השירה כמאמר פוליטי-סקירה על ספר שירה "קראתיך בשם " של מואיז בן הראש מאת ירון ליבוביץ'

במשורר ובשירתו טרם קראתיה רק בגלל המאמרים שקראתי באתר זה על 'אהבת האדם האשכנזי' של המחבר.

ולעניין שירה. היום – כל רצף של כמה מילים יכול להיות מכונה ע"י כותבו כשירה.
אבל זה לא מחייב איש, אפילו לא את הכותב.

בלה בלה בלה, בן הרוש הוא בקושי סופר אז משורר?

לא מבינה את הבקורת ,למה שירה לא יכולה להיות מלאת זעם? שירה יכולה להיות זועמת והיא יכולה להיות מפוייסת ומפייסת,אלא אם כן המשורר חצה את הגבול ושירתו מלאת שינאה ושיטנה,נראה לי שיש ציבור שקשה לו להתמודד עם ה- "כעס המזרחי", דרך אגב כעס לכשעצמו אינו טוב או רע נהפוך הוא הכעס הוא זה שעוזר לנו לא אחת להגדיר את הגבולות של הטריטוריה החיצונית או הפנימית שלנו מפני שכאשר אנחנו מביעים את כעסנו אנחנו אומרים לצד המכעיס "עד כאן"(ואת כל השאר אפשר לקרוא במסה של אלבר קאמי "האדם המורד") ואם אדם מתמיר את הכעס שלו והופך אותו ליצירה זאת אחת הדרכים הנעלות יותר לדעתי להתמודד עם הכעס ,
באשר למחאה פוליטית בשירים לא חסרים משוררים שכתבו שירה פוליטית מחאתית לא רק בארץ בעולם כולו כרגע עולים במוחי בוב דילן,ליאונרד כוהן,ג'ים מוריסון,ג'והן לנון, בוב מארלי, כולם משוררים שהלחינו את שיריהם ,ושירתם הייתה השראה לתנועות מחאה .(שלא לדבר על הבלוז והרוק שגם הם מוסיקת מחאה)
ובאשר לניכור של המהגר, ניכור זהו הלך רוח, אינני סבורה שיש לזה דבר וחצי דבר עם היותו של המבוקר למעלה מהגר (דרך אגב רובנו מהגרים או צאצאים של מהגרים),ישנם ילידי הארץ רבים שחשים זרות וניכור וחוסר שייכות,לארץ,או לסביבה הקרובה שהם חיים בה, מי שחי במקום סגור ולא מרגיש שייך חש את תחושת הזרות והניכור, כך חיים קיבוצניקים ובני מושבים וכשמתאפשר להם הם קמים ועוזבים, כך חשים אלה שגדלו בשכונות דתיות חרדיות וחשים זרות וניכור לסביבה בה גדלו ולדרך החיים שנכפתה עליהם, זרות וניכור יכולים לחוש גם הומואים או לסביות, כל אחד וסיבתו והמציאות היומיומית שלו , או שקורה לא אחת שזה גם עניין של אופי , ישנן בריות בעולמנו שזה חלק מאופיים,
האם תחושת הניכור והזרות של המבוקר למעלה היא אותנטית? או שהמהגרות היא קולב טוב לתלות עליו את תחושת הזרות והניכור שהיא אולי עניין של אופי ולא של מציאות חיצונית
האם המציאות הפנימית של זרות וניכור נמצאים שם באמת או שהמציאות החיצונית( היותך מהגר) יוצרת הזדמנות לכתוב על מצב של ניכור וזרות,ולהטיח "זעם קדוש" באלה שלדעתך יצרו את התחושה הזאת, האם לעולם החיצוני יש כוח והשפעה כה רבים על היוצר או שהיוצר יכול לברוא עולם פנימי שלו עם תחושת התמזגות וכוליות פנימית ולחוש שייך למרות שהעולם החיצוני אומר אחרת
את האמת האותנטית הזאת אני מחפשת בכתיבה(שירה,פרוזה) או בכל יצירה,
נכון יחד עם זאת שיוצרים רבים שמבקשים לכתוב שירים ברוח מחאתית נופלים לפח היקוש של מניפסט פוליטי במקום להוציא מתחת לעטם משהו אותנטי,שניתן להזדהות איתו גם אם אינך באותו מצב או מעולם לא חווית מצב שכזה ( שזה נדיר ביותר שכן כולנו מרגישים ניכור וזרות בזמנים כאלה או אחרים בחיינו כשאנחנו נופלים למקום או קבוצה שהיא לא "השבט שלנו") אז כך שבכל מקרה מאחר וזרות וניכור היא חוויה אנושית אוניברסאלית ויכולים לחוות אותה בזמנים כאלה או אחרים בחיינו כתיבה טובה מאפשרת לנו לחוש הזדהות עם הכותב יהיו הסיבות לזרות ולניכור שלו אשר יהיו, ושוב אני מביאה כאן כדוגמא את אלבר קאמי בספרו "הזר",שבאמת מדבר על החוויה האקזיסטנציאליסטית הזאת, מה שאומר דבר נוסף שמאחורי שירה כזאת על ניכור וחוסר שייכות מסתתרת בעצם הפילוסופיה הקזיסטניאליסטית ובעצם בכל שיר או ספר או יצירה מסתתרת אמירה פילוסופית שבאה להאיר ולעורר,אינך אמור לחוות תחושת עונג מסוג כזה של כתיבה נהפוך הוא שירה אקזיסטנציאליסטית טורדת את מנוחת הקורא וגורמת לו לחשוב מחשבות ואולי לקום ולעשות מעשה
ונשאלת השאלה האם הצליח המשורר המבוקר כאן למעלה לעשות זאת?

קראתי את השירה,
אהבתי את המרד הלירי שניכר אצל המשורר הנידון, וכוון שבעיניי האשכנזיות לא ראיתי בשירתו כל סימן לגזענות, מודה שתגובתה של ירדנה מצילה את הבלוז הטראגי מההכללה הלא רלוונטית ומהתייוג האכזר- מהקעתו לפרוזה פוליטית .
כוונות לפרש את השירה כמייצגת אדם פרטי – מהגר שונא המצב שאליו נקלע, אשר מנצל את כישוריו למטרות אישיות ובכעס לא אוניברסלי, כביכול, מביע את דעותיו, לא צלחו כאן,
והשירה נצלה-
את הנאמר בביקורת לא ניתן לחוש בשירה של הראש, לפחות, לא באופן כזה שלא משאיר מקום להנאה מהאמנות שבה כביטוי מתמיד ונאמן לטראגדיה!

ירדנה ניתחה זאת בכריזמה מיוחדת, למשל היא כותבת:

"…אם אדם מתמיר את הכעס שלו והופך אותו ליצירה זאת אחת הדרכים הנעלות יותר לדעתי להתמודד עם הכעס …
…אינך אמור לחוות תחושת עונג מסוג כזה של כתיבה נהפוך הוא שירה אקזיסטנציאליסטית טורדת את מנוחת הקורא…"

לא כדאי לשפוט שירה באמצעות אותם כלים שמתאימים לשיפוט מעשה פוליטי או חברתי.
אין זה מבטל מיומנות המבקר, רק השירה היא לא שדה קרב, אי-אפשר אפילו להתחיל להילחם נגדה.

בתחומי הידע הרלונטיים לשירה כביטוי טראגי נצחי, וגם להתעמק בפסיכולוגיה של תפיסת הזרם המילולי על ידי בני-אדם, אז, אולי, הטעות שיעשו, לפחות, לא תיראה כקשה כל כך .

תודה על התגובה כה מקצועית ומטהרתת של אורן עילם

תודה רבה על הביקורת שמשום מה פיפסתי כשהתפרסמה (היו לי כמה חודשים ממש זועמים), הקריאה שלך בהחלט מעניינת , וכול קריאה מעמיקה יכולה להיות מעניינת.

הקריאה שלי את שיריי שונה מאוד מקריאה זו אבל לא בזה העניין,

העניין שמטריד אותי הוא העובדה שזה הספר השביעי שלי, ואי אפשר ממש להתייחס אליו לעומק בלי לקרוא ספרים אחרים. השירים ב"קראתיך בשם" אכן ישירים יותר ואקטואליים יותר, וכך הם הפכו לספר, אבל זה רק מאפיין פן אחד של כלל השירה שלי.

אני אשמח לשלוח לך את הספרים האחרים ואולי תמצא הפתעות לרוב. שירה (להבדיל משיר או אפילו ספר שירים) היא מסע לכול מיני כיוונים שלדעתי אמורה להקיף את כול החיים, המסע הזה בחיי לא נגמר , אבל אחרי שמונה ספרי שירה שכתבתי, נדמה לי שעברתי קילומטרז' מסויים.

תודה גם למגיבים ולתגובות החכמות והמחכימות שלהם

שום שירה אינה רוצה שילמדו אותה בתיכון

שמואיז בן הראש זכה בפרס ראש הממשלה
לרגל הזכייה
פירסמנו מאמר על שיר שלו מאת המשורר והמבקר אורן עילם .
ראו :
"הם " ו"אנחנו על פי מואיז בן הראש
http://www.notes.co.il/eshed/51039.asp

Although these yard signs may not deter all crimes,
they are a cheap alternative that occasionally works.
A camera or cameras that are mounted in an obscure place that has good vision of the surrounding area record
movements. Wireless home security systems are easy to set up yourself.