פמיניסטית ,גרושה ,פרסית דתיה ?: ירון ליבוביץ' על ספר השירים "שרקיה " של אסתר שקלים

מזה זמן רב קצה נפשו של חוקר הפילוסופיה היהודית ירון ליבוביץ' במה שנקרא במקומותינו "ביקורת שירה " ולרוב אינו אלא ציטוטים משירים תוך חזרה עליהם במילים אחרות ( 99 אחוז מכלל ביקורת השירה במקומותינו ) ,
או הצהרות בלתי מגובות הנאמרות עם שפע מליצות גבוהה גבוהה אבל שאין כל קשר בינם ובין השיר ( כמו במדור ביקורת השירה של אילן ברקוביץ בהארץ ) ,
או קשקשנות אקדמאית מלווה במילים גבוהות ולא ברורות לקורא המשכיל שכל מטרתה להביא לקידום אקדמאי של "הכותב " ואין אדם שמסוגל לקרוא אותה מבלי שירדם משעמום.והיא אחת הסיבות העיקריות לירידת מעמדה של ביקורת השירה כיום שרק כמה אקדמאים מסוגלים לקרוא אותה . ( דוגמאות חנן חבר ועוד רבים מספור במה שנשאר במחלקות האקדמאיות של הספרות העברית בארץ )
או סתם קשקשנות פוליטית שבה השירה נבחנת בשאלה האם היא "נכונה " או לא נכונה " מבחינה פוליטית ( כמו רוב ביקורת השירה בעיתון "הארץ" של יצחק לאור ) .
לא פה .
ירון ליבוביץ חציג מכאן ואילך באתר זה מדור קבוע לביקורת שירה ויצירה שיופיע כאן אחת לשבוע שבועיים ובכל פעם הוא יסקור ספר שירה או משורר וותיק או חדש לפי בחירתו.
מובן שהמדור לא יוגבל רק לספרי שירה וירון יעסוק גם בביקורת דיסקים ויצירות אחרות .
ולהלן הכתבה הראשונה במדור הביקורת הקבוע שלו .
והפעם על המשוררת:

ולהלן המאמר של ירון ליבוביץ' על אסתר שקלים .

שירתה של אסתר שקלים

מאת ירון ליבוביץ'

על אסתר שקלים למדתי לראשונה מתכנית הראיונות של עליזה לביא "והרשות נתונה" שבה אסתר התארחה כדי לדבר על ספר שיריה הראשון "שרקיה". בתכנית ראיונות מעניינת זאת נהגו להתארח אנשים מעולם החברה והתרבות שעמדו בצומת הדרכים בין היהודי ובין הישראלי. מן הסתם המשוררת אסתר שקלים נמצאה מתאימה לתכנית הזאת הן מצד סיפור חייה יוצא הדופן והן מצד ספר שיריה. את הספר רציתי לקרוא כבר אז ועכשיו יש לי הזדמנות לבדוק את הספר.
הספר הוא ספר מיוחד הנכתב על ידי אדם לא רגיל. השירים הנמצאים בספר זה חושפים בפנינו פיסות מעולמה הפנימי של אסתר שקלים. השירים הם אישיים ומורכבים. שמו של הספר "שרקיה" אומר דרשני. מונח זה עומד במרכזם של שני שירים מתוך הספר, השיר הפותח את הספר "שרקיה" (עמ' 10) והשיר "אשת-רוח" (עמ' 42), אולם לדעתי, הוא מתקשר באופן עקיף לכל שירי הספר, ולא בכדי המילה הזאת נבחרה להיות שמו של הספר.
שרקיה היא רוח חמה ויבשה שבאה מן המדבר. במקרא היא נקראת "רוח קדים". היא נקראת לעתים גם "שרב" וגם "חמסין". היא נחשבת רוח לא נוחה במיוחד. משיעורי הגיאוגרפיה שלי בבית הספר התיכון למדתי שהרוח הזאת נושבת בכל ימי השנה אולם בחורף היא איננה מורגשת כי מזג האוויר קר ממילא ומעלות ספורות לא יעלו ולא יורידו. גם בקיץ היא איננה מורגשת כי חם ממילא. היא מורגשת דווקא בתקופות המעבר בסתיו ובאביב. כלומר ה"שרקיה" היא סמל לדבר קבוע שנשאר אתך תמיד גם אם הוא לא תמיד מראה עצמו בגלוי.
רוח כמשל לאופיו של אדם אינו דימוי נדיר. אני זוכר שיר קאונטרי פופולרי משנות ה50 של המאה העשרים הנקרא "הרוח הסוררת" wayward wind שזכה להיות מושר הן בידי גברים והן בידי נשים. אני מכיר אותו בגרסה של הזמר פרנק אַיְפילד משנת 1962. מילות השיר הן די פשוטות, הרי מדובר בשיר פופולרי, אולם הרעיון המרכזי של השיר הוא רוח הנדודים חסרת המנוחה אשר מלווה את הדובר השירי. הנימה העולה משיר הזמר הזה הוא שהדובר השירי משלים עם העובדה שהוא נולד עם אותה רוח, גם אם זה גרם לו להפר אמונים לנערה ולעזוב אותה לאנחות. גם בספר זה ובמיוחד בשני השירים הנ"ל אסתר שקלים מדמה את עצמה לרוח עזה, אשר לא קל לחיות עמה, אבל בפירוש לא ניתן להגיד שהיא משלימה עם עובדת היותה דומה לאותה רוח. היחס של אסתר שקלים אל אותה הרוח הוא מורכב יותר. השרקיה מייצגת לא רק אופי אנושי אלא גם את כל המטען התרבותי שאדם בן עדות המזרח נושא עמו. כפי שעולה מן השירים לאסתר שקלים לא קל לחיות עם המטען הזה.

בשיר "שרקיה" שואלת הדוברת השירית את סבתה ואת אמה "מה אעשה אני עם השרקיה שבי". לדעת הדוברת השירית נראה שהן הסתדרו עם השרקיה שלהן – סבתה חיה עם השרקיה "גדלה עשרה ילדים ואפתה לחם". יוצא שהדוברת השירית מתלבטת מה לעשות עם המטען הזה, כי השרקיה שבה "כבולה בחבלי רוח מערב/ הפרוצה לכל רוח." בדימויים הפוכים אלה של כבלים לעומת שחרור ושל הניגוד בין מזרח ומערב, מביעה הדוברת השירית שלא קל לחיות עם מטען מסויים כזה כשאתה נמצא בסביבה המנוגדת למטען שלך. לטעמי, אין בשיר הזה משיכה גדולה ל"רוח המערב" המצוירת כחומרנית מדי עם "… מעון לתינוקות ולנשים/… ויש מיקרוגל ומדיח ומפתה/ מקפיא ומערבל מתכונים ידועים/ של עוגות וטעם החיים…", אבל כפי שעולה משירים אחרים בספר הדברים אינם פשוטים כל כך.
בשיר השני, שבו המוטיב של הרוח נמצא באופן גלוי, "אשת רוח", הדוברת השירית מצהירה שהיא שרקיה ולא שום רוח עזה אחרת. השיר המוזר והמרתק הזה מראה מצד אחד את הגאווה שיש בדוברת על זה שהיא שרקיה, אבל מצד אחר הוא מראה גם את הרצון להחליף את הרוח ברוח אחרת. "ותשאני הרוח/ לכל הרוחות/ ורוח אחרת תהיה מעמי." המתח הפנימי הזה מתומצת בצורה קולעת בסוף השיר ש"הרוח החדשה" שהדוברת השירית מאחלת לעצמה היא "שושנת-הרוחות/ ורוחה/ שרקיה".
המתח בין הגאווה שיש בנשיאת המטען שמביאה עמה רוח המזרח לבין הרצון הכן להשתחרר מן הדברים הכובלים שמתלווים אל אותו מטען, נמצא בכל שירי הספר. הבט מרכזי אחד שבו המתח הזה בא לידי ביטוי הוא בנושא מקומה של האישה בחברה המזרחית והחובות שמתלוות לאותו מקום. הכוונה בעיקר לחובותיה כאשת איש וכאם וכעקרת בית המומחית בבישול המסורתי, שבאות כמעט תמיד על חשבון היכולת שלה לממש את עצמה כאדם חושב ויוצר בזכות עצמו. את המתח הזה ניתן לראות בשירים כמו "פוסחת" (עמ' 18 – 19), מתקון <כך!> לגורמה סבזי מֻשלָם" (עמ' 24 – 25), "כלת דעת" (עמ' 26). "כאפי חאנום – גברת מספיק ודי" (עמ' 28- 29), "נקבה" (עמ' 60 – 61), "אניה" (עמ' 62 – 63).
הבט אחר שבו המתח בין מזרח ובין מערב מתבטא בשירי הספר הוא מה שניתן לכנות הנושא העדתי. בשירים בעלי אמירה נוקבת כמו "התקוה" (עמ' 11), "פרסי מידונה" (עמ' 12 – 13), "סבזי מודרני" עמ' 14 – 15), "אותו מעמד" (עמ' 40), מבטאה אסתר שקלים כילידת איראן את הפליאה שלה כנגד היחס המזלזל של שאר הישראלים אליה ואל משפחתה כבני העדה הפרסית. בפליאה ובמרירות הזאת לא נעלם גם שמץ של אירוניה כמו למשל בשיר "סבזי מודרני". בשיר זה הדוברת השירית נזכרת בחמיצות ביחס המזלזל של האורחים, שבאו לאכול בביתה, למראה הסבזי, מנת עשבי התיבול הטריים המלווה כל ארוחה אצל יהודי איראן והיא מציגה את זה לעומת הגל של החזרה לטבע הנוכחי שבו האנשים שלעגו למשפחתה " רוכשים אותם" כלומר את עשבי התיבול "בבתי טבע ממזגים/ לצלילי סונטה חרישית/ כמוסות קטנות/ של מיורן ובזיליקום/ בארומה סטרילית נקיה"…".
השירים של אסתר שקלים הם פשוטים לכאורה, אין להם חריזה, אבל הם מלאים בדימויים ובביטויים מן התנ"ך, מן התלמוד, וצופנים בין השורות שלהם כפלי לשון ההופכים את השירים לרבי משמעות. יש להזכיר גם מילה הנזכרת אמנם רק פעם אחת בכל הספר, אבל הרגשתי היא שהיא מסמלת במידה מסויימת את הספר כולו. כוונתי למילה "בוחצ'ה". מדובר בעצם בצרור, מטפחת או שמיכה שבה היו עוטפים את המטלטלים בעת מסע. נראה לי שהספר הזה הוא הבוחצ'ה של אסתר שקלים שבה דחוסים החוויות הלא קלות אך המרתקות של סיפור חייה.

הרשו לי  להתייחס להערתה  של רוני פרצ'יק מעיתון "הארץ" ברצנזיה שלה  על ספרה של שקלים בהתייחסו לכריכה של הספר. על הכריכה אנו רואים ציור של חתן יהודי פרסי והתמונה היא מאמצע המאה ה19. ד"ר  פרצ'יק רואה בציור זה ניסיון מצד אסתר שקלים ליצור "זיכרון מיופה" נוסטלגי אשר אין לו קשר למציאות.

לעניות דעתי גברת פרצ'יק טועה.

לציור הזה כמו גם לציורים אחרים שמופיעים בספר יש קו נאיבי, אבל אין הם הופכים את הספר לזיכרון מיופה. לדעתי הם מראים בצורה פלסטית את המורכבות של ההוויה שמתארת בפנינו אסתר שקלים בשיריה שבספר הזה. עם היופי והגאווה שמורשת כזאת יוצרת בנפשה של הדוברת השירית קיימים גם תסכול ואכזבה מן הכבלים שמורשת כזאת עלולה להכיל. לדעתי ספר זה של אסתר שקלים מצליח להביא את המורכבות הזאת בצורה אישית חושפנית וכובשת.

ראו עוד

שרקיה

כפרות שיר משרקיה

אסתר שקלים ראיון עם נרי לבנה

זכאון מיופה :רוני פרצ'ק על שרקיה

סבינה מסג על שרקיה 

מתי שמואלוף על שרקיה

לאה קפלן על שרקיה

דף הפייסבוק של אסתר שקלים 

דף הפיייסבוק של ירון לייבוביץ'

איך לבקר שירה :הצהרת עקרונות של ירון ליבוביץ' בביקורת השירה