לנין שלי

(הופיע בגירסה שונה ב"מקור ראשון, )

רק שלושה אנשים שינו את העולם בחמש שנים של פעילות: אלכסנדר הגדול, ישו הנוצרי, וולדימיר איליץ' לנין .
היום לפני תשעים שנה ב25 באוקטובר 1917  פרצה מהפכת אוקטובר, מהפכה ששינתה את המאה העשרים ואת העולם , מהפכה שאותה ניהל  ולאדימיר איליץ' אוליאנוב. לנין .
להלן כתבה לכבודו:

לזמן אין שליטה על לנין.  לנין ישרוד לנצח  כחיים עצמם!

( סיסמה סובייטית )

…לנין גם היום
החי בין החיים הוא
תורתו –
כוח ומשמעת …
לנין חזה את העתיד במסתרי הזמן והמרחב !…
קולו של לנין
בעוז
כוחו הוא :
פרולטריון
הכון
לקרב האחרון !
עבדים
זקפו
גבות וברכים !
צבא הפרולטרים
עמוד
איתן !
תחי המהפכה !
שגבי ותחתורי עוד!
זוהי
מלחמה
ענקית ויחידה
מכל
שידעה ההסטוריה .

מתוך "ולדימיר איליץ' לנין " פואמה מאת ולדימיר מיקובסקי. הופיע ב"מבחר שירים " תרגם אלכסנדר פן ( הוצאת הקיבוץ המאוחד ,1950).
( הפואמה תורגמה לרוב השפות הקיימות )

רק שלושה אנשים בתולדות האנושות  שינו את העולם  מהקצה אל הקצה בפחות מעשר שנים  של פעילות: אלכסנדר הגדול, ישו הנוצרי, וולדימיר איליץ'  אוליאנוב לנין .
השבוע לפני תשעים שנה פרצה מהפכת אוקטובר, מהפכה ששינתה את המאה העשרים ואת העולם , מהפכה שאותה ניהל קרוב משפחתי ולאדימיר איליץ' אוליאנוב . לנין .
לנין הפך ברוסיה הסובייטית למעין יצור-על, חציו אדם ומחציתו אל שגופתו החנוטה משומרת היטב במאוזלאום  כמו של פרעה אלוהי מימי קדם. מקום מנוחתו לעין-כל נתפשה בזמן קיומה של ברית המועצות כמוקד לביטויי הערצה משל היה החנוט קדוש מימי הביניים. ישנם רמזים ברורים שגופתו של לנין נחנטה בידי המדענים הסובייטים בשנות העשרים, בדרך שתאפשר בעתיד הקומוניסטי המפואר לחזור ולהחיותו מחדש באמצעי טכנולוגיה עתידניים.
השאלה הבאה נשאלת בלי נימה של אירוניה: אולי כל זה נעשה מתוך אותה מגמת שימור עתיקה שניתן יהיה לחזור ולזכות בפירות יכולותיו האינטלקטואליות והמיוחדות של החנוט גם במדינה הקומוניסטית העתידנית שהם, המדענים, האמינו כי תמשיך להתקיים גם בעתיד הרחוק ביותר.

בכל מקרה זו עובדה בלתי ניתנת לערעור שלנין הוא אחד מן האנשים המועטים של המאה העשרים שמן הסתם חיי כולנו היו שונים באופן מכריע אם לא היה מגיע למה שהגיע. אילולא עמד לנין בראש הקבוצה הקונספירטיבית הזעירה של מפלגת הבולשביקים שהפילה את המשטר הדמוקרטי של קרנסקי ( ולא את המשטר הרודני של הצאר!), שלנין עצמו הגדיר אותו כ"המשטר החופשי ביותר בעולם" ( ואולי משום-כך לא מצא חן בעיניו כלל ועיקר).

"לניניאדה"

על לנין נכתבו כבר מספר גדול של ספרים וביוגרפיות ברוסיה ומחוצה לה. רק על תקופת גלותו בסיביר, אחת האפורות והפחות מעניינות בחייו, נכתבו יותר מ-500- ספרים ברוסיה בלבד(!)

ב-1970 כאשר חל יובל המאה להולדתו הקציבו שליטי הקרמלין תקציב ענק לחגיגות "שתי שנות יובל", והרדיו והטלוויזיה של ברית המועצות נגדשו במופעים על לנין במה שכונה  על-דרך הצחוק, "הלניניאדה". הוא הוצג כאדם מושלם אשר לא שגה מעולם; גדול המנהיגים בכל הדורות, אלוהי האומה ואיקונין האנושות.

ובימים אלו יצא לאור ב"ספרית מעריב" ספרו של רוברט סרויס  "לנין " . רוברט סרוויס הוא פרופסור להיסטוריה רוסית באוקספורד ומחברם של מספר ספרים על רוסיה, שהיה ההיסטוריון הראשון שעלה בידו להגיע לתיקי לנין בארכיונים החסויים במוסקבה. תרגם אריה חשביה). לפנינו ביוגרפיה חדשה ומקיפה של נביא המהפכה ברוסיה ומייסד ברית המועצות, אחד האנשים שהשפיעו ביותר על ההיסטוריה של המאה העשרים, ואף הרבה יותר מכך.

כמובן שבבוא יום אחר נחשפים מסמכים המטילים אורות וצללים. אין ספק כי אחד הנהנים מחשיפת אוצרות המסמכים האלה הוא פרופ' רוברט סרוויס. פתיחת הארכיונים ברוסיה לאחר נפילת הקומוניזם היו מבחינתו קפיצת מדרגה משמעותית בכל הקשור בדמותו של לנין. כך יכול היה להשיג מידע חדש ומפתיע על לנין וחייו הפרטיים שלא היה זמין לביוגרפים קודמים.

מטרידה האפשרות שמה מדובר בחלון-זמן קצר וזמני בלבד. לא מן הנמנע  שהגישה למסמכים בה זכה סרוויס היא זמנית בלבד והארכיונים יסגרו שוב עם התעצמות המגמות האוטוריטאריות של משטר פוטין הרואה עצמו כממשיך ישיר של המעצמה הסובייטית.

כך או כך בספר זה חושף סרוויס תמונה חדשה לקורא המערבי של ראשית המאה ה-21 המבקש לחזור ולתהות על טיבו של לנין. מטבע הדברים, כפי שניתן לצפות מהיסטוריון מערבי מהעידן שלאחר סטלין ונפילת ברית המועצות, הביוגרפיה אינה סימפטית במיוחד מבחינתו של לנין. הוא אינו מוצג בספרון של סרוויס כנביא רואה-כל כפי שהוצג למשל בעיתונות של מפ"ם באמצע המאה. לנין מוצג שם בין היתר כמי ש"בגד באישתו, ניצל את אימו ואת אחיותיו, התבכיין על בריאותו הלקויה, וכלל לא העריך את העם הרוסי ובז לרוב רובם של חברי מפלגת הבולשביקים. מחד הוא הפיק ענין שכמעט גובל בהתענגות מעצם הטרור, ומאידך לא הציג רעיון סביר כיצד תוכל ברית המועצות לוותר עליו אי פעם".

הוא גם אינו מוצג כמי שכל רעיונותיו הטהורים עוותו בידי יורשו הרצחני סטלין, כפי שהיה מקובל לראותו עד כה בספרים מערביים שונים אפולוגטיים וגם אוביקטיביים יותר. נהפוך הוא, סטלין מוצג כיורשו הישיר וההגיוני של לנין שרק הוציא לפועל את שיטות הטרור שלנין יזם, תיכנן ויישם לראשונה. סטלין חידש רק בקנה מידה גדול את גל ההריגות המפלצתיות שבוצעו. אולם כל השיטה הרצחנית, אותה הערצת הטרור נמצאה כבר שם בתורתו של לנין שנים לפני שסטלין הגיע לשלטון. בסופו של חשבון סטלין היה בדיוק מה שטען תמיד שהוא: תלמידו הנאמן של לנין.

לנין היהודי

בין שאר התגליות המדהימות על לנין שנחשפו בין מסמכי הארכיונים ברוסיה שנפתחו רק לאחרונה לחוקרים, חושף הספר מעבר לכל ספק את עובדת היותו של לנין ממוצא יהודי מצד אימו, עובדה שהייתה שנויה במחלוקת עד היום.
השלטון הסובייטי ניסה במאמצים רבים לאורך השנים להוכיח את טהרת מוצאו הרוסי של מחולל המהפכה. אבל מאמץ זה היה כרוך בקשיים מרובים שכן מצויות עדויות על כך שבעורקיו זורם דם טאטרי, קלמיקי גרמני ושוודי, וכדברי אחד הביוגרפים: "אף לא טיפת דם רוסי אחת ".

אם נפתח ביוגרפיות ישנות של לנין אפשר למצוא בהן דיון על מוצאו מתוך כוונה להצביע על-כך שהיה ממוצא פרוטסטנטי גרמני או שוודי. אבל הארכיונים שנפתחו מאשרים את מה שהיה בגדר שמועה שעצם קיומה נאסר באופן רשמי בידי המפלגה הקומוניסטית והגורסת כי לנין היה מצד אימו ממוצא יהודי.
לנין היה צאצא של משפחת בלנק היהודית שאחת משלוחותיה הגיעה באמצע המאה ה-188 מאיזור העיר סיגט בחבל טרנסילבניה שבאימפריה האוסטרית דאז, לעיר סטראוקונסטנטינוב שבפלך וולין (אוקראינה של היום ואיזור ספר במערב האימפריה הרוסית דאז), בחיפוש אחרי חיים טובים יותר. אבי סבו היה יהודי בשם מושקו בלנק, יהודי שהתנצר ונודע בגישתו התוקפנית כלפי בני עמו תוך שהוא בא לממשלה בהצעות לנקוט נגדם בצעדים שיצרו את צעדיהם. בנו של אותו מושקו אלכסנדר בלנק ( במקור שרול או ישראל) היה אבי אימו של לנין, מריה אלכסנדרובנה בלנק.

האם לנין ידע פרט זה ? ידוע שהוא דווקא העריך מאוד יהודים מצד אחד וכלל לא העריך כלל את הרוסים מצד שני. אך ספק אם ראה עצמו כיהודי, אם כי בוודאי היה מודע לעניין מוצאו מחקירת עברה של המשפחה אותה ביצעה אחותו. האחות היא שביקשה מסטלין לשחרר את העובדות בעניין זה על מנת להילחם באנטישמיות. אך סטלין (אולי בצדק מבחינתו) – סירב; לא היה לו שום עניין ואינטרס להצדיק את טענות האנטישמים שמנהיגי הבולשביקים הם כולם ממוצא יהודי.

על פי שמועות שפורסמו במערב לאחר נפילת חרושצ'וב ב-1964 גילתה הסופרת והעיתונאית מאריאטה שאגיניאן חוקרת משפחת לנין, מסמכים שהצביעו על-כך שאלכסנדר בלנק סבו של לנין, לשעבר סנדר בלנק, היה יהודי שהתנצר, וכי אימו של לנין נולדה יהודייה וקיבלה את הדת הפרבוסלאבית רק בגיל מבוגר; למעשה זמן קצר יחסית לפני שנישאה למורה איליה ניקולאיביץ אוליאנוב בשנת 1863.

שאגיניאן כתבה רומן שהתבסס על גילויים אלה ושלחה אותו לבדיקת הצנזורה. הצנזור שבדק את הרומן-מחקר החליט שההחלטה בעניין זה היא מחוץ לסמכותו ושלח אותו לממונים עליו. אלה החליטו כמותו ומיהרו להעביר את הרומאן הספרותי "המסוכן" לדרגים גבוהים יותר, משל היה תפוח אדמה לוהט שיש להיפטר ממנו מיד.
לבסוף הרומאן הגנאולוגי הצנוע על בני משפחתו של לנין הגיע אל חברי הפוליטביורו של חרושצ'וב להכרעה האם מותר לפרסמו. הפוליטביורו התייחס לרומאן ולמסמכים שעליו התבסס כאל סודות מדינה. נראה שחברי הפוליטביורו חששו מרגישותם של המוני רוסים שיגלו לפתע שמחולל המהפכה הנערץ מוכתם גם הוא בדם יהודי זר וכי יש טעם בטענות שגאוניותו מוצאה ב"ראש היהודי ". הפוליטביורו אסר את פירסומם  בנימוק (הנכון ככל הנראה) שלנין עצמו מעולם לא הזכיר את מוצאו היהודי.הם החליטו לסלק את העורך של הספר על שלא מנע את הכנסת הקטעים ה"עוינים שבו " לפטר את ראש ההוצאה לאור שקיבלה את כתב היד , לבטל את חברותה של המחברת במפלגה הקומוניסטית ודרשו שמכאן ואילך כל יצירה ספרותית על חיי לנין תישלח לבדיקה קפדנית של הפוליטביורו .
חברי הפוליטביורו לא הסתפקו בכך ושלחו הערה נוקבת לאנשי הארכיון הממלכתי בלנינגרד שם נחשפו המסמכים על "אי הסדר" השורר שם ואיפשר את גילוי המסמכים המסוכנים. הארכיונאים הצטדקו שאיש מהם לא העלה על דעתו כי במסמכים מלפני 150 שנה חבויים סודות מדינה מסוכנים.
מעניין שעל סמך גרסה גרמנית של הרומאן שפורסמה בשנים האחרונות נטען שלנין דווקא היה ממוצא גרמני פרוטסטנטי. אולם גירסה זו סותרת את כל הטענות שהועלו עד כה לגבי מחקריה של שאיגיאן.

בכל אופן רומן זה לא מוזכר בספרו של סרוויס

נראה כי נכון לומר שלנין היה מודע בדרך זאת או אחרת לשורשיו היהודיים, אך ספק רב אם ייחס להם חשיבות כלשהי.

האנטי אובלומוב

לנין
אין המדינאי כמצביא
המוליך את גדודיו אל האופק .
ומשאיר אחריו עיים עשנים ושממה .
לנין-רופא,
שבדק בקפידה את דופק
עמו,והקשיב
כפייטן ,לכל נשימה .
(איליה סלווינסקי ( 1899-1968)
1966. תירגם אנטון פפרני ,גיליון "עמדה " מספר 11, חורף 2003

סרויס פורש לפנינו סקירה מקיפה ומרתקת על חייו של לניו מהולדתו ועד מותו. לנין נולד וחי בילדותו בעיירה צאריצין ששם היה מנהל בית הספר אדם בשם קרנסקי שבמקרה היה אביו של האיש אותו הפיל לנין במהפכת 1917.
(ושאותו הכיר לנין היטב מילדותו).

אכן עולם קטן.

אותה צאריצין הייתה לגמרי במקרה גם עירו של הסופר הרוסי המפורסם גונצ'ארוב האיש שיצר את דמותו של אובלומוב כסמל לרוסי שרק מסוגל לחלום, להזות ולדבר אבל אינו מסוגל לעשות דבר. לעומת אובלומוב הציג גונצ'רוב כמודל חיובי את ידידו הגרמני הפעלתני של אובלומוב. "המילה " אובלומוב " ו"אולומוביות " על שמה הפכו לשם דבר בתרבות הרוסית . לדמות הזאת שיצר הסופר בן עירו הייתה השפעה עצומה וכנראה מכרעת על לנין כמודל שלילי שממנו יש לנתק את רוסיה ויהי מה. לנין עצמו עבר לעיסקי המהפכנות לאחר שאחיו אלכסנדר הוצא להורג בעוון השתתפות בניסיון התנקשות בחיי הצאר.

ניתן לתמוה אם הקפדתו האימתנית של סטלין לרצוח כל בני משפחה של מישהו שנעצר נובעת מהידע שלו על הפרט הזה בחייו של לנין, או שמה הייתה זאת פרנויה רגילה.

לנין היה שונה ממרבית המרכסיסטים האחרים של תקופה בכך שהתאפיין בהבנה טובה של המציאות, כיצד ובאיזה צעדים אפשר לתפוס את השלטון וזאת באמצעות חבורה של מהפכנים מקצועיים שידריכו את העם. גישה זו שונה מכל כת התורות הסוציאליסטיות והמרכסיסטיות של התקופה שדיברו על כך שהרעיונות הסוציאליסטיים המרכסיסטיים יחדרו לכל שכבות העם. מבחינה פוליטית הוא צדק כמובן וצדקתו הוכחה בעצם תפיסת המשטר. אך בחינה מעשית הוא הביא במהפך זה ליצירת שלטון דיקטטורי חמור לאין שיעור מזה שאותו סילק, עם אליטה אכזרית וחמסנית באותה המידה ואף הרבה יותר.

סרוויס מתאר בספרו בפרטי פרטים כל מיני מפגשים של קבוצות מהפכניות וקונגרסים מהפכנים שבתקופתם עניינו ככל הנראה רק כמה עשרות אנשים ושום משקיף רציונאלי לא היה מעלה על דעתו שכתוצאה מהם תושג הפלתה של מעצמת-על . אבל עובדה. ללמדך שדווקא מבין הקבוצות האזוטריות ביותר יכולות לקום כאלה המסוגלות להשיג את הדברים המדהימים ביותר.
פרט מעניין נוסף שאותו חושף סרוויס הוא שבשלבים מסויימים נתמך לנין בחשאי וללא ידיעתו בידי שירותי הביטחון הצאריים, שהבינו היטב שאין כמו אדם כזה שהוא פלגן וסכסכן שאהב יותר מכל דבר אחר לריב על נקודות דוקטורינריות קטנות ביותר, כדי להחליש את התנועות המהפכניות כנגד הצאר מבפנים.
שירותי הביטחון הללו דאגו לשחרר מהכלא בשלבים מכריעים את תומכיו של לנין כדי שאלה יעזרו לו לנצח בעוד מאבק באיזה קונגרס וכך יחלישו עוד יותר את המהפכנים ככלל.
אבל איש לא העלה על דעתו את פריצת מלחמת העולם הראשונה ששינתה את פני הדברים מן היסוד .

בסופו של דבר מלחמת העולם הראשונה שהביאה לצבא הצארי תבוסות קשות ביותר שברה את הכלים והביאה לנפילת המשטר הצארי והקמת משטר דמוקרטי.

לנין ברוסיה

לנין עצמו מיהר וחזר ממקום גלותו בשוויץ לרוסיה וכנראה בעזרתם של קצינים גרמניים שהבינו שהמהפכן הרוסי הזה יוכל לגרום נזקים עצומים מבית לרוסיה. לטווח הקצר ביותר הם כמובן צדקו. באשר לטווח הארוך אין ספק שאותם קצינים גרמניים רצו לשכוח את היום שבו החליטו לתמוך בחזרתו של לנין לרוסיה.
אותה מהפכה מפורסמת שעליה ניצח לנין כמהפכה הסוציאליסטית המפוארת לא הייתה אלא הפיכת חצר פשוטה כנגד משטר דמוקרטי ליברלי שהתנהל בלי שפיכות דמים. המשמרות האדומים שאותם הקים לנין התנפלו על ארמון הממשלה ועצרו שם את שריה ללא התנגדות. הפעילות הלוחמנית היחידה שביצעו שם הייתה אונס של מחצית מנשות יחידת הנשים ששמרה על הארמון ובזיזת חדריו. חילופי היריות האמיתיים היחידים שהיו שם אי-פעם היו רק בסרט השחזור "אוקטובר" של סרג'י אייזנשטיין, שהפך את כל ההשתלטות הלא אלימה לקרב אכזרי ומפואר. המהפכה הרוסית לא הייתה אלא השגת כוח בידי גורם פוליטי אחד מגורם פוליטי אחר והגורם הפוליטי שהשיג את השלטון היו הבולשביקים של לנין שהתגלו כיעילים ואכזריים בהרבה מקודמיהם.

ובכל זאת עובדה שהיא שבתקופה הקצרה של שלטונו (רק כ-5 שנים לפני שהתגלו הפגמים החמורים בבריאותו שסילקו אותו למעשה מהשלטון ) לנין הקים מבנה יציב למדי שנראה כמעצמת-על, ויורשו סטלין רק בנה עליו נדבך נוסף ויצר מערכת מרתיעה שהטילה את צל חתיתה על העולם והשפיעה כמעט על מחציתו במשך למעלה מארבעים שנה.

הרעיון של תיכנון רציונלי של החברה וחיסול כל המעמדות דיבר ללב רבים. לנין ויורשו סטלין אכן פעלו בכיוון זה ,אבל אגב-כך רצחו מיליונים. ברטנארד ראסל, הפילוסוף האנגלי בעל הדעות הסוציאליסטיות שכלפי חוץ היה סימפטי למשטר ונפגש עם לנין, חשש ממנו אם כי חשב שהוא הכרחי. במכתב שכתב ב-1920 לאישתו, נאמר:
"הביקור ברוסיה היה מכאיב עד אין סוף בשבילי למרות שהיה זה אחד מהדברים המעניינים ביותר שעשיתי אי-פעם. הבולשביזם הוא בירוקרטיה רודנית עם מערכת ריגול מורכבת ואיומה יותר מכל מה שהיה בימי הצאר ואריסטוקרטיה חסרת רגשות באותה המידה מורכבת מיהודים. לא נשאר שום סימן של חופש בדיבור או במעשה… ועדיין אני חושב שזאת השיטה הנכונה עבור רוסיה."

האם הורעל לנין בידי סטאלין ?

"…זה היה חייב לקרות. טרוצקי יודע. סוף סוף הוא סיים לצרף את כל החלקים .זה אינו עוד סוד.
הבוקר קיבלתי במברק מוצפן חלק מהפצצה שטרוצקי עומד להריץ לדפוס כמכתב בכתב עת אמריקני. …זה היה בלתי נמנע .מרגע שתפס את הרעיון המרכזי נבע בהכרח כל היתר.
…בדעתי להציג כאן כמה עובדות בלתי רגילות בתכלית בצירוף מחשבות וחשדות מסוימים …התחלתי לשאול את עצמי בתוקף הולך וגובר: איזה תפקיד באמת מילא סטלין בתקופת מחלתו של לנין? האם לא עשה התלמיד משהו כדי לזרז את מות רבו?…"

רק דבר אחד חשוב כעת: שטרוצקי ימות לאחר ששילב במקום הנכון את הפיסה החשובה האחרונה בתצריף. טרוצקי הבין לבסוף שהמברק ששיגרתי לו אז לפני שש-עשרה שנים ושבעטיו החמיץ את הלווייתו של לנין לא נועד רק לבזותו באורח פוליטי.

בחלקו האחרון של המאמר שכתב ואשר הגיע לידי מצטט טרוצקי את המכתב: "ההלוויה תתקיים בשבת. לא תספיק לחזור בזמן. הפוליטביורו סבור שבגלל מצב בריאותך עליך להמשיך לבית המרפא בסוחומי. סטלין."

נדרשו לו שש עשרה שנים לשם כך, אבל טרוצקי ירד בסופו של דבר לעומקו של העניין. עכשיו הוא מבין מדוע הורחק מההלוויה ומה הייתה הסיבה האמיתית לחניטתו של לנין בלי דיחוי:
"אפשר שסטלין …חשש שאקשר בין מותו של לנין לבין השיחה על הרעל, ושאעלה בפני הרופאים את האפשרות שלנין הורעל ואדרוש נתיחה שאחרי המוות. לכן היה בטוח יותר מכל בחינה אפשרית להרחיק אותי עד לאחר חניטת הגופה ושריפת הקרביים, כך שנתיחה שלאחר המוות שמקורה בחשדות מאין אלה לא תהיה בת ביצוע.
נכון ."
( מתוך האוטוביוגרפיה של סטלין :רומן היסטורי מאת ריצ'רד לורי )
בחודשי חייו האחרונים לנין היה מוטרד מאוד מהאפשרות שסטלין האכזרי יתפוס את מקומו כפי שאכן קרה. הוא העדיף את טרוצקי. אך כל נסיונותיולמנוע זאת  הסתיימו בכישלון. הוא אפילו כתב צוואה שבה הזהיר בכל תוקף מפני עלייתו של סטלין לשלטון . אך לשווא .

כתוצאה מכך נפוצו שמועות שונות שסטלין הרעיל אותו. ידוע בוודאות שבשלב מסויים לנין אכן ביקש שסטלין ישים קץ לחייו ברעל אם מצבו הרפואי יחמיר מאוד, אך סטלין דיווח על-כך למפלגה ולא עשה זאת, .או לפחות כך נטען."
אבל שמועות שסטלין הרעיל את לנין תמיד מרחפות להן.

טרוצקי : "לגבי סטלין הייתה זו ..שאלה של גורלו. האיש או שיצליח לאלתר בה בשעה ולהיהפך לבוס של המנגנון הסובייטי הפוליטי ולפיכך למנהל המפלגה והמדינה, או שיידרדר ובמשך שארית ימיו ימלא תפקיד מסוג ג'… מטרתו הייתה קרובה אבל הסכנה שנשקפה עדיין מלנין הייתה קרובה יותר. באותה השעה כנראה גמלה ההחלטה בלבו שעליו לפעול בלי דיחוי… סטלין לא יכול היה להרשות לעצמו להמתין בחוסר-מעש בשעה שגורלו היה תלוי בחוט השערה ואילו ההחלטה הייתה תלויה בתנועה קלה מאוד של ידו.

"אבל לא יכולתי לבצע את התנועה הקלה, קלה מאוד בידי סתם כך. לו היה זה מישהו אחר, ידי לא הייתה מהססת. אבל לנין! הערצתי את האיש, הכרתי אותו שנים רבות, עברנו הרבה ביחד, ולא זו בלבד, הייתה גם סכנה שאאבד את הכל, את כוחי, את חיי. אילו הגיע רמז קל שבקלים על מעורבותי במות לנין לידיעתו של טרוצקי, או לידיעת כל אחד מהחברים האחרים, היה מגיע גם תורי לקבל כדור מאחורי האוזן. אולם אילמלא פעלתי, הייתי אכן מתדרדר לתפקיד מסוג ג' לשארית ימי."
( מתוך האוטוביוגרפיה של סטלין )

.אין ספק שסטלין אכן היה מסוגל לכך. אך אם אכן עשה זאת מן הסתם ישאר הדבר תעלומה לנצח. על-פי שמועות אחרות מותו של לנין היה כתוצאה ממחלת העגבת, אך לכך לא נמצא עד-כה ביסוס רפואי.
כך או כך סטלין הגיע לשלטון וכתוצאה ישירה מכך מתו עשרות מיליונים של אנשים והקומוניזם כחלופה אמיתית לגבי עתידו של אדם הגיע לסופו.

לנין חזה את העתיד במסתרי הזמן!

( מיקובסקי )

  האמנם?

לנין יצר את התנועה החברתית הגדולה של זמנו ושינה את פני המאה. אולם האיש שנראה כל כך רלבנטי וחוזה לעתיד לוט בערפל במבט חד ובהיר בימיו, נראה כיום כמיושן ומאובק היום. בתקופה הנוכחית של התחממות כדור הארץ ומול ההתעוררות המחודשת של הדתות שלנין קיוה להשמידן דומה שתורותיו בדבר המהפכה הפרולטרית הבלתי נמנעת שקעו כפי ההגדרה הקולעת של ידידו טרוצקי: "אי שם בפח האשפה של ההיסטוריה ".

ייתכן מאוד שאילו לא היו לנין והמשטר הקומוניסטי, כי אז לא היה גם היטלר מגיע לשלטון ומשתמש באמצעי טרור המוניים מסוג אלו שלנין וסטלין כבר השתמשו בהם.

אילנה גומל על לנין

לחוקרת הספרות אילנה גומל ( שפירסמה לאחרונה את הספר "אתם ואנחנו " על הקהילה הרוסית בישראל ), יש הרבה מה להגיד על לנין והיא אינה רואה בו דמות רציונלית במיוחד,או בכלל:

גומל:לדעתי הוא היה הראשון מדור הרודנים האיומים שהפכו את המאה העשרים למאה האיומה ביותר בהיסטוריה האנושית. רודף אוטופיות בדיוק כמו היטלר וסטלין ולא היו כל הבדלים מהותיים ביניהם. הוא היה חסר רחמים כמותם. נכון שהוא היה אדם ישר ולא מושחת, אבל כך היו גם היטלר וסטלין שלא היו מושחתים וחיו בצניעות. הם התעניינו רק בכוח ולא בשום דבר אחר, ואולי בשל-כך היו למפלצות.

א.א. את לא חושבת שהוא הביא בכל זאת דברים טובים לרוסיה?

גומל : הוא לא הביא שום דבר טוב. המהפכה הייתה בשני שלבים שבחלקה הראשון הייתה דמוקרטית ורק אחר כך בא לנין עם הפיכה צבאית של קבוצה קטנה תפסו את השלטון בניגוד לרצון העם. לנין היה עוד פחות דמוקרט מהיטלר שלפחות נבחר בבחירות דמוקרטיות. לנין לא נבחר לכלום.
המשטר הזה היה אסון לרוסיה ולהיסטוריה העולמית. לא היה הבדל בין לנין וסטלין. אם לנין היה נשאר בחיים הוא לא היה טוב יותר מסטלין.
ההבדל בין לנין וסטלין שלנין היה משכיל, חכם ואינטליגנטי, וסטלין היה פיקח מאוד, פיקח יותר מכולם, אבל לא היה אדם אינטליגנטי.
לנין היה גרוע אולי בצורה אחרת מסטלין. לדעתי אם היה ממשיך לחיות ולשלוט הוא לא היה מביא פחות אתו הרג שונה משל סטלין, אולי רק בצורות אחרות. נכון שהוא אחת הדמויות הגדולות של המאה העשרים אבל כך גם היה היטלר באותה המידה.

את קרובת משפחה של אחד מעוזרי עוזריו של לנין כגנוביץ?

גומל : כן זה לא משהו שאני גאה בו. לכל אחד יש את הכבשה השחורה במשפחה.

לנין הבלש

לאחרונה פורסמו בידי מחבר ישראלי שני ספרי בלשים שלנין עצמו עומד במרכזם כבלש. ספרים אלה אמורים להיות הראשונים מסדרה ארוכה שבהם יתוארו כישוריו הבלשיים של לנין.
דניאל קלוגר מסביר:
הספר הראשון "הרפסודיה מספר 20 של ליסט" נכתב עם ויטלי בבינקו. 2007. ( הופיע תחת השם הבדוי "ויטלי דמינין"). הספר מועמד לפרס הרוסי "רב מכר לאומי". העלילה מתרחשת ב-1888 כשולאדימיר איליץ' אוליאנוב הלא הוא לנין הוא סטודנט צעיר ומרדני בן 18 המתגורר בעיירת הולדתו סימבירסק בבית אימו. לנין שסולק מהלימודים באוניברסיטה כתוצאה מפעילותו הפוליטית נמצא תחת השגחת המשטרה… אלא שאז מתרחש בסביבת כפר מגוריו רצח כפול ומסובך במיוחד, והמשטרה נאלצת לקרוא ללנין המשפטן ושחקן השחמט המזהיר לעזרה בחקירה המסתעפת. בין הדמויות בספר נמצא גם קרנסקי מנהל בית ספרו של לנין ובנו, מי שעתיד להיות ראש ממשלה דמוקרטי ברוסיה ומודח באכזריות בידי לנין, הוא אז ילד בן עשר. לנין פותר את התעלומה.
הספר זכה להצלחה גדולה ברוסיה ובימים אלו התפרסם ספר ההמשך
2. הקורבן הרביעי של לילאק
העלילה מתרחשת בעיר סאמארה ב1890 לנין הוא כבן 20 ומתגורר באיזור ומתכונן לבחינות ההסמכה לעריכת דין.

אלא שאז מתבצעת סדרה של רציחות וחברתו של לנין מואשמת בביצוע אחת מהן. לנין יוצא לפתור את התעלומה.

שני הסופרים מתכננים עוד המשכים רבים נוספים.
הספר השלישי שנכתב בימים אלו מתרחש בסנט פטרבורג בין השנים 1895
ל-1896. לנין אז בן ה25. בשנים אלו הוא אסיר בבית הסוהר ומבצע חקירה כאסיר ברשות השלטונות שמכבדים את כישוריו המדהימים כבלש, אך יחד-עם-זאת באותה עת גם חוששים מפניו.
קלוגר:
כפי שאמרתי הספר נכתב בשיתוף-פעולה עם ידידי, ויטלי באבנקו, סופר רוסי ותוך כדי מהלך הביקור שלו בארץ.
שוחחנו והוא התלונן על שאין ספרי מתח טובים על בסיס ההיסטוריה הרוסית חוץ מאקונין. כל השאר הם חיקויים עלובים וגם אקונין הוא לא סופר מי יודע מה. בסך הכל חקיין של הסגנון של סופרי המאה ה19.
אנחנו לעומתו מתבססים על עובדות היסטוריות ממש ומקפידים שלא לסטות מהן. הכל מדויק ונאמן לספרי ההיסטוריה. אצלנו לא תמצא הפלגות דמיון ושיפוצים של ההיסטוריה לצורכי העלילה… הבסיס שלנו הוא נאמנות לעובדות.

ברוסיה כתבו יצירות של פנטזיה והיסטוריה חלופית על לנין ?

קלגדר : היו יצירות פנטסטיות על לנין ברוסיה, אך לא כאלה שעסקו בהמצאת היסטוריה חלופית – כזאת בעלת גוון סטירי. למשל "אמת" של דימיטרי ביאקוב. לא זכור לי שקראתי היסטוריות חלופיות על לנין .
אבל כאמור היו כמה יצירות פנטסטיות: "האדם הכחול" של לזר לגין שפורסם בתקופה הסובייטית. זהו סיפור על מסע בזמן שלנין הצעיר הוא אחד מגיבוריו. הגיבור המודרני נוסע בזמן לרוסיה של המאה ה-19 פוגש בלנין הצעיר ולבסוף עוזר לו לבצע את המהפכה.

קלוגר מדווח על הצלחה גדולה לספר על לנין הוא נמכר בתוך חודש אחד במוסקוה בחמשת אלפים עותקים. רק ספר אחד שלי "מוות בקיסריה " שנמכר בעשרת אלפים עותקים הצליח יותר. חברה רוסית בשם "פורוארד" קנתה את זכויות ההסרטה לספרי לנין כסדרת טלוויזיה.

אתם מתכוונים לכתוב סדרה שלמה על לנין כבלש לאורך חייו ?
קלוגר: בהחלט… אנחנו חושבים על סדרה גדולה על חיי לנין כבלש עם כמה סדרות משנה שמעשי הבילוש של לנין מסופרים בידי אנשים שונים שהיו בין מקורביו ואף שישמשו כעוזריו בביצוע החקירות כמו, "דוקטור ווטסון לשרלוק הולמס" שהוא לנין.

בסדרת המשנה הראשונה יהיו לפחות ארבעה ספרים. ואחר כך סדרת המשך נוספת עם דמות אחרת של מספר שתעסוק בלנין, ויתכן שיספר אותה בוגדנוב, מדען וסופר סיפורי מדע בדיוני על מסעות למאדים שהיה מספר 2 אחרי לנין בימיה הראשונים של התנועה הבולשביקית. אחר-כך תהיה עוד סדרת משנה שבה יופיע בתפקיד העוזר והמספר הסופר המפורסם מקסים גורקי שהיה ידידו של לנין, והפך לעמוד תווך של המשטר הבולשביקי.

למה בחרת בלנין כגיבור סדרה בלשית מכל האנשים ?

קלוגר: לנין הוא לדעתי הרוסי האולטימטיבי של המאה העשרים. האיש שהשאיר את חותמו על המאה העשרים יותר מכל אחד אחר.
אין אף רוסי אחר שאפילו מתחיל להתקרב אליו.זה יתרונו וזה חסרונו
ומה הוא המאפיין העיקרי שלו? האינטליגנציה הקרה שעבורה המאבק והמשחק הוא הדבר העיקרי, משחק השחמט בינו ובין יריביו שבו יצא תמיד כשידו על העליונה גם כשהוא נמצא בעמדה נחותה מאוד. עבורו האנשים היו כלים במשחק השחמט הנצחי שאותו ניהל, כלים שאותם זרק או הציל. תלוי בדרישות אותו הרגע.
לנין היה דמות מתאימה מאוד לגלם את תפקיד הבלש בגלל אמונתו בתפיסת עולם רציונאלית שכלתנית שהיא הבסיס של כל בלש טוב.
הוא עורך דין בהשכלתו כלומר אמון על חקירת פשעים, וגם שחקן שחמט מעולה בתחביבו. ויש בו משהו דמוני כמו שיש משהו כזה בכל בלש גדול מהספרות הקלאסית, ובראש ובראשונה שרלוק הולמס.
הוא מתעניין במטרה הגדולה והרבה פחות באנשים שמקיפים אותו בדרך אליה. לנין היה אדם בודד ככל שאדם של הגיון קר ללא רגשות יכול להיות בודד. מכל הדמויות הידועות של ההיסטוריה הרוסית לא נמצא אחד שמתאים יותר לגלם דמות של בלש בסיפור בלשי מאשר ולאדימיר איליץ' אוליאנוב לנין.

אתה מתייחס לזה שלנין היה ממוצא יהודי ?

קלוגר: תראה זה לא בטוח . היו שלושה אנשים בשם אלכסנדר בלנק בתקופה הזאת במקום המתאים, ואחד מהם היה יהודי אבל שניים מהם גרמנים. יש חילוקי דעות מי מהם היה אותו אלכסנדר בלנק שהיה סבו של לנין.

לנין כקרוב משפחה

לנין הוא צאצא של משפחת בלנק שגם אני משתייך אליה, כך שלנין שהוא בגדר קרוב משפחה  רחוק.

האם ידע סבי אליהו בלנק על הקשר המשפחתי ? ייתכן מאוד שכן. שמועות על העניין נפוצו מאז עלייתו של לנין לשלטון. המקור האולטימטיבי שלהם היה כנראה קרנסקי האיש שהודח בידי לנין שהוא ואביו הכירו היטב את בני משפחתו של לנין. הד"ר בלנק שחקר היטב את תולדות משפחת בלנק בטרנסילבניה ומחוצה לה, היה מודע היטב לכל בדל שמועה לגביהם. אבל ספק אם התלהב מכך. במיוחד מהעובדה שהאיש שהשתלט על רוסיה בזמן שהוא עצמו ניהל מאבק בעיר סיגט בטרנסילבניה כנגד חרדים וגופים אחרים. לנין היה קרוב משפחה.
דודי יהושע בלנק ואימי אינם מצליחים להיזכר שאביהם דיבר אי-פעם טובות על בן הדוד הרחוק לנין, מאחר שהיה ציוני ואנטי קומוניסט מושבע. דודי יהושע בלנק היה גם הוא אנטי קומוניסט מושבע ומעולם לא הזכיר את הקומוניסטים בלי להזהיר אותנו מפניהם. הוא חשש מאוד שאני אצטרף לקומוניסטים .
בכלל, כל איזכור של הקרבה המשפחתית ללנין היה רק מרתיע אותו.
בכל אופן אני אישית מוצא עניין רב באיש לנין שהצליח בכמה שנים בודדות לשנות את העולם מן היסוד אולי לא לטובה, אבל הוא ניסה.

ועם כל מה שאפשר להגיד כנגד לנין ואפשר להגיד הרבה מאוד כפי שראינו נראה שאת הצלחתו של לנין אפשר להסביר רק בכך שהוא אחרי הכל ביטא רעיונות ותחושות וחלומות שדיברו למיליונים, למרות שהיה רק מנהיג קבוצה קונספירטיבית קטנה.

להוציא את ישו הנוצרי ( שתקופות פעילותו הייתה רק של שלוש שנים) ואלכסנדר הגדול קשה מאוד לחשוב על אדם נוסף שבפרק זמן של שנים אחדות היה אחראי לשינויים דרמטיים כל כך בעולם.

לנין עצמו בכל אופן מעורר עניין עצום גם לאחר נפילת המשטר הקומוניסטי . גופתו עדיין נמצאת חנוטה במוזלאום, למרות הניסיונות להוציאה משם. כוח משיכתו לא פג ורבים-רבים באים לבקרו.

אני תמה האם יום יבוא ואפשר יהיה להשתמש בד.נ.א של הגופה החנוטה על מנת להקים את לנין לתחייה כפי שקיוו המדענים הסובייטיים בשנות העשרים?

חונטים את לנין

לזמן אין שליטה על לנין. לנין ישרוד לנצח  כחיים עצמם.

( סיסמה סובייטית ) .

איני חש דבר מפני שאין בעולם דבר לחוש בו מלבד אינות.
האינות שתמיד האמנתי בה.
אותו אין ואפס שאליו הולכים הכל, אבי, אימי, נשותי, ילדי, טרוצקי,
לנין שלי.
כן אפילו הוא.
( הסיום של "האוטוביוגרפיה של סטלין" ).

 

לנין החנוט.

• נספחיםכתבי לנין בעברית ולדימיר איליץ' לנין וגרגורי זינובייב המלחמה והסוציאליזם עברית משה ארם הוצאת הפטיש, 1932( שני כרכים). לנין – כתבים נבחרים, מתרגמים חיים שלון בן אברהם ואליהו טסלר ספריית הפועלים 942 . וו' אי' לנין : מלון מונחים וציטטות .מלוקט מכתבי על ידי תומאס בל ,דפוס א. מוזס ,1943. וו. א. לנין כתבים נבחרים; תרגום חיים גולדברג ערכו: ל. לויטה, מ. דורמן. ספריית הפועלים, 1950. מהפכת 1905 ולאחריה : המאבק בין בולשביקים למנשביקים. תרגם נחמיה רבן ,ספריית הפועלים, 1952. דרך תנועת הפועלים : המערכה על המפלגה הבולשביסטית. תרגם נ. רבן, ספריית הפועלים, 1952. מטריאליזם ואמפיריו-קריטציזם : ציוני ביקורת לפילוסופיה אחת ריאקציונית. תרגם שמחה אוורבוך, 1950. תקופת השפל והמהפכה שכנגד : תקופת המלחמה ומהפכת אוקטובר. תרגם נ. רבן , ספריית הפועלים ,1952. האימפריאליזם – השלב העליון של הקפיטליזם : המדיה והמהפכה, מחלת הילדות של ה"שמאלנות" בקומוניזם, תרגמו- ח.ש. בן-אברם, א. טסלר ,ספריית הפועלים, 1952. ולדימיר איליץ' לנין על השאלה הלאומית והלאומית-קולוניאלית [תל אביב] : המפלגה הקומוניסטית הישראלית, 1960. ולדימיר איליץ' לנין המהפכה הפרולטרית והרנגט קאוטסקי . מרוסית י. פיינברג] תל-אביב : הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הישראלית, 1970. לדימיר איליץ' לנין מחלת הילדות של ה"שמאליות" בקומוניזם. עברית י' פיינברג , תל אביב : הועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הישראלית, 1970. ולדימיר איליץ' לנין על השאלה הלאומית . עברית י' פיינברג , תל אביב : הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הישראלית (רק"ח), 1972. ולדימיר איליץ' לנין מדינה ומהפכה, עברית משה בן חורין, תל אביב: הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הישראלית, 1984. ליאון טרוצקי חיי, עברית אברהם שלונסקי, הוצאת מצפה 1930-1933 שלושה כרכים. לאון טרוצקי תולדות המהפכה הרוסית, עברית אברהם שלונסקי ,הוצאת מצפה 1930-1933 שלושה כרכים. ארתור רוזנברג דברי ימי הבולשויזם תרגום יצחק שנברג הוצאת חברה, 1933. ליאון טרוצקי כיצד ניצח סטאלין? עברית א.ערך, ירושלים: (דפוס ארץ ישראל), 1937 חוברת של 28 עמודים). קלרה צטקין עם לנין :זכרונות ושיחות עברית יעקב מאיוס ( ספרית הפועלים 1943). לנין וולאדימיר איליץ' : סקירה קצרה של חייו ופעלו הליגה לידידות ישראל-ססס"ר. ספריית הפועלים 1944 (ההוצאה המקורית–מוסקבה : מכון מארכס-אנגלס-לנין, 1944). שמואל איזנשטדט: ולדימיר לנין: ילקוט מאמרים למלאות 25 שנה לפטירת / 1924-1949 הוצאת ליכוד, 1949. יצחק דויטשר, סטלין : ביוגרפיה פוליטית . תירגמו בנימין לובוצקי ושמואל שניצר. הוצאת כתבים , 1950. ( ומהדורה נוספת ב-1953) מ.א. אומייליאנובסקי וו. אי. לנין והפיזיקה של המאה העשרים תורגם בידי מ. בנארי, א. יסעור (פרק א' ב')] ספריית הפועלים ,1950) לואיס פישר. יוסף סטלין : חייו ומותו . עברית ש. אורי . הוצאת נ. טברסקי , 1953. אדמונד וילסון אל התחנה הפינלנדית : כיוונים במסורת המהפכנית באירופה והתהוותו של הסוציאליזם, עברית מ. אטר ( הוצאת עם עובד, 1955). יהודה טובין אבות המרקסיזם והשאלה היהודית( ספריית הפועלים ,1954). אמיל לודויג גולים ידועי שם הוצאת עידית ,1954. כולל פרק על לנין כגולה בשוויץ. יצחק דויטשר טרוצקי נביא נושא נשק 1879-1921 . תרגם מאנגלית – חנוך קלעי/ תל-אביב : עם עובד, תשט"ו. ג'ון ריד עשרת הימים שזעזעו את העולם עברית אברהם יבין ( הקיבוץ המאוחד ,1960). כריסטופר היל לנין והמהפכה הרוסית סדרת ספרי מופת להיסטוריה עברית יאיר עברון, הדר, 1961 . המכון למארכסיזם-לניניזם שליד הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות ו. אי לנין :רישום ביוגראפי קצר, הוצאת לפק ,1967 .( מוסקבה, בית ההוצאה של ספרות פוליטית, 1966.) אסתר וילנסקה ( עורכת ) 100 שנה להולדתו של לנין – 22.4.1870 -22.4.1970: קובץ מאמרים, רשימות, זכרונות, פואימות ורישומים (תל אביב : הוועד המרכזי של מק"י, 1970) אברהם יסעור לנין ערב אוקטובר 1917 הוצאת אוניברסיטת חיפה ,1971 (אוסף מאמרים של המחבר, עם נספח "על הדיאלקטיקה" מאת לנין.) אברהם יסעור מלקחי מהפכת 1905 ברוסיה : <צמיחתו של הבולשביזם. ( רמת גן : מסדה בשיתוף עם אוניברסיטת חיפה, (19722).)מחקר על הקשרים בין לנין והפוליטיקאי וסופר המדע הבדיוני בוגדנוב ). אסתר וילנסקה השאלה הלאומית בהלכה ובמעשה של הבולשביקים : עד מותו של לנין, 1924 ( הדים ,1977) פבל גורב'צבסקי הר מגדון עיברית ע'. בן אריה (מסדה 1977) ספר המוקיע את הקומוניזם ומוקדש בעיקרו ללנין .כולל חלק מיוחד על הוגים שונים שחזו וניבאו את המהפכה הקומוניסטית. אדוארד האלט קר המהפכה הרוסית : מלנין עד סטלין, 1917-1929 תירגם מאנגלית והוסיף אחרית דבר: אלי שאלתיאל. הוצאת עם עובד, 1982. תקציר :היסטוריה תמציתית של המהפכה הרוסית, שנכתבה בידי היסטוריון אשר חקר מהפכה זו הוא לו מפעל חיים. הספר מתאר את התפתחותו הפנימית של המשטר הסובייטי ואת השפעתו על העולם החיצון, ומגלה מה אירע לכוונותיהם המקוריות של מחוללי המהפכה. ספר שנכתב לא למען המומחה, אלא למען הקורא הכללי, המבקש לדעת כיצד התרחש אותו מאורע הרה-גורל בתולדות האנוש שלמה צירולניקוב לנין והמהפכה הרוסית (צ'ריקובר ,1983) פול ג'ונסון "היסטוריה של הזמן המודרני מ-1917 עד שנות ה=90 :כרך א' :. מאנגלית מרדכי ברקאי ,דביר 1995. דיאנה טל תפקידו של פולחן אישיותו של לנין בעיצובה של האומה הסובייטית במחצית הראשונה של המאה העשרים עבודת גמר אוניברסיטת חיפה , 2001. אדוארד ראדזינסקי .סטלין : הביוגראפיה שמבוססת על הארכיונים הסודיים שנחשפו במוסקווה עברית אריה חשביה, ספרית מעריב, 2005. ביקורת מאת מרדכי חיימוביץ רוברט סרוויס לנין מאנגלית אריה חשביה ,ספרית מעריב ,2007. ספרות יפה על לנין ולדימיר מיקובסקי ולדימיר איליץ' לנין " פואמה. הופיעה ב"מבחר שירים " תרגם אלכסנדר פן ( הוצאת הקיבוץ המאוחד ,1950 א. נוף אילנו של לנין : )פואמה) איורים ועיצוב עטיפה א' נוף .הוצאת הניצוץ ,1970) סטפן צוויג "הקרון החתום " בתוך "שעות הרות גורל:שתים עשרה מיניאטורות היסטוריות " מגרמנית עדנה קורנפלד ,הוצאת גרעיני זהב ,19444 ,ושוב בידי צבי ארד, הוצאת זמורה ביתן . סיפור –רשימה המתאר את מסעו של לנין בקרון הסגור לרוסיה כשהוא נעזר בידי הגרמנים . אלכסנדר סולז'ניצין לנין בציריך :פרקים עברית צבי ארד ( עם עובד ,1977) יוזף רות .הנביא האילם .עברית רות לבנית .הוצאת זמורה ביתן ,1991. רומן על חייו של טרוצקי . ריצ'רד לורי האוטוביוגרפיה של יוסף סטלין: רומן היסטורי , מאנגלית שמעון גלבץ כינרת 2000 .

מאגר קישורים על לנין

טרוצקי על מהפכת אוקטובר

לנין בויקיפדיה

לנין בויקיפדיה בעברית 

ארכיב לנין

מאמרי לנין

מאמרים של לנין 

אתר מקיף על לנין

לנין באתר הביבי סי 

לנין מאת רוברט סרויס

להתראות לנין טלי שמיר על הספר של סרויס

יוסי שריד על הספר של סרויס

אפרים דוידי על הספר של סרויס

בין כריזמה לאכזריות : אריאנה מלמד על הספר של סרויס

 בעד לנין

שיר מאת  שמואל ירושלמי :"שמונים שנה בלי לנין "

נגד לנין

וכוח באתר פרש על לנין וסטלין

האם הרעיל סטלין את לנין ?

המאוזלאום של לנין בויקיפדיה

פסלי לנין בארה"ב

מיקובסקי והפואמה על לנין

לנין הרומן

לנין בציריך מאת סולז'ניצין

סרטים על לנין והמהפכה

אוקטובר של סרגי אייזנשטיין

לנין הרכבת

האדומים: סרט על המהפכה

 

השורשים היהודיים של לנין

 לנין שלנו :שירים על לנין

לנין כבלש