אישה כמלכה בודדה:ביקורת על ספרה של ש. שפרה "משי לחשת לי" מאת ירון ליבוביץ

קראתי בענין את המאמר של ירון ליבוביץ'. אני מבקשת להעיר כי התווית הכנענית שבה אני מאופיינתומוכיחה עד כמה בגלות אני יושבת בארצי ובמולדתי. רק טבעי בעיני שנעסוק בתרבות המזרח הקדום שאליה אנו קשורים תרבותית, לשונית והיסטורית. האם יעלה על הדעת לקרוא למי שמתעסק בתרגום מיוונית – יווני או מתייוון. על פי גישה "יהודית" זו כל החוקרים הגדולים של מסופוטמיה שאינם יהודים הם "כנענים" וגם טשרניחובסקי היה כמובן "כנעני". היום מכיר המערב בחוב הגדול שהוא חב לציויליזציה המסופוטמית והדברים באים לידי ביטוי בספרים ובמאמרים.רק אנחנו עדיין תקועים בחיפוש אחרי שורשים במקום הלא נכון.
על היחס המעוות שלנו לתרבות הזו כתבתי בספרי "המלים ככישוף והכישוף שבמלים."

ראשית ברצוני להודות לך על העבודה רבת השנים במחקר על התרבות הקדומה ועל התרגום הנפלא שהגשת לנו ב-"בימים הרחוקים ההם" הספר נמצא בספרייתי הפרטית ומדי פעם אני מתענגת עליו
ושנית רציתי להודות לך על סדרת ההרצאות הנפלאה שנתת לפני מספר חודשים בגלי צה"ל במסגרת אוניברסיטה משודרת אני מאוד מקווה כי בקרוב זה יצא גם בספר מפני שזה מאוד חשוב
זה חשוב מפני שלעניות דעתי אסור שהידע העצום והרב הזה ישאר במסגרת מגדל השן האקדמי, הוא חייב להיות נחלת הכלל
ואינני יודעת למה לא מתחילים בהנחלת הספרות הזאת עוד בבתי הספר התיכוניים
שנית זה נכון שהחל משנות השבעים באר"הב בעיקר התחילו להעריך יותר ויותר את תרומתה של הציוויליזציה המזרח תיכונית לתרבות האוניברסלית בכלל ועלינו להיות גאים בכך לדעתי שכל זה צמח במחוזותינו
בעקבות החשפותי לספרייך התחלתי להתעמק ולחקור יותר ויותר בנושאים אלה גיליתי שהיום על פי
השיטה היואינגיאנית משתמשים הרבה בארכיטיפים של פולחן האלה כסמלים בנפש האדם (נשים וגברים כאחד) כך השהכל מתקשר ומתחבר
מאלה שתורגמו לעברית ולא רבים קיימים ניתן לציין את ספרה של ג'ין שינדולה-בולן אלות בכל אישה
אולם באנגלית ניתן למצוא ספרות עניפה בנושא
חבל שלא מתייחסים לנושא של "רוחניות נשית" מעט יותר ברצינות ושמים אותה לרוב על המדף של ניו אייג' בחנויות הספרים
אולי באמת הגיעה העת לדבר על כך יותר ולהוציא את הדברים החוצה
ושוב ברצוני להודות לך על העבודה הנהדרת

לאלי- לי ולעודד היו הרבה חילוקי דעות אידאולוגיים בקדמה אבל יעיד עודד כי בנושאים אלה התקיימו ביננו דיונים מרתקים שנקטעו כל פעם באיבם
אולי בגלל זה סולקתי מקדמה מפני שהתחלתי להביא את הנושאים האלה לדיון ואף העליתי קטעים מתרגומיה של ש.שפרה
אולי זה מה שהיה לצנינים בעיני עורכי האתר
שלא ידעו איך לעכל את החומר,ולא הבינו שבחיים אתה גם מורה וגם תלמיד בו זמנית יש נושאים בהם אתה חושף אנשים לחומר ויידע ויש נושאים בהם אתה מניח לאנשים לחשוף אותך לחומר לימודי חדש ושונה
מי שחושב שהוא יודע הכל ואי אפשר ללמד אותו דבר והוא רק בעמדה של "גורו" קשה לקבל שיש משהו שאחרים יודעים והוא לא
עכשיו אתה מתחיל להבין?

…."כה אמרה אל שומר הסף
הבה השוער פתח לי השער
פתח לי את שערך ואנוכי אבוא בו
אם לא תפתח את השער, ואנוכי לא אבוא בו
אנפץ את הדלת, את הבריח אשבר
אנפץ את הסף,אעקר את הדלתות
אעלה את המתים,יאכלו את החליים
ירבו המתים מן החיים."…..

מוקדש בהערצה למתרגמת.

מתוך "מריבת קיץ" של נתן אלתרמן:

שְׁעָרֵך הָאָדֹם עִם הַפְּסֹקֶת בָּאֶמְצַע
וּתְכוֹל קֶרַח עֵינַיִך עֵדִים לְרֵעַי
כִּי עָמַק בָּאֻמָּה תַּו סְפָרַד וּמַגֶּנְצָא
לא פָּחוֹת מִתָוָן שֶׁל קָדֵשׁ וְהָעַי.
וְלָכֵן – לַפּוֹסְלִים אֶת הַכֹּל עַד בַּרְנֵעַ,
לָאוֹמְרִים נְדַלֵּג עַל דוֹרוֹת עַד יְבוּס,
אַת עוֹנָה כַּמְצִיאוּת הַמַרְאָה צִפָּרְנֶיהָ
וְאוֹתָם מוֹרִידָה בְּלִי מֵשִׂים מִן הַסוּס.

טוב, אז נכון ששערה של נטלי אולי אינו אדום כמו של סופי צדקה, ועיניה אינן בהכרח בהירות כמו אלו של סופי צדקה – אותה השומרונית החביבה שאבותיה לא ידעו מעולם טעם גלות ספרד או מגנצא (ונכון גם, שהמחקרים הגנטיים מוכיחים שאין בשיער אדמוני או עיניים תכולות עדות להשפעה אירופית דווקא – שכן המחקרים מראים שרוב הגנים בקרב היהודים מוצאם מכנען דווקא (כפי שהובהר כאן בדיון אחר), ומסתבר שגם בקרב אבותינו "העיברים-כנענים" נפוצו אנשים אדמוניים כעשיו וכדוד ונשים בעלות עיניים כ"בריכות בחשבון" כמו סופי צדקה…). הכיצד?!

ובכן: שיר זה נכתב כתגובה של אלתרמן לכל אותם אלו שהתכחשו לעברם היהודי – ובאותה הזדמנות גם לאחיהם היהודים שנותרו באותו זמן בגולה, כמו נטלי ואבותיה למשל – ובמקום זאת החליטו להקים פה "עם עברי-כנעני" חדש חדיש ומחודש(!)…

השיר מובא תחת הערך בויקיפדיה העוסק באותם "הכנענים" הנ"ל – שאותו קראתי לשם רענון הזכרון, ושממנו התעצבנתי עד שממש יצא לי עשן מהאוזניים:

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%9B%D7%A0%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%9D

יש מי שיתמהו וישאלו את עצמם מדוע אני טורח כל-כך לדון בעניין וגם כועס, כל-כך, על תנועה שהיא כבר מזמן "פגר מת"… אך לא בדיוק כך הדבר. מסתבר שהתנועה כתנועה, ברוך השם, כבר פגר. אבל רעיונותיה, מעשה שטן, עודם חיים ובועטים בנו כאן.

הנה, כך כתב ארז לאותו מוני יקים האיום, במסגרת דיון שעוסק ב"מלחמות הכוזרים":

"אני נולדתי וגדלתי פה וזהותי ותרבותי היא עברית. בדיוק כפי שמי שנולד וגדל בצרפת – זהותו ותרבותו היא צרפתית. אז בגלל ה"טעות ההסטורית" כביכול הזאת אני צריך עכשיו להפוך להיות יהודי אמריקאי או משהו כזה? למרות הפיתוי הרב – הזהות שלי לא מחוברת לאמריקה ואפילו לא ליהדות. רק למראות ולריחות של ישראל ולתרבות העברית/ישראלית על כל הטוב והרע שבה."

מילא זאת, אבל יש גם עוד:

"פה בעצם נעוץ שורש הויכוח. הרי גם לאחמדינג'ד יש את ההגיון שלו שאומר שהיהודים לא חייבים לחיות דווקא בפלסטין ואין בעייה שיגורו עם אחיהם היהודים בחו"ל. אבל זה בדיוק העניין – יהודי הגולה הם לא האחים שלי כי אני ישראלי ועברי. לא אמריקאי, לא גרמני, וגם לא ספרדי. אין לי ארץ אחרת וגם לא תרבות אחרת."

כלומר, כסיכום ביניים קצר, זה בסדר לשבת על קרקעות שנקנו בכספי תרומות של יהודים בגולה – ובכלל להנות מתרומותיהם ומתמיכתם בקונגרס – אבל "יהודי הגולה הם לא אחים שלי"…

יש לציין שמוני השיב לארז בצדק:

"אתה מתעלם מכך שלפניך היו כאן פלסטינים שסולקו בכח הזרוע, בשם הרעיון של איזו המשכיות גנטית היסטורית של בני הדת היהודית של היום ליהודים ששכנו על חלק מאדמות אלו לפני 2000 שנה […] ואז הטיעון שלך לזכויות יתר כל שהן הוא טיעון כוחני גרידא ,חסר כל בסיס מוסרי אנושי מול זכויותיו של הפלסטיני המגורש השואף לחזור אל אדמת אבותיו אליה דבק במשך יותר מאלפי שנים."

http://www.notes.co.il/eshed/40498.asp

ובאמת צודק מוני – לפי השיטה ה"ישראלית-עברית" החדשה של ארז, אין שום הצדקה לכך שיהיה כאן "חוק השבות" (שבשמו זכתה נטלי לעלות ארצה) ולא "זכות השיבה" שבשמו יזכו לשוב לבתיהם 4ץ5 מליון פליטים פלסטינים ובניהם אחמד ג'בריל וחאלד משעל…

וממילא, אלמלא באו מקימי המדינה בשם "העם היהודי" לתבוע להם זכות אבות בארץ לא הייתה קמה אותה "מדינה יהודית" שבה נולד ארז – ואו אז, מה היה על אותו "עם יהודי" החי בגולה ומתפלל לשוב למולדתו (אם וכאשר יזדמן לו ויבשילו התנאים וכד')? האם לאותו "עם יהודי" (שאני ונטלי ודיויד מניו-יורק גאים להיות חלק ממנו) לא מגיעה מדינה משלו???

לארז ושאר הכנענים פתרונים…

(ואסיים בקריאה נרגשת לאחי, בן ישראל והמשק, חוב"ב – אנה בוא מהר והצל, והגש ממבחר סיכותיך עכשיו!;-))

ממליץ על קריאת ספר שרק עתה גילה את דבר קיומו. 70 שנה לאחר שיצא לאור לראשונה. ואם היה תלוי בחוב"ב היה נותן עותק ממנו לכל בית יחד עם ערכת-האב"ך.
כתב את הספר גוי צרפתי. בשם אלבר לונדר ושמו היהודי הנודד הגיע. הוצאת נהר. תרגום -יפהפה- של מיכל אלון..
כה אמר טוסבראהינדי הקדוש – היהודי הוא בעין המסתכל .
חוצמזה – ממשיך במכירת סיכות לכל דורש

לעמיחי ישראלי
השאלה אינה ממוקדת. מי שרוצה לדעת על התנועה הכנענית יוכל לפתוח כמה ספרים שעסקו בה. למשל, ספרו של רטוש "ספרות יהודית בלשון העברית" או ספרו של יעקב שביט בנושא.
אשר לי נדמה לי שהדברים שכתבתי בנושא למעלה יש בהם משום תשובה. מעולם לא התכחשתי ליהדות. אמרתי גם בכתב שראוי שניקח ממנה מה שהולם אומה דוברת עברית ויושבת על כברת אדמה,
בברכה שפרה

"פניתי ימין ושמאל
וכבר חלף אתמול
היום הוא ניד-עפעף
כקור-חלום מועף
מחר-אד ערפל
דלוח ושפל

שלשום טוב מאתמול
כי כבר הספיק לקמול
ןתמול טוב מהיום
כי כברא נפער תהום
טוב מהיום מחר
כי קץ לא יתאחר
ברוך יהא עבר
שלא הותיר דבר
הווה הוא רק משבר
נטרד הוא חיש מהר
עתיד נושא בחיק
גורל עכור וריק."

ומיד יצהיר האיש לבל יכשלו 'מבקרי השיר' כי זו ציטטה מיוסף נדבה 1961

על חיבור בין עבר והווה.

הנה חלק מהדברים שנשא ש"י עגנון עם קבלת פרס נובל לספרות לשנת 1966
דברים אלה מופיעים כלשונם כאן על כל שטר של 50 ש"ח:

"מתוך קטסטרופה היסטורית שהחריב טיטוס מלך רומי את ירושלים וגלה את ישראל מארצו נולדתי אני באחת מערי הגולה. אבל בכל עת תמיד דומה הייתי עלי כמי שנולד בירושלים. בחלום בחזון לילה ראיתי את עצמי עומד עם אחי הלויים בבית המקדש כשאני שר עמהם שירי דוד מלך ישראל. נעימות שכאלה לא שמעה כל אוזן מיום שחרבה עירנו והלך עמה בגולה. חושד אני את המלאכים הממונים על היכל השירה שמיראתם שאשיר בהקיץ מה ששרתי בחלום, השכיחוני ביום מה ששרתי בלילה, שאם היו אחי בני עמי שומעים לא היו יכולים לעמוד בצערם מחמת אותה הטובה שאבדה להם. כדי לפייס אותי על שנטלו ממני לשיר בפה נתנו לי לעשות שירים בכתב."

התשכ"ז 1966

ולעומת זאת, בשנת 1943, תוך כדי שהשואה בעיצומה, פרסם יונתן רטוש, ממייסדי התנועה "הכנענית", את "כתב אל הנוער העברי", המניפסט הראשון של הכנענים. במסה זו קרא לנוער העברי לצאת חוצץ כנגד היהדות, והכריז כי בין הנוער היושב בארץ ובין היהדות אין קשר של ממש. על מנת שתוקם בישראל אומה, טען, על הנוער להשליך מאחוריו את היהדות, וליצור אומה עברית בעלת זהות משל עצמה המנותקת מהיהדות. מולדתה של אומה זו ומקומה הגאוגרפי הוא הסהר הפורה.
בין היתר נכתב שם:

"הועד לגיבוש הנוער העברי פונה אליך באשר אתה עברי. באשר המולדת העברית היא לך מולדת בפועל ממש וכפשוטה – ולא בחזון, ולא כמשאת-נפש, ולא על דרך הדרש; ולא כפתרון לשאלת היהודים, ולא כפתרון לשאלות עולמיות, ולא כפתרון לתסביכים נפשיים שונים של מוכי-גלויות. באשר השפה העברית היא שפתך בפועל ממש וכפשוטה, שפת-אם ושפת תרבות ושפת-הנפש; השפה האחת והיחידה לרגש ולמחשבה. באשר המציאות שבה התגבש אפייך, שבה עמדת על דעתך, היא המציאות העברית, באשר נוף הנפש שלך הוא נופה של המולדת והעבר שלך הוא עברה של המולדת בלבד. באשר מיטב מאמציהם של הורים, מורים ומנהיגים ואנשי-רוח תלושים לא הועילו לחבב עליך ולקרב אל נפשך את רקע העיירה היהודית ואת ההיסטוריה של הפזורה היהודית, על הפוגרומים והגירושים ומקדשי השם; לא הועילו לעקור מלבך את ההתנכרות הטבעית לכל מבשרי הציונות בני הפזורה, ולכל אבותיה של הספרות היהודית בלשון העברית, ולכל ההוי של הפזורה היהודית, ולכל הפרובלימות של הפזורה היהודית. באשר כל אלה שנכפו עליך בתוקף כל הסמכויות תלויים על שכמך כבגד שאול, בלוי ומטולא ולוחץ." (מתוך כתב אל הנוער העברי)

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%9B%D7%A0%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%9D

התבין כעת, חוב"ב, מדוע נחוצות לי סיכותיך?!?

לא הכל נשא הרוח. הרוב נקבר באדמה.
כמאמר נביא האמת מנישאפור:
"לתלתל חמדה ולשפתי הדר
בבטן אדמה קברים כרה כרה"

פשוט לא נעים לחוב"ב לחזור ולנעוץ סיכות בנטלי….כמו שאמר הקדוש טוסבראהינדי. יש ומסתובבים בקרבנו מלאכים, ורק אנחנו לא נדעם.ואולי לא מלאכים הם כי אם תעתועים מזמרים?

קודם כל חשוב לי לציין שאינני קורא לעצמי כנעני ואינני מומחה ל"כנענות". אל דיעותי, "מעשה שטן" ככל שיהיו בעינך, הגעתי בעצמי…

בכל מקרה, לחצתי על הלינק ששלחת וקראתי על הכנענים ובאמת יש דמיון מסוים בינם לביני. מה שלא אהבתי, הוא שגם אצלם, בדומה למוני יקים וגם אליך (ולשאר העולם כנראה), יש רצון עז להוכיח רציפות היסטורית כלשהיא כדי להוכיח קשר למקום. כפי שלמוני חשובים האבות מלפני 800 שנה ששמרו על יהדותה אל מול ה"כוזרים", וכפי שאתה מדגיש, לדעתי, את ההסטוריה היהודית כזכות כלשהיא לגור ולבוא לישראל, כפי שמליוני ערבים שנולדו במדינות אחרות בעולם טוענים שהאדמה הזאת שייכת להם כי אבות אבותיהם דבקו בה אלפי שנים, כך העלו הכנענים על נס את תרבות המזרח הקדום…

דעתי בעניין הזה היא שונה, ואינני אומר זאת כדי לפתוח בויכוח ארוך ומייגע שבו אף צד לא משתכנע (חרוז!).
אני פשוט לא חושב שאדם צריך לתת את הדין על מעשיהם של אבותיו, לטוב ולרע.

אני פשוט נולדתי וגדלתי פה למציאות הזאת, בלי קשר למי מיהודי הגולה קנה או לא קנה פה קרקעות בעבר (באופן אישי לפחות, עבדתי כמו חמור כדי לקנות את כל מה שיש לי וגם יצאתי להלחם כאשר חשבתי שמשפחתי בסכנה). לא ביקשתי כלום מיהודי הגולה וגם לא היית זה ש"זרק" מפה את כל הערבים. שוב, אני נולדתי וגדלתי לתוך מציאות מסויימת, לא קלה גם ככה כידוע, ואיני חושב שאני אמור לשלוח מכתבי תודה או קללה לעבר.

אינני אחראי או אשם למה שקרה בעבר במדינה הזאת יותר מכל אדם אחר על כדור הארץ. העובדה שאבותי הם אלו שכביכול גירשו את הערבים ובאו לפה לתבוע זכות אבות אינה אומרת שאני, שלא הייתי מעורב במעשים אלו של הדורות הקודמים, אאלץ עכשיו לשלם עליהם בריבית דריבית.

אני מרגיש כאילו רוצים שאני אשא על גבי את הפיצוי לפלסטינים רק בגלל שאני צאצא של ה"רעים", אבל לדעתי זהו רעיון אסור ולא שוויוני.

אגב, כפי שכתבתי למוני: סבי ז"ל נולד בברלין, שם ישבו אבותיו במשך מאות שנים ושם היו למשפחתו קרקעות רבות. גם היום אני יכול לדרוש אותן בחזרה ולקבל פיצויים (שמנים!!!), אבל אין זו אשמתם של הילדים שנולדו וגרים שם היום. להם יש את החזקה על המקום ולא לי כזר המגיע פתאום ואינו שולט אפילו בשפה המדוברת במקום.

כפי שאיני חושב שזכותו של ערבי להגיע ממחנה פליטים מסוריה ולדרוש את ביתי בזכות אבותיו, כך לא אגיע לברלין ואבקש את הנדל"ן בזכות אבותי.

נכון שהפליט חי בחרא ובהחלט צריך להקריב ולשנות את המצב לטובת כולנו, אולם אני חושב שכל העולם (כולל אני) צריך להקריב באופן שווה ולא רק אני צריך לתת לו את ביתי, תרבותי ושפתי, פלוס מכתב התנצלות בשם הסבא הרשע שלי.

וכן, יכאב לי אם כל מליוני הפליטים האלו יגיעו רק לישראל. נניח שרובם אפילו אנשי רוח ותרבות שוחרי שלום ואהבה ואין ביניהם מליונים נבערים המתים לכרות את ראשי בהזדמנות הראשונה – עדיין אבכה את מותה הדמוקרטי של זהותי העברית המבוססת על השפה הזאת ועל התרבות הפופולארית והיום יומית שבתוכה גדלתי.

ומה לעשות, בשהויותי הרבות בחו"ל, תמיד אני רואה כמה ליהודי הגולה השונים יש הרבה יותר מהמשותף בינם לבין עצמם מאשר לביני. עם נסיון של מעל 10 שנות מגורים ביבשות שונות אני תמיד רואה איך יהודים אמריקאים, צרפתים וארגנטינאים, למשל, מוצאים מייד נושאים משותפים המקרבים אותם מאוד אחד לשני והקשורים לחוויה הקולקטיבים של יהודי הגולה. מה לעשות שהקולקטיב העברי/ישראלי שונה והם לא מכירים את חיים יבין, חיים רמון וחיים רביבו (!) וגם לא את קופיקו, חסמב"ה, ושאר ספורט, מוזיקה, צבא, טלויזיה, שפה ושאר דברים, נחותים יותר או פחות, אשר קשורים לזהות העברית ישראלית שלי (לא יהודית וגם לא כנענית…). ושוב, אינני מרגיש חייב להם שום דבר באופן אישי רק בגלל שאולי סבא שלהם תרם כסף לסבא שלי (פה כמובן אפשר להכניס את הדיון על כך שהם עשו זאת כדי להבטיח לעצמם מקום מקלט לשעת חרום והם בעצם חייבים לנו כי הם רק נותנים כסף – לעומתנו שסובלים ונלחמים באופן פיזי, אבל זה באמת לא משנה כרגע).

בכל מקרה, אם הייתי מסורתי או דתי יותר, אולי היה לי קל, כי אז הייתי יכול להזדהות גם עם יהודים וגם עם עבריים כמוני, אבל מה לעשות, אין בי את זה. אולי זה לא בסדר ו"מעשה שטן" נוראי כדבריך, אבל אני מצליח להתרגש רק ביום הזכרון לחללי צה"ל וביום העצמאות. לא גדלתי באווירה יהודית והחגים היהודים לא ממש עושים לי את זה.

אכן, כפי שכתבת, דברים אלו מובילים לטענה שזוהי מדינה עברית ולכן אני יכול לטעון שליושבי הגולה כביכול כבר אין מדינה יהודית ללכת אליה, וזאת אכן בעייה מורכבת מאוד מאוד ויש לי הרבה מה לכתוב על הנושא עם מבחר טיעונים לכל הצדדים (אבל בהזדמנות אחרת, כבר כואבת לי המקלדת…)
בכל מקרה, חשוב לי להגיד שאין לי בכלל בעייה עם מדינת כל אזרחיה. תיאורתית כמובן, אין לי בעייה שיהיה פה אפילו רוב מוסלמי, כל עוד התרבות והשפה היא עברית ויהודים ומוסלמים יקראו פה ביחד את קופיקו בעברית תחת עצי הזית 🙂 (חזון אחרית הימים?…)

כיוון שזה לא ממש הולך לקרות… חשוב לי להגן על הזהות והתרבות העברית שלי – במיוחד החלקים האופייניים רק למדינה זו ואשר, מה לעשות, הם לא חלק מהקולקטיב היהודי בגולה. אני רואה שממש לקחת קשה את העובדה שאמרתי שיהודי הגולה אינם אחי, אבל זה נכון – מקסימום בני דודים. הם אינם שותפים לקולקטיב התרבותי שלי אשר גדל עם התרבות הפופולארית העברית, שירת בצבא, רואה חדשות בעברית וגולש באתר של אלי אשד, למשל, כדי ללמוד עוד על התרבות והזהות הקולקטיבית המיוחדת שיש רק פה.

אגב, עודד, אתה כותב שטענותי יוצרות בעייה שרק לי (ולכנענים) יש פתרונים אליה, אבל האמת היא שגם המצב הנוכחי לא משהו. זה לא שלך יש הרבה פתרונות מושלמים לשליפה מהשרוול, נכון? 🙂

מה לעשות, אנחנו בבעייה קשה. אני עדיין מקווה שלא אצטרך לפתור אותה על גבי…

מכל האי מייל המזעזע באריכותו הזה… חשוב לי לחזור על זה: אני פשוט לא חושב שאדם צריך לתת את הדין על מעשיהם של אבותיו, לטוב ולרע.

אני מבין שאני בדעת מיעוט פה. חשוב לי רק להגיד שגם אתה, שאר העולם ושות' לא מסכימים איתה, היא עדיין לגיטימית. זה שאתה לא מסכים איתה, לא אומר שהיא שטנית.

יש המביטים בראי ורואים שם את פאר היצירה

. לחוב"ב אין ראי. הוא מסתפק במכירת סיכות לכל דיכפין [מילה 'משוררית' יפה] . אין כסיכה עזר מועיל לפתוח קול הנדקר

הוא מוכן לההביע דעתו שארז ראוי כמעט לכל סיכה שתינעץ בו. גם נטלי..

קר על האדמה בחושך.
ספלי הפרחים גדושים טל. כאילו בכו. ..
מובאה מנורית זרחי.

מה שכתבתי זה לא טיעון. אינני מתווכח ואינני מנסה לשכנע אף אחד, אלא רק לנסות ולענות לעודד ישראלי על כל מה שכתב ושאל בקשר אלי (והוא כתב לא מעט…) ולהסביר את דעותי.

באמת שאין לי מושג מה עשיתי לך ולמה אתה לועג לי. הכי קל זה להסתתר מאחורי מסכה וללעוג בעזרת שירים ופתגמים של אחרים ומבלי להסביר לעומק את דעתך ואת הסתייגויותך. אם ברצונך לכתוב ולענות ברצינות מדוע "ארז ראוי כמעט לכל סיכה שתינעץ בו", אשמח. אם לא – עזוב אותי במנוחה בבקשה.

אגב, כתבת "ככל שטיעונך חלש יותר השתמש ביותר מילים. כשאין לך מה להגיד – הטבע מאזינך בשטף מילים.אם תרצה לבלבל יריבך השתמש במילים ארוכות ומלומדות"

האם זו הסיבה בגללה אתה מכור לאתר הזה ומגיב סדרתי וללא הפסקה כמעט על כל כתבה שיש פה? והאם זו הסיבה שאתה נהנה כל כך להראות את הידע שלך בשירים ופתגמים? גם אתה קצת נפוח, ידידי…

וכן, אני מבין שלא באמת תענה לי ברצינות, אלא שוב תשלח את אחד השירים המלגלגים שלך. ממש גיבור.

נתחיל במחמאה: כתבת יפה. תענוג לקרוא את התגובות שלך. נמשיך בעוד אחת: באופן כללי, אני חושב שאתה המגיב הטוב ביותר שקראתי עד היום באינטרנט.

ולאחר הליקוק, לענינינו: יש לי מה לומר על הנושאים שהעלית ואעשה זאת בימים הקרובים. קשה לי קצת לכתוב באריכות בשעה זו, אבל אני בהחלט חייב לך תגובה.

אולי בהזדמנות זו גם אקרא את הכתבה שבקשר אליה אנחנו מגיבים… 🙂
האמת היא שאני לא יודע איך הגענו לפה. לדעתי היה טוב להעתיק את הדיון הזה ולהמשיך אותו בהקשר לכתבה על הכוזרים.

לקיים דיון על מיתולוגיה ועל תרומתה לתרבות ובעד לעשות השוואה בין המיתולוגיות השונות והמיתולוגיה היהודית(התנ"ך" והמיתולוגיות שהתפתחו מן המיתולוגיה הכנענית כמו היוונית שהמערב ניכס לעצמו התרומה הנכבדה של המיתולגיה השומרית,הבבלית,הכנענית לתרבות המערב והתרבות העולמית בכלל היא כל כך נכבדה אולם כל כך סמויה וחבל שרבים אינם יודעים זאת,
אני גם מצירה על כך שהידע הרב שנצבר בתחום נשאר בידי קומץ מלומדים או שהוא סגור במגדל השן האקדמי
אתה יודע מה? אני מחכה למחזאי הישראלי שיקח נושא כמו "ירידת איננה לשאול" ויעשה ממנו מחזה שיועלה בתיאטרון
כן אתה צודק זה מקור נכבד להשראה,בכל המובנים
ש.שפרה כותבת שירים ואני עובדת על תערוכה שההשראה שלה נובעת מהמיתולוגיה הכנענית (לא רק)
ובמקום לייבא ולחקות תרבויות מארצות רחוקות הרי שחלק מהשיבה שלנו לכאן וחלק מההתהוות שלנו כאן כישראלים צריך להיות ההבנה שלנו את הקשר לעבר הרחוק ההוא לא רק העבר של הגלות , מי שרוצה לטפח את געגועיו לגלות ולכתוב על ההיסטוריה של עם ישראל כאילו היא הייתה אך ורק אלפיים שנות גלות במקום להתמקד במה היה לפני זה בעצם אומר אני קשור לשם לארצות הרחוקות לגולה
טוב נכון, זה חלק מההיסטוריה שלנו ,אבל זאת לא ההיסטוריה כולה מעבר לכך שבכל זאת המקום הזה לא הפסיק להתקיים כאשר גלינו ממנו ועל כן אנחנו חייבים ללמוד את הרצף ההיסטורי של מה שקרה כאן גם כשלא היינו כאן(שזה לא מדוייק גם כן, כי בכל זאת התקיים פה רצף יהודי ולא רק יהודי אז מה? הקשר שלנו למקום הזה הוא רק אם היו כאן יהודים. האם רק היהדות מקשרת אותנו לכאן?
טוב טרם החלמתי לגמרי אני קצת מלהגת יותר מדי
על כל פנים אני בעד לקיים דיון על חשיבותה של המתיתולוגיה (התרבות) הכנענית לכאן ועכשיו ולהתהוות של ישראליות חדשה

כל מי שלוקח את עצמו ואת דבריו ברצינות תהומית ובלי צל של ספק – ראוי לסיכה.

אם רצונך לעקוץ אותי – למה שלא תקנה ממני כמה סיכות, גם אתה וגם אני נרוויח מכך.
ואתן לך שי – ניחשת יפה- קטע שיר קטן:
"..יתנו כבוד אל כל אשר יתנו
איכה תאבי קשת עורף,כי תראני עין
במה תאמרי לקסום לרוח שוממה?
במסתרים אבוא,דברתי רב מדי."…

העיקר שאתה אוהב את הציטוטים.. אגב זה מפדרה של ראסין בתרגום אלתרמן. לא מוזכר בכתבי קופיקו ושות

נראה, כי עודד מנסה לאפשר תגובות אך בעצם חוסם עצמו

זוהי הסתירה, עודד, מטרתך היא מטרתינו, אך מתוקף הידע הרב והמבוטא בטיעוניך המרגשים שמפוררים כל שביב של אדישות מעין מודרנית, אתה בפרוש מציב גבולות ברורים ומרתיעים …
הלא כבד לך להתעטף בגלימת ההיסטוריה כאשר אתה נכנס לחדר-מיון שבארץ ישראל?!
לאדם הכואב היום אתה מגיש הסברים של אתמול! מספר על מקור כאביו, בשל רצונך להחליף לו רופא ואת הניתוח שהוא זקוק לו, לתרופה עתיקה של רוחניות קלאסית, שהוא, אומנם, יכול להאמין לך שקיימת אצלו, אך לא מסוגל למלא באמצעותה את תאיו העכשויים, הזועקים לתרבות השעה הזו!

מדגישה, כי אין כאן ויכוח על חשיבות העבר, אבל הבעיה היא שיש צורך לשקול את כל האמצעים לאור כלל התנהגותה ההיסטורית של החברה האנושית – כדי שסוף סוף יקרה משהו רלוונטי שאכן יוביל לעתיד יישומי.
כבר ציינתי בתגובות שלי קודם וארצה להזכיר שוב – לא רק עם ישראל עתור בגבורת האבות, לא רק מדינת ישראל מתמודדת עם כשלייה, אף ישנם כבר הישגים בנושא ההתמודדות הרוחנית בעולם, מדוע שלא לחבר את הידע העובדתי של ההיסטוריון עם הידע המעשי של סוציאולוג, אנטרופולוג, פסיכולוג, פילוסוף, משורר, ו…פופולריזטור של שפת המקורות. לזה, האחרון כמו לעקרת בית, עודד מגיש את הצלחת כלאחרון המתמודדים לשולחן בישוליה שהיא המכינה העיקרית של תוכנה היום-יומי בשביל הנכבדים, שביניהם נמנים כל שכבות החברה, גם אלה שלא מכירים ולא מסוגלים, ולא רוצים וכן רוצים בלימודי ההיסטוריה המוגדרת כשל עם ישראל.
אתה לא יודע מה הם מרגישים, ולא שואל אותם, הלמדת, איזו דרך להיסטוריה, כפי שהיא, הם עברו ומסוגלים עוד לעבור?
הרי, אין לך, כממחה בתחומים מוגדרים, מספיק כלים לדעת לכוון נפשות בשר ודם במשחק הזה של החיים בצוותא…
(מצטערת על ההשוואות הלא יצירתיות).

יתירה מזו, משתמע מדבריך שדעתי לא מועילה בעניין, משום שלא גדלתי על המקורות הספציפיים שאתה מתמצא בהם ומעדיפם כפתרון לתרבות גבוהה יותר? ואף אם אני זו שאשנה את הכללים שקיימים היום בחברה, לא אביא לגאולה יהודית.

האם בסמכותך להגדיר גאלה כדבקות בעבר בלבד?!

הבט סביב – הרוחניות נבנת על כל מקור אפשרי, גם כאשר המקורות הספציפיים שאנו רוצים לכוון אליהם בתרבות, נמצאים בצל מכורח המציאות, ואכן בהעדר התוכן העשיר, חוגגת "מסורת הגרעינים".
אך בתנאים מסויימים, כפי שסיפרת גם על עצמך, ללא קשר ישיר לסיפורים וללבוש כסמל למנהג תרבותי-היסטורי דגול, נוצרים הקשרים התרבותיים מחדש.
לא הכל בשליטתנו, את המקסימום מותר לך לחפש, לא לקבוע, ולחפש ביחד עם שוחרי האוצר הזה בדרך של האתר הנוכחי, שארז קרה לו כפינת התרבות העכשוית- היקום של אחרית הימים לפי אלי אשד. אל לנו לקבוע גדר הפרדה – ולא ללכת לכל כיוון אפשרי, להוריד את הכובע מההמצאות המבוססות לחינוך הדור (בנוסף להיסטוריה ולא רק שלנו!).

לא רע ללמוד מחוב"ב, וגם מארז את האופטימיות מסוגים כה שונים, אך כה דומים בשפת החשק שהם מעוררים בקוראים שלהם- המפנימים כל אחד לפי תאי רגישות ומנטליות אחרות…

וחבל שנכנסנו לדיון מנקודה כה לא פוריה של התרבות "הנכונה" המוגדרת בכוח.
ירדנה סיכמה נקודה זו כך: זאת ההיסטורי, אך לא כל ההיסטוריה…

מסובך להתאים את דבריך למציאות, כשאתה שוב כותב:

"מה שטענתי – החיבור עם המורשת היהודית הוא החשוב. הוא הוכיח את עצמו לאורך מאות שנים – גם בתנאי הגולה…אסור לנו להסתפק (בתרבות העברית שנוצרה כאן בארץ) ולהתכחש לרובד העמוק והקדום יותר ממנו באנו – הרובד היהודי – ובטח שלא לשאר בני עמנו: היהודים שנותרו בגולה."

כלומר, מדברי שהבאת כדגם מרגש – מקווה שלא רק אותי- הגעת למסקנה צרה. נכון שכאן המקום הטבעי לכול יהודי, אך נכון הוא גם הדבר שמושג היהודי מן הגולה, אז והיום, אינו תואם את מטרותך. הרי, היהודי הוא גם אדם מוכשר במהותו, הוא המפנים את הטוב שבכל התרבויות, דווקא משום שהוא חונך בביתו הגולה שלו לפי העקרונות המושכלים והאסתטיים – לחינוך הערכי, אך בלא כל קשר למסורת כפי שהיא נראית כתובה לאיש חרידי בארץ.
כאן, עוד בתחילת המאה שעברה, היא כשלה לראשונה, מהזרות הזו שלה באה הרתיעה הכללית של הדור החדש. לכך חבל להתכחש!

שנית, לא נבהלתי מכל האיזכורים הנוסטלגיים, גם בשבילי של הדמויות ההיסטוריות, לא זו הנקודה, אני מבקשת להוסיף למאמצים שלך את מאמציי ושל דומים לי, ואתה מסרב! כלומר, ברצוני לא להגביל את היהודי במהותו יוצא הדופן, בהחלט, לכללים פרימיטיביים של התנהגות מגוננת בלבד, כנגד כל העולם החי לו בשלום עם עצמו, אך לא מקבל את היהודי כמהגר נצחי(שזה לא כל כך מוזר במושגים של היום). מגיע לנו גם לדעת את האמת ולרככה בדרכים אחרות- אמתיות לא פחות:
אין כל קושי לתבוע את זכותנו בארץ, כל עוד אנו יודעים ליצור מצב אנושי טוב, מפתה, כדי שכל הדתות וסוגי העמים ירצו בקיומנו בעקבות מעשינו היום! המבחן שלנו כמו שהיה גם בעבר המפואר, בכך שנמשיך להיות חכמים, לא יעזור כל הוכחה לקיום הקשר הארכאולוגי שלנו לאדמה הזו. אלא שלקשר הארכאולוגי, עלינו, כיהודים טובים להוסיף את יכולתנו להביא מזור לאיזור…
תלמידיי הערבים אוהבים אותי בתור יהודיה, ומשלימים עם כך בקלות- הכיבוש היהודי שלי הוא כיבוש אנושי, אותי הם מוכנים להושיב בארץ אבותיהם לעולמים! מדוע שלא נתחיל ללמוד מחכמת המדינה הרב תרבותית כמו רוסיה, אשר הצליחה, חרף כול האסונות, לאחד עמים רבים? ואני מכילה את התובנה התרבותית שלה – מגיל צעיר הגנתי על כל יצור חי, ללא הבדל גזע, מין ודת.

לגבי התרבות שכשלה היום, ראשית כל, יש להצביע לכיוון החרדי והדתי בישראל, שעליו הצטערו כל כך רטוש ורבים אחרים, החל מביאליק וסיים באמני הדור שלנו – זלדה, למשל, כתבה על ירושלים כעל מקום של הצטברות החטא, זאת יחסית לטוהר המידות שירשה והביאה עמה ממורשת אוקראינה, כך כתבה בירושלים:

…"כי בחוץ חושך אחר אחר
כי בחוץ אפשר לילך בתוך גנים ובוסתנים
אפלים כבורות
על פי הכוכבים…
מתי התחלפו המלכויות בגבהים
והאור הטהור נכנס אל החדר האבל..?"
(מתוך "בתו הילדות פרי חדש")

ועוד:
"…תמהה אני כי שני אנשי החללית
לא ראו על פני הישימון הזגוגי
של ההלבנה
את צילו של הנביא יונה,
כי רק לב שנטש את העולם
שמח כך לידידות הקיקיון
רק לב שרוי בישימון
מאושר באורח כזה
בחיבה האילמת של עלים
ומבקשת למות
כאשר מתים צמחים
אשרלא זרע."
(מתוך "כי האור שעשועי"

זאת המהגרת שאתה מבקש לקרבה ליהדות, זו ירושלים שראתה!

ועוד, בכפרים ערביים לרוב עובדות נשים יהודיות מבוגרות ממוצא רוסי, מביאות את לבן לאנשים הזקוקים- כולן אינטליגנטיות, עדינות, מלאכיות במלוא מובן המילה. והתופעה הזו היא תוצר של העליה האחרונה- הכי חילונית, הכי לא ברורה לישראלים בעלי המסורת הישנה וחסרי התרבות המודרנית. אנחנו מיצגים אותה בהצלחה – זו שאתה שואף אליה – המעודנת של יוצאי סוף המאהה-20 .

אני כותבת זאת, למרות שמאוחר, ועלי לקום מוקדם לשיעור הפילוסופיה ל-י'ב,
ולא יכולה להפסיק לכתוב, כי תקוותי שהשיחות מהשטח מהווים כוח לשינוי.
ולבסוף, אחרי כל זה, האם לא תמצא לנכון, עודד, לקרוא עד הסוף את הכתבה שלי על הסטלגים, כדי להכיר במחקר בנושא החינוך ממבט מפתיע, ולהבין מדוע גם בארץ ישראל מופיעים סמלים נאציים, ואיך ילדים – צאצאים של ניצולי השואה "נופלים" לנו בין האצבעות… ולא בשל חוסר ידע במקורות, אלא משום שלא הכירו באותו חום והזדהות עם קופיקו, שהזכיר ארז, ובזמן המתאים לכך.

ולו היה לי מספר נפשות, אחת הייתי משחררת שתגדל לצידו של האיש השר את רצינותו לכל ילדי ישראל…

כי באתי -לא הענקתי לשמים כלום
מותי לא ינחילפ תפאטרת ופרסום
ועד היום הזה לא בואר לי מאום
לא בנתי למה באתי – ואצא עגום.

ועל כן ציטוט קודם:
אחימכל המדעים להתרחק -מה טוב
תלתלי יפהפיה ללטוף ולנשק -מה טוב.
כל עוד יד הגורל דמיך לא שפכה.

והכל מדברי הנביא מנישאפור.
ובינתיים – מי שסיכות מחפש – פינה לחוב"ב. לא חרוז אבל הסיכות בהנחה גדולה.

אומנם בעייתית, אך דווקא בכך עסקו רוב הפילוסופים עד היום, לכן אין במשל שהבאת חריגה מן המסורת ההגותית בייחוד זו האקזיסטנציאלית- החוקרת פעילות רוחנית כמקור וכתנאי לקיום האנושי.

ולכל מישכן מסוגל לקרוא שירה, – אצל מרינה צויטאיבה, בתחילת המאה שעברה היו רעיונות מבריקים בנוגע לקשר בין גורל העם היהודי לבין גורלו של המשורר. בתרגומי השיר נקרא "פואמה של סוף" והקטע הרלונטי לדיון הזה נמצא בקובץ כאן:
http://www.notes.co.il/eshed/35341.asp

אומנם המחשבה של המשוררת אינה מרגיעה, אך זו בדיוק המטרה, כמו גם בכל סיפור טוב, מעין פתיחת בור הקצבות המנוגדים …
מתאים לכל מצב,

אגב לכולנו חסרונות, רק לא לא מביאים אותם לפרסום ולשיפוט קבוצתי

אמיתי של טוסבראהינדי. אבל מאחר ואם כל אלה שהיו על האלטלנה היו בה-מעולם לא הייתה מצליחה לשוט מהנמל. ניחא…

אבל על האינדיבידואליזם והקולקטיביזם ועוד כל מיני מילים לועזיות ומסובכות מבית מדרש נטלי, נזכר חוב"ב
כה אמר הדנטיסט של טוסברהינדי כאשר בא אליו הקדוש להתלונן על כאב שיניים. "כאב השיניים שלך – הוא שלך בלבד. זה לא וולטשמערץ, שתוכל לתת לזולתך לשאת…
ועוד אמר אותו דנטיסט מוכשר – הבה ואדקרך בסיכות קטון תלמידיך, ומעצמת כאבם תשכח הכאב שבגינו אלי באת…

ועוד מעט שבת. וגם מוכר הסיכות מעבודתו שבת.

אני שמח שחזרת! למעשה, לאחר שקראתי (כלומר, ניסיתי לקרוא) את שיריה של המשוררת הרוסיה המפורסמת מרינה צויטאיבה (שקישור לעולמה הזר והמוזר תוכל למצוא בתגובת נטלי לעיל) חשבתי לכתוב לך כאן, ממש עכשיו, שהשתכנעתי לחלוטין, ושאני מצטרף לתנועתך ה"עברית-כנענית" החדשה ומתגייס לאלתר לפלוגות הסער להגנת קופיקו ועזית… שלא תבין לא נכון, אני נשוי לאשה שעלתה מחבר העמים (למעשה, לכוזרית מהקווקז), אבל איכשהו, בין "מוסר סלאבי עתיק", "עץ המייפל", עגורים וסלמונים מקפצים, ובין כל-מני דימויי צליבה, התחילו לחלחל בי כל-מני הירהורי חטא וכפירה בדבר טעמיו של "חוק השבות"… אם אמנם חפצה נטלי לשכנעני, משום מה(?!), דווקא בצדקת "הכנענים", הרי שהיא כמעט הצליחה בכך… בהחלט ייתכן שבעיניי חלק מהגויים כל יהודי הוא "ג'יד", אך לדעתי לא כל "ג'יד" הוא בהכרח יהודי – גם אם הוא ילמד עברית באולפן, אגב, וילמד לאהוב את קופיקו (אסביר בהמשך)…

ועכשיו ברצינות.

כשכתבתי "מעשה שטן" לא התכוונתי לומר שאתה הוא השטן, אלא השטן הוא הגורל המתעתע והאכזר (למעשה זה ביטוי עברי-ספרותי די נדוש – לא מכיר?!) שהביא אותך בסופו של דבר להיות מה שהנך. ומה שהנך דווקא אינו נראה לי "קיצוני" או "נדיר" – לדעתי זהו דווקא מצב קיומי המאפיין שכבות נרחבות בציבור הישראלי. בכל מקרה, מן הדברים שאתה כתבת די ברור שאין לי כל-כך מה לכעוס עלייך, באשר הינך רק תוצר פאסיבי של תהליך היסטורי מסויים, ואתה רק פועל מכוח האנרציה של אבותיך האחרונים וממשיך להתגלגל בדרך שהם התוו ללא יכולת בחירה ממשית. אתה אינך "אפיקורוס" היודע במה הוא כופר ובכל-זאת כופר ביהדותך מרצון, אלא אתה בדיוק מי שנאמר עליו על-ידי מי מראשי מפ"ם (יעקב חזן או מאיר יערי?) בזמנו: "רצינו לגדל דור של אפיקורסים…וגו'". מבחינת ההלכה היהודית אתה בגדר "תינוק שנשבה" ותו-לא:

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/950017.html?more=1

(אני ממליץ לך לקרוא תחילה את החלק הראשון של הכתבה – שכן בהמשך נעסוק בחלק השני)

לאור דברים אלו אין בי כעס עליך, למקרא דבריך הכנים, אלא רק אותה תחושה של "ולטשמערץ" שהזכיר חוב"ב לעיל:

ttp://he.wikipedia.org/wiki/%D7%95%D7%9C%D7%98%D7%A9%D7%9E%D7%A8%D7%A5

מאחר שמבחינה פסיכולוגית קשור הוולטשמרץ בדיכאון ובאסקפיזם, גם לי אין שליטה על עצמי, ומתוך ניסיון לא רצוני לחלוק עמך (ועם שאר העולם) את המשא הכבד, אפתח פה בסקירה היסטורית קצרה שתסביר מה היו, לדעתי, נסיבות נפילתך בשבי ומדוע אתה סובל מ"תודעה כוזבת" – כאילו שזה באמת יעזור (אסקפיזם אמרנו?!;-))…

אז ככה:

שלב א': נוצר עם ישראל-העם היהודי בארצו, ופיתח בה תרבות מקורית במשך למעלה מאלף שנה (זה כבר אמרנו);

שלב ב': באו כובשים אכזריים, בזה אחר זה, וכך גלה עם זה מארצו (גם זה כבר אמרנו);

שלב ג': העם היהודי ישב ברובו בגולה ושם שימר את מורשת אבותיו במשך מאות שנים – למרות רדיפות ויסורים (וגם את זה כבר אמרנו);

עכשיו נשאלת השאלה, כיצד קרה שעם ששימר את תרבותו וזהותו הלאומית הקדומה בעקשנות, במשך מאות שנים בגולה, מתחיל לאבד את זהותו דווקא בשלב שבו הוא מגשים את כל תקוותיו ושאיפותיו ומתקיים בו מה שנאמר בתפילת שמונה-עשרה (העמידה): "תקע בשופר גדול לחרותנו, ושא נס לקבץ גליותינו, וקרב פזורנו מבין הגוים, ונפוצותינו כנס מירכתי ארץ, וקבץ נדחינו יחד מארבע כנפות הארץ לארצנו, …וגו'"?!

או! – זה כבר מעניין. זה קשור באותה "מהפכה חילונית" שנזכרת בחלק השני של המאמר שהפנתי אותך אליו לעיל:

שלב ד': במאות ה-18 וה-19 באה תקופת ההשכלה באירופה, והיהודים שהיו מיעוט נרדף חשבו שעם התפשטות החילוניות וההשכלה תיפסק האנטישמיות – שהרי, לשיטתם, האנטישמיות מקורה במתח שבין הדתות. רבים מהיהודים מיהרו לאמץ את עקרונות ההשכלה והטיפו לחילויות=נאורות. דבר זה הגביר את קצב ההתבוללות, וגם יצר אנטגוניזם ומחלוקת חמורה בין אותם יהודים "משכילים" ובין אלו שהתעקשו לשמור על הדרכים הישנות. מובן שהאנטישמיות לא נעלמה, אך הפעם היה ל"משכילים" את מי להאשים – את אחיהם "הפרימיטיביים" שמוציאים שם רע ליהודים – כמו שנרמז בשיר "הקיצה עמי" של י.ל גורדון:

http://benyehuda.org/yalag/yalag_023.html

ככל שמאמצי האמנסיפציה של היהודים הלכו וגברו, כך גברה גם נטייתם להתרחק מהמסורת הקדומה ולהשיל את זהותם וסממניה. דבר זה הגיע עד כדי התכחשות, סלידה ואף מה שקרוי "אוטו-אנטישמיות" – או באמריקאית "ניגרס ניגר" – כשהגרועים ביותר מבחינה זו היו היהודים שנהו אחר התורות הסוציאליסטיות והקומוניסטיות מבית מדרשו של קארל מארקס. התורה של קארל מארקס מדברת על הדת כ"אופיום להמונים" ומטיפה לאטאיזם, ומאחר שביהדות הזהות הלאומית והתרבות היחודית רובן-ככולן נכרכו במסגרת "מצוות הדת" (שכן, כך הן נשמרו), לא הצליחו היהודים הללו להפריד בין "דת" (כוונתי לעניין של אמונה במקרה זה) ובין "מורשת ומסורת" (עניין של זהות ותרבות) ולכן שפכו לעיתים קרובות את התינוק יחד עם המים – ועוד הוסיפו לבעוט בתינוק האומלל גם לאחר שנפל…

שלב ה': יהודים רבים שעברו לחילוניות פיתחו תחושות התנכרות לאחיהם ששמרו על זהות ומורשת יהודית דווקא בגלל הרדיפות – שכן הם חשו בושה גדולה בפני "האירופים הנאורים" ש"פרימיטיביים" אלו הם אחיהם ללאום ולגזע (יש אף סיפורים שאפילו ברכבות לגטאות, בשואה, היו יהודים חילונים שמרו מרחק מאחיהם הפרימיטיביים – פן חלילה יזוהו עימם…). ההתנכרות ליהדות וסממניה לא ממש עזרה לאותם חילונים מתנכרים – ולכן זהו השלב שבו נולדה הציונות המדינית, של הרצל (להבדיל מ"חובבי ציון" שקדמו לו) ל"בעיית היהודים"… חלק ניכר מהיהודים הנ"ל הסתכל על הציונות והמדינה הלאומית שזו שאפה להקים כסוג של "פתרון" דחוק הנובעה מהבעיות הפסיכו-סוציולוגיות של הגויים בעיקר, ולאו דווקא בהקשר של "משאת נפש" של דורות, ואף חלם שפה, בארץ ישראל, יוכל לבנות "יהודי חדש" שהוא רחוק מכל אותן תכונות בהם הואשמו היהודים על-ידי האנטישמים באירופה (האשמות שחלקם הפנימו ואימצו תוך מאבק ביהדות המסורתית). יהודים רבים אחרים דחו בשלב ההוא אפילו את הרעיון הזה והתעקשו להשאר באירופה ולנסות להשתלב – עד אחרי השואה, לפחות…

שלב ו': זהו שלב הקמת המדינה ובנייתה. הציונים החלוצים הנ"ל היו הראשונים שהגיעו ארצה והיו להוריהם של אותם "הכנענים" הנ"ל – שעוד היו קצת "אידיאולוגים" – והאחרונים הגיעו אחרי השואה, וגידלו פה דורות של "סתם תלושים" (אני אגב תערובת של שתי העליות)… מצד אחד הם באו למדינה היהודית ובנו אותה על תקן "עיר מקלט" ליהודים, ומצד שני הם הביאו איתם אנטגוניזם וסלידה כלפי המסורת והמורשת היהודית "הפרימיטיבית", שהיא זו שהפכה אותם מלכתחילה ליהודים – ושבשמה בעצם הם באו…

בקיצור: פרדוקס – ויש לציין שאת הפרדוקס הזה הצליחו היהודים האירופים להנחיל בהצלחה גם לחלקים ניכרים מהציבור הספרדי-מזרחי שעלה לארץ – אם באמצעים כוחניים של גזיזת פאות ממש, אם באמצעים של בניית מערכת חינוך "חילונית נאורה" ברוח ערכי ההשכלה, ואם סתם על-ידי בניית חברה ריקנית מטריאליסטית שמציגה אין סוף פיתויים שיטחיים ומגנה (בעיקר בתקשורת)) את אותם ערכים יהודים "פרימיטיביים" ישנים…

היום נישארנו אתה אני – ונטלי. אתה ואני שייכים לדור שהוא במקרה הטוב "סתם מנותק" (ובמקרה הרע מצביע למפלגות אנטי-יהודיות כמו מר"צ או שינוי – מתוך אימוץ האנטגוניזם של הוריו), ואילו בנטלי אני לא מקנא בכלל, מפני שהיא שייכת לדור שגדל ברוסיה – מנותק ומנוכר למסורת ממניעים אידיאולוגיים – שבשבילו "יהודי"/"ג'יד" היה בעיקר קללה או כתם בתעודת זהות, ולא שום דבר חיובי (ולכן אני גם לא מתפלא שנטלי מתפלצת ברגע שמציעים לה להניח לשניה את ה"קולטורא" האירופית/רוסית בצד ולנסות להיות קצת יותר "יהודיה" – וגם לא מתפלא שיש "ג'ידים" דוברי עברית, עם סבתא יהודיה, שהם "אוטו-ניאו-נאצים", כמו שהיא הזכירה…).

עכשיו, אחרי שהבהרנו, באופן סכמתי ומגושם לחלוטין, כיצד נפלנו בשבי ואיך נעקרה מידינו מורשת נפלאה וזהות יהודית, חזרנו לקרקע המציאות של היום – ולמה שאנחנו, בסופו של דבר. השאלה היא, כמובן, האם אנו רוצים להמשיך להישאר פאסיביים, עם מה שאנחנו כיום – במצב ה"בטוח" המוכר – או שמא אנו מרגישים שנגזלה מאיתנו גזלה היסטורית שאנו רוצים להחזיר לידינו מרובה או מקצתה…???

יש כמה גישות לעניין:

יש כאלו הדוחים מכל את העניין ואינם מגלים כל סקרנות או רצון לשנות את מצבם. יש כאלו "החוזרים בתשובה" – אם כי לא תמיד למקום הנכון (מה לעשות, גם בעולם הדתי יש כמה אופציות שחלקן חדשניות לא פחות מה"תרבות העברית החילונית")- אשר עוזבים הוויה תרבותית אחת ומחליפים אותה באחרת, שונה לחלוטין. ולעומת זאת, יש כאלו המוצאים דרכים אחרות להתקרב ליהדותם – אם על-ידי למידת המורשת היהודית, ואם על-ידי למידת ההיסטוריה היהודית, וכיו"ב…

האופציה השלישית היא האופציה שאני הלכתי בה. אין היא מחייבת אותי להשליך את כל תרבותי ולהתכחש לה באחת, אלא היא בסך-הכל תוספת עשירה ומגוונת שמעניקה עוד נדבכים של עומק ומשמעות להיותי "עברי", בן הארץ הזו. וכך, בשעה שאני מגדל "ענפים וצמרת תרבותיים" עכשויים, אני גם מעמיק שורשים אל העבר… וזה לא ממש "מזיק", ארז, ידידי – ותמיד נתון בשליטתך ולשיקולך…

אז, שבת שלום שיהיה בנתיים, לך ולכולם…

נ.ב
נכתב בשבת שכן "מלחמת מצווה" דוחה שבת – ומלחמה ב"כנענים" היא מלחמת מצוה מדאורייטא… 😉

שמחה שגם עודד מתחשב בקיום "העברי הטבעי" שנוצר לאחרונה מכורח הנסיבות,
הבעיה היא מתחילה כאשר באים לחבר את הדור הצעיר לדור האבות, אף פעם אין זה המשך משומר ומוגדר כרצונו של האב, אלא יצירה חדשה, בה לאבא מקום מרכזי, אך לא היחיד… לרוב התרבות העשירה של האב מגבילה את הבן, לא מקבלת את השינוי, את הזרמים החדשים שהבן מצרף בכישרון רב, בהתלהבות של יוצר עולמות רואה את התמונה המלאה לשעתו, לשעת הבריאה האישית!!
ועכשיו, אתה כותב, ארז -"איך נפתור את עניין המדינה העברית כבית ומקלט הסטורי ליהודי העולם? (אשר אינם עבריים, כמובן) ואיך נפתור את בעייתם של הערבים אשר ממש ממש רוצים להיות פה? ואיך זה מתקשר לתרבות ולשפה העברית שלא הייתי רוצה שייכחדו? מבחינתי האישית, שיבואו, בתנאי שיאמצו את השפה העברית כבסיס. אין לי ספק שבניהם ובנותיהם יתרמו לה רבדים חדשים ואוצרות תרבות מסוגים שונים אשר לא חשבנו עליהם…"

ולשאלה עניינית זו מוצא עודד ישראלי לנכון לערוך ניתוח אופי שלך, שלי, ביחס לשלו -זה שמוצא, לדבריו, את הדרך הנכונה משום שהדרך הנכונה היא הדרך של האב כואב העבר- שכול לא פעם, עיוור משנאת הדורות, מחטאי בניו, ורואה את הנולד במות החידושים "הלא טהורים" בחינת המסורת העברית, שנדבקו אל בניו במקרה, בהיסח דעתם, בשל צעירותם הנבערת!
ואין בנטלי כל יהודיות המתאימה לישראליותו של עודד, משום שבדיוק כמוך, נסחפתי עם הזרם, כלומר, כל המהגרים מן הגולה, בדומה לצברים הצעירים כמו ארז, נסחפנו בפסיביות, בלי לראות ביעוד היהודי דבר נשגב, שלמענו יש לחיות, או למות, ולא כן, היהודיות שלנו תיעלם, ועמה ההשגחה המובטחת…

ולא עולה על דעתו של המייצג את העבר, כי איננה- גם אם
"לפני רדתה היא עוטה על עצמה את כל סמלי אלוהותה כלומר כל הדברים שנותנים לה עוצמה אלוהית ומסמלים את כוחה ואת מעמדה"(מדברי ירדנה לעיל), נכשלת בצדקותה אך לא טרם שמבינה כי חוקי הטבע חזקים מן החוקים שאדם ממציא בלי לדעת לערב את האינטואיציה שלו- האחראית האמתית על ראייתו את הנולד…

ולגבי הניו-נאצים, אשר הצליח עודד לצרף לניתוח שלו, טרם למד את העיניין לעומקו, ואף לא מכתבתי בנושא השפעת ספרי הסטלגים לגורל הדור הצעיר, לא למד משום פחד לדעת על הדבר הטמא יתר מן הנדרש למחקריו המוגדרים :
http://www.notes.co.il/eshed/40861.asp

כך, לסיומת ניתוחו על אופי המהגרים מרוסיה, נפלט לעודד ישראלי טיעון חסר אחראיות שאינו מתאים לכל מפעל חייו במחקר:

"לכן…אני גם לא מתפלא שיש "ג'ידים" דוברי עברית, עם סבתא יהודיה, שהם "אוטו-ניאו-נאצים", כמו שהיא (אני) הזכירה…"

ראו נא, זכרו נא!!! לא היו ניו-נאצים ברוסיה!!! וזה כתוב שחור על לבן בכתבתי, לכן, חשוב לעלות את הנושא, ולחקור את שורשיו! התנועה והנטיה עצמה נוצרו כאן- בישראל! אולי, בשל היחס הגזעני של ישראלים לעולים חדשים בשנות ה-90 , וגם משום מצבם הנפשי של ילדי העוני, מהמשפחות החלשות, חד הוריות לרוב.
לידיעת כל הקוראים הנכבדים, מקצועי רחב למדי, ובו כלול גם ידע עיוני ומעשי בפסיכולוגיה, בעצם אני עובדת שנים גם בתחום הזה עם צברים, ולא רק עולים לשעבר, ורואה לא מעט דוגמאות המחזקות את טענתי. לצערי, מהניסיון הזה שלי ניתן לעשות סרט תיעודי מכאיב, כפי שהעלה זאת בשיחה עמי הבמאי ארי ליבסקר .

הכאב הוא לא רק בשטח המובן לכל- אובדן הזהות היהודית של ישראלים, הכאב הוא גם בסטיגמות ובהגדרות שמטילים על בני-אדם ברשלנות חמורה, כדי לשפוט ולנתח יש לעמוד על כל ההיבטים .
לשם כך ידע בהיסטוריה של עם ישראל, בפרוש לא
מספיקה! וגם חינוך לערכים רק על סמך העובדות הנפלאות אך הרחוקות מן החיים של העברים החדשים, הינו חינוך כפי שרואים אותו היום- כושל ברובד העמוק.

ארז, אתה לא חייב לוותר , לך היתרון.

לירדנה שלום רב,
קראתי בשמחה את תובונתייך החכמות ב"ירידת איננה לשאול". בספרי "המלים ככישוף והכישוף שבמלים" שנכתב בעקבות האוניברסיטה המשודרת מצוי פרק בשם "עזר כנגדו" ובו אני מציירת וב"עזרת האלים" יופיע בקרוב תמונה רחבה של האלה איננה-אשתר ויחסיה עם דומוזי-תמוז אהובה.בברכה שפרה

אתה חושב שנפלתי בשבי ושאני סובל מ"תודעה כוזבת", אבל אני חושב שבמקרה הזה אתה הוא זה שנפל בשבי הקונספציה הזו ואתה הוא זה המשכנע את עצמו.

בעצם, כתבתי את זה כבר כמה פעמים קודם אך התעלמת ובעצם הסכמת שההבדל ביננו הוא שאתה מרגיש מחוייב למסורת האבות הקדומים ואני לא. מצד אחד, קל מאד להבין את זה, ומצד שני, זה הרבה יותר עמוק ממה שאתה חושב.

אני לא כל כך אוהב את הגישה הזאת של הדתיים של "תינוק שנשבה". יש בה מידה גדולה של התנשאות. כאילו אומרים "זה בסדר, אנחנו מבינים שאתה לא עושה את זה בכוונה תחילה – אתה פשוט קצת אהבל כרגע, אבל כשתגדל ותחכים – תבין מה באמת נכון".

לצערי, גם אתה מתנהג אלי ככה… וכן, אני יודע שמיד תסביר לי כמה אתה לא דתי וכמה לא התכוונת, אבל מה לעשות, על ההיסטוריה היהודית גם אני יודע ועל המהפכה החילונית גם אני קראתי. אני קצת נעלב מהעובדה שאתה מתייחס אליי כמו ילד שאם רק יראו לו את העובדות אז הוא יבין מה באמת נכון (שזה כמובן לא יכול להיות שונה ממה שעודד חושב שנכון, חס וחלילה…)

שוב: אין בי שום סלידה מהיהדות ומתרבותה המופלאה!

העניין הוא, שאני לא יהודי. כפי שאוסטרלי הוא אוסטרלי ולא אנגלי למרות שאבות אבותיו אנגלים, כפי שסרקוזי הוא צרפתי ולא הונגרי למרות שאבות אבותיו הונגרים (נגיד…) וכפי שמייקל ג'ורדן הוא אמריקאי ולא אפריקני למרות שאבות אבותיו מאפריקה – ככה אני עברי ולא יהודי למרות שאבות אבותי יהודים.

וגם אם תבוא למייקל ותתעקש אלף פעם שהוא לא אמריקאי אלא אפריקני ושהוא רק "תינוק שנשבה" בקסמיה של אמריקה, ותסביר לו שהוא אדם תלוש המתכחש למורשת אבותיו האפריקנים – עדיין זה לא יהפוך אותו לאפריקני.

אגב, הוא אולי ישמח ללמוד על אפריקה ולהתעניין בתרבותה, אבל זה עדיין לא עושה אותה לאפריקני אמיתי.

ושוב, בדיוק כפי שאתה אוהב לשלוח ענפים אל העבר, כך גם אני. שלא תבין אותי לא נכון, אני אוהב מאוד ומתעניין בתרבות היהודית על רבדיה המגוונים, ואני גם בהחלט מבדיל בין עברי כמוני ליהודים חילונים או יהודים אתאיסטים. זה ממש לא אותו דבר. אני בהחלט חושב שיהדות היא תרבות ולא רק דת. אני מסתכל עליה בהערכה בדיוק כמו שאני מעריך כל תרבות לא יהודית.

וכאן אני שוב חוזר לנקודה שלי. אתה מרגיש מחוייבות לאבותיך הקדומים ורצון לשמר את תרבותם. אני לעומת זאת מרגיש מחוייבות כזאת לכל האבות הקדומים באשר הם והייתי רוצה לשמר את כל התרבויות במידה שווה. לך יש מחוייבות גדולה יותר לאבות אבותיך מאשר לאבות אבותיו של איזשהו נוצרי מקנטאקי. לי לא!

מבחינתך זוהי הנחה בסיסית שאם נולדתי לאבות יהודים אז אני צריך להתעניין בתרבותם ההסטורית יותר מבתרבותם ההסטורית של עמים אחרים. אני מרגיש שזוהי הנחה כל כך עמוקה ובסיסית אצלך שפשוט אי אפשר לשנות אותה. זה טבוע בך.

אבל האמת היא שבגלל זה, אולי אתה הוא התינוק שנשבה! בתרבות היהודית! אני לעומת זאת נולדתי לתוך קופיקו וחסמב"ה שלא מבחירה (תרבות עברית חילונית היא תבנית נוף ילדותי ואומרים שהאדם הוא תבנית נוף ילדותו, נכון?) וכשגדלתי ורציתי להתפתח מבחינה תרבותית, לא הרגשתי מחוייבות דווקא לתרבות אבותי היהודים ולכן שלחתי ענפים לכלל תרבויות העולם באופן שווה. גם יהודים וגם לא יהודים, ולכולם התייחסתי באופן ענייני, שלא כמוך.

שוב, אני לא מקבל את התפיסה האומרת שנשביתי. האנשים האומרים זאת בעצם רוצים שאהיה שבוי של תרבות אבותיי…

איני מחוייב להם, אלא רק לתרבות שמוצאת חן בעיני ותו לא. איני בודק את הרקע או את הגנטיקה של ציירים, קולנוענים, סופרים או ארכיטקטים לפני שאני נהנה מיצירותיהם. ספר טוב הוא ספר טוב ולא משנה אם יצר אותו יהודי או מוסלמי או סתם איטלקי משועמם.

גם אין פה עניין של "פרימיטיביות". מי אני בכלל שאטען שהתרבות היהודית פרימיטיבית? להיפך, התרבות שלי היא אולי יותר דלה, אבל זה מה יש. זה מה שאני. אני ממש לא מנותק מהתרבות היהודית, כמו שאני גם לא מנותק מהתרבות הצרפתית. אבל שתיהן זה לא הזהות התרבותית האמיתית שלי.

אתה לא צריך להכנס ליותר מדי ניתוחים פילוסופים המסבירים את הסיבות.

האדם הוא תבנית נוף ילדותו ולכן אם נולדת וגדלת בברזיל להורים ברזילאים, אז כנראה שאתה ברזילאי ולא משנה אם סביך באו מגרמניה. וזה יהיה מטופש מצידי לבוא אליך ולהגיד לך "מה אתה מתכחש, יא תינוק שבוי שכמוך – אני אוכיח לך שאתה כן גרמני".

אתה יכול להיגרר לתיאוריות הוכחה מתוחכמות עד מחר ולהסביר לי על האנטגוניזם של הוריי ומה הם מצביעים בבחירות. הכל טוב ויפה, אבל האמת פשוטה! נולדתי וגדלתי כעברי ולכן אני עברי. גם אם תפלפל את זה בהסברים מתוחכמים זה כבר לא ישנה את העובדה שאולי, תיאורטית לפחות, אוכל לחזור בתשובה ולהפוך ליהודי לחלוטין מבחינה דתית, אך לעולם לא לחלוטין מבחינה תרבותית, בדיוק כמו שלעולם לא אוכל להיות אמריקאי, טורקי, או נורבגי לחלוטין מבחינה תרבותית.

ולסיום סיומת, אנחנו במבוי סתום – כי אני רואה שאני חוזר על עצמי כל שתיים וחצי שורות, ובעצם כל מה שכתבתי פה גם כתבתי בתגובות קודמות. אז סתם טחנתי מים וכנראה שזה לא עזר כי לא כתבתי מסביר טוב כדי לגרום לך להבין אותי (אבל באמת).

אולי בהזדמנות נפנה לאלי 666 כדי לעשות שיחת ועידה הסטורית בעולם האינטרנט בין מגיבי האתר כדי שנוכל לדסקס את העניין ביתר קלות. אין לי כל כך הרבה זמן לכתיבת כל החיבורים הארוכים האלו… או אולי פעם אפילו נעשה מפגש "מחזור" או כינוס של מגיבי האתר בבית קפה, שם יהיה אפשר לדסקס בקלות, ובאותה הזדמנות, גם לחשוף את פרצופינו האמיתיים (למי שיש אומץ).

בהזדמנות…

נ.ב. ולעניין הנ.ב. שלך: מצטער איש, אבל אני לא כנעני, כי הכנענים, בדיוק כמוך, מרגישים מחוייבות מוגברת לאבות קדומים מסויימים מהעבר. בעצם, המחוייבות הזאת גורמת לך להיות דומה לכנענים הרבה יותר ממני. אתה מחוייב לאבות היהודים, ואילו הם, מחוייבים לעמי המזרח הקדום. אני לעומת זאת, לא מחוייב לאף אחד יותר מלשני. כל האבות הקדומים שווים בעיני. יהודים, כנענים, עירקים, סינים, בלגים, כולם…

אני עברי.

יאללה ביי.

כה אמר טוסבראהינדי הגדול – העלה שאינו מחובר לענף,שאינו מחובר לגזע, שאינו יונק משורשים – יבול, יפול, יעוף ברוח.
עלה נידף – אפילו תהילתך בפיך – לא תסכון לתת צל …..

היזהר, מכאן נחשפת יותר מידי, בפיך, בין היתר, כבוד של כל ניצולי השואה באירופה, הוריי ומוריי.

תתחיל מחדש,
איבדת אותנו

אתה צודק ארז.

א. אני כנראה סוג של מסיונר
ב. אני לא שוויוני

אני "מסיונר" באשר אני מנסה, בדרכי שכנוע, "להגן" על אותה "זהות יהודית" שאני רואה (או, לפחות, ראיתי) אותה כמשותפת לך, לי ולנטלי. תמהתני למה אתה התכוונת כאשר אמרת "להגן" על התרבות העיברית? – האם לא בדרך של חינוך ו"מסיונריות" כלשהי?

באשר ל"לא שוויוני", הרי שאני – בדיוק כמוך – משמר ומגן, בראש ובראשונה, על התרבות שירשתי מהורי (שהקריאו לי גם מסיפורי התנ"ך לילדים וגם את קופיקו) – ומה שעוזר לי להצדיק עמדה זו היא העובדה שהעם היהודי הוא קטן וזעיר ונמצא בסכנת הכחדה שלא כמו העם אליו משתייך הנוצרי מקנטקי (שהאחריות על שימור תרבותו מוטלת בראש ובראשונה עליו, אגב). אילו הייתי צריך להיות "שוויוני הייתי צריך להיות 30% סיני-בודהיסטי, 25% נוצרי, 20% מוסלמי, 18%הינדי – ובסוף רק 0.001% יהודי…

נטלי.

אני באמת איבדתי אותך… כצאצא לזוג סבים של ניצולי שואה בעצמי, אנא ממך: הסבירי לי למה את מתכוונת…???

אתמול נכנסתי לבנק וביקשתי למשוך כסף.

הפקידה אמרה לי: "הממ… אני רואה שלפני שבוע משכת אלף שקל…"

אמרתי לה: "מה זה משנה מה היה לפני שבוע – למה להתעסק עם העבר כל הזמן?! בואי נדבר על היום!…".

"בסדר", היא אמרה, "היום אתה במינוס…".

מוסר השכל: לעבר יש קשר עם ההווה… 😉

טוב… מכיוון שלא הסברת איך "ניצולי השואה" מתקשרים לכאן ובמה "רמסתי" אותם, אז לפחות אני אסביר למה אני התכוונתי – שאולי את לא הבנת…

מדינת ישראל הוקמה על-ידי יהודים שחלמו להקים "בית לאומי לעם היהודי" שבו יוכלו בני עמם לחיות כעם חופשי ועצמאי במולדתו ההיסטורית – בדומה לשאיפתם של כל העמים בעולם. כשהצליחו החלוצים במשימתם להקים מדינה, וזכו להכרה בין-לאומית, ניסחו המייסדים את עקרונותיה של המדינה היהודית במסמך מכונן שנקרא "מגילת העצמאות". על-פי מגילת העצמאות הזו – התואמת את המסורת היהודית העתיקה – קיים "עם יהודי" שיש קשר היסטורי-תרבותי בינו ובין הארץ – וכך נאמר בה:

"בארץ-ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי.

לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו, ולא חדל מתפילה ומתקוה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית.

מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה חתרו היהודים בכל דור לשוב ולהאחז במולדתם העתיקה; ובדורות האחרונים שבו לארצם בהמונים, וחלוצים, מעפילים ומגינים הפריחו נשמות, החיו שפתם העברית, בנו כפרים וערים, והקימו ישוב גדל והולך השליט על משקו ותרבותו, שוחר שלום ומגן על עצמו, מביא ברכת הקידמה לכל תושבי הארץ ונושא נפשו לעצמאות ממלכתית.

בשנת תרנ"ז (1897) נתכנס הקונגרס הציוני לקול קריאתו של הוגה חזון המדינה היהודית תיאודור הרצל והכריז על זכות העם היהודי לתקומה לאומית בארצו.

זכות זו הוכרה בהצהרת בלפור מיום ב' בנובמבר 1917 ואושרה במנדט מטעם חבר הלאומים, אשר נתן במיוחד תוקף בין-לאומי לקשר ההיסטורי שבין העם היהודי לבין ארץ-ישראל ולזכות העם היהודי להקים מחדש את ביתו הלאומי."

ובכן, כפי שאת רואה, נטלי, מדינת ישראל המודרנית נקשרה בעם היהודי ובעברו ההיסטורי ב"ארץ ישראל", כמו גם במורשת התרבותית שיצר בה – כגון "ספר הספרים":

http://www.edu-negev.gov.il/goel/bet-yatziv/megila/1.html#2

הקשר של העם הזה לארץ זו, וזכותו למדינה בה, נכרכים גם בתפילות שנשא לאורך הדורות מתוך תקווה לשוב אליה:

http://www.edu-negev.gov.il/goel/bet-yatziv/megila/2.html

מתוך התפיסה הזו, שלפיה המדינה היהודית נוצרה עבור "העם היהודי" באשר-הוא – ואף הוכרה ככזו על-ידי אומות העולם – הקפידו מייסדי המדינה לכלול גם סעיף המבטיח את זכותו של כל "יהודי" לעלות למולדתו ההיסטורית ולקחת חלק בחיים הריבוניים שמנהלים בה בני עמו – ובעניין זה גם הודגשו לקחיה של השואה שהזכרת:

" השואה שנתחוללה על עם ישראל בזמן האחרון, בה הוכרעו לטבח מיליונים יהודים באירופה, הוכיחה מחדש בעליל את ההכרח בפתרון בעית העם היהודי מחוסר המולדת והעצמאות על-ידי חידוש המדינה היהודית בארץ-ישראל, אשר תפתח לרווחה את שערי המולדת לכל יהודי ותעניק לעם היהודי מעמד של אומה שוות-זכויות בתוך משפחת העמים.
שארית הפליטה שניצלה מהטבח הנאצי האיום באירופה ויהודי ארצות אחרות לא חדלו להעפיל לארץ-ישראל, על אף כל קושי, מניעה וסכנה, ולא פסקו לתבוע את זכותם לחיי כבוד, חירות ועמל-ישרים במולדת עמם."

טוב… לאחר שביררנו מהי אותה "מדינה יהודית" ומאיזה תוקף זכית לקבל, בזמנו, פספורט ישראלי, הבה נחזור לראשיתן של הדיון הזה – אותם "עיברים-כנענים" שנגדם יצאתי בחרי אף…

אז ככה:

בשנת 1943, עוד בזמן שהיהודים – כמו סבא וסבתא שלי מצד אמא – היו עמלים ונלחמים כאן בארץ על הנחת היסודות לבניית המדינה היהודית הנ"ל, ועוד בזמן שהתנורים באוושוויץ בערו במלא עוזם וחיסלו את המשפחה של סבתי מצד אימי לנגד עיניה (ואת שאר בני המשפחות של כל הסבים שלי), כבר אז פרסמו "העברים-כנענים" את הקריאה שלהם לנוער, אשר מתנגדת להקמת "מדינה יהודית" – בזו הלשון:

"הועד לגיבוש הנוער העברי פונה אליך באשר אתה עברי. באשר המולדת העברית היא לך מולדת בפועל ממש וכפשוטה – ולא בחזון, ולא כמשאת-נפש, ולא על דרך הדרש; ולא כפתרון לשאלת היהודים, ולא כפתרון לשאלות עולמיות, ולא כפתרון לתסביכים נפשיים שונים של מוכי-גלויות. באשר השפה העברית היא שפתך בפועל ממש וכפשוטה, שפת-אם ושפת תרבות ושפת-הנפש; השפה האחת והיחידה לרגש ולמחשבה. באשר המציאות שבה התגבש אפייך, שבה עמדת על דעתך, היא המציאות העברית, באשר נוף הנפש שלך הוא נופה של המולדת והעבר שלך הוא עברה של המולדת בלבד. באשר מיטב מאמציהם של הורים, מורים ומנהיגים ואנשי-רוח תלושים לא הועילו לחבב עליך ולקרב אל נפשך את רקע העיירה היהודית ואת ההיסטוריה של הפזורה היהודית, על הפוגרומים והגירושים ומקדשי השם; לא הועילו לעקור מלבך את ההתנכרות הטבעית לכל מבשרי הציונות בני הפזורה, ולכל אבותיה של הספרות היהודית בלשון העברית, ולכל ההוי של הפזורה היהודית, ולכל הפרובלימות של הפזורה היהודית. באשר כל אלה שנכפו עליך בתוקף כל הסמכויות תלויים על שכמך כבגד שאול, בלוי ומטולא ולוחץ." (מתוך כתב אל הנוער העברי)

אם לתרגם לך את זה מ"עברית כנענית" ל"עברית-רוסית" – כדי שלא אצטרך לחזור על עצמי שוב – אזי: "צברים יקרים, אנחנו "צברים"-עברים" ולא "יהודים", ולכן הארץ הזו שלנו ולא של ה"יהודים" – וממש לא מעניין את הפופוצ'קה שלנו הפרובלמות של הוריהם ומוריהם של נטלי ועודד שנשרפים עכשיו בתנור, ושישארו מחר בלי בית ומדינה. אגב, גם ההורים של ירדנה במרוקו או לבנון לא ממש מעניינים אותנו ואין להם מה לבוא לחפש פה". (אני מקווה שהפעם זה יותר ברור).

אז בסופו של דבר, למרבה המזל, היהודים ניצחו גם את הערבים וגם את ה"עיברים-כנענים" והקימו "מדינה יהודית" שאיפשרה עלייה חופשית להרבה ניצולי שואה ושאר יהודים שהיו נרדפים ו-או עורגים לארץ האבות ולמדינה משלהם…

סוף טוב, הכל טוב?! – לא בדיוק!

גם היום כאשר מחליט לו איזה יהודי – נגיד מרוסיה – שהוא רוצה לעלות לארץ, הוא יפגוש כאן שני סוגי טיפוסים: "היהודי" וגם "העברי":

הטיפוס היהודי מאוד ישמח לראות אותו – ולא ממש יהיה אכפת לו אם ל"עולה החדש" הזה יש מבטא מוזר ואם הוא לא קרא את קופיקו. "לא נורא", יגיד היהודי הזה, "אחי אתה וארץ זו – ארץ אבותינו – היא ביתך בדיוק כמו ששלי…".

הטיפוס ה"עברי" לעומת זאת, לא ממש יבין למה הפילו עליו את ה"רוסי" הזה, ולמה לעזאזל הוא צריך לשלם מיסים כדי להעניק לו סל קליטה ולדאוג לכל הבעיות האחרות המתלוות להגירה… "בסך-הכל", יגיד העברי, "מה לי ולך – אבא שלי חייב לאבא שלך שקל?!".

לאור האמור לעיל, נראה אפוא מובן מאליו ש"עולה חדש כזה יעדיף דווקא את הטיפוס ה"יהודי" – אליה וקוץ בה, הטיפוס היהודי עלול להתחיל להסתייג כאשר הוא ישמע שה"עולה החדש" חייב שתהיה חנות לממכר חזיר בכל שכונה בה הוא גר (ולפעמים אפילו הולך לכנסיה, רחמנא ליצלן), שהוא לועג ושולל את אותה מורשת אבות "פרימיטיבסקית" משותפת שבזכותה הוא עלה לארץ (ראי מגילת העצמאות לעיל) כקשקוש ארכאי מגביל, ושהוא בכלל בעד מדינה חילונית מנותקת מ"דת" ופתוחה לעלית כל בני עמי תבל….

בקיצור, אותו טיפוס "יהודי" ישאל: "מי האיש הזר והמתנכר הזה, למה, ובשם מה ובשביל מה לעזאזל הוא בכלל בא לכאן"???

והתשובה?!?

כל פעם אני כותב לך בתגובותיי שאינני צריך את ההסבר ההסטורי הזה. גם אני למדתי הסטוריה בבית הספר ואני מכיר את הסיפור במלואו, אשר כבודו במקומו מונח. תאמין לי שגם אני קראתי ולמדתי קצת בימי חיי…

העניין הוא שאני מעלה טענות אשר התשובה אליהן לא קשורה רק בהסטוריה, אבל לא משנה מה אני כותב בתגובותי, אני תמיד מקבל ממך מחדש את אותה סקירה הסטורית. ואני חוזר כותב לך בתגובותי שאנחנו שונים בצורה מהותית כי אני לא מרגיש מחוייבות יתר דווקא לאבות אבותיי היהודים למרות שאני יודע על ההסטוריה שלהם. ומה אתה עושה? שולח לי הסברים על ההסטוריה שלהם…

אז אני יודע מה היה פה. אבל יש ביננו הבדל תפיסתי מהותי שאינני מצליח להסביר אותו טוב כנראה, כי אתה ממשיך לשלוח סקירות הסטוריות אשר אינן רלוונטיות בכלל לדיון מבחינתי. אינני רוצה לכתוב יותר כי כבר חזרתי על דבריי מאה פעם והכל נמצא בתגובותיי, כולל תגובות לכל מה שאתה מעלה עכשיו. כפי שכבר כתבתי, אנחנו במבוי סתום. אולי באשמתי כי אני לא מצליח להסביר, ואולי באשמתך כי אתה לא מצליח להבין.
בברכה, ארז.

לא באמת הבנת, כי עם סיפור תרנגול ההודו, גם אתה בעצם חוזר בדיוק על מה שכתבת כבר קודם ויותר מפעם אחת…

לפי הדוגמא (החוזרת) שלך, אפשר כביכול גם להוכיח לאמריקאי עם שורשים איטלקים שמחינת הזהות התרבותית, הוא בכלל איטלקי ולא אמריקאי.

אם אתה בטוח כל כך שכבודו האמריקאי יבין בזכות הדוגמא שלך שהוא בעצם משוגע ושהתרבות האמריקאית לא קיימת בכלל ושהוא אמור פתאום לאהוב את באג'יו ולא את דימאג'יו, אז שיהיה לך בהצלחה.

כשתצליח לשכנע את האמריקאים שכל מה שהם גדלו עליו לא באמת קיים ושהזהות התרבותית האמריקאית שלהם גם היא לא קיימת, ושבמקום זאת על כל אחד מהם לעשות בדיקה גנטית כדי לחזור ולדבוק מייד בתרבות אבותיהם, אז אולי תצליח לשכנע גם אותי.

בינתיים, ולמרות המאמץ הרב להרשים, אתה נראה לי אדם שמרן למדי.

כפי שכבר כתבתי לעודד, אנחנו במבוי סתום. כולנו חוזרים על עצמנו שוב ושוב ואיש לא משתכנע. מבחינתי זה בסדר, כי אני רק מנסה להציג את השקפתי ולא להסביר לכם שאתם צריכים להסכים איתי ולהצטרף לדעותיי. וזאת לעומתכם, אשר נלחמים בי קצת בקנאות כמעט "דתית" ומנסים להוכיח לי את טעותי הגדולה ואת האמת הנכונה והיחידה שהיא כמובן ההשקפה שלכם.

חבר'ה, אני מכבד את השקפתכם. זכותכם להגדיר את עצמכם איך שתרצו ואני לא מתווכח עמכם בנושא הזה. מצד שני, העובדה שאתם לא מוכנים לקבל את הדרך בה אני מגדיר את עצמי וההתנשאות הקלה שאני זוכה לה משניכם (מתינוק שנשבה ועד הוזה), לא מוכיחה על פתיחות רבה מדי.

נו שוין. אולי פעם עוד נעשה על זה דיון בעל פה. אני מפנה את הבמה לאגו של חוב"ב, כי אני בטוח שהוא לא יסכים ללכת בלי לומר את המילה האחרונה…

באחת מתגובותי לעיל כתבתי כי הדמות שאני מזדהה איתה היא ארשכגל, במיתולוגיה השומרית היא מופיעה כגבירה של הממלכה התחתונה מלכת השאול, אני מבקשת לתרום מתובנותי ופרשנותי , ארשכגל כמו איננה היא ארכיטיפ.
בתחילת הסיפור (אני מתייחסת לירידת איננה לשאול) אנו פוגשים בה כשהיא מתייסרת בצירי לידה ונמצאת בעיצומו של אבל כבד על מות בעלה אהובה, כלומר יש כאן מוטיב של מוות ולידה מחדש מחזור בלתי נמנע של הטבע הקוסמי,הטבע האוניברסאלי משהו מת על מנת לפנות מקום למשהו חדש להיוולד, או כפי שנהוג לומר במחוזותינו לכל סיום יש התחלה חדשה, זהו כמובן תהליך בלתי נמנע של הטבע אנו רואים אותו במחזוריות של עונות השנה קיץ,סתיו,חורף,אביב,ומאחר וגם אנו בני האנוש חלק מהטבע אותה מחזוריות של מוות ולידה מחדש מתרחשת בנו הן מבחינה פיסית והן מהבחינה הנפשית רגשית ,פיסית אלה המעברים מינקות,לילדות,לנעורים להתבגרות ולזיקנה כאשר בד בבד עם התהליך הטרנספורמטיבי הזה חלים בנו גם תהליכים של טרנספורמציה מנטלית ,ריגשית מעבר משלב אחד בחיים לשלב חדש כמו המעבר מינקות לילדות, מסתיים מחזור חיים אחד ומתחיל מחזור חיים חדש וכן הלאה, אלה הם מעברים פיסיים שאין לנו שליטה עליהם התינוק שהופך לילד והילד שהופך לנער וכן הלאה,עם המעבר וההשתנות הפיסית באים גם המעברים המנטליים רגשיים נפשיים ועלינו לקבל אותם בברכה ואין ביכולתנו להתנגד להם נהפוך הוא שכן יחד עם תהליך הגדילה הפיסי באה גם הצמיחה המנטלית אולם תהליך זה גם מטיל עלינו חובות מחוייבויות ואחריות שדורשים מאיתנו להשתנות לחוות טרנספורמציה ושינוי זה מופיע לא אחת בצורה של משברים רגשיים
זהו כוחו של הטבע הכוח של מחזוריות הטבע של לידה מוות ולידה מחדש, עד כאן דברי הקדמה על קצה המזלג של כוח המוות לידה מחדש אותו מסמלת ארשכגל שכן היא מסמלת כוח טבע סמוי מן העין שנעשה במחשכים עד שהוא פורץ החוצה כך גם התהליכים בטבע הזרע הנטמן באדמה ומתפתח בחובה עד שהוא פורץ החוצה והופך לעץ הנותן פרי,כך גם תהליך ההתפתחות של היצור האנושי ולא רק, הזרע המפרה את הביצית במחשכי הרחם ותהליך היווצרותו של העובר עד גיחתו של יצור אנושי (לא רק) לאויר העולם ובכן ארשכגל ככוח טבע מסמלת את הרחם הקוסמי שבמחשכיו נוצרים החיים עד הרגע שבו הם מגיחים אל העולם
כך גם תהליך היצירה הרעיון שנובט בתוכו של היוצר זקוק לשקט ולמחשכים עד שהיצירה מבשילה ומגיחה אל העולם והיא עומדת אוטונומית לעצמה ובעלת חיים משלה גם לאחר שהיוצר כיצור אנושי הלך בדרך כל בשר.ליצירה חיים משלה האינקובטור שלה זוהי ארשכגל
אולם לכוח הטבע ארשכגל יש עוד היבטים אחד ההיבטים הוא היותה הגבירה של המלאכות כפויות הטובה על פי המיתוס אל ממלכתה של ארשכגל מגיעות נשמות המתים והיא אוצרת אותם בקירבה, ארשכגל נטלה על עצמה משימה זאת מפני שאף אחד מן האלים והאלות לא הסכים לקחת זאת על עצמו מה גם שהיא עושה זאת לרוב מתוך כך שהיא שרויה רב הזמן בבדידות ללא חברה גם המאבק שלה לאהבהת בן זוג הוא מאבק איתנים עד שהיא זוכה בו לבסוף וגם אותו היא מאבדת אף אחד לא מודה לה על העבודה המסורה שלה אף אחד לא נותן דעתו על חשיבות המשימה שהיא נטלה על עצמה לא רק זאת יש מי שמנסה לנשל אותה.
אם נצא לרגע מתוך עולם הסמלים ונתבונן במציאות נמצא את ארשכגל בדמות כל אותם בני אנוש שנטלו על עצמם את כל העבודות שלרוב בני אדם לא רוצים לעשות מפני שהן נחשבות נחותות או בזויות אלה הן עבודות השרות למען אחרים למען המשפחה,ולמען הקהילה,אנו נמצא את ארשכגל בדמותה של עקרת הבית שקמה עם שחר וצופיה הליכות ביתה דואגת לחזוקה של הבית והמשפחה מנקה,מכבסת,מבשלת,מטפלת בשתיקה ובמסירות אין קץ לרוב אינה מתוגמלת כיאות אם בכלל והכל לוקחים את שרותיה כמובנים מאליהם ולא טורחים להודות לה במקרה הטוב במקרה הרע רודים בה ומשפילים אותה,
את ארשכגל נוכל למצוא בבתי החולים בדמותם של כל נותני השרותים הטיפוליים אחיות סניטרים,שטיפולם המסור בחולים לא מתוגמל ולא מוערך כפי שמוערכים אלה שנמצאים בסולם ההירארכי הגבוה יותר,מאחורי כל רופא/חוקר/מנתח מהולל נמצא צוות האחיות והאחים הסאניטאריים שמבצע את הוראותיו וללא הביצוע המדוייק והמסור ספק אם החולה היה קם על רגליו והרופא קוטף את התהילה
את ארשכגל נמצא בדמות המטפלים הפסיכולוגים שמסייעים למטופל בחדר הטיפול הסגור והאינטימי להתנקות ממשקעי העבר לרפא את הפצעים ולהיוולד מחדש כאדם בריא יותר או שלם יותר עם מכאוביו ומוגבלויותיו
את ארשכגל נמצא בדמותן של פועלות יצור במפעלים ובאירגונים גדולים שמשום מה עבודתן היצרנית מבוקר עד ליל איננה מתוגמלת כראוי
כל ההבטים האלה הם מעשי ידיה ושייכים לעולמה של ארשכגל ועל כן בבואך לפניה עליך לבוא צנוע ועניו שאם לא כן תמצא את גווייתך משופדת על וו,
על השאול או יותר נכון על הממלכה התחתונה של ארשכגל אולי בפעם אחרת.

ההווה אינו קיים. ההווה הוא נקודה על ציר הזמן – או אולי ב"קצהו"(?) – ולנקודה אין כידוע שטח. מיליונית השניה שחלפה לא תשוב עוד ומליונית השניה של העתיד טרם נולדה (אופס! הנה נולדה, עברה וחלפה, ולעולם לא תשוב…;-)).

את ההווה אין אנו מסוגלים לחוות, באשר מהירות התנועה של פוטנציאל פעולה חשמלי לאורך אקסון של תא עצב, היא בממוצע רק 200 קמ"ש (שזה אמנם די מהר בהתחשב במרחק הקצר שהוא צריך לעבור – מקצה האצבע, למשל, ועד המוח – אך רחוק ממהירות האור שבה מכה הברק שמשגר האל בעל-הדד, למשל). ולכן, את דקירת סיכתו של חוב"ב בקצה האצבע, למשל, אנחנו נהיה מסוגלים לחוש רק כמה מאיות השניה לאחר שהתרחשה בפועל.

מאחר שההווה אינו קיים – וגם אילו היה קיים לא היינו באמת מסוגלים לחוות אותו – ומאחר ואין העתיד שייך אלא לשוטים שלהם ניתנה הנבואה, הרי שכל מה שנותר לנו בחיים זה להתייחס לעבר ולהשתטות בנסיון לתכנן את העתיד (הקרוב ו-או הרחוק) על-פיו – מה שנקרא: "ללמוד" או "לפעול על סמך נסיון"… אין מה לעשות, ארז ידידי, כל מה שראית/שמעת היום בבוקר הוא תולדה של משהו שקדם לו – וסביר שכך יהיה גם לגבי מה שתראה מחר בבוקר…

"המציאות העכשווית" שאותה ניסיתי לבאר לנטלי היא תולדה של משהו, וכדי להבין אותה יש להבין את מה שקדם לה. "מגילת העצמאות", למשל, אשר משמשת היום כמעין חוקה של ישראל (ולה תזדקק אולי אם תרצה פעם לעתור לבג"צ, לא עלינו), היא תולדה של תהליך מסויים, וכך גם "חוק השבות" אשר מתבסס עליה – אשר בזכותו קיבלה נטלי אזרחות ישראלית…
(אגב, התגובה נכתבה לנטלי, אך כאשר ראיתי את התגובה שכתבת בנתיים אז צירפתי את שמך – בלי ללמוד מנסיון העבר הקרוב;-))

כאשר אתה רוצה להתייחס למה שאתה מכנה בטעות "הווה", השאלה היא תמיד: עד כמה רחוק לעבר אתה הולך? האם רק עד למה שהיה פני שעה, האם עד שנות השבעים/שמונים בהן הקריאו לך את קופיקו, האם עד סוף שנות הארבעים בהן יוסדה המדינה, או שמא עד ימי ראשית ההיסטוריה הכתובה – כמו שעושות ש. שפרה וירדנה???

מוחמד אבו-מה-שמו, למשל, הולך עד לאמצע שנת 1948, וטוען שהוא נלחם בי בגלל הבית שסבא שלי שדד מסבא שלו – בלי לזכור למשל את פרעות תרפ"א, תרפ"ט, תרצ"ו, ותרצ"ט, ובלי לזכור את כיבוש הארץ בידי עומר איבן אל-ח'טאב, ובטח שבלי לזכור את העובדה שארץ זו היתה פעם של אבות אבותי היהודים. חובתי היא לזכור כדי להזכיר לו – וכך לדבר איתו בשפה שהוא (כמו רוב בני באדם בתבל) מבין: שפת ההיסטוריה. ניתן כמובן להתעלם, לחיות זמן-מה בבועה של ה"הווה", ולשכוח מכל מה שהיה "פעם-מזמן". ברם, אם תעלה מחר בבוקר על אוטובוס ופתאום תשמע חלילה קול נפץ, דע לך שמדובר במפגש עם זיכרון היסטורי כלשהו (אולי זכרון מתקופת מלחמת מוחמד ביהודי חייבר במאה ה-7 לספירה, אולי זיכרון מ-1948, וכנראה שילוב של שניהם), ועם נסיון לעצב את העתיד על-פיו…

בכל מקרה, ארז אחי, ליתר בטחון, בפעם הבאה שנדון בעניין כגון זה, רצוי שתבהיר לי עד כמה מקיף זכרונך את ה"הווה", כדי שלא אטריד אותך יותר בעניינים של "עבר"… 😉

מעשה בבן מלך -או אולי בן הסולטן- שיום אחד פשט בגדיו, ישב מתחת לשולחן. סרב לצאת והכריז קבל עם ועדה"אינדיק אנוכי". לא עזרו בכיות ותחנונים והסברים מלומדים והוכחות ביולוגיות וגינאלוגיות [משפ מלך או הסולטן] הוא בשלו "אינדיק אנוכי" .
כל רופאי הממלכה וחכמיה ניסו להניאו מאינדיקיותו ולשוא, עד שבא חכם יהודי אחד, פשט בגדיו התיישב עמו מתחת לשולחן, ביקש להתכבד בחופן גרעינים מפנכת הנסיך והכריז: גם אני אינדיק הנני..התפלא הנסיך אינדיק, עם אף עקום וזקן ארוך, אבל אומר. ניחא,,נאמין. ישבו ובהו גם פטפטו וקצת ניקרו. עד שאמר החכם יודע אתה יש אינדיקים שבגלל שקצת לא מתאים להם רק גרגרים ניזונים משאר מאכלים, ואני רוצה לנסות קצת. שמא תצטרף. לא רצה לא רצה, לבסוף נתרצה. מה יש? יש הרי אינדיקים שניזונים לא רק מזרעונים.
עבר עוד קצת זמן, ביקש החכמ להתעטף בבגדים -תמה ההנסיך. בכיצד אינדיק בבגדים? השיבו. נו, וכשקר מה נעשה. וחוצמזה, יש אינדיקים בארצות הים שלובשים בגדים. תנסה, תלבש כמוני. לא רצה לא רצה לבסוף נתרצה.
ישבו שניהם הנסיך והחכמ מתחת לשולחן. נהנו ממאכליהם וחם היה להם בבגדיהם, אבל מה? לא כל כך נוח. אמר החכם יודע אתה יש אינדיקים בארצות הים שאינם רובצים מתחת לשולחן,לא ולא. הם יושבים על כורסאות וישנים במיטוןת, ובכלל מביטים בעולם. תצטרף אלי? לא רצה לא רצה.לבסוף נתרצה. ומאז הם יושבים ליד השולחן, מיטיבים ליבם בסעודה, נהנים מזיוו של עולם בלבושם. ורק האחד יודע שהוא אינדיק.

והסיפור סיפור דברים כהוויתם ואינו משל. ועוררתי עלי כעסו של הקדוש טוסבראהינדי שדרש בשבח הקיצור והנה הארכתי.וגם מן הסתם נופך משלי נתתי..
אבל למטותא איני יכול לסרב….
ומחר על חוב"ב להשכים קום ולהמשיך במכירת סיכות, ..

באמת תודה חוב"ב, אכן, סיפור יפה – ואם יורשה לי להחניף – גם סופר בקישרון רב ואפילו בקצרה (לצערי, פיספסתי את השיעור של טוסבראהינדי בו לומדים לעשות זאת ;-)).

ובאמת, מזל שאין ממנו כל מוסר השכל שמישהו יכול להתעצבן ממנו – וכל קשר בינו ובין המצאות מקרי בלבד, ובאחריות מוצא הקשר הזה…

ובלי שום קשר, רציתי להזכיר לארז שאנו גם כן "עברים-ישראלים" כמותו, וממש כמותו אנו יכולים להנות מיצירה "עברית-ישראלית" טהורה (כמו-גם מכל יצירה של כל עם אחר בעולם), ולמרות אי ההסכמה המינורית אנו תמיד יכולים להשאר חברים ולהתענג יחדיו על כל ספר "עברי-ישראלי" טוב, או כל סרט "עברי-ישראלי" מצויין…

אפרופו סרט "עברי-ישראלי" מצויין – ובלי שום קשר כמובן לשום דבר ממה שנכתב לעיל – הייתי רוצה להמליץ לכל ידידי ורעי (כולל גם ארז ונטלי) על צפיה מחודשת בשתי סדרות מופת טלוויזיוניות "עבריות-ישראליות" בהן צפיתי בשנות נעורי, אשר צפייה מחודשת בהן עוררה בי מעט רגשי נוסטלגיה לימי עלומי האבודים:

http://www.lala.co.il/modules.php

כל דיכפין מוזמן להנות…

ובנתיים, שיהיה לילה טוב ושינה ערבה לך, חוב"ב…

נ.ב

ארז, דחילק, אל תעלב, הכל נעשה באמת ברוח טובה ובהומור! תאמין או לא, יש לי אח, בשר מבשרי, שתפיסת העולם שלו דומה לשלך, ואני לא מתכחש לו ואפילו מכבד ומעריך מאוד את האינטיליגנציה שלו (וכך גם את שלך). בסופו של דבר אנחנו באמת [גם] ישראלים, ורב הדומה ביננו מהמבדיל…

כתב פה לעיל כמה וכמה דברים מרתקים שהיו ראויים לדיון ותגובה, אך מתוך ששקעתי בדיון העכשווי הזנחתי קצת את הדיון "בימים הרחוקים ההם"…

ראשית עלי להבהיר שלא באתי אלייך בטענות על "כנעניות" כפי שאולי הבנת את דברי, אלא דווקא חזרתי לדיון שנערך בקדמה, שבו דווקא הייתה ביניינו הסכמה חלקית – שאלת הקשר שבין הציונות ובין הגשמת החזון והערגה ההיסטורית של היהודים לארץ אבותיהם. שם, בימים הרחוקים של קדמה, דווקא הסכמתי איתך שיש בעיתיות לקשור בין החזון והערגות היהודיות הנ"ל ובין ציונות "חילונית" ששמה לה למטרה בניית "יהודי חדש" תוך ניתוקו ממורשתו היהודית (בטענה המגוחכת, אך הנפוצה, ש"יהדות" זה רק "דת")…

בכל מקרה, ייתכן באמת שלא כאן היה המקום לערוך את הדיון הזה, אלא אולי כאן:

http://www.notes.co.il/eshed/10530.asp

ואולי דווקא כאן:

http://www.e-mago.co.il/Editor/bikoret-406.htm

(על המאמר האחרון, שממצה את הדיון הזה, אני ממליץ בכל מקרה)

ובאותה הזדמנות גם אתקן את הקישור שנתתי לארז וחוב"ב לעיל, לאתר בו ניתן להוריד את סדרות הטלוויזיה "עמוד האש" ו"תקומה":

http://www.lala.co.il/modules.php?name=Edonkey&d_op=search&query=

באשר לעניין ירידת איננה לשאול אני דווקא מסכים איתך – אין ממש קשר בין הסיפור המיתולוגי הזה ליהדות, מלבד אותה הקבלה מעניינת לעניין "שבעת מדורי הגיהנום" שמופיע במקורות היהודיים המאוחרים, דווקא. אדרבא, המיתוס על שלל תיאוריו את "עולם האלים", רק מראה עד כמה התרחקה הדת הישראלית-יהודית הקדומה מהסביבה התרבותית ממנה נוצרה, ועד כמה המונותיאיזם ותפישת האלוהות המופשטת שפיתחה היהדות (בסופו של דבר) היה זר ומוזר לעולם אלילי זה…

בעניין זה יש לי עוד הרבה מה לומר – אך שוב זמני קצר…

ועוד משהו לסיום: שאפו, ירדנה, על האבחנות הדקות והמרתקות בדבר הכוונות שמאחורי הסיפור! השאלה מה ניסו יוצרי המיתוסים להעביר באמצעות העלילה ועיצוב הדמויות מעסיקה מאוד חוקרים רבים, ובהחלט יתכן שאת צודקת במקרה הזה…

אז, שוב, סליחה ולהתראות בנתיים…

קומלימנטים גורמים לי להסמיק מתחת למסיכה…
וזה סוד הקיצור כפי ששנינו ממורינו הדגולים.. כל מה שברצונך לאמור ב20 מילים אמור ב10 ואח"כ תקצץ למחצית. ואז תמחוק.
גדולה כתיבה עם מחק מאשר כתיבה בעט.
והעיקר לעולם אל תהיה שבע רצון. לא מזולתך ולא מעצמך.
ולמכנסיך תוכל להכניס רק את האגו שלך.את זה של זולתך תוכל רק לדקור בסיכה..,
ותעזור לו בכך להקטין היקפו כך שיכנס למכנסיו
הוא..
ובתחיית השפה העברית ננוחם

בבואך לפניה עליך לבוא צנוע ועניו שאם לא כן תמצא את גווייתך משופדת על וו,
על השאול או יותר נכון על הממלכה התחתונה של
ארשכגל,-

כך כותבת ירדנה ובהכרעה שקטה מחזירה את השואגים למוטב.

לא אחת, נשים ממלאות את הגביע שהתרוקן…

אבל חוב"ב, בשם מי בדיוק אתה מדבר כשאתה קורא לי שוטה הכפר? ובשם מי אתה מדבר כשאתה טוען ששמת אותי לצחוק? האם אתה עד כדי נפוח שהתחלת כבר לדבר בשם כל קוראי האתר?

יש לזכור שאני לא יזמתי את כל הדיון הזה אלא רק עניתי לשאלותיו המפורטות של עודד. אף פעם לא טענתי שהאמת שלי היא האמת היחידה, אלא דווקא ההיפך. אתה הוא זה שלא הפסיק להתגרות. אני לא מגיב סדרתי משועמם כמוך…

אגב, כמובן שכמו כל שוטה כפר אמיתי, חוץ מדברי לעג, עוד לא הוכחת את צדקתך או את עמדתך בשום דבר. הכי קל זה להסתתר מאחורי בדיחות, התחכמויות ודברי לעג, כשלא צריך באמת להתאמץ להציג דעה או להסביר ולהוכיח דברים.

הרי גם אני יכול להיות כמוך ולהגיד כמה שאני נהנה, אבל זה לא נכון, כי אני לא מסתתר מאחורי מסכות, אלא אומר באמת את מה שאני מרגיש וחושב, בלי לנסות ולהרשים אף אחד בפילפולים שונים ומשונים.

אבל בכל מקרה, אני בטוח שחיצי הביקורת שלי דקרו אותך טוב טוב והכניסו אותך לפרופורציות, וכמה שתסתתר מאחורי טענותיך שעשיתי לך את היום ושהכל רק מצחיק אותך, זה לא יעזור. אם דבריי לא היו מפריעים לך כל כך, לא היית קופץ למגננה בהיסטריה כמו שאתה עושה אחריי כל תגובה שלי…

אני לפחות לא צבוע… ושוב, אני גם לא מטיף לאחרים. אבל אנשים כמוך המתיימרים להיות מחנכים צדקנים המטיפים לאחרים – כדאי שבאמת יסתכלו קצת במראה לפני שהם מתנפחים על אחרים.

שלא נדבר על זה שאם אתה נזקק לתגובות שלי כדי להעביר את היום, כנראה שבאמת משעמם לך בחיים. חבל, גאון הדור ומלך התחכום כמוך בטח יוכל למצוא לעצמו תעסוקה מרתקת ורווחית כאחד, מלבד חפירה אובססיבית באתר של אלי אשד, נכון?… (כנראה שלא)

ומה זאת הצעת השולם הקטנה הזאת שאתה שולח לי בסוף? כבר אתה מתקפל? הרי אם באמת היית מחבב אותי אז היית מפסיק להתגרות בי כבר מזמן. ובקיצור, הצביעות חוגגת, ואפילו לא הגבת ברצינות על אף אחד מהדברים שכתבתי לך בתגובות הקודמות (מגיב סדרתי, אובססיבי ופחדן. וכמובן, המתיימר הגדול, המטיף נגד נפיחות בלי לב שהוא נפוח בעצמו…)

ובקיצור – צ'ילבות לנצח. שתי נשיקות לש. שפרה במצח.

שוב פעם אתה חוזר על דבריך חסרי התוכן הממשי?

אם זה כל מה שנשאר לך להגיד היום – דיינו. עכשיו אני הוא זה שיכול ללכת לישון עם חיוך.

אני בהחלט מסכים איתך. לדעתי יש להיפטר לאלתר מכל תפישות העולם והערכים והשקפות האירופוצנטריות, ולהתחיל להתנהג ולדבר עם שכינינו במזה"ת בשפה המקומית שהם מבינים.

יש לזנוח לאלתר את כל אותן תפישות וערכים, שתמיד ניגמרים ב"איזמים", אשר יבאו הציונים האירופוצנטרים מאירופה – וזה כולל: סוציאליזם, פלורליזם, ליברליזם, מודרניזם/פוסט-מודרניזם, פוסט-קולוניאליזם(/סטיק-גילט), וגם הומאניזם ואקו-פמיניזם… כל אלו דברים שנולדו באירופה, והם קשורים לשיח הפנים-אירופי (ממש כמו המילה "אירופוצנטריות" עצמה), ומקומם במזה"ת לא יכירנו… אם אנחנו רוצים לתבוע את זכותנו כאן, במולדת אבותינו הקדומה, הרי שעלינו לנהוג ו"לדבר" בשפה שבה דיברו אבותינו – מיהושוע בן-נון ועד דוד המלך, מגדעון ושמואל השופטים ועד ירבעם בן-יואש מלך ישראל (אשר "הוא השיב את גבול ישראל מלבוא-חמת עד ים הערבה" …וגו': מל"ב י"ד 25)…

יש בהחלט לזנוח את התפישה האירופוצנטרית אשר רואה במזרח "תרבות אחת" ו-או "ציביליזציה אחת" (זו דרכם של האירופים שאינם מבדילים בין כל "האחרים") יש לטפח את היחודיות שלנו – כמו שעשה כל עם ועם במזה"ת לאורך ההיסטוריה – ובאשר לנושא ה"דו-שיח" עם שכינינו: יש ללמוד בנושא זה מכל העמים הקדמונים שהיו פה – אשר בהחלט ידעו איך לתבוע את זכותם להיות פה משכניהם, ובהחלט ידעו לדבר איתם ב"ים-תיכונית" – המצרים, האשורים, הבבלים, הפרסים, היוונים, הרומאים, הביזנטים, וגם כמובן הערבים-המוסלמים עצמם – אשר בהחלט ידעו איך לדבר אם שכיניהם ואיך לבסס את זכותם לנוכחות… כל מי שעיניו בראשו ומביט על סביבותיו במזה"ת מבין, לקישקושים האירופוצנטרים על דברים כמו "פלורליזם", "הומאניזם", ו"זכויות אדם" אין זכות קיום פה…

לעומת ההסכמה המלאה שלי איתך לעיל, באשר לנסיון להתחבר עם שורשינו הכנעניים ולגשור בכך גשר לשכינינו אני מוצא קצת קושי… ראשית, אני לא יודע מספיק על "התרבות הכנענית" כדי "להתחבר איתה" (אני רק יודע שהיא הייתה שונה מאוד מהתרבות השומרית והתרבות הבבלית – למרות הרקע הפרוטו-שמי, אולי, המשותף), וגם אם הייתי יודע מספיק ורוצה "להתחבר" אליה, לא הייתי יודע בדיוק איך לעשות זאת (ראי תגובתי הראשונה ל-ש. שפרה, לעיל). ובוודאי שלא הייתי יודע איך לעשות זאת באופן שיספק וירצה את שכני הערבים-מוסלמים – שהם בעצמם נראים לי מאוד מאוד רחוקים בתרבותם, בתפישת עולמם, ובאמונתם הדתית, מאותם "שבעת עממי כנען" שבהם עסקינן…

למעשה, איני מוצא כל קשר ודמיון בין צורות הפולחן הכנעניות לאלו של האיסלאם – למעט "חגיגת העשורה" של המוסלמים השיעים, שמזכירה לי מעט את אופן הפולחן של "נביאי הבעל" כפי שהוא נזכר בסיפור אליהו על הר הכרמל:

"ויקראו בקול גדול ויתגודדו כמישפטם בחרבות וברמחים עד שפך-דם עליהם" (מל"א י"ח 28).

באשר לתיאוריה של יונג – שאני מתנגד לה, אישית, בשל מוצאה האירופי – מצאתי לך טקסט מעניין, מתנה, רק כדי להראות לך שכל הביקורת כולה, ברוח טובה ובידידות:

http://www.israjung.co.il/netzer/idoveienam.htm

הטקס הנ"ל, שמצאתי באחד מקישוריו של אלי אשד, מקורו כנראה כאן:

נצר, רות. הבטים ארכיטיפיים ב"עדו ועינם". עלי שיח, חוב' 25 (1988), עמ' 163־168.

אז בנתיים, שבת שלום לך ירדנה – ולכולם…

..ביטול עצמי המשותף לאחר…."
תודה

"חשה שלומית את ראש יוחנן להגיש
על מגש זהב שטוף דמים
לסופיסט יוני עול-ימים
שלקסמי האהבה היה אדיש.

שלומית חביבתי סח העלם הזה
הייתי מעדיף שראשך לי יובא
היתה זו בדיחה כמובן
אך למחרת בה ממנה שליח,נוש
את ראש האהובה המוקף תלתלי פז
על מגש שגם הוא מזהב
אלא שכבר שכח הסופיסט את דבריו
כי שקד על תלמודו מני אז

מגעיל אותו מראה הדם
הוא מתחיל לרטון
את התועבה הזאת מיד מכאן לקחת
וחוזר ופונהשוב, כמאז עלות השחר
לקריאת הדיאלוגים של אפלטון.

שלומית-קוואפיס=ברונובסקי-כרמל-1993
על ביטול העצמי, על האידיאות שמעבר למילים של בשר ודם. על התמימות.
שבת שלום

כל משפט כהנחת המבוקש, כל אמירה שורצת היבדלות מוחלטת, האם הרוע לא שוכן בכל אחד, אך לא נהוג לנו להתחלק בו עם אחרים, אלא להתגבר עליו יום-יום?

בכל הזמנים, בכל הדורות והעמים, בלא יוצא מן הכלל, דבק חטא האכזריות והמלחמה, לא כולם הצליחו להגיע להסדר הגבול החפשי ולמטבע כסף משותף כמו יבשת האירופה.

האהבה היא אהבה לכל, היא רגש אסתטי שלא כל אדם מצליח להגיע לרמתו.

הנכון הוא, שגם אתה כמו שהצד הלאומני מכל סוג, לא מצליח להיפתר מחשיבה שוחטת תרבות שלמה לטובת תרבות אחרת- שלך, אך איזו יהדות אתה מציג לראווה?- כאשר יהודי משתמש במילים מוחצות, מוחקות, משמידות בדומה לרצח אופי העם- כגריסת דין נצח גם לנו- חניקה בעריסה!

מה אתה בא ללמד? שחלק מן האנושות נסחף לתהום, ושאתה איתם! הרי אם לא תבין, תישאר שפת האם שלך ריקה מסימול קדמוני האותנטי ליהדות – ראה, איך אתה מסכם כמעט כל קטע!

אם ירדנה לא מצליחה לשטוף את הרעל המטריף דעתך, ברעיונותיה הבהירים והצבעוניים כשדות האביב באיזור שלנו, מה לי – לנצר זר בשבילך, לבקש?….

עודד למה ומדוע אתה הופך את הדברים? הייכן כתבתי שאני נגד התרבות המערבית? אני מתנגדת להגות הציונית אירופוצנטרית ולמשמעויות שהיא נתנה לשיבתנו למולדת, אולם אין זה אומר כי אני מבטלת את התרבות המערבית הארופאית, אני מתנגדת לחשיבה שהתרבות האירופאית נעלה על תרבויות אחרות וזה מה שעשה הקולוניאליזם האירופאי כשהוא כבש והשתלט על מדינות ועמים הטענה (אחת מני רבות) הייתה שהוא עושה זאת על מנת להקנות את התרבות הנעלה שלו לילידים וזאת מתוך "היהירות שבבורות" ,לתרבות ולצויוילזציה שצמחה במחוזותינו יש במה להתנאות ואם כבר הייתה זאת התרבות האירופאית שניכסה לעצמה מהתרבות שלנו והיא מושתתת על התרבות הזאת התרבות המערבית האירופאית לא הייתה מגיעה להישגיה לולא קדמה לה התרבות שהתקיימה כאן.מה שאני מנסה לומר לאט לאט זה כי אין תרבות אחת נעלה על תרבות אחרת ,נהפוך הוא יש השפעות הדדיות וכל תרבות היא עוד נדבך וכל תרבות ניזונה מתרבות שקדמה לה או חיה לצידה יש השפעות הדדיות וזה מה שיפה בכל העניין,הפרשנות שלך שכביכול אני דוחה את התרבות המערבית,ויחד עם זאת משתמשת בה היא פרשנות לא נכונה ואני מבקשת להעמיד את הדברים על דיוקם
באשר לקארל יונג, אני רואה שעשית שיעורי בית יפה מאוד,אולם בל נשכח שקארל יונג נסע ברחבי העולם בין היתר הוא חי תקופה במזרח(בהודו כמדומני) ואת התובנות שהוא הפיק מהחיים שם ומהמחקר שהוא עשה הוא שילב לכדי תיאוריה של סמלים וארכיטיפים,כאמנית שמשתמשת בשפת הסמלים התיאוריה שהוא פיתח מדברת אלי יותר מכל, אם שפתו של יונג איננה מדברת אליך והיא לא כוס התה שלך זו זכותך,אולם אני מבקשת להזכיר לך שזאת הראייה הסובייקטיבית שלך את הדברים והיא לאו דווקא עומדת במבחן האובייקטיביות.רוצה לומר זה שאתה רואה את הדברים כפי שאתה רואה אותם עדיין אינו מעיד שזוהי האמת האבסולוטית (אם יש דבר כזה אמת אבסולוטית כאשר אנחנו באים לפרש עמדות,השקפות ,ותפיסות עולם) ושהיא מונחת בכיסך הקטן, יש מקום לדעות ולפרשנויות שונות ואחרות משלך, כדאי לעיתים פשוט להקשיב להן וללמוד לקבל שלא כולם נוצקו מאותה תבנית שלך.אינני רוצה ליפול לפח היקוש של עריכת פסיכואנליזה שכן אינני פסיכולוגית אבל קראתי דברים שאתה כתבת לא אחת התקיימו ביננו דיונים עם התנגדויות גורפות ועם הסכמות חלקיות ונראה לי שמאחורי הנחרצות שבה אתה אומר דברים מסויימים עומד בעצם ספק גדול המבקש את אישורה של הסביבה ,את הספקות שלך אינני יכולה לפתור אני רק יכולה לומר לך שהטלת הספק היא דווקא הדרך הנכונה להגיע לאמיתות עמוקות ולחיפוש דרך שנכונה לך כאינדבדואל ומחזקת אותך כי יהיה לך האומץ להטיל ספק זהו תהליך טבעי ובריא הרבה יותר מהתבצרות בתוך עולם שבו רק מה שהסביבה חינכה אותנו לחשוב מותר לנו לחשוב ולהיות, אני מאחלת לך דרך צליחה במסע האישי והאינטימי הזה.

לנטלי- ראשית רציתי להודות לך על העידוד והתמיכה, וההתייחסות לדברים שכתבתי, למען הגילוי הנאות ,וגם מפני שאינני רוצה להתנאות בנוצות לא לי אני רוצה לספר לך ואולי גם ליתר הקוראים את התגובות כי את הפרשנויות הן לירידת איננה לשאול ובכלל את המיתולגיה שאבתי ממקורות רבים, נכון בין היתר מקארל יונג אולם לא רק זה התחיל אצלי עוד בשנות השמונים כשנפל לידי ספרה של מרלין סטון "כשאלוהים היה אישה" והמשיך דרך "רצות עם זאבים" ודרך בימים הרחוקים ההם שאני רוצה שוב בהזדמנות זאת להודות למשוררת ש.שפרה על העבודה הנהדרת שהיא עשתה ושאני רואה בה מתנה נהדרת ונדבך חשוב לתרבות הישראלית המתהווה מחדש מאז שבנו למולדתינו,גם העיסוק שלי באסטרולוגיה הוסיף לפרשנות שכן כידוע קארל יונג למד אסטרולוגיה ושילב את המימד האסטרולוגי בתהליך הטיפול שלו,כיום זה מקובל מאוד,יש פסיכולוגים קליניים יואינגיאנים שמשלבים אסטרולוגיה כחלק מן הטיפול זה עדיין לא מקובל בארץ בכלל הזרם היואינגיאני משום מה לא התקבל במחוזותינו,אז בין הפסיכולוגים היואינגיאנים שמשתמשים באסטרולוגיה אחת מהידועות בתחום זה בעולם היא ליז גרין ובעיקר בספרה the astreology of fate כמו כן אני ממליצה מאוד על ספרה של רות נצר שהיא גם פסיכולוגית יואינגיאנית וגם משוררת "מסע אל העצמי" אלכימיית הנפש מסע אל העצמי,הנך רואה כי יש ספרות עניפה בנושא זה ,אינני אקדמאית ואת כל תהליך המחקר עשיתי כאוטודידאקטית,מפני שחיפשתי את הדרך שלי להתעמק בנושא כשחיפשתי את הקול הנשי האישי שלי ואת הדרך שלי להביע אותו דרך צבע ובד קאנבאס,
ביקשת שאכתוב יותר על המחקר האישי שלי, אשמח לעשות זאת אולם אינני יודעת הייכן להתחיל בהסבר אם תשאלי אותי שאלות מנחות אולי אוכל לאט לאט להסביר יותר, שכן אני סבורה שיש מקום להציף את הנושא על כל היבטיו אולי לאחר שנציף את הדברים ונגיע לתובנות ומסקנות נוכל גם לדרוש או לתבוע כי המיתולוגיה הכנענית תוכנס לתכנית הלימודים וכי היא תהפוך לנחלת הכלל ולא תהיה סגורה במגדל השן האקדמאי אני רואה בכך חשיבות רבה להעמקת הידע והקשר שלנו למקום,לאזור,

שמחתי לדברי ירדנה המדויקות, על כך שראשית כל, היא מתריסה כנגד פוליטיקת העיוות כשל עודד ישראלי,
ושנית, המחקר היחודי שלה נסמך על מקורות מגוונים, ואף שהיא עצמה שואבת את עוצמתה, דווקא, לא מהשטחים האקדמיים הסלולים, אלא מלמידת נפשה אסתטיקה עצמאית סגולית, וזו מטנה יקרת ערך למציאות כה טעונה שלנו. כמו כן ,ממקור ראשון במעלה – מהנפש השומרת על בקיאותה "העל-עיונית", נשמעה גם הצעתה הגואלת:

"המיתולוגיה הכנענית תוכנס לתכנית הלימודים וכי היא תהפוך לנחלת הכלל ולא תהיה סגורה במגדל השן האקדמאי".

ארשה לעצמי להמשיך את המשפט: אלא שהמורשת העתיקה תהווה מקור ידע רוחני- מופשט, אך נגיש לכל, ופועל על נפשות באופן שווה לכיוון אחד- אל הבנת היפה, מהו?

ירדנה, אדאג לנסח שאלות אליך בהמשך, אך בנוסף לתשובותיך כאן, נראה, כי עבודתך תזכה לכתיבת מאמרים רבים, תוכלי לדאוג ליידע אותנו על הופעתם?

האמת היא שאני לא באמת דוחה על הסף את כל מה שאמר יונג, ואפילו מסכים עם חלק ממה שאמר (ראי הסברי "לאיש שבא לקרוא" לעיל). כל העניין של "דחיית תורתו על הסף" היה רק התבדחות על ההאשמות כלפי "הציונות האירופוצנטרית", שהיא באה מאנשים אירופוצנטרים לא פחות. ובמקרה זה – אין מה לעשות ירדנה – מי ש90% מתרבותו החומרית והרוחנית היא תרבות מיובאת מהמערב (גם כאשר מדובר במערביים ש"לומדים מהמזרח" כמו אלבר קאמי ו-או יונג), וש90% מסולם הערכים שלו מבוסס על ערכים שגובשו במסגרת תרבות המערב (דמוקרטיה, הומאניזם, פלורליזם, פמיניזם וכד'), רצוי מאוד שיסביר במה בדיוק הוא פחות "אירופוצנטרי" מהציונות, ולמה לו מותר להיות אירופוצנטרי בדבר אחד ו"לציונות" (כולה? חלקה?) אסור להיות "אירופוצנטרית" בדבר אחר…

ועוד בעניין זה, חשוב לשים לב, שהמערב באמת הביא (במהלך תקופות האימפריאליזם שלו וגם כיום) הרבה קדמה טכנולוגית, ואולי גם "פילוסופית-תרבותית" (ערכים, זכויות אדם וכד'), למקומות שבהם היא לא הייתה קיימת ולא הייתה "מופיעה לבד" אלמלא המערב… העובדה שכולנו חיים ותלויים היום בטכנולוגיה מערבית, ומתהדרים בכל מני ערכים ופילוסופיות מערביות, כמוהה כ"הודאה" ב"עליונות" של תרבות זו – ואולי זו בעצם הבעיה ושורש השנאה של חלק מהמזרח כלפי המערב:

http://lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=9809

ואם לחזור רגע ליונג, הרי שאני חייב לומר שאני גם לא מעוות את תורתו, כפי שטענה נטלי – למרות שזה לכאורה נראה כך – והאמת היא שאני דווקא משלים את התמונה החלקית, הפאסטוראלית-אוטופית, שניסתה לצייר פה נטלי – ואולי ניסית גם את…

כלומר: זה נכון שכלבים מקשקשים בזנב בכל העולם – וזאת כחלק מן המורשת הארכיטיפית שירשו מאבותיהם, ובלי כל צורך ללמוד בבית-ספר את המשמעות הסימבולית של אקט זה. אך באותה מידה, זה נכון גם שכל הכלבים, בכל העולם, חושפים שיניים ומגינים על הטריטוריה שלהם (ולצורך כך הם גם יודעים באופן "ארכיטיפי" מתי לנשוך)…
ואם לתרגם זאת לשפת בני אדם: זה שנלמד את אותה "שפה כלל אנושית אוניברסאלית" שמחפש יונג, וננסה לשווא להתנתק מתרבותנו הפרטית, זה לא ממש יהפוך אותנו לאנשים "טובים יותר". שכן, כמו שאמרתי כבר לעיל, כל התרבויות (ובעיקר אלו שאת חוקרת אותן) גם ידעו לשפוך דם-אדם ולהרוג – והכי מצחיק זה שכאשר אנו מחפשים "שפה אוניברסלית" זו, אנו מנסים להתעלם, מראש, ממה שהתרבות הנוכחית שלנו מגדירה כ"רע", ומחפשים בה רק את מה שהתרבות הנוכחית שלנו מגדירה לנו, מראש, כ"טוב"…

בקיצור, ירדנה, מה שניסיתי להגיד לעיל זה שני דברים:

א. כולנו קצת "אירופוצנטרים" – וזה לא תמיד כל-כך רע בהתחשב באלטרנטיבות…

ב. גם השומרים, המצרים, האשורים, הבבלים, הפרסים, הפלישתים, היוונים, הערבים – ושאר עמי המזה"ת שאותם את שואפת לאמץ – ידעו גם להתבדל חברתית-תרבותית, לקצץ בהונות, לסרוק במסרקות ברזל, ולהרוג. וגם זה כנראה חלק מאותה מורשת ארכיטיפית שירשנו מאבותינו הפרימאטים, שוכני הסוואנות והיערות…

מ עשה בטווס ששם ללעג את העגור בגלל צבעו באמרו :אני לובש זהב וארגמן, ואתה אין לך שום קישוט על כנפיך"
ענה העגור :"אבל אני משמיע קולי במרום, בקרבת הכוכבים, ואילו אתה טווסי היקר מסתובב על הקרקע -ליד התרנגולות.."

….אגב = חוב"ב ממשיך בממכר סיכות.
וחוצמזה קול הטווס אינו ערב לאזניו….

שיש כאן את המאבק הרגיל בין צורות חשיבה שונות שלכאורה אינן נפגשות בין חשיבה היגיונית מדעית המבוססת על עובדות ובין חשיבה אינטואיטיבית שירית המבוססת על רעיונות .
הייתי קורא זה מאבק בין סוגי חשיבה גברית ונשית אבל אז היו תוקפים אותי על גזענות מגדרית ,
זהו מאבק בין סוג החשיבה המיוצג בידי הארכיאולוג המתבסס עלה עובדות היבשות בשטח ובין החשיבה הפואטית שמשתמשת בעובדות רק כבסיס לקפיצות אינטואיטיביות שלכאורה אין להם שום קשר עם הממצאים כאן על פני האדמה אבל יש לה משמעות רגשית עמוקה שאותה תיארו משוררים כמו רוברט גרייבז ויוז .
אז אסתפק ואומר שלשני סוגי החשיבה האלו יש מקום גם אם נראה שהם לא באמת נפגשים וכל אחד מהם קיים בעולם שלו ויש האומרים כל אחד מהם קיים בצד אחר של המוח האחראי לפונקציות אחרות .
ולא הייתי רוצה לוותר על האחד ולהתמקד לחלוטין רק בשני

לאלי אשד
ואם תמצא חן בעיניו הוא יפרסם אותה .

במצב הטבעי של "הכמיהה לגן העדן, כשהיא באה בד בבד עם נאיביות, אין היא מביאה לנו סיפוק, אלא עושה אותנו טרף לטורף",
ניתן לאלף את האינטואיציות לקבל את הזקן הכחול כלא כחול כל כך, אף להתעלם מהאינטואיציות ולהיכנע לטורף…אז,

"תארו לעצמכם זאבה המלמדת את גוריה" להתנהג יפה" מול חולדה זועמת או נחש פעמונים ארסי וערמומי."
(מתוך "רצות עם זאבים", עמ' 56)

אומנם אין בספר לעיל את כל הסיפורים והניתוחים הנדרשים להבנת חשיבות הפתיחות לכוחות "הנאיביים" (בחינוך, ביחסים הבין- אישיים, בויכוח וכו'),ישנו בו האלמנט ההכרחי למחקר בנושא "עיקרונות השמירה על העתיד שלנו"- על האפשרות של תרבות אישית ומדינית, חרף תהפוכות וסכסוך חברתי או טכנולוגי . הגנטיקה הנעלה אשר רכשנו בדורות, בהחלט זקוקה לשמרנות העבר כשורש בטוח, אך הסביבה המשתנית מכל הבחינות זקוקה לטיפול בדרך מייוחדת – כוללת.
בפסיכולוגיה של הפרט מנסים למצוא נקודות האחיזה, ולעיתים מצליחים, אולם בפסיכולוגיה של הקבוצות, עדיין שוררת אנדרלמוסיה – איך לגרום לתרבות אחת להרגיש חשובה ועשירה בדרך שלה? כפי שאדם פרטי יודע לגרום לעצמו להרגיש (כשהוא, לפי הדימוי, יוצר- תופר במו ידיו "נעליים אדומות" עשויות קרעי בד שאסף) שהיא קבוצה חסרת רוחניות ברורה בהימצא ליד תרבויות אחרות סגורות בתוך עצמן, אשר מלאים בעצמן, מסופקים בחכמתן ואז אין כל תקשורת טבעית בין הלהט התרבותי השולט לבין חיי היצירה האישית של מסורת שאיבדה את מיקומה בעולם המתקדם " שדחפה את עצמה לגהנום ואף על פי כן הצליחה להיאחז איכשהו במלה, מחשבה, רעיון, עד שנמלטה מפני השד שלה דרך איזה סדק בזמן .."
(שם, עמ'198 ).

השתמשתי בדימוי השייך לאגדות ומיתוסים, אולם נוכל להתוודע כי חיי האדם וחיי הקבוצה הינו הך הם, אם ברצוננו להפיק נפש לקבוצה- שהיא לא תימלט לנו בדרכים עקומות של ביורוקרטיה, למשל , נצטרך לשמור באופק את תכליתה הגולמית – כאחות הגדולה של כל פרט בתוכה…

ירדנה נגעה בעורק העניין, נדמה לי כי מחקר בתחום התנהגות הקבוצות זקוק לסקירה משמעותית על בסיס המיתוסים והכתובים מתרבויות האיזור. ירדנה, ייתכן שתוכלי למצוא חומרים על חכמת העמים שיהיו למשקל נגד סקירות חטאיהם. כל ספר או סיפור שתוכלי לשייך אינטואיטיבית, רגשית, עובדתית, מילולית, רעיונית למאגר "הטיפול" שלעיל, כפי שניסיתי להגדיר, יכנס כמרכיב מהפזל שטרם נגלה לאיש…

אעזור בכל כוחי, בכל מה שאוכל.

חוב"ב מעיר על התפתחות המושג, שמפריד בין הגזעים, ובהפנמו לקיצוניים עצמם, פותר את הבעיה. הלוואי ונמצא סגנון מועיל, כדי לנפנף את הקצבות רחוק מן הליבה .

אתה כנראה צודק. יש כאן דוגמא יפה להבדל בין הנסיון לראות ולשפוט את המציאות בכללותה באופן אובייקטי, ובין הנסיון לראות את המציאות כיד הדמיון הטובה ולשפוט אותה כפי אוות הנפש… והשאלה שאני שואל את עצמי היא, איך בעצם מצליחים לתקשר עם מי שהמחשבה הראציונאלית אינה נר לרגליו ודמיונו מכתיב לו את המציאות על-פי קולות ומראות הלקוחים מעולמו הפנימי…

את עוצמת הדיסאוננס אתה יכול לראות אם תעקוב אחר השתלשלות התגובות לעיל:

כך, למשל, כאשר יצאתי נגד התפישה ה"כנענית", ונגד הגישה שמיצג ארז – אשר שתיהן שואפות לנתק את ה"עבריות/ישראליות" מהיהדות ומן העם היהודי – אני יצאתי למעשה להגנת נטלי. שהרי, אילו היתה מתקבלת הגישה הכנענית או זו של ארז, אזי נטלי, היהודיה שנולדה בחו"ל, לעולם לא הייתה מקבלת אשרת הגירה לישראל, וסביר שהייתה נשארת אחר-כבוד ברוסיה – להמשיך לחלום את החלומות ה"יהודיים" שלה, שלא היו מעניינים פה אף "עברי מתחדש"…

מאחר שנטלי אינה "עבריה" אלא יהודיה שבאה מהגולה, ומאחר שהיא עלתה לפה בהסתמך על חוק השבות – אשר מבוסס על הקשר בין המדינה ובין העם היהודי בשאר העולם – אזי כל אדם ראציונאלי היה מצפה שנטלי תבין שאני יוצא להגנתה, ושתתיצב לצידי ונגד עמדת ה"כנענים" ועמדתו של ארז…
ברם, באופן מפתיע, ולכאורה תוך הפגנת חוסר ראציונאליות מובהקת, נטלי התייצבה דווקא נגד עמדתי (כלומר, בעצם נגד עצמה) ודווקא בעד עמדתו של ארז (!!!)…

גם במקרה של הדיון שלי עם ירדנה לעיל, אתה יכול לראות את הקושי הזה:

ראשית, כאשר יצאתי נגד "הכנענים" יצאתי בעצם מתוך הנחה שירדנה תסכים איתי. שהרי, מי שמכיר את 'קדמה' ואת הטענות שהיו שם לירדנה ולאחרים נגד הציונות, יודע שאחת מההאשמות החמורות יותר שהועלו (ועדיין מועלות) שם, היא הטענה שהציונות אינה תופעה "יהודית טבעית" ואינה קשורה בכמיהה היהודית הוותיקה לשיבה לציון, אלא היא דווקא תנועה חסלנית שבאה להכחיד את היהדות וליצור במקום היהודי "אדם חדש" – "אירופוצנטרי" במהותו…
ומאחר ש"הכנענים" היו בעצם התגלמותו הפיזית, האולטימטיבית, של אותו "אדם חדש" – לא יהודי – שהזרם הציוני הזה יצר, אזי כל אדם ראציונאלי היה מצפה שירדנה תסכים עם ביקורתי. אך מסתבר שלא כך הדבר…

שנית, גם כאשר באתי לדון בעניין הקשר שלנו לעמים הקדומים במזרח התיכון ולמיתוסים שכתבו, הנחתי שירדנה תסכים איתי… ההנחה הייתה שהיא מבינה את הקשר (לחיוב ולשלילה) בין התרבויות הקדומות הללו ובין התרבות היהודית שצמחה מתוכן, ושהיא לכאורה חלק ממנה, ולכן היא מתעניינת בהן (כמוני)… והרי מי היה מעלה בדעתו שדווקא ירדנה – שמרבה לבקר את "הציונות האשכנזית-אירופוצנטרית" אשר פעלה לניתוק היהודים מהיהדות, ואשר טוענת כל הזמן נגד נקודת המבט ה"אירופוצנטרית" שלה – דווקא היא בעצם "מתקשרת" עם אותם מיתוסים מזרח-תיכוניים קדומים מתוך השראה של שתי תורות מודרניות שהומצאו במערב אירופה (היונגיאיסטית והאקו-פמיניסטית) – תורות אשר חותרות תחת המסגרות שהקימו הדתות המונוטאיסטיות ומסנגרות על מעין "שיבה לאלילות"…

מעבר לאמור לעיל, אתה גם יכול לראות את עוצמת הדיסאוננס והקושי בתקשורת לפי נוסח התגובות עצמן – כאשר כל קשר בין מה שאני כותב למה שהן משיבות לי הוא, ברוב המקרים, מקרי בהחלט (ויתכן בהחלט שגם להיפך)… ואולי מתוך איזו סטייה סאדיסטית קטנה שיש לי, אני רק סקרן הייתי לראות כיצד הן היו מתקשרות עם אוסמה בן-לאדן, למשל, וכיצד הן היו מסבירות לו שההתנחלות שלהן פה שואבת את הלגיטימציה שלה מתוך התחברות רוחנית עם המיתוסים הקדומים של האזור בתקופת הג'הליה (תקופת האלילות המושמצת באסלם) והתחברותן עם שפת הסמלים האוניברסאלית – על-פי קארל גוסטב יונג… 😉

בקיצור, 666, אם יש לך איזו הצעת יעול לשיפור התקשורת בין העולמות המתנגשים הללו, אני הראשון שקונה…

הביעה היא שמרוב חשיבות הידע הצמי המוגדר, לא רואים את היער.

הסטיות הפסיכולוגיות אינן במקומן כאשר מנוהל דיון בין השווים, שכן, מתברר, שההנחה המקדימה ברציונליות נוסח הצהד הפוגע, כי התפיסה מחולקת לשניים- ואלי הצליח לעלות על כך-, לרציונלית עובדתית, ולאי-רציונלית דמיונית.

ולכן, בגישה הזו אין לדרך המלך, ואפילו היצירתיות כובשת כל של תנ"ך לא עוזרת למי שמפרשו כבעל רק חצי מהיכולת התפיסתית!

אוכל להעיד על עצמי כי מחיי הארוכים הוכח לי לעצמי ולסובבים אותי כי בזכות שתי התפיסות יחד נותרתי בחיים,

אני לא פוחדת לדעת הכול, לסבול יחד עם מי שרוצה ובוחר לסבול עמי לימודים מעמיקים וניסיון ארוך טווח, אם ואחרי שבחנתי על ידי שתי הגישות הנידונות, ומסתמן לי שהעתיד לילדיי, תלוי באומץ שלי.

ובכן, אומר בביטחון: "התנהג יפה", למי שיודע כבר מה זה יפה, ולא לפני זה.

קטע משעשע מתוך ביקורת על מאמרים, שכתב שמעון בוזגלו, תחת הכותרת הנ"ל:

"רעה חולה קשה נפלה על העולם במחצית השנייה של המאה העשרים בדמות רבי-מבולבלים ומבלבלים, ארכי-חלקלקי-לשון שהתרבו להם בצרפת, ונקראים משום-מה פילו-סופים. לקן, פוקו, דלז ודרידה הם אחדים מהם. אם יש משהו או לא בדעותיהם, זה דבר אחד, אבל העובדה שדעות אלה מנוסחות בעמימות חסרת כל אחריות, ועוד בטענה שהיא מכוונת ומשרתת את המטרה – טוב, כאן זה כבר רוע-לב. אילו סגנונם האיום היה נעול בכתביהם, אבל מתברר שהם הקימו דור שלם של אבודי לשון, ערב רב של הגיגנים המתיזים פירוטכניקה מילולית כאילו הם מפליגים ב"קווין מרי" ולא בגיגית צרה.
אגב, לטיפוח המלל הזה בישראל אחראיות ההוצאות "בבל" ובייחוד "רסלינג". ובכן, כמעט כל כותבי המאמרים בספרנו מוכים בצרפתיות הנ"ל. נדיר מאוד למצוא פסקה שצלילותה מענגת; משפטים המנוסחים בבהירות ובשום-טעם הם בבחינת מטבע בן שלושה שקלים. הנה שתי דוגמאות מני רבות לשפה הזאת: "המטפורה הדורית נעשתה זמינה כדי לספר תודעה מזרחית. היא מותנית, פרדוקסלית, בקבלה מושגית של הדבר שכנגדו במובנים רבים מבקשת תודעה זו לצאת" (עמוד 12), או "אין לבלבל בין תפיסת היחסותיות שאני מציעה לבין רלטיביזם תרבותי. על-אף שתפיסת היחסותיות נעוצה בסטרוקטורליזם ובפוסט-סטרוקטורליזם, השתמשתי במונח גם במובן טרנס-לשוני, דיאלוגי והיסטורי." (עמוד 81). אה, ברטרנד ראסל, אייך?"

http://readingmachine.co.il/home/articles/1111490370

אז איפה היינו???… 😉

כה אמר טוסבראהינדי הקדוש " מה שסתום מבולבל ומעורבב – נשגב!"
והפרשנות ה'פוסטית' בת זמננו מוסיפה ואם זה בצרפתית – על אחת כמה וכמה..
פארשטעייסט?

בשביל זה מוכר חוב"ב סיכות ואתה מוזמן לקחת מלוא חופניים.תמצא אותו בבאסטה מימין.

לא הבנתי מה זה קשור אלי ולדיון שלנו שחשבתי שנגמר כבר מזמן. מה אתה רוצה ממני עכשיו?… אתה כל כך נלהב לכתוב עוד ועוד (ועוד) את דעותיך, שאתה מוביל לדברים אשר אינם קשורים ישירות לדיון המקורי, אשר בו הכל כבר נאמר (מבחינתי לפחות). למרות שבתכלס, ברור לי שתוכל עכשיו להרצות לי איך זה כן קשור והסטוריה והווה ושאר ירקות.

ואגב, מה זה כל הפוליטיקה הזאת פתאום?
אתר "המחבלים" מחסום??, חוצפתם של "הערבים"?? איזה הכללות, וואו! הפתעת אותי עכשיו לגמרי – זה נשמע יותר כמו ציטוט של ילד מתלהב מהפורום של 'רוטר'…

ותאמין לי שאני רחוק מאוד מלהיות יפה נפש. אני אוהב להתנדב למילואים ותמיד אלך להילחם בכל מי שיאיים להשמיד את התרבות שלי. ההבדל היחיד ביננו הוא שלא תהייה לי בעייה להילחם גם נגד היהודים אם יאיימו עליה (למזלי, רובם מעדיפים להכחיש שהזהות העברית אפילו קיימת).

אני מבין שאני עושה טעות עכשיו, כי מה שכתבתי עכשיו, ובמיוחד המשפט האחרון, ידליק אותך לכתוב לי עכשיו איזה משהו ארוך ומשכנע 🙂 אבל באמת שאינני רוצה להיגרר שוב לויכוחים הארוכים והבלתי נגמרים האלו (בחייך, עד שהצלחתי להשתיק את חוב"ב – עכשיו הוא שוב פעם יבלבל לי את המוח 🙂
את כל מה שהיה לי להגיד כבר כתבתי בתגובותי הקודמות (כולל העובדה שכנעני ועברי זה ממש לא אותו הדבר).

בכל מקרה, קבל בבקשה את זכותו של האחר לדעה שונה משלך. אל תהייה מסיונר… מצטער על ההתקפה האגרסיבית מעט – פשוט הייתי שמח אם היית מסכים לסיים כבר את הדיון הזה בלי לנסות ולהמשיך להוכיח את צדקת דרכך וכמה שהאחר טועה. זה, בסדר, ידידי, כבר ניצחת. הרי רוב העם אתך, היהודי, וממש לא איתי, העברי, נכון? אז די (בבקשה).

כה אמר טוסבראהינדי הקדוש: "מי שמתעלם מההיסטוריה, ההיסטוריה כופה עליו לחזור עליה שוב ושוב…"

בכל עת מבחר מסיכותי לרשותך.אצלי, בבאסטה מימין.

הופיע הפרופסור זנד והציג את ספרו ,איך ומתי הומצא העם היהודי"
לפי כדור הבדולח שלי הסקנדלים בפתח. גם כאן

השם "ישראל" ככינוי המגדיר "קבוצת אנשים/עם/שבט/ים" מופיע לראשונה בהיסטוריה לפני 3210 שנים בערך, בטקסט שנכתב על גבי מצבת ניצחון של מלך מצרי בשם 'מרנפתח' – אשר טוען כי השמיד קבוצה זו… 😉

בשלב מעט מאוחר יותר (לפני 2800-2400 שנה בערך) פרסמו סופרי העם היהודי את הגרסה/גרסאות שלהם לשאלת מוצאו של העם הזה – שחלקה/ן אגדתי וחלקה/ן לא…

מי שרוצה לדעת מתי ואיך הומצא העם היהודי, אך מתקשה לקרוא את שפת התנ"ך, יכול לקרוא את שני הספרים המצויינים שכתב בנושא זה ההיסטוריון היהודי יוסף בן מתיתיהו (יוספוס פלביוס) כבר לפני אלפיים שנה: "קדמוניות היהודים" וכן "נגד אפיון"…

מי שיקרא את הספרים הללו לא יוכל שלא להתגלגל מצחוק למקרא האירוניה ההיסטורית (נשמע מוכר?). שני הספרים הללו באים להתמודד, כבר לפני אלפיים שנה, עם אותו סוג של האשמות שמעלה פופ' זנד כיום:
"העם היהודי זו המצאה חדשה", "היהודים הם מצרים מצורעים שהתגירו" וכיו"ב בעלו דברים שבאים לפגוע במורשת היהודית – כאז כן היום:

http://www.text.org.il/index.php?book=0804022

מסתבר שלא רק העם היהודי אינו "המצאה חדשה" אלא גם לפרופ' זנד ושות' היו אבות רוחניים כבר לפני אלפיים שנה… את הדמגוגיה שלו (שנראית כממחזרת את הדמגוגיה המוכרת מבית המדרש הפלסטיני ושות') אולי אשאיל בהזדמנות מספרית האוניברסיטה – בבחינת "דע את האויב" – בחיים לא אשלם גרוש למי שמנסה להתפרנס מפרובוקציות על חשבון בני העם היהודי הקדום… ואני מציע לכל בני עמי לעשות כמוני – שנאמר בתפילה על ידי דוד מלכנו:

"ומי כעמך כישראל, גוי אחד בארץ, אשר הלכו-אלוהים לפדות-לו לעם ולשום לו שם, ולעשות לכם הגדולה ונוראות לארצך, מפני עמך אשר פדית לך ממצריים, גויים ואלוהיו. ותכונן לך את-עמך ישראל לך, לעם-עד-עולם; ואתה יהוה, היית להם לאלוהים." (שמואל ב' פרק ז' פסוקים 23-24)

ואידך זיל גמור

אני כמובן נין ונצר למתגיירים [בן לגרי-צדק] כוזריים…
שושלת היוחסין שלי איננה מגיע לצערי לצאצאי היהודים -הערביים, שידידנו המשותף הבדחן-תורן מוני נמנה עליהם

בקליטת של כל אלה שיהודים בעיני עצמם ובעיני זולתם הם, בארצנו. בשטחיה ההיסטוריים. ננוחם וניוושע
צירפתי את ספרו של זנד לזה של בורג בערימת הספרים שלא אקנה.

תופיע באתר זה בהמשך .
ונציי שגם אני שוקל לערוך " "ערב מסופוטמי " בעקבות הספר .

בזמנו נערכה בחנות הזאת ביוזמתן של בעלות
החנות ערב עימי ועם ידידי האמן יובל כספי על הבלש דוד תדהר
שבעלות החנות הוציאו חחדש חוברת שהוציא על שכונת נוה צדק .
ראי
בלש פרטי ובונה חופשי
http://notes.co.il/eshed/25263.asp

ש.שפרה פירסמה לאחרונה ספר על התרבות המסופוטומית "בשם "המילים בכישוף והכישוף שבמילים "

מאמר סקירה על הספר ועל ש.שפרה והתרבותה מסופוטמית
ראו
השמרית האחרונה
http://www.notes.co.il/eshed/45335.asp