השנה מלאו 300 שנה להולדתו של משה חיים לוצטו "הרמח"ל " מגדולי החכמים והמקובלים של עם ישראל בכל הדורות ,ומי שרבים רואים בו את האב המייסד של הספרות העברית החדשה. תיאטרון "תאיר " מעלה על הרמח"ל בימים אלו הצגה חדשה ומעניינת בשם אהבת עולם".להלן ביקורת מעמיקה ומקיפה של חוקר הפילוסופיה היהודית ירון ליבוביץ' על ההצגה.כתבה נוספת על הרמח"ל ועל ההצגה לרגל חגיגות ה300 להולדתו באתר זה היא "מקובל מכשף משיח ומשורר . |
המשיח מפדובה :
אהבת עולם – מחזה בעקבות רבי משה חיים לוצאטו
מאת ירון ליבוביץ
"אהבת עולם " המועלה על ידי תיאטרון "תאיר", הוא הצגה יוצאת דופן המנסה לשלב בין סיפור חייו הסוער של ר' משה חיים לוצאטו (1707 – 1747) (להלן: רמח"ל), מקובל בעל – מוסר ומשורר, לבין מחזה שכתב בצעירותו בשם "מגדל עוז". אגב, המחזה שנכתב בסגנון הדראמה הפסטוראלית האיטלקית מאותה התקופה, לא הועלה מעולם על קרשי הבמה, עד כמה שידיעתי מגעת, ובניסיון תיאטרוני מחזה זה מועלה לראשונה בהפקה בימתית.
המחזה
ההצגה מורכבת משני חלקים, חלק אחד נסב סביב פרשה אחת מחייו של הרמח"ל, המתגלה לנו דרך אוסף מכתבים אישיים שלו, שהתגלה באורח מסתורי. המכתבים שמובאים במחזה מתרכזים במיוחד ברדיפת הרמח"ל על ידי רבני דורו עקב חשד ביומרות משיחיות. כתוצאה מלימודיו בקבלה הוכרה גדולתו על ידי כמה חכמים צעירים וכך התלקטה סביבו חבורה ללימודים משותפים לקבלה. החבורה לבשה במשך הזמן צביון של חבורת סתר קבלית בגוון משיחי. מכתב של אחד מבני החבורה שבו תיאר את דרך הלימוד שנהגו בחבורה, הגיע לידיו של ר' משה חגיז, שראה במכתב הזה עדות לפעילות משיחית האפיינית לחבורות שבתאיות, ופנה לרבני וונציה כשהוא מעמיד אותם על הסכנה, לדעתו, ליהדות איטליה. התפתחה מחלוקת חריפה ובלחץ הרדיפות הסכים הרמח"ל לגנוז את כתביו הקבליים ולא לכתוב ולהורות קבלה כל עוד הוא בחו"ל. בסופו של דבר הכתבים האלה נשרפו ונגנזו. מכתבים מתוך תכתובת ענפה זאת בין הרבנים ובין רמח"ל, נקראים בצורה אמנותית על ידי ארבעת השחקנים, כל אחד בתורו. חלק זה נשזר בתוך ההצגה עם קטעים מהמחזה "מגדל עוז" שהרמח"ל כתב בצעירותו, שרבים רואים בו משל קבלי.
במחזה משמש האושר והצער של האהבה נושא מרכזי לעלילה, שתוך כדי הסיפור אנו מגלים את הגיבור הראשי, שלום, האוהב את שלומית, כאישיות מוסרית נרדפת, שצדקתה תתגלה ברבים בסוף המחזה. המחזה "מגדל עוז", כאמור, נכתב במסורת הדראמות הפסטוראליות האיטלקיות של אותה תקופה. יצירה כזאת עוסקת בדרך כלל בחיי כפר בתום פשטות הליכות, כשהיא מעמידה את חיי הרועים כניגוד לחיי העיר המושחתים והסוערים. סיפור העלילה המלא משופע במשתתפים, ביניהם גם זוגות נוספים המסבכים את העלילה, באמצעות תככים ואינטריגות שהאוהבים צריכים להתמודד איתם כדי להגיע בסופו של דבר למימוש אהבתם.
ההצגה
העלילה הנפתלת הזאת מובאת באופן מבריק על ידי ארבעת השחקנים בהצגה, כשכל אחד מהם מגלם כמה דמויות שהוא מחליף ביניהם במהלך ההצגה. ארבעת השחקנים הם גברים ומן הסתם הם משחקים גם את תפקידי הנשים.
זה אולי נראה מוזר לקהל שמורגל בהצגות מודרניות שבהן משחקים גברים ונשים ביחד, אולם אין זה מפריע לאופי הקומפקטי והדחוס משהוא שבו בחר הבמאי וכותב ההצגה להביא את הקטעים ממחזהו של רמח"ל, כשהם כרוכים בקריאת התכתובת, ולזה נחזור מאוחר יותר.
האופי הקומפקטי של ההצגה מתבטא גם בבחינה וויזואלית. ההצגה נטולת תפאורה, העזרים התיאטרליים הם מצומצמים. כמה כיסאות דוכן וארגז. השחקנים לבושים לבן לכל אורך ההצגה. לי הייתה ההרגשה שההצגה הפשטה מכל סממן נוסף והובאה בפנינו בצורה הכי ראשונית והכי בסיסית האפשרית. זה הזכיר לי במקצת תיאטרון נו, רק שבתיאטרון נו יש גם מסיכות.
הצורה הספרטנית שבה הוצגה ההצגה היא אחת הזכויות של הבמאי, ואני חושב שזאת הייתה בחירה נכונה, בהתחשב בעובדה שמחזה קשה לאוזן הישראלית, שהעברית בו היא עברית גבוהה. לי הפריע שבהצגה הובאה התכתובת בין הרמח"ל לרודפיו, כשהיא מעורבת בתוך סצינות מהמחזה של הרמח"ל.
הכוונה הייתה לעשות הקבלה בין הדמויות במחזה במיוחד שלום, לבין הרמח"ל, שכמו שלום מוסריותו עומדת במבחן קשה. ההקבלה הזאת הייתה מאולצת בהתחשב בעובדה שמחזהו של הרמח"ל מסתיים בסוף טוב, בעוד שהרמח"ל מת במגפה לפני שהוא הספיק לחדש את יצירתו הקבלית.
את ההרגשה הספרטנית שהשרתה ההצגה ניסו בעלי ההפקה לרכך על ידי משחק מוגזם לעתים במחוות של השחקנים כמו בסצינת הכלב. ובמשך המחזה היו איתורים מוזיקליים מוקלטים על ידי זמרת שגם הלחינה את המוזיקה, ויקטוריה חנה.
ההצגה המרתקת והקשה הזאת היא ניסיון מבורך להביא לציבור הרחב את סיפורה של דמות מעניינת בתרבות היהודית, ביחד עם קטעים מיצירתה. עם זאת הניסיון להשאיר את שפת המחזה של הרמח"ל כמות שהיא וזאת תוך דחיסת העלילה המפותלת המקורית של המחזה, הקשתה על הקהל לדעתי להתחבר להצגה. לסיכום, ההצגה היא מאתגרת לא פשוטה כלל ועיקר, וכדאי לראות אותה אחרי הכנה נאותה כדי להתמודד עם השפה והנושאים של ההצגה.
קישורים רלבנטיים
מקובל מכשף משיח ומשורר :הרמח"ל בתרבות העברית
2 תגובות על “המשיח מפדובה- סקירה על המחזה "אהבת עולם" על הרמח"ל מאת ירון ליבוביץ'”
הקסם נקלט, גם אם רק חוויתי-מודעותי, יפה השימוש בקרש תיאטרלי לפתיחה ולסגירת המעגל…
הייתי מוסיפה מדגם מהשפה המקורית, יבש בפה ממידע מעובד
[…] […]