מאתיופיה ועד לכפר בתיה

במסגרת אתר האגודה הישראלית לידידות עם יהודי אתיופיה  יש לי שני מדורים קבועים .אחד מהם הוא סיפור קומיקס בהמשכים על המלכה יהודית מהמאה התשיעית לספירה .
השני הוא מדור בשם "הכה את המומחה " שבו אני עונה לשאלות של קוראים ומתעניינים על תולדות יהודי אתיופיה ותרבותם.
התשובות לשאלות אלו יועלו גם כאן
והנה שאלה שהוצגה למדור : .

הדס שואלת : האם, לידיעתך, נכתב חומר על עליית נוער אתיופי בשנות השישים?
נוער זה התחנך בכפר בתיה, במגמה לחזור לאתיופיה ולהכין את היהודים לקראת עלייה.
מי היה היוזם של הסיפור?
מהיכן באתיופיה הגיעו אותם בני נוער? כמה מאותם סטודנטים אכן חזרו לאתיופיה?
תשובה

הדס היקרה יש רק מעט מאוד חומר על נושא ספציפי זה. מעט על עליית בני נוער זאת נכתב בספר החדש "המסע "  של גדי בן עזר ויש איזכורים לעיתים סותרים במקורות אחרים .
והמידע על פרשיה זאת הוא כלדקלמן
כאשר נבחר הנשיא השני של מדינת ישראל יצחק בן צבי שהיה לו עניין רב קהילות נידחות שונות של בני ישראל ברחבי העולם התחזק העניין בישראל ביהודי אתיופיה .
יצחק בן צבי בשיתוף עם גורמי פנים וקיסרות אתיופיה ובראש ובראשונה בעזרת המנהיג היהודי האתיופי יונה בוגלה, היגיעו להסכמה בדבר הבאת קבוצה של נערים ונערות שילמדו את השפה העברית ואת המנהגים בישראל ,ולאחר מכן יחזרו לעדתם וילמדו את אחיהם .  המטרה הסופית הייתה להכין את הקהילה לעלייה
ב-1954 הקימה הסוכנות היהודית מסגרת הכשרה למורים באסמרה באתיופיה,בבית ספר זה רוכזו 57 צעירים אתיופיים ( כולל קייסים  הכוהנים  ) מאיזורים שונים ולמדו שם עברית ,דיני ישראל ולימודים כלליים. .
במקביל במסגרת תוכנית זאת עלו שתי קבוצות של נערים ונערות מאתיופיה . על פי גירסה אחת המדובר היה בשני גלים .הראשון ב1954 והשני ב1956.על פי גרסה השנייה שתי הקבוצות הובאו ב-1955 . על פי גרסה שלישית קבוצה אחת הועלתה ב1954 וקבוצה שנייה ב1957.

למעשה  המדובר היה בשתי קבוצות  שהיגיעו ב1955 וב1956   האחת  של 12 נערים  ונערות היגיעה בינואר 1955

והשניה של 15 בני נוער היגיעה באוקטובר , 1956

סך הכל המדובר היה ב27 צעירים .
שתי קבוצות אלו היגיעו לכפר החקלאי כפר בתיה,מוסד של עליית הנוער שם למדו שפה חקלאית בת זמננו .
במקביל הקימה הסוכנות עשרים ושבעה בתי ספר בכפרים יהודיים באתיופיה .
בתום תקופת הלימודים נדרשו לחזור לאתיופיה .אחדים חזרו ומילאו את המצופה מהם שם  ללמד  עיברית ושיטות חקלאיות חדשות באתיופיה ,  ושבו ועלו שוב בגל העלייה שנים מאוחר יותר .
אחרים נשארו כאן ונקלטו בישראל .

אבל בסופו של דבר ניסיון יפה זה כשל מסיבות שככל הנראה יש לכתוב עליהם ספר שלם שעוד לא נכתב.  באופן כללי בשנת 1957 שונתה מדיניות הסוכנות היהודית ובית האולפנה למורים באסמרה נסגר. ובשנת 1958 נסגרו כל בתי הספר שהוקמו באתיופיה פרט למוסד המרכזי באמבובר.

המורים שעבדו באותם בתיה ספר לא עודכנו לגבי כוונותיה העתידיות של הסוכנות .הם נותרו קשורים אליה רגשית ( אידיאולוגית ורגשית ) אך לא קיבלו משכורות ומצבם הלך והחמיר .לא היה ברור להם עם עליהם לחפש עבודה אחרת .
הסיבה הרשמית לסגירה הייתה מחסור בכספים.

אולם נראה שצמצום הפעילויות כמעט לאפס נבע מכך שהעמדה בציבור הישראלי באותה התקופה לגבי הבאת יהודי אתיופיה לא הייתה ברורה וחד משמעית והיו ויכוחים קשים בשאלה האם יהודי אתיופיה הם אכן יהודים על פי ההלכה .
ויכוחים אלו התבטאו בצורות שונות :
וכך באותה התקופה ב-1958 פורסם סיפור במגזין הארץ שלנו של האמן דני פלנט מלב אפריקה ועד שארם עד שייך "  על מסעו הארוך של צעיר יהודי מאתיופיה לשאראם א שייך בזמן מבצע סיני סיפור שביטא את העלייה שהתקיימה אותו זמן מאתיופיה והיציג את האתיופים כדמויות הרואיות .
.אך באותו הזמן הושמעו גם קולות מתנגדים.

וזה הביא לבסוף  לצערנו לסגירת המבצע לעזרה ליהודי אתיופיה למשך שנים רבות.

ראו עוד על הפרשה:

על יונה בוגלה ממנהיגי יהדות אתיופיה בתקופה זאת

וגם על יונה בוגלה " הרצל"  של האתיופים

 יהודי אתיופיה ואנחנו