"אני רוצה לאמר לך משהו מדהים " אמרה לי ידידה מרצה בספרות " יש לי רושם ברור שהסטודנטים שלי יודעים כל שנה פחות ופחות "
איך זה ייתכן עם האינטרנט והויקפידיה הם צריכים לדעת כל שנה יותר ויותר ועל יותר דברים. .
"נכון אבל עובדה בכל שנה כשאני שואלת את הסטודנטים החדשים שלי שאלות אלמנטריות בידע כללי פחות ופחות מהם יודעים לענות בניגוד לתקופה שלפני האינטרנט ".
כל שנה למשל אני שואלת אותם מי היה "וולטר"או "ה.ג. וולס " וכל שנה פחות ופחות ידיים מושטות של אנשים שיודעים לענות .
ואני שומעת שזה כך גם ממרצים אחרים וגם בתחומים אחרים .
יש לנו רושם ברור שהיום עם האינטרנט אנשים יודעים פחות מאשר בתקופה שלפניו כאשר אנשים קיבלו מידע מספרים ".
אולי אפשר להסביר זאת בכך שעם הגודש והזמינות האדירה של המידע אנשים פחות מתעניינים בידע כללי ומעדיפים לדעת רק מה שאפשר על "כוכב נולד " או על הישרדות ".או "פריס הילטון ונינט.
אז לאמר זאת בצורה אחרת שייתכן שאנשים יודעים הרבה יותר אבל על נושאים שונים מבעבר ,הם לא יודעים כלום ב"ידע כללי" בהיסטוריה ובספרות וכו' אבל יודעים בתולדות "כוכב נולד " ובתולדות "הישרדות ועל מחשבים וכו' ..
ואולי כפי ששמעון פרס אמר היום עם הויקיפדיה אינך צריך לדעת כלום בהיסטוריה ?
אני בכל אופן בכתבות שמועלות כאן לא לוקח צ'אנס ,כל שם וכל אירוע שמוזכר אני יוצא מנקודת הנחה שהקורא הרגיל אינו יודע עליו כלום ונותן אותם מקושרים למידע נוסף בעניין ,בתקווה ( קלושה) שמישהו יטריח את עצמו ללחוץ עליהם וכך יגיע למקור מידע בעניין וידע נוסף.
בתור דוגמה כאשר מוזכר השם "אברהם עופר " בכתבה על הסופר אריה קרישק שכתב רומן המבוסס על התאבדותו , מישהו מהקוראים יוכל ללחוץ על השם כדי לברר מיהו אותו " אברהם עופר " ( שר שהתאבד ) שרוב הקוראים הצעירים יותר מן הסתם לא שמע את שמעו ולקבל עליו פרטים נוספים. .
אבל לך תדע כמה אנשים אכן עושים זאת .
.לא הרבה מן הסתם.
ולך תדע ,האם בגלל השפע העצום באינטרנט אנחנו רק יודעים פחות ומתעניינים בידע פחות ?
14 תגובות על “היעלמותו של הידע הכללי ?”
רשימה יפה על נושא חשוב. יישר כוחך אלי
כל טוב
א. ויילר
ואולי, הבעייה היא בכלל בעיית זכרון? אולי הזכרון האנושי נפגע במהלך השנים? אולי משתמשים בו פחות כי יודעים שקל יותר לשלוף מידע בדרכים חלופיות, שפחות ופחות צריך להתאמץ ולהיזכר?
כמידענית, אני יודעת שהכלים לשליפת מידע כל כך רבים ומגוונים (מעבר לויקיפדיה הפופולארי) כך שפחות ופחות צריך להשתמש בזכרון, וזה טבעי שכל אחד ידע יותר בתחום שבאמת מעניין אותו. אמש ראיתי את הסרט "מתים על החיים". אחד הגיבורים הראשיים (מורגן פרימן), מכונאי רכב, הפגין ידע כללי מופלא ובלתי שיגרתי. נהניתי מהשימוש בידע כללי בסרט. ממליצה בחום. מצחיק, אנושי, מרגש וחוויתי.
היתה כאן אופנה שלטת של "הילדים רק משננים כמו תוכים". במקום שיקחו ביקורת מוצדקת אך יגבילו אותה וינתבו אותה ללמידת כלים (חשיבה ביקורתית, דרכי השגת מידע), התוצאה היא לעתים קרובות סתם בזבוז זמן. כמות החומר שנדרשת היום כדי להשיג בגרות קטנה מזו שהיתה לפני עשרות שנים, לפחות במדעי הרוח.
לצעירים יש פשוט ידע אחר בתחומים שהמבוגרים אינם מבינים בהם. ידע זה עניין דורי, ומשחר ההיסטוריה המבוגרים מתלוננים שהדור הצעיר בור ועם הארץ.
דבר אחד לא השתנה – אנשים שקוראים יותר יודעים יותר, בין אם קוראים בספרים או באינטרנט
ישנה תפיסה לפיה התפתחות יכולת ייצור המזון בעולם גרמה לכך שפחות אנשים מתים ברעב והמחסור כבר אינו ממשי. בעקבות השינוי בזמינות המזון, היה שינוי באידיאלים – פעם אדם שבע (ושמן) היה האידיאל, לעומת אדם שמסוגל להתמודד עם עודף המזון (ורזה) כיום.
התיאוריה של זמינות המשאבים מתאימה גם לנושא הידע: הידע הרבה יותר זמין היום והוא כבר אינו מהווה גורם משיכה ואינו מהווה סמל סטטוס. פעם להיות למדן וחכם היה בעיה של זמינות משאבים, נגישות למידע וידע, ואילו היום הכל במרחק של לחיצת גוגל. מה שהפך להיות משאב מוגבל הוא הפרסום והזוהר, אותם מובילים ערכים אחרים מאשר שקדנות, קריאה ולמידה.
יש תופעה פסיכולוגית ידועה שאומרת שככל שיותר מידע זורם למוח כך הזיכרון והיכולת לזכור נפגמת. כמות המידע באינטרנט היא אדירה, קשה להתמקד, לכן קשה לזכור.
למידה טובה בעיקרה היא בעיקר התמקדות בנושא אחד וחקירתו לעומק, יש אנשים שילמדו טוב יותר עם מנחה ולא מול האינטרנט, כך הם גם יזכרו טוב יותר את החומר, האינטרנט מהווה סוג של למידה עצמית ורבים רבים אינם מסוגלים לזכור ולקשר מהמסות האדירות של החומרים כלום.
למידה בלי גבולות איננה תמיד תורמת.
מאחר, שהכל היום נמצא במרחק של לחיצת כפתור.
אני מניח שרבים מרשים לעצמם "לשכח", כי האנרגיה הכרוכה בלחפש את המידע מחדש נמכה.
לעומת שעבר (הלא כל כך רחוק), למצוא מידע היה כרוך בעבודה לא קלה.
אני לא משוכנע. יש הרבה עובדות שאפשר ללמוד בלחיצת בפתור אבל הבנה וניצול של ידע נובעים מיצירת קשרים בין פיסות האינפורמציה. את הקשרים האלו האינטרנט עדיין לא יוצר לנו, וכך מי שאין לא את הידע גם לא יוכל ליצור את הקשרים למרות שיש לו את "אוריינות החיפוש ברשת".
הגברת, הפרופסור, שרת החינוך יולי תמיר, במשחק "אחד נגד 100" (מול 100 ילדים) לא ידעה כיצד נראה הסמל של ICQ. כי תחומי העיסוק והידע אינם קופאים על השמרים, הזמן לא נעצר יתכן שהגברת, המרצה, לא יודעת הרבה דברים שתלמידיה כן יודעים.
למה הקימו את רשימות? לא כדי שאנשים ישכילו ממה שכתוב בו? תגיד לי איפה כל הכותבים האחרים? על מה הם בדיוק כותבים? אתה היחיד שכותב על מגוון גדול של תחומים ומראה שיש לך ידע כללי מהמם. אתה מתעסק בכול מכול אם זה הסטוריה, שירה, פוליטיקה, מדעים. תמשיך ככה. נהנה לקרוא אותך. יאיר.
1. האם ייתכן שסטודנטים היום יודעים אלפי מושגים שלא ידועים לסטודנטים שידעו מי הוא וולר? אולי מעגל הידע התרחב מעבר לריבוע הפורמאלי המוכר עד לפני כמה שנים?
2. האם ייתכן שסטודנטים היום מתנהגים בצורה שבה הם אינם רוכשים ידע רחב וכללי משום שבעולם של שיתוף מידע רב תחומי חופשי וזורם עדיף להתמקד באשכול מסויים ואת השאר לינוק בזמן אמת ממוקדי ידע אחרים?
אין לי תשובות. אבל אבחנה לפיה סטודנטים יודעים פחות משום שבמקצוע מסויים, שמתייחס בעיקר לנושא שמתרחק ממעגל הידע מידי שנה, היא לא מבוססת לחלוטין בידיוק כמו התגובה שלי לפוסט הזה. אני לפחות רשמתי את האבחנות שלי כשאלות, ולא כאבחנות.
פעם, כשהייתי ילד ונער, זכרתי בעל-פה מספר עצום של מספרי טלפון – של חברים ובני משפחה.
היום, משהומצא הפלאפון עם הזכרון האלקטרוני אני כבר לא טורח לזכור כלום. אפילו את מס' הטלפון של אימי אני כבר לא זוכר – בשביל מה יש זכרון וחיוג אוטומטי בטלפון?
יתכן שזהו המצב אם הויקיפדיה. תלמיד/סטודנט שצריך מידע מסוים מריץ בגוגל, מעתיק מה שהוא צריך, וחסל סדר שיעורי בית… מקסימום, אם יצטרך להיזכר שוב בפרטים, הוא תמיד יוכל לשוב ולהריץ בגוגל – אז בשביל מה בעצם לזכור ולשנן? – הלא כן?
בשנות ה70 עוד למדנו לזכור – יותר מאשר לחקור…
היום מי שרוצה לחקור ולערוך נושא מסויים לעומק, עדיין חייב ללכת לחומרים רבים ולזכור את הקישורים בין הקישורים והנוסחאות. כלומר, מי שרוצה להיות בעל משקל בעיני עצמו ובעיני אחרים בסופו של דבר, אין לו בררה, אלא ללמוד לזכור… רק מה? הפעם- ללא הרגלי ילדות שימושיים למדי (שזה מקשה),
אך מצד שני, המקצוען הוא זה שמתעמק לאורך ולרוחב במה שהוא בוחר לעצמו כתחומו, הוא המלך, כל החלטתו גורלית ליישום יכולתו. האם זה לא כיף?
לכן היום, יחסית לעבר, לפחות מהתרשמותי לגבי עצמי, יש אפשרות להגיע לידע אישי -כללי- נחוץ(!). (בדומה לאלי אשד?)
פשוט זו בחירה אישית.
היישום חפשי האישי דורש מאמצים מסוג אחר, בזמן פרטי אחר, על חשבון דברים אחרים…
נראה, שסטודנטים בארץ זקוקים לזמן הזה של הלמידה העצמית, רצוי שיקבלו תמיכה כלכלית, כדי שהגורל היפה הזה של הידע הכללי – המחודש בעידן החופש שלנו, יהיה לרשותו של כל מבקש.
אולם, הזמן שאבד בילדות, מסיבה זו או אחרת, יתבע את המחיר בגיל "המודע לעצמו".
בעיה היא שלא תמיד ההיזדמנות להשקיע וללמוד כילד- משמע באין חופש, מתאימה לאורח החיים האישי שנוצר.
כעיקרון, פיתוח הזיכרון אפשרי בכל גיל.
אני אוהבת להיכנס למקומות שרק לי נועדו, ולי חיכו, זה מהנה. כאילו היחסים ביני ובין הידע הופכים להיות אישיים, אינטימיים- כך אפילו אפשר להישאר בתחושה שאתה לא לבד בעולם המנוכר הזה.