שיר תשוקה לירושלים-מאת סשה אלון :הקדמה נטלי גוטמן

 האיש שאהב את ירושלים : אודות המשורר והספר "כפורעי החובות"

אלכסנדר אלון (1953-1985)

הקדמה מאת נטלי גוטמן

סשה אלון לא הספיק להתפרסם כי התחיל לכתוב מאוחר- רק לאחר עלייתו ארצה, וגם נפטר מוקדם, הוא הלחין ושר את שיריו בעצמו, בראיון היחידי זמן קצר לפני מותו הטרגי, נשאל אם מתכוון ללקט את שיריו לספר:
"אין לי תכניות כאלה, אבל אם זה יהיה מספיק טוב, יימצאו חלוצים ויאספו הכול לספר…לא חשוב מתי זה יקרה, אולי מאה שנה אחר מותי… השאלה – עד כמה זה יהיה טוב, זו הדאגה היחידה."
 רק כעבור 20 שנה לאחר  מותו,  יצא לבסוף  לאור  הקובץ של כל שירי אלכסנדר אלון,  בהוצאת "וודוליי "(דלי), מוסקוה, 2005  בתמיכת

American branch of world congress of Russian jewry

ובמאמץ משותף של מעריצים.

סשה אלכסנדר אלון נולד ב-1953 במוסקבה, עלה ארצה ב-1972 בגיל 18, כנגד כול חוק ודעת קרוביו, לבד. בשל כך נשללו לו זכויות האזרח, רדוף על יד ק.ג.ב, כפושע הוא נזרק מהאוניברסיטה במוסקבה ונאלץ להסתתר מהשלטונות…
בישראל, כקצין חייל הים הקיף עולם, היה זמר וספורטאי שהציג את ישראל והביא לה מדליות. את ירושלים ראה כמולדתו היחידה. התייסר קשות שלא הספיק לחזור לארץ באותו יום הכיפורים כשהתחילה המלחמה. עליה שיריו הטובים, על היעלמותם של חבריו… שתי השורות של המשורר שנותרו לנו כאוצר היסטורי, נכתבו על הצנחנים בקרב על ירושלים: " חיילים שנפלו משמיים/ נסיגה רק אחת- לרקיע, ידעו."
ב1985 סשה אלון נרצח בעת ביקורו השגרתי כזמר באמריקה – הוא  לא היה מוכן לרדת על ברכיו מול שודדים מקומיים ושילם את מלוא המחיר.
מעולם לא מיהר להקליט את הגרסות המלאות מהקונצרטים שנתן בארץ ובארצות הברית בשפה הרוסית. שר רק על ישראל ובשפה הרוסית בלבד, מדוע? בלה יזרסקיה, אמו החורגת, מביאה את דעתו:
"אני סבור כי האווירה התרבותית של כל אחד נותרת עמוק בפנים, ושם היא אמורה בעצם להתקיים, והתקשורת המינימאלית עם בני-אדם מספיקה לשמירה עליה מעל נקודת האפס…"
ברשימותיו "הספרות שלנו" סשה אלון כתב:
" …היא תישאר (הספרות העברית) רק אם תהפוך להישג עולמי ותיוצג בתרבות העולמית. זו הספרות שישראל זקוקה לה. לא צריך אחרת."

ולהלן דוגמה של קטע משיר שלו

פורעי החובות…

תחת אש לא נכוף ברכנו,
לא אדע מנין המורל-
ברעד הבשר קורנות פנינו,
נודה למי על אופי הגורל?

על נפשותינו הלומת השקט
אריג תלאים – כנגד זיו נוקשה…
הלב שובת ככר אכזיב, כלא מורשה
לשאת יותר ליהוק המועקה הלא פוסקת.

וטוב לו, ליוקד בשיא החורף,
אף אם, מהאבות שאול הלב, נפרם,
אולי, לאיש לא התחייבנו – לפי המסורת,
עלינו המס על חשמל באורות המופע!"

שיר לירושלים שמוצג  כאן, תורגם לעברית "בכאב ובדם", כפי שדרש סשה מעצמו ומכל כותב שירה.
אך ראשית, הקטעים משיר שפותח את הקובץ, ולא משום ייחודו הלירית, אלא כי דרכו נחשפת האישיות החריגה של המשורר שזכה לתואר מכובד "משורר רוסי" אך ידע לכתוב רק בישראל ועליה בלבד:

נטלי גוטמן,
28/05/08