מתנקש על הכוונת

ביום הרביעי בנובמבר 2007 מלאו 12 שנה להתנקשות של יגאל אמיר בראש הממשלה יצחק רבין . רן יגיל כתב את היצירה הספרותית החשובה ביותר עד כה שמבוססת על פרשיה זאת "הרביניסט האחרון "  -סיפורו של טייס קרב למוד קרבות  שיוצא לבצע את  המשימה הבלתי אפשרית מכל :   להתנקש בחייו של יגאל אמיר ולחסל אותו אחת ולתמיד .

…

 

המתנקש

12 שנה מלאולמותו של ראש הממשלה יצחק רבין. ה"אילו " שמעסיק ביותר את הציבור הישראלי בשנים האחרונות ובמיוחד בימים אלה הוא, אילו יצחק רבין לא היה נרצח איך היתה המציאות. עד עכשיו ספרתי לא פחות מעשרה מאמרים וסיפורים שפורסמו בנושא זה. נראה לי שאפשר להשוות את אילו "רבין לא היה נרצח" לאחד האילואים המציקים ביותר של ההיסטוריה האמריקנית: "אילו הנשיא קנדי לא היה נרצח". גם הוא מקור למבחר עצום של היסטוריות חלופיות.

יגאל עמיר רוצחו של רבין הפך לדמות בולטת ביותר  מעין איקון  ביזארי של רשע. רבים עוסקים באובססיביות בשאלה מה היה קורה אם אפשר היה לעצור אותו בזמן ואחרים טוענים שהוא אינו הרוצח כלל אלא קורבן חף מפשע שבמקרה נקלע למקום.

פעם בשנות השבעים היו כמה ספרי מותחנים שעסקו בהתנקשויות בראשי מדינה , ספרים כמו "נשיא על הכוונת " של פרדריק פורסייט   ספר שהישפיע ישירות על יגאל עמיר שהחזיק ספר זה בבעלותו ,  שעסק בניסיון התנקשות שכמעט הצליח בדה גול ופושע מתוחכם ורב תחבולות בשם "התן "  שיוצא לרצוח את נשיא הצרפתי ויהי מה ( "התן " היה גם כינוי שניתן לטירוריסט הבינלאומי המפורסם "קרלוס " בעיקבות ספר זה ) .

או "הפניקס "  של עמוס אריכא על נסיון התנקשות במשה דיין " (היונק את מיוחדותו וכישוריו מקרלוס האמיתי – שגם אריכא היה הראשון בעולם שכתב עליו רומן) . המתנקשים בספרים אלו תוארו כארכי פושעים רבי תחבולות כמעט אנשים עליונים בתיחכומם ובחוסר החולשות האנושיות שלהם .הם אמנם נכשלו במשימתם ברגע האחרון אבל רק בקושי רב ובידי פעילות יעילה באופן מדהים של שלטונות החוק או השירותים החשאיים הישראלים שפעלו ביעילות מדהימה כנגדם והוכיחו בכך את עליונותם.

בכל אופן במציאות המרה יצחק רבין ראש ממשלה מכהן שהיה אמור להיות אחד האנשים המאובטחים ביותר בעולם נרצח בקלות מפחידה בידי מתנקש בודד, בידי אדם שהתגלה כרחוק מאוד מלהיות אדם עליון מסוגם של "התן" וה"פניקס ", אדם קטן ואפור שחיוכו הסכריני הפך אותו לדמות איקונית בפני עצמה .

כל כך לא מרשים הוא אותו מתנקש שרק בגלל זה נוצרו שפע תיאוריות קונספירציה שנועדו להסביר שלא הוא היה הרוצח האמיתי אלא רק תחליף לאנשים מרשימים בהרבה שעמדו מאחורי הרצח.

אילו רק היה אותו יגאל עמיר באמת דמות מרשימה ומורכבת כמו ה"פניקס" שיצא לרצוח בבדיון את משה דיין …. .אבל הוא לא כזה. בסך הכל אפס מאופס שכמעט לגמרי במקרה שינה את ההיסטוריה.

התוצאה הבלתי נמנעת היא הספר "הרביניסט האחרון" שהוא מעין תשובה אירונית ל"נשיא על הכוונת" ול"פניקס), ומראה מה קורה לאחד מאותם אנשים יעילים לאחר שנכשלו בביצוע משימתם להגן על ראש הממשלה ונתקעו עם רוצח לא מרשים באופן מיוחד. לא אדם עליון סופר-מתוחכם, חסר חולשות אנושיות בעל אלף פרצופים ומליון תחבולות ודרכי מילוט, אלא רק סטודנט פנטי מתוסכל שסובל מחסר בזוגיות.

הספר

רן יגיל מחבר "הרביניסט האחרון "צילם דניאל צ'צ'יק

ספרו של רן יגיל "הרביניסט האחרון" הוא היצירה הבולטת ביותר הקשורה לרצח רבין, וזהו גם הספר שעורר את תשומת הלב הגדולה ביותר מכל מה שפירסם עד כה. שכן אם עד כה עסק יגיל במודע בדמויות שנראו כדמויות שוליים הרי בספר זה הולך יגיל ללב ליבו של הקונסצנזוס הישראלי המדמם ביותר

רן יגיל חורג הפעם ממנהגו לעסוק באנשי ספרות ובמה כגיבורי סיפוריו כפי שהיה בספריו הקודמים ( שעסקו בדמויות שוליים רחוקות מכל מוקד כוח כמו סבו משה חורגל שחקן, ז'ק ברל הזמר ונח שטרן המשורר שמאבד את שפיותו. בקצרה, אנשים שהם רחוקים ממוקדי הכוח. אך לא הפעם. הגיבור שלו ב"רביניסט האחרון" הוא אדם השונה באופן קוטבי לפחות לכאורה מכל אלה. הגיבור הוא מלח הארץ, טיס קרבי מהולל לשעבר בשם מאיר כהן
(השם לקוח ככל הנראה מעיתונאי ידוע של נושאי תעופה וחלל ) שהיה מעורב בכל מלחמות ישראל וקרוב לצמתים החשובים של המדינה. טייס קרב מצליח הנמצא במרכז הקונצנזוס הישראלי. אדם שהוא כמו רבין עצמו התגלמות הצבר (אם כי נכשל כישלון חרוץ בהקמת משפחה). שהוא גם בתוספת מעריץ אובססיבי של יצחק רבין, שבעיניו הוא כל מה שהוא עצמו יכול היה להיות וצריך היה להיות .

זהו ואולי לא במקרה טיפוס המזכיר במדויק את אלו שמנעו את ההתנקשויות בחייהם של מנהיגים בספרים כמו ה"פניקס"; טיפוסים אמיצי לב בעלי עבר בטחוני מרשים ,"מלח הארץ".

וכעת מאיר כהן "מלח הארץ" יוצא לנקום את נקמת רבין מתוך הרגשה שדרכו של עמיר ניצחה, וכתוצאה מכך הוא נדחק אל השוליים בידי האאוטסיידרים הלא יוצלחים למיניהם מסוגו של עמיר, ואילו הוא עצמו איש המרכז לשעבר נמצא כעת בדרכו אל השכחה …

את כל רגשות התסכול שלו מאיר כהן מכוון למבצע הגדול של חייו – ניסיון התנקשות בחיי רוצחו של רבין, יגאל עמיר. אולי רק רצח של האיש שהוכיח מעל לכל ספק שאדם יחיד אכן יכול לשנות בפעולה מהירה ומפתיעה את פני המדינה יוכל למנוע את שקיעתו או לפחות לנקום אותה.

הוא קרוב מספיק למוקדי הכוח על מנת להשיג מסוק ולצאת לחסל את האוסטיידר יגאל עמיר.

הספר הזה הפך לספר הפריצה הגדול של יגיל לפחות מבחנת הביקורת הספרותית, וזכה להרבה יותר ביקורות ותשומת לב תקשורתית מכל ספר קודם שלו . אולי זה בגלל הנושא שבהחלט מושך תשומת לב, רצח רבין ואולי גם בגלל שהוא קריא הרבה יותר מכל אחד מספריו הקודמים בסיגנון הקצר שלו המשלב הירהורים על רצח רבין ומצבה של המדינה עם הירהורים וזכרונות מחיי הגיבור וממחוזות המחייה שלו במרכז תל אביב באיזור רחובות אבן גבירול ורחובות מקבילים שמתוארים בפרטנות מדהימה. לכאורה אין להם כל קשר לנושא האובססיה שלו רצח רבין ורוצחו אבל כמובן הכל קשור מאוד בהכל.

מותחן דוקומנטארי ?

לעניות דעתי יש לראות ב"רביניסט האחרון" מעין אנטי מותחן". ודווקא בגלל שהוא מזכיר כל כך רבי המכר פופולאריים כמו "נשיא על הכוונת" של פרדריק פורסייט שכתב פעם מותחן מפורסם על ניסיון לרצוח את שליט צרפת דה גול שהעמיד את הקוראים במתח עד הרגע האחרון ממש למרות שהסיום היה ברור לחלוטין מההתחלה . וכמובן את "פניקס" של עמוס אריכא, שגם בשנים האחרונות נחשב אצל קוראים ברחבי עולם כאחד מטובי מותחני " החיסול הפוליטי של מנהיגים ".

יש משהו דומה לכאורה אצל יגיל: סיפור חצי דוקומנטרי של ניסיון מתוחכם לחסל את יגאל עמיר שיעמיד את המתח של הקורא עד סוף הסיפור: האם המתנקש יצליח או לא יצליח בביצוע משימתו?

אבל למעשה יגיל הופך על פיהם את הכללים המדוייקים מאוד של הז'אנר שעליו הוא מתבסס.

כמו בספרים של פורסייט ושל אריכא שמחבריהם ביצעו תחקיר מדוייק ביותר על על אישים כמו דה גול ומשה דיין והאבטחה שסביבם ודרכי פעולתם וחשיבתם גם רן יגיל ביצע כאן מחקר מדוקדק לפרטים המדויקים ביותר כדוגמת בתי הכלא בהם ישב יגאל עמיר, מי היה זה שטיפל באבטחת העצרת, או מי היה המאבטח של רבין בליל הרצח.

הספר מלא וגדוש בקטעי ביניים שונים שמחזקים לכאורה את האופי "המותחני" של הספר המביאים מידע לכאורה לא באמת רלבנטי לסיפור של מאיר כהן. למשל, רשימת העדים ותפקידיהם במשפטו של יגאל עמיר או שרשרת של רציחות מפורסמות שבסיומן מופיע רצח רבין או השוואה מפרוטת לפרשת רצח קנדי ובמיוחד עם רצח רוצחו של קנדי לי אוסוואלד בידי ג'ק רובי איש מאפיה שמאיר כהן מזהה את עצמו עימו .

אבל… כל הדוקומנטציה הזאת היא לא באמת אותו משהו שמעניין את יגיל וגם לא את הקוראים. היא אינה עומדת בפני עצמה כחלק חשוב ביותר בבניית האמינות של העלילה כמו במותחן של פרדריק פורסייט .בסופו של דבר היא רק כלי עזר לתיאור ולהבנת אישיותו המסוכסכת של מאיר כהן והדרך שבה הוא רואה את העולם סביבו. אפשר להשוות אותה גם לספריו הקודמים של יגיל על ז'ק ברל ועל נח שטרן שבהם נכנס יגיל לתוך אישיותם של גיבוריו ולמד עליהם כל מה שרק אפשר.

למעשה זה ספר שהוא "אנטי פרדריק פורסייטי" במובהק.

כל המחקר המפורט שאותו ביצע המחבר כהכנה אם כי הוא ניכר בכל דף ממש אינו באמת חשוב לספר, שהוא תיאור מדוקדק וקריא מאוד של קריסת אישיותו משפחתו ועולמו של מאיר כהן, קריסה שבה הוא מאשים את יגאל עמיר אם כי לקורא ברור שמן הראוי היה שיאשים בראש ובראשונה את עצמו ואת אלו שסביבו .
באחד הקטעים החזקים והסוריאליסטיים בספר נתקל כהן באיש "הפורום הסודי להתנקשות בחיי יגאל עמיר". מדובר בקבוצה חשאית שמזה שש שנים עוקבת אחרי עמיר בניסיון לרצחו ביום מן הימים וחוששת שכהן בחפזונו ישבש את תוכניותיה. והללו, כך מסתבר גם הם נעקבים בידי ה"ליגה להגנה ולשמירה על יגאל שמיר". והרי לכם עוד קבוצה קונספירטיבית.

יגיל מראה כאן בקטע זה את לעגו לכל סיפורי הקונספירציות ארוכות טווח וכל התיאוריות המתוחכמות והמפותלות שעומדות מאחוריהם. הוא מראה לנו כי שינויים היסטוריים אינם מבוצעים בידי קבוצות קונספירטיביות סודיות ורואות למרחוק וגם לא בידי מתנקשים כל יכולים, אלא בידי אנשים בלתי צפויים ועלובים למדי מסוגו של יגאל עמיר. דבר שאולי מעורר את רחמינו יותר מכל על גיבור הספר שרואה את עצמו ככישלון. והוא אכן כישלון, שכן מדוע שמישהו יקדיש את עצמו במשך שנים רק על מנת לבצע התנקשות במישהו עלוב כמו יגאל עמיר ?

אולי אפשר למצוא תשובה לכך דווקא מחוץ לספר בביקורת המעניינת של יחזקאל רחמים בעבודה שלו על הקבוצה הספרותית "עמדה " שמשווה בין הרביניסט האחרון ובין הסיפור "הנשאר מטולדו" של הסופר הנערץ ביותר על יגיל',  אשר ברש, שאותו יגיל הוציא לאור מחדש במסדרת סדרת ספרי הגילוי מחדש של עמדה ומנתח אותו במאמר גדול על אשר ברש בגיליון עמדה "15. רחמים טוען שאפשר לראות דמיון בין "הנשאר בטולדו" במאה ה15 שמסתמן כיהודי האחרון בספרד שלאחר הגירוש, ובין הרביניסט האחרון שהיאוש משתלט עליו במדינה שמשתנה סביבו לחלוטין, והוא מרגיש בתוכה כשריד דינוזאורי מוזר מדור אחר ומעולם אחר שהולך וגווע, הולך ונעלם.

יחזקאל רחמים עושה השוואה בין האובססיה של כהן לרצוח את יגאל עמיר ובין האובססיה של דון חוסי ללכת אחרי תהלוכות. אלא שדון חוסי באובססיה שלו מצליח לבסוף לעשות מעשה: הוא גורם לרוח רעה למלך ספרד פיליפ השני שלבסוף גורם בטווח הארוך לירידתה של ספרד מדרגת המעצמה החזקה בעולם למדינה ממדרגה שלישית. דהיינו, דון חוסי נקם את נקמתו .

ניתן לטען שמאחורי האובססיה של מאיר כהן עומד ניסיון מודע להפוך את המצב ולהחזירו לקדמותו על ידי חיסולו של האיש שבעיניו הביא לשינויו מלכתחילה, במעין נקמה כישופית. בעיניו יגאל עמיר הפך לסמל של כל מה שרע ומושחת בחברה הישראלית ועצם השמדתו תביא לניצחון הטוב .

הסיום הצפוי של הספר הוא בכל זאת בלתי צפוי וגם מצחיק מאוד. אחד הסיומים המצחיקים ביותר של ספר כלשהו שקראתי בשנים האחרונות, סיום של הומור שחור משחור שדווקא משתלב היטב עם כל מה שבא לפניו . אבל דווקא בגלל זה זהו אחד הספרים הקודרים ביותר שקראתי,

משום שבמציאות הקודרת כמובן חיסולו של עמיר לא ישנה ולא כלום.
שהרי יגאל עמיר אינו מיקצוען גאוני בעל כוחות עליונים שביצע את הבלתי אפשרי לאחר תכנון מדוקדק ביותר. הוא בסך הכל אפס מאופס
שהצליח לגמרי במקרה כתוצאה של צירוף של נסיבות אומללות.

את הדבר הזה מאיר כהן הרביניסט האחרון המתכנן המדוקדק והיעיל שהוא לכאורה ההפך המוחלט מיגאל עמיר אינו תופס לאורך כל הספר. וכתוצאה הוא הופך בסיום למעין כפיל אובססיבי ואומלל של עמיר שלפחות הצליח להשיג את מטרתו בפעולה נועזת.
אי אפשר להגיד את זה על הרביניסט האחרון.

הרביניסט האחרון באתר טקסט

פרק ראשון מהספר "הרביניסט האחרון "

המטרה- יגאל עמיר : דפנה לוי מראיינת את רן יגיל על הרביניסט האחרון
לרצוח את הרוצח :דפנה שחורי על "הרביניסט האחרון ".

"אולי המדינה הלכה אבל החיים נמשכים : מיכל זמיר על הרביניסט האחרון

הלכה לו המדינה: ראות הרפז על "הרבינסיט האחרון "

רן יגיל בויקיפדיה
רן יגיל בלקסיקון הסופרים

רצח יצחק רבין
יוסף אורן על השתקפות רצח רבין בסיפורת העברית

רן יגיל והחונק מגבעת רחל

מגזין "עמדה" בעריכת רן יגיל

אלי אשד "בן היורה " יצחק רבין בספרות הילדים הישראלית "מגזין "יקום תרבות 2015