 |
חוקר התרבות אלי אשד אמר בהספדו על הסופר והמתרגם אהרן אמיר, שהלך לעולמו בשבוע שעבר, כי רבים קראו לו "הכנעני האחרון". אשד טען כי אמיר היה האדם האחרון בישראל, שהמשיך להאמין בכל לבו ברעיונות ובאידאולוגיה של אנשי התנועה הכנענית, קבוצה אידאולוגית קטנה וקנאית, שהתקבצה בשנות ה-40 סביב דמותו של המשורר יונתן רטוש. "הבל הבלים", אומר בעדינות הבלשן והפרופסור ללשון עברית, עוזי אורנן, שהיה אף הוא חבר באותה תנועה. "הכנעניות אינה תלויה באדם זה או אחר לקיומה. היא נמצאת בכל מקום ואצל כל
אחד". אורי אבנרי, שאימץ חלק מדעותיה של התנועה ואף נחשב לכנעני במהלך השנים, לא מסכים. "התנועה הזאת התפוגגה כבר מזמן", אומר העיתונאי, הסופר וחבר הכנסת לשעבר, "וזה לא קשור כלל למותו של אהרן אמיר". "זה תלוי באמת את מי אתה שואל" אומר אשד, "והכול גם תלוי כמובן בדרך שבה אתה מגדיר מיהו כנעני".
עוזי אורנן אומר כי "הכנענים" היה שם גנאי שהדביק המשורר אברהם שלונסקי לוועד למען הנוער העברי, מיסודו של רטוש. אבל "אחרי זמן מה דווקא שמחנו לאמץ את השם הזה", הוא מודה.
מה הייתה האידאולוגיה שלכם?
"אנחנו האמנו כי העברים הם גרעין של אומה חדשה, בעלת טריטוריה, שפה וארץ שליהודי העולם אין כלל חלק בה, אלא רק לעברים החיים כאן. היהדות אינה לאום כי אם דת, וכדת היא דת אוניברסלית, שאין לה שייכות טריטוריאלית של ממש. ניתן להיות יהודי בכל מקום, בדיוק כפי שניתן להיות נוצרי בכל מקום. הגדרת העם בארץ כ'עם יהודי' היא הגדרה מזיקה, משום שאם ניתן להיות יהודי בכל מקום בעולם, אזי מדינת ישראל היא רק אנקדוטה בהיסטוריה היהודית, ואין לה חשיבות לקיומו של העם".
"יונתן רטוש אף טען", מספר אשד, "כי על מנת שתוקם בישראל אומה, על הנוער להשליך מאחוריו את היהדות, וליצור אומה עברית בעלת זהות משל עצמה, המנותקת לחלוטין מהיהדות".
"כדי להבין זאת טוב יותר, ניתן להשוות את הכנענים לתחושת הלאומיות של בני המושבות האמריקניות, שלמרות שהיו ילידי אנגליה ייסדו לעצמם לאום חדש באמריקה", מסביר אורנן. "הכנענים יצרו לעצמם את המשכיות הרצף ההיסטורי עם העבר, ומחקו לחלוטין את הוויית הגלות".
כתנועה שכללה בעיקר אנשי רוח ואמנות ניסו הכנענים להעביר את האידאולוגיה שלהם בעיקר דרך היצירה. הכנעניות הציעה לתרבות המתהווה קשר מחודש לקרקע. ואגב קשר מחודש לקרקע, המיתוס הקדום של כנען הוא המיתוס של האדמה ושל הקשר המיסטי אליה. יגאל אלון סיפר על השאיפה הכפייתית של הכנענים לאכול את האדמה, כמעין טקס של הזדהות ארוטית עם הקרקע. הכנענים העלו על נס את תרבות המזרח הקדום, וגרסו כי זהו העבר שעל העברים להתייחס אליו. הם גרסו כי על הספרות העברית להיות מחוברת למקום שבו היא נוצרה, לטריטוריה הישראלית ולשפה העברית המקראית. "שוב אני נותן כדוגמה" אומר אורנן, "את הספרות האמריקנית, שהצליחה ליצור ספרות חדשה לעם חדש".
|
|
 |
 |
 |
|
|
|
 |
 |
|
 |
|
מה יפים הלילות בכנען |
|
|
 |
 |
 |
|
אחד מהאמנים הבולטים בתנועה הכנענית הוא הפסל יצחק דנציגר, שיצר בשנים 1938-1939 את פסלו המפורסם ביותר "נמרוד", בהשפעת אמנות מצרית ומסופוטמית, שנתפס כביטוי לשאיפות לאומיות. פסל זה הציג את דמותו של צייד מהתנ"ך כעלם צעיר נושא חרב, על כתפו בז ועיניו מביטות אל האינסוף. השפעת הזרם הכנעני נמשכה שנים רבות, והשפיעה על אמנים נוספים כמו משה קסטל ועמוס קינן.
הצלחתם להשפיע מאוד מבחינה תרבותית אבל לא פוליטית, מדוע?
"כמותית ופוליטית היו הכנענים קבוצה קטנה של אנשים,? אומר אורנן. ?הסיבה לאי הצלחתה של הכנעניות להכות שורשים היא העובדה כי במקביל, עם קום המדינה ופרוץ המלחמות, החלו הממסד והצבא בהגדרת סמלים ומיתוסים חדשים, אשר דחקו את הכנעניות ממרכז ההתרחשות. מאז 1953 אין לנו כל ארגון מסודר, והחוג שלנו שסביב מרכז העברים הצעירים הגיע למבוי סתום והתפזר".
איפה מקומם של הערבים בתהליך הכנעניות? במקור הכנענים דיברו על אומה עברית בכל אזור הסהר הפורה.
"אנחנו רואים במזרח התיכון אזור אורגני של הקשת הפורייה", אומר עוזי אורנן, "עיראק, ירדן, סוריה, לבנון, ישראל. החברה העברית כמובן תהיה המובילה, ואני בטוח שכולם ירצו להתחמם לאורה של היצירה העברית, אם זה בספרות, בארכיטקטורה, בטכנולוגיה. כבר היום יש עוצמה אדירה ביצור הקטן הזה של שבעה מיליון תושבים. איך זה קרה, למרות הכול, זו חידה".
"זו אגב הסיבה שהפסקתי את תמיכתי בכנענים" אומר אורי אבנרי, "הם רצו שהערבים יוותרו על ערביותם". "אנחנו רצינו", מתקן אורנן, "שנהיה בני אותו הלאום. גם היהדות וגם הפן – ערביזם הם גופים בינלאומיים שהם אויבי הכנעניות".
מה הערבים אומרים על זה?
"עד כמה שנראה הדבר מוזר" אומר אלי אשד, "קיימת מעין דמות מראה לתפיסת ההיסטוריה של הכנענים, אצל הערבים הפלשתינים שגם בקרבם נוצרה תפיסת היסטוריה 'כנענית'. אולי אפילו כניסיון ליצור מיתוס שיתחרה בזה של היהודים. אבל האסלאם מאוד דומיננטי כרגע בציבור הערבי, והוא משפיע יותר מכל רעיון לאומי. האמת כי גם ביהדות כרגע מסתמנת חזרה לארון הספרים היהודי, כך שעדיין קיימת הקבלה מסוימת".
התנועה הכנענית החלה בשירת הברבור שלה, כשבעת המאבק ברעיונות הציוניים הואשמה בכך שהיא תומכת בדת הכנענית האלילית ובפולחני העשתורת, ובכך למעשה חוסלה תדמיתית. "על אנשי הקבוצה יצאו אז כל מיני שמועות מוזרות" מספר אלי אשד. "סיפרו שהם עובדים את אלילי כנען הקדומים וכי הם מכורים לאורגיות הנערכות לאור הירח המלא, סביב מזבח על פסגת הר גריזים".
"הסופר מתי מגד סיפר שהיה עד ראייה כביכול לפולחן כנעני", עוזי אורנן צוחק, "וכי ראה אותנו עומדים עירומים ורוקדים שיכורים לפני צמד של פסלי עשתורת. הכול פנטזיה מוחלטת, מדמיונו הפורה כמובן".
"אני חושב שהסיפורים הללו נתפסו והתקבלו בציבור", אומר אלי אשד, "מפני שהיו להם שורשים במנטליות שהתהוותה בשנות ה-30 וה-40 בקיבוצים. הסיפורים על המקלחות המשותפות, על אהבה חופשית ועל הפקרות מינית בקיבוצי השומר הצעיר בשנות ה-40 הציתו את דמיונם של האנשים ואלה העתיקו את הסיפורים והלבישו אותם על הכנענים".
"שמעון אבידן, שהיה אז ראש המחלקה הגרמנית בפלמ"ח", נזכר אורי אבנרי, "סיפר לי כי הוטל עליו מטעם הפלמ"ח לחקור את העניין, וכי הוא הגיע למסקנה שהטענות הללו הן נכונות. אבל אני עצמי מעולם לא האמנתי באמיתות שמועה זאת".
"אתה יודע כמו מה זה נשמע", מתריס אשד, "כמו תלמידי תיכון שרוקדים קצת בפראות ומישהו חיצוני טוען שהם עוסקים בפולחן השטן". "מעולם לא השתתפתי באירוע כזה", אומר אורנן, "וגם לא אף אחד מהאנשים שהכרתי".
"בפעם האחרונה שביקרתי בארצות הברית חשבתי לעצמי", מסכם אלי אשד, "כי הכנענים יכולים לזקוף לזכותם הישגים מסוימים. אולי זה לא לחלוטין בגללם, אבל בישראל בהחלט נוצר עם חדש, לחיוב או לשלילה, שאין בינו לבין הקהילות היהודיות שבהן הוא חי בחו"ל דבר. בארצות הברית זה בולט, כי הישראלים חיים בינם לבין עצמם כקהילה נפרדת, ללא כל קשר לקהילה היהודית במקום מגוריהם". |
|
|
20 תגובות על “והכנענים אז בארץ”
(את התגובה הבאה ניסיתי לפרסם גם תחת הראיון של אלי באתר NRG – נראה אם היא לא תצונזר שם [כמו שקרה לתגובה קודמת שלי])
אין עם יותר "כנעני" מהעם היהודי.
העם היהודי נוצר בארץ ישראל וקיים בה חיים לאומיים במהלך התקופה שבין סוף האלף בשני לפסה"נ וראשית האלף הראשון לספה"נ – ולמעשה צמח מתוך התרבות הכנענית והבליע בתרבותו חלקים נרחבים ממנה. על המשקעים הכנעניים הרבים בתנ"ך ראו למשל את הקישורים שאני מביא במסגרת תגובותי ברשימה הבאה:
http://www.notes.co.il/eshed/41853.asp
עוד יש לציין שכאן, בארץ ישראל, הוא כתב ויצר לא רק את התנ"ך אלא גם את המשנה ואת התלמוד הירושלמי – וגם רוב התלמוד הבבלי מסתמך על בריתות ומשניות וסיפורים מארץ ישראל. שלל כתבים אלו הם שמהווים את הבסיס ליהדות באשר היא התפתחה מאז ואילך. ועל כך נכתב במגילת העצמאות: "בארץ ישראל קם העם היהודי ובה עוצבה דמותו התרבותית והרוחנית"…
מלכתחילה, הברית שבין היהודי לאלוהיו נתפשה ונתפשת כברית משולשת בין עם ישראל אלוהי ישראל וארץ ישראל – כפי שמסתמן כבר בסיפור ההתגלות של ה' לאברהם ושליחתו לכנען. ראשיתה של תפישה זו, בפועל, היתה כנראה עוד לפני המהפכה המונותאיסטית – כאשר האל נתפש למעשה כ"אלוהות מקומית – והמשכו בעובדה שבדברי בנביאים הגלות נתפשת כעונש אולטימטיבי והמצב האידיאלי הוא השיבה לארץ ולאדמה.
מאז נותק חלקו העיקרי עם ישראל מארצו (רק חלק קטןהצליח להמשיך להאחז בה) היהודי שמר על זהותו הלאומית המקורית ונותר נאמן לשאר בני עמו הגולים בכל ארצות גלותו, וחלם והתפלל שלוש פעמים ביום (או יותר) לשוב למולדתו ולקיים בה חיים ריבוניים כימי עולם וכשנים קדמוניות. שלוש פעמים ביום הוא קרא במסגרת תפילת העמידה:
"תקע בשופר גדול לחרותנו ושא נס לקבץ גלויותנו מכל קצוי ארץ לארצנו… השיבה שרינו כבראשונה ושופטינו כבתחילה…" ואידך זיל גמור…
מעולם בהיסטוריה האנושית לא היה עם כה נאמן לאדמתו כמו העם היהודי – שהצליח לשמור את הזיקה למולדתו ואת השאיפה לחזור אליה במשך מאות שנות גלות – עד שחזר אליה לבסוף.
באשר היהודי מנסה להתחבר לאדמה הרי שהוא מנסה להתחבר למה שנתפש אצלו באופן טבעי כ"אדמת אבותיו" אליה נכספו אבותיו המאוחרים יותר בגולה, וכאשר היהודי חוקר את התרבות הכנענית הקדומה הרי שהוא חוקר את שורשיה של תרבות אבותיו – שהיא תרבותו שלו. ה"כנענים" לעומת זאת, באשר הם שואפים לנתק עצמם מן היהדות, כרתו/כורתים את הענף אליהם יושבים – את השורש היחיד המחבר אותם לאדמה זו. בהעדר יהדות הרי הם אינם אלא קולוניאליסטים וצאצאי קולוניאליסטים המנסים "להתחבר" באופן מלאכותי למקום – תוך נסיון שווא לאמץ ולהחיות תרבות שכבר מזמן איננה חיה ואינה רלוונטית למזה"ת היום (למעט אותם חלקים מתוכה שנשתמרו במסגרת הטקסטים והתרבות היהודים, כאמור).
למרבה האירוניה, אין דבר יותר מנותק מהארץ מאשר הכנענים, ואפילו החסיד האחרון של סאטמער שיושב בניו-יורק וקורא את תהילים כ"ט הוא יותר "כנעני" מהם…
איפה הסיכנאי?
המציאות מתגלית כמורכבת יותר, בשל הקיום האנושי עצמו. כל עוד לא ניתן לויכוח הסגנון הפסיכולוגי של התנהגות היחידים וקבוצות היחידים, אשר יחד עם רעיונות משיחיים מחוללים ובעוצמה רבה גם את רעיונות הגזע, עד לטיהור העמים וכו', יש מקום לחקר מחודש של כל הזרמים ההומאניים שנוצרו בהיסטוריה.
ישעיהו ליבוביץ' בשיחה עם יוסף אגסי הביא בצורה אפוריסטית את תמצית מותר האדם:
" האדם אינו מסוגל שלא לדעת את אשר הוא מסוגל לדעת…התפתחותו המדעית מחויבת מן העובדה שהוא יצור חושב."
או בניסוח המוצלח שלו מתורת דקארט: "אני קיים בזכות מהותי"
(שיחות על פילוסופיה של המדע, משרד הביטחון, 1996 ).
המצב האנושי הזה אומר דרשני גם היום. כמו כן נצטרך לדעת את "האיך?" יוצאים מהבור הטבעי של אנטישמיות הכלל המונית, ולא רק את "המה?" קרה שם בהיסטוריה, אשר גרם לכך. הרמב"ם שלל מציאות ללא המהות ההכרתית העליונה (בעקבות אריסטו, שאותו קרא בשפה הערבית), כלומר, ההכרה חייבת להגיע עד להכרת אלוהים, כמיצוי מלא של כל הכרה. מכאן, האמת של כל רעיון הכרתי -שביסודו איחוד הרעיונות השונים, שמשרת את המטרה של הכרה במיצוי היכולת ההכרתית, בלא עירוב דת וגזע כלא רלוונטיים לחשיבה, – כגון האמת הכנענית, בין היתר, היא "אמיתת הימצאו" (של אלוהים), ומה טעם וערך בכל דבר שאינו "מצוי אמת" (הל' יסוד התורה, פרק א', הל' א'-ד')!
ובהמשך לנבוכי מורו, כאשר יגלה שפינוזה את עיקרון הזהות בין האלוהים והטבע, ככופר בהיבדלות רעיונית, כשולל מותר דת אחת מול אחרת, יהפוך הדגם ההכרתי של שפינוזה ההוגה היהודי לקנה מידה של מותר האיש מרעהו.
ראויה הדת לחפש עוצמה רעיונית מאחדת, שאינה שוללת לא את יהדותנו, לא את אנושיותנו, על מנת ללמד את הנופלים במלכודת המגרעות הפסיכולוגיות הנצחיות, ללכת קדימה.
כך חשב ישעיהו ליבוביץ', וגדולי החכמים בדת ובפילוסופיה, אז מדוע לדחות את היד המושטת של האמנים מכל התחומים, ולחבר זרם מקביל לדת מסורתית – זרם הישראליות המושכת כל לעומת זו הדוחה?
והדוחה אף שהיא זוקפת לעצמה את כל ההיסטוריה המפוארת של רעיונות התורה, היא המעודדת גרירת רגליים בטלות של היום, שוחה בשחיתות רוחנית ופוליטית, מכערת עצמה ומעצמת כיעור החלל החיצוני…
כה אמר טוסבראהינדי הקדוש :-"המביא מדברי גדולים ורחוקים מתחייב שהבינם כהוויתם כי אחרת הוא מטעה ומתעה את השומעים לו."
ועוד אמר הקדוש:" אין הפירוש מחייב את המפורש אלא את הפרשן לבדו"
ועוד אמר "הפוסל את הזולת משום שאינו מבינו ואינו נראה לו – ראוי למלקות"
יש מלאי סיכות חדש לכל דיכפין,מתוצרת כנען ויבוא ממדינות עם האידיש.
תגובתי הופיעה בהקשר להבעת הרעיון כפרדוקס, שזה פורסם בכתבה ובתגובות שב
nrg .
המעוניין בתוכן שנגעתי בו על קצה המזלג, ימצא ויוסיף את החשוב לו.
הנותרים מחוץ לעיניין, לא חייבים להסכים, אף לא לקרוא.
שפיכת מי שימוש שגרתית בפיך… לא חבל?
מפי טוסבראהינדי: כאשר רגלו היחפה של הפילוסוף ניגפת ברגל השולחן הופכת שפתו הפילוסופית-שירית-מעודנת להיות דומה להפליא לשפת הסבל והחמר אשר בשוק .
המסחר בסיכות מתחדש במוצ"ש. וגם יהודים מכוערים מושחתים רוחנית ובטלנים הזוקפים לזכות עצמם את ההיסטוריה המפוארת של היהדות, למרות האנטישמים מחוץ ומבית יכולים לקנות וזה כאן בבאסטה מימין ולא בחלל החיצוני
הירגע חבר, שלוט בעצמך.
כי הנה ציטוט שקראתי לאחרונה:
"מי שלוקח עצמו ברצינות תהומית עלול למצוא עצמו מככב כבדיחה בעין הזולת"
על הסיכות שקנית אצלי
אחת הטענות שנהגו חכמי האיסלאם להביא כדי להוכיח שהקוראן הוא באמת ספר שהורד מן השמיים, היא הטענה כי הספר כתוב בלשון שירה כה גבוהה – וסתומה (קרי, בלתי מובנת) לעיתים קרובות – עד שאין כל אפשרות שבני אדם הם שכתבו (כלומר זיפו/המציאו) אותו…
אם נלך פה בדרך חכמי האיסלאם הרי ברור שאת צודקת…
מי שכותב משפטים כמו:
"מכאן, האמת של כל רעיון הכרתי -שביסודו איחוד הרעיונות השונים, שמשרת את המטרה של הכרה במיצוי היכולת ההכרתית, בלא עירוב דת וגזע כלא רלוונטיים לחשיבה, – כגון האמת הכנענית, בין היתר, היא "אמיתת הימצאו" (של אלוהים), ומה טעם וערך בכל דבר שאינו "מצוי אמת" (הל' יסוד התורה, פרק א', הל' א'-ד')!"
ברור שהוא צודק! (שימי לב שאפילו הוספתי סימן קריאה כמוך!).
אז עכשיו, אחרי שהבהרתי שאני חושב שאת צודקת, נשאר לי רק לברר מה זה בעצם אומר… מישהו?!?… 😉
מאז שנות הארבעים ועד לימינו אלה זרמו הרבה מים בירדן,והדברים שהעלו הכנענים החדשים באותם ימים רחוקים וניתן לומר אף כי הדברים שנאמרו עליהם,ממרחק הזמן והשנים בחלקם הפכו לקלאסיקה ובחלקם לפארודיה על הקלאסיקה,אולם לי מובן מאוד הצורך של ההתחברות להיסטוריה ולתרבות הגיאו פוליטית שאנחנו חיים בה,אין עוררין על כך שכנענים חיו כאן ופעלו כאן והיתה להם תרבות משלהם בל נישכח כי האזור הזה נקרא בשכבר הימים ארץ כנען,על כן העבר ההיסטורי הזה מחייב התייחסות וכשאני מדברת על התייחסות אני מדברת על כך שאתה מתייחס למשהו שאתה מודע לקיומו ולהשפעה שלקיומו הייתה עליך, ואין ספק שלכנענים הייתה השפעה על התרבות ועל מרקם החיים ועל הפוליטיקה של האזור (אני מתכוונת לכנענים של העת העתיקה) ועל כן הם חייבים להיות ולהישאר חלק מהזכרון הקולקטיבי שלנו ולא כמשהו זניח , העובדה שמצד אחד לא היה להם קשר ליהדות כפי שאנחנו מכירים אותה כעת לא צריכה להפריע לנו שכן אין כאן כוונה(לא מצידי על כל פנים) לאמץ את הדת הכנענית אולם לדת הכנענית היתה השפעה על היהדות, אני אפילו ארחיק לכת ואומר כי יתכן מאוד שהיהדות לא היתה נוצרת אלמלא הכנעניות, מפני שהיהדות הגדירה עצמה לעומת האחר
אם האחר הוא עובד אלים אני עובד אל אחד, אם האחר עושה לו פסל ומסיכה אני אאמין באל מופשט,רבים מהחגים שאנו חושבים אותם לחגים יהודים וחוגגים אותם כחלק מריטואל דתי או מסורתי ראשיתם ןמקורם בחגי הכנענים,כך שהיהדות היא נדבך על גבי הכנעניות ברגע שמפסיקים לזכור את הבסיס שמלמטה ,ברגע שהיסודות מעורערים, דברים מתחילים לקרוס,היהדות היא חוליה בשרשרת והיותנו כאן היום זה הוספת חוליה לשרשרת לא יתכן לעניות דעתי הבלתי קובעת שננתק את החוליה שלנו מהשרשרת הארוכה הזאת ונתחיל שרשרת חדשה כי אם זה כך אז למה ארץ ישראל.למה ארץ כנען ולא אוגנדה? הרי זה ברור שחזרנו למולדת העתיקה שלנו,לשורשים שלנו והשורשים שלנו הם הכנעני,היבוסי,החיתי,האדומי,האמורי,על כל מערכת היחסים המורכבת שהיתה לנו איתם על המלחמות ועל הבריתות ועל ההשפעות שהם השפיעו עלינו ואנחנו השפענו עליהם אז היום אני ישראלית אבל אני גם כנענית,וגם חיתית,וגם אמורית וגם אדומית, ויבוסית,ויוונית,ורומית וצלבנית,וכל קשת הגוונים של כל אלה שהיו כאן וחיו כאן ופעלו כאן ונתנו מגוונם לעיצוב התרבותי של המקום הזה,אז אולי יש אנשים שקשת הגוונים המורכבת הזאת מאיימת עליהם ומפחידה אותם או שהיא צבעונית מדי לטעמם הפסיפס האנושי והתרבותי הזה מקשה עליהם את החיים והם היו רוצים שני צבעים על הבד שחור ולבן אנחנו ו-"הם, וכל פעם זה "ההם" השחור גם כן בעל צבע וגוון אחד, אולי זה בשל היותי אמנית ובמשך השנים העין שלי התרגלה לגוונים ותתי גוונים ומחפשת תמיד מה מסתתר מתחת לצבע הגלוי,ומאילו גוונים עשויים התתי גוונים,כשאני רואה ירוק איזה ירוק אני רואה יש כל כך הרבה סוגים של ירוק, ואיך הרכיבו את הירוק המסויים שאני רואה האם יש בו יותר כחול?או יותר צהוב?והנה פה בפינה אני רואה שהוסיפו קצת אדום וזה קיבל גוון קצת סגלגל כי הערבוב של הכחול והאדום נותן סגול ובאמצע יש צהוב עם כחול שזה נותן ירוק יותר בהיר ובאיזה צהוב השתמשו כאן ? הרי יש כל כך הרבה גוונים וסוגים של צהוב,אז ככה אני רואה ומדמה את הפסיפס האנושי והתרבותי של המקום הזה שיש בו כל כך הרבה סוגים וגוונים ועם השפע הזה למה אני צריכה להיתקע רק על הגוון היהודי שלי?
במופלא ממך אל תדרוש – והיית אך שמח.
וכה אמר טוסבראהינדי בטוב עליו ליבו- לאחר כמה כוסיות- בחג הפורים. מי שלא ידע דרך נשר ברקיע, דרך דג בים הגדול מה לו כי ישאף לדעת דרך גברת במילון?
ואם כבדה ממך המולת המילים הנה שמורה לך זכות השימוש ברעשן..
אין כסיכות במלאכת האקופונקטורה לרפא כל מדווה
לא קל להתחבר לתובנות מההיסטוריה,
את מצליחה, כי אמרת שבכך את מוצאת את כל הצבעים שהאמנית זקוקה להם. אמרת:
"… אין כאן כוונה(לא מצידי על כל פנים) לאמץ את הדת הכנענית אולם לדת הכנענית היתה השפעה על היהדות…
…היהדות היא חוליה בשרשרת והיותנו כאן היום, זה הוספת חוליה לשרשרת, לא יתכן …שננתק את החוליה שלנו מהשרשרת הארוכה הזאת ונתחיל שרשרת החדשה כי אם זה כך אז למה ארץ ישראל(?!)…"
ועוד המשכת להבהיר לאלה שלא נוח להם עם כל כך הרבה אחראיות:
"כל קשת הגוונים של כל אלה שהיו כאן וחיו כאן ופעלו כאן ונתנו מגוונם לעיצוב התרבותי של המקום הזה…עם השפע הזה למה אני צריכה להיתקע רק על הגוון היהודי שלי?"
קל מדי לראות את המונח מתחת לאף, משמע – לא לראות סכנה. התוצאה מ"חד-גווניות" הזו בהכרת היהדות כסוג של חלום נפרד מן העולם החי והצומח, היא עיוורון חושים וממנו כלל איבוד השרשרת! הלא רצינו ליצור חוליה מגשרת שמכבדת עצמה?
האושר קרוב כל כך ומוחשי.
פרוש אמנותי של כל ספר,
כמו פרוש החיים,
אפשרי!
אם כי אף פעם לא בטוח.
גם קוראן שאכן נכתב בשפה פיוטית בדומה לספרי קודש אחרים-יהודים, נוצריים, בודהיסטים יכול להתפרש כמטשטש ולאו את הניגודים.
האושר הוא שאת האמיתות הנצחיות קל ליישם, אם נהפוך לאמנים.
ראשית חכמה תודה על הברכות. אך דומני כי המלאכים הממונים על היכל השירה הירבו עימנו חסד ביום הזה, והנה נמצא שחשדנו בכשרים/ת, ודווקא מסתמנת לה קצה קצהה של ההבנה…
שהרי אותה ה"שרשרת" הנזכרת בשתי התגובות של הנשים לעיל, דומה בכמה מתכונותיה לעץ – שכן, כשם שהענף מתחבר לגזע העץ, ודרכו לשורשים, כך מתחברות להן חוליות השרשרת אחת לרעותה. ומי שהבין את המשמעות העמוקה של ניתוק חוליה בשרשרת מקודמותיה, אחת דינו להבין את משמעות כריתת הענף שעליו יושב ה"כנעני המתחדש" מן הגזע היהודי אשר מחבר אותו אל השורשים הכנעניים המקוריים, האמיתיים, הקדומים, של אבותיו בארץ זו…
והרי הדבר הזה ממש, הוא הדבר אשר אמרתי מימים ימימה: כי כל החפץ להתחבר לשורשיו הכנענים (או גם לשלח ענפים ופאורות כלפי ארבא רוחות השמים – ובעיקר מזרח ומערב) בל לו לכרות את הענף ואת הגזע היהודיים המחברים אותו לשורשים אלו – שאם לא ישמר מכך, צפוי הוא להמצא במה שכיניתי "פארדוקס כנעני", של מי שבא "להתחבר לארץ" ומוצא עצמו נעוץ עם ראשו באדמה ורגליו מתבדרות באויר…
אמנם, מודה אני שאני מבין אוגריתית קדומה יותר טוב מ"נטלית" (במבחן האחרון באוגריתית קיבלתי 73 וב"נטלית" הייתי מקבל 37 גג), אך דומני שהיא הזכירה פה את כבוד הרמב"ם וליבוביץ כדוגמאות ליהודים "ציונים" (אני מתעקש על הגדרה זו – למרות הקשיים בשני המקרים) שבהחלט ידעו ושאפו ללמוד את חכמת העמים ותורת הפילוסופיה, אך מעולם לא שכחו מניין באו ולאן הם הולכים, ותמיד הקפידו גם לשמור ולהרחיב ולהעמיק חקור בתורת משה וישראל עמם ובמורשת בני יהודה ויעקב קהילתם…
אכן, נראה לי שהרבנים הנ"ל הם אנטי-תזה יפה ל"כנענים" – אנטי-תזה אשר ביקשה נטלי להביא כדי לחזק את עמדתנו ה"אנטי-כנענית". ברם, בהתחשב באופים ההפכפך של הים ומזג האויר – ושאר דברים שהם מופלאים ונתונים בידי שמיים – אני חייב לסייג את כל האמור לעיל, ולהתנות אותו בכך שהצלחתי להבין משהו…
איכשהו, אני כבר שומע את פורטונה לוחשת לי באוזן ששוב לא שיחק המזל… ולפיכך אבקשך לשמור לי כמה סיכות ביטחון כדי שאוכל לערוך בהן שימוש עצמי – ולו רק מפני ששוב הארכתי… 😉
ובעצמו-
לאוהבי עומק, כאן נמצא נאומו על הקשר בין חוקי מדע לערכים אנושיים.
מומלץ לשמוע פעמים רבות, כדי להפנים את המשמעות והפואנטה השוללת ערך ממדינה כישות כלתי-אפשרית, אשר הדבר טעון מאוד לכולנו, אך למי שלא מכיר דרכי חשיבה פילוסופיות, במיוחד:
http://www.flix.co.il/tapuz/showVideo.asp?m=1262199
לצערי, את הרמב"ם, לא נוכל לשמוע בשידור חי, נצטרך להאמין ללשונו ולכבדו כפרשן יהודי של אריסטו שלמד מכל הוגי דעות שקמו לפניו והציע דרך משלו
כולנו , אגב, רק בדרך, כמו שהתנועה הכנענית הייתה… האנטי-תזה נוצרת רק כאשר לא רוצים לצאת מן הבואה, וזאת לא הגישה של חכמי הרבנים בהיסטוריה…ישנם סיפורים רבים על עוז רוחם, על מעשיהם כשומרי השלום יעילים וכיוצרי התיאוריות למען ההרמוניה היחידה – זו שלמען כולם. ובכך ראו את יעודם היהודי .
שהיו לו על המדפים סחורות מכל טוב,סחורה לכל עונה סחורה לכל קונה, והיה נוהג בלקוחותיו 'בלהכעיס' מעין פרובקטור שחלכל דעה היתה לו אחת הפוכה. נדמה שעסקיו חוסלו כאשר נפתח הסופרמרקט בשכונה. צריך לבדוק.
אבל חוב"ב זוכר היטב את מורו ורבו טוסבראהינדי הקדוש שלכבוד פורים חידש את רשימת החטאים שלו [רשימה חלקית בלבד כרגע
ואלה גדולי החוטאים.:
. הנגועים בנגע השליחות מטעם עצמם..
הפרשנים שדעתם קובעת לזולתם.
המצטטים ומספרים בלא שהוסמכו לכך ע"י המצוטט
והמשעממים בשפעת דבריהם.
קרות רק כאשר אין מספיק עניין, וגם אין אומץ להתחיל שוב את הכתיבה על אותו הדף שעליו שמרנו את מסקנות חיינו.
המושג "שליחות" מוכר רק למי שכואב לו לקבור את עצמו, את כישוריו ואת מפעל מעשיו בלא להועיל למישהו.
גם יש בזה טעם של נתינה ללא תנאי,
מי יכול להגיד שלא אכל פעם משהו כזה?
ליבוביץ' היה איש מדע, וכתוצאה מכך הפך לשליח לא מבוטל, לא טרם זאת.
שיקום מי שכן הבין
לצערי, את הרמב"ם, לא נוכל לשמוע בשידור חי, נצטרך להאמין ללשונו ולכבדו כפרשן יהודי של אריסטו שלמד מכל הוגי דעות שקמו לפניו והציע דרך משלו:
"מי שנגמר דינו–אין משהין אותו, אלא ייהרג ביומו. אפילו הייתה עוברה–אין ממתינין לה, עד שתלד, ומכין אותה כנגד בית ההריון, עד שימות הוולד תחילה. אבל אם ישבה על המשבר–ממתינין לה, עד שתלד. וכל אישה שתיהרג, מותר ליהנות בשיערה.
מי שהיה יוצא ליהרג, והיה זבחו זבוח–אין הורגין אותו, עד שמזין עליו מדם חטאתו ואשמו. ואם נגמר דינו, ועדיין לא נשחט הזבח–אין ממתינין לו עד שיקריבו עליו קרבנו, שאין מענין את הדין." (מתוך: משנה תורה להרמב"ם, ספר שופטים, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם, פרק י"ב, ט"ו-ט"ז).
ולכל מי שרוצה ללמוד ולהחכים עוד מדברי הרמב"ם עצמו – להלן המקום לעשות זאת:
http://kodesh.mikranet.org.il/i/e112.htm
והכל בהומור וברוח טובה… 😉
Thanks for the nice read, keep up the interesting posts..
[…] והכנענים אז בארץ -ראיון עם אלי אשד על הקבוצה הכנענית […]