהשפעת אליסטר מקלין
13. הרוח מחירבת אל ג'ת מאת גיורא רוטמן. הארץ שלנו 29.12.1975-7.6.76
חוב' 18 -41 ב-23 חלקים . .
בתחילת המאה ""רוח רפאים "" גורמת לסכסוך בין מתיישבים יהודיים ושבט בדואים
שומר יהודי אמיץ מגלה שזוהי מזימה של בעל האדמות שמכר את אדמותיו ליהודים.
הסיפור פורסם ברשת ב"יקום תרבות " ב-2022 כאן
14. מסתרי האמזונאס. כתב וצייר ורוטמן . כרך כז , 1977 חוב' 1-24.
מומחה אטום ישראלי נחטף בידי ארגון נאו נאצי לגו'נגלים של דרום אמריקה. סוכן ישראלי ביחד עם בתו יוצא לחלץ אותו ועושה זאת על ידי המרדת העבדים אינדיאניים של הניאו נאצים.
15. במזל תאומות . כתב וצייר רוטמן . כרך כז , 1978. חוברות 25-53.
ילדה מאומצת מגלה את אחותה התאומה שהיא אקרובטית בקירקס יוגוסלאבי שהוא
גם קן של מרגלים מסוכנים. בעזרת סוכן ישראלי השתיים מתגברות על המרגלים.
16. מתחת פני השטח. סיפר וצייר גיורא רוטמן . "הארץ שלנו " כרך ל תש"מ בין 18.9.1979 -6.5.1980, ב-34 חלקים.
פורסם שוב ב"יקום תרבות " בנובמבר 2021
תקציר : סוכן ישראלי יוצא ללבנון לסכל מזימה לרצוח את הנשיא המצרי סאדאת בעת ביקור בחיפה ומשתף לשם כך פעולה עם סוכן מצרי אמיץ.
"17."בעמק הקדום " מעריב לילדים –סוף שבוע 10.12 1982 -1983 ( מעריב לילדים עבר בשלב מסויים במהלך הסיפור ממוסף "סוף שבוע " למוסף השבת ")
כתב וצייר גיורא רוטמן הופיע שנית ,אותיות 181-212 ב-31 חלקים 4.9.91"
סוכן ישראלי נוחת בעמק לא ידוע באפריקה ומגלה שם 2 ערים אבודות נלחמות
בינהן עיר עברית גמלא של צאצאי העבדים היהודיים לאחר המרד הגדול בראשות
המלכה החשמונאית היפה שלומציון ועיר רומאית בראשות הקיסר טרינוס של צאצאי שוביהם
הרומאיים. הוא מוצא את עצמו נאבק במפלצות פרהיסטוריות וכגלדיאטור בזירה הוא עוזר ליהודים להביס את הרומאים ולהגיע עימם לשלום)
18. משעול הפרטיזנים כתב וצייר גיורא רוטמן מעריב לילדים .1985
פורסם שוב במגזין " אותיות" כרך ו' 1.1.9.94 ב-40 חלקים .
לוחם ארץ ישראלי חודר לאירופה הכבושה בידי הנאצים ונאבק בנאצים עם הפרטיזנים של טיטו ומעלה מעפילים ארצה ועוזר ליוגסלבים נגד הגרמנים שתוקפים את טיטו והלוחם מפוצץ עליהם סכרים
19. סיפור חנוכה של עמוד אחד על סיפור מרד החשמונאים . גיורא רוטמן במעריב לילדים 25.11.1983 .
דב זיגלמן שותפו הקבוע של רוטמן פירסם בנפרד את סיפור הקומיקס הנ"ל :
אוצר במעמקי הים" . כתב דב ( זיגלמן) צייר יוסי . דבר לילדים כרך מא' , 1971
חוברות > 26-46.ב21- חלקים
איש ים ישראלי עוזר לידיד בריטי לשלות ממעמקי הים אוצר ששקע במאה ה19. תוך כדי מאבק בחבורת פושעים.
נספח 2: ספרי חסמבה שאייר גיורא רוטמן בהוצאת "רמדור-שלגי " :
22.במלחמה נגד סוכן הריגול המסוכן 008. צייר גיורא רוטמן. 1974.בשבוע הראשון של מלחמת יום הכיפורים החסמבאים יוצאים ללכוד מרגל מסוכן ונעזרים באישה השמנה והאמיצה מנוחה צרנובסקי .
23. חסמבה בהרפתקאות עם הבלשית הנודניקית המופלאה. צייר רוטמן . 1975. החסמבאים והבלשית מנוחה צרנובסקי יוצאים להיאבק בארכי נבל אלימלך זורקין ושלושת אחיו המסוכנים לא פחות ממנו אנשי חבורת "יאזז" , שמחפשים אחר יהלום יקר ומשתמשים לשם כך במדען שאותו חטפו וגונבים גופות.
24. חסמבה במלחמות נגד המרגלים המסוכנים . צייר גיורא רוטמן .1976. חסמבה נלחמת בכנופיית מרגלים שמרעילים כלבים וחתולים בהכנה להרעלת מימי ישראל .
25. חסמבה מול החוטפים או פרשי הלילה הולמים שוב! . צייר רוטמן . 1977.. החסמבאים מתמודדים עם כנופיית פושעים מסוכנים שחטפו את אורי , בנם של ירון זהבי ותמר ומסתתרים בעיר תת קרקעית טכנולוגית מתחת לעכו . על ידי החטיפה הם מנסים להשיג את רובה קרני הלייזר של ישראל "המתושמל". אורי נהפך מכאן ואילך לחסמבאי בעצמו.
26. חסמבה בהרפתקאות מסוכנות מול הסוכן X-107 . צייר גיורא רוטמן . 1978.חסמבה נאבקת בסוכן אוייב וברובוט האינטילגינטי שלו זגלובה . לבסוף זגלובה מצטרף לחבורה ועוזר לה בהרפתקאותיה בעתיד.
27. חסמבה וזגלובה בהרפתקאות טאג' מאהל . צייר גיורא רוטמן . 1979.הרובוט זגלובה עוזר לחסמבאים במיגור כנופית פושעים שמטמינה בטעני נפץ בביוב של כל בו שלום במטרה להרוס את תל אביב . , שאחד מהם הוא פוטשניק שעימו יתמודדו החסמבאים גם בעתיד.
.28. חסמבה מול כנופית פוטשניק המסוכנת מאוד . צייר גיורא רוטמן. 1980 . פוטשניק ואחיו הפושעים ( שכולם עברו ניתוחים פלסטיים ששינו את הופעתם) מנסים להשתלט על המערה החשמלית של החסמבאים כדי להפוך אותה למפקדתם. הם חוטפים את יואב צור.
29. חסמבה בהרפתקאות מסוכנות בהגנה על התאומים הבורחים . צייר רוטמן . 1980 .החסמבאים מחפשים אחר צמד תאומים בניו של יהלומן עשיר שברחו מביתם , אך מסתבר שגם כנופייתו של פוטשניק מחפשת אחריהם כדי לחטוף אותם.
30. חסמבה בהרפתקאות מסתוריות בחירבת לונה ואלרו!!! . צייר רוטמן . 1981. המשך הספר הקודם . תוך כדי מאבק בכנופיתו של פוטשניק , ובכנופית היד השחורה בנסיון להציל את התאומים החטופים, החסמבאים נתקלים במדען שהופך את עצמו ואותם לבלתי נראים.
31. חסמבה בהרפתקאות מסתורי כתר הזהב המסתורי של דוד המלך . צייר רוטמן .1982. ( הופיע בהמשכים ב"מעריב לילדים ")
חסמבה נאבקת בכנופיית פושעים ובמנהיגם המטורף שמנסה לשים את ידו על כתר הזהב הקדום של המלך דוד.
32. חסמבה בפחדים ובסכנות נוראות !!! . צייר רוטמן. 1983. הרובוט זגלובה מופעל מחדש לאחר תקופה ארוכה של אי פעילות ועוזר שוב לחסמבאים במאבקם בכנופיית מתנקשים שהיגיעו לארץ כדי לרצוח את הרמטכ"ל שר הביטחון וראש הממשלה. במהלך העלילה נפגשים החסמבאים בבנו של אלימלך זורקין ובדודנו שניהם פושעים מועדים כמו שאר בני המשפחה. במהלך הסיפור הורג שרגא השמן אדם עם זריקת "אנטי חומר " שגורמת להתנפחותו של אדם ול"התפוצצותו".
33. חסמבה בהרפתקאות מסוכנות בארמון המכושף . צייר רוטמן . 1984 ( הופיע בהמשכים ב"מעריב לילדים ") . תוך מאבק בכנופיה המנסה לגרום לים התיכון לחדור לתוך שטח ישראל בשיטפון ענק שיחלק את ישראל לשניים החסמבאים נעזרים באדם שהפך לבלתי נראה על ידי קוסם בהודו .הרובוט זגלובה מופיע שוב.
34. חסמבה במסתרי הודו הרחוקה.1984. המשך הסיפור. החסמבאים מחפשים בהודו מחופשים למקהלת נערות הולנדיות אחר רואה ואינו נראה ואת הקוסם שהפך אותו לכך ונאבקים בפושעים ובסוכנים זרים שמנסים להשתלט על הסוד. לבסוף הקוסם הופך את עצמו לקוף ונלקח בידי החסמבאים חזרה לישראל.
35. חסמבה נגד זוממי המזימה הנוראה! ( שם אחר: חסמבה נגד הפושעים הזוממים ) .צייר רוטמן . 1985.
36. חסמבה בהרפתקאות מסתרי פרשת טרנטלה!!!. 1985.חסמבה נאבקת בכנופיית פושעים איטלקיים.
37. חסמבה במסתרי תעלומת הבתים הנופלים ( על העטיפה : חסמבה בהרפתקאות מסתרי הבתים הנופלים) . צייר רוטמן. 1986.
38. חסמבה בעלילות גבורה ביפו העתיקה!!!. 1987. חסמבה משתפת פעלה עם חבורת ילדי "החץ השחור " כנגד כנופית פושעים מסוכנת ביפו.
39. חסמבה במלחמה מול שודדי הים האכזריים ! 1988.החסמבאים מגיעים לאי היווני גרימוס , ונאבקים שם בין השאר בשודדי ים כמו גם בשבטי אטרוסקים שכמסתבר עדיין חיים באי ומשתמשים בחיצים מורעלים כדי להחזיר את האי לשלטון אטרוסקי כפי שהיה בימי קדם.
40. חסמבה בהרפתקאות מסעירות מול סוחרי הסמים המסוכנים . צייר רוטמן . 1988 . החסמבאים נאבקים בכנופיית סוחרי סמים לובית שנשלחה בידי קדאפי כדי להרוס את ישראל מבפנים על על ידי הספקת סמים לאלפי בני נוער.הספר מוקדש למונה זילברשטין ולזוהר ארגוב שמתו כתוצאה משימוש בסמים .
41. חסמבה בהרפתקאות מסעירות במלחמות סודיות ביותר . צייר רוטמן . 1989 .החסמבאים נאבקים בכנופית צרברוס המסוכנת ששואפת להתנקש באישים ישראליים.
42. חסמבה מול כנופית "צרברוס " המסוכנת מאוד. צייר רוטמן . 1990 המשך הסיפור. .חסמבה יוצאת שוב לאי גרימוס ( שהוא שונה מאוד מהאי המתואר בספר מספר 39 כאילו היה זה ביקום אחר ) כדי להיאבק בכנופיה המסוכנת . הרובוט זרנוגה מופיע בפעם האחרונה.
הספר הבא אמור היה להיות "חסמבה בסכנות ומעללי גבורה אמיצים" . אך במקום זה יצא:
43. חסמבה בעלילות מלחמת המפרץ . צייר רוטמן. 1992.חסמבה נאבקת בסאדאם חוסיין בתקופת מלחמת המפרץ . החסמבאים נשלחים במטוס "החמקן " המתקדם בידי הגנרף שוורצקוף להרוג את סאדאם חוסיין בבונקר שלו . אך בדרך נשבים בידי כנופיה עיראקית . הם מצליחים להשתחרר ולחזור לישראל ושם הם לוכדים כנופיית מרגלים עיראקית .
חסמבה והגנרל האמריקני שורצקופף בזמן מלחמת המפרץ.
44. החסמבאים הגיבורים הולמים שוב.!. צייר רוטמן 1994.
הספר האחרון שבו החסמבאים מקבלים את משימתם האחרונה לפני גיוס לצבא האמורה להיות החשובה ביותר , מאבק בכנופית מחבלים העקרב הצהוב שמתכוננת להתנקש בחיי ראש הממשלה וחברי הכנסת שמטמינים פצצות אטום קטנות בערי ישראל ובכנסת . .
הספר כולל נספח על הפצצה האטומית הלקוח מהאנציקלופדיה העברית , רשימה של קרבות חשובים במלחמת העצמאות וסוף דבר של מוסינזון על בנו שנהרג במלחמה וכולל זכרונות מתקופת המאבק והמחתרת ובמידה רבה הוא הביטוי של "התזה" העומדת במרכז הסדרה, הצורך להילחם למען החרות.
סדרת ספורי חסמבה לגיל הרך הוצאת שלגי :
1. הילדים הגיבורים והתוכי זנזיבר . צייר רוטמן . 1977. סיפור המתרחש בזמן המנדט תקופת הספר הראשון כאשר אליהו חרמון עוד חי. גיבור הספר והסדרה הוא התוכי של החסמבאים , זנזיבר.
2. התוכי זנזיבר משגע פילים . צייר רוטמן. 1978. התוכי זנזיבר מארגן הקרנה מיוחדת לבעלי החיים של הסרט "טרזן על העצים " עם תרגום מיוחד לשפת החיות
דוד הרועה הקט נלחם בענק גוליית ! / סדרת יגאל מוסינזון באגדות וספורי התנ"ך, 1 הוצאת שלגי , צייר רוטמן , 1988.
סיפור שאותו מספר התוכי זנזיבר במערה החשמלית לילדי השכונה על דוד התנכי
ספר בסדרת "חבורת אסט אנד" מאת א.סקורצ'ר על קבוצת נערים כדורגלנים בלונדון .
( הערה : לגבי סדרה זאת בת שמונה ספרים אני חושד שהיא תוצר ישראלי מקורי המתחזה למתורגם.אני יודע זאת בוודאות לגבי שלושת הספרים האחרונים שנכתבו בידי שרגא גפני ( אבנר כרמלי ) השאלה היא חמשת הספרים הראשונים המוצגים כ"מעובדים בידי אשר דורי " נכתבו כולם על ידיו .
מספר 7 בסדרה : .הקרב על הפרס הגדול 1982. כתב "אבנר כרמלי " ( שרגא גפני ") אייר כנראה גיורא רוטמן,אם כי רמת האיורים היא הרבה מתחת ליצירתו הרגילה.
"ברט ויטפורד " מבצע תגמול / עברית – מ' גלעד. הוצאת רמדור, 1975
ספר בסדרת פטריק קים
דני דבורין החבורה התל-אביבית ותעלומת המשחק המוזר,רמדור ,1975
אניד בלייטון שנה ראשונה בטירת מלורי עברית תחיה בת אורן ,רמדור 1976
אניד בלייטון התאומות בפנימיית סט קלייר תרגום צביה בן שלום הוצאת רמדור 1976
אסתר קל אסתר על הקו,הוצאת א.לוין אפשטיין 1978
אסתר קל לבת : וגם לבן לא יזיק לדעת, מודן ,1983
,תמר בורנשטיין לזר יום הולדת / ; עיצוב עטיפה אלונה פרנקל ; סדרת חג שמח ספריית פילון אלונה 82, [תשמ"ד)
תמר בורנשטיין לזר סכות ושמחת סדרת חג שמח ,ספריית פילון , תורה אלונה 82, [תשמ"ד
אריה אלדד שכרון סיני ,הוצאת כתר ,1982
שאול רוזנפרל אבא של גידי קבל ענש / שחף ספריה לנוער ;הוצאת שוקן 1983
יגאל לב " מסתרי חותם הזהב" סיפור בהמשכים ב"מעריב לילדים", 1984 ( מהדורת הספר מ-1987 אויירה בידי יוסי וקסמן ).
רחל זילברמן ואביבה דקל מרפאת החיות של רוחל'ה,הקיבוץ המאוחד ,1990 .
אביבה דקל הכלב "סתם " הקיבוץ המאוחד ,1992
קישורים נוספים על גיורא רוטמן:
מגידי גזר ועד יוסקה מאיור :מלחמת העצמאות בקומיקס
הישראלים והצלבנים :הצלבנים בספרות הפופולארית הישראלית
גיורא רוטמן והגולם :תיאור של מציאות חלופית
האי מייל של גיורא רוטמן
giora@gr-a.co.il
דוב זיגלמן
dov_zig@netvision.net.il
מחווה של אורי פינק לסיפוריו של גיורא רוטמן ,מהספר "הגולם ".
תודה לשירי פרידמן שסייעה בעריכת הראיון עם רוטמן
( שירי פרידמן היא סטודנטית לתולדות האמנות באוניברסיטה העברית בירושלים, ושבין השאר, מקוה להתמחות ולחקור תרבות ויזואלית פופולרית, בעיקר יהודית ישראלית
|
26 תגובות על “יותר חסמבאי מהחסמבאים עצמם :הקומיקס של גיורא רוטמן”
חבל שלא יכולתי לבוא להרצאה.
מקיף, מרתק וממצה.
כל הכבוד על התיעוד החשוב הזה.
עופר ברנשטיין שהיה בהרצאתו של גיורא
רוטמן רשם לעצמו ראשי פרקים מההרצאה
והנה הם למי שרוצה לקבל תחושה כללית ממה שנאמר בהרצאה אם כי אין כאן את ההרצאה בשלמותה :
א. גיורא רוטמן (בקהל נוכח דב זיגלמן שעבד איתו על מרבית הדברים):
"אנחנו שייכים לדור שספק את ההויה שלו מפלטפורמה מאוד מיוחדת ושברירית מצד אחד אבל מלאת התלהבות מצד שני. הכוונה אנחנו דור ישיר שגדל על האיפו' המיידית מהעבר הקרוב מאוד של הקמת המדינה, של סוף המנדט, של השואה וכד', כולל מחתרות ומפעילים ועליה ב' וכד'. גם מלחמת השחרור קיבלה מרכזיות בעניין. בשנות ה-50 גדלנו על 101 ומאיר הרציון וכד'. הדור שלנו, בלי ציניות, ראה את הציונות כדבר אמיתי. היהודי שהיה בגולה וספג את כל שספג, כמו הסבים והסבתות שלנו שסיפרו לנו על אנטישמיות. ופתאום יש לנו צבא. אני זוכר שהייתי ילד בן 6, וישבתי עם סבי שהיה דתי ציוני קטוע רגל. אני ראיתי שהוא יושב ובוכה. שאלתי למה? אתה לא מבין מה זה בשבילי לראות צבא יהודי צועד ברחוב. הסתכלנו על "הצבר" כעל דור חדש שהוא טוב וצודק מחד ומצד שני עם ראש מורם ונלחם על שלו מאידך. היתה גם השפעה חיצונית של ספרים כמו חסמבה, סיפורי טרזן של ביראוס שהפכו אח"כ לעוד כל מיני מסחורים וסבובים. 12 הספרים המקוריים של טרזן, קרל מאי וכד' – גדלנו על זה. אם לא ספרים, התגלגלנו ברחובות, טיפסנו על עצים והיינו כמו אינדיאנים. היו גם סרטי ראווה כמו בן חור וטרזן עם ג'וני וויסמילר. היו תורים ארוכים ברחובות לראות סרט. מכאן באה גם הגישה שלי לקומיקס.
אגב, למוסינזון היו המון מאיירים שגדלנו עליהם. למשל שמוליק כץ. הוא עשה עבודה קווית אבל עם המון תנועה וחן שהעבירו את המסר יפה. לאחר הרבה שנים, האיורים שלי לחסמבה היו עם אפרוריות וצלליות ומשחקי אור וצל וכד'.
אנחנו ראינו בקומיקס מעין שליחות. למדנו היסטוריה בתיכון וזה היה די יבש באותם ימים. אם היה מורה טוב ידעת היסטוריה ואם לא – אז היית בור. היה ספר זיו טורן שהיה יבש מלא תאריכים וכד'. תלמידים לא התלהבו ולא ראו את מה שמאחורי הדברים ומה הבאמת מאחורי מה שכתוב. אני כילד הייתי רואה בימ"ב אבירים דוהרים ו"זה עשה לי משהו" לשליחות להעביר היסטוריה של עם ישראל וארץ ישראל. היסטוריה יהודית היתה דבר נפרד שלא התיחסו אליו והתעניינו בהיסטוריה "האחרת" _(הכללית). קולנוע היה עסק שהלכו פעם בשבועיים/חודש. היו ספרים והיה קולנוע שהיה אירוע. בקומיקס ראינו דבר שהוא בין ספר לסרט. האמת השיטה של כתיבת קומיקס די דומה לתסריט וגם התוצר בהתאמה. אנחנו חיינו בתקופה שקומיקס היה תת תרבות. לא כמו היום. התפיסה היום לקומיקס היא אומנות, יצירת רבת חשיבה, עבודה קשה. ההורים שלי היו רואים את זה ואומרים "למה אתה קורא את הזבל הזה". זה נתפס כמשהו שלא מכניס לראש כלום. מספר סופגים. מקומיקס – זה משהו זול. הייתי מחביא אותם. גם לא היה כ"כ הרבה. היו מקומות שמהם הבאנו קומיקס. מארה"ב, פה ושם מחנויות יד שניה. לא היה שוק לקומיקס. היו מליון וחצי איש ולא היה כוח כלכלי. היחידים שיכלו לעשות קומיקס היו העיתונים החזקים שהיתה להם יכולת לשלב במערך ההדפסה וההפצה קומיקס. בד"כ בחוברות ילדים ונוער ובד"כ בדף האחורי. זה משך מאוד את הילדים. הם היו לוקחים ומתחילים לקרוא מהשער האחורי בסיפור בהמשכים. סיפור טוב התבטא במכירות. גם אני בתור ילד הייתי קורא את הקומיקס של אשמן ואלישבע נדל ומתחיל מהם. זה היה המצב לאורך שנים. דבר לילדים, הארץ שלנו, מעריב לילדים וכד' שהיתה להם היכולת. הושפענו גם מאוד בהיבט הויזואלי מהכרזות ענק על בד של סרטי הראווה הענקיים (בן חור למשל). היה קולאז' של כל מה שקורה בעלילה כפרסומת. אחד הדברים שעשינו בקומיקס זה בתמונת הפתיחה לתת קולאז' או ציור ראשי שנותן אווירה כללית של הסיפור. למשל, עמוד הפתיחה של אבירי הכותל המערבי שנותן רקע אווירתי ויזואלי אבל גם רקע היסטורי בטקסט. זו דוגמא טובה. "גם הטיפוגרפיה וסגנון הכתיבה היה דומה לאנגלית עתיקה וזה היה חשוב לשדר בפתיחה- זה מגיע תת הכרתית" (הערה של דב זיגלמן)
ב. יוסקה מאיור – זו דוגמא לסיפור שעשינו לתת מסר מיוחד. זכרנו שמלחמת השחרור לא הועברה כמו שצריך בביה"ס. למדו לפי מה שהיה נוח למורים. עשינו סיפור הכי ארוך שפורסם אי פעם בארץ ובארץ שלנו בפרט. זה גולל את כל מלחמת העצמאות והאלמנטים החשובים שלה לאורך שנתיים. בין הסיפורים הבולטים בקו זה "משעול הפרטיזנים" ממלחמת העולם השניה. גיבור ישראלי שעובד עם הבריטים. גם תמונת הפתיחה שלו הייתה קולאז' עם שפה ויזואלית ושפה טקסטואלית מורחבת.
ג. הקופסא – סיפור שעשיתי עם יריב אמציה (פנחס שדה). כמו בתסריט לאחר שנתתי אבטיפוס לדמות, הייתי חייב לייצר את הרקע שבונה אותה. במקרה הזה, זה קיצוני מאוד. בתחילת הסיפור כבר תיארנו את הדמויות והטיפוסים של הסיפור. ממש הצגת דמויות. לא ישבנו והחלטנו וחשפנו לאט אלא ממש בתחילת הסיפור הצגנו אותם כי הם היו מרכזיים יותר מהעלילה ההיסטורית.
ד. כשבונים סיפור בקומיקס (קצת כמו בקולנוע) היינו צריכים לוקיישן אקזוטי ומושך. למשל הפרטיזנים ביערות יוגוסלביה עם נהרות וסכרים וצמחיה או סיפור שעשינו מתחת למצולות הים (מלכודת במצולה) עם אלמוגים ושוניות וכד' שנותנים אווירה ונפח שונים. גם סיפור מסתורי האמזונס על סוכן ישראלי ומדען ישראלי שנחטף וכד' הלכו למקומות האקזוטיים האלו.
ה. דובי ואני הקפדנו על אותניות. אלמנט מאוד חשוב בכל דבר החל מסרטים וספרות ובטח שגם בקומיקס. אי אפשר למכור לוקשים. אני נוכחתי בזה בקומיקס הראשונים שלי. ילדים ונוער יודעים הרבה יותר ממה שמעריכים. הם חקרנים, הם גם אומרים בפרצוף את מה שהם חושבים. כשציירתי עם פנחס שדה והייתי סטודנט לארכיטקטורה, היה דד ליין והייתי צריך לעבוד בלילה ברגע האחרון. כתוב שהם הגיעו לפריס "עיר האורות". ציירתי עיר בלילה וזה פורסם. אחרי שבוע הגיע מכתב מילד "זה הדר הכרמל ולא פריס". אח"כ היה לי מקרה עם מכונית יגואר ונכתב זה לא יגואר אלא פורד. הבנתי שאין חוכמות עם ילדים וצריך להקפיד. כשהתחלנו לעבוד על הסיפורים בחנו כל פרט ופרט לתת את הדברים הנכונים. בתקופות מלחמת העולם השמייסר היה שמייסר והמדים היו מדוייקים, והמטוס סוקה הגרמני היה כמו שהוא נראה ללא חוכמות. ביוסקה מיור הלכנו למוזיאון ההגנה לראות כלי נשק ולבדוק כל דבר. לא מצאנו משוריין פורץ אז בחרנו אחר אותנטי וכד'. חייב להיות אמיתי.
אפילו בסיפור על ממלכה יהודית ורומאית עם מכונת זמן, הקפדנו שהחרב הרומאית הקצרה תראה נכון ושהשריון יראה נכון וכד'. צוללות U צויירו כמו שצריך, ותא טייס של מפציץ נראה אמיתי. ישבנו עם עיתונים, ספרים, אנציקלופדיות, מוזיאונים וכד'. עשינו תחקירים מעמיקים. דאגנו גם לרקע אמיתי של הדברים. השתמשנו בתמונות של הפצצות כשהיה צריך ובתמונות מפורסמות אחרות. הרקע האמיתי הזה לפעמים גם גרר תגובות. היה למשל קטע ביוסקה מיור על כפר עציון. תפסו שבויים ואמרו להם שמצלמים אותם והעמידו אותם מול הקיר והוציאו מקלע ו"קצרו אותם". אני ציירתי את זה כמו שהיה בדיוק. קיבלנו מכתב מפרופ' באוניב' חיפה שגם היה ימני שטען שאנחנו זורעים שנאה וכד'. דב ענה לו חד וחלק שצריך להראות את האמת.
בשנות ה-70 להדפיס בצבע היה סיפור מהפטרה. אי אפשר היה לצייר מראש בצבע ולצבוע כך ולצפות שההפרדות יצאו טוב. "לא היה מכון הפרדת צבע אחד בארץ שעשה זאת. הכל יצא לאיטליה" (הערה של דב זיגלמן). יעקב אשמן עורך הארץ שלנו לקראת יוהע"צ של שנה מסוימת אמר לנו לקראת החג תקבלו גליון שני צבעים!!!
ו. אנחנו עבדנו בשיטה קווית כי הדפסת צבע, פרוצס היתה מאוד יקרה ובעייתית. זה לקחת את הצבעים כמו שהם. עיפרון הוא כמו צבע והוא היה יוצא לכלוך בהדפסה. כדי לעשות אפור היה צריך לעשות קרוס האצ'ינג או ראסטר (גליונות עם נקודות מודבקות בצפיפויות שונות). באסכולות אחרות היו כאלו שעשו עבודת קו או עבודת כתמים והצללות (למשל התרגומים של סיפורי דיסני). אני עבדתי בשחור לבן ומשטחים כדי לתת עוצמה לתמונות. אנחנו רואים את זה כאן יפה. הכתמים יוצרים עומק לציורים וחיות.
בתור ילד היו לי קומיקס אמריקאי שהיה צבעוני אגב שהיו הקלאסיקס (קלאסיק אילוסטרייטד). זה השפיע על שיטות הרישום אבל לא על עבודות צבע. כשהייתי סטודנט היתה חנות ספרים קטנה בת"א ברח' החלוץ. חור של אדם שמכר שם מספרי קודש ועד זימה. הכל. מרתף כזה. שמו היה סנדו. היו באים אליו מלחים מחיפה והוא היה עושה איתם מסחרה. טיפוס אמיתי. שם נברתי בכל מה שיש וגיליתי קומיקס צרפתי ואיטלקי שעבדו יוצא מן הכלל בשחור ולבן. חלקם עבדו עם מכחול וצל ואור וחלקם בדיו. עד היום יש אסכולה צרפתית שעובדת בשיטות אלו. זו עבודה שתמיד יפה להסתכל עליה. לא ידעתי שמות ולא זוכר אותם עכשיו. הייתי מסתכל על האומנות עצמה.
ז. עלילת משעול הפרטיזנים לקוחה מסיפור מאוד אמיתי. הפרטיזנים של טיטו עשו את המוות לגרמנים. הם היו חזקים מאוד בערים ולבסוף החליטו פלישה להרי הטיטולנד. היו סכרים על הנהרות. בעלות הברית החזיקו את טיטו ותמכו בו כי הוא העסיק את הצבא הגרמני. המודיעין הבריטי שלח כוח שיעזור לטיטו שיפוצץ את הגשרים והסכרים בשבילו. אני לקחתי את הסיפור וסובבתי אותו על פלמחניק ישראלי. הפיצוצים במיוחד הושפעו מהקומיקס הצרפתי שבו הסתכלתי.
ח. זמן עבודה על דף כ-3 שעות (בלילה האחרון לפני הדד ליין). בתחילה היה יותר אבל פיתחתי מיומנות עם הזמן. בעבודה עם שובי זה היה לוקח יותר זמן כי הוא היה עושה לי מודלים והייתי רושם אותם לאמינות. לעיתים הייתי מחלק מראש בעיפרון חלש את השטחים ורושם טיוטא ולעיתים ישר הייתי מתחיל לעבוד עם הנייר. הגודל שצויר הוא כחצי גליון. כשהייתי צריך לעשות פרטים בתוך כתמים שחורים הייתי צובע משטח ומצייר את הלבן עם טיפקס (זה כבר היה בשנות ה-70).
ט. הפורמט הסופי היה מעט קטן מ-A4. כמה כבר אפשר להכניס בו תמונות? בד"כ היו 7 או 8. בעמק הקדום היה דף יוצא דופן עם 10 פריימים שחלקם מאוד קטנים ומפורטים. מה שחשוב הוא שבתמונה עמוסה כ"כ זה לתת הפרדה ברורה בין התמונות. ז"א, אחת כהה, אחת בהירה, לשחק עם דרגות הכהות כדי שירגישו את קולאז' התמונות וזה לא יהיה יותר מדי אחיד כי אחרת זה הולך לאיבוד. כל הדברים נלמדו מניסיון ולא באופן מסודר. הכל החל מטכניקות סיפור, דרך עלילות וכלה באמצעים הטכניים של קומיקס ובניית פאנלים וקומפוזיציות. זוויות צילום/ציור זה משהו שלא היה מההתחלה למשל. אבל כשניסינו לגוון הן התחילו להופיע לאט לאט.
היו כמה אסכולות בנושא "חלונות" (פריימים). יש כאלו שמחלקים 6-8 שווים. יש שמחלקים באופן חופשי יותר – ואני כמוהם. תמונות נכנסו בתמונות, חלק מהפריימים פתוחים וכד". בעיקר כשהיה לי רצון להתמקד בפרטי עלילה או התרחשות מסויימים או כדי לתת לצופים תחושה של תנועה וכד'. האמריקאים מרובעים בהגדרתם (אני יודע זאת גם מכיוון של ארכיטקטורה). אנחנו חושבים תמיד לכל הכיוונים איך משיגים משהו טוב יותר. אמריקאי תן לו מגרש הוא לא יסתכל מהקצה אלא מהמרכז. כך גם תכנון העמוד. ראש אחר מהקומיקס האמריקאי. אם הם לא היו כאלו היה להם תוהו ובוהו.
י. דובי ואני היינו יושבים ובונים שלד של הסיפור. עם אחרים זה היה אחרת. עם פנחס שדה, שלא היכרתי אותו אפילו, הטקסטים הגיעו למערכת והועברו אלי. אני ציירתי הוא לא הגיב ולא היה קשר. לא נפגשנו מעולם. אבל זה התאים לי. כשעבדתי עם מוסינזון שגם היה ידיד שלי שנים הוא ראה אתה קומיקס הראשונים שלי כשהייתי סטודנט. הוא התקשר אלי ואמר/הודיע "אתה הצייר של חסמבה". אני התרגשתי מהעניין כי גדלתי על חסמבה. ציירתי לו 53 ספרים. חלק מהעלילות של הספרים האלו אפילו התרחשו אצלי במשרד. בספרים ראשון ושני הוא היה עושה לי ביקורת כי אני הייתי קורא ובוחר את הציורים שאני רוצה לצייר. אחרי שלושה ספרים הוא אפילו לא בדק. פנחס שדה יותר קיצוני. דובי ואני עבדנו יחד, ובנינו יחד הכל. סצנה סצנה. מסכן דובי שהיה המודל שלי. זה היה סיפור מאוד מיוחד שגם גרר הדים רציניים. אחרי שלד, היינו צריכים לחלק לשבועות ולמצוא נקודת מתח (קליפהאנגר) שתספיק לכל עמוד כי יצא רק עמוד או מקס' שניים בשבוע. לפעמים היינו ממציאים ברגע האחרון את חיתוכי השבועות למרות שהשלד היה מראש. אז כל דף נבנה קודם סיפורית על ידי שנינו. אח"כ התחלתי גם לבד לעבוד כך שדובי עזב לארה"ב. זה היה אילוץ עיתונאי.
יא. בשנות ה-80 עשיתי דברים לעיתון אותיות. שבועות לנוער עם כיוון דתי כיפות סרוגות לאומני. הם התלהבו מאוד מהקומיקס הזה ופנו וביקשו אם אני יכול להעביר להם את הקומיקס אבל בצבע. כי אז כבר היה אפשר להוציא אותם בצבע. תהיתי מה יקרה שאעביר זאת לצבע. אז עוד לא היו מחשבים ולא ידעתי איך לעשות זאת טכנית. איך האורגינלים יהפכו לצבע כמו שהם? זה מה שעשיתי והתוצאה היא סיפורים כמו "העמק הקדום". יחד עם השחור והצבע התוצאות מאוד עוצמתיות. לא היו פשרות ולא היו ברירות. כל מה שהייתי צריך זה להכניס צבע מתאים כרקע. לעיתים פשוט החלטתי לא להוסיף צבעים ולהשאיר לבן כדי להעצים את החוויה. זה כאמור היה ממש מאוחר.
יב. אח"כ באמצע תחילת שנות ה-90 נכנסו למחשבים והעבודה שלי נגמרה והתחלתי לשקוע בארכיטקטורה.
יג. שאלות:
יחס מע' הארץ שלנו אלינו היה שונה ממערכת עיתון הארץ. קודם כל ישבו במקום אחר והיו רק 4 או 5 אנשים במערכת וזהו. במערכת קטנה, מבחינתנו הינו בני בית כמו כל האחרים. אבל שוקן וכד' התייחסו אחרת. כזה על רקע עבודה וכד' כולם נחמדים. אבל בעניינים כספיים מגיעים למערכת אחרת עם האנשים הרעים. המערכת של אשמן היתה מאוד פתוחה. מאוד משתפי פעולה. כשהיה לנו רעיון למשל יוסקה מיור היתה התלהבות גדולה. לא קיצצו כנפיים בשום צורה. מרגע שהתקבל הרעיון היננו חופשיים. בנינו ועשינו וקבילו כמו שזה. לא היתה צנזורה או קווים אדומים. לא זכור לי שהציעו לנו רעיונות (דובי טוען שאשמן הציע את סיפור ה"הרפתקאות במצולה" כחצי שנה הפסקה ליוסקה מיור אנחנו העדפנו להמשיך עם יוסקה מיור). לגבי כסף זה היה להכניס את היד לכיס ולהוציא כסף. אי אפשר היה לחיות מזה. קיבלנו גם פחות מעיתונאים רגילים. פעם אפילו עשיתי "שביתה" לשוקן ואיימתי לא לשחרר את הפרק הבא כי הוא לא הסכים להעלות את השכר שלנו למשהו סביר יותר. הייתי סטודנט – וסטודנט חצוף. דובי – אנקדוטה מעניינת – ליוסקה מיור הינו צריכים דמויות מזדמנות שחוזרות על עצמן. מה עשינו, בחרנו חברים קרובים וכך כשהחברה נפגשו ביום שישי, מה עשיתי השבוע בסיפור, אתה לא נותן לי מספיק מקום, במה כוח וכד'. התייחסות החברים היתה יותר מעניינת מהתייחסות חברי המערכת.
תסריטי פנחס שדה היו מאוד סגורים. עם דובי זה היה בשיתוף. פנחס שדה היה לי קשה לעבוד איתו כי הוא היה סופר. אנחנו היינו מנסים לייצר עניין בכל עמוד. אנחנו מספרים סיפור הרפתקאות שצריך שיהיה שם אקשן כד'. אצל פנחס כל עמוד 2 אנשים מדברים. אולי אומרים דברים חכמים אבל מבחינת עניין של נוער זה היה שמעמם. איך אני הייתי פותר את זה? הייתי מצייר בכל מיני זוויות ושובר כל מיני אפקטים של דמויותב רקע וכד'. כי המדד שלי לענין היה שכשלי משעמם לצייר זה מה מקורה לילד שקורא את זה? לכן הקומיקס שלנו היה כ"כ פעיל כל הזמן. נהנתי לצייר את מצבי הקיצון האקסטרים. בעד זה לא אהבתי את העבודה עם פנחס שדה. זה הפריע לי.
בתקופות מסויימות ציירתי שני קומיקס בשבוע בהארץ שלנו (ד"א אלי אשד מעיר שהוא האמן שצייר הכי הרבה סיפורי קומיקס בעיתונות הישראלית עד לאורי פינק). הוקמיקס הראשון שלי היה בדבר לילדים. זה היה סיפור על חתול שעוזר לילד להלחם במחבלים. אח"כ עשיתי ציורים אצל יעקב אשמן. הראשון היה בהשפעת פנימור קופר "צייד הדובים" ממלחמת צרפת-ארה"ב. זה היה מושפע מקוטל הצבאים, אחרון המוהיקנים וכד'. הנושא של ההיסטוריה היהודית מעבר לא"י תמיד היה חשוב לי. למשל סיפור הפיראט. קראנו המון ספרים והדמיון עבד. היה ספר שקראתי אותו שנקרא "הקפטן מקסטיליה" על בנו של אציל שנרדף ע"י האינקויזיציה והוא נשלח לספינת עבדים לקאריבים. הוא משתלט על העניינים ונהיה פיראט וכד'. אני הלכתי עם זה ולקחתי בחור אנוס יהודי שנטפלו אליו ושלחו להיות עבד והוא הפך להיות פיראט יהודי. הוא עזר לדרייק נגד הספרדים.
הסיפור אבירי הכותל – דובי היה מקבל תגובות שלאנשים העור היה מצמרר. בנינו סיפור שמסתבר שירושלים נכבשה ע"י הצלבנים ב-1099. והיתה ממלכת ירושלים עד שסלאח אדין גירש אותם מים'. זה היה מסע הצלב הראשון. בראשו עמד נסיך צרפתי דה-בויון. כידוע מסעי הצלב עברו דרך אירופה לא"י. בדרך נוסף אליהם אספסוף והיו עושים פוגרומים איפה שהיו יהודים. עשו פוגרום בעיירה כזו ואביר נכנס לבית והורג את המשפחה אבל הבחור הצעיר הורג אותו, שם עליו את השריון שלו ומסתווה כאביר. הוא רוצה לנקום בצלבנים. תוך כדי הוא מציל את הנסיך ונהיה דמות מובילה. הוא מכיר חתיכה יהודיה כשרה ונער שהופך לנושא כליו. כשמגיעים לים' הגנו עליה מוסלמים ויהודים יחד ואחרי הכיבוש טבחו בהם קשות. הוא חדר לים' איתם כדי להפוך צד ולהלחם נגד הצלבנים. העיר נכבשה והוא נהרג בקרב אבל שולח את נושא כליו ומשביע אותו לשמור על ים' עד שיבוא צבא יהודי לים'. ים' נפלה אז ב-6 ביוני. אנחנו חוזרים לשישי ביוני ששת הימים. פלוגת צנחנים נכנסת לים'. הארגדה מספרת שכל 6 ביוני עובר פרש בסמטאות. אביר שמגיע לכותל ובוכה וכד'. כשהחייל יוצא לפטרול מגיח מולו האביר ומסתער עליו מי אתה וכד'. אני חייל ישראלי. הוא מוריד את הקסדה והוא חייל זקן בא בימים. עכשיו אני יכול לנוח וכד'. זה מסתיים עם הצנחנים בכותל וברקע האביר הזה. היו תגובות נרגשות מאוד מהעניין הזה. זה חלק מלספר את מה שקשור אלינו. בעמק הקדום, טייס איש ש.ב. התרסק באפריקה ונופל לג'ונגל ונופל לתהום וצונח ומגיע לאגם בעמק נסתר. פתאום מופיעים מולו לוחמים עבריים מבית שני. מתברר שאלו ממלכות יהודיות ורומאיות וכד'. זה מתגלל שנחרב ביהמ"ק על ידי הרומאים הם פיזרו יהודים לצפון אפריקה והיה מרד וברחו לג'ונגל וכד'. תוך כדי הסיפור כבר יש היסטוריה של שני העמים וכד'.
האמת, כשדובי ואני מדברים על קומיקס חדש, אנחנו חושבים שבשנות ה-90 הקומיקס התגלגל לכיוונים אחרים עם חשיבה אחרת של אנשים צעירים ואינטליגנטים. באמת צורה אחרת של חשיבה. אנחנו חושבים שיש רעב לדברים פשוטים יותר וקרובים יותר למקורות. לכן אנחנו שוקלים לעשות זאת. בטכניקה כמובן יהיה שינוי. הציור יהיה ציור אבל דובי גרפיקאי מעולה והיכולת הממוחשבת שלו טובה בניגוד אלי. התוצאות יהיו מאוד מעניינות עם האפקטים והיכולות החדשים. יש גם היבטים כלכליים. זו השקעה שצריך לראות איך מטפלים בה.
לגבי השפעות של מלחמת יום כיפור ו"שבירת המיתוס" של החייל הישראלי – זה בהחלט השפיע. כל התפיסה שדיברתי עליה בהתחלה איך שראינו את הדברים היתה נכונה לתקופתם. נכון שבנפשנו אנחנו עדיין חושבים כך אבל המציאות תופחת על פנינו. החייל הישראלי הגיבור אינו כזה ג'אבר מסתבר (אחרי 73,). אין ספק שמלחמת יום הכיפורים כמו שעשתה בשאר תחומי חיינו מהפכים גם בתחום זה השפיעה. נהיינו יותר ציניים, הקומיקס נעשה יותר ציני, הגישה נהייתה אחרת. זה מתגלגל כבר הרבה שנים. אנחנו עדיין חיים במדינה צינית ובמיוחד לאור כל מה שמסביבנו. קשה מאוד לא להיות ציני ואנחנו מקווים שיש מקום לרעב הזה לחזור לתמימות של הדברים שפעם חלמנו עליהם ולא התגשמו. דובי – מלחמת יוה"כ היתה טראומה. אני הסטוריון חובב ועדיין לא קורא על מלחמת יוה"כ כי אני לא מסוגל. אני עדיין לא קרוא חומר עליה ויודע שאי אפשר לכתוב סיפור כל עוד לא עושים את התחקיר. היתה זליגה אח"כ לכיוון הקריקטוריסטי כמו זבנ"ג ופחות הריאליטי. אנחנו ידענו שבתקופה ההיא יוסקה היה בעל השפעה על הנוער. זה נודע לנו כי אשמן אמר "יוסקה יהיה בעמוד פנימי" חשבנו שזה בגלל ירידה. הוא אמר שאחת מחברות הפרסום גילו שהילדים באים, הופכים וכד'. כלומר יש רפלקס מותנה לקרוא את הפרק הבא. לכן הם אמרו – אנחנו רוצים לעשות עמוד פרסומת (אלו היו קוקה קולה). התחילו להסביר לנו ואנחנו קצת נפגענו. הסבירו לנו שזו הייתה הפעם הראשונה והאחרונה שהכניסו אותנו לעמוד פנימי. כך היה.
פעם כשעוד הייתי סטודנט, באו אלי באחת ההפסקות בטכניון קבוצה של אנשים לבושים יפה עם עניבות וחליפות והציעו לי המון כסף לצייר קומיקס פורנוגרפי/אירוטי. לצערי, אז עוד הייתי טיפש וסירבתי…
צייר הקומיקס הבכיר של שנות השבעים גיורא רוטמן ושותפו מאז בכתיבה דב זיגלמן שחיברו ביחד כמה מסיפורי ההרפתקאות הבולטים של שנות השבעים בכתב העת "הארץ שלנו " פתחו בימים אלו אתר חדש שבו הם מעלים את יצירותיהם המשותפות משנות השבעים. עד כה ניתן היה למצוא אותם רק בכרכים מאובקים ונדירים של "הארץ שלנו ". . דב זיגלמן עסוק כעת בהעלאה מידי יום לרשת של פרקים חדשים של הסיפורים הותיקים . וכך בתוך זמן מה כולם יעלו לרשת ויהיו זמינות לכל .
אולם מכיוון שהמדובר באתר דינמי ומתחדש ולא רק אתר נוסטלגיה , הכוונה היא להעלות גם סיפורים חדשים גם סיפורים חדשים על גיבוריהם הוותיקים "יוסקה מאיור שעמד במרכז אחד הסיפורים הקלאסיים של שנות השבעים " וגם פותחים את שערי האתר לפני אמני קומיקס צעירים ומבטיחים.
האם הסיפורים באתר מבוססים על הציורים המקוריים ?
רוטמן :לצערי רובם של אלו לא השתמרו.הייתי מצייר אותם על קרטונים גדולים בפירוט רב ומה שהופיע ב"הארץ שלנו " היה רק הקטנה שלהם. ולאורך השנים רובם פשוט נמחקו או נעלמו ,מי חשב אז לפני יותר משלושים שנה שיום יבוא והם יתפרסמו שוב.
מה שאנחנו עושים כעת זה לחפש את הסיפורים מכרכים שהשתמרו של הארץ שלנו ,מעריב לילדים "אותיות " ואחרים " וסורקים את הסיפורים משם. זה לא אותו הדבר כמו לסרוק את הציורים המקוריים ,אבל זה גם הרבה יותר טוב מכלום..הענייין הוא שזה גם לא פשוט למצוא את הכרכים האלו וזה דורש חיפושים ארוכים ומפרכים .ולא את כל הסיפורים מצאנו.
האם אתם מתכוונים להעלות גם את חמשת הסיפורים שאותם יצר גיורא רוטמן ביחד עם הסופר הידוע פנחס שדה עבור "הארץ שלנו "? סיפורים כמו "מליסלדה " ו"חולות אדומים " שעוסק במלחמת יום הכיפורים ?
זיגלמן :לא נראה לי – מכמה סיבות::
1.עניין זכויות היוצרים. אנחנו לא רוצים להיות כבולים לאף אחד..והזכויות של הסיפורים הם בחלקם לפחות של יורשיו של פנחס שדה .לעסוק בכך זה עניין מסובך וזה לא באמת בראש מעינינו עכשיו.
2. כמו כן מעבודה באתר דורשת משאבים וזמן רב אנחנו עובדים על האתר כבר חודשים ועדיין רק בתחילת הדרך .. כרגע אין לנו משאבים לסרוק ולעבד דיגיטאלית גם את הסיפורים שהזכרת.
לעומת זאת, יש מספר סיפורים שגיורא יצר לבד כמו 'שביל הפרטיזנים', 'והרוח מחרבת אל-ג'ת' שאותם אני כן מתכונן להכניס לאתר – במשך הזמן.
צריך גם להבין שנפח האחסון שלנו הוא מוגבל ואני מאד רוצה להכניס סיפורים (ברמה גבוהה) של יוצרים צעירים
מעבר לכל זה אנחנו עדיין מחפשים משקיע אסטרטגי שיעזור לנו לממן את המיזם הזה שהוא לא זול בכלל …
ובכל זאת אני חושב שיש מקום להעלות את גם את סיפוריו של הסופר פנחס שדה שמוכר כקלאסיקן של הספרות העברית וכמה מהיצירות שיצר עם רוטמן הם ממיטב הקומיקס הישראלי של התקופה.
זה דורש זמן ומאמץ וכסף, אם מישהו מבעלי הזכויות על הסיפורים של פנחס שדה קורא זאת הוא מוזמן להרים את הכפפה ולהעלות את הסיפורים לרשת.
איזה סיפורים חדשים אתם מתכוונים לפרסם לעתיד ?
גיורא : כרגע התחלנו לעבוד על סיפור חדש בסדרת 'יוסקה מאיור' – 'שודד הים'.הרפתקה חדשה של הלוחם יוסקה בימי המנדט . מה יהיה אחר כך זה בשיקול. אבל אני מעוניין לפרסם גם סיפורים מסוג שונה ולגוון.
אולי סיפורי הרפתקאות מהסוג שקיים בקומיקסים האיטלקים והצרפתיים שכמעט אינם מוכרים בארץ אבל השפיעו עלי מאוד.
אני אפילו לא מוציא מכלל אפשרות שפה ושם יהיו לא רק הרפתקאות ולא רק היסטוריה אלא גם נשים יפות, וכן גם דבר שאינו 'קיים כלל בקומיקס הישראלי : קצת אירוטיקה."
את האתר החדש של גיורא רוטמן ודב זיגלמן ראו כאן
http://www.i-comix.co.il/
[…] 1: שיחה עם גיורא רוטמן צייר הדור השני של חבורת […]
[…] גיורא רוטמן […]
[…] גיורא רוטמן קומיקסאי […]
[…] חג החנוכה וסיפור החשמונאים יצר אמן הרפתקאות אחר גיורא רוטמן במעריב לילדים 25.11.1983 […]
[…] ובסיפור בהארץ שלנו " בשם יוסקה מאיור מאת דב זיגלמן וגיורא רוטמן , […]
[…] יותר חסמבאי מהחסמבאים עצמם :על גיורא רוטמן […]
[…] … את שניהם הקדים אמן הקומיקס גיורא רוטמן שפירסם ב"הארץ שלנו " עוד ב1979 סיפור קומיקס בהמשכים […]
[…] 1: שיחה עם גיורא רוטמן צייר הדור השני של חבורת […]
[…] רובן המוחלט היו לקוחים מעטיפות ספרים זרים שלא היה להם כל קשר לפטריק קים ,גרמניים ואמריקניים.היו כמה בודדות שצוירו בידי אמנים ישראליים אשר דיקשטיין וגיורא רוטמן. […]
[…] אייר: גיורא רוטמן […]
[…] ושל האמן המוכשר ביותר של סיפורי קומיקס באותה התקופה גיורא רוטמן ( שגם אייר את ספרי חסמבה של יגאל מוסינזון ) . אחד מהם הוא […]
[…] קטע מהעמוד המסיים של הסיפור המצוייר "מליסלדה " כתב "יריב אמציה" (שם בדוי של פנחס שדה ) צייר גיורא רוטמן. […]
[…] ספק אמן הקומיקס הטוב ביותר בישראל כיום.. הטוב ביותר מאז גיורא רוטמן שפעל בשנות השבעים וראשית שנות השמונים כאמן סיפורי […]
[…] גיורא רוטמן צייר קומיקס פעולה מעידן הקומיקס הקודם […]
[…] צייר גיורא רוטמן . […]
[…] פטריק קים איש הקראטה.צייר גיורא רוטמן. […]
[…] הקטילה הזאת ) ולעומת זאת מייברג שיבח את הציור המקביל של גיורא רוטמן שהוזמן גם הוא על […]
[…] … את שניהם הקדים אמן הקומיקס גיורא רוטמן שפירסם ב"הארץ שלנו " עוד ב1979 סיפור קומיקס בהמשכים […]
[…] גיורא רוטמן קומיקסאי […]
[…] יותר חסמבאי מהחסמבאים עצמם :על גיורא רוטמן […]
[…] צייר גיורא רוטמן […]
[…] חג החנוכה וסיפור החשמונאים יצר אמן הרפתקאות אחר גיורא רוטמן במעריב לילדים 25.11.1983 […]