דרור משעני העורך לשעבר של סוסף הספרים של "הארץ".צילום יח"ץ הוצאת "כתר"
עיתונאי התרבות עודד כרמלי פירסם רשימה בעיתון "העיר " על מצב מוספי הספרות שבימים אלו עוברים חילופי משמרות .
גם מוסף הספרות של מעריב קיבל עורכת חדשה וגם מוסף הספרים של הארץ מקבל מנהיגות חדשה במקום העורכו הנוכחי חוקר ספרות הבלשים דרור משעני שעוזב בעוד שמוסף הספרות של ידיעות קיבל זה לא מכבר עורכת חדשה את מאיה בקר .
אבל בנתיים קובע כרמלי המצב הוא עגום למדי ורק השתנה לרעה בהשוואה לזה שבימי העורכות הקודמות . הוא מציין שבמוסף הספרות של ידיעות של מאיה בקר אף שהתרחב בעמודיו ומצא את עצמו במקום מתאים ביותר במוסף הבידור הרי הצטמצם מספר המילים לכל ביקורת אל מתחת ה-500 מילה ,וכמות מילים כזאת קשה עד בלתי אפשרי לפתח רעיון קוהרנטי כלשהו כלפי ספר..
הוא מספר על בעורכת מאיה בקר שביקשה ממרצה לכתוב מסה על נושא מסויים וזה סירב לפרסם מסה במקום שאינו "הארץ". " שרק שם יכול להתקיים דיון ספרותי רציני ".
כרמלי מציין שלעניות דעתו דיון ספרותי רציני יכול להתקיים היום רק מחוץ לה"הארץ " בגלל אחידות
הדעות המוחלטת המוצגת שם שהרי שם הכל מסכימים על הכל ואין פולמוס אמיתי .
( ולעניות דעתי פולמוס ספרותי רציני באמת יכול היום להתקיים רק במחוזות האינטרנט ולא בעיתון מודפס).
הוא משווה את מוסף הספרים של הארץ זה של דרור משעני עם מוסף הספרים של "הניו יורק טיימס" ומציין שבניגוד למוסף הספרים של הניו יורק טיימס ששם יש ויכוחים אמיתיים בין הכותבים , הכותבים במוסף הספרים של הארץ אינם מתדיינים זה עם זה אלא מתחרים זה בזה בקריאות אנטי ציוניות אתניות ומגדריות אפילו עם עוסקים בספר בישול ו"תחרות ההקצנה הזאת " מאפיינת בטאון יותר מאשר מוסף ספרותי בעל תפוצה לאומית ".
אני מסכים בהחלט אין ספק שבימיו של משעני כל הנטיות המגדריות האתניות וכו' האופנתיות בעולם האקדמאי שבו הוא מסתובב הפכו לדומיננטיות במוספו שהפך לאחיד ומשעמם.
הוא הפך לצילום מדוייק של הרעיונות הדומיננטיים כיום בעולם מחלקות מדעי הרוח באקדמיה. ושום דבר לא מעבר לזה.
בדיוק מה שטענו שעומד להיות כותבים כמו גדי טאוב שהזהירו מפני מינוי של משעני .
.כל מה שטאוב טען התגשם בדייקנות משל היה נביא.
העיתון עדיין היה מוסף ספרות מעניין למדי מידי פעם אבל הוא בוודאי ובוודאי היה נפילה בהשוואה לקודמו המוסף של מיכאל הנדנזלץ . ,ועזיבתו של משעני לא באה אפילו רגע אחד מוקדם מידי וחבל שלא עזב כבר לפני שנה.
נשאר לראות איך יהיה כיוונה של העורך/ת הבא/ה האם ימשיכו לדרדר את המגזין במחוזות המגדריות והאתניות שהפכו להירארכיה החדשה במחלקות הספרות באוניברסיטאות ? או שמה יעזו לפרוץ לכיוון חדש פלוראליסטי ומעניין יותר ?
ראו
דילדולה של הרוח בעיתון "הארץ "
35 תגובות על “מצב מוספי הספרות בעיתונים בראשית שנת 2008”
משעני עדיין אינו "לשעבר", ואבירמה עדיין איננה "הבאה".
וגם: המאמר הקצר של כרמלי באמת היה מצוין וחד — אני מסכים איתו יותר משאני מסכים עם עמדת האינטרנט החתרנית-בעיני-עצמה שלך — אבל לקרוא לכרמלי "עיתונאי תרבות"? על זה היתה בתי אומרת LOL.
גולן , ידידים שמכירים את הנפשות הפועלות אמרו לי שהיא כבר נבחרה אבל בהחלט יכול להיות שאין כך הדבר.וזה עוד לא נקבע סופית .
עם כך הסליחה עם אבירמה גולן .
אכן, המוסף של יום רביעי נעשה מאכזב יותר ויותר. נקווה לטוב.
שאני הייתי קורא של כל מילה מהעמוד הראשון ועד האחרון במגזין אבל מאז שהחל משעני את משמרותו אני קורא אולי חצי מהמאמרים ומרפרף על השאר.
פשוט לא מובן מה רצית לומר, משעני כן עזב או לא? אבירמה גולן עזבה או לא?
אבירמה גולן תיכנס במקומו ואולי מישהו אחר
במקומה .
עכשיו יותר ברור ?
ושמורים אצלי במגירה כל 786 מוספי הספרות.
בעצם מאז המצאת האיטנטרנט הצורך בעיתון כספק חדשות וידיעות והשקפות ומאמרים הולך ומצטמצם ואני נשארתי מנוי בעיקר בגלל מוסף הספרים של יום ד' ומוסף ספרות של שבת. ובסוד גם בגלל קיר אמן.
האמת הארץ על 'מחשבותיו' היה לי לזרא ואני ממעט יותר ויותר לקרא בו. כאשר הייתי צעיר הייתי קורא את כ ל העתון. היום כאשר אני פנסיונר ועיתותי בידי, אני מקדיש לכל העיתון אולי רבע שעה.
מרבית הדעות והפרשנויות שהארץ שופר להם אינם עולים בקנה אחד עם דעותי והשקפותי.
עלה בדעתי ויותר מפעם אחת להפסיק המינוי וחשבתי לעשות זאת בדיוק באותו הזמן שהתפרסמה הידיעה על העמדתו של דב אלפון כעורך. מגיע לו לטעמי מספר מצומצם של ימי חסד. נניח 30 . ואז אם ימשיך העתון להיות במה לציפר-לוי-הס מצד אחד ולמשעני בספרים. אפרד מהעיתון.
הנחתי -ללא ביסוס ידיעתי- שהארץ ידבוק בנושאי דיגלו 'הליברלי' ואני אמצא עצמי בחוץ.
למה לעסוק בספקולציה.. מדובר בכמה שבועות. 'פסח' זמן הנקיון הלאומי.
מתנצל על שהארכתי.
מבחינה מסויימת אפשר
לראות בהארץ את השופר האחרון של כתב העת "המפלגתי " זה שנשא את דבר התנועה בלבד והשתיק את כל הדעות האחרות או לא נתן להן לבוא בקהלו .
מעריב וידיעות כבר לא כאלה אבל מי בכלל מתייחס אליהם היום ככלי תרבות ?
ומבחינה זאת אין להתלונן על משעני ושות' שהם משמיעים רק את דעות המקורבים להם ומידי פעם ככפויי שד גם דעות אחרות ,
אחרי הכל זה המנדט שקיב מהעיתון שהוא עיתון של זרם מאוד ספציפי ומה אנחנו באמת רוצים מהם ?
אולי משום שזה לא היה ככה בעבר והנדנזלץ אכן פתח את המגזין שלו לדעות שונות.
וכאשר בא במקומו משעני הייתה זאת חזרה אחורה כמה עשרות שנים אחורה
אל ימי העיתונות המפלגתית
הצרה .
נשאר לראות אם מי שיחליף את משעני לא יהיה גרוע עוד יותר משום שמשהו אומר לי ששיפור לא הולך להיות כאן .
אתה צודק במאה אחוז לגבי משעני, אחיד ומשעמם ונותן במה לקבוצה קטנה של מקורבים.
האינטרנט פתוח, והקוראים מוזמנים לקרוא חומרים איכותיים , וגם בזה אתה צודק 666
האינטרנט לוקח קוראים ומנויים.
יש לי רושם שמתעבי הארץ רואים וקוראים רק את מה שהם מתעבים, וכל השאר נעלם מעיניהם.
יש עוד כמה פובליציסטים בהארץ חוץ מלוי-הס-ציפר; אבל אנשים כמו לוי-הס-ציפר מודרים לגמרי מכל העתונים האחרים. לקרוא להארץ שופר זה מגוחך לא פחות. שופר של מי בדיוק – של הקפיטליזם של נערי ביבי בדה-מרקר? של המיינסטרים הנצחי שממחזר קלישאות עד לזרא בנוסח יואל מרקוס? ואולי של גוש אמונים באמצעות יאיר שלג?
שני המוספים של הארץ – ספרים ותרבות וספרות – היו ונותרו האופציה הטובה ביותר בהשוואה לכל החלופות.
הורסת את כל המרק. וגם אם אתה רעב – תשפך אותו.
רוצה סיכות ?
אלי אשד,
אנא תקן אי אלו שגיאות כתיב שנפלו בוודאי בשטף הכתיבה. קורה
טול קורה מעיניך, שפשף טוב, המציאות היא לא מה שאתה רוצה לראות, היא פשוט… כמו שאשד אלי משרטט בחדות.
לא מתאים לך? ספרת כמה שגיאות יש בהארץ?
או שאתה קורא מה שכתוב שם
בעיני עגל עוורות?
תמיד יש לך את האופציה להמשיך לקרוא את עיתון הארץ, שיהיה בהצלחה!
אין ספק שהמצב רק יחמיר ויילך
לנושא הזה אין תקומה בלי השתתפות פעילה של נטלי. בטח יש לה מה לכתוב על הנושא, העתון המוסף והקורת. אני ט ו ע ה?
היום עדיין פורים. טוב לחלק מאיתנו…
פורים נגמר, זהו. אולי בשבילך הוא לא, כי אתה אישית מרבה לצחוק על אחרים, אבל כשצוחקים עליך
זה פשוט מוציא אותך מהכלים.
בירושלים פורים.אתה יודע יהודים מוזרים כאלה.
איך ההרגשה לשים עצמך ללעג.?
גם אם הבן אדם לא הבין את כוונתך, לא צריך ישר להכנס בו בכל הכח ולהגיד שהוא "שם עצמו ללעג", כי האמת היא שהוא לא באמת שם את עצמו ללעג ואתה סתם כועס מאוד למרות שבאת לצחוק.
אגב, אתה "נשמע" כמו חוב"ב…
הספרים היו קולב לתלות עליהם דעות פוליטיות.
השבחים או הביקורת על יצירות נגזרו ישירות מיחסן לציונות. גוון ציוני (כמו בספר האחרון של אביגור-רותם) = רע, גוון אנטי-ציוני (כמו בספר האחרון של חילו) = טוב. נוסחה פשוטה ומנצחת, אבל למה לבזבז נייר?
בתחום העיון המצב חמור עוד יותר. את ספרו של אלחנן יקירה על הכחשת שואה בשמאל צלבו, ממש כך, ללא מראית-עין של דיון אובייקטיבי, ולעומת זאת כל חיבור משמאל זוכה לשבחים וכל מחבר אנטי-ישראלי זוכה לחשיפה.
זכור לי שדווקא נתנו שני מאמרי דעה על ספרו של יקירה אחד כמובן אנטי והשני פרו .אז היה ניסיון לאיזון במקרה הזה .
ראה
עודד שכטר נגד אלחנן יקירה
http://www.notes.co.il/eshed/32445.asp
בכל מקרה אין ספק שהם לא היו נותנים שום מאמר פרו בלבד על ספרו של יקירה זאת הייתה מסקנה ברורה מראש.
בריא למיטה חולה. מה לעשות ואנחנו ז.א.אני ואתה חלוקים. האיש שם עצמו -ועוד איך – ללעג בעצם נזיפתו. ואין לו אלא להלין על עצמו. יש לוח שנה. זה חג יהודי ולא כנעני\תתרי או בודהיסטי.וגם התבטאתי בבהירות לחלק מאיתנו פורים. אז הבור 'תפס' אותי בקלקלתי.ועליו יאמר נפל בפח שהטמין.
חוב"ב דמות נערצת עלי.גם עליך?
ומה דעתך בדרך כלל על הבלוג ובעיקר על מוסף הארץ?
אני למשל חושב שהצחוק יפה לבריאות. תנסה פעם.
ובחולין נחולל במחולות.
אכן הכנסתי ראש בריא למיטה חולה מלאה בעיזים, שועלים, שפילים, נטלי גוטמנים וחוב"בים.
בכל מקרה, לשאלותיך –
את מוסף הארץ אני לא מכיר מספיק טוב כי אינני קורא עיתונים (הנה נתתי לך תחמושת ועכשיו תוכל להכריז בראש חוצות ש"שמתי עצמי ללעג"…)
את הבלוג אני בהחלט מחבב. פרט לשגיאות הכתיב, אלי אשד הוא המלך.
את חוב"ב (כלומר, אותך?…) אינני מעריץ. מה לעשות ומשום מה אינני מזדהה עם אנשים הלועגים לאחרים…
(ובמיוחד אלו שלועגים בעילום שם ורק כאשר הם יושבים לבדם מול המחשב ולעולם לא פנים מול פנים)
ועכשיו (לפי המלצתך) אלך לי לחולל במחולות בנשף הנוצות מתחת לשמיכות. לילה טוב. מקווה שהמיטה החולה לא תהרוג אותי.
אין טעם שתתיחס להאיש שבא לצחוק וזה בגדר ביזבוז זמן אחד גדול .
האיש אינו אומר שום דבר בתגובתו קונקרטי או קוהרנטי ואין בכלל על מה להגיב.
אני ממליץ שתתייחס להבא רק לאנשים שטורחים להגיב משהו קוהרנטי שנותן אפשרות להתייחס אליו .
אמנם אני לא ממש יכול להיות אוביקטיבי, כי אצל משעני קיבלתי הרבה מאוד תשומת לב וגם כתבתי, אבל נראה לי שדווקא משעני פתח את הדלת להרבה מאוד דברים שלא היו נכנסים למוסף של הנדלזץ. במיוחד בכול מה שקשור לספרות מזרחית, אבל לא רק.
לא בכל שבוע הרמה היתה גבוהה אבל אני יכול לומר שקראתי כרבע ממה שהתפרסם במוסף של משעני, ופחות מ 10% ממה שהיה מפרסם הנדלזץ. בערך זה היחס. אז לדעתי זו התקדמות.
העיקר שקראת והגבת.
אני אוהב את הקוהרנטיות שלך.
אני 'לא שם ללעג' איש אלא אם כן הוא שם עצמו ו\או נותן תחמושת בכמויות לכך.
כן – אני לא 'אוהב' אנשים נפוחים מעצמם ומדושני עונג ואני שמח כשאני יכול לעזור לחוב"ב עם סיכותיו להחזירם למצב הטבעי.
ממש לא אכפת לי אם אתה קורא או לא קורא עיתונים זה לא סיבה ללעג חיותר מאשר אם אתה רוכב או לא על אופניים.
לא מצחיק לדעת שפספסת אותי בגדול למרות כל מאמצי הכנים. מקווה ששנתך מתחת לפוך הנוצות בלילה החם שהיה לנו ערבה לך ושלא קמת מזיע..
אגב. אם אשד לא היה נפוח מעצמו הייתי מחבב אותו יותר – אני כן אוהב לקרא חלק מהנושאים שהוא מעלה. לא תובנותיו -האינפורמציה עצמה..
ראשית אדם קרוב אצל עצמו. ואם לך ניתנה במה במקום כלשהו- לבטח זה יהיה המקום החביב עליך.
ובענייני ספרות -ואני הקטן לתומי חשבתי שמבחן הספרות באיכותה ולא אם היא 'מזרחית'.או 'אשכנזית'
מאחר ולטעמי המוסף סובב במעגל סביב עצמו אז קשה לי לראות היכן ההתקדמות והיכן הנסיגה . אותי משעני משעמם וציפר דוחה.
לפי הוראת אלי אשר על האתר אסור לך להתייחס לדברי.
ובצחוק בריא על החשובים למיניהם נסיים
שאחד מהם כתב, כמובן ברוב אובייקטיביות, יוסף גרודזינסקי שהספר מבקר בחריפות.
גם המאמר של שכטר הופיע בעמוד הראשי והיה ארוך יותר מהתגובה לו, חריף ביותר ולא ממש ענייני..
בוא נגיד ששמעתי הרבה מאוד ביקורת מהצד הרדיקלי פוסט ציוני ופוסט מודרני על משעני, הביקורת היתה שהוא לא מספיק רדיקלי. אבל מדובר במוסף שסוקר ספרים, מוסף ספרים רק יכול לפרסם ביקורות על ספרים שהתפרסמו ולא יכול לפרסם על ספרים שמישהו חושב שהיו צריכים לצאת לאור. אני חושב שהוא עשה את זה טוב, מתי מצאתם גליון שלם על ספרות חרדית בישראל, הספרות החרדית-דתית כשרה שנכתהת בארץ כמעט ועוברת ליד מוספי הספרות כאילו אינה קיימת. מעניין אם אין דווקא שם כמה ספרים גדולים? בכול אופן זה לדעתי היה מהלך חכם ומעניין. לגבי ספרות מזרחית, הכוונה היא לכך שתיכתב ביקורת, היא יכולה להיות שלילית או חיובית, אבל מוספי ספרות צריכים להתיחס אליה, כמו לכול הספרים האחרים. לדעתי חלק גדול מהספרות הזו עוברת גם היא ליד מוספי הספרות, אבל במוסף של משעני היא זכתה להתיחסות.
אבל למען האמת הקריאה שלי במוספי הספרות האחרים של מעריב וידיעות מזה שלוש או ארבע שנים הוא מקרי וקורה רק כאשר אני נתקל בהם, פעם הייתי עוקב אחריהם אבל הפסקתי, כך שיכול להיות שגם שם הדברים השתנו. המוסף של ידיעות היה תמיד לא כיתתי, אבל הוא הלך והצטמצם, הלך והצומצם, עד כדי כך שגם העורך הכי טוב בעולם לא היה מסוגל להעביר בשלושה עמודים (מתוכן פחות מאחד וחצי לסקירות ספרים) תמונה כלשהי למה שקורה בארץ.
המוסף של מעריב הפך בתקופה מסויימת למשהו כמו החברים של העורכת ושל ויזלטיר, והוא נהיה ממש משעמם. היה יותר מעניין בתקופה של תלמה אדמון. האמת היא שאני לא זוכר את שמות כל העורכים שעברו ועוברים במוספים מזה חמש שש שנים, אבל נגיד שסתוי , גלבוע ואדמון היו בהחלט עורכים טובים, מה שבא אחריהם לא ממש עומד ברמה של עורכים אלה. ייתכן שזה גם קרה כי הם היו שם בתפקיד כמה שנים טובות, לפעמי כסגני עורכים, ויכלו לתת תמונה לטווח ארוך.
על פי המצב הזה, מוסף ספרים הוא תמיד הטוב ביותר, מן הסיבה הפשוטה שיש לו כל שבוע פי חמש או שש עמודים ממוספים אחרים, ולכן הוא גם תמיד ייתן תמונה יותר כוללת של מה שקורה בספרות הישראלית.
צודק אחד המגיבים כאן כשהוא טוען שבגדול אין ספרות מזרחית או אשכנזית יש ספרות טובה ויש ספרות פחות טובה,אבל זה בגדול באוניברסאלי,כי סיפור טוב, גם אם הוא מתרחש בחבל ארץ מסויים האוניברסאליות שלו מתבטאת בזה שהוא יכול לקרות למעשה בכל מקום ובכל מקום יזדהו איתו ,כשקוראים את "מאה שנים של בדידות" די מהר שוכחים שהסופר הוא דרום אמריקאי ושההתרחשות שלו ממוקמת בדרום אמריקה,מהר מאוד הוא הופך לסיפור אוניברסאלי ומקונדו יכולה להיות כל מקום בעולם ודוגמאות כאלה לא חסרות וזה מה שעושה סיפור טוב.
יחד עם זאת, ישראל היא מדינה של מהגרים, אולם לא רק של מהגרים וקשה להתעלם מן העובדה שקולות רבים מהמגוון האנושי מן הפסיפס האנושי שממנו מורכבת ישראל מודרים ומושתקים מכל מיני סיבות, אם מסיבות אידאולוגיות (ראו אלכסנדר פן למשל שקולו הודר בשל היותו קומוניסט)וזאת דוגמא קלאסית אחת, בואו אימרו לי במלוא הכנות כמה מן הקולות של הכותבים הערבים הישראלים מובאים לידיעת הציבור הישראלי? כן,אני יודעת שעכשיו יקפצו כמו נחום תקום מתוך הקופסא כמה מגיבים שיאמרו אני מכיר את זה ואת זה ואת זה אולם מיד נגלה שאלה שמכירים את הכותבים הישראלים-ערבים מכירים אותם מפני שזה המקצוע שלהם הם עוסקים בספרות באופן מקצועי,אבל הנקודה כאן היא הציבור הרחב, הכל מכירים את עמוס עוז כי הוא נכנס לקאנון הספרותי שלנו (היה מי שעזר לו להיות כל כך מוכר זה היה בשיתוף פעולה מלא של המימסד) ושוב דוגמאות לא חסרות,
אני סבורה שמוספי תרבות אמורים לשאוף להביא לידיעת הציבור הרחב(זה תפקידו המקורי של עיתון, ושל תקשורת באופן כללי) מגוון קולות רחב ככל הניתן לחשוף את הציבור הרחב לכמה שיותר קולות וגוונים המתקיימים במרחב הישראלי, אולם לעניות דעתי זה לא מה שמוספי התרבות עשו ועושים, יש להם את ה-"חבר'ה" שלהם וכל פעם כשעורך מתחלף גם ה-"חבר'ה" מתחלפים זאת הפוליטיקה שמאחורי עולם הספרות ועולם האמנות באופן כללי (זה לא קורה רק בספרות, זה קורה גם בתחום של האמנות הפלסטית)
וכך נוצר מצג שווא של מה שקורה באמת , אף אחד כאן לא ישכנע אותי שאין כותבים ישראלים ערבים מצויינים, אף אחד כאן לא ישכנע אותי שאין כותבים אתיופיים מצויינים,או מהגרים מרוסיה ואולי יש אפילו כותבים נהדרים בין מהגרי העבודה החיים בקירבנו רק שאף אחד לא טרח לצאת ולחפש אותם,והם קיימים אני בטוחה בכך איך אמר מיכאלאנג'לו "אתה לא מפסל סוס,אתה חושף אותו מתוך האבן בה הוא היה כלוא"אז לעניות דעתי כפי שאני קוראה את מפת התרבות הישראלית יש כותבים מצויינים בכל מיני מקומות רק שהבעיה היחידה שלהם היא שהם לא "בחבר'ה" לא שייכים לבראנז'ה, והבראנז'ה מחפשת מתחת לפנס זה הרבה יותר קל לחפש מתחת לפנס מאשר לשוטט בסמטאות האפלות של החיים ושם לגלות אוצרות,וכך לאט לאט מוספי התרבות שכותבים כל אחד על החבר'ה שלו ועל המילייה שלו מהלכים שיממון על הקוראים שכבר נמאס להם לשמוע על חיבוטי הנפש של אותם חבר'ה שוב ושוב ושוב
כרמלי הוא לא עיתונאי תרבות הוא משורר. וראה את כתם עיתון לשירה כדוגמא ל"כתב עת" לעניות דעתו הענייה של זה וגו'
האידיוט שראיין את דב אלפון, אמר שמבחינתו כתיבת ביקורות היא רק חלטורות ואחר כף נזרק עם בעיטה בתחת ממוסף הספרות של ידיעות אחרונות
מקוראיו במאמר מיוחד במוסף הספרים האחרון
כאן
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/970262.html
גם מספר על הסכנות הטמונות במקצוע עורך מוסף עיתון הפסרים מסופרים נזעמים .
לך לשלום מר משעני
פרצתי בבכי וכמעט טבעתי בדמעותי, ועכשיו אתה שוב פותח את הברז.
אותך לסיכות