דאלי ,קירקגור וגם כמה אחרים-נטלי גוטמן

 

המשוררת נטלי גוטמן  מורה לפילוסופיה במקצועה מרבה לעסוק ביצירתה בענייני אמנות פילוסופיה ורוח שאם יש תזה מסויינת העומדת במרכזה   שניתן להצביע עליה הרי זהלכאורה לפחות  העליונות של הרוח על כל תחום אחר .

ואולי דווקא לא ?

דומה שיש כמה משמעויות שונות שאפשר להסיק משיריה המורכבים.

ולהלן שני שירים נוספים שעוסקים בתגובות של המשוררת לתרבוות והפילוסופיה הקדומה והמודרנית וניתן לקרוא להם "שירים פילוסופיים" ז'אנr  נדיר יתר על המידה בימים אלו .

 

חיים ואמנות

"…(אמן) ממחיש את התוצאות האפשריות של משחקי-רוח בחיי אדם"
אלבר קאמי

רגליים לאמנות
הן הרגליים לאמינות –
אתה
במצב רגיש
בצורה הכי ידידותית
ממחיש
כי תוצאות אהבתך
אפשריות.

טרם פסלי הקש יאבדו
את צורתם הטבעית,
קח נערה לשעה מילולית,
הרים משקפי תענוג.

"דורשים ממך לקפוץ,
כל מה שתוכל להשיב
שאין הדבר מובן מאליו.
אומרים לו
כי זהו חטא הגאווה.
אך מושג החטא אינו מובן לו…"

דוסטויבסקי רצח, גנב, תחת גוף זר שכב,
על מנת להסיר כאמן
טלית מהמעשה
באי-ספיקת דם לדמיון המתאר לעצמו עתיד כה מוזר
שמצפה לחוטא בגאווה שלא הכיר גיהינום.
שווה להמשיך?

אתה מתחיל.

נער יגיד: מי צריך?
חייל יתלונן: די, קטן עלינו, גברים, נצור עתיד!
בן שלושים לא יספיק – הוא צריך אותה
למען השקט האישי, מוצא אישה אומר תודה.

ואז היא התערבה –
הגאווה, קטנה, מבקשת לקפוץ.
אך הקופצים לא מספיקים לכוון גופם –
ראש, יד, כתף, רגליים
נפגעים ואיפה היא, מה חשבה לעצמה
האהובה?

פסיכולוגיה במיטבה:
אי-ספיקה של תוצאות משחק הגאווה
למוח. חוסר ויטמין די'- דוסטויבסקי,
ויטמין סי'- ספרות, ס. יזהר.

מחלת הגיהינום מתפשטת,
תוך זמן קצר
הלב נשבר –
לראות ילדים שמראש אבודים.
הסיבה – אבא ואימא לא יודעים
איך להמשיך לעשות ביחד ילדים,
הם חשים גיהינום
שלא ידעו לדמיינו
בעת היותם בני אדם חופשיים שלא
האמינו שיכולים להיות להם בעלים.

אלף כל, אלבר קאמי
לא היה בתכנית הטיפוס
ולא שמענו מהמורה:

"עלינו
לתאר לעצמנו
את סיזיפוס
מאושר".

עדיין
לא,
גם אחרי הצונאמי.
05/03/0

ההנחה הסמויה של סרן קירקגור

"אחרי שלמדתם לצייר נכון –
החלום עם המפתח ביד…
הכרחי הוא שאת ידכם יוביל מלאך"
סלבדור דאלי

"ברכו את אברהם עבורי, הוא הכין מקום בין הקדושים
לזה אשר לא היה לו מקום בין בני-אדם"
סרן קירקגור

ואז, אני אגלה לכם סוד:
אל תבנו על עסק פרטי,
אחרי שלמדתם לצייר נכון –

אל תציירו.
לכו. המקום מזוהם למדי,
אצל שרברב פרטי תבלו בינתיים –
מוטב כך מאשר להיות מקורי משוקם
כמו האיש עם השפם.

"ברכו את אברהם עבורי,
הוא הכין מקום בין הקדושים
לזה (ולדאלי) אשר לא היה לו מקום בין בני-האדם".

"הכרחי,- מתקן דאלי,-
…מלאך"
לא שכח
את אחותו בת הארבע שתקף
בהיותו ילד מצוברח ריסק ראשה כמעט
בעל חטא ההשראה לומד
להיות צייר.

את ידכם
האוחזת במפתח למקוריות
יוביל גר "לארץ ההבטחה
שאת שכלו הארצי השאיר…
(במולדתו) ואת האמונה לקח איתו…"
זהו קירקגור. "קרא אותו!..
הוא יפריע לך להפוך טרף לחלומות סרק,"-
כתב דאלי וחדל להנציח זיכרונותיו-
את עצביו רישת, מילא בצבעים.

כי האותנטיות היא לצד הטובים,
מונעת עוולות כלפי האחרים.

שכלו של אברהם הופקד
במקום הולדתו,
לולא כך, את ארצו לא עזב,-
לחלום סרק
הייתה אמונתו

סלבדור דאלי בזדון ובהשראה,
כצייר בוגר,
מהגשר משליך ילד רוכב אופניו,

לולא האמין שישנו מישהו מלבדו
שירצח וינקום,
"כדי לפנות מקום בין הקדושים
לזה אשר אין לו מקום בין בני-האדם."
לא היה מערב כישרון.
המקוריות לצידו.

זהו צד הלוקח אמונה למסעו המטורף,
שכלו לא נדרש לו כדי לעקוד את יצחק,

כי האותנטיות לצד הטובים,
מונעת עוולות כלפי האחרים.

זוהי הנחה.
קאנט בהפרכה זהירה
ישלול הגירה לאמונה,
שולט בטיהור ההבנה.

ניטשה לא יפריד בין חיה לחיה,
את סוקרטס יביא כעד הראייה
להתגלמות השכל
המסרב להציל את נפשו מארצו
בשל האמונה.
האותנטיות לצידו.

ניטשה לצידו:
אין זה מספיק-
היטלר, סטלין, בין לאדן,
מקור השראתם במי שתרם את אמונתו לצידם.

אולם "האוהבים באמת" של יהודה עמיחי
לומדים לחלום עדיין,
שכלם לא נקבר בארץ מולדתם.

דאלי ניצל –
בין השכל לכישרונו חובר בסופו של דבר.
מוטב להירתע אך להתוודע לתמונה ולזכותה להישאר בחיים.
אין לכך כל הנחה, מעבר לזו של קירקגור בת ה-200 :
האותנטיות לצד הטובים.

מוטב כמו סוקרטס, לשיר בלי להישאר בחיים,
המהגרים- משכלם לאמונתם מוחזקים כנטולי תנאים.
אולי המתאבדים בחזרה – לתבונה היפה,
שחטאה ולא השתפנה – לא עוזבת,
מוותרת, סוגרת עסקה ללא חלומות הגירה
גודלת, מול שופטי סוקרטס חסרת אמונה
שורדת כתלמידה
של סוקרטס.

הנה הסוד האחרון:
אחרי המעשה אל תבקשו מלאך
שנשפך עם צבעים על המדרכה.

נקישה אחת בדלת – ואתם בדרך
חזרה,
לאימא האהבה,
לאבא שומר היער,
לאחות קטנה בוכה בלי סוף,
היא היעד,
למענה החזרה, ההנחה והסוף.

12/03/05

 

ראו גם

 

יסנין שלי : ראיון עם נטלי גוטמן

הבלדות הבעייתיות של נטלי גוטמן

לזכרו של ישראל פוליאקוב

שירתה של מרינה צוטייבה

 

 

 

נטלי גוטמן