משימות הריגול של אריה קרישק

ספרו "הרציני " הראשון של קרישק היה שומר אמונים(מסדה 1976")

 ספר שעסק בידידות עמוקה בין גברים ספר שהיום היה נחשב אוטומטית כספר העוסק באהבה הומוסקסואלית .
אבל קרישק מכחיש בתוקף .
יש אנשים שזהו שם סממנים הומוסקסואלים אם כי אני לא רואה זאת וזה קצת מעצבן אותי אבל נכון ש חשדו בי בהומוסקסואליות וגם קיבלתי הצעות שונות בנידון בעקבותיו .

.עשרים שנה לאחר מכן ירון גולן ביוזמתו הוציא את הספר לאור מחדש עם שינויים קלים תחת השם הנאמן ( שומר אמונים ) (.הוצאת ירון גולן 1996) .
קרישק : הוספתי אז הקדמה ספרותית שקשורה לעלילת הספר וכתבתי רשימה שסיכמה את פועלי ועל שומר אמונים לאחר 20 שנה. אבל גם אז זה לא זכה להצלחה מי יודע ממש . .

ואולי אחת הבעיות שעמדו בפני הספר כשפורסם נראה שהיום זה כבר בלתי אפשרי לפרסם יותר ספרים שעוסקים בידידות פשוטה ולא מינית בין גברים או בין נשים ,ואולי בין גבר ואישה . זה כבר לא מתאים לרוח התקופה .

ספרו השני הידוע והנפוץ הרבה יותר .היה "קפצונים " (אור עם 1978.)

זה היה ספר אירוטי למדי לגבי זמנו ( אבל כרגיל היום לא יעורר אפילו הרמת גבה וכו') שעסק בהתעוררות המיניות אצל שלושה בני נעורים. הספר הנ"ל הופיע ובכלל לא מקרה זמן קצר לאחר ההצלחה של הסרט "אסקימו לימון" של בועז דוידזון שעסק בנושא דומה.
"קפצונים " אכן נקרא יותר מכל דבר כגירסה עכשווית של "אסקימו לימון"עלילות שלושה נערים וחוויותיהם המיניות הראשונות צרותיהם בתיכון והסתבכות קלה עם סוחר סמים .
הספר שתיאר את הנוער הישראלי כמתעניין בעיקר במין ובבילויים לא יעורר היום גבה אך בזמנו היה מדהים וזיכה את מחברו בקיטונות של התקפות ,בזמן שבני נוער קראו אותו בשקיקה ועם יד אחת.

קרישק : יש לי, לדעתי-הלא-אביונה-במיוחד, תרומה קטנה ורטובה לספרות הסקס העברי  שהייתה רב-מכר גדול בהוצאת "אורעם" העשקנית – "ק פ צ ו נ י ם" , שראה אור ב1978 ומאז זכה לתפוצה רבה והביא לי לא רק כסף טוב אלא גם כמה קולנוענים זבים ואפילו מכתבי מעריצים. (אבל,אלאס, לא מעריצות..) .תאר-לעצמך.

מה הייתה הסיבה לכתיבת "קפצונים " שכל כך שונה מספרך הקודם ?

קרישק :פנה אלי אז אורעם שץ המו"ל של הוצאת אור עם ( הוצאה שהיום ידועה הודות כמולית של ספרי מיסטיקה א. א. ) שאז פתח את ההוצאה שלו ושהיכרתי אז כסוכן ספרותי . הייתי אז איש נשוי צעיר וכתבתי לצרכי פרנסה דברים מכירם יותר כמו ספרי הפטריק קים .ואז היה הסרט אסקימו לימון שזכה להצלחה גדולה. . והוא אמר לי בוא נעשה דבר כזה בספרות ספר על חבר הצעירים משוגעים לסקס וכל מה שמתרחש סביבם .
.ניסיתי לעשות אותו יותר אישי מלא אמירות על מצוקתם של בני הנוער.אבל לא נראה לי שמישהו התרשם מזה במיוחד .אבל זה זכה להצלחה גדולה בשוק וכך הישיג את המטרה. עובדה "קפצונים " הפך לבסט סלר ונמכר יפה עד היום בידי אור עם אם כי המחבר לא מקבל עליו משום מה שום תגמולים ותמלוגים .
.
ואגב ידיד שלי מהצבא בחור בשם רימון בן יקיר  שהוא היום מסעדן צמרת וראש איגוד המסעדנים ובעל רשת מסעדות טוען בעקשנות לפני כל מי שרוצה לשמוע ואין הרבה כאלה שהספר מבוסס עליו ועל חייו משום שהדמות הראשית נקראת רימון .
למעשה הוא ניכס לעצמו את הספר .הדמות לא באמת מבוססת עליו חוץ אולי מהשם. למעשה הדמות היא הרבה יותר "חנונית " מרימון האמיתי שהיה הרבה יותר נמרץ ובוטח כצעיר . אבל אם הוא כל כך אוהב את הספר וכל כך גאה להיות קשור אליו אז למה לא?
לקריירה שלי כסופר הוא לא תרם דבר. "שומר אמונים" נתן לי תדמית של סופר צעיר ורציני .והעובדה שעשיתי סטייה ופירסמתי ותחת שמי רומן סקס גרמה להתקפות מרושעות עלי של עירית שמגר במעריב שהיציגו אותי כפורנוגרף ישראלי . קפצונים התקבל בבוז ובקריאות "גוואלד" .
הספר היה כה מצליח שעד היוםהיו כל מיני ניסיונות לעשות אותו לסרט בידי אנשים כמו גדעון גנני דורון ערן ועוד מישהו. עד היום היו לפחות שלוש פניות לעשות מימנו סרט
אבל למרבית הצער שום דבר לא נעשה איתו.

מן הסתם כל ההמשכונים לסרטי "אסקימו לימון" חיסלו את כל השוק שאולי היה לגירסה קולנועית ל"קפצונים ". ..

..

חוזה המחתרת היהודית

תמונות   מ"קשר הדבש " סרט מתח פוליטי על קונספירציה רצחנית.

 אריה קרישק ויעוד לבנון יוצרי "קשר הדבש ".

קרישק וחברו יעוד לבנון היו חלק מקבוצה של חברים יוצרים שחלמו על קולנוע ותיאטרון וההעלו הצגות בחוג דרמטי בחולון והסריטו סרטים ב16 מ"מ . חבורה שכללה בין השאר את אייל ברטונוב ,מיכה לבינסון ורוני פרנקל ז"ל .
.קרישק היה הכותב הקבוע סרט אחד ואף ביים עם איל ברטונוב ורוני לויסון "צחוק במלבנים הלבנים ".
קרישק : עשינו שלושה סרטים קצרים . ששניים מהם זכו בפרסים ראשונים בתחרויות . :אחד מהם היה" צחוק במלבנים לבנים" סיפור של 24 שעות ב"אפטר" של חייל שחוסר מהמלחמה של ששת הימים ונעשה ב68 עם מיכה לבינסון .אחר כך עשינו וסרט בשם "עוד משהו " ב69 המוצלח שבהם ועסק בהווי חיי האהבה של קבוצת צעירים ומזכיר קצת את הסיפור שלי "הקיץ בו חזרנו" .ובעוד משהו הדמות הראשית היא חייל ואיש תיאטרון שגילם אותו רוברט פריז

המפורסם סרטיהם בכל אופן היה קשר הדבש עם יעוד לבנון , זהו סרט מתח פוליטי בן 51 דקות
קרישק וידידו מנוער יעוד לבנון החליטו לצלם את הסרט בגיל 24 הם כתבו ביחד וצילמו ביחד ולאחריו נותקו יחסיהם .
"קשר הדבש "  עוסק במחזאי שמאלני ( מישהו המזכיר בהרבה יותר משמץ את חנוך לוין ) המעלה קברט סטירי ( המזכיר בהרבה יותר משמץ את "מלכת האמבטיה " של לוין ) במועדון יפואי הגורם למהומות והתפרעויות בקהל .
המחזאי נרצח על ידי אירגון צבאי ימני חשאי אולי מאחר שאיים לחשוף את סודותיו או אולי פשוט מגלל שדעותיו והפופולאריות שלו בציבור אינן מוצאות חן בעיני חברי האירגון . .
עיתונאי ידיד של המחזאי שאותו מגלם גדליהו בסר מנסה לחקור את הפרשה המושתקת משום מה על ידי מפקח בכיר במשטרה .הסוף הקודר והפרנואידי של הסרט מצביע על כך שהקשר של האירגון הימני הרצחני משתלט בעצם על כל זרועות החברה משני צידי החוק.

הסרט תיאר בריאליזם יחסי ( מאוד ) את עלייתו של גוף מחתרתי טרוריסטי המזכיר מאוד את גוש אמונים מחד ומחתרת הר הבית מאידך ומבצעי ההתנקשות שלו כנגד אנשים שאינם לטעמו .
אחת הדמויות בסרט שאותה מגלם עזרא כפרי מזכירה עד להפליא את מנהיג גוש אמונים חנן פורת .

הסרט ( שהוסרט במקור ב16 מ"מ המתאים רק להקרנות במקרנות ביתיות ולא על מסך הקולנוע ) לא הוקרן בטלוויזיה אך הוקרן בקיבוצים ועורר דיונים רבים למעשה יש בו נבואת זעם שמבחינות רבות התגשמה מאז יצירתו ( ומבחינות אחרות לא התגשמה כלל).

.
קרישק:זה  אכן היה סרט מיוחד במינו.   הסרט מדבר על התחמשות וחיסול מחזאי שמאלני והוא ניבא רצח פוליטי. 

 אני היתי מגוייס לעניין מבחינה פוליטית .היינו בין הצעירים הראשונים שראו את הסכנה בעליית הימין והחלטנו לעשות משהו .והמודל היה סרטי המתח של קוסטה גבאראס והלכנו לעשות תרגיל ברכטיאני עם יסוד קברטי של סטירה פוליטית מושחזת .חיברתי חמישה פזמונים לסרט עם ורוב השחקנים לסרט כמו מוני מושונוב וחנה לסלאו התנדבו וזה נדיר הם הבינו את חשיבות העניין . כמעט כל מי שעסק בסרט עבד בהתנדבות .התגובות היו וטובות מאוד למרות שהוא לא הוקרן באופן מסורחי. איש לא רצה לקחת אותו ולהקרין אותו .
זה היה תסריט אמיץ כי איש לא העז לדבר עד אז נגד גוש אמונים אבל יעוד לבנון התגלה בו במערומיו כבמאי והסרט הוא גרוע למדי .
אכן במהלך הסרט הסתכסכו הבמאי והתסריטאי ומאז קיימים בינהם יחסים של עויינות והשמצות הדדיות .יעוד לבנון טוען לאורך השנים שקרישק פרש במפתיע וללא כל הסבר מצילומי "קשר הדבש " עוד לפני תחילתם והטריח את עצמו להגיע רק ליום צילומים אחד כי היה לו שם רק תפקיד קטן של שומר ראש .
קרישק ( צוחק ) : דווקא הייתי בסרט חבר באירגון הרשע הימני ו וגם גילמתי את אחד המחסלים של המחזאי . .
הייתי בכל מיני ימי צילום . ובאתי גם ליום הצילום הראשון .ורואים אותי בארבע סצנות שונות לפחות . וזה אפילו מופיע בקטע ששילב בסרט התיעודי המאוחר שלו על רצח רבין .
אבל נכון שעוד לקראת סיום הצילומים הסתכסכנו לבנון ואני ופרשתי מהצילומים ומאז לא התראינו 30 שנה. רוב התסריט הוא שלי. הדיאלוגים והפזמונים הם שלי עם כי הקו העלילתי הוא עם יעוד . וזאת עבודתי שאני מחשיב אותה מאוד . נכון אני מאוכזב מאוד מהתוצאה הסופית אבל זה היה גם בגלל האמצעים המוגבלים וגם בגלל שיעוד לבנון היה במאי גרוע .
.
הסרט נפסל להקרנה בטלוויזיה ואחר כך הוא הוקרן בה פעם אחת. אבל אחר כ ך הוצג באירופה .הוא הוקרן ב1977 וב1980 כאשר היה סיפור פיצוצי האוטובוסים והמחתרת היהודית הסרט היה נבואה שהגשימה את עצמה . .. .קרישק:  . אני עדיין מקבל פניות למידע על הסרט מאנשים שונים באוניברסיטאות ומחוצה להם . הוא עורר תגובות נזעמות רבות בימין הקיצוני ועדיין מקרינים אותו בסינמטקים ובמיכללות .
את התסריט בניגוד לסרט עצמו אני עדיין אוהב הוא בהחלט לא איבד מעוצמתו ומהרלבנטיות שלו ופעם הייתי רוצה להוציא אותו לאור.אני בהחלט חושב שהייתה בו נבואה ,ונבואה שמאז התגשמה
אני רוצה לאמור לך שמאז יעוד לבנון השתפר קצת כבמאי גם אם בכלל לא כסופר. שפירסם ספרים שהמילה "זבל זאת מילה טובה מידי כדי להגדיר אותם.
ב-1995 יעוד לבנון עשה סרט תיעודי על רצח יצחק רביו "119 כדורים ועוד שלושה" שבו הוא מחבר את הכדורים של ברוך גולדשטיין במערכת המכפלה עם הכדורים של יגאל אמיר ובו הוא משלב קטעים עלילתיים "מקשר הדבש" של חברי המחתרת בעלילה התעודת ובאחד מהם אני אפילו מופיע כשחקן . ולמרות שבאופן כללי אין לי הערכה רבה לכשרונו של לבנון כבמאי או כסופר זה היה סרט מצוין והוא מוקרן לעיתים קרובות . הלוואי שהוא היה מגלה את אותו הכישרון כבר כשעשה את "קשר הדבש ". .
עסקת הרבה בתסריטאות ?
כן אבל לצערי רק מעט מאוד דברים ממשיים יצאו מזה .
פנה אלי נסים דיין שכתבתי עימו תסריט בשם "המערוך" על רצח מאיה מלבסקי בידי חוה יערי ואביבה גרנות . זה היה קרוב להסרטה אבל משפחת יערי תבעה אותנו לדין ולבסוף המשקיעים ברחו
ניסים דיין בכלל רצה להכין גרסה קולנועית של האיש שבקיר . אבל לצערי כמו תמיד ,שום דבר לא יצא מזה.
אחר כך כתבתי תסריט לפי הזמנת ארנון צדוק ודורון ערן סרט בשם "קליניקה בלוז " דרמה חושפנית על הסחר בנשים עולות ברוסיה .על מרצה לתיאטרון שהיגיעה ממוסקוה והתגלגלה כאן לזנות .סיפור אמיתי . היינו קרובים לצילום ויצרו קשר עם חברה שותפה ברוסיה אבל גם זה לא התממש לבסוף. אולי יום אחד אפיק את זה.
קבלתי הזמנות מגופים ממוסדים כמו הטלוויזיה הלימודית והזמינו שני עיבודים של יצירות ספרות ל"לונה" של יהודה בורלא על ירושלים במאה ה19 ותסריט לכינורו של יוסי לפי מרדכי טביב אבל גם אלו לא התממשו . בגלל מצב התעשייה שבה רוב הרעיונות פשוט מתממס .
עמדתי לעשות עם אחד הזכיינים סרט על פרשת אלחנן טננבאום .באיזה שלב הייתי אמור לכתוב עימו ספר על שנות שביו ודיברנו על זה שנעשה מזה סרט אבל בגלל התנהגותו שהנלוזה של טננבאום העסק לא יצא לפועל סך הכל הוא טיפוס די מפוקפק .

גופה בחולות

התסריט היחיד שהוגשם שבו היה מעורב קרישק מאז "קשר דבש " שהוסרט הוא דרמת טלוויזיה בעלת נושא היסטורי מרתק מעין כמוהו " גופה בחולות( 1998 )   שביים ריקי שלח

 באופן אירוני גם דרמה זאת  כמו "קשר הדבש"   עוסקת    ברצח בעת פעולות מחתרת ,מיתרת של העבר ולא של העתיד הקרוב .זהו סרט המבוסס על מחזה של אסי הנגבי "מסיבת פרידה לאקדוחן" המבוסס על פרשה אמיתית  :פרשת הירצחו בשנת 1943 של איש הלח"י אליהו גלעדי בידי חבריו אנשי הלח"י מאחר שאלה היגיעו למסקנה שהאיש מסוכן ורצחני מידי עבורם .פעולה שככל הנראה את ההוראה לה נתן יצחק שמיר מפקד הלח"י ולעתיד ראש ממשלה . האיש שהיה ידידו של גלעדי שביחד איתו אף נמלט מבית הכלא .
בדרמה פרשת החיסול הפוליטי שאירעה בעבר צצה מחדש ומאיימת על המעורבים בה כולל על ראש הממשלה שנתן את הוראת החיסול של ידידיו בעברו הרחוק .

קרישק:  ברוך נאדל כתב ספר על זה בשם "פרשת הלוחם יונתן ( 1976) . ב"העולם הזה " פירסמו על זה מאמר . המחזה היה של אסי הנגבי ודינה לינון . המחזה הוצג רק כמה פעמים ואחר כך ירד מהבמות .עד שהחליטו לעשות ממנו סרט . אבל ריקי שלח לא היה מרוצה מהמחזה הוא ביקש מימני לבצע תחקיר על הנושא. שימשתי יועץ היסטורי וטיפלתי בכמה סצינות אבל כדי לא להסתכסך עם המחזאים הקרדיט שלי בסרט הוא קטן .

 בכל מקרה לדעתי הסרט לא היה טוב . הביצוע הייה חיוור למדי  מאוד צעקני ומלודרמטי .הסיפור היה מספיק חזק ומלודרמטי בלי קלישאות וחבל שזה מה שיצא .
ותדע לדעתי יצחק שמיר לא רק נתן את הוראת  החסול .  לדעתי הוא גם ירה בגלעדי במו ידיו.  

קיראו רשימה שלי על סרט זה "הרצח בחולות "

 תנועת המחתרת –האופרה

  באופן מפתיע  אריה קרישק שלח את ידו גם בהפקת אופרה. ב-1992  הוא הקים  עם המלחין והבמאי אלכס כגן, את "האופרה הקאמרית הישראלית".  ושם ביים אופרה  יוצאת דופן על תנועת ההתנגדות הגרמנית במשטר הנאצי "הוורד הלבן " שרק לאחרונה פורסם עליה ספר בעברית של ינינה אלטמן .  .

למה החלטת לשלוח ידך בהקמת גוף אופראי ?

ההחלטה להקים גוף אופראי היתה חלוצית ושליחותית, ולא רק על רקע אהבתי לאופרה והקריירה העשירה של כגן. הכוונה הייתה להקים גוף קטן,נייד, שיביא את דבר האופרה לשדה/לישובים -בניגוד לגוף הגדול,העשיר והמסורבל בת"א. הייתה כוונה – שבוצעה – שהמקום יהפוך למשכן לעשרות כשרונות מוזיקליים מעולים מעליית בריה"מ.
והפקתי, בבימויו של אלכס, את "ורד לבן" של אודו צימרמאן, על האחים סופי והנס שול,מנהיגי התא המחתרתי הסטודנטייאלי הקטן בגרמניה הנאצית. שהעז לצאת כנגד המשטר .

למה דווקא נושא פוליטי כל כך באופרה ?
הבחירה הייתה משותפת לכגן ולי והתבססה הן על היכרותו של כגן עם המחבר צימרמאן והן בגלל הנושא הפוליטי המרגש והחשוב כל כך.
כיום האח והאחות שול אנשי הה"וורד הלבן " ,וחבריהם המעטים, נחשבים לגיבורי האומה – אז היו קרן אור בודדת באפילה. וכמובן,מבחינתה מוזיקלית מדובר ביצירה טובה וראויה.
אבל לצערי כמו חלומות יפים אחרים, אחרי פתיחה מרשימה זה נגמר ב- פירוק.
למרות שבחי בקורת והבטחת תמיכה מוסדית – היתה זו ההפקה הראשונה והאחרונה של הגוף הטרי.

בר אבא ותהליך השלום.

 לאריה קרישק יש טענה לגבי לפחות נבואה אחת שהתגשמה מאז ואולי אפילו שתיים .שתיהן בספרי הריגול שפירסם בסדרת "בר אבא ".
לאחר שעבר סטאג' בריגול ככותב ספרי פטריק קים החל קרישק לפרסם ספרי ריגול תחת שמו האמיתי .עם גיבור משלו איש המוסד הישראלי בר-אבא.
כתבת ספרי ריגול שונים שעושים רושם ריאליסטי  ומשכנע מאוד. מניין הידע העצום שלך בתחום ?
קרישק:

חשדו בי שאני עובד בשב"כ או במוסד. אבל אין צורך בזה לחיות את החוויות האלה כדי לכתוב עליהן לסופר נדרש רק חוש אנושי והבנה בבני אדם ..
ב1979 הוזמנתי על ידי נחמן אוריאלי להקים ספריית ספרי פרוזה בכתר מקור ותרגום . ואני העורך שמחתי להצעה הזאת . אבל .לא נהניתי לעבוד שם כי במקום לגלות סופרים מצאתי עצמי עוסק במאבקי כוח.שם פירסמתי את ספר הריגול הראשון שלי והוא זכה להצלחה יפה .
ספר הריגול הראשון שלו תחת שמו היה "עושה שלום "(  הוצאת כתר  1980 ) . מותחן על תהליך השלום בין ישראל ומצרים שתיאר ניסיון לסכל מזימה לרצוח את אנואר סאדאת נשיא מצרים. הספר תיאר בצורה צינית מאוד את תהליך השלום בין ישראל ומצרים שממנו כיוצא כי שני העמים רחוקים מאוד זה מזה וכל מה שמושג בינהם הם מסמכים

 קרישק אז היו הסכמי השלום וכתבתי את "עושה שלום" כמותחן ריגול רציני במסורת לה קרה וגרין כמאחורי הקלעים של עשיית שלום במצרים .הוא היה הצלחה גדולה רב מכר . ישראל סגל הבליט את הספר מאוד בטלוויזיה וקיבל ביקורת טובות והיו משאי ומתן והיו פניות מארה"ב ומגרמניה לתרגם אבל זה התפקשש לצערי .

במרכז הספר עומדת דמותו של הסוכן הציני והעייף אבל רב התושייה בר אבא ו מזימה מתוחכמת מאוד בהשראה סובייטית לרצוח את נשיא מצרים בעת מסעו לירושלים , מזימה שלקורא אין זה ברור כלל מהסיום אם היא הצליחה או לא .לאמיתו של דבר נרמז שהיא הצליחה וסאדאת נרצח תוך כדי טיסה בידי מתנקש נועז. …

בדיאבד המדובר במותחן סביר ושגרתי  ותו לא שהעניין העיקרי שבו הוא תיאור המזימה שאולי מצליחה לרצוח את סאדאת .

למרבית הצער קרישק לא היה היחיד שעסק בנושא זה .כמעט במקביל ב-1980 פורסם ספר מתח של עורך מעריב לעתיד אמנון דנקנר בשם " אל תירו בנשיא " שגם הוא תיאר מזימה לרצוח את סאדאת אך זאת מוכשלת בבירור . אין ספק שהמקבילות הזאת של פירסום ספר עם אותו רעיון מרכזי בו זמנית תיסכלה את שני היוצרים.

"מה חשבת על "אל תירו בנשיא" של דנקנר  ?"

קרישק : לדעתי זהו ספר מתח בינוני מאוד ומטה מזה . ובאמת אין קשר ואין דמיון בין עלילות הספרים. ודן עומר בביקורת העולם הזה שידך את שני הספרים בכתבה אחת למרות שאין בינם דמיון רב . האמת חייבת להיאמר כוחו של דנקנר לא בספרות, כוחו כעיתונאי. אין ספק שאני משוחד כנגדו אבל אני בהחלט חושב שהוא כותב לא מוצלח של בלשים ומותחנים.
אני עצמי חושב שדנקנר כתב ספר בלשים מוצלח "האיש ללא עצמות" שאותו אני מדרג כאחד מספרי הבלשים הישראליים היותר טובים שנכתבו כאן .
קרישק : הצרה עם "האיש ללא עצמות " שהוא ספרותי מידי וכתוצאה כישלון עבור הז'אנר שאליו הוא מתיימר להשתייך . .
דנקנר בכל אופן טען לעתיד שמעולם לא שמע בימי חייו את השם "אריה קרישק ".

אמנון דנקנר.

קרישק :בוודאי שדנקנר היכיר אותי. האיש דיבר איתי בטלפון לפני שפירסם את אותה ההצהרה וקשה להאמין שהוא לא קרא את אותה ביקורת של דן עומר  שהופיעה ב"העולם הזה " על  הספרים המקבילים של שנינו ולא שמע עלי שום דבר .אבל … את שניהם הקדים אמן הקומיקס גיורא רוטמן שפירסם ב"הארץ שלנו " עוד ב1979 סיפור קומיקס בהמשכים בשם "מתחת פני השטח " שתיאר את מאמציו של סוכן ישראל נועז ושל עמיתו סוכן מצרי לסכל בלבנון מזימה לרצוח את סאדאת . בעת ביקור בחיפה מתחת פני השטח.

תוכלו לקרוא את "מתחת פני השטח " ב"יקום תרבות " כאן.

 בר אבא חזר בספר המשך ב-" קבורה בירושלים .(, 1986מסדה .) רומן ריגול פוליטי  העוסק בועידת שלום בהשתתפות אש"ף הנערכת על הר הצופים. במהלכה הסוכן ישראלי הותיק בר אבא "גיבור " עושה שלום " מתחקה אחרי תא מחבלים המתכנן את פיצוץ הועידה.ובמקביל השב"כ חושף מזימה להתארגנות מרד ערבי בשטחים .
במהלך העלילה נפערים בירושלים כמה קברים של עוזר ראש השב"כ של סוכנת בין לאומית מסתורית ושל עיתונאי מצרי המייצג את כוחות השלום במצרים .
שוב בדיאבד ברור שקרישק חזה בספר זה את האינטיפדה הראשונה שפרצה זמן קצר לאחר צאתו. ממש כמו שבספר הקודם ניבא את רצח סאדאת .
קרישק: זה אמור היה להיות ספר שני בטרילוגיה על מאמצי השלום וחלק מדמויות "עושה שלום "מופיעות בו זה אותו גיבור סוכן בשם בראבה והוא מנסה להראות את ההתפקחות מהשלום .זה היה הספר הראשון שחזה את האינתיפדה הראשונה .וכמה חודשים לאחר יציאתו יצאה האינתיפדה והספר דיבר על מרד ערבי חדש . ראיתי אותו כספר מקצועי מסחרי אם כי יש סבו כמה אמירות חזקות . קשה להגיד איזה מהם טוב יותר הם דומים מאוד .
תיכננת לכתוב המשכים נוספים על עלילות בר אבא?
אמור היה להיות חלק שלישי "הכלבים והשיירה " על משקל הכלבים נובחים והשיירה עוברת " והיה הצריך להיות לסכם מה קרה לתהליך השלום אבל כמו תהליך השלום הכתיבה נתקעה ואולי יש קשר בין הדברים .
אבל אולי יום יבוא ואחזור לזה ואשלים לבסוף את הטרילוגיה של תהליך השלום . .

מי מכיר את האיש שבקיר ?

הספר הבא של קרישק היה רומן מתח פוליטי נוסף והפעם על השחיתות ואבדן הערכים בפוליטיקה המפלגתית הישראלית . .והוא התבסס על פרשה אמיתית שהייתה בכותרות . פרשת התאבדותו של השר אברהם עופר שנחשד בידי השבועון "העולם הזה " במעשי שחיתות .
האיש שבקיר ( רשפים 1981)  עוסק בעיתונאי המוצא את גופתו של פוליטיקאי אביגדור ריבלין על גבעה בודדה ועוסק בתיאור חקירת נפילתו של אותו פוליטיקאי בכיר ריבלין הנ"ל הוא עסקן מן השורה השנייה של מפלגת העבודה מקורב של בן גוריון, נושא כלים של ברל וידיד של נחום גולדמן תמיד מוקף מקורבים אבל מת בודד . הכל ממהרים להשכיחו לאחר נאומי הפרידה והקבורה ובעיקר להשכיח את קיומו של פנקסו השחור שנשא עימו מיד ובו רשם שחיתויות מנהיגים ואת עוולות השיטה
הספר הופך למירוץ של הגיבור העיתונאי למצוא את הפנקס הקטן הנעלם ואת סודו של ריבלין האמיתי הדמות שמאחורי האגדה וזאת תוך כדי ניסיון להתגבר על קשר שתיקה של עמיתיו ולהתגבר על התנכלויות פיזיות של בעלי שררה המעוניינים בהשתקת הפרשה ובהשכחת המנהיג המת
ריבלין הוא לכאורה עסקן ממוצא מן הדור הקודם וחסר דעה משלו והמפלגה חשובה לו יותר מהכל מאהבה ומשפחה למעשה היה מכונה לצבירת כוח פוליטי .

קרישק : פרשת התאבדותו של השר אברהם עופר ז"ל כאשר נחשד במעורבות במעשי שחיתות בידי "העולם הזה " אכן הייתה האירוע שדחף אותי לחשוב על הנושא ובעיקבותיו פיתחתי קווים לעלילה פוליטית. הפרשה הייתה קטליזאטור שבאמצעותו רציתי להראות את הטבע החיים הפוליטיים .
היכרת את אברהם עופר ?
היכרתי אותו כאדם סימפטי משכיל ואוהב ספר .וכאשר שמעתי כי גופתו התגלתה ליד חוף תל ברוך הזדעזעתי והשתחררו כל מיני בלמים . אמנם לא הייתי קשור לפרשת עופר עצמה אבל היו לי ידידים עיתונאים שסיפרו לי דברים על הפרשה שהיו ברקע. קראתי כל פיסת נייר על הפרשה וניסיתי להשיג מידע ממקורות אחרים .ואולי באמת הייתה אצלי תחילה כוונה לכתוב ספר תיעודי על הפרשה .
אבל לבסוף החלטתי לכתוב רומן דימיוני שרק יוצא מנקודת המוצא של ההתאבדות . עניין אותי לכתוב בפרוטרוט של ריקבון ושקיעה פוליטית .
הגיבור אביגדור ריבלין הוא גם מבוסס על אברהם עופר וקרוב אליו ברוחו וגם הוא שר של מפלגת העבודה כפי שהיה עופר וגם הוא מתאבד כמו עופר. אבל הוא לא רק עופר .
יש בו גם משהו מהדמויות של אישים אחרים כמו יהושע רבינוביץ וגם של  שרגא נצר שנודע בפנקסו השחור הקטן והמפורסם שבו היה רושם כל פעולה שאותה ביצע וכל אדם שבו נפגש . בסופו של חשבון ריבלין אינו זהה עם דמותו של אף לא אחד מהם זוהי הדמות של עסקן שמקדם את הקריירה שלו וצובר כוח מפלגתי רב אך מגיע לבסוף למסקנה שהמפלגה שיחקה בו וניצלה אותו וחייו היו שגיאה .
בספר תיארתי חקירה עיתונאית העולה על שירטון ועיתונאי שעוסק בענייני דגרה ההופך לעיתונאי לוחם המנסה לחשוף את האמת אך חשיפת האמת נתקלת בקשיים פוליטיים בלחצים במשטרה והגורמים לחקירה לבסוף להיקבר קבורת חמור.
הספר הוא בהחלט פסימי לגבי הפוליטיקה ומראה על רתיעה שיש לי מהחיים הפוליטיים למרות שהיו לי הצעות בכיוון זה ודחיתי את כולם .
.היו תגובות מעורבות .רות בונדי כתבה רשימה טובה בדבר וגם רשימה טובה בעל המשמר .בן עזר במעריב השתלח עליו כחיקוי גרוע או אף פלגיאט של החי על המת של אהרון מגד. אולי בגלל שדחיתי רומן שלו כעורך בהוצאה. . משה בן שאול לעומת זאת אהב אותו מאוד .

כרומן פוליטי זהו רומן מעניין מאחר שהוא בבירור נכתב בידי מישהו שמכיר את המטריה ואת העולם .אבל מי שאינו מתמצא בפרטי הפרטים של פרשת עופר ספק אם ימצא בו עניין רב . מבחינות רבות כיום ספר זה התיישן מאוד מאחר שהטיפוס של הפוליטיקאי המתואר בו נאמן בכל רוחו למפלגה ולאידיאולוגיה שלה הוא פשוט לא בנמצא יותר .וזה לא בהכרך שיפור .
הספר גם התישן לחלוטין מאחר שכיום קשה להעלות על הדעת שאיזה שהוא פוליטיקאי מאיזה שהוא סוג יתאבד בגלל האשמות שחיתות או אף האשמות גרועות מכך…. רובם מן הסתם רק ימשכו בכתפיהם וימשיכו הלאה. הספר בקצרה הוא כיום תוצר של זמנו ששוב אינו רלבנטי לזמננו.

מחבר סיפורים קצרים

אתה עסקת גם בעיתונאות ?

  קרישק : עיתונאות זה תחום שבו הייתי רק אורח מזדמן פובליציסט ומראיין לא הייתי אף פעם כתב ועורך ממש היולי טורים וכיסיתי נושאים בהזמנת עורכים והייתי קרוב לשנתיים פובליציסט . היה לי טור בשם "בוקר טוב ישראל ב"חותם " של על המשמר " ששם ניתנה לי במה חדשה ב1980- 81 .
במעריב פירסמתי כ60 רשימות בשנים  1982 -1983 שתי שנות העיתונאות האינטנסיביות שלי ואלו היו רשימות בלי לעשות חשבון וכתבתי סדרת רשימות בשם " :מכתבים לידיד מצרי " שחשבתי לעשות בזה ספר .

במעריב כתבתי כל מיני מאמרים בתקופתו של שניצר כעורך שם למשל "המוט החלקלק " על הפוליטיקה לפי דימוי של בנימין דישראלי על הפוליטיקה והתייחסתי לכל מיני דמויות בפוליטיקה כמו דן מרידור ואני זוכר רשימה שהביאה ללחצים על מעריב בשם "חומר פוגעני " על הדיונים בועדת סברה ושתילה וכתבתי רשימה שטענה שלהכניס את אריאל שרון לאולם זה להביא חומר פוגעני שאסור היה להכניסו .
ועוד רשימה שעשתה רעש הייתה "כובעה של גברת נבון " כאשר כולם ירדו על אופירה נבון בגלל גינוניה ואני סינגרתי עליה וכתבתי על הפרובנציאליות של היטפלות לכובעים שלה.
עסקתי גם בעיתונאות ספרותית .
ב"ידיעות אחרונות"  היה לי טור אצל זיסי סתוי "ספרות ברחבי העולם" שבו סיקרתי ספרים בכל העולם ב78-79 וגם עבור מוניטין בעריכת אדם ברוך סיקרתי את יריד פרנקפורט לספרים ואנשים
כמו כשהיו מגיעים סופרים זרים הייתי מראיין אותם לידיעות אישים כמו חיים זלדיס שכתב רומן על ישו הנוצרי ומיקל בלנקפורט שכתב רומאן על אירגון ניל"י ו הרברט לוטמן ביוגרף של אלבר קמי וידיעות תמיד שלחו אותי לראיין אותם כשבאו לארץ בשנות השבעים .
אבל קרישק התעניין הרבה יורת ביצירה של ספרות ולא כתיבה עליה .
קרישק : כשהשתחררתי מהצבא התחלתי לפרסם בדבר ועל המשמר סיפורים קצרים . במשך תקופה מסויימת כתבתי הרבה סיפורים קצרים כ100 וחמישים פורסמו ויצאו שני קבצי סיפורים קצרים ומן הסתם אוציא עוד קובץ שלישי . אולי בקרוב וזה יסכם את מיטב סיפורי הקצרים .
ההטובים שבהם פורסמו בשני קבצי סיפורים שלי :
הקייץ בו חזרנו רשפים 1983.קובץ סיפורים . כולל את " הקיץ בו חזרנו. עשן. האיסוף. תחנה. צורה של סבל. היד הלא נכונה. תהילה מאוחרת
הקייץ שבו חזרנו הוא סיפור על צעירים בתל אביב בעיקר בזמן של אהבה ולא אהבה ושבר בחיי עיתונאי יונתן לב שהתבססה על חברי הקרוב דאז הבמאי והעיתונאי יעוד לבנון שמזניח את אהבתו ולא יודע איך לנהוג בה והתוצאה שבר אישי מכיוון שהוא קרייריסט. הגיבור התבסס על ידידי הקרוב דאז יעוד לבנון והסיפור היה קרוב למציאות של חייו של יעוד לבנון .
היו סיפורי מלחמה כמו "איסוף ו"עשן" שפורסם במעריב ושם היו  כתוצאה כמה מכתבים למערכת ( שניהם שודרו בתכנית 'סיפורדיו' ועוררו גל של תגובות. כאשר הושמעו ברדיו הרבה אנשים התקשרו בזעם לרדיו בגללם מדובר בשני סיפורי מלחמה, אנטי-מלחמה, קשים.
"עשן"  במיוחד עורר גל מחאה בגלל נושאו הפרובוקטיבי.  זה היה הסיפור הראשון על אש ידידותית שבה אנו מפציצים את עצמנו  ועל  מות חיילים בידי אש כוחותינו שלנו אף אחד לא דיבר על זה עד אז.
. שניהם הופיעו "בקיץ שבו חזרנו "

עסקת בעוד כתיבה לרדיו ?

הוזמן ממני פיילוט לסדרת מתח בשם "זעקת לילה",ברדיו, שלבסוף לא עלה. וחבל . 

 הסיפור "היער ביער וביער " שמבוסס על חבר שלי שי היה ביחד עימי ועם יעוד לבנון שהי היורש לאימפרית הבשר ריכרד לוי והסיפור היה על לכידה של איש צעיר בידי מפעל משפחתי ולשבחו של ידידי רוני פרנקל הוא לא ניתק את הקשר עימי לאחר הסיפור .

עוד סיפור היה "לילך " סיפור שעורר רעש על ילדה קטנה שמשחקת משחקים מוזרים בבתי קברות מצטרפת להלוויות למרות שאין לה קשר למנהגי אבלות וזה עורר עלי את זעמם של מבקרים אבל לדעתי זה אחד מסיפורי הטובים בהשפעת סרט צרפתי בשם משחקים אסורים משנות החמישים הגיבור ההיא נוכחת קבועה בבית קברות .

קובץ נוסף הוא האור של אוגירה :סיפורים. רשפים 1993.
סיפור הנושא הוא סיפור מתח ואימה על ארכיאולוגים שחוקרים תרבות קדומה מסתורית ולא ידועה . אבל הוא נראה כאנומליה בספר שרוב סיפוריו הם ריאליסטיים .
אחד הסיפורים המעניינים שהופיע ב"האור של אוגירה " הוא כל כתבי פורמן " סטירה ספרותית על הביצה הספרותית שבו הדמות הראשית היא סופר שמזכיר בהרבה יותר משמץ את משה שמיר המנוח ומספר הסיפור מתחיל לכתוב עליו מאמר ביוגרפי גדול לפני שזה נעלם בצורה מסתורית
קרישק זה היה סיפור ארוך שבמקור הופיע ב"עכשיו " של גבריאל מוקד בשם "כל כתבי פורמן " .הדמות הראשית היא אכן מעין סאטירה על משה שמיר שאני מכבד והיו רמזים עבים עליו על מחזות תנכים וספרים קלאסיים על מלחמת העצמאות ,הדמות השנייה היא ניצן חן ולא ידעתי שיש כתב טלווזיה בשם כזה . וזאת הייתה סאטירה על  המשורר דוד אבידן ידידו של מוקד .קטעים שלמים מהסיפור צונזרו בידי גבריאל מוקד .שהיסביר שאינו יודע איך זה קרה שכל מיני קטעים לעגניים על אבידן ידידו הנערץ נמחקו. כעסתי מאוד אבל ניתקתי כל קשרי עם עכשיו כל .אבל עדייין זה אחד מהסיפורי הטובים שכתבתי על הביצה הספרותית .בספר כל הקטעים שנמחקו מופיעים כמובן בגרסת  הספר .
גבריאל מוקד לא זכור לי העניין והאיש חוץ מזה שהוא גר מחוץ לתל אביב .

חטא לבנון

 אם עלי לבחור את ספרו הטוב והחזק ביותר של קרישק מבין ספרי הפרוזה שלו עד כה הרי התשובה תיהיה
צואה לבנונית .( פרוזה ,1985 סיפור על יחידה צבאית במלחמת לבנון הראשונה שהופיע שוב בשם "אין נפגעים לכוחותינו ".( טפר 2002.)
זהו ללא ספק ספרו המעולה ביותר של קרישק גם בגלל צמצומו בתיאור העלילה הדרמטית והמצמררת באמת . אבל הספר זכה משום מה רק למעט מאוד תשומת לב. תקשורתית . אולי גם בגלל שמו הלא מצודד .
. הספר מבוסס על מקרה אמיתי של אונס אכזרי וחיתוך לשונה של נערה מארונית בזמן מלחמת לבנון הראשונה מקרה שבחשיפתו היה מעורב דדי צוקר.
קרישק: . הספר נכתב תחת הרושם של מלחמת לבנון הראשונה ומגוון דברים שמאוד חרו לי .
שמעתי את הסיפור בביתו של אורי אבנרי שגם סייע ל"קשר הדבש " בדרכים שונות . . הייתי אז מיודד עם המבקר הספרותי שלו דן עומר. ושמעתי שם במסיבה סיפור מדהים ומזעזע שחיילי צה"ל בבסיס ליד צידון תפסו בחורה מארונית ואנסו אותה והרגו אותה לאחר הכיבוש
נדהמתי ושאלתי איך זה לא פורסם ,אבנרי אמר שזה פורסם בכמה שורות בהעולם הזה ובשום מקום אחר לא. הוא אמר שהוטל איפול צנזוריאלי מוחלט על הפרשה והוא הצליח להגניב על זה רק כמה שורות .
אחד האנשים שרצו לפוצץ את זה היה החבר כנסת דדי צוקר ברומן הוא נקרא אברי הנדלסמן כחייל שמזדעזע מהאנס ומפרסם יומן. ואני זוכר שאז ב84 דיברתי עם צוקר ששיתף מאוד פעולה המחקר לקראת הספר . .
בספר מופיע סוכן שב"כ שדרכו מסופרת העלילה והוא מבוסס על דמויות שהיכרתי.
ראיינתי גם את סוכן השב"כ שחקר את הפרשה במציאות אם כי הוא לא זהה עם הדמות המתוארת בעלילה אבל השתמשתי בפרטים שהוא תיאר את החיילי היחידה ואת התסכול שהוא חש כשנחסם במקומות שונים כשניסה להביא את האשמים על עונשם . .
כתבתי במהירות רומן קצר ויוסי קריים מהוצאת "פרוזה " מיד חטף את כתב היד והוציא אותו לאור והתגובות היו מעורבות . גם בגלל העטיפה המאוד לא מוצלחת של אורי ליפשיץ וגם השם היה דוחה ולא יצר רושם טוב אולי כתוצאה הייתה העלמות כמעט כללית מהספר והמכירות היו עלובות .

כתוצאה שיניתי את השם ואת העטיפה במהדורה הבאה לאחר 17 שנה " ל"אין נפגעים לכוחותנו " כותר שאני מרוצה ממנו מאוד. והוא הופיע עם עטיפה מצויינת של עופר ללוש..פרט לכך לא שיניתי מילה במהדורה השנייה .
אני רוצה להגיד לך שבסופו של דבר התאכזבתי מאוד מדדי צוקר בהקשר לספר הזה. מה שקרה הוא שכשהופיע "אין נפגעים לכוחותינו" המהדורה השנייה והיפניתי עיתונאים לדדי צוקר לקבל פרטים על הפרשה המקורית . צוקר שכבר לא היה אז חבר כנסת סירב להתראיין וטען שהוא זוכר משהו אבל לא ממש ולא מעניין אותו לדבר . כבר לא היה לו נעים לדבר על כל הפרשה.
אבל הספר עצמו לאורך השנים זכה להרבה כבוד.

היו גם  פניות להסריט אותו למרות שעד כה זה לא יצא . דני וקסמן רצה לעשות את "צואה לבנונית" כסרט והישיג משקיעים אבל גם זה לא הסתייע,מאחר שצה"ל מסיבותיו השמורות עימו סירב לסייע לסרט .
יש לספר זה כנראה תרגום ערבי פיראטי אבל לצערי עוד לא עליתי עליו..

ומה קרה עם החיילים האחראיים  לפשע ?

החיילים נענשו רק באופן מנהלי רגיל .הם קיבלו עונשים קטנים מאוד באופן יחסי . זהו סיפור עגום מאוד.

היסטוריון של ישובים

במשך שנים קרישק מצא פרנסה כהיסטוריון של ערים וישובים שונים ובהם חולון עירו וגבעת שמואל הישוב שבו אני מתגורר .
קרישק : יש לי ספרים בז'אנר של כתיבה שהוא אולי כמעט מיוחד לי עצמי על תולדות ערים. בדרך כלל העיר פנתה אלי וביקשה מחקר היסטורי לא אקדמאי מדויק על תולדות ישוב והם נועדו בדר כלל לצרכי פנים למתנה לבתי ספר למתנה לאישים מבקרים מחו"ל או מהארץ שיהיה קיים תיעוד מקיף מוגש בצורה פופולארית ובצורה עובדתית נכונה
מבין כל הספרים האלו הוא מעריך ביותר שלא במפתיע את הספר על עירו חולון
נכתב בחול :סיפורה של חולון ,רשפים. 1984 .( הדפסה שנייה 1986)
.בלי ספק :זה הספר האישי מכל ספרי הערים והישובים שכתבי כי הייתי ילד חולוני ואני תושב חולון .וברור שחולון יש לה משמעות יותר מהמקומות האחרים שכתבתי עליהם .
ראש העיר של חולון איפשר לי כל מיני כניסות והמראות ספרותיות בתוך הנראטיב .למשל רשימה פואטית על חוויות שלי בחולון כילד ויש התיחסויות יותר פואטיות מדוקומנטארית זאת כתיבה אישית יותר מהמקובל אצלי בספרי הערים . הוא גם במקרה או שלא במקרה המצליח ביותר מספרי הערים עם 20 אלף עותקים .

בעיקבות ספר זה כתב קרישק גם ביוגרפיה על ראש העיר המיתולוגי של חולון פנחס אילון  אדם ששלט בה כ40 שנה תקופת זמן ארוכה יותר מכל אחד חוץ מטדי קולק בירושלים .

אזרח העיר :חייו ופעלו של פנחס אילון. הקדמה מאת טדי קולק , רשפים,1989.
 קרישק: זאת הייתה פעם ראשונה שניסיתי את כוחי בספר ביוגרפיה והוא היה ראש עיר מיתולוגי של והיה גם ראש מרכז השלטון המקומי . הוא היה איש ציבור נדיר ונקי תמים ישר והגון כמו שקשה למצוא היום
הייתי גם  רוצה לעדכן יום אחד את הספר על תולדות חולון ויש הרבה מה לעדכן על חולון שהתפתחה מאוד בשנים האחרונות והפכה למרכז תרבות . התחלתי עם חולון עם עיר ילדותי לצערי יש  חתול שחור ביני ובין מוטי ששון ראש העיר הנוכחי  על חולון וכל ניסיון לעדכן את הספר נעצר . אבל אולי זה עוד יבוא בעתיד.

אכן מצער לציין שדווקא השלב המעניין ביותר בהתפתחותה של חולון כאשר הפכה לעיר תרבות ומוזיאונים כמו מוזיאון הקומיקס והקריקטורה אינו מתועד בספר שיצא זמן לא רב שהחל בה השינוי שהפך אותה מעיר פרובינציה מנומנמת למובילה תרבותית ארצית .

ישוב אחר שבו עסק קרישק הוא גבעת שמאול שלאחרונה הפכה לעיר הצעירה ביותר של הישראל וקרישק הוא נכון לעכשיו ההיסטוריון הרשמי שלה בספרו הגבעה שבלב :סיפורה של גבעת שמואל (טפר 1997)
זכור לך משהו מיוחד לגבי גבעת שמואל ?
לא זכור לי שום דבר לגבי גבעת שמואל חוץ כמובן מבני משפחת אלפרון משפחת העבריינים המפורסמת שהאבא שלהם היה מקורב למועצה כמרכז עבודות הגינון והרבה אנשים התייחסו אליו בכבוד ובאהדה.

אז זה מה שאתה זוכר מגבעת שמואל? רק את העבריינים? . אין אנשי תרבות שאתה זוכר משם ? לידיעתך יש בגבעת שמואל דמויות תרבותיות ידועות ובולטות כמו דורית אורגד ,נירה הראל ,עודד בצר ז"ל וגם אנוכי .
עם סופרי רמת אילן בגבעת שמואל נפגשת ?
 היו כמה סופרים שדיברתי עימם  כמו ש.שפרה  וחנה בדולח. היו גם כמה מוזיקאים שנקשרו בגבעת כמו עוזי חיטמן שולה חן ואבי קורן אבל לצערי לא יכולתי להרחיב יתר המידה .המטרה של רוב הספרים האלו היא לתת סיפור נראטיבי וקצת צבע פיקנטריה והעובדות החשובות איך שכונות נוצרו היסטוריה של המקום .זה כמו עשיית סרט דוקומנטרי טוב.

הביוגרף

לאורך הקריירה שלו כתב קרישק כמה ביוגרפיות .רובן ככולן ככל הנראה בהזמנה.
קרישק : כן הן מוזמנות אבל אני מאוד אוהב את תחום חקר חיי האדם ולשמוע את סיפור חייו ממקורבים. זאת מעבדה אנושית ממש לשמוע ולתאר איך אדם ידוע התפתח לאורך השנים .

ספרו הידוע ביותר בתחום הוא בקו ישר :סיפורו של מרדכי ציפורי .משכל 1997.
שעוסק בסיפור של האיש האפור שהיה סגן שר הביטחון בזמן מלחמת לבנון והתגלה כהרבה יותר קשה לכיפוף משמישהו מהסובבים אותו ציפה.
קרישק : זה בעיקר ספר פוליטי היסטורי על מלחמת לבנון הראשונה ורציתי לתת את האמת ההיסטורית על המלחמה .זה נחשב לאחד הספרים הטובים על מלחמת לבנון השנייה ואת זה אומרים זאב שיף ואהוד יערי ואסא כשר זהו ספר כן וישיר מאוד ציפורי היה האיש שפוצץ את פרשת סברא ושתילה וחשף הרבה על המלחמה ומעניין שאריאל שרון לא העז לתקוף אותו בעוד שתבע לדין את עיתון  "הארץ"  על רשימה תוקפנית פחות. הנבל ב"קו ישר" הוא ללא ספק אריאל שרון שתואר כמי שמוליך את בגין שולל.  ולמרות זאת מעולם לא אוימנו על ידיו למרות ששלחנו לו ספר הוא טען שלא מעניין אותו בכלל לקרוא למה שציפורי להגיד על משהו . הספר בכל אופן הפך לרב מכר. ויצא בכריכה רכה וקשה .

אולם יש מקום לחשש שהביוגרפיות המעניינות ביותר שכתב הן דווקא אלו שלא יצאו לאור.
והיו לקרישק כמה החמצות בתחום הביוגרפיות שמרגיזות אותו עד היום .
אחת מהן היא ביוגרפיה על רב אלוף חיים בר-לב

קרישק : ביוגרפיה על ברלב – ראתה אור,ב1998, היא לא שלי .היא נכתבה ע"י כרמית גיא – עם פיסקא ארוכה בתוכה  המציינת את תרומתי וכו'. .הספר שאני כתבתי על חייו של בר לב לא ראה אור מעולם .
הסיפור מאחרי מעניין,כתמיד,לפעמים, יותר מהספר. בקיצור רב – ברלב ,בתיווך ידידים, מינה אותי כביוגראף הרשמי שלו ופתח פיו – הוא,תאר לעצמך! – בסדרה של ראיונות די חושפניים. אחר כך המשכתי לראיין כ-60 אחרים ו.אז ..ברלב מת בפתאומיות במוסקבה. החל מחול שדים של משפחה-עמותת הפלמ"ח-מו"לים וכו.
רצו לשים עלי וועדה וכל מיני 'תנאים'. אמרתי תודה-רבה, מכרתי את חלקי וזכויותיי – בכסף טוב.. – ונפרדתי מכל העניין. הספר יצא וזכה לביקורות צוננות,אם לא למטה מזה ותענוגי היחיד,אולי, היה שבמקביל יצא ספרי עם מוטקה צפורי למקהלה אחידה של שבחים..

.מי נתן את ההוראה ?

עטיפת מקומון "שתי ערים " 23.2.96 שבו נחשפו גילויים של קרישק על  בנימין גיבלי  "האיש שאולי נתן את ההוראה " מספרו  על חיי גיבלי לפני שפרסום ספר זה בוטל.

בנימין גיבלי

 אחת ההחמצות בגדולות בחייו של קרישק שעליה הוא מצטער עד היום הוא ספרו שלא פורסם מעולם על בכיר משרד הביטחון לשעבר בנימין גיבלי . הספר שנגנז מתאר את "עסק הביש" פרשת חשיפתה של רשת ריגול וחבלה ישראלית במצרים שהביאה לשורה של תסבוכות פוליטיות אדירות וחסרות תקדים בישראל עד לנפילת של שר הביטחון פנחס לבון שהיו חילוקי דעות אם הוא נתן את ההוראה להקים את רשת הריגול ועד לנפילתו הפוליטית של בן גוריון עצמו שדרש בתקוף ולמרות התנגדות חברי מפלגתו את חשיפת הפרשה . וכל זה מנקודת מבט של "הקצין הבחיר" בינימין גיבלי שהיה האיש היה אחראי ישירות לרשת הריגול אך היה ויכוח גדול אם יצר אותה על דעת עצמו או בפקודת הממונה עליו לבון .
לגיבלי יש ביוגרפיה מפותלת מאוד פרשת טובינאנקי העסק הביש שהוא היה אחד מגיבוריהם הראשיים והשנויים ביותר במחלוקת . עד היום .
אריה קרישק החל לעבוד על ספר מקיף זה בשנת 1992 כתוצאה מפנייתו של גבלי .
נראה שהסיבה שגיבלי יצר קשר עם סופר מקצועי כדי שיכתוב עליו מעין ביוגרפיה "מטעם" היו צמד ספריו של שבתאי טבת שהופיעו אז במקביל על שתי הפרשיות שבהם גייבלי היה המעורב. "עונת הגז. (( איש דור, 1992) שתיאר את הוצאתו להורג  של אדם בטבשם טובינאנסקי כבוגד ,הוצאה להורג שהתגלתה כשגויה ושבה גלגיבלי היה חלק מרכזי .והפצע ועוללותיו ). (תל אביב, רמות, אוניברסיטת תל אביב,  1994.) על פרשת לבון .

 . בתיאור שתי הפרשיות טבת  צייר את גיבלי כנבל הראשי וגיבלי בלשון המעטה קיצונית לא התלהב מספרים אלו .
לדברי מקורביו של קרישק פנו אליו בנושא גם בכירי אמ"ן ומוסד שונים והיציעו לו לעסוק בנושא זה והוא הסכים
קרישק עבד על הספר במשך שלוש שנים מ92 עד 95.
במשך זמן ארוך קרישק חקר את חייו של גיבלי ויצר עליו ביוגרפיה ארוכה ומפורטת שעסקה גם בנקודות הרגישות ביותר של חייו ובראשם כמובן "עסק הביש " או ה"פרשה" שזיעזעה את המדינה בשנות החמישים וראשית שנות השישים ושבה וג'יבלי נחשב תמיד כדמות המרכזית ו"כמי שנתן את ההוראה " ,אם כי הכחיש תמיד .
זה אחד המחקרים ההיסטוריים המקיפים ביותר שקרישק עשה ספר של 600 עמוד עם עשרות מרואיינים. . בראש רשימת המרואיינים לספר נמצא כמובן בנימין  גיבלי עצמו והוא דיבר והרבה.
קרישק מסרב לדבר על הפרשה :
קרישק "חתמתי על מסמך משפטי מחייב בעניין זה וכתוצאה שפתיי חתומות ואינני יכול לאמר לך דבר בעניין ".
אבל מקורבת יודעת דבר של קרישק הייתה מוכנה להתראיין ובהרחבה על ספרו הגנוז על פרשת ג'יבלי :
מטבע הדברים כספר שהוזמן בידי גיבלי , הספר הוא גם ככל הנראה סימפטי למדי לג'יבלי . . התזה של קרישק היא שגיבלי אכן קיבל הוראה לבצע את מה שהפך להיות עסק הביש והוא לא בהכרח שיקר בטענותיו

בנימין גיבלי:האם הוא נתן את ההוראה?

א.א. אז מה קרה שם ? מי נתן את ההוראה ?
.

מקורבת : לפי מימצאי מחקר קרישק א כ ן ניתנה הוראה להפעלת הרשת בקהיר משר הבטחון לבון לראש אמ"ן גיבלי . וכן היה זה פנחס לבון שנתן את ההוראה למרות כל ההכחשות המאוחרות יותר שלו .
הדבר נתמך בפתק שנתגלה והצליב את הלו"ז וכן בעדויות בכירות של אנשים כאל"מ רחביה ורדי (שנכח בחלק מפגישת מתן ההוראה) והעוזר המיתולוגי לשרי בטחון -חיים ישראלי.
לפי כל אלה גיבלי אכן היה מגובה במתן ההוראה בעסק ביש בידי פנחס לבון גם כאשר עסק הביש פרץ שוב ב1960 כאשר לבון דרש את חשיפתו.

אם זאת נראה שאכן היו צעדים לא מעטים שעל גבול החוק ומעבר לו הפללות שונות וניסיונות לתאם עדויות עם אברי גלעד האדם השלישי בפרשה שבוצעו בידי ג'יבלי במהלך הפרשה מאחר שחש את עצמו מאויים בידי שר הביטחון .
הבעיה היתה שגיבלי מצא עצמו,כפי שקורה לא אחת באלה המקרים, די לבד. דיין,שבחר נסיעה איסטרטגית לארה"ב, פרס,ואחרים – העדיפו לשמור מרחק בטוח ובן-גוריון ראה בעניין בעיקר כזירה להשבת עוצמתו – רוחנית ופוליטית כאחד. בצר לו החל גבלי בהכנת כס"תח והתדרדר לזיוף מיסמכים ונסיונות השפעה על עדים – בעיקר אברי אלעד/האדם השלישי.
מהבחינה האנושית/מבצעית – אלעד היה הסוס הטרויאני שהכשיל הכל. כדי לחלץ עצמו הופל על ידי המצרים והביא למפולת,והשלכותיה.
כללית,והיו עדים ודוברים רבים שחשבו כך, גיבלי היה אדם מוכשר מאד וכריזמטי,מנהיג-מלידה, שבגלל כשלים באופיו והיסחפותו -גם בעטיים- נטרף במערבולת גדולה.
יש לקרישק צילום של הפתק שמוכיח שלבון נתן את ההוראה ?
מקורבת : אתה בטח צוחק….זה מימצא סופר –סופר סודי-בטחוני במשה"בט. הוצג לראייה רק לועדות החקירה השונות. אבל הוא מאוזכר גם אצל חגי אשד (מחוקרי הפרשה)ואולי אפילו אצל שבתי טבת השונא של גיבלי .
( יש לציין שתומכי לבון טוענים שלגיבלי היו גרסאות שונות וסותרות בעניין ועל כך ראו כאן )

\קרישק קרא לספר "ההוראות ". מכל בחינה זה אמור היה להיות ספר מעניין ביותר. היו בו מימצאים חדשים ואם הספר היה יוצא הוא היה מעורר הרבה הדים.
אבל . .
לאחר ראיונות שנתן בעיתונות בעיתונות לגיבלי היו מחשבות שניות לגבי הספר הוא קנה את זכויותיו של קרישק בביוגרפיה עליו ואת הזכות לעשות בו כרצונו בעוד שקרישק התחייב שלא לדבר על כך יותר,. לדברי מקורבים יודעי דבר של קרישק לא ברור לו מה בעצם קרה שם ולמה גיבלי אינו מעוניין בפירסום הספר . לדעתם לא מן הנמנע שאישתו של גיבלי היא שהתנגדה מסיבות שונות לפירסום הספר .
גיבלי נעל את כתב היד בכספת ששם הוא כנראה ישאר כל חייו אלא אם כן הוא או יורשיו ישנו יום אחד את דעתם בנושא.
בכל אופן בראיון שנתן לאחרונה למעריב סיפר גיבלי שאנשים שונים מבקשים ממנן להוציא ספר על חייו כולל אישתו ורמז רמז עבה שייתכן שהספר יצוץ לבסוף בעתיד .

קרישק : עוד מקרה אחד – לפני כעשרים שנה הזמין ממני המו"ל יהודה שיף ספר ביוגראפי על "נסיכי הליכוד" – במרכזו היה דוד מגן,אז שר, ומנהיג-בעלייה… לאחר כך וכך חודשי ראיונות ותחקיר נגנז הספר.
ואין להצטער על כך. עם דן בן אמוץ היתה לי ידידות נחמדה,במהלכה,כשנה או יותר לפני מותו, בחננו,שנינו, את האפשרות לביוגרפיה. הוא נראה מאד מעוניין, אבל בסוף העדיף את דנקנר. ואת הסוף הזה כולם כבר יודעים..
היו גם הצעות שהיציעו לי ולא לקחתי כי לא התלהבתי מאנשים שביקשו שאכתוב עליהם . היו ראשי הערים .מכפר תבור ומחצור הגלילית שפנו אלי שאכתוב עליהם .פנו אלי פוליטיקאים כמו דוד מגן מהליכוד אורן שיחור אלוף במיל' . אבל מהקשר עם כולם לא יצאה שום ביוגרפיה ואין מה להצטער על כך .

יש אנשים כיום שהיה לך עניין לכתוב עליהם ספר ביוגרפי?

קרישק :

פרשיות נמרודי

יעקב נמרודי הוא איש עסקים ממולח ,קשה בענייני כסף לא פחות מסוחר המכוניות שלכם ,כיף לבלות איתו על שולחן ערוך של מאכלים ומעשיות ,אבל הוא גם פנטזיונר ,גוזמאי ,נסחף ,יצרי ,פגיע ,משתכר מכוחו ועשוי לחצות באדום כשמדובר בכבוד שלו ,ובעיקר כאשר אין שוטר בסביבה.
( רן אדליסט "האיש שרכב על הנמר " ( הוצאת זמורה ביתן ,1995) ע' 451 )

 ככל הנראה הפרשה השנויה ביותר במחלוקת שבה הסתבך קרישק כסוג של סוכן חשאי חובב וחובבני הייתה פרשת נמרודי האב ובן בעלי העיתון "מעריב" .

קרישק נמנה על גלריה מכובדת של כותבים שסייעו ליעקב נמרודי לכתוב את ספר זכרונותיו שאמור היה להיקרא בתחילה "חייל לכל החיים " וספר נוסף שמעולם לא יצא לאור "אב ובנו היבטים אחרים של פרשת נמרודי " שאמור היה לעסוק בהשתלטותו על העיתון "מעריב " במה שכונה "פרשת נמרודי" ובעולם המורכב של יחסי האב  יעקב  עם בנו עופר נמרודי  המנהל את "מעריב"  בפועל

. אלא שמהר מאוד מצא עצמו קרישק נסחף במערבולת אירועים שכמו יצאה מאחד מהמותחנים שאותם כתב . אלא שלרוע מזלו הוא יצא ממנה הרבה פחות טוב מגיבורו רב התושיה בר אבא .

.הקשר הראשון בינם נוצר כשקרישק היגיע אליו לכתיבת ביוגרפיה על חיים בר לב שלבסוף לא נכתבה מעולם . .כמה שנים לאחר מכן היגיע קרישק לראיין את נמרודי בביתו עבור התחקיר על הספר על ראש אגף מודיעין לשעבר בינימין ג'יבלי שבסופו של דבר לא ראה אור גם הוא .מכיוון שלקרישק כפי שראינו יש משיכה לענייני ביון ומודיעין נוצר בינם קליק מיידי
כיוום כל מה שיש לקרישק לאמר בעניין הוא:"חתמתי על מסמך משפטי מחייב בעניין זה וכתוצאה שפתיי חתומות ואין לי מה לאמר לך בעניין זה "
יותר מכך מסרב קרישק לדבר על הפרשה. .
אבל מקורבת יודעת דבר של קרישק הייתה מוכנה להתראיין ובהרחבה על העניין וכל מה שמצוטט כאן הוא משיחה עימה .: .
גם גיבלי עסק במודיעין מה היה שונה אצל נמרודי ?
מקורבת יודעת דבר :  נמרודי הוא אדם ללא פוזות ובעל קסם אישי רב ובעל סוג של עממיות חביבה מדבר בגובה העיניים ללא התנשאות .קרישק ונמרודי על ילדים ועל משפחה ולבסוף זה עבר גם לאוטוביוגרפיה שלו
בתקופה שעופר נמרודי מצא את עצמו תחת פרשת נמרודי היה קרישק אחד האנשים שעימם התייעץ יעקב נמרודי והוא ידע שבגלל כל מיני שיקולים אינו יכול לתקוף חזיתית בעיתונות שבידיו את תגובותיו מסר לעיתון בצורה של משלים בהשראת אליהו נאוי לשעבר שופט וראש עיריית באר שבע ואלו שוכתבו וקיבלו צורה ספרותית בידי קרישק . ליעקב לא הייתה שום בעיה שכלי תקשורת שלו יועמד לרשות המאבק של בנו .

ובשלב מסויים קרישק אכן חשב ברצינות לעשות ספר על הפרשות של האזנות הסתר של נמרודי מנקודת המבט של הנמרודים האב ובנו .

קרישק :יעקב הסכים בשמחה גם בגלל שכבר הופיע ספר של רן אדליסט   "האיש שרכב על הנמר " ( הוצאת זמורה ביתן ,1995)  שבו הוצג בצורה מאוד לא אוהדת בקשר לפרשת מותו  המיסתורית של סוחר הנשק עמירם ניר בעלה של העיתונאית ומבעלי עיתון "ידיעות אחרונות " ג'ודי ניר מוזס ".  .

רן אדליסט

נמרודי התעצבן בגלל הספר של אדליסט ?
מקורבת :תראה נמרודי קצת הוטרד.  אולי קצת הרבה.הוא חשב שרן אדליסט כתב מותחן למטה בינוני עם תחקיר מועט מאוד ולא רציני .. אתה יודע מי זה נמרודי ? הוא היה רב מרגלים של "המוסד"  . וניהל רשתות ריגול.הפריע לו שהוא הוצג בספר של אדליסט בצורה כל כך לא מקצועית .
חוץ מזה רן אדליסט ביצע מחקר מאוד חלקי על חיסולו של עמירם ניר ולקרישק ברור שזה היה חיסול בידי מישהו,אם כי עדיין לא ברור מי.
הספר הזה נחת על יעקב נמרודי בתקופה קשה במיוחד.  הוא חיזר ממש על הפתחים של העיתונות בעת שנחקרו נגדו חשדות שווא בקשר להיעלמות 2 מליון דולאר מכספי ארה"ב שהיו אמורים להיות מועברים לאיראן במה שכונה "פרשת איראינגייט ". וזאת הייתה פגיעה שלא תתואר בכבודו ובמעמדו של נמרודי . והוא ראה בכך חשיבות עליונה שכלי התקשורת יפרסמו את גירסתו שלו בעניין .

יעקב נמרודי הבעלים של העיתון "מעריב".

עידו דיסנצ'יק ,לשעבר עורך העיתון "מעריב " שסולק מימנו  בתקיפות בידי בני משפחת נמרודי.

מקורבת :נמרודי  פנה לעיתון מעריב ושם העורך עידו דיסנצ'יק הקשיב לו באדישות ואחר כך ממש זרק אתו מכל המדרגות .
נמרודי נשבע לפניו אז במקום שיום יבוא הוא יקנה את מעריב ואז יסלק משם את עידו דיסנצי'ק בו ביום.
.נמרודי הבין אז שאיש לא יתייחס אליו בלי כלי תקשורת משלו ושעליו לעשות הכל להשיג כלי תקשורת משלו . הוא גם נדר נדר חמור שיום יבוא והוא ישיב לדיסנצ'יק כגמולו . 
ותבין   יעקב נמרודי ידוע היטב ולכל  כבעל זיכרון ארוך יותר מזה של פיל וכמי שלא שוכח ולא סולח  על שום דבר גם לאחר זמן רב. כמי שמחכה בסבלנות של פיל גם לאחר שנים ארוכות מאוד לרגע תשלום החשבון על העלבון הקל ביותר.
לימים נמרודי אכן רכש את מעריב והדבר הראשון שאותו הורה לבנו עופר לעשות בבניין היה לזרוק ממנו את עורך מעריב לשעבר ( ובנו של עורך העיתון מעריב לשעבר ) דיסנצ'יק מיידית וללא כל דיחוי קל שבקלים לכל הרוחות ומכל המדרגות .
עופר נמרודי בכל אופן גילה מתינות ורחמים. ברגע שנכנס לבית מעריב ביומו הראשון כבעלים לא זרק את דיסנצ'יק מכל המדרגות ולכל הרוחות .  הוא הסכים ברוב חסדו ובנימוס רב  לתת לדיסנצ'יק 20 דקות שלמות להתפנות משם עם כל חפציו לפני שיוכרז על ידי השומרים כמשיג גבול ויפונה מהמקום גם בכוח אם יהיה צורך בכך .

תגובתו של דיסנצ'יק שמכחיש הכל מכל וטוען שלא היו דברים מעולם והוא לא יודע מה נמרודי וכותביו רוצים ממנו בעניין היא כאן 
תגובת מקורבת  לתגובת דיסנצ'יק : דיסנצ'יק יכול להכחיש את זה כמה שהוא רוצה  היום  אבל זה נכון וזה אחד הפרקים היותר חזקים בספר זכרונותיו של נמרודי והוא נכתב כולו בידי קרישק..

כדור השלג: כתבה מקיפה על פרשת נמרודי בשבע ימים 18.1.2002

ב94 התפוצצה מה שהפך להיות פרשת עופר נמרודי כשהתברר ששני העיתונים" ידיעות אחרונות" ו"מעריב" מרגלים זה אחרי זה עם מכשירי האזנה שונים ובלשים פרטיים שונים . . ואז הועמדו לדין משה ורדי ועופר נמרודי והחוקרים הפרטים שלהם .ידיעות יצא מזה די בזול אבל עופר נמרודי קיבל 8 חודשים בבית הסוהר ורפי פרידן קצין משטרה קיבל 4  שנים.

  במהלך פרשה  פרידן עבד גם עבור ידיעות וגם עבור מעריב .ואז כשהוא ישב בכלא למרות שקיבל הרבה כסף מנמרודי ולאורך שנתיים ניסה לשדל את הפרקליטות והמשטרה שיש לו חומר נגד נמרודי אם ישחרר אותו או יקלו עליו
למה לא נגד ידיעות גם ?
שאלה טובה זה לא ברור הבעיה שלו הייתה כנראה בעיקר עם נמרודי .
פרשת נמרודי ב'

כעבור שנתיים הוחלט בידי אליקים רובינשטיין לפתוח שוב את התיק הזה באמתלה שהאזנות הסתר היו רק משחק ילדים .
פרידן טען שהוא יכול להוכיח שנמרודי "הזמין" מאנשי העולם התחתון את הרצח של עמוס שוקן מו"ל עיתון "הארץ " ונוני מוזס . מו"ל העיתון "ידיעות " שהיו מתחריו העסקיים .
וזה מה שמכונה פרשת נמרודי ב'.

עופר נמרודי נעצר שוב הושלך לכלא הוא נשבר פעמיים בכלא וזה השפיע מאוד על יעקב. הוא ניסה להפעיל את כל קשריו הענפים מאוד בצמרת אבל התברר שההאשמות נגד עופר הן כה חמורות עד שבצמרת עם כל הרצון הטוב אף אחד לא רצה לעזור לעופר נמרודי .
נפתח משפט חדש נגד עופר נמרודי שפרידן היה אחד העדים הראשיים .
ואז התערב בעניין אריה קרישק .

פרשת נמרודי ג'

 רפי פרידן ,מאזין סתר.

מקורבת : קרישק כאמור היכיר את יעקב נמרודי במשך שנים כידיד טוב . והוא פנה ליעקב ואמר לו שהוא מוכן לעזור ולהשיג כמה שיותר מידע מהמעורבים שאולי יוכל לעזור להגנה במשפט . ואז עלה רעיון שהוא ישתמש במקצועו כסופר וכחוקר פרשיות היסטוריות על מנת להציע לפרידן שישב אז בבית הסוהר על חלקו בפרשת ההאזנות והיה במקביל עד מדינה במשפטו של עופר נמרודי  לכתוב ספר על סיפור חייו .
.פרידן התברר היה בהחלט מעוניין. הוא כבר פנה בעניין לדן מרגלית ולעוד מישהו רונאל פישר או מישהו כזה. אבל כלום לא יצא מזה .ההצעה של קרישק נפלה על אוזניים קשובות .פרידן כבר הצהיר בטלוויזיה בקול מבשר רעות:

"אני רוצה לעשות ספר ויש לי הרבה הרבה על מה לספר ועל הרבה מאוד אנשים ".
קרישק החליט להגשים את שאיפתו של פרידן.

שני בולשים :רפי פרידן עם מאיר פלבסקי.

קרישק חתם עימו על הסכם באשר לכתיבת ספר.

קרישק יצר קשר עם פרידן דרך ידיד שלו בשם מאיר פלבסקי בלש פרטי .  סודרה בינם פגישה במלון . לפני עד המדינה פרידן קרישק היציג עצמו כסופר המעוניין לכתוב על חייו

קרישק פנה לפרידן ואמר לו "שמעתי שאתה מחפש ביוגרף".
פרידן הסכים מיד. אבל הוא טירטר את קרישק עם שינויים בלתי פוסקים של מקומות מפגש .הוא חשד כל הזמן שעוקבים אחריו .וכך החל קרישק  לקבל מעד המדינה בארבע פגישות בינם מידע מפורט 1על חייו האישיים מקום המצאו תנאי החזקתו בכלא הבהרות על הדרך בה זכה להסכם עד מדינה ומעורבותו בעברות הקשורות בעדותו. .
מקורבת :הפנייה הייתה כמעט רצינית,ובדיאבד אולי חבל שלא יצא מזה דבר. כי באמת ספר על חייו רפי פרידן יכול היה להיות ספר מעניין מאוד.
הוא היה מעורב בכל מיני עלילות שמעבר לים בפרו ובפרגוואי ששם עזר למנהיג המושחת של פרו פוג'ימורי להימלט כאשר הואשם בהאשמות שחיתות . והיה קשור בחקירות בעסקות סמים במשולש הסמים בקולומביה .בהחלט יש שם ספר מרתק אם כי ברור שהכוונה שהאמיתית ההייתה להגיע אליו ולמה שהוא מעורב .
איך הספר על חייו של מאזין האזנות הסתר הסדרתי רפי פרידן היה אמור להיקרא ?
הספר האמור היה אמור להיקרא "העוקץ" .

התחילה סדרה של פגישות שבהם פרידן דיבר ודיבר ושבמהלכם הכל הוקלט מצידו ובמהלך השיחה קרישק קיווה לדובב אותו ולשמוע פרטים שאולי יסייעו להגנה של נמרודי
בפגישה נוספת ניסה קרישק ללא הצלחה להביא את פרידן לאמר כי יש לו אינטרס אישי או כלכלי בשליחת עופר נמרודי לעונש מאסר ממושך.
הוא פלט משהו?
לצערו של קרישק לא. שום דבר משמעותי. פרידן הוא אדם זהיר מאוד.ואגב הוא כל הזמן חשש שמאזינים לו ומקליטים אותו .וכמובן היה לו יסוד מוצק ביותר  לחששותיו .  

קרישק היה נפגש עם פרידן . הוא גם נפגש עם עורך דינו של עד נוסף במשפט נמרודי ,מוקי גינוסר שהתגורר בחו"ל והיציג את עצמו כמי שכותב ספר על פרשת נימרודי וביקש לראיין את גינוסר . הוא הצהיר כי לא נשלח בידי משפחת נמרודי ועל סמך הרצאה זאת מסר לו גינוסר באמצעות בא כוחו את גרסתו בנוגע לקשירת הקשר של עופר נרמודי לרצח יעקב צור שבה הואשם אז נמרודי . ועידכן על כך את נמרודי בפקסים ששלח לבית נמרודי לסביון ובראשם אותיות קידוש לבנה "השמד לאחר קריאה " ודרישה חוזרת לחשאיות ומידור מוחלטים וסגורים הרמטית !!!!!! ( סימני קריאה במקור ) . לאחר מכן הונחו החומרים בשיטת המשולש היודעים היטב לסוכני ביון . החומר הושם במקום "נייטראלי ואדם שלישי בא והעביר אותו לידי נמרודי כפי שמקובל בעולם הריגול עם חומרים רגישים במיוחד . לכל אחת מהדמויות בפרשה נתן קרישק במזכרים שהעביר בשפה מליצית משעשעת כינוי משלו רפי פרידן זכה לכינוי שאול יגאל תם דוד עו" ד אבי יצחק לכינוי  "אייל"  וכו'.
.
במזכר ליעקב המליץ קרישק לתקוף את פרידן במהלך חקירתו הנגדית במישור האישי והמשפחתי באמצעות סדרת כתבות מגמתיות במעריב
את הדיווחים ליעקב נהג קרישק לסיים עם ההצהרות כמו זאת :" לסיכום אני מבקש לחזור ולהדגיש את הכורך בחשאיות ומידור מוחלטים וסגורים הרמטית !!!!!
זו הגנה הכרחית לא רק לי –אלא לכל מי שקשור בדב ר
להשמיד בגמר המיקרא !

ואז החלה המשטרה להתעניין בשאלה .מדוע קרישק שעסק אז בכתיבת ספרו על נמרודי האב רצה להכיר את פרידן הנ"ל. המשטרה עצרה את קרישק ונמרודי יעקב בדצמבר 2000 בחשד שרצו לדלות מידע מפרידן על עדותו נגד עופר נמרודי . וכי קרישק יצר קשר עם פרידן כסופר רק על מנת לרכוש את אמונו

מקורבת: המשטרה עקבה אחר קרישק כל הזמן והוא ידע שהם עוקבים אחריו אבל הוא לא חשב שהוא מבצע פשע .
קרישק לא לקח בחשבון זה שזה היה שיבוש משפט .פרידן היה עד תביעה ובישראל לא חל החוק האמריקני שבו מותר לשני הצדדים לאסוף מידע זה על זה . פה חל החוק הבריטי שאסור שיהיה קשר בין תביעה והגנה וכל פעולה של איסוף מידע נחשבת לשיבוש משפט.
המשטרה היגישה נגד יעקב נמרודי וקרישק כתבי אישום באשמת הטרדת עדי תביעה יגאל תם רפי פרידן ומוקי גינוסר בשיבוש משפטו של עופר נמרודי וקשירת קשר לביצוע עוון וקבל דבר מרמה. וכל הסיפור הפך בכלי התקשורת ל"פרשת נימרודי ג'".

קרישק בראיונות שפורסמו בזמן בעיתון ה"עיר " התעקש שנמרודי הוא רק ידיד טוב וכי הקשרים בינם הם קשרים של ידידות בלבד וכי הסיפור של פרידן אכן נראה מעניין לכתוב עליו ספר . .הוא סיפר שהמשא ומתן עם פרידן היה קרוב לסגירה והייתה כבר טיוטה של חזוה ואז פרידן ועו"ד שלו פלבסקי נעלמו .
עם זאת קרישק אישר שנמרודי עודכן בפגישות עם פרידן והוא אישר שאמר ליעקב נמרודי שאם ישמע מפרידן משהו שיוכל לעזור לנמרודי הוא יעביר לו זאת .
בכתב האישום נטען שקרישק דרש קבלת 60 אלף שקל מראש עבור שלושה חודשי עבודה תשלום שיחשב עבור שירותי כתיבה שונים . לפי כתב התביעה הנאשמים סיכמו בינהם כי קרישק ידובב את עדי התביעה החשובים במהלך ניהול המשפט וקיבל מהם מידע רלבנטי לעדותם שאותו העביר לנמרודי האב .
המשטרה טענה שקרישק פנה לעורך הדין של העד והציג עצמו כמי שכותב ספר על פרשת נמרודי על סמך הצהרה זאת מסר לו גינוסר באמצעות בא כוחו את גרסתו בכל הנוגע לקשירת קשר לרצח יעקב צור על פי כתב האישום כך קיבלו הנאשמים במירמה את גרסתו של עד התביעה גינוסר לפני עדותו בבית

המשפט.

קרישק טען שהוא לא ניסה להטות מידע אלא לנסות להשיג מידע לעזור לידיד.ובזה הוא שכנע את בית המשפט אבל בית המשפט אמר שיש לזה מחיר והמחיר היה עבודות שירות ומאסר על תנאי .
הפרשה הגיעה להכרעה ב-1 בספטמבר 2002 כשהשופט רוזן הרשיע את יעקב נמרודי בקשירת קשר לביצוע עוון, שתי עבירות של הטרדת עד, שתי עבירות של שיבוש הליכי משפט ושתי עבירות של קבלת דבר במרמה. ביהמ"ש גזר על יעקב נמרודי וקרישק 5 חודשי עבודות שירות ומאסר על תנאי. על נמרודי הוטל קנס של 100 אלף שקל ועל קרישק קנס של 20 אלף שקל ועד מאסר על תנאי של עשרה חודשים אם יבצע אותה עבירה לאורך שנתיים עונש שנחשב לקל ביותר. מהחלק של קרישק הוסכם להוריד חצי חודש שאותו כבר בילה במאסר

מקורבת : לצערו של קרישק המשפט נתקע לאורך שנה. אי אפשר היה לצאת מימנו והמשפט נמשך שנתיים אם כי יכלו לגמור אותו כבר בפתיחה אם הנאשמים היו נעתרים להצעה של השופט רוזן שהיציע להתחשב בנסיבות המקלות הוא אמר שהוא מבין את העניין ובואו נגמור את הסיפור ותקבלו רק עונש קל . עורך הדין של קרישק היציע שהם יקבלו זאת . אבל עורך הדין של נמרודי יגאל ארנון סיבך את כל העניין כשרצה להוציא את נמרודי וקרישק זכאים לגמרי. ובכך רק סיבך אותם במשפט של שנתיים. נמרודי וקרישק נעצרו בדצמבר 2000 המשפט התחיל במאי 2001 גזר הדין ניתן בספטמבר 2002 והערעור נשמע ונדחה בספטמבר 2004 . ארבע שנים מחייהם של נמרודי וקרישק בוזבזו על פרשיה די מגוחכת.
במשפט אגב הוצגו הגהות של הספרים שאותם כתב אז קרישק עבור נמרודי על חייו.אלו שלאחר מכן קרישק לא קיבל עליהם שום קרדיט כשיצאו לבסוף לאור . .
.
בכל מקרה פרשת נמרודי ג' סגרה את כל הסיוט הזה של מאבקי כלי התקשורת שנמשך במשך כעשר שנים ..
והכל קיוו שלא יהיה יותר "נמרודי ד'". .
אלא שלצערו של אריה קרישק פרשת נמרודי לא הסתיימה עם זה אלא המשיכה מבחינתו גם לאחר מכן והפעם כשהוא נאלץ לצאת כנגד ידידו במה שניתן לקרוא לו בדיעבד כ"פרשת נמרודי ד'"  .

פרשת נמרודי ד'

בשנת 2003 יצא לבסוף לאור האוטוביוגרפיה של יעקב נמרודי בשני כרכים ענקיים בשם "מסע חיי" (בעריכת אבי בטלהיים  הוצאת ספריית מעריב והמרכז למורשת המודיעין  , 2003 ) המתארת את חייו המרתקים באמת של נמרודי כאיש "מוסד"  ואיש עסקים בינלאומי שהיה מעורב בעסקות  נשק חשאיות עם איראן ובמה שכונה פרשת "אירנגייט".
אך למרות שקרישק כתב בספר זה מספר פרקים וערך את מחצית הספר שמו משום מה אף אינו מופיע כלל ככותב שלא לדבר על כך שבכל שני הכרכים הענקיים שבהם יש תיאור פרטני של כל אירוע חשוב שהתרחש בחייו של נמרודי אין איזכור ולו במילה אחרת ויחידה של פרשת "נמרודי ג'" שעמדה במרכז חייו של יעקב נמרודי במשך יותר משנה .

קרישק פתח במערכה משפטית כנגד נמרודי .

במהלך המאבק   אריה קרישק, בקש מהפרקליטות, באמצעות עורך דינו שלמה דגן, מעמד של עד מדינה.
דגן טען כי בידיו הוכחות לכך שעופר נמרודי ניסה בעצמו, ולא רק באמצעות אביו, להשפיע דרך קרישק על עדותם של עדי המדינה במשפטו. כן טען כי יעקב נמרודי הורשע רק במקצת העבירות שביצע בעת משפט בנו.

על מה  בדיוק נסב  הסכסוך  המשפטי הזה ?
מקורבת : בגרסה הסופית של "מסע חיי ( פיל לבן עצום מימדים ) הכותב/עורך העיקרי אכן  היה אבי בטלהיים(סגן העורך הנצחי של "מעריב")  אבל קרישק' כתב גם הוא עוד כמה פרקים וערך אחרים . ולא הוזכר בכלל.

 כדאי לציין ב"מסע חיי "  'שותפו' בצורה כזו או אחרת עוד כ-17 אנשים(!!) ( אם כי כולם כתבו הרבה פחות מבטלהיים וקרישק שהיו כותביו המרכזיים ) – והתוצאה : כפי שיש מי שמגדיר זאת : – אוי-לעיניים שכך….. .

 .הספר הבא של נמרודי היה  התקווה והמחדל:פרשת אירנגייט (  בעריכת דני דור ואילן כפיר הוצאת ספריית מעריב 2004 )  "סיפורם של מספר ישראלים [יעקב נמרודי, אל שווימר ודייב קמחי] שניסו לחדש את שיתוף הפעולה האסטרטגי עם איראן שנקטע בפברואר 1979 עם עלייתו של ח'ומייני לשלטון."
זהו ספר שכל כולו הוא כתב הגנה העוסק באופן פרטני בחלקו של נמרודי בפרשת "אירנגייט " על מנת להראות שלכל ההאשמות נגדו בגניבת כספים מעולם לא היה שום יסוד שהוא .

 גם בספר זה לא מופיע שמו של קרישק בשום מקום ברשימת הקרדיטים או בכלל.

מקורבת גם בספר זה טיפל קרישק הן בכתיבה של כחמש אחוזים מהספר בפרק פה פרק שם ובעיקר ברמה של עריכה ושיכתובים. סך הכל באחוזים הוא מעריך את  סך תרומתו כ-35% מהספר . . .

"התקווה והמחדל" ספר לגמרי לא רע נכתב בעיקר ע"י דני דור שהיה הכותב המרכזי ובידי אילן כפיר  ואריה קרישק ואולי בגלל מיעוט הכותבים בפעם הזאת הספר היה מוצלח יותר . ספר זה זכה להתייחסות וכמה דברי בקורת טובים בניגוד לאוטוביוגרפיית יעקב,, שהייתה ספר איום נורא וכשלון בכל המובנים.

א.א. : למה הם בעצם מחקו את שמו של קרישק מהקרדיטים  בספרים כשהוא רק סייע להם  ועבד בשבילם לאורך כל הדרך ?  על פניו  יש כאן משום כפיות טובה.

מקורבת .יודעת דבר : קשה לאמר. התנהגותם בעניין לא הייתה ברורה.
ייתכו שהמחיקה של הקרדיט של קרישק נבעה מנקמנות .עופר נמרודי חשש שקרישק התקרב יותר מדי ליעקב ורצה לנתק בין השניים . כשהוא שוחרר מבית הסוהר וחזר לתפקידיו השונים הסתייג מנוכחות קרישק . יעקב כבר היה איש זקן וחולה ושמר עם קרישק על קשר קלוש ביותר ופחות ופחות חזר אליו בטלפון וזה באמת חבל כי הם היו חברים טובים. השפל היה כשהוא לא טרח להזמין את קרישק למסיבה שעשה במרכז המורשת למודיעין .כנראה בגלל שקרישק מזוהה עם המשפט שנערך כנגדו. .
קרישק לא נפגע והבין אותו הוא הניח לדברים האלו .רצונו של יעקב כבודו.
אבל ברגע שראה שאין לו שום קרדיט בספרים דבר שלא נעשה לו מעולם, ספרים שעליהם עבד זמן רב ועבורם שילם מחיר אישי כבד זה כבר היה עניין אחר לגמרי ,כאן הייתה פגיעה קשה מבחינתו ופגיעה אישית ולא רק מקצועית .
היה כאן עלבון .

מקורבת : אני רוצה להגיד לך שקרישק זעם מאוד על המחיקה. הוא סייע להם לאורך כל הדרך הוא נכנס בגללם ועבורם לבית הסוהר,וזאת התודה והתמורה  שהוא קיבל?
אנשי משפחת נמרודי ידועים ומפורסמים בציבור כבעלי זיכרון דקדקני פרטני וארוך הרבה יותר מזה של פיל לגבי כל מי וכל מה שפגע אי פעם ולו בצורה המינימלית והאקראית ביותר בכבודם.
אבל לגבי מי שסייע להם ועבד למענם ושילם על כך ביוקר רב  הזכרון הארוך המפורסם שלהם פתאום בוגד בהם ? פתאום הוא מתגלה כקצר ביותר ? 
קרישק  כמובן הפעיל את עורך דינו והוגשה תביעה והיא התגלגלה שנה שנתיים ולבסוף סיכמו על פשרה
קרישק היגיש בעניין תביעה נגד נמרודי שהסתיימה בהסכמה ופשרה שקיבלה תוקף של פסק דין שאוסרת עליו לעסוק בנושא.
ובזאת חוסלו כל ענייניו של קרישק עם המשפחה הזו….

מבחינתו זה השאיר לא רק טעם רע בפה . זה גם היה ניסיון חיים מאלף לראות איך החוק והמשטרה עובדים יש בזה היבטים לא נעימים אם כי הוא לא נפגע באמת , לא איבד חברים.
הפרשה היא מבחינתו אירוע מסויים חד פעמי ולמען האמת לא נשארו לו צלקות. .
הטעם הרע ביותר מבחינתו הוא שהלכה הידידות עם יעקב נמרודי וקרישק מצטער על כך. נמרודי תמיד נהג לאמר כמה הוא אוהב את קרישק
אבל כנראה שכל האהבות נגמרות יום אחד . .

קרישק מתכנן אי פעם לעשות מהעניין ספר ?
מקורבת : קרישק בהחלט יכול היה לכתוב ספר מרתק או מצחיק על הפרשה של נמרודי מהזווית שלו אם כי בהחלט אין לו חשק לעשות שום דבר על רפי פרידן .
פנו אליו אנשי טלוויזה כמו עמית גורן ויפתח קצור ששיחק בקשר הדבש שרצו לעשות סדרה עלילתית דוקומנטארית על פרשיות נמרודי והיציעו שהוא יכתוב וגם שישתתף בתפקיד עצמו . קרישק ענה שהיה לו מספיק מזה .
 זה דווקא יכול היה להיות  פרוייקט מעניין
נכון אבל אין לו רצון להחשף . אולי יום יבוא ….
.
בסופו של דבר לא "אב ובנו" על הנימרודים ולא "העוקץ" על הבלש הפרטי המומחה בעל השם הבינלאומי  להאזנות סתר רפי פרידן יצאו לאור. ואנו איננו יכולים אלא להצטער על הספרים שיכולים היו להיות והחמצנו .
.עושה רושם שהספר על פרידן וכל הדמויות שבו שכמו יצאו מרומן הזוי במיוחד על הקוריאני מסוקס האצבעות פטריק קים היה יכול להיות ספר מעניין מאוד. יותר מכל מותחן בדיוני .
לאחרונה דווח שרפי פרידן   נעצר שוב באשמת האזנות סתר לשר ליברמן

רפי לתשומת ליבך זה לא כל כך הצליח עם קרישק אבל אולי תנסה עם כותב אחר ? אני אשמח מאוד לקרוא את הספר הזה כשיצא .
ואני מתחייב כאן חגיגית שברגע שיצא לאור לבסוף ספר זכרונותיו של רפי פרידן שבו הוא חושף הרבה מאוד דברים על הרבה מאוד אנשים אני אכתוב עליו כאן באתר זה .

חומר נוסף  על פרשת נמרודי א-ב-ג' אפשר למצוא בגיליון 7 ימים של ידיעות אחרונות מספר 1982 מה-18.1.2002

 העיר  של ה-14.3 2002 עשה כמעט גליון שלם על פרשת נמרודי ג' שהוקדש לאריה קרישק . "כך סיבתכתי והסתבכתי " ראיון ענק עם זוית עם אביב הורוביץ .

מצב מעריב

המירוץ בין העיתונים "ידיעות אחרונות " ו"מעריב " צייר שמואל כץ.

 היום אתה משקיף מבחוץ על העיתונות הישראלית . מה דעתך על מצבו של העיתון "מעריב"  היום ?
.
קרישק:  הכרתי את מעריב היטב כאשר הייתי מיודד עם יעקב נמרודי מסוף שנות השמונים ועד שנת 2001 בערך . .
ידעתי אז הרבה על כל מה שהתרחש במעריב והוא עירב אותי בהרבה במה שקורה בו .
היום כמובן כבר איני קרוב לעיתון כל כך .
בכל אופן דעתי כמשקיף מבחוץ על העיתון לא טובה.

עד לאחרונה  ערך אותו  אמנון דנקנר  וזהו אדם שדעתי עליו היא שלילית ומטה . אבל גם ללא קשר לדעתי השלילית עליו אין ספק , וזאת הדעה הכללית כיום אצל כל מי שמבין משהו בתחום,  שדנקנר דירדר את העיתון עסקית מערכתית ומוראלית. ממש הוריד אותו אל הקרשים .

הרבה אנשים שהיכרתי במעריב תיארו אותו כבריון כוחני שרדה באנשים .בעורמתו ידע לקדם קבוצה של עיתונאים שרצה ביקרתם .\הוא דירדר את  העיתון בתאוותו המטומטמת להכות את "ידיעות אחרונות"  במשחק שלו ונכשל לכך לגמרי.

 ותעיד על כך הצניחה הנוראה באחוזי הקוראים בקטטות שנכנס עם מפרסמים ואולי מעל לכך העובדה הנוראית שאין שהיום אף אחד ,אף מיליונר אף אוליגרך רוסי שרוצה לרכוש את מעריב,אף אחד לא צריך אותו במצבו היום .
אתה חושב שיש לעיתון סיכוי לקום לתחייה מחדש ממצבו היום ?
דעתי על העורך דורון גלעזר ושותפתו נורית יובל שהם עורכים משכמם ומעלה .לדעתי עם יש סיכוי למעריב זה מבחינה עיתונאית רק עם הזוג הזה. יחד עם זה אני חושב שנמרודי לקח את גל עזר בציניות ובוודאי ידע את זה שגלעזר כתב רבות על פרשת נמרודי והוא רצה להיראות כמי שסולח ומעל לשנאות ישנות . אבל סך הכל זהו מהלך עיסקי גרידא להציל את העיתון ואז אולי איזה מליונר רוסי יסכים לקנות אותו, איזה גאידמק שאולי ירצה להשתמש בו בקמפיין פוליטי .
לדעתך הם הצליחו לשפר את פני "מעריב "?
נכון לעכשיו מוקדם מידי לשפוט אותו אבל אני לא רואה שקורה משהו מעניין עם מעריב. 

 כרגע מעריב נמצא באותו השפל אבל לא כדאי להקל ראש בגלעזר ויובל .
גלעזר  אגב התייעץ איתי אם לקחת את התפקיד ואמרתי לא שלא לקחת את זה. ואמרתי גם אם אתה קברניט טוב הספינה הזאת כל כך מחוררת וכל העכברים כבר בורחים ממנה שאין לך סיכוי אלא לשקוע ביחד איתה. 

 כרגע לצערי מעריב נראה פגר מת שרק גאון תקשורתי יכול לחלץ אותו
. אבל אני מאחל לו הצלחה מכל לב הוא ראוי לה הוא איש עיתונות אמיתי . אני מחזיק לו אצבעות בביצוע המשימה הבלתי אפשרית של החייאת מעריב .

מה אתה מתכנן בעתיד "
פרוייקט קרוב שלי הוא – "ק ח ג פ ר ו ר ב ו ע ר" , רומן hardboild ישראלי מותחן אפל בסגנון ג'ימס קיין רומן

 ביבליוגרפיה על אריה קרישק

.קישורים רלבנטיים

אריה קרישק בויקיפדיה

יעוד לבנון
קשר הדבש

עוד על קשר הדבש 

גיבלי בויקיפדיה

גירסאות גיבלי בפרשת לבון 

גיבלי על פרשת  לבון
פרשת נמרודי

טענות פרידן נגד נמרודי
פרשת נמרודי -קרישק 

פרשת נמרודי קרישק במעריב
פרשת נמרודי קרישק ובוואלא

אמנון דנקנר על הפרשה

כתב האישום

התגייסות למען נמרודי

הרשעת קרישק במשפט

וגם

הכרעת הדין

תגובת קרישק להרשעה

ריצוי העונש

קרישק מבקש מעמד של עד מדינה נגד נמרודי

פסק הדין במשפט נימרודי ג' 

ועוד על פטריק קים וסופריו השונים

אלי אשד בשיחה עם אריהקרישק

הקוריאני בעל האצבעות המסוקסות

פטריק קים הרשימה המלאה

מנחם גולן סופרמן וספיידר מאן

אורי שלגי :המו"ל של פטריק קים

השירותים החשאיים של עמוס אריכא

משימות הריגול של אריה קרישק

פטריק קים של המאה ה-21 -ראיון עם אלישע בן מרדכי

התככים והמזימות מאחורי ( ולאחרי ) מלחמת יום הכיפורים :ראיון עם אורי בר יוסף

פטריק קים הסרט

מנחם גולן והמאבק האינסופי על סופרמן וספיידר מאן

האמת מאחורי ג'ימס בונד

אלוף ההרג ניק קרטר 

מלחמת הכוכבים של ישראל : עוד על סרטי מדע בדיוני ישראליים