כתבה מעניינת של אבישי בן חיים בסוף שבוע בשם "המשגיח " .
הכתבה היא על כוח עולה בעולם החרדי בשם דון סגל אחיו של העיתונאי והסופר המנוח ישראל סגל,אחד העיתונאים המוכשרים ביותר שאותה ידעה מדינת ישראל .
מסתבר שהמדובר בחוזר בתשובה פנטי באופן קיצוני עבור העולם החרדי שניתק את כל הקשרים של משפחתו שהלכה בעקבותיו עם אחיו שחזר בשאלה וסירב לתת לו להשתתף בהלווית אביהם והתנפל עליו בצעקות מטורפות של "כופר ! תסתלק מכאן מיד ,תסתלק קישטא! "
ומובן שהוא סירב לשבת שבעה על אחיו לאחר שזה נפטר בניגוד למקובל בכל חברה ומשפחה נורמלית .
בבית שמש יש אישה שזוכה לתואר "הרבנית " היא לובשת רעלות בלבד ואינה נותנת לאיש גם לא לבעלה להסתכל בפניה .
היא נאסרה על התעללות בילדיה .
לכאורה שני מקרים שונים .
אבל בבדיקה מקרוב מקבילים בהחלט .בשני המקרים המדובר באנשים שהפכו לקיצוניים יותר מהמקובל כאילו הם מנסים להוכיח משהו למישהו .
ונשאלת השאלה האם המדובר באנשים מורמים מעם אם להתחשב בכבוד הרב שהם זוכים לו ?
או באנשים הסובלים בבעיות נפשיות שמסווים אותם בפנטיות מטורפת המופנה בראש ובראשונה כלפי בני משפחתם שלהם ?
ומשום כך זוכים בכבוד שכלל אינו מגיע לו מאנשי הציבור הנורמאלי שאינם מסוגלים כלל לאכזריות כזאת אבל חושבים בטעות שהיא מייצגת מידות נעלות כלשהם ?
נראה לי שהיחס המעריץ כלפיהם מזכיר את זה של אינטלקטואלים רבים כלפי סטלין ואנשיו בימי שיא השלטון הרודני שלהם כשרצחו המונים ובהם גם מקורבים כביכול בשם האידיאלים הקומוניסטיים
אני מצטמרר לחשוב מה יקרה אם אנשים אלו כמו הרב הפנאטי שהתעלל נפשית באחיו ובמשפחתו והרבנית עוטה הרעלות שהתעללה בבני משפחתה יזכו חס וחלילה לעמדה של כוח ושליטה על אחרים ,
אנשים כאלו יכולים להביא בטירופם על אחרים אסונות שלא יתוארו. .
13 תגובות על “המשגיח הפנטי והרבנית ברעלה”
הרב דן סדל, לא דון. בהברה אשכנזית זה נשמע דון.
הוא לא חזר בתשובה. ישראל סגל חזר בשאלה.
הרמב"ם פוסק שאין יושבים שבעה על כופר בעיקר. לשבת שבעה זו פעולה הלכתית ולא חברתית.
שגיאת כתיב
ישראל סגל נולד למשפחה חרדית והוא עצמו חזר בשאלה. אחיו (הרב דן סגל) ומשפחתו תמיד היו חרדים (כלומר הטענה שאחיו הוא חוזר בתשובה אינה נכונה)
כמו כן- נידוי אדם שהתפקר מהחברה החרדית אינו כה נדיר. לפי הרמב"ם אין לשבת שבעה על אדם שעזב את הדת (למעשה אמורים לשבת עליו שבעה ברגע שהוא עוזב את הדת).
אבל למה לקלקל תיאוריה טובה עם עובדות מציקות?
יכול להיות שתתעניין במאמר על ספרו של סגל:
http://www.hazofe.co.il/web/newsnew/katava6.asp?Modul=24&id=27637&Word=&gilayon=2170&mador=
הבהרה: אני חילוני בולס שרצים בועל נידות ואוהב לאכול בייקון צ'יזבורגר ביום כיפור.
כמו כן – אני לא שם את קצה האות השביעית שלי על מה חושבים עלי החרדים ומי ומתי ישבו עלי שבעה.
עם זאת אני חושב שההתעסקות הקיבעונית הזו בנושא החרדים (ללא ידע רב – כמו מאמר זה) מעידה יותר על המתעסק מאשר על החרדים.
זאת גם כן חובה הלכתית ?
בתקופה שהוקמה בני ברק זרמו אליה עשרות אלפי שרידי קהילות שחרבו בשואה, בגלל שהיו שרידים והמעט שהם זכרו רדף אותם בני ברק הוקמה כמעט ללא ההנחיה הטבעית והלא כתובה ביהדות של המסורת.
זה אחד ההבדלים הבולטים בין בני ברק על שלל תופעותיה הלחוצות והקהילה בירושלים – בה נשמר רצף
אחיד מאות שנים.
האורתודוקסיה אמנם משתדלת לא לוותר על שום סעיף בשולחן ערוך, אך יש גם היררכיה מובנת בהלכות השונות. התפקיד של החברה הוא להעניק את הידע הזה ולאזן אותו
"
ולגרש חוזר בשאלה מהלווית אביו
זאת גם כן חובה הלכתית ? "
מה אתה רוצה להראות? שדן סגל הוא חרא של בן אדם?
בא נצא מנקודת הנחה שאתה צודק ואכן דן סגל הוא זיבורית מהלכת על שתיים.
אז מה?
סכסוך גועלי בתוך משפחות זה אחד מהדברים היותר אוניברסליים מהקוטב הצפוני עד לקוטב הדרומי, ואני בטוח שאם תפשפש בהיסטוריה של כל משפחה תמצא הרבה עקרבים מתחת לאבנים.
אם היה לי שקל על כל חרא של בן אדם אז ביל גייטס היה יכול להיות הנהג שלי וסולטן ברוניי היה מנקה לי את הטירה עם הלשון.
בסופו של יום אתה מעלה פה תזה ואין לך שמצון של הוכחה לחיזוקה.
נהפוך הוא: בנית תזה ("חוזרים בתשובה הם יותר קיצוניים מהחרדים המקוריים"( וכהוכחה לקיצוניות מחרידה אתה מביא את משפחת סגל, שאולי הם חארות אחד אחד (כולל ישראל) אבל כולם חרדים עאסליים.
יש במאמר זה כמה כשלים לוגיים מהותיים:
1. Appeal to Belief
2. Hasty Generalization
3. Ignoring a Common Cause
4. Confusing Cause and Effect
5. Biased Sample.
6. Begging the Question
7. Appeal to Popularity
אני מקווה שבמחקריך אתה יותר זהיר בשימוש בלוגיקה מאשר הראית ברשימה זו.
שפנטים הם מסוכנים לחברה ,למשפחתם ובסופו של דבר לעצמם .והתייחסתי רק לשתי הדוגמאות הספציפיות האלו כדוגמאות קיצווניות וברורות במיוחד.
אגב אין לי שום ספק שיש חוזרים בתשובה רבים מסםור שהם דמויות דמויות מופת וכאלו שהם אנשים כמוני וכמוך .
כל ההתיחסות שלי היא לאלו שחייבים להראות את עצמם כקיצוניים במיוחד כמו שתי הדוגמאות שהבאתי למעלה .
וכשאני שומע על המקרה של אחיו של ישראל סגל ועל המקרה של לובשת הרעלה אני חושב על המהפכנים הקומוניסטיים בימיו של סטלין ועל האינקויזיציה .
עכשיו נשאלת השאלה למה אנשים כאלו זוכים לכבוד רב כל כך בעיני חברה שמסביבם ?
כנראה שקנאים מעוררים כבוד בידי אנשים אחרים שמעריצים את אלימותם המילולית והנפשית אבל לא היו רוצים לחוות אותה בעצמם על בשרם .
לגבי לובשת הרעלות זאת תופעה מעניינת עוד יותר מאחיו של סגל היא כנראה המציאה או בין הממציאות של תופעה שלא הייתה ביהדות ונילקחה ישירות מהאיסלאם .וזה בהחלט דורש דיון מיוחד בפני עצמו על מה ולמה
ש"חיים ומוות ביד הלשון".
סוף סוף הסיר אחד מערוצי הטלביזיה את התואר "רב" מחולה הנפש אליאור חן – תואר שמעולם לא למד ולא הוסמך אליו.
השימוש במונח "חזרה בתשובה" מקומם אותי מכיוון שהוא יוצא מנקודת הנחה שאדם שהופך להיות דתי היה נתון לפני כן בחשכה ובעולם שכולו שאלות, והנה עכשיו הגיע התשובה האולטימטיבית.
אותו דבר גם ביחס ל"חזרה בשאלה".
גם חסרי סובלנות, מכל המחנות ונקודות ההשקפה גם סותמי פיות מחד ומחרחרי מדון מאידך. כה אמר טוסבראהינדי – שביל הזהב היא המידתיות. לכל דבר ועניין.
בקשר לסגל, לצערי אינני שותפה לראייתו כאיזה עיתונאי דגול, החילוניות אימצה אותו לחייקה והרימה אותו גבוה מהפרופורציות שלו כי החילוניות שמחה על כל חוזר בשאלה במיוחד בתקופה שבה סגל עשה זאת, זה היה ניצחונה של החילוניות על הדתיות וזה חלק ממאבק התרבות המתחולל במחוזותינו מזה עשרות שנים,מאחר ולא נהוג לדבר סרה באנשים שפסו מן העולם לא ארחיב את טיעוני באשר ללמה אינני רואה בישראל סגל ז"ל אושיית תרבות משכמה ומעלה.
באשר לגברת עם הרעלות מבית שאן, אני רוצה להעלות מחשבה שאינני סגורה עליה (כלומר לא הייתי יוצאת בשצף קצף נגד מי שיפריך אותה על מנת להגן עליה מפני שאינני סגורה על זה אולם למרות זאת אני רוצה לשתף את הקוראים במחשבה,
אני סבורה שבלבושה של האישה יש משהו מן ההתרסה לא כנגד החילוניות אלא נגד הדתיות ואסביר למה אני מתכוונת,
היהדות (כשאר הדתות הגדולות) הינה דת פאטריארכלית, והפאטריארכיה היא זאת שקובעת עבור האישה מהי צניעות ומה מותר לה לחשוף ומה מותר לה להשאיר גלוי,אין זו החלטה אישית אוטונומית של הנשים, גם כשהן טוענות שהן עושות זאת מרצונן ומתוך בחירה,(כוונתי לנשים שגדלו בתוך מילייה דתי מסויים הרי שעל מנת להשתייך הן חייבות להתנהג על פי הכללים של אותו מילייה)ב- over doing של ההתכסות של " גבירת הרעלות", בזה שהיא לקחה את הכיסוי למקומות שאפילו הפאטריארכיה הגברית טוענת שאין בהן צורך היא בעצם קובעת את הגבולות של עצמה וקוראת תיגר על הפאטריארכיה הדתית שהיא כביכול טוענת שהיא חלק ממנה,בכיסוי היתר היא בעצם אומרת "אתם לא תיקבעו עבורי את גבולות המותר והאסור שבכיסוי,אתם לא תקבעו עבורי מה צנוע ומהי צניעות אני זאת שקובעת עבור עצמי מה הם הגבולות,ובכך למעשה יש מרד וקריאת תיגר, מאחורי המרד וקריאת תיגר מסתתר כעס רב,ועל כן לא יפלא שהכעס מבוטא בדרכים אלימות
דרך אגב לי היא קצת מזכירה את המרד וקריאת התיגר של שבתאי צבי.(שבסופו של דבר התאסלם כמדומני) בצד האחר לא עומד אחד כמו ישראל סגל ז"ל לעניות דעתי עומד שם אברום בורג
אפרופו החרמות ונידוי משפחתי , בדיוק כפי שמשפחתו של סגל נידתה אותו בשל חזרתו בשאלה והתחלנותו הרי ששמעתי ופגשתי לא מעט הורים שנידו את ילדיהם בשל חזרתם בתשובה, או בשל כך שהמירו דתם(לבודהיזם למשל) או בשל בחירתם הרומנטית (בן זוג לא יהודי למשל, שזה הסיפור האישי שלי) או בן זוג שאינו בא מהמעמד הסוציו אקונומי או האתני ה- "נכון" בעיני המשפחה.
הפאנטיות ההגותית פנים רבות לה ומסווים ומסכות רבות לה, מאחורי כל זה מסתתר בעצם חוסר הכבוד לאחר, לבחירותיו ולהחלטותיו,הילד הוא אובייקט, רבים ביננו אוהבים אולי את הרעיון של היותם הורים, אולם לא אוהבים את הילד עצמו,או סבורים שהילד הוא שלוחה של אישיותם והוא חומר בידי היוצר ולא היא, הילד הוא אדם קטן בזכות עצמו שעדיין לא יודע ואין לו את הכלים להביע את רצונותיו וצרכיו והוא חסר ישע וחסר אונים ונתון לחסדיהם של המבוגרים שמנצלים את כוחם בבחינת"חכמים על קטנים" אולם כאן כבר גלשתי למה שנקרא "המיתוס של המשפחה" וכנראה שלא לכך כיוון כותב הרשימה.
גם אני בהתחלה חשבתי שמדובר בטעות ולאיש הנ"ל קוראים דן ולא דון.
עד שהבנתי שבהברה האשכנזית שמו באמת דון
וככה קראו לו בכתבה שהתפרסמה במוסף של מעריב בסוף שבוע האחרון,
לפי ההגיה האשכנזית שלו
הסיפור המזעזע על אותה אישה מבית שמש ומעשיה הנפשעים, התפרסם בסמוך לפרשה המדברת על מה שקרה לנדב ואביהוא, שבמהלך העבודה במשכן, ואולי קנאה דתית, יצאה אש זרה ואכלה אותם.
האם זה לא מה שקרה בבית שמש?
מתוך אותה קנאות דתית, או שאפשר לכנותה עבודה זרה, יצאה אותה אש זרה ושרפה הכל.
בהיותי בת 12 נאנסתי ע"י אחי שגדול ממני ב 5 שנים,עברו 10 שנים וכיום אחי (האנס)גוסס מסרטן איזה דין ואיזה דיין יכתיבו שאשב עליו שבעה?יום מותו יהיה יום חזרתי לחיים.