|
אני שמח לבשר על פתיחה של מדור קבוע פחות או יותר של ביקורות וניתוחי פיזמונים שיכתבו בידי חיים מזר שיצטרף בכך אל מבקר השירה והפזמונים הקבוע שלנו ירון ליבוביץ' ( שחוזר בקרוב עם מאמר חשוב על יוצר שנוי מאוד במחלקות בעולם השירה הישראלית כיום ) .בכך מקווה האתר לשים דגש לראשונה על פזמונים חשובים ומעניינים לא דווקא ולא רק מהבחינה מוזיקלית במקרה הטוב או מבחינה רכילותית במקרה הרע כפי שמקובל בכלל מדורי ביקורת המוזיקה האחרים אלא גם מהבחינה הטקסטואלית ואף האינטלקטואלית שלרוב לא שמים אליה לב כלל. אנחנו מקווים להביא בכך לשינוי ליחס לתחום הפזמונים תחום שאליו מתייחסים בדרך כלל בזילזול מתנשא. ויש להודות במידה רבה של צדק .מאחר שהרוב המוחלט של הפזמונים ובראש ובראשונה כמעט כל אלו שנכתבים בידי זמריהם הם זבל טהור. אבל כפי שאמר פעם תיאודור סטרג'ון לגבי תחום ספרות המדע הבדיוני " 90 אחוז ממנו הוא זבל אבל יש עוד עשרה אחוז ששווים התייחסות רצינית ".וזה נכון גם לגבי הפזמונים . אנו במדור זה מעוניינים להסב את תשומת הלב לאותם עשר אחוז של הפיזמונים בשפה העברית.ולעשות זאת בצורה רצינית . . וכעת חיים מזר יוצא לנתח את אחד השירים הידועים ביותר של להקת הרוק הידועה בותר ומאריכת הימים ביותר בעשרות השנים האחרונות .להקת משינה .. חיים מזר הוא במקצועו מדריך בכפר נוער ויש לו נסיון רב בעבודה עם בני נוער במצוקה , והוא מראה שעד כמה שהדבר מדהים אפשר להשתמש דווקא באחד משירי הנונסנס הידועים של להקת משינה לעזרה לבני נוער שבמצוקה .
|
פזמון רוק כגלאי מצוקות
מאת חיים מזר
לפעמים אני מוצא את עצמי תוהה האם יש קשר שבין קונצרט הרוק או האזנה לתקליטור שלו לבין מצוקה של גיל?
על פניו, המימד הראשוני שנוער מוצא בו את מקומו הוא הקצב.
המאזינים למוסיקת הרוק נסחפים עם הצלילים ומרגישים צורך לרקוד.
המימד השני הוא טקסטואלי.
מחברי הטקסטים קרובים בגילם לבני הנוער ולכן קרובים אליהם גם בדרך החשיבה ושיריהם יכולים לשמש כמעין צילום רנטגן של תחושותיהם.
דוגמה טובה לכך הוא שירה הראשון של להקת "משינה"- "רכבת לילה לקהיר".
שיר זה יכול להשמע כשיר נונסנס. קשה לראות ממבט ראשון את הקשר בין מצב רוח דכאוני לרכבת
השועטת לקהיר, והקשר אכן קיים. שיר זה מתאר הידרדרות ממצב רוח דכאוני עד לאובדן השפיות.
מתואר כאן מצב רוח קודר עם הלך רוח פסימי מלווה בתחושה של חוסר מוצא. ננתח מצב זה בית אחר
בית.
מילים אהוד בנאי
לחן שלומי ברכה
בית ראשון:
אני כל כך עצוב לי ושמש על העיר
ודיזינגוף נראה לי כמו רכבת לילה לקהיר
בין כל הצלילים מחפש סימן
יושב בצד הדרך
יושב ליד הזמן.
בפתיחת בית זה הכותב מצהיר שלמרות שהשמש מאירה את העיר ושיש לו היכן לחיות,העצבות
שורה בנפשו.ברוב יאושו הוא מדמיין לעצמו את רחובה הראשי של העיר,רחוב דיזינגוף סמל של
חיות,נהנתנות ופעילות בלתי פוסקת כ"רכבת לילה לקהיר". לא רק שאין שום רכבת הנוסעת לקהיר,
אלא היא גם נוסעת בשעה בלתי מקובלת,שעה בה אנשים מן היישוב נמים את שנתם.הכותב מנסה
לברוח למקום ולזמן בלתי מוגדרים.להינתק מהמועקה שלו ובתוך זה כהגדרתו הוא "מחפש סימן"
ליציאה ממצב רוחו הקודר.
בית שני:
בחדר הסגור בדידות מקיר לקיר
ואם אצא החוצה המצב רק יחמיר
אז אני שומע צליל מאוד מוכר
מגיע מלמטה רחוק מהכיכר.
בית שלישי:
בתוך תוכי קודח
אני יוצא לעיר
עולה על הרכבת
רכבת לילה לקהיר.
הסימן לא נמצא.מצבו רק מחמיר. ההחמרה מתוארת בבית השני. בתארו את עצמו "בחדר הסגור
מקיר לקיר" מספר הכותב בצורה מברקית כי הוא נעול בתוך החדר, כאשר תחושת הלבד שלו היא
טוטלית.
הביטוי "מקיר לקיר" מזכיר ביטוי פרלמנטרי של קואליציה מקיר לקיר-התמיכה בממשלה
היא טוטלית. כך גם הוא אסוציאטיבית. תחושת הבדידות בחדר בו הוא נמצא,מורגשת בכל פינה והיא
עוטפת אותו מכף רגל ועד ראש. יציאה מהחדר היא בלתי אפשרית. מצבו רק יחמיר. חבל ההצלה הוא
שקשוק גלגלי הרכבת. מכיוון שהוא לא יכול פיזית לצאת מהחדר,משתמע שעל כנפי הדמיון הוא עולה
על רכבת הלילה לקהיר. הוא בעצם נוסע לשום מקום ולשום זמן.
בית רביעי:
אללה הוא אכבר
גילה גילה בוטשה בוטשה בודהי
גילה גילה גיש אל כלבא.
בית זה הוא שילוב של מילים בערבית ומילים בג'יבריש-מילים והברות חסרי משמעות.שורה ראשונה
בערבית,שורה שניה ושורה שלישית פותחות בג'יבריש ומסתיימות בערבית. הכותב מספר שהוא
מגיע אל מחוז חפצו והיא העיר קהיר. אבל את חבל ההצלה המיוחל הוא לא מוצא. בשימוש בשפת
הג'יבריש הכותב בעצם בורח לתוך שפה שלא קיימת.יתרה מזאת ,מרווח הזמן שבין שורה מושרת
אחת לשניה הוא גדול. לא קיים הרצף והשטף שבבתים הקודמים. השימוש ביכולת הוורבלית הולך
ומצטמצם. הבריחה היא טוטלית ומבטאת תחושת יאוש וחוסר מוצא, הכותב מאבד קשר עם המציאות-
הוא מאבד את שפיותו.
שיר זה אם כך הוא בעצם שיר בריחה מהכל.
ואם כך האם יש בכך משום תמונת שיקוף של נוער המרגיש כי הוא הולך לאיבוד ולא מוצא את מקומו בשל העוצמה הרגשית החזקה המבוטאת כאן?
עובדים סוציאליים העובדים עם נוער יכולים להשתמש בו לבדיקת תחושות רגשיות שלהם. לבדוק עד כמה הם מזדהים עם שיר זה וכמודל לבחינת תוכניהם של שירי רוק אחרים בבחינת תמונת רנטגן לשיקוף בעיותיהם ברמת המקרו של קבוצת גיל וברמה הפרטנית.
עוד ביקורות פזמונים של חיים מזר
13 תגובות על “להקת "משינה" כגלאית מצוקות: ניתוח הפזמון "רכבת לילה לקהיר"-חיים מזר”
השיר נכתב על ידי אהוד בנאי (למעשה, כך הוא סוף סוף הצליח להתפרסם אחרי שנים של ניסיונות כושלים לפרוץ), אם כי הפתיח הוא פרי עטו של שלומי ברכה, שהתחיל לכתוב את הטקסט אבל לא היה מרוצה ממנו פרט לשתי השורות הראשונות:
אני כל כך עצוב לי ושמש על העיר
ודיזינגוף נראה לי כמו רכבת לילה לקהיר
מדוע זה חשוב? מפני שידוע על מה כתב ברכה: הוא ויובל בנאי היו בשירות חובה בצה"ל בזמן מלחמת לבנון הראשונה. העיר היא תל אביב כמובן, והשורות מתייחסות להלם של חייל החוזר לסוף שבוע משדה הקרב בצפון אל העיר הגדולה ומגלה שהכל כרגיל, החיים נמשכים בשגרה ובשמחה, והסובבים לא מודעים לאימה המתרחשת במרחק שעות נסיעה ספורות. בחופשה שלו הלך בנאי עם חברים להופעה כלשהי של להקה שהגיעה מחו"ל, והדיסוננס בין הקהל הנהנה והרוקד והזכרונות מלבנון שהמשיכו להכות בראשו הוא נקודת המוצא של אותן שורות. השמש שבחוץ והסערה שבפנים.
באלבום הראשון של משינה יש עוד התייחסויות קטנות למלחמה, בראשן "התותח מצלצל פעמיים". אלא שגם הוא מסתיים בסוף טוב, כמו ניסיון לא לחטט בפצע.
רלונטי לכל השאלות האחרונות שצצו במחקרים כאן ובחינוך בכלל.
לחיים – בהצלחה רבה והרבה חומר לניתוחים עתידיים
לפי אתר אבטיח (משום מה אני לא מוצא את זה שם כרגע), "גילה גילה בוצ´ה בודי" ו-"גילה גילה צ´צ´ה קרדה" הם משפטים שאהוד (או יובל?) בנאי זכר במעוות מהילדות שלו כמשפטים בפרסית שנאמרו בבית. גילה זה שם של מישהי.
– "גילה גילה בוצ´ה בודי" זה שיבוש של "גילה גילה איפה היית?" (במקור "גילה גילה קוג´ה בודי").
– "גילה גילה צ´צ´ה קרדה" זה שיבוש של "גילה גילה מה עשית/עשתה?" (במקור "גילה גילה צ´ה קרדה").
ואני בספק רב אם השיר כולל את המשפט "אללה אכבר" – לי זה לא נשמע ככה.
בכתיבת ביקורת המתיימרת להיות איכותית ובאתר המכבד את עצמו כמו הבלוג של אלי אשד, כדאי להשקיע שתי דקות במחקר פשוט באינטרנט ולציין שהשיר נכתב כתגובה למלחמת לבנון (הראשונה…)
כמו כן, אין שום התייחסות לכך שהמילים דווקא לא נכתבו ע"י משינה, אלא ע"י אהוד בנאי, שהוא אחד מהפזמונאים הגדולים במוסיקה העברית. האם כותב הביקורת שם לב לכך בכלל? (מעבר לציון שמו של כותב השיר)
ולסיום, ההבטחה שבכותרת לא ממומשת, כי מעבר למשפט וחצי בסיום הכתבה, אין הסבר ממשי על איך באמת משתמשים בשיר כמכשיר לגילוי מצוקות ואין אף דוגמא או הסבר מפורט לתהליך.
לסיכום – אחת הביקורת המוזרות שקראתי בחיי. אשמח אם ה"ביקורת שלי על הביקורת" לא תימחק.
ביקורת השירה שונה מביקורות של טקסטים מכל סוג אחר. היא טובה רק אם אין בה הגדרות מחייבות, כאשר אדם אחד מצליח הבסיס ליצור מצב של פתיחות אל השיר כתופעה, ומתוך כך המבקר פותח נושא למחקר מסקרן. לכן, רצוי שיהיה כתוב בצורת פתיח לנושא גדול ממנו, לכן כל מידע שיתווסף לשיר, כל פרוש ימלאו את החללים האין-סופיים של משמעויות,
וכך, בסופו של דבר, ייעשה גם ברור יותר איך להשתמש בשירים במקרים של מצוקה רגשית בכל גיל! כלומר, המסקנות מהניתוחים חייבות להיות אינדיבידואליות,
לא כדאי לתת מרשם הדומה להגדרות של הגדרות.
ואפילו למחנך, החופש עצמו של שימוש בתוכן מורכב ומרגש, הוא המקור להשראה!
בכל אופן, אוסף של מידע, היבטים, שאלות, הערות והצעות ייעשה טוב לכל טקסט, יעשיר את המחקר, והעיקר שיקרב אותנו ליישום השירים בשטח.
"תרדמה נפלה עלי, ויאמר לי חכם
בשושני ששון איכה יזכה נרדם?"
שירים דווקא חוב"ב קורא הרבה ומצטט =אפילו כאן- לא מעט. לעומת זאת פרשנות שמרסקת שינים כמו שכאן גורמת לו להרגשת מחנק…
מיטב השיר כזבו – ומהות השיר היא היא זו שנעלמת כשמנסים לפרשו..
רוצים סיכות?
לשיר של "מדנס" , "ספינת לילה לקהיר"
הלחן והעיבוד וגם שם השיר הם מחווה/ציטוט/ יש האומרים העתקה מ"מדנס"
מה דעתכם?
לא של משינה.
יש לאהוד בנאי הרבה מאוד שירים שקשורים לעירוניות, לבריחה, להתנתקות
"
לפני שהטפטוף יהפך למבול
אני חייב למצוא שער לא נעול
כי שוב חזר אלי הבלוז
חייב לצאת, חייב לזוז
על הכביש המתפתל בין עכו לצפת
בטבריה על המזח, יורד עד לאילת
נפלט, נמלט, מבקש עיר מקלט
"
"עיר מקלט/ אהוד בנאי
השיר הזה למעלה דומה לעיר מקלט
ולעוד שירים של א. בנאי.
אם לוקחים שיר אחד שלו לא רואים את זה
צריך לקחת את הרוב ואז לעשות מאמר
לא לפי שיר אחד.
וגם שם השיר מושפעים קשות מ"מדנס", מה לעשות
גם "ריקוד המכונה", אגב, הוא מחווה לקטע אחר של "מדנס" …ודומה לו דמיון מדהים
במאמר ביקורת נוסף של חיים מזר
להקת משינה והתבגרותה של אנה
http://www.notes.co.il/eshed/46696.asp
בתקליטם השני "משינה 2" ( 1987 ).אלבום שלא זכה להצלחה,בעקבות כשלונו הלהקה כמעט והתפרקה.
שיר זה שהקדים את זמנו נחשב לאחד משירי "הפילק " שיריהם של חובבי המד"ב והפנטזיה הישראליים הראשונים.
אולם חיים מזר מוצא בו גם אלמנטים פסיכולוגיים שונים בתיאורו ר זוג נשוי שבו האישה כמעט ואינה רואה את בעלה העסוק בדברים אחרים .בשיר מתואר גבר בעל עולמות תוכן פרטיים בצורה מוגזמת עד כדי חוסר נכונות לשתף בהם את האישה שבצידו. . כל אחד מהם חי את חייו לחוד יותר מאשר שניהם ביחד.
ראו
להקת משינה ועמלק
http://www.notes.co.il/eshed/57301.asp
[…] חיים מזר על להקת משינה כגלאית מצוקות […]
[…] להקת משינה כגלאית מצוקות עוד מאמר של חיים מזר על משינה […]