איש עורב-סיפור אימה מאת אלכסנדר קוברינסקי בתרגום עידו ארמיאץ'

המשורר אלכסנדר קוברינסקי החל ביצירת סיפורי  פנטזיה סימבוליים שאת שורשיהם יש למצוא בספרות הרוסית אצל סופרים כמו גוגול אנדרייב ואחרים . ולהלן סיפור מצמרר במיוחד מסוג זה :

איש-עורב

מאת

בצמרות העצים גורדות השחקים קיננו עורבים. שומרים טובים יותר לבדלנותה של עיירה לא תמצא… קר-רררררר!

*

"לא, לא ועוד פעם לא!"- דיבר הוא אל עצמו ועשה כאילו הוא אוכל בעיניו את מסך המחשב. הסתובב חדות ופלט:

-כבר שתיים בלילה.
-מגרש אותי?- שאלה היא, מכופפת כמעה את שדרתה.
-מבקש…,- מעד על חצי מילה.
-מה בדיוק?- שאלה היא בהתעניינות שובבה.
– לא את זה – את לא מתאימה בגיל.
– אל תדאג, כבר יצאתי עם איש מבוגר ממך בהרבה.
– את צוחקת ?!
– הלוואי,- אמרה בנשימה עמוקה והוסיפה,- נפלתי על ביסקסואל- איתי לא הצליח לו – חה חה!- הוא עשה סוויץ'…- ולמי? לאח שלי. כשגיליתי את זה, כמעט והקאתי.

השתתקה ברוב משמעות…

– תודה על הפתיחות- מהיום אדע שסוטים מעוררים מיחושי בחילה אצל נימפומניות,- אמר הוא והוסיף,- גם אני דו-מיני,- התרומם החלטית,- אני אלווה אותך.

בטווח הראייה נכנסו שלושה בתים שכנים וחלל החצר, מוארים בפנסי ניאון – חיי הישוב זחלו ללא הפסק- על הספסלים שליד השולחנות זקנים וזקנות קשקשו על מה-שלא-יהיה.

– לא רוצה שיראו אותנו,- הוביל לצד המעבר, שהוביל אל שדרת האקליפטוסים.

הלכו, ניסו שלא לדרוך על המטריות, שהושלכו, בהתעלמות מהאזהרות והקנסות, מעבר לגדר, למרגלותיהם היבשים של העצים. לא תוכל לעקור מסורת – הכתה שורש ואין לזה הסבר. מצד הישוב, פעם מתרחקות, פעם מתקרבות, נישאו נביחות זדוניות. אחרי כן, צווחות. גם אלה דממו. ושוב שקט, בתוכו אין למה להסכית – היי, היי!- העורבים לא קרקרו בלילות… משעקף את הישוב, הוא הוליך את בת לוויתו דרך בקע מוסתר המכוסה בצמחייה משתרגת, אל בית חד- קומתי שעמד בגבול הספּר. היא הוציאה מתיקה סיגריה, הושיטה אל שפתיה באצבעות רועדות וזפזפה בגלגל המצית.

-רואה,- אמר הוא,- מחווה בידו אל החלון המואר והצללית הכהה הצמודה אליו במצחה,- אביך לא ישן, לכי מייד הביתה.

עם המילה "מייד" היא נרעדה, הפנתה אליו את גבה והתרחקה, בעקשות ונקמנות- טהטה-טה! טהטה-טה!- טופפת בעקביה על הדרך המבוטנת.

*

התעורר מאוחר… הופעתו צויינה בצרחה רבת גרונות. האוויר בחלל בין הגזעים זרח באצילות וכחליליות. והאין זה כי העופות החוזים ניזונים מנבלות? תכונה מחליאה, אך מה בכך ? מספקים תברואה, מאז הבריאה עצמה. ולא אכילים!.. לספר האדום עוד לא הוכנסו.
"עכשיו אבדוק,- הוא חשב,- האם הם יבינו קריאה ידידותית". בחר מטריה, לפי המראה עוד בלתי משומשת, פרש- נופף פעם, נוספת, שלישית- ולאן נערמו הקולות הצרודים?!

הביתה חזר עם נוצת עורב וחיק מלא במטריות שחורות. במקדחה עשה נקב בקיר, תקע את הנוצה, כקמע לאחדותו הטוטמית עם הציפורים הנבואיות וחיזק בגבס. שחרר את הבד המגופר מהדורבנות , גזר במידה והשחיל בקוף המחט הצוענית חוט שחור. כל קשר חיזק בתשומת לב, שהתפרים לא ייפרמו בין טפיחה לטפיחה. קצץ את השוליים והעביר גומיות, שהשרוולים בזמן חיקוי התעופה לא יופשלו. סביב הצד החיצוני תפר שנצים – נוצות.

*
האשה מתה. יש לו בת ובן – שניהם קטינים. מקצבת נכות אפשר לחיות, אם לא להוציא כסף על תזונה וביגוד. הוא נאלץ לרכוש התמצאות אנציקלופדית באשר למשטר הפסולת בעיירה. מוצרים, טריים למדי, כמו גם לבוש שיצא מהאופנה, היו מושלכים ללא הפסק. כך שחיו הם, מעוטי היכולת, לא כל כך גרוע – שבעים, לבושים, טלויזיה וגם, אם לחפש היטב, עם כמה ענתיקות… אז מה בראש המשפחה נראה בכל זאת לא כמו אצל כולם? השפתיים הקורסות לחלל הפה – בזמן שיחה היה ממצמץ בפיו, את תותבות השיניים נעל במגירה והשתמש בהן רק בזמן האוכל.

השמש תפחה במימדיה ועל הקיר הזדחל פס אדום של שקיעה… צרימת זמזם.

– הגיעו אליי שמועות שאתה בי-סקסואל,- אמר היחפן משונס המותניים בחיוך ער וחסר שיניים – למה הסתרת את זה כל כך הרבה זמן?
– מה צריך?- שאל איש-העורב בעצבנות גואה.
– הגעתי מתוך צורך טבעי.- באמת לא ידעת שאני הומו?
– ח-חתיכת! -תפס בכנף הבגד- קישטא!- דחק החוצה במכת ברך.
– מה התחרפנת?- שאל האלמן ברוגע הוליוודי מעיק, מדלג כמה מדרגות מטה.- לפני שנה היה לך שכן, מוני- ושום דבר!- אנחנו אחד על השני לא בדיוק יצאנו באגרופים.

*

ויהי לילה

ה.ה.ה.,,,,,,,הי.,,,,

זהו.,,,.הי..,,,,לאנור…,..ה. הי. ,,,. הי. ,,..שקט.,,,..ה.ה. הי.
ה.ה.,, תרג…,.הי.ש.ש.ש.ש…הי…..הי., אלתבכ.,,,,הי..ה.ה.ה.
א. ה.ה. הי.ה.ה.ה.ה. אבאאות…הי. ה.ה.ה. סהי. סהי. ,,,,גם. ה.ה.
ה.ה. הי. ה.ה.ה.ה.ש.ש.ש.ש.ש.
ה.ה. הי.ה.ה.ה.ה…ה.ה.ה.ה.ה.. הי.. הי.ה.ה.ה.ה.
איפהכ.ואב?.ה.ה.ה.ה.בואי….הי. ,. הי. ה.ה. סצהי. סצהי.
x.x.x.x סצהי. סצהי..,,,,ה.ה.ה.ה. x. x. x. ססצהי.,,ה.ה.ה.
הי. ה.ה.ש.ש.ש..,.ש.ש..
ה.ה.ה…,,,,,,,הי…,,,,.
אעזוב'תבית… צהי…רוצצצ.צ.ה.ה…הי.. ה.ה. א.ה.ה.
..
אבא'לה ^ די ^ מספ ^ אנילא ^
בבק ^ש. ה.ה.ה.ה. הי.ה.ה.ה.ה. הי. …… ……….. …. .
אנילארוצ ^ ^ ^ ^ אנילארוצה ^ ,,,,^ ,,,בבק.., זהכואב ^..הי.
ה.ה.ה.ה.ה.ה.ה.ה.ה.ה.ה.ה. הי.ה.ה.ה.ה.ה.ה.ה.ה.ה.ה.
ה.ה.ה.ה.ה. אנילארוצצצצצצ. ה.ה.ה.ה.ה.ה.ה. ה. ה.x.x.x.x.
….,,,…….
.xxxx xxxxx. Xx xxxxxx.
x.x.x.
…..,,,,,,….,,

מוני?.. חי לו ובאחד הימים התאדה. במקומו עברו לשם אחרים. ובעקבותיו, גם הם נעלמו- לאן, אף אחד לא יודע. גם בבית העלמין המקומי שמותיהם לא הופיעו…
מוני?.. נו, כן – לפעמים היה מופיע בדלתו משום מקום. היה חוצה את החדר בהליכה נסחבת, קצות נעליו מצביעים אחד על השני, היה מתיישב בכורסא ואז, מושך בברך בעצבנות, היה מספר על משהו ערטילאי. פעם הופיע אצלו עם תלונות על בעיות בעיכול. שרבב את הלשון ואומר "רואה את המשקע הלבן- את הגוע
ל-נפש הזה צריך כל בוקר להסיר";
הלך למטבח, לקח סכין שולחני ובלשון שלופה, התחיל לגרד.

*
התושבים ידעו, שהיכן-שהוא מתקיימות מדינות אחרות, ערים ויישובים, אך לא יותר מזה. אף אחד לא הציב בוהן מעבר לגדר העיירה. והשדרה, ככלל, עמדה ריקם. לצלילי צרחות העורבים, ליד הגדר התוחמת היה נאסף פלח מרשים מתושבי העיירה וזה שנמצא אשם בהפרעת השלווה היה נתון לשיפוט חוזר ונשנה מצד הציבור.

הוא מיקם את השרוולים שנתפרו לא מכבר, תחת ידו – איש העורב הגיח השכם בבוקר אל טווח כוונותיה הדרוכות של המקהלה המנוכּ-ררררררת. משך על ידיו בחיפזון את ההסוואה שהמציא לעצמו. ביצע כמה טפיחות כנף והזמן קפא- אפשר היה לשמוע את רשרוש העלווה בצמרות, הידברותם החורקנית של הגזעים וזמזומו של דבור חולף. העיף מבט- אין איש. הסתכל מעלה ועל ענף יבש ראה עורב. זה סובב את ראשו על הצד, ונדמה כבוחן אותו דרך זכוכית מגדלת.

*
מיום ליום
אָוּו!……,,,,,,,!!___……¿¿¿¿¿¿¿¿¿¿¿¿¿¿¿¿¿¿¿… יי………….
יו…ע!……..יְ יְ יְ יְ יְ יְ יְ יְ יְ יְ יְ יְ יְ יְ יְ יְ יְ יְ יְ יְ..תהליך
השלום……………………………………….!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!…,,,"""'…………."""
יְיְיְיְיְ יְ יְ יְ יְ ייְיְיְ………………………………………………………………………ב-גבולות
הקו ה-ירוק………………………………………………….".."""",,,………..
אוי!……….באבה!……..ואבוי……………………………….
…………………………………………………..האינתיפאדה…,…,.. פלישתים עלייך
נתניה//גו ш/шшшшш//шדן/ןןןןןן
עעעעעעעעעעעעעעעע,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,"ע"…
פיגוע אחרררררר- פיגגגג,,,,,,,,,,,גוע"'…עעעעע…
. יְ יְ יְ יְ יְ יְ יְ יְ יְ יְ יְ יְ יְ יְ יְ…,…. אחר פיגוע פייייייייי¿¿¿,,,,,,,,,-גוע,,,,,עעעעעעעע
קאר-ררר,,,,,,,,,קר-ררר,,,,,,,,רררררר,,,,,קרדיוגרמה
שרב!… צמאאאאאא!!.. חול!!!..

קר-רררררררררררררררררררררררררררררררר!

*
כעבור חצי שנה.
בהתחלה השליך אותה, אך חשב שוב וחזר… הכסות המחויטת היתה בלתי מובחנת בצד המטריות. ומה הסיכוי שמישהו יצליח לנחש את הייעוד הייחודי של זה? ומה אם יימָצַא אחד- ולא לגאולת נפשו, אלא בשם סקרנותו הפוחזת?.. העורבים הרי יחושו בסכנה, יקחו להם ויתעופפו. מה אז? ומה יהיה בלעדיהם? ניחא, החצץ פה הוא לא בדיוק אדמת חרס. קל לחפירה. והנה כבר יש גומה. חיפּה אותה בעלים יבשים. פתח את השקית מהבית, עם פיסות הבשר החתוכות דק. הניח חופן בכף ידו וסינן קרקור חרישי, קצר, כמעט בלי קול. החטיף מבט אל אדני החלונות, הנראים מעבר לחרכים הצדדיים של שביל הטשטוש הזה- ריק!- הפעולה עברה בלי פאפארצי , והנה כבר על זרועו, כמה שיותר קרוב לאוכל, נחת עורב אפור. הוא הביט באיש, כמעט אנושי בעצמו והתחיל את הסעודה בשלווה וריכוז- ובתחושת עונג שאין לתאר.

תרגום ותיעוד גראפי: איגור ארמיאץ' שיר ראשון (כתיבה ותרגום): אסיה רודשטיין

ראו עוד מיצירתו של קוברינסקי :

אצבע לרקה : סיפור אימה מאת קוברינסקי

שירתו של  אלכסנדר קוברינסקי

לזכרו של אלכנסדר קוברינסקי