| חיים מזר הוא חוקר רב תחומי שהתפרסם בעיקר בגלל עניינו בחקר העב"מים " כאחד החוקרים החשובים ביותר בנושא כיום .אבל הוא חוקר רב תחומי שעוסק גם בנושאים רבים אחרים . וכעת לפניכם ניתוח שלו לפזמון של חמי רודנר,זמר שנראה כנציג המלנכוליה במוזיקה העברית המודרנית .זאת כחלק ממדיניות האתר להציג לפני הקוראים ניתוחים גם של פיזמונים תחום שנחשב עד כה ולא בצדק כתחום שירי נחות . |
מלנכוליה אהובתי : המלנכוליה הקיומית של חמי רודנר
מאת חיים מזר
כותרת שירו המלודי והנוגה של חמי רודנר "מלנכוליה אהובתי" מעוררת הרבה ענין בגלל הצירוף יוצא הדופן שבשמו.מצד אחד אהבה ומצד שני דיכאון. מעין אוקסימרון.האם צירוף זה בלתי אפשרי או שמא מדובר בסיטואציה מעוררת מחשבות על מצבו הנפשי של מי שמתואר בשיר? ננסה לראות במה מדובר. מבחינה תבניתית השיר בנוי משני בתים,פזמון חוזר,שני בתים פזמון חוזר.והנה השיר:
הנשים הצעירות פוסעות ברחוב
מעיפות מבט בחלונות הראווה
כל כך מצודדות, כל כך נראות נפלא
יום לאהבה
מי מכן נשים יפות תהיה אישתי
מי תחלוק את גורלה בגורלי
מי תרצה לשתות מכוס תרעלתי
אור ואהבה
ואני שקוע בעצבות, מתכרבל במתיקות
הו, מלנכוליה, את אהובתי
את הרי אישתי האמיתית, קטנונית וקנאית
הו, מלנכוליה, את אהובתי
הנשים הצעירות הלכו מזמן
אספו את רגליהן הארוכות איתן
אור של בין ערביים נח על הרחוב
אור ואהבה
היא תיקח אותי הביתה מהורהר
תחגוג איתי את בדידותי ביין מר
תסלח לי על הכל ותסובב את הסכין
הו באהבה
ואני שקוע בעצבות, מתכרבל במתיקות
הו, מלנכוליה, את אהובתי
את הרי אישתי האמיתית, קטנונית וקנאית
הו, מלנכוליה, את אהובתי
הפזמון החוזר מתאר את מצבו הנפשי של האוהב.עצבות ואם להיות מדוייקים יותר,עגמומיות פלוס. ההתכרבלות יכולה לקבל שני פירושים.פירוש אחד הוא התכרבלות מתחת לשמיכה החמה.מתחתיה חמים,לעומת הקור שבחוץ.פירוש שני,ההתכרבלות היא מין מצב עוברי.האם האוהב רוצה לחזור לתוך הרחם,להיות בתוך מעטפת מסוככת ומגוננת?ההתכרבלות כמטאפורה להתבודדות ואפילו להתייחדות עם המלנכוליה שעליה הוא מצהיר שהיא האהבה האמיתית שלו והמשמעותית עבורו.היא אחת.היא השתלטה עליו.היא קנאית לו וחוסמת כל אפשרות של אהבה אמיתית.אהבת אישה בשר ודם,חושנית ויצרית.ומהיכן זה בא? נחזור לבתי השיר אחד אחד. בית ראשון:
הנשים הצעירות פוסעות ברחוב
מעיפות מבט בחלונות הראווה
כל כך מצודדות, כל כך נראות נפלא
יום לאהבה
בית מאוד ויזואלי.בתיאור שלו מורגשת אווירה של אסתטיקה עם רמיזות ארוטיות-"כל כך מצודדות",שמחת חיים ונהנתנות מינורית,מבחינתו של האוהב הצופה,סיבה לחגיגה.יום של שמחה,של חדווה.מה יותר מלבב? אפשר ויש את מי לאהוב.התיאור בכללותו הוא פנורמי.שדה ראיה רחב בו רואים את כל חלונות הראווה.הבית השני הוא יותר ממוקד.מבט תקריב העובר מאישה לאישה:
מי מכן נשים יפות תהיה אישתי
מי תחלוק את גורלה בגורלי
מי תרצה לשתות מכוס תרעלתי
אור ואהבה
המבט עובר מאישה לאישה מתוך תקווה שעם אחת מהן יחיה את מלוא חייו.וההפתעה רבה.בסוף מחכה כוס התרעלה.האם יש כאן רמז למה שהוא רע הצפון בעתיד?בפזמון החוזר המופיע מיד לאחר מכן האהבה איננה אמיתית.המאוהב רוצה משהו אחר. לא אישה אמיתית בשר ודם,אלא את המלנכוליה.טוב לו איתה. האם הוא מפחד מהדבר האמיתי?מתוך איזו שהיא רציונליזציה הוא בורח לתוך רחמה של המלנכוליה.בדומה לבית הראשון גם הבית הרביעי הוא ויזואלי:
הנשים הצעירות הלכו מזמן
אספו את רגליהן הארוכות איתן
אור של בין ערביים נח על הרחוב
אור ואהבה
האור הוא אור בין ערביים,אור דמדומים בין היום לליל.הנשים, מי שהיו בעבודתן או בסידורים אישיים שלהן,כל אחת בתוך עולמה,נעלמו.היום נגמר וכולן הלכו למחוז חפצן.כאן הרמיזה הארוטית חזקה יותר-"אספו את רגליהן הארוכות יותר",משל הן קוראות לו לממש את תשוקתו המינית.האם נשארה אותה אחת ויחידה לה הוא ייחל? החלום אותו רצה לממש מתואר בבית החמישי:
היא תיקח אותי הביתה מהורהר
תחגוג איתי את בדידותי ביין מר
תסלח לי על הכל ותסובב את הסכין
הו באהבה
המשורר רוצה שאותה אחת ויחידה תיקח אותו הביתה.הוא לא נוקט בשום צעד להשיג את אהובתו.הוא פסיבי.היוזמה היא ממנו והלאה.ולמה הוא מהורהר? האם יש רגעי התלבטות,מחשבות שניות?ולאיזה בית ללכת,לביתו, לביתה? ועל מה היא אמורה לסלוח לו? האם הוא מרגיש תחושת אשם,על דבר מה שעשה. עליו אין הוא מספר בשיר? גם כאן מופיע סימן מבשר רעות.כוס התרעלה מוחלפת ביין מר ומיד לאחר מכן בצורה דרמטית מופיעה הסכין,אותה האהובה מסובבת,היכן? האם בתוך גופו? האם הסכין היא מטאפורית לאקט המיני? במקום שהוא יחדור לגופה,היא חודרת לגופו,אלא שכאן הסיום הוא סופני.אהבה ממומשת בדם.
האוהב מחפש את אהבת חייו,אבל מפחד.חוסר ביטחון מוביל לרגרסיה מטאפורית,לתוך הרחם של המלנכוליה.המלנכוליה מואנשת ומקבלת דמות של אישה וירטואלית.ראוי גם לשים לב למילה אהבה המופיעה בכל בית בשורה האחרונה. בפזמון החוזר היא מופיעה פעמיים מה שרומז גם הוא על העדפת המלנכוליה על פני הדבר האמיתי.באותם בתים בהם המילה אהבה מופיעה בשורה אחרונה קודמת לה מילה. אם נלך לפי סדר הופעתן המילים הן-יום,אור,אור,הו. בפזמון החוזר המילה הו מופיעה פעמיים.האם המצלול הפונטי החוזר על עצמו במילים אלה,יש בו רמיזה אורגזמתית?
עוד על חמי רודנר
15 תגובות על “מלנכוליה אהובתי:ניתוח פזמון של חמי רודנר-חיים מזר”
את יצירתו של חמי רודנר ,אבל ממה ששמעתי ממנו שיריו הם בדרל כלל מלנכוליים ונושאים ערגה לאהובה אבודה או בוגדנית שנטשה וכו' .
ואני תמה האם זה אלמנט מרכזי בדרך מחשבתו או שמה פוזה שירית מקובלת .
אחרי הכל משוררים וזמרים רבים לאורך השנים דנו בדיוק בנושאים אלה .
אלא שבשנים האחרונות עם התחזקות הקשרים קצרי הטווח והיעלמות הרומנטיקה מחיינו השירה הזאת ניראית לא אמינה יותר מאי פעם וריקנית .
דהיינו החברה מסביב שהיא כיום הדבר הרחוק מיותר מרומנטיקה האפשרי הופכת את הפזמונים האלו ללא רלבנטיים משום שכבר איננו יכולים להאמין ליוצר שהוא אכן מרגיש באמת את הרגשות האלו .
לפני כעשור הייתי בהופעה שלו יחד עם "שליחי הבלוז" בברבי בתל-אביב. שליחי הבלוז פתחו ולאחר כשעה הצטרף אליהם חמי. לא ראיתי אותו מימי לפני כן ואיני זוכר מה דחף אותי להתעניין בו. אולי איזה שיר שהושמע ברדיו? הופעתו הייתה מחשמלת. נותרתי בפה פעור. הוא פרפורמר מדהים. כשאני מנסה לתאר את מה שחוויתי שם המילה הקרובה ביותר היא הארה. גם שליחי הבלוז היו מדהימים.
בקשר לחמי רודנר- אכן היתה שם אשה שבגדה ונטשה.
ובקשר להתייחסות הכוללנית שלך לחברה הצעירה של היום, שהיא חסרת רומנטיקה וגו'- טעות, טעות גדולה. אבל אולי זה מה שרואים, ממבט שטוח, בתל-אביב.
אגב, חמי כבר לא ילד. מעל 40…
חמי רודנר עבר סיוט מתמשך בקיבוץ בילדותו, בהמשך כתב מוסיקה מסוייטת תוקפנית וצינית
אחר כך התמתן קצת למרות שהציניות מאפיינת גם את המלודים שבלחניו, עכשיו הוא חזר בכלל עם להיט של עוד מטבע עוד מטבע. הכי ציני שיש.
ואני חשבתי שהשיר מלנכוליה הוא שיר עם הרבה יותר מקורטוב של ציניות.
ראשית אני רוצה לפתוח במחמאה, זהו רעיון מצויין להתייחס גם אל הפיזמונאות הישראלית ואל הפיזמונים ולתת להם את אותו היחס שניתן לשירה שכן קורה לא אחת שפיזמונים עומדים ברמתם לשירה מה גם שעולם הזמר והפיזמונאות גם הוא חלק ונדבך חשוב בתרבות הישראלית המתהווה ויש לא מעט שירים שהפכו ברבות השנים לנכסי צאן וברזל של התרבות הישראלית והם הפכו לפסקול של תקופה ושל דור
ועתה לשיר מלנכוליה
אינני בטוחה אם יש כאן ציניות טרם גיבשתי דיעה בנושא מה שלי ניראה יותר זה מורבידיות ברוח
הזרם של ההגות האקזיסטנציאליסטית
יחד עם זאת שמתי לב לעובדה שמשום מה בארצינו מקובל שאם שיר הוא בעל ניחוח מורבידי,לירי,עצוב זה נחשב למשהו מכובד ואמנותי כביכול (אינני מתייחסת לשיר מלנכוליה אלא באופן כללי לסוג זה של שירים)
ועל כן נחשב למשהו עמוק
ואילו שירים שנכתבים עם שמחת חיים ומעוררים חיוך על השפתיים נחשבים לפופ קליל שמראה על קלות דעת כביכול
וזה לא רק בתחום הפזמון אלא בהרבה תחומים ככל שהיוצר מורבידי כך הוא נחשב ל-"מכובד" ואמנותי
כך גם בתחום הבידור הקל אם זה סטאנד אפ ולא משנה עד כמה עוקצני וקולע זה בידור ואם רוצים לשוות לו נופך של אמנות קוראים לזה סאטירה או סאטירה במייטבה
באופן אישי אני לא בטוחה בזאת כלל לא כל מה שמורבידי ונושבת ממנו רוח של דיכאון ושיברון לב אמיתי או מזוייף הוא בהכרח נעלה ואמנותי כביכול ולא כל מה שקליל ונאמר בבדיחות הדעת כשעין אחת בוכה ועין שנייה צוחקת הוא פחות ערכי
ראו השירים של כוורת לעיתים דווקא מאחורי השירים שנחשבים קלילים ומבדרים מסתתרות אמיתות כואבות
חבל שאתם מייחסים למוסיקאי תכונות של כותב
רודנר כתב מעט מדיי בכדי להתייחס אליו ברצינות.
יש כל כך הרבה תמלילנים ופיזמונאים מוערכים שכדאי להתייחס אליהם אם כבר, למה רודנר?
הוא מוסיקאי מחונן לא כותב.
ממתי כמות קובעת איכות? זאת קביעה שטותית לגמרי ולא רצינית. מצד שני, לא נראה לי שרודנר הביא כיוון חדש לפזמונאות הרי היום כל מוסיקאי כמעט כותב השאלה אם הכיוון המלנכולי תופס, זה תלוי באמת עד כמה הוא משכנע ועד כמה הוא מועבר באופן חדשני.
מצאתי את רוב הפזמונים ששמעתי מאז שנות ההתשעים כעלובים מבחינת מילותיהם .
אבל נכון הוא שהאזנתי רק נניח לעשר או 20 אחוז מכלל הפזמונים שנעשו בתקופה זאת.
כך שבאמת יש לבדוק כל יוצר לגופו אבל עד כה מצאתי את רוב הזמרים פזמונאים שכןבדקתי לגופם כעלובים מבחינת יכולת הכתיבה שלהם. .
הם היו עושים לעצמם ולקהלם חסד אם היו פונים למשורר מוכשר ופשוט מלחינים את מילותיו.
לכמות אין שום קשר לאיכות אדם יכול לכתוב שלושה ארבעה פיזמונים והם יהיו מאוד איכותיים ברמתם (אבל שוב כאן נשאלת השאלה מה איכותי ומה לא ומי קובע)
ויש פזמונאים שכתבו עשרות ואפילו מאות שירים ומתוכם ניתן לספור על אצבעות כף יד אחת את אלה זהם באמת מצויינים והפכו לנכסי צאן וברזל
שוב ושוב מגלה חיים מזר את היותו איש אשכולות בעל ראייה רחבה בנושאים רבים.
כאן הוא מנסה כוחו בניתוח שיר ואני חייב לציין שהניתוח של חיים מזר ממש מעולה ונותן נקודות מבט חדשות לשיר זה.
אני לא חייב להסכים לכל הניתוח שלו, לדוגמא, לא ברור לי למה הוא לא חושב שהמלנכוליה רואה בוגדנות בעצם המחשבה על נשים אחרות.
ציטוט:" ועל מה היא אמורה לסלוח לו? האם הוא מרגיש תחושת אשם,על דבר מה שעשה. עליו אין הוא מספר בשיר? ". סוף ציטוט.
הרי הוא כל הזמן מספר המשורר על ערגתו לנשים אמיתיות. כנראה שזה חמק מניתוחו של מזר. ואולי אני לא הבנתי כאן משהו.
השיר הזה הוא ממש יפה. אנשים נמצאים במעגל אין סופי של מחשבותיהם המלנכולייות שמתגשם במלנכוליה. עד כדי כך שהם הפכו מעגל חיים זה לדרך חיים.
אם המשורר היה רוצה באמת לצאת ממעגל זה הייתי ממליץ לו ולאחרים לקרוא את הספר "הסוד" או לחילופין לראות כאן באינטרנט את הסרט בנושא זה.
http://video.google.com/videoplay?docid=7016586884322259137
יום נעים לכולם
סבדרמיש יהודה
אבל אל תשכח שלחלק מהאנשים ובמיוחד לאמנים מסויימים זו פוזה מכוונת…
זה שיר כזה אמיתי ונכון..
הוא טוב..*-*
זה שיר כזה אמיתי ונכון..
הוא טוב..*-*
[…] מזר שכתב כאן מאמר ביקורת על פיזמון של חמי רודנר עובר לפזמון אחר והפעם הוא עוסק בפזמון מסוג שונה לא […]