המסכות של אילנה יופה

המשוררת היא מיסטית , לא קשורה לפיזיקה של היקום.
היא עוסקת בדברים של מעבר, בדמיון ובפנטסטי.
חבל שלא הבנת את זה!

לא הבין דבר [אבל את כל המילים ךכשעצמם דווקא כן].
ועל כן פנה לנביא מנישאפור לשאול בעצתו,וכך נענה:
"נפשי את לפתרון חידה זו לא תגיעי
לחקר פלפולים,עמקו פה, לא תגיעי"
ולא הסתפק האיש בדברים העתיקים הללו ופנה לחדשים יותר :
"יקירתי ולו אין שחר לדבריך
הלא בצמאון אני אותם גומעת.
וותעצב האיש שבא לקרא – וילך לחפש את האיש שבא לצחוק.כי אןלי ממנו תבוא הישועה לו..

כל אירופה ב9 ימים ואחה"צ חופשי, אז בכל אופן הוא נורא התרשם מהמסיכות שראה בונציה וקנה מהם כמויות, ומאז בעצם הוא לא מסיר מסיכה מפניו.
ובסוד, אפילו לישון הוא הולך עם מסיכה – כי מי יודע את מי הוא יפגוש בחלומו?
בכל אופן המסיכה האהובה עליו היא זו עם עין אחת צוחקת והעין האחרת דומעת..
בזמן האחרון רבו הדמעות – כי הוא קורא תגובות

כל אירופה ב9 ימים ואחה"צ חופשי??????? אז בכל אופן הוא נורא (?) התרשם מהמסיכות שראה בונציה וקנה מהם(ן) כמויות, ומאז בעצם הוא לא מסיר מסיכה מפניו.
ובסוד, אפילו לישון הוא הולך עם מסיכה – כי מי יודע את מי הוא יפגוש בחלומו?
בכל אופן המסיכה האהובה עליו היא זו עם עין אחת צוחקת והעין האחרת דומעת
(כמה בנאלי(…
בזמן האחרון רבו הדמעות – כי הוא קורא תגובות
(חבל שהוא לא קורא את התגובה שלו(
חחחחחחחחחחחחחחחה

מקווה שהמשוררת תמצא כוחות להתחיל מחדש, ורק תקח בחשבון את ההערות המקצועיות, בייחוד כשל רוי. הרי האמת השירית לא קשורה לדעה סוביקטיבית של אף גורם, היא יצירה! כל עוד היא נוצרת ככזו ולכן נקלטת על ידי חושינו כהארמוניה נצחית, כסדר לחיישני נפשנו…

ומזה חליפת המחמאות בין רוי לנטלי?
עוד יצירה פיוטית קוסמית עם הרמוניה נצחית וחיישנים?כזו שמכל המקומות בחרה ללבלב באתר הזה?

טוסבראהינדי הקדוש הורה שכל מה שתלוי במוזיאון – זו אמנות, .
אז מותר עכשיו לתלות ליד קורבה [מקור העולם] את הטבח, המנקה והגנן שלי ?
חובכ"ב לוחש על אוזני מאותם כתבים לא-עתיקים את המשך הסורה:
" "כל מי שהוציאו עליו קטלוג ינון לנצח כאמן"
אז אם נכתוב על הטבחית ונצלם תבשיליה, על הגנן ונצלם פופאיו ועל המנקה ונצלם יכוזי האבק נעמידם בדרגת יציריתיות כמו למשל יסנין?
[וזה מזכיר לי -טלפנו מחנות הספרים לקחת את יסנין בהוצאת כרמל שמחכה לי על במדף…]

הביקורת, קשה – ליצור, אף שזוהי אמרה בנאלית, אעדיף להזכירה. כמו כן, אטיל ספק בכל הקיצוניים כמוני, אבקש להיות אוביקטיבית.
אכן ניתן ליצור מכל דבר ורק זו הצרה, שכאשר נתקלים בשיר שלא "מדליק אותנו", מאבדים את הרצון לנסות, הרי טעם הקורא נבנה על ידי היתקלותו ביצירות, ואילו כל הכירות כושלת בתקופת הדלות שלנו שווה לאסון טבע, גם אם הוא מדומה בעיני רבים.

לאיש שבא לצחוק היה הפעם שדה מוקשים מוכן ומזומן, ואף הוא דומני, טרח להיכנס לקריאה ולהתבטא ביצירתיות האופינית לו, אך בלי לפסול באכזריות את היוצרת.
מקווה שבזכות יקום הסובלנות של אלי, נצליח לתמוך בכל שביב של כישרון, זו הדרך האמתית של כל ביקורת…
יסנין שלי, אגב, נשמע מפתה להפליא במקור…

מעולם אינו צוחק לגופו של אדם או יוצר כי אם רק על היצירה המוגשת לו לטעימה. ואם פרי היצירה טפל או גרוע מזה, הוא מביע מחאתו ברב צחוקו.
באיש שבא לצחוק לעולם אינו אכזר ואינו פוגע בזולתו – זולת אם הזולתו הוא האידיוט שניסה להשתמש בשמו.
מה שכן צחוקו בוקע מבעד למסכותיו הרבות כאשר הוא נתקל בנפיחות לשונית, ברברבנות רעיונית, באפטרופסות לא ברורה.
האיש שבא לצחוק למד מחבריו לקרא בספרים הקדושים של המשוררים הגדולים, והם לו מד האיכות לכל מקפץ ועטו בידו.
ובהמלצת האיש שבא לקרא – גם באיש שבא לצחוק יקרא את יסנין בשבת הקרובה

למה שהאיש שבא לצחוק לא יאחוז בעט שירבוטיו הלשוניים ויפיץ תורתו הלשונית האנינה והטובה ברבים רבים בארץ שלא ידעו את שמו זולת שמו הנישא והמתנשא והיהיר ששונא את השנוא עליו והבז לכל מה שהוא הוא, יפה יעשה איש זה אם יפסיק להשתמש בניקו המשתלח בכדי לזרוע הרס, ריב ומדון ובמקום להשתמש בעט שירבוטיו יפה יעשה אם יתבטא ביתר בהירות שהרי נושא הוא לצחוק ולשנינה בקרב קוראיו הלא אוהבים.