web analytics
קטגוריות
היסטוריה חלופית

מלך ספרי הכשפים: ביקורת על ספר הפנטזיה ,"ג'ונתן סטריינג' ומר נורל " מאת סוזאן קלארק,

ביקורת על ספר הפנטזיה הגדול ביותר שהופיע בשנים האחרונות ,"ג'ונתן סטריינג' ומר נורל .  מאת סוזאן קלארק, בתרגום ורד טוכטרמן, הוצאת ינשוף, 2007 ספר שמתאר את ההיסטוריה החלופית של הכישוף בבריטניה של ראשית המאה ה-19

ספר פנטזיה נדיר

מזה שנים אני מוצא שחלק גדול ספרי הפנטזיה שמתגלגלים לידי אינם מדברים אלי כלל. משום-מה ספרי פנטזיה שמתרחשים בעולמות אחרים נוסח אלו של טולקין ורוברט ג'ורדן, מעוררים בי הסתייגות, אולי בגלל היותי נמנה עם אלה שאינם מחבבים עולמות בהם הכישוף עובד, ותרבויותיהן שונות מכל אלה שאנו מכירים בעולם שלנו, גם במקרים בהם נמצא דמיון כלשהו לימי הביניים או תקופה אחרת בתולדות העולם .

לעומת זאת יש בי אהדה רבה יותר לספרי פנטזיה המתרחשים בתקופות היסטוריות אחרות בהיסטוריה המוכרת בעולמנו. אבל גם כשכבר מדובר בכאלה, אני מוצא עצמי מתקשה לומר שבעת האחרונה קראתי ספרים שהרשימו אותי באופן מיוחד כמו שהתרשמתי למשל בעבר מספרי הפנטזיה של פול אנדרסון וספראג דה קאמפ.

אבל עכשיו נמצא הספר סופסוף הספר שהצליח לעורר בי מחדש עניין של ממש בתחום שהזכרתי. עדיין יש ספרי פנטזיה שהם מעניקים קריאה מענגת לחובבי לחימה או פוליטיקה, או הומור או סקס ורומנטיקה. אלא שמעטים עוד יותר הם הספרים המסוגלים לגרום הנאה לביבליופילים שכמוני, זן של אנשים שמתעניינים בספרים נדירים ושכוחים שנעלמו בערפילי הזמן, או כאלה שמתברר כי מעולם לא התקיימו למרות כל מיני שמועות מתעופפות בדבר קיומם. החיפושים אחרי כאלה מעלה לעתים חרס. ובכל זאת יצא לא מכבר בעברית ספר כזה שהוא פרס לביבליופיל האולטימטיבי, ואולי בכך קסמו המיוחד.

הספר בן שני הכרכים שמונה כ-900 עמודים, "ג'ונתן סטריינג' ומר נורל" מאת סוזאנה קלארק, הוא ספר כזה שניתן לומר עליו שהוא יוצא דופן מכל בחינה.

ספר זה הפך לרב מכר ענק חסר תקדים בתחום ספרי הפנטזיה מאז הארי פוטר. יתרה מזו, כאשר זוכרים שמדובר בספר ראשון של סופרת שהייתה בלתי ידועה עד כה (הוא נעזר במסע מכירות משומן היטב , אבל מסעי מכירות ענקיים כאלו חייבים שיהיה משהו אמיתי בבסיס כדי ליחצן אותו), הרי לגבי ספר ראשון הוא היה להצלחה מדהימה, ואולי אף חסרת תקדים לא רק מבחינה מסחרית אלא ובעיקר גם מבחינת הביקורת.
זמן קצר לאחר הופעתו הספר כבר נחשב בעיני רבים וטובים ליצירת המופת של ספרות הפנטזיה בשנים האחרונות ( כן, במידה רבה יותר מהארי פוטר ושות' ). הוא זכה בפרס הוגו, וניל גיימן, סופר שבהחלט מבין יותר מדבר אחד או שניים בנושאי פנטזיה, הצהיר עליו כספר הפנטזיה הטוב ביותר בשבעים השנים האחרונות ( דהיינו מאז "ההוביט " של טולקין שהופיע כ-70 שנה לפני פרסומו של ספרה של קלארק!).

סוזנה קלארק.

המחברת שקדה על כתיבתו במשך עשר שנים וביצעה מחקר עצום ומקיף על התקופה המתוארת בו, ותוצאות עבודת התשתית הזאת ניכרים היטב בספר.

הספר כתוב בסגנון רומן מהמאה ה-19 של ג'ין אוסטין או של בולבר לייטון, ועוסק באנגליה חלופית של ראשית המאה ה-19, עונת ימי המלחמה עם נפוליאון והעידן הרומנטי של המשורר ג'ורג' ביירון (1824-1788). זוהי אנגליה שבהדרגה מתברר לנו שבעברה הרחוק הייתה ארץ שבה הכישוף היה בשיאו, בעל השפעה על חיי היומיום. אך השימוש בו נפסק לחלוטין מאז המאה ה-17, והוא ממשיך להיות מוזכר ר בדיונים היסטוריים יבשים של מומחים תיאורטיים לנושא.

באנגליה של ראשית המאה ה19 כל מי שקשור בתחום הכישוף הם או מאחזי עיניים מקצועיים או בעצם היסטוריונים של הכישוף , שחוקרים את העבר אך אינם יכולים – וגם לא מנסים באמת – לבצע מעשי כישוף משלהם ככל הנראה בגלל "טאבו" חברתי שהחל להתקיים מאז המאה ה-16. אבל הודות לפעילות של שני אנשים נחושים שמשחזרים ויוצרים מחדש את מסכת הכישוף, הוא מאיים לחזור ולמעשה לגרום ל"מהפכה כישופית" באנגליה, המקבילה ל"מהפכה התעשייתית" שהתרחשה באותה התקופה במציאות המוכרת לנו. אלא שהמהפכה הכישופית אינה יוצרת תופעה חדשה. היא משחזרת ומקימה לתחייה תופעה עתיקה שהייתה אך התפוגגה.

בהדרגה מסתבר שבמאה ה12 ( וביתר דיוק בשנת 1110) השתלט על אנגליה מכשף מסתורי ששמו האמיתי לא נודע, אף כי הוא מכונה בספר בשמות רבים כמו ג‘ון אסקגלס, "המלך העורב", ושמות אחרים. הסיבה להיעלמותו של שמו המקורי אינה ידועה וכנראה מושפעת ממצב כישופי ברור: מי שיודע את שמו האמיתי של אדם או ישות מסויימת הוא קונה בכך שליטה מוחלטת בו. "המלך העורב" הנ"ל שלט בצפון אנגליה בממלכה נפרדת מבירתו ניקואסל במשך מאות שנים. אך יום אחד נעלם מסיבה מיסתורית. הקורא יכול רק לנחש שהוא עדיין קיים לוט בפינה נעלמה, ומן הסתם קלארק עוד תעסוק בכך בעתיד.

במהלך התפתחות העלילה מתברר כי "המלך העורב" הנ"ל היה במקורו בן כלאיים שמחציתו בן אנוש ומחציתו משתייכת לגזע שונה, "בני הפיות", שקיים בעולם המקביל אך הוא קשור באנגליה יותר מבשאר חלקי העולם (אין הקורא לומד שלארצות אחרות, למשל צרפת של נפוליאון, היו אי פעם קשרים עם גזע זה). כך או אחרת מסתבר כי "בני הפיות" מקיימים מערכת קשרים הדוקים במיוחד עם אלה מבני ממלכת "המלך העורב" שלהם עניין מיוחד בעולם הכישוף.

גזע זה אינו בהכרח מרושע, ונכון יהיה לאפיינו כשונה מבני האדם ופרימיטיבי מהם בתחומים שונים (אם כי אנשיו מאריכי חיים הרבה יותר מבני האדם). רק בתחום חשוב אחד הוא עולה על בני האדם, ביכולות הכישוף המופלגות שלו.

כמו הכישוף עצמו גם גזע זה כמעט ונעלם מעולמם של האנגלים במרוצת מאות בשנים, או ליתר-דיוק מאז ימי המלכים הנרי השמיני ואליזבת בראשית המאה ה-17 (שהם כנראה לא במקרה נחשבים ימי ראשית המהפכה המדעית שביחד עם המהפכה הפרוטסטנטית הפוריטנית תרמה תרומה נכבדה להתנערות מהכישוף. דומה שקלארק רומזת שהיעלמות הכישוף קשורה גם בירידת השפעתה של הקתוליות באנגליה.
כעת כשגובר מחדש העניין בכישוף מתהדקים הקשרים עם בני גזע זה שנציגיו נחשפים כיצורים מוזרים ומסוכנים למדי, אך לא יותר מבני האדם.

היריבים – ג'ונתן סטריינג' וגילברט נורל


אחד הנושאים המרכזיים בספר הוא המאבק בין העוסקים בכישוף "מעשי " שכולל לא רק שחזור של לחשים ישנים אלא גם יצירת לחשים וכוחות חדשים ובלתי ידועים עד כה, המשמשים את העוסקים בקריאה ובמחקר ספרים שעניינם כישוף כספרי היסטוריה וספרים עיוניים אחרים (זהו נושא שאני כחובב ספרי כישוף עיוניים והיסטוריים מעין אלה מוצא בו עניין רב). התהליך הזה בצל התעצמות הקשר בין אלה לבין אלה מתבטא במאבק המתנהל בין שני גיבורי הספר, שכל אחד מהם מגלם נטייה שונה לעיסוק בכישוף, אבל להם גם אישיות בעלת גוון אנושי.

גילברט נורל אחד משני גיבורי הספר, הוא המכשף האמיתי הראשון שאותו ידעה אנגליה מאז המאה ה16. בראש ובראשונה, בהיותו מעל לכל אספן ספרים, ביבליופיל בעל ספריה ענקית וכמו כל אספן ספרים גדול ואובססיבי באמת, הוא מנסה להניח את ידיו על כל עותק ספר כשפים נדיר שקים, ולמנוע את הידע שבו מאחרים. ואם לא די בכך כי אז מגלה הקורא שמדובר במכשף שעורר לתחייה מחודשת את האמנות המרתקת הזאת אך הנשכחת מאז המאה ה-16 מימי הנרי השמיני (בעזרת ספרייתו הענקית הוא מצליח לראשונה מזה מאות שנים לבצע מעשי כשפים אמיתיים ואגב כך מעמדה חשובה של קוסם החצר המלכותי, לסייע לאנגליה במלחמתה בנפוליאון).

ככל שהסיפור מתקדם מתברר יותר ויותר שלא הכישוף כשלעצמו הוא המעניין באמת את נורל ( אם כי יתכן והוא לא יודה בזה), אלא המעמד, העוצמה והכבוד ההופכים לנחלתו של מי ששולט בו. בעיקר כאשר מדובר בהיותו המכשף בעל היכולות האמיתיות הפועל באנגליה. משום-כך ניתן להבין מדוע הוא מנסה למנוע כמעט בכל דרך אפשרית מזליגת הידע הכישופי הכלוא בספרייתו ולהשאירו שם. נורל אכן כמעט והופך כנגד רצונו ל"ידוען " כמכשף. למרבה הצער הוא אדם משעמם למדי בניגוד למצופה מ"ידוען". מתברר כי נורל הוא אדם סגור המתקשה ליצור קשרים עם אנשים ומרגיש נוח בעיקר בהיותו בתחומי ספרייתו. למעשה הוא מעין קריקטורה של הג'נטלמן הבריטי מהסוג הישן של המאה ה-18.

לעומתו ג'ונתן סטריינג' הצעיר יותר ויפה התואר מביניהם שהוא גם ידידו של המשורר המפורסם לורד ביירון, הוא איש המבטא את רוח הזמנים החדשים. זהו טיפוס רומנטי אך בו בזמן גם מעשי. לאמיתו של דבר הוא מתעניין בספרים לא כמטרה להרחבת ידע מתוך סקרנות בלבד, אלא כאמצעי להשיג לעצמו יתרון של עוצמה כישופית. הוא מתעניין פחות בהיסטוריה ויותר באספקטים המעשיים של הכישוף. בכוונתו לחדש את הקשרים עם גזע "בני הפיות" שמהם חושש נורל ונרתע. סטריינג' שהוא בתחילה תלמידו של נורל מתפתח עד מהרה, משתווה אליו והופך למתחרו כסלבריטאי לונדוני בקי בענייני כישוף.

המאבק ביניהם הוא המאבק בין ההיסטוריון לבין האיש המעשי ונצחונו של סטריינג' בעל הכישורים החברתיים המובהקים נראה כבלתי נמנע .

בסופו של דבר השניים נאבקים זה בזה על רקע אידיאולוגי. נורל החושד ב"בני הפיות" ורואה בהם איום, מסרב לכל קשר עימם וקובע שאת הכשוף אין להפיץ בין המוני העם אלא להשאירו בשליטת אליטה קטנה וסגורה, ורצוי בידי אדם אחד, בידיו. לעומתו קורא סטריינג' לחידוש הקשרים עם "בני הפיות" והעמדת הידע הכישופי לרשותו של כל דורש . הוא מחבר ספר כישוף ראשון מסוגו שאינו רק חזרה על לחשי העבר. אך נורל דואג שהמהדורה שתצא תהיה מחוקה לחלוטין, מטרה אותה משיג כמובן באמצעי כישוף. אין נזק גדול מזה שיכול להיגרם לחובב ספרים.

קלארק מצליחה לפרוש תמונה מעניינת ומקיפה של אנגליה בימי מלחמות נפוליון אם כי למרות כל המחקר הרב שביצעה על התקופה, משום מה היא משתמשת רק במספר מצומצם של דמויות היסטוריות כמו הלורד ביירון המפקד האנגלי ולינגטון והמלך ג'ורג השלישי מוכה הטירוף ועוד כמה אישים אחדים. אך רוב הדמויות נולדו מדמיונה וכך גם יריעת ההיסטוריה האנגלית שאותה מתארת קלארק ביכולה רבה.

ההיסטוריה האמיתית של הכישוף בבריטניה

מעניין להשוות בין ההיסטוריה החלופית שהמחברת יוצרת בספר וההיסטוריה האמיתית של הכישוף בבריטניה ומסתבר כי השתיים שונות מאוד זו מזו מסיבותיה של המחברת.

אם כי היא מתיחסת לדמויות קדומות ואף אגדתיות כמו יוסף מאריתמאה ( סוחר יהודי המוכר כדודו של ישו שהגיע לאנגליה הקדומה) והקוסם מרלין, הרי משום מה המחברת אינה מזכירה כלל מכשפים או כאלה שדיווחו עליהם שהיו מכשפים "אמיתיים" בהיסטוריה שלנו כמו מיכאל סקוט מהמאה ה-12, הנזיר המדען רוג'ר ביקון מהמאה ה-13, או ג'ון די המכשף המפורסם מהמאה ה-16.
בכל אופן נדמה שהדמות של המכשף האחרון של אנגליה לפני המאה ה-19 והגדול מכולם, כך על-פי הספר, מרטין פל, פרי רוחה של המספרת, מבוססת על די .

לגבי ראשית המאה ה-,19 הזמן שבו מתמקד הסיפור, קלארק אינה מזכירה את המכשף היחיד הידוע שהיה קיים אז בממשות בבריטניה, פרנסיס בארט  שפירסם ספר בשם "המאגוס" – ב-1801- לקט של קטעים ישנים על כישוף.

פרנסיס בארט  פלגיאטור של סיפרי כישוף עתיקים   .המודל למר נורל ?

האם המחבר המלומד הזה שעליו איננו יודעים כמעט דבר פרט לכך שהיה בעיקר פלגיאטור של ספרי כישוף עתיקים, שימש לקלארק כמודל למר נורל? לא מן הנמנע.
.אבל חבל שקלארק נמנעה מלהשתמש בדמותו ובדמויות המכשפים האמיתיים האחרים מן ההיסטוריה הבריטית, כפי שעשתה זאת עם המשורר בירון והדוכס ולינגטון. גישה כזו של שימוש באישים ידועים היתה רק מעצימה את האמינות של העולם שאותו היא מתארת.

.

בולבר לייטון האב האמיתי של התחייה הכישופית בבריטניה.המודל לג'ונתן סטרנג'?

בתקופת הספר נולד כבר בולבר ליטון הסופר מחבר "ימי פומפיי האחרונים " וספרים ידועים אחרים על כישוף שבמציאות ההיסטורית של העולם שלנו הוא הוא ולא מר נורל או ג'ונתן סטרנג' יהיה האב האמיתי של התחייה הכישופית באנגליה כעבור כמה עשרות שנים, תחייה שאותה מתארת קלארק בצורה ספרותית-בדיונית.

אני תמה אם הוא שימש כמודל לג'ונתן סטרנג' .

קלארק פירסמה מאז עוד קובץ סיפורים חלקם קשורים לעולם של ""ג'ונתן סטנד' ומר נורל ", ועמלה כעת על ספר ההמשך הבלתי נמנע שבו יככבו אמנם דמויות שונות מאשר בספר שלפנינו.

אם אני במקום קלארק כי אז הייתי מכניס אותו כדמות מרכזית ספר הבא בסדרה שהיא כבר הודיעה שהיא מתכננת , שהרי הוא רלבנטי לנושא שלה, צמיחת הכישוף האנגלי יותר מכל אדם אחר באנגליה של ראשית ואמצע המאה ה-19. ויחד איתו הייתי מכניס את ידידיו הסופרים  בנימין דישראלי סופר ופוליטיקאי  צ'רלס דיקנס ווילקי קולינס שכל אחד מהם עסק ביצירתו הספרותית בעל טבעי.

דהיינו בעולם החלופי של קלארק כל אחד מהם הוא מכשף פוטנציאלי .

בכל מקרה אם הייתי צריך לקבוע את ספר הפנטזיה הטוב ביותר שקראתי בשנים האחרונות כי אז הספר הזה של קלארק היה זוכה במקום הראשון. אולי לא כל כך בזכות עושר הדמיון שבו ( ויש בו), כמו בגלל התחושה המשכנעת של אמינות שהספר משדר, כאילו כך בדיוק יכולים היו הדברים להתרחש באם באמת היה בעולמנו כישוף.

אחת הנקודות החשובות ביותר בספרה של קלארק הוא הצורך לעשות יחסי ציבור לכישוף על מנת לעורר בו עניין ציבורי והרושם הוא שככל שגוברת התעניינות הציבור הרחב בו, מתרבים האנשים שמתעניינים בנושא הכישוף מתוך כוונה לפעול בו בעצמם. כך הולך הכישוף ו"מתפשט ", וכובש יותר ויותר ציבורי חסידים מושבעים של הנושא המבדר הזה.

כשקוראים את ספרה של קלארק אי אפשר שלא לחשוב על ראשית המאה ה-21 שבה הכישוף נהנה מיחסי ציבור עצומים כפי שלא זכה בהם באלפי השנים האחרונות שבמהלכן הוא נרדף בידי הדתות הגדולות השונות. תוך פרק זמן קצר יחסית הופיעו אלפי ספרים הכתובים על הנושא, נפתחו אתרים באינטרנט, נוצרו סרטים זמינים לכל דורש והתפתחה שכבה של מכשפים רציניים וחובבים משהייתה קיימת בסדר גודל כזה או בדומה לו אי פעם בתולדות האנושות.

לא מן הנמנע שבתיאור המפורט שקלארק עושה בו שימוש על הדרך בה הכישוף מתפשט מחדש בעידן חסר כישוף, היא בעצם רומזת משהו על הצפוי להתרחש גם בעידן שלנו.

לפנינו היסטוריה חלופית משכנעת ביותר גם בגלל הכמות העצומה של הערות שוליים(185), מהן באורך עמודים שלמים, כאלה המוסיפים תבלין בצורת אנקדוטות שונות (שהן לעיתים סיפורים קצרים ומעולים בפני עצמם; כ-140 כאלה). כל החומר הרב הזה מתייחס להיסטוריה של העולם של אנגליה החלופית שיצרה קלארק ולספרי כישוף בדיוניים שהמציאה מתוך מגמה לטעת בלב הקורא אשליה של אמינות ממשית לגבי ההיסטוריה הבדיונית של הכישוף האנגלי. לפחות בעת הקריאה המהנה עצמה – קלארק משיגה את היעד הזה שלה בשלמות.

נשאלת השאלה מדוע בספר עם כל כך הרבה מראי מקום, קלארק לא עשתה את הצעד הבא המתבקש והכינה ביבליוגרפיה של כל ספרי הכישוף הבלתי קיימים המוזכרים בו? (ויש קרוב ל-40 כאלה). אינני יכול לחשוב על אף סופר מאז לובקראפט ובורחס שיצר כל כך הרבה ספרי כישוף דמיוניים שאני לפחות, כחובב ואספן נלהב של ספרי כישוף, בעל אוסף ענק בתחום, הייתי שמח מאוד להניח על כולם את ידי אם רק היו קיימים .

קישורים רלבנטיים :

 
פרק ראשון מג'ונתן סטרינג' ומר נורל

 

ניל גיימן על הספר

נייימן  על הספר

שני מכשפים באנגליה של המאה ה-19  זיו קיטרו על הספר

מיכאל גרוסברג על הספר

לראות את הקסם מרחוק :אסף שור על הספר

רמי שלהבת על הספר

סטריינג'לאב –מאשה גלוזמן על הספר

 

ביקורת באנגלית

ביקורת שנייה באנגלית

סוזן קלרק בויקיפדיה

הספר באמזון

הספר בויקיפדיה

רשימת ספרי סוזנה קלרק

הספרים הבדיוניים ביצירתה של סוזנה קלארק

פרופיל של סוזנה קלארק בניו יורק טיימס

ראיון עם קלרק
ראיון עם קלרק חלק 1
קטעים מראיון עם קלארק

עוד ראיון עם קלרק

קובץ סיפורים של קלרק

ביקורת על הקובץ

עוד ביקורת על הקובץ

סיפורי חובבים של סוזאנה קלרק

המאגוס מאת פרנסיס ברט

מידע על ברט

פרטים על ברט

מאגוס באמזון
בולבר לייטון הסופר המכשף

כישוף אין מדע אאוט

עבור קוסמים בלבד :רשימת ספרי הקסמים והכישוף בעברית

מאת אלי אשד

בלש תרבות וחוקר של תנ"ך, תרבות וספרות פופולארית

2 תגובות על “מלך ספרי הכשפים: ביקורת על ספר הפנטזיה ,"ג'ונתן סטריינג' ומר נורל " מאת סוזאן קלארק,”

גם כמבוססת על עובדות והיסטוריה מדובר בספרות בדיונית (ולא מפני שהיא ספרות פנטסיה, אלא מפני שהיא ספרות) ולא בספר היסטוריה. למה שהמחברת תשחזר בדקדוק טרחני את ההיסטוריה והאישים הקיימים בה? היא משתמשת במה מההיסטוריה שעונה לצרכי הסיפור ותו לו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

1 + 6 =