ספרדים ,,קטלאנים ,,מוסלמים ,יהודים ,וגם ישראלים

 

 

לעמיתי ב"רשימות  הסופר והמשורר " מואיז בן הראש המעריץ הגדול של התרבות הספרדית לדורותיה  הימים האלו הם ימי חג .
בימים אלו יוצא לאור הרומן שלו "בשערי טנג'יר" בגירסה הספרדית שלו בהוצאת דסטינו בספרד אחת ההוצאות הנחשבות ביותר  שם .

אפשר לומר שזה האירוע הגדול שלו הוא חיכה כל חייו .
בן הראש נסע למדריד בפברואר למסיבת עיתונאים בפעם הראשונה בחייו ..
הוא מדווח
האירוע היה מאוד מוצלח,ההודעה לעיתונות יצאה בסוכנות הידיעות החשובה בשפה הספרדית EFE, והיא רצה ברשת.
לפרסום כזה "שערי טנג'ר מעולם לא זכה מהדורה העברית שלו .
עכשיו לדבר המשעשע, הייתי בלוסנה העיר שעליה כתבתי ספר שלם בשם "לוסנה "   הם הזמינו אותי והעברתי שם שתי הרצאות ביום אחד, ואז פתאום מנהל מינהל התרבות בעירייה זרק לי שהוא רוצה לקרוא רחוב על שמי בלוסנה. בהתחלה צחקתי, אחר כך התבדחתי שאני עדיין חי, אבל נראה לי שהאיש ממש מתכוון ברצינות. אני צוחק גם עכשיו כשאני כותב את זה. כשהתחלתי לכתוב את הרומאן בכלל לא ידעתי שקיימת עיר כזאת בימינו, חשבתי שמדובר בעיר שנעלמה במאה השתם עשרה. אולי בכלל המצאתי אותה ועכשיו היא קיימת.

 

ספרד כידוע הייתה פעם אי אז בימי הביניים מרכז תרבות יהודית וגם מוסלמית  שבו פרחו משוררים גדולים כמו שמואל הנגיד ושלמה אבן גבירול ורבים אחרים .

אבל מה קורה שם היום בתחום הספרות ? במיוחד כאשר כיום יש נתק גובר והולך בין התרבות הספרדית והתרבות הקטאלנית שמרכזה בברצלונה ?
לרגל האירוע להלן ראיון עם מואיז בן הראש  שהתקיים מיד עם שובו מספרד על מצבן של התרבויות הספרדית והקטאלנית דהיום ועל יחסן ל"אחרים " של ספרד " למוסלמי ליהודי ולישראלי

העם יש עניין בתרבות העברית והיהודית בספרד כיום? ובאופן ספציפי בקטלוניה ? לעומת נגיד התרבות המוסלמית ?

מואיז: לפני כשמונה חודשים הוקם בספרד, במימון מלא של ממשלת ספרד, מוסד שנקרא "קאסה ספרד-ישראל", שמטרתו לטפח ולחזק את הקשר בין ספרד לבין יהדות העולם ובמיוחד היהדות הספרדית. קאסה ספרד מקביל למוסד שקיים מזה שנים רבות "קאסה דה לאס אמריקאס" שמטפח את הקשרים עם ארצות דרומאמריקה ומוסד טרי יותר שנקרא ה"קאסה ארבה" שמטפחת את הקשר עם הערבים והאסלאם. כל המוסדות האלה ממקמים את ספרד בצומת דרכים וכמרכז של תרבויות רבות בעולם. לדעתי רק עכשיו מתחילה ספרד לקחת אחריות על עברה המפואר, שהוא לא כל כך עכשיו, ובמידה מסוימת לצאת מהאסון שהמית עליה האינקוויזיציה ומלחמת האחים והמשטר של פרנקו, שהם לדעתי אירועים שקשורים זה בזה.
העניין בתרבות היהודית הוא מועט, ובמקרים מסוימים אפילו לא כל כך סימפטי. במקרה אחד במוסד של קורדובה נתקלתי במוסד כזה שהתרשמותי הייתה שהוא רוצה לדבר על היהודים אבל לא על ישראל. ובמיוחד הוא עוסק ביהודים הספרדים אבל לא באלה שחיים בישראל. האנטישמיות השורשית הספרדית עדיין חזקה.
לגבי התרבות המוסלמית המצב קצת יותר טוב, אבל לא בהרבה. למעשה המילים ערבי או יהודי הן עדיין מילים מאוד שליליות ומשתמשים בהן כדי לתאר תכונות שליליות אצל אנשים אחרים, במקרים רבים. אולי פחות מבעבר. יהודי זה קמצן או מישהו שיש לו הרבה כסף. ערבי זה משהו יותר מלוכלך. באותו מוסד עליו דיברתי אמר לי האחראי שהתייחסו ליהודים שהגיעו לספרד ממרוקו כמו אל ערבים. ושיש ליהודים בספרד שם רע. בכמה משפטים, וכאן מדובר במישהו שמתלהב מהתרבות היהודית של הרמב"ם ולומד אותה, הוא ערבב בליל גדול של דעות קדומות בלי לשים לב.

אבל מה כן? יש עניין ברמה האקדמית וגם ברמה אינטלקטואלית בעבר של ספרד של שלושת הדתות (גם כאן, פעמים רבות מדובר בסיסמא כדי לעסוק ביחס של נצרות אסלאם עם מעט מאוד יהדות). הדבר לא בדיוק מחלחל אל התודעה כללית, ועדיין נראה לי שהיו מגרשים שוב את היהודים ואת המוסלמים לו יכלו, ושהם רואים ב 1492 הצלחה גדולה בגירוש ובכיבוש הנוצרי של ספרד, וכמובן גם בכיבוש אמריקה.

האם יש הבדל ביחס בין שני התרבויות הספרדית והקטאלנית ליהודים  ולמוסלמים  ?

 בן הראש : בקטלוניה יש הערכה גדולה לציונות, אבל לאו דווקא בערכים שלה או בהקמת מדינה יהודית ליהודים, אלא בעיקר בגלל היכולת של היהודים לחדש את שפתם. דבר שלא ממש ממריא בקטלוניה, על אף הפרסום הרב של ספרים בשפה זו ובתמיכה הנדיבה של ממשלת קטלוניה. השפה הספרדית היא עדיין השלטת בקטלוניה. האינטלקטואלים כותבי הקטלאנית היו מאוד רוצים מצב שדומה להתחדשות השפה העברית בישראל. 

אבל כפי שציינתי , היחס הוא בשוליים. אין ממש דיון עמוק לגבי היהדות או האסלאם בתוך החברה הספרדית המודרנית. אולי חוץ מאשר בעיר כמו גרנדה, שהיא האחרונה שנכבשה על ידי הנוצרים. אך גם כאן, ואפילו בקצוות, דומה שהיחס לאסלאם הוא הרבה יורת חיובי מאשר ליהדות. באנדלוסיה השכבה האינטלקטואלית תעדיף לשמוע שהם צאצאים של מוסלמים שהתנצרו ולא של יהודים שהתנצרו. יש גם תופעה קטנה של אנדלוסים שמתאסלמים, או למעשה חוזרים לאסלאם. טיפה היסטוריה: כשגורשו המוסלמים מגרנדה ב 1492 חלק מהם עברו לאזור הררי, אלבוחארס, ומשך יותר ממאה חמישים שנה המשיכו לחיות כמוסלמים או כחצי מוסלמים, כך שיש משפחות בגרנדה ובאנדלוסיה שיודעות שהן היו מוסלמיות. יש גם כאלה שיודעות על המוצא היהודי שלהן, אך זה הולך ונשחק עם הזמן.

 

איזה ספרים ישראליים זוכים להצלחה בספרד ?

 מואיז:כנראה שהיחידים שממש מצליחים הם "סיפור על אהבה וחושך" של עמוס עוז, והספרים של בתיה גור. אני לא יכול לומר לך מספרים, אבל זה מה ששמעתי מאנשים שעובדים עם הוצאות לאור. מצד שני, זה לא אומר שאין עניין רב בספרות הספרדית וביהדות בכלל. משך שנים נפער פער גדול בין הפרסום של הספרות היהודית בספרד ובשאר ארצות אירופה. בשנים האחרונות מנסים לצמצם פער זה, כניסיון להיות מיותר אירופאים, תופעה שמודגשת בכול חלקי החיים. כך קורה שיוצאים לאור המון ספרים על השואה, והמון ספרים של סופרים יהודים, ובשוליים של התופעה הזו גם ספרות ישראלית. יצאו ספרים של אהרון אפלפלד, א.ב. יהושוע, גרוסמן, דורית רביניאן, ורבים מן הבולטים שבין סופרי ישראל.
לצד הפילושמיות הזו יש גם תופעה די חזקה של סלידה מישראל ומכול מה שהוא ישראלי, לצד האנטישמיות הקתולית יש תופעה חדשה של האנטישמיות של השמאל. קצת דומה למה שהיה בצרפת לפני כמה שנים והולך ומשתנה בימים אלה. זה לא פשוט. שמעתי משפט בלי קשר לשום דבר שדיברתי כשדיברתי על ישראל שדי זעזע אותי "אתo  מאבדים את זכות הקיום שלכם", כמובן ששלחתי את הדובר לעזאזל ואמרתי לו שאין שום מדינה שדנים בזכות הקיום שלה, ואז השיחה נפסקה. אבל תופעות כאלה אינן נדירות.

 

ולסיום : איך היחס לתרבות ולספרות בכלל בספרד? ובאופן ספציפי בקטלוניה ?

 מואיז: המצב של הספרות בספרד היום פשוט יוצא מן הכלל. אני חושב שאנחנו נמצאים מול תור זהב של הרומאן הספרדי, והתופעה המעניינת היא שגם הקהל מצביע בכיסו, הוא קורא ספרות ספרדית בהמוניו, דבר שהיה נדיר לפני חמש שנה, כשהקורא המשכיל היה קורא בעיקר ספרות מתורגמת. ובצדק. נכתבים המון רומאנים שזוכים להצלחה, אבל אפילו כאלה שגם שומרים על נישה קטנה הם ספרים מעולים. לא כולם כ
מובן, אבל רבים מהם.
בספרד נעשה מאמץ גדול מזה שלושים שנה לעידוד הקריאה, והוא נעשה ברמה של עיריות, קטנות כגדולות. מאמץ שנושא פרי וימשיך לשאת פרי בשנים הבאות.
רצוי כאן לציין את שיטת הפרסים בספרד, אולי ההוצאות לאור ירשמו לעצמם ויאמצו אותה, בספרד ההוצאה לאור מזמינה כתבי יד לתחרות ומוציאה את הספר הזוכה לאור. כך הספר זוכה לתהודה עם יציאתו לאור. הסופר זוכה בסכום נאה שלפעמים ממומן על ידי ההוצאה, לפעמים על ידי מוסד שתומך בתרבות (שיכול להיות פרטי או ציבורי), ולפעמים מתקציבי התרבות של עירייה כדי להעלות את קרנה של העיר. דמיין לך פרס עירית אשקלון לרומאן מקורי או לספר שירה, זה מה שקורה. הסכום גם מהווה מקדמה על שכר סופרים, וכך ההוצאה יכולה גם לתת מרווח מחיה נאות לסופר לכתוב את ספרו הבא וגם ליהנות מפירות המכירות. פעם דיברו על זה שבספרד יש הרבה פרסים אבל אין ספרות, אך בסופו של דבר גם הסכומים הגדולים של הפרסים שנעים בין עשרות אלפי יורו לבין מאות אלפי יורו, תרמו לדעתי להעלאת רמת הספרות.

לגבי קטלוניה, יש עידוד רב של הספרות הנכתבת בשפה הקטלנית, ויש חוק (שגם ממנו ניתן ללמוד) שהממשלה קונה מאתיים עותקים מכול ספר שיוצא בשפה זו. זה מעמיד קצת בעיה בפני הסופרים שכותבים בספרדית וחיים בברצלונה, אבל זה מעודד את החייאת השפה. לצערי אני לא כל כך מכיר את הספרות הקטלאנית כדי לדבר עליה או להביע דעה בנושא.

 

בקיצור הלוואי עלינו היחס שיש לספרות ותרבות בספרד גם בישראל .

ומאידך אולי אלו הן רק משקפיו של הזר וייתכן שדעתו של סופר הספרדי -קטלאני בעניין הייתה שונה לחלוטין ….

ראו גם :
מואיז בן הראש בויקיפדיה

 

האתר של מואיז בן הראש

 

עוד ספרות ספרדית ויהודית ספרדית
אל סיד נגד האיום האיסלאמי

שמואל הנגיד משורר יהודי בספרד

הנודד הנצחי מלוסנה