
חיים מזר שכתב כאן מאמר ביקורת על פיזמון של חמי רודנר עובר לפזמון אחר והפעם הוא עוסק בפזמון מסוג שונה לא פזמון שנכתב והולחן ומושר בידי יוצרו אלא פזמון משנכתב בידי יוצר אחר שמבוסס ( אולי ) על חיי הזמרת שלו .
"ילד "פזמון כמו אוטוביוגרפי שמושר בידי הזמרת לאה לופטין ונכתב והולחן בידי אריק רודיך .
.
ונשאלת השאלה מהן משמעויותיו של הפיזמון הפשוט לכאורה ?
ילד https://www.youtube.com/watch?v=8OlsWN78MlA
מילים ולחן: אריק רודיך ביצוע: לאה לופטין חזרתי, חזרתי אל נוף ילדותי ילד בוא תראה איך גדלתי העמק, העמק כבר לא כשהיה ילד, בוא תראה איך גדלתי |
הזכרונות של לאה לופטין
מאת חיים מזר
שירה של לאה לופטין "ילד" נכתב והולחן על ידי אריק רודיך מתוך היכרותו איתה מחייהם המשותפים.
בשיר זה היא מספרת את סיפור התפתחותה מנערה לאישה בוגרת והכל ברמיזות ובאמצעות האינטונציות הקוליות במהלך השירה מועבר עולם ומלואו.השיר בנוי משני בתים-בית. פזמון חוזר,בית,פזמון חוזר ובבית החוזר יש מעין שני בתים קטנים.מבחינת החריזה שני הבתים זהים זה לזה. אא,בב, חרוז פתוח ובפזמון החוזר ההבדל בין בית קטן למשנהו הוא במילה אחת .המילה מאמין מוחלפת במילה מאמין.
הבית הראשון הוא בזמן עבר.הבית השני והפזמון החוזר הם בזמן הווה,כך שמבחינת היחס בין קטע העבר לקטעי ההווה הוא היחס הוא 3 ל-1.הדגש הוא במובהק על ההווה.
בבית הראשון יש סיפור.
האם מביטה אל העבר בהרבה ערגה וכיסופים אל המקום שבו נטועים זכרונותיה המלווים אותה כל החיים.
הרבה זכרונות נעימים-הנוף, הריח,הטעם.לחושים יש השפעה דומיננטית על הזכרונות. המילה כמה היא בעלת משמעות כמותית ומעידה על מרחק הזמן בין העבר הרחוק להווה.המילה שנים מעידה על מרחק הזמן המדויק והוא מועצם על ידי המילה לילות שהרי בשנה יש 365 לילות. יש הרבה תהייה ,לא רק רומנטיקה אלא גם הרבה שאלות. על מה נסובות השאלות לא נמסר ואלה השאירו את טביעות אצבעותיהם בצורה של קמטים המלווים כל אדם מבוגר ומתורגמים לתלמים ולצללים. התלמים הם בית משכן למה שנשתל בהם והופך במרוצת הזמן לצמחים,לגידולים חקלאיים ולעצים. מנביטה עד להבשלה. הצללים הם אותן פינות קטנות המוסתרות מעין הרואה וגם הם באופן בלתי נמנע חלק מההתבגרות. המרחב המתואר הוא מעין משל למסלול שעוברים במהלך החיים. התלמים נמצאים במישור וסוף הדרך סמוך למעלה ההר. רק משעה שעולים למעלה,לפסגת ההר,אפשר לראות את מלוא הנוף.רק כשמתבגרים מקבלים פרספקטיבה רחבה.גם המרחב הפתוח וגם הצללים.הכל נארג ביחד והופך למרבד ביוגראפי.
הבית השני הוא כבר סיפור של ההווה.
הכל כבר השתנה.זה לא מה שהיה,זה לא אותו עמק וזה לא דשא. יש כאן התכנסות מהמרחב הגדול הפתוח למרחב הקטן,הפרטי. ההצטמקות לתוך העצמי נובעת גם מסיבה בלתי נמנעת.הבניינים בעיר לעומת הכפר רבים. "בין כל הבנינים/טור פועלים זרים". לכך יכולים להיות שני פירושים. פירוש אחד הוא בדרך הפשט.כל מי שנמצא בעיר הוא זר.חסרה תחושת האינטימיות של הכפר אותו הכירה הזמרת בילדותה.הפירוש השני הוא בדרך הדרש-המחאה. הזרים הם העובדים הזרים השוהים בארץ ואשר חלקם מועסקים בעבודת בנין. ישנה כאן אמירה פוליטית הרומזת לתהליך שתוצאתו הסופית היא חברה מנוכרת לא רק כלפי הבאים מחוץ לגבולות המדינה,אלא גם מנוכרת לאנשיה שלה. וכל זה מלווה ב"רעש כבישים מהירים". אמירה מתומצתת של אורח החיים העכשווי.תחושה של הליכה לאיבוד.המבנה החריזתי הזהה של שני הבתים רומז לכך שבכל בית עם הזמן שהוא מייצג יש קצב משלו.אחד עם קצב איטי והשני מהיר. המקצבים הם שנותנים לכל אחד מעולמות אלה תוכן ומשמעות משלו. ולא בכדי נשאלת השאלה "איפה הכפר אותו עזבתי/איפה השארתי את עולמי".
אפשר לחוש בתחושה של השלמה. זה העולם בו צריך לחיות.המילה גדלתי מופיעה שלוש פעמים. ישנה הדגשה על עולם שהיה .המילה התבגרתי מופיעה פעמיים. רמיזה לכך שהזכרונות עדיין דומיננטיים.המרחק הוורבלי של המילה התבגרתי מהמילה גדלתי הוא אותו.למרות הדומיננטיות של הזכרונות, אלה שלובים בתוך ההתבגרות. הבשלות של הזמרת לא רק כאישה,אלא גם כאמא.מהתיאור ומהאופן בו לאה לופטין שרה ניתן לשמוע כי היא משדרת לילד שלה כי יש לו במי להתגאות,בשונה מהתיאורים המקובלים בהם האימא מספרת עד כמה היא גאה בילדיה.
עוד על לאה לופטין ואריק רודיך:
6 תגובות על “הזכרונות של אריק רודיך ולאה לופטין: ניתוח הפזמון "ילד"-חיים מזר”
לגבי הבית האחרון:
הכפר בו גדלה (ומדוייק יותר- הקיבוץ)שינה את פניו. במקום עבודה עצמית יש עובדים זרים, במקום דשא-תנועת רכבים רבה.
הכפר, כפי שהיא זוכרת, נעלם. אין מה להראות לילד.
הביקורת של חיים קולעת למטרה, השיר בהחלט נעשה נגיש יותר לאחר חשיפת טכניקות ההבעה המתומצתת והמפזמת בנעימים, לכאורה.
עם זאת, ראוי לחשוף רבדים נוספים שקיימים בכל שיר טוב.לעמיתו של דבר, הסיגנון שלו דומה לקנטטה בשלושה בתים. אציע לשוב לאמצע השיר, ל-
"בוא ותראה שתאמין…"
ולהתייחס למטרה זו של הדוברת כלהתראה ותחינה וגם זעקה, כאשר כל אחת מן המילים הללו מכילה תיאור נושא בעיה חברתית, חינוכית, פסיכולוגית. כלומר, ההתראה בפני הנטיה הידועה של ילדים היום לא להאמין בקלות, התחינה, כי אם לא יזון הדור הצעיר מהמורשת, ייפגע! מכאן גם הזעקה אליו- כי בעתיד יישאר חסר בסיס, קרוע, כקורת גג שלא נחה על קירות העבר ולא מחוזקת, לא בשלה לקבל את מכת העתיד…
דווקא, הרצון לחזק את הילד, ולא להתפאר בפניו (כמו שמוכר בכל שיר בנוי על פסיכולוגית ההורות הקלאסית) נותר תלוי באוויר, מופרך על ידי המציאות, – מתואר בהמשך השיר איך מתנפץ הכפר של אימא והופך לגלובלי אוניברסלי מול עיניי הילד.
ולא יראה הילד היכן גדלנו כחברה, אלא יראה ל- מה הפכנו! משמע, "איך"(!) הרסנו את הבית שעליו אמור לסמוך הילד כעל מורשתו המובטחת- מקור ביטחונו העתידי. לכך מופיעה העדות בשורה האחרונה:
"ילד, בוא תראה איך גדלתי."
ולא נגמר הדגש המיוחד הזה בכך שמהשאלה "היכן" עברנו לשאלה "איך",
לכל שלושת המילים שחוזרות על עצמן לאורך שלושה הבתים בניסיון להשפיע במאמץ הביטוי האחרון:"ילד,בוא,תראה",
תפקיד גורלי משלה:
הילד נותר ראש הפירמידה, אך גם לא הצליח לגדול בינתיים- ילד, כי אימו לא הצליחה להפוך לבוגר, הרי בעצמה לא בדיוק "גדלה", אלא נעצרה כמו החברה כולה."ילד" שבכותרת הוא גם ילדה-אימו, שניהם בבעיה, וזה העיקר הנראה בפזמון הנעים המנדנד במיומנות את גלי המתח שנוצרו בעקבות התוכן העצוב, הפזמון בא לחפות עליו, להבטיח את מה שאמא מבקשת:
שאם במילה השנייה – "… בוא…", במחשבה השנייה, עם "בואו" של הילד לאותו המקום שבראשית המובטח לו, יוכל העולם החדש של הילד לשקם את נזקי התופעה הגלובלית העוברת… :
"…בוא ותראה…"
איך תעשה זאת? כלומר: אם תבוא ילד, אתה תוכל גם לראות את מה שתרצה לשנות, ואז באה המילה שהפכה את השיר למעמיק יותר:
איך?
לא לאמא פתרונים… היא בעבר של "גדלתי" שלה, שלא יודעת איך? איך זה קרה!.
הקדוש טוסבראהינדי לתלמידיו על הנזיר ג'ושו שסיפר על מעשה שהיה בקונג-פו-טזה.
יום חם אחד התנמנם בשעת השיעור מתחת לעץ הערבה הבוכייה החכם קונגפו טזה,ראשו צנח על חזהו ונחירות קלות בקעו מאפו. ישבו בדממה התלמידים סביב לו ובהו בפשר המעשה. הגיע תלמיד שהיה נוהג תמיד לאחר לשיעורים, וראה אותם יושבים דוממים סביב ןלחכם ושאל – מה הולך כאן? היסו אותו התלמידים כולם בקול רם. הס אל תעיר…
לימים סיפר ג'ושו נאלצו לבנות בית עקד ספרים חדש ליד הישן שליד המנזר לאכלס את כל הספרים והפירושים שנכתבו ע"י תלמידים ותלמידי תלמידים וחכמצים ושאינם חכמים על אותו מקרה הרה-גורל והצעד החשוב ביותר לאנושות [או לפחות לסינים] עד לאותו הזמן. ובכתיבת קטלוג לאותם ספרים נתעסק וננוחם.
עברים, דברו עברית !!!
אתה אמיתי? השיר הזה נכתב בעקבות פטירתו של ילדם המשותף של אריק רודיך ושל לאה לופטין
[…] הזכרונות של לאה לופטין […]