| פעם שאלו את מבקר הספרות פרופסור ברוך קורצוויל:
למה אינו מרחם על הסופרים והמשוררים שאותם קטל באכזריות רבה כל כך במאמרי ספרות לעגניים ומנומקים היטב ? ומי ירחם על הקוראים ? |
הקדמה
בעידן שלנו שבו הכל יכול להיכתב ולהופיע עדיין ברשת נשאר מקום למי שיכול לעשות סלקציה ולבחור את המוץ מהתבן להראות מיהו היוצר החשוב ומדוע הוא חשוב ומעניין ומן הראוי לשים אליו לב .
שהרי יש מליונים של יצירות ואלפים של יוצרים ברשת באתרים כמו "במה חדשה " אבל האם יש כוח למישהו לעבור על כל אלפי היצירות הללו על מנת למצוא את גאון העתיד ?
האם יש למישהו כוח לעבור על כל מאות ספרי השירה למצוא בתוכן את הגאון השירי שישנה את פני הספרות הישראלית לנצח ?
הגאונים העתידיים נאלצים להסתפק בחלוקת ספרים לבני משפחה וידידים .מבלי שאיש מעבר להם ידע על יצירתם .
אז אפשר לפנות ליחצנים .אבל גם אלו לא יהיו מסוגלים להסב תשומת לב לספר אם אין ליוצרו סיפור חיים מזעזע ( נאנס בידי דודו בקיבוץ, חבורת נערות בלונדיניות ביצעו בו מעשי סדום וכיוצא בזה).
וגם אתרי שירה ויצירה אישיים באינטרנט הם לא באמת תשובה ,יש מליונים כאלה ואיך תשכנע מישהו שיכנס דווקא לאתר שלך ? ושוב ושוב ?
התשובה האכזרית לשאלה איך יקבל יוצר בלתי ידוע תשומת לב תקשורתית היא בדיוק כפי שהייתה בעבר :על מנת שמישהו ישים לב ליצירתך יש להיות מקושר לגוף של יוצרים בעלי עניין ספרותי .והם אלו שישימו לב ליצירתך ( טובה או שלא ) וידאגו שאחרים ישימו אליה לב אם היא ראויה לכך .
או שמישהו יכתוב מאמר ביקורת מעניין על היצירה,במסגרת מדור קבוע באתר או מגזין בעל תפוצה רחבה .
מזה זמן רב קצה נפשו של חוקר הפילוסופיה היהודית ירון ליבוביץ' במה שנקרא במקומותינו "ביקורת שירה " ולרוב אינו אלא ציטוטים משירים תוך חזרה עליהם במילים אחרות ( 99 אחוז מכלל ביקורת השירה במקומותינו ) ,
או הצהרות בלתי מגובות הנאמרות עם שפע מליצות גבוהה גבוהה אבל שאין כל קשר בינם ובין השיר ( כמו במדור ביקורת השירה של אילן ברקוביץ בהארץ ) ,
או קשקשנות אקדמאית מלווה במילים גבוהות ולא ברורות לקורא המשכיל שכל מטרתה להביא לקידום אקדמאי של "הכותב " ואין אדם שמסוגל לקרוא אותה מבלי שירדם משעמום.והיא אחת הסיבות העיקריות לירידת מעמדה של ביקורת השירה כיום שרק כמה אקדמאים מסוגלים לקרוא אותה . ( דוגמאות חנן חבר ועוד רבים מספור במה שנשאר במחלקות האקדמאיות של הספרות העברית בארץ )
או סתם קשקשנות פוליטית שבה השירה נבחנת בשאלה האם היא "נכונה " או לא נכונה " מבחינה פוליטית ( כמו רוב ביקורת השירה בעיתון "הארץ" של יצחק לאור ) .
לא פה .
ירון ליבוביץ חציג מכאן ואילך באתר זה מדור קבוע לביקורת שירה ויצירה שיופיע כאן אחת לשבוע שבועיים ובכל פעם הוא יסקור ספר שירה או משורר וותיק או חדש לפי בחירתו.
מובן שהמדור לא יוגבל רק לספרי שירה וירון יעסוק גם בביקורת דיסקים ויצירות אחרות .
ולהלן הצהרת העקרונות של ירון ליבוביץ' :
עקרונותי בביקורת שירה
מאת ירון ליבוביץ
לכתוב מאמר ביקורת, או בלעז רצנזיה, על יצירה כלשהיא, בין אם זה ספר, שיר, הצגה או סרט וכיו"ב, היא לא דבר פשוט. לכאורה המשימה לכתוב ביקורת היא קלה באופן מטעה, הא ראיה יש לי הרגשה לא נעימה כשאני עובר על מאמרי ביקורת בעיתונות הכתובה ואני מתפלא כל פעם מחדש על האיכות הירודה של רבים מהם. נראה שקיימת המחשבה שאתה יכול לכתוב מה אתה חושב על יצירה כלשהיא במספר שורות מועט, כלאחר יד, בלי להקדיש לכך השקעה ניכרת. למרות שאפשר לדון האם יש כללים מקצועיים לכתיבת רצנזיות, בכל זאת אני חושב שלפני שכותבים מאמר ביקורת יש לחשוב בצורה רצינית איך לכתוב אותו. לא מספיק להגיד בשתי שורות ש"דעתי על הספר היא …" מאמר ביקורת כמו לכל יצירה יש התחלה אמצע וסוף וצריך שיהיו עקרונות מנחים לכל מבקר הכותב רצנזיות.
כשאני ניגש ליצירה שאני צריך לכתוב עליה מאמר ביקורת, אני משתמש בכמה עקרונות המנחים אותי בניסיון להבין את אותה יצירה ספרותית.
א) בונָה פידֶה
דבר ראשון, אני מזכיר לעצמי שאני כותב את המאמר כי אני רוצה להעביר בצורה הברורה והמעניינת ביותר לקוראים שלי מה שהבנתי מהיצירה שאותה בחרתי לבקר. אני לא כותב את המאמר כדי לתקוף ולקטול את מחבר היצירה.
אין זה אומר שאני אכתוב רק דברים טובים, אבל אני אשתדל להיות ענייני בביקורת שלי ואני לא אקטול את המחבר רק מפני שאני לא אוהב אותו אישית.
ב) מציאת נקודת ההתחברות שלי ליצירה .
קצת מוזר להגיד את זה אבל כדי להיות ענייני כלפי יצירה ספרותי, לדעתי, אסור לך להיות מנותק ממנה רגשית. יצירה ספרותית מנסה לרגש אותנו יותר מאשר שהיא רוצה להעביר לנו רעיונות בצורה שכלית.
אני מנסה לבקר את היצירה מן המבט האישי שלי. כדי לעשות זאת אני מנסה למצוא את הנקודה הרגשית המחברת אותי ליצירה. הנקודה הזאת יכולה להיות זיכרון חוויתי שהיצירה מזכירה לי, היא יכולה להיות יצירה אחרת כלשהיא, למשל אפילו שיר פופ. היא יכולה להיות אסוציאציה פרטית שלי שדרכה אני תופס את היצירה ובאמצעותה אני מעריך את היצירה.
ג) אני מנסה לכתוב את הרצנזיה כך שקורא משכיל ממוצע יבין אותה. לכן אני משתמש כמה שפחות במונחים מקצועיים הלקוחים מעולם הספרות.
אני אשתמש במונחים מקצועיים רק כשאין לי דרך טובה יותר לדבר על היצירה.
ד) יצירה גרועה איננה זבל .
התגובה האנושית הרגילה שזבל יוצר הוא הרצון להתרחק ממנו כמה שיותר וכתוצאה מכך לא לדקדק כשמתארים אותו. זבל הוא זבל אלא אם כן אתה עובד במחלקת התברואה. כשאומרים על יצירה כלשהיא שהיא זבל, זה אומר שלא בודקים אותה לעומק כדי לראות מה טוב או לא טוב בה. יצירה השווה בדיקה, לטעמי, איננה זבל למרות שהיא בהחלט יכולה להיות גרועה.
מה שעומד מאחורי כל מאמר ביקורת הוא אולי בכל זאת היכולת להגיד מה אהבת ביצירה או לא. אבל, כמו בשאלה הידועה שהיו נותנים לנו בבית הספר אנו צריכים לדעת איך לנמק להסביר ולפרט וזה מה שאני מנסה לעשות בבביקורות השירה והיצירה שלי. ולעשות זאת בצורה מעניינת שתובן גם בידי הקורא הרגיל שאין לו תואר אקדמאי בביקורת שירה אלא יודע שיש בעולם שירה יפה שמדברת ללליבו וגם לשיכלו .
ואל הקורא הזה אני מעוניין להגיע .
| כבר בשבועות הקרובים יופיעו כמה מאמרי ביקורת שירה של ירון ליבוביץ על משוררים ידועים יותר ופחות ..
הקוראים חובבי השירה והיצירה מוזמנים לעקוב אחרי המדור באופן קבוע . ליוצרים לתשומת ליבכם כל מי שמעוניין לשלוח ספרים או דיסקים לביקורת באתר זה מוזמן ליצור עימי קשר או עם ירון ליבוביץ באי מייל : |
מאמרי ביקורת של ירון ליבוביץ
מחקריו של ירון ליבוביץ
ביקורת שירה של ירון ליבוביץ'
והדיבור מקשה ירון ליבוביץ' על רונית דקל
אישה כמלכה בודדה :ירון ליבוביץ על ש.שפרה
קינה בתשעה פרקים: ירון ליבוביץ על מחזור שירים של חגית גרוסמן
פמיניסטית גרושה פרסיה ,דתיתה :על ספררה של אסתר שקלים "שרקיה "
המפגשים החברתיים של ללי ציפי מיכאלי :ביקורת על "צייר אותי בוערת "
להיכשף או לא להיכשף ירון ליבוביץ על אירוע כישוף ואהבה
ביקורות דיסקים של ירון ליבוביץ'
פגישה מחודשת עם רחל המשוררת :ירון ליבוביץ על להקת פגישה
עצוב להיות מכשפה "ירון ליבוביץ על יסמין אבן
הלהקה הקבלית ירון ליבוביץ על להקת תקרא לי סיהרה
ירון ליבוביץ על הדקדנס הקברטי של המוכתר
המוזיקה המקודשת של להקת גורו גורו
ביקורת פרוזה
ליצור או לא ליצור ירון ליבוביץ על שהרה בלאו
מלחמת המלאכים :ביקורת על ספרו של אסף אשרי "סימנטוב"
ביקורות תיאטרון
ירון ליבוביץ על "אהבת עולם " מחזה על הרמח"ל המשיח מפדובה
ירון ליבוביץ על חורבן משפחת הצדיק :מחזה מאת י ל.פרץ
למה היא עונה לי בצורה כזאת ? סיפור מאת ירון ליבוביץ
דפנה שחורי על מצב הביקורת הספרותית בישראל
30 תגובות על “איך לבקר שירה-ירון ליבוביץ'”
בין אם כותבי שירים ובין אם כותבי ביקורות. אם כותב זה או אחר הוא עלוב אז צריך לתקוף רק את העורכים והמו"לים הנכבדים שפירסמו את מה שהוא הציע להם, ובכך בעקיפין הם פגעו לא רק באמון הקוראים אלא גם בכותב עצמו, תיסבכו אותו. בדיוק כמו שבמחדלים ביטחוניים אתם דורשים להאשים את הממשלה ולא את ה-ש.ג.
אכן, לעתים קרובות אני-עצמי כותב בליגלוג על כל מיני כותבים, אבל הכוונה היא לא ספציפית אלא המשלה, גרוסמן כמשל לערסיות של העורכים והמו"לים ולאספסופיות של ציבור הקוראים.
http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=98991&blogcode=5266910
לגופם של הכותבים אלא רק לכתיבתם. משיר ועד ספר ועד פוסט טוקביקסטי.
תתייחסו לנאמר ולנכתב לא למי שאומר וכותב..
הדעות המשונות שלך, והיכולת שלך להסתנן לכל מקום תחת שמך הציני והמלא, גורמים לבחילה איומה
אני קם להקיא, סליחה
איך אפשר לבודד את היצירה מהיוצר חוץ מאשר להרוג אותו…זה מגוחך או אולי מגוכח או מה שתרצו אבל מה שכן, לא הגיוני..
האם זה חשוב או לא חשוב שהכותב חרדי, אתאיסט גבר או אישה אולי זה פליט או איש העשירון העליון.
זה לא חשוב אם עבר טראומה של מוות משפחתי או כריתת רגל,
אולי בכלל לא צריך לדעת מה שמו ולהתייחס לטכסט באופן אנונימי?
מה ההוצאה קשורה לזהאם גרוסמן או גרוסמנית כותבים רע. הם לא אחראים לכתיבתם?
למה צריך בכלל ביקורת?
חושב שיש מקום לעסוק ביוצר אם נמצא שלחייו ולהשקפותיו האישיות יש להן קשר אל היצירה ובדרך כלל יש) .
זה כמובן אינדיבידואלי ותלוי בכל יוצר ומבקר אבל אני אישית חושב שזה הופך את הביקורת למעניינת ומלאה יותר אם נאמר בה משהו גם על היוצר עצמו.
בוא לא נישכח שיש קליקות ספרותיות, וקליקות אמנותיות, ולכן לרוב כשאני קוראה בקורת ספרותית אם אני מכירה את המבקר ואת המבוקר ויודעת מה הקשר בינהם, אני גם יודעת איך לקרוא את הבקורת ומה מסתתר מאחוריה,מאחר ואני מכירה יותר את הקליקה "המזרחית" ואני יודעת איזה מערכת יחסים יש בין המבקר והמבוקר (יחסי ידידות קרובה כלומר גדלנו באותה שכונה,או אכלנו מאותו מסטינג) אני יודעת מה מסתתר מאחורי הבקורת אני יודעת שבין המבקר והמבוקר יש יחסים אינטימיים אני יודעת למה הוא כותב/ת את הבקורת למה הוא מהלל ומשבח יצירה מסויימת של יוצר מסויים,, אני יודעת שיש יחסי אינטרסים של שמור לי ואשמור לך,לרוב כשיוצאות אנתולוגיות (ראה האנתולוגיה האחרונה שיצאה על פמיניזם מזרחי מטעם תנועת אחותי בהוצאת בבל) כשאני קוראה את רשימת הכותבות ויודעת מה מערכת היחסים בינהן ויודעת מי ישב בוועדת ההגוי שקבעה מי יכנס לאנתולוגיה ומי לא) ומי אחר כך יכתוב בקורת מהללת על האנתולוגיה ומה היחסים השוררים בינו ובין התנועה או המערכת אני מבינה למה ומדוע נכתבת בקורת כזאת או אחרת
אני משערת שאותו דבר נעשה כנראה גם בקליקות אחרות מה שנקרא הפוליטיקה של האמנות .איך קליקות מסויימות שרוצות לקדם את עצמן (לא משנה מאיזה עדה) ואת האג'נדה שלהן,וכמובן להתפרנס מזה ,זה ה-" מאחורי הקלעים" של תהליך קידום יוצר או יצירה.לכן כשאני קוראה ביקורת על ספר או על תערוכה או על יצירה כלשהי אני קוראה אותה בהסתייגות מסויימת, אם יצא לי לקרוא את היצירה הבקורת בעיתון או בכלי התקשורת לא ממש תהווה משקל מפני שדעתי האישית היא שתקבע כלפי עצמי אם אהבתי או לא אהבתי את היצירה ,הבקורת יכולה להיות זרז לרצון שלי להיחשף ליצירה אולם לא תשפיע עלי כהוא זה בקשר להנאה או אי ההנאה שלי מיצירה זאת או אחרת.אני משערת שניתן לקרוא לזה חשיבה עצמאית, ואני משערת שכמוני יש לא מעטים שכן קורה לא אחת שהמבקרים מהללים ומשבחים יצירה מסויימת והקהל הרחב נותר אדיש אליה, וקורה גם ההפך הבקורת שופכת קיתון של רותחין על היצירה והיוצר (ויכולות להיות סיבות רבות לכך לאו דווקא רלבנטיות באמת ליצירה) אולם היצירה זוכה לאהדה רבה בקרב הציבור הרחב.אז כך שהביקורת כבודה במקומה מונח,וטוב שהיא קיימת בעיקר אם היא באה ממקום נקי ולא ממקום של אינטרסים הסמויים מעין קורא הבקורת, מפני שהיא מציבה סטאנדארטים, אבל גם סטאנדארטים משתנים כל תקופה והסטאנדרטים שלה והטעמים שלה.
אתה רואה – יש התייחסות לדבריך בלי לדעת עליך דבר.
אתה לצורך הענין במובן של כל-אדם לא מכיר כל מי שאתה קורא מספריו. למשל מה אתה יודע על סופר כותב גרמנית על מכסיקו וחותם בכינוי טראוון? [לא רוזה בלנקה, אוצר סיירה מדרה ואחרים] התלהבת מספרי אמיל אז'אר ולא ידעת שזה השחצן הזה רומיין גארי…
ברור שהאדם עומד מאחורי היצירה ואישיותו וחייו והגנטיקה והסביבה ומה לוא יצרו אישיותו שיצרה דווקא יצירה זו ולא אחרת, דווקא טוקבק ופוסט זה ולא אחר. אבל עד כאן. מרגע שהתוצר המוגמר לפניך. התוצר הוא רלבנטי והננך מתבקש להתייחס אליו. עם המחבר צולע , חולה אידס או לסבית עם שפם. לא צריך לעניין אותך. כי זה כבר לא רלבנטי. אלה אם אתה אוהב צהוב..
אם תסתכל בתולדות הספרות תראה ספרים רבים שהופיעו במאות הקודמות בכותרת נכתבו ע"י גברץת
נכתב ע"יי ג'נטלמן. זה לא הפריע לספר ולקבלתו. כנ"ל בתולדוות האמנות.
ויש יצירות של המאסטר מעיר זאת, או המאסטר של יצירה זו. וכנ"ל אדריכלות. אתה מכיר שמות רק של אמני סבהיבתך הקרובה. שמות רחוקים הפם רק שמות. ולחלוטין חסרי ערך.
אבל הפרתי חוק הקיצור של טוסבראהינדגי ואין בדעתי להמשיך בשיח זה. זכותך כמובן לא להסכים ולהתפלש בכל צהוב.. ווצמזה, מה אתה בכלל פונה למוכר סיכות בבלוג שיש בו משוררים פילוסופים ואנשי רוח. אין לך מה לעשות?
למה צריך ביקורת היא לא כוונה אלי אבל אענה במקום ירון ליבוביץ שאולי ירצה לענות בעצמו
גם הקהל צריך ביקורת וגם היוצר צריך ביקורת .
כל יוצר רוצה וצריך ביקורת ושלא יבלבלו את המוח עם שקרים על כך שזה לא מעניין אותם .
כל יוצר צריך תיקשורת לגבי יצירתו אלא אם כן הוא אדם לא לגמרי מן הישוב כמו סלינגר
כל יוצר מעדיף ביקורת שלילית מאשר התעלמות מוחלטת מיצירתו .
וכמו שנאמר בהקדמה הקהל גם הוא זקוק לביקורת שמכוונת אותו ליורצים שמן הראוי לשים לב אליהם מבין כל האלפים שמתחרים על תשומת ליבו .
הצרה היא שרוב הביקורות ורוב המבקרים כיוךל בעיתונות סובלים ממגבלות חמורות של מקום ואינם יכולים לכתוב ביקורות רציניות באמת .
כאן באתר זה אנחנו מנסים לתקן את הבעיה הזאת .
כמי שעסוק במימכר סיכות אין לחוב"ב זמן לקרא ביקורת. במקום זה הוא קורא באותו הזמן, או לפחות מדפדף ביצירות עצמם. על כן חוב"ב מסתפק רק במודעות מה הופיע, מה מוצג, מה מנוגן,ולפי זה מחליט.
מאחר וחוב"ב כבר לא צעיר אז על חלק מהדברים כבר שמע או נתקל בהם בהזדמנויות אחרות וקודמות [בעיקר תרגום,גם מוסיקה, גם ציור] ואז יש לו ידיעה במה מדובר. לגבי מקור, השיטה המועדפת לדחות.. לחכות שנה שנתיים לדעיכת עניין התקשורת ולראות הכצעקתה? לדפדף ולהחליט.. אם הזמן – לחיוב ולשלילה נקבעה דעה קדומה כלפי הוצאות ספרים, שמות יווצרים, מבצעים סגכנ ונות. וחוב"ב יודע מה החוא לא מעכל…
והכיח טוב להנזר מקריאת ביקורת. במויחד בעיתונים שגם קריאה בהם לא מומלצת למי שרוצה לשמור ע ל בריאותו. אולי רק קומיקס עם קפה של שחרית
והכי גרוע לקחת משהו ברצינות. בעולם כל כך " מגוחך ונלעג כמו שלנו אין דבר גרוע מרצינות "מנופחת.
וכפתרון לזה מציע חוב"ב סיכות
ואתה באמת חושב שהביקורות החובבניות לשירה (דווקא לנושאים אחרים הביקורות פה לא רעות) שמתפרסמות פה באתר יכולות להתמודד מול ביקורות למשל במוסף ספרים? או בכתבי עת?
חובבני=חסר פרופורציה
המשוררת &^*&* המהוללת גדולת המשוררות
המשורר )**&* הדגול מכולם
וכו' וכו'
אם תביא קישור לביקורת ספציפית שבה אמרתי על יוצר כלשהו שהוא "הגדול " מכולם .
ותוכיח לי שבכך אני הייתי חובבני .
אגב נכון הוא שאני מרבה לציין שיאים שונים של יוצרים שונים אבל את כולם ניתן להוכיח עובדתית .
מה זה כל התגובות הארוכות, הרציניות והמושקעות האלו?
ועוד עם הסברים אמיתיים במקום משלים שונים ומשונים אשר הקוראים "אמורים" להבין…
הכל בסדר, איש?
והבריות המועטות שבחוץ עטופות במעילים כבדים. אין פרנסה כעת בעסקי הסיכות.
תעסוקה להפגת השעמום בבית
הפוגה זמנית.
תתכונן
אל תצחיק אותי עם ביקורות רציניות בעיתונות ובכתבי העת. מי כותב ביקורת רצינית היום על שירה? אתה יכול לנקוב בשם אחד?
או שיש את הגווארדיה הישנה שמקובעת בכילים מיושנים או שפשוט לא מבינים שירה .
אין היום כלים חדשים של ממש לניתוח אמיתי של שירה שנכתבת כאן ועכשיו.
ביקורת היא עניין מאוד נזיל, לפעמים נכון, לרוב איננו נכון, ואם הוא נכון, הוא נכון לרגע שנכתב, לא פעם תקרא ביקורת על ספרים שנכתבו כשספר יצא לאור, ותקרא את אותה ביקורת אחרי 5 שנים או פחות ותראה שחלקים גדולים מתוכה רחוקים מדיוק, ומדובר במיטב המבקרים שכותבים בהארץ ובעיתונות בכלל.
ביקורת ספרות היא היום ענייןגם של חברים, מקורבים לקלחת, ואם יש ביקורת די מפרגנת, זה בגלל שהמבקר לא רוצה שהסופר יקטול את ספרו הבא, אז זה שמור לי ואשמור לך.
אתה מציע פה ביקורת של מבקר שטוען ליחס אוביקטיבי לאנשים שישלחו אליכם חומר, גם אם הוא מדוייק ויש לו את כל האינטואציות בעולם
מבלי להפגש עם הכותב, לשוחח איתו אישית, לפחות לחצי שעה שעה של פגישה, הוא לא יוכל לכתוב עליו נכון.
זה כמו לערוך ספר מבלי להפגש עם מי שכתב את הספר, וזה גם מה שמסביר את הפרוטקציה של השמור לי ואשמור לך , כשכותבים רק על מי שמכירים
זה גם יותר נוח, גם יותר נעים, וגם עוזר לדיאגנוזה.
הלו אמרתי שאיני קורא ביקורת והמלצתי בכלל לא לקרא עיתונים…
אבל, קטונתי, כמוך ממש, מלקבוע "לא מבינים שירה" מה אתה ואני יודעים מה מבין הזולת?
ובעניין כלים. יש כלים ישנים, משומשים, אבל בהחלט יסכנו למטרתם. כאן עכשיו…
"מדי אביט סביב,אראה: בכל גינה
זורמים מי נהר..,ומשתכה רינה
גם ציה היתה לעדן [ ואת התפת שכח]
…ליד התנור שב, כוס יין שתה, וספר שירים בלה קרא…
….
חטוף את חלקך, כי חיש הכל יתם"
עצתי למבקר –
מפגש של שעה לפחות עם כותב/ת הטקסט לפני חוות הדעת.
עצתי לכותבים:
בלי פגישה כזאת, לא לשלוח כלום
יש לו טעם אישי. אם מוצא חן בעיניו -יקרא, אם לא – יזרק.וזו כבר ביקורת ראשונה בדלת אמות.
רק מטעמי 'הגינות' מתבקש שאם הוא נותן פומבי לביקורתו,טובה או רעה – שינמק.
כה אמר טוסבראהינדי הקדוש "אין צורך לאכול את כל התבשיל כדי לדעת שאינו ערב לחיך האוכל., די בביס .כנ"ל בטקסט.
ודוק – לחיך האוכל [או הקורא]בלבד כי על טעם ועל ריח,..וגומר.
חזק ואמץ !!!
כדאי גם שמטעמי הגינות או למען הגילוי הנאות כשמבקר כותב ביקורת על יצירה שיגלה לקוראים שהוא מכיר את הכותב ושהם חברים,או קולגות,או קרובי משפחה או זוג אינטימי,או שהם חברים באותה תנועה חברתית או באותה עמותה כדי שקוראי הבקורת יבינו ,
מאיזה מקום נכתבה הביקורת וישקלו עד כמה היא אמינה
הרי ברור שאיש לא יכתוב לך דבר כזה, ירדנה, מה שכן, הם בטוחים כולם מטומטמים ורק הם הכי חכמים, ואם תשימי לב טוב טוב… תוכלי לגלות בעיתון הארץ למשל במסוריה לספרות את כל הנגרים משייפים אחד לשני באותו מיחזור את הפלאקטים, תוכלי להציץ גם במדור הספרות המנוסר של עיתון ידיעות ולגלות שם שהנייר ממוחזר מרוב שמות של אותם נגרים, תוכלי לפנות מבטך באופן זה לכתבי העת שצצו כמנסרות לאחר הגשם ולגלות שגם שם כל הנגרים מנסרים אחד לשני הגיגיהם זה לזה.
מיכיוון שאנשים החלו לשלוח אלי שירים שכתבו זה אתה לביקורת :הינני מודיע
מדור הביקורת פתוח לביקורת ספרים בלבד.
דהיינו שירים שכבר הופיעו בכרך או בכתבי עת וההנחה היא שכבר עברו סטנדרטים מינמליים כל שהם של עריכה.
אין לי שום עניין בביקורת על שירים שזה עתה יצאו מהמקלדת .
השאלה היא אם בכלל אפשר לנתח שיר בודד של משורר כמו שעושה את זה רן יגיל במעריב או רוני סומק בעיתון 77 , מבלי להתייחס ליצירה הכוללת של המשורר.
אחד מגדולי המשוררים העבריים.של העת החדשה אברהם בן-יצחק סונה [מבוטא זונה נון סגולה] פרסם כל חייו רק 11 שירים אחד עשרה שירים. וזכה להכרה ולהוקרה בגינם.כל יצירתו השירים כמה עשרות שירים בלבד.
כמאמר טוסבראהינדי הקדוש, די בביס כדי לעמוד על טעם התבשיל.די בשורה כדי לדעת טיב השיר
וכל אמן זקוק לבמה כפי שאמר פעם פיטר טאונסנד גיטריסט להקת ה-"מי" בראיון שנתן לפני שנים רבות למגזין המוסיקה "רולינג סטון"
פיט טאונסנד ניסח זאת כך
"כל אמן זקוק לבמה, שום אמן אינו מקבל במה, עליו לתבוע אותה,עליו להאבק בעדה"
אז כך שבנקודה זאת אני תמימת דעים עם 666
אולם נשאלת השאלה מאיזה מקום באה יצירתו של האמן?
כאמנית אני יכולה לספר אך ורק על המקום של החוויה האישית שבה תהליך איסוף החומרים ליצירה, מרגע שעלה הרעיון הוא אחד התהליכים המפרים והמרתקים,והוא מאוד אינטימי במובן שכאשר אני נמצאת בתהליך הזה הוא שלי ושלי בלבד אינני נוהגת לדבר על כך עם איש נהפוך הוא הסביבה רק מפריעה,וכל מעייני נתונים אך ורק לחומר שדרוש לי (אם זה בכתיבה ואם זה בשטח האמנות הפלסטית)וכמבון לאחר תהליך איסוף החומר באה התתמודדות עם הרעיון ואיך מיישמים אותו בתוך כל התהליך הזה אין דעתי נתונה כלל וכלל למה יאמרו ומה יגידו ואם זה יוצג בפומבי או לא בשלבים האלה אני עסוקה מדי ביצירה עצמה ובתהליך שעובר עלי
רק לאחר סיום היצירה מגיע הצורך להראות אותה ולשמוע מה יש לאחרים לומר עליה כדי לבדוק אם מה שעשיתי ומה שניסיתי לבטא אכן עבר כלומר מה מידת הדיוק שלי בהעברת המסר שניסיתי להעביר,
מפני שבסך הכל כל יצירה היא צורך לתקשר,יש כאלה שמתקשרים בעזרת מילים ויש כאלה שמתקשרים בעזרת צבע יש כאלה שמתקשרים בעזרת מוסיקה יצירה וכל יצירה היא סוג של תקשורת היא עוד דרך לתקשר ולהביע רעיון או אידאה
וגם כאן אני מוצאת את עצמי מסכימה עם מה שכתב למעלה 666 שזה אכן מוזר מאוד כשאמן אומר שלא מעניין אותו מה תאמר הבקורת ומה יאמר הקהל אם זה ככה הוא לא היה מוציא את יצירתו לאור ומחפש במה או מרחב להוצאתה לאור
אולם זה בא רק לאחר שהיצירה כבר נוצרה
אם מישהו יוצר ואפריורי חושב מה יגידו ואיך יגיבו ואיך לקלוע לטעם הקהל או הביקורת
כאן יש בעיה כי אז הן האמן והן היצירה מאבדים את אחד המרכיבים החשובים שלה וזה האותנטיות
[…] מזר שיצטרף בכך אל מבקר השירה והפזמונים הקבוע שלנו ירון ליבוביץ' ( שחוזר בקרוב עם מאמר חשוב על יוצר שנוי מאוד במחלקות […]
[…] איך לבקר שירה […]
[…] […]