סטלג ליבסקר

הבמאי ארי ליבסקר השלים לאחרונה לאחר מאמץ של כמה שנים את הסרט הדוקומנטארי על תופעת ספרי "הסטלגים " סרט שעורר הדים רבים בארץ ובחו"ל וכאן הוא נותן לראשונה את הסיפור המלא של הפקתו .

הסרט "סטלגים" : שואה ופורנוגרפיה בישראל" עולה בשעה טובה על המסכים שוב בהקרנות בסינמטקים ברחבי הארץ שבסופן יוקרן בערוץ הסרטים הדוקומנטאריים דוקו .
ולרגל האירוע החגיגי זה הנה ראיון מקיף עם הבמאי הסרט,ו

גילוי נאות :הסרט של ליבסקר מבוסס על רעיון ומחקר שלי, ואני עצמי מופיע בסרט  . ליבסקר אמנם המשיך לכיוונים אחרים שבהם לא עסקתי .במקור על הסופר ק.צטניק שהפך לדמות חשובה בסרט לא פחות מכותבי הסטלגים וזאת תרומתו הייחודית של ליבסקר עצמו .

 

 

ארי ליבסקר ואני נפגשנו לראשונה לרגל יצירת כתבה  על בית מוזר באיזור שכוח אל ביפו , בית שבו מתו עשרות דיירים בהתאבדויות ומסיבות בלתי ברורות .
את הבית "טיהרו" אנשי קבוצה מיסטית שהאמינו שהבית ביפו מהווה מזה שנים רבות "שער" לפלישה ליקום שלנו לישויות קוסמיות מפחידות ממימדי קיום אחרים.אותן ישויות ביצעו לדעתם  מסע טרור כנגד יושבי הבית והאיזור מזה עשרות או מאות או אלפי שנים.
לאחר שסיימנו את החקירה של הפרשה המוזרה ליבסקר ישב איתי על שולחן  בבית קפה והעלינו נושאים שונים לפרוייקט המשך .

התברר שקשה לחשוב על נושא שיהיה דרמטי יותר מזה שסיימנו רק עכשיו של הפלישה מהמימדים האחרים,לפחות  עד ששמע ליבסקר את הצעתי להפיק סרט על נושא האיזוטרי והביזארי מכל בספרות  הפופולארית של ישראל ,נושא הסטלגים והקדיש לכך כמה שנים מחייו.

היוצר

 

 

לארי ליבסקר יש ניסיון עשיר בתחום היצירה הדוקומנטרית בכלל ובנושאים מדממים ושנויים במחלוקת בפרט .:
בין הסרטים הקודמים שלו יש את הסרט "מוותרים על ברית המילה "   שבו יצא  נגד ברית המילה בטענה שהדבר פוגע בהנאה  מינית של הגבר. הסרט שהוקרן בערוץ 2 ועבר שם ניסיונות צנזורה היום אפשר לראות אותו ביוטיוב.

סרט נוסף שלו הוא  "הפואמה הביתית" ( על פי שם ספר שירה של המשורר אהרון שבתאי)  הסרט עוקב אחרי 3 דמויות שמספרות את סיפורן דרך הבית שבו הן חיות בו וכל אחת מהדמויות נמצאת בצומת דרכים לגבי בית המגורים שלה ולקראת שינוי בחייה הסרט עוסק בשאלה האם אנשים יכולים להשתנות. אחת הדמויות היא סבתו של ליבסקר שמגדיר את הסרט כ"סרט קטן ואישי".
ליבסקר מתכוון להוציא אותו להקרנות באוזן השלישית בחורף הקרוב
כמו כן הוא עוסק בתחום הוידיאו ארט ואמנות הפלסטית הוא יצר עבודות וידאו בכ-10 תערוכות קבוצתיות
ומציג כיום  פסל תערוכה שנקראת הפיקוד העליון שנפתחה בלילינבלום 41
העבודה שלו שם היא חלק שלישי בטרילוגיה בשם- נאום פוליטי

ברזומה העשירה של ליבסקר  יש גם תפקיד כרוצח סדרתי בסרט של עמיתו נמרוד קמר "טבח הדואר של תל אביב "
.
קמר אף כתב סיפור קצר בהשראת הפרשה בשם "מההפקה של סרט אימה באורך מלא" _Kamer_2007.pdf
שאותו אפשר לקרוא בספר "כשמדלין סטו בוכה :סיפורים קצרים על הקולנוע ( גלורי 2007 ) שבה הוצג ליבסקר כ"ארי בן כנען ""שחקן גבוה וחתיך "
מלבד זאת הוא אחד האנשים הבודדים היום ( ואולי היחיד ) שרק שמם שימש כמקור השראה לתערוכה של אנשי קבוצת האקדמיה החופשית "בשם "אני שכבתי עם ארי ליבסקר" שהוצג בגג בתל אביב עם יצירות רלבנטיות של יוצרים ויוצרות רלבנטיות .
ופרט לכל אלה הוא גם עיתונאי במוסף פירמה " של גלובס חבר מערכת בכתב העת הספרותי "מעיין"
אכן אדם בעל רזומה עשיר ומגוון :

אלי:כמה שנים אתה עובד על סרט הסטלגים ?
ארי:הרבה יותר מידי זמן . חמש שנים . גם כי היה קשה לאסוף תקציבים והיו בעיות הפקה ומימון  בלתי פוסקות . בשלב מסויים נאלצתי להחליף מפיק . וגם כי היה קשה מאוד לשכנע אנשים להתראיין .
אלי:למה ?
ארי:היו אנשים כמו אלי קידר הכותב הראשון של הסטלגים שלא התלהבו מעצם העיסוק בנושא שהם לא בדיוק שמחו להיזכר בו מעברם. זה לא משהו שאנשים נהנים להיזכר בו . . אבל בסופו של דבר אחרי כל הצרות הסרט מושלם והוא כאן מוכן לצפיה .
אלי:יצרת קשר בנושא הסרט עם אנשים מחו"ל ?
ארי:בהחלט . כשהבנתי שהסיפורים הישראליים מבוססים בדרך זאת או אחרת על סיפורים מחו"ל ורציתי לקרוא את הסיפורים המקוריים. רציתי לדעת אם הסטלגים הם ישראליים.
בהתחלה חשבתי שהם תרגומים ותו לא כי הם מזכירים תרגומים בסגנון איך שהן מתארים כל מיני פעולות מלחמתיות ומיניות והתקשיתי להאמין שזה מקור .
יצרתי קשר כדי לברר את הנושא עם אספני מגזינים ובמאי סרטי כמו סרטי סטלגים בחו"ל ו.
ואז יצרתי קשר עם אספן מגזינים בארה"ב george hagenaue ,אדם שמתמחה במגזינים של סיפורי ההרפתקאות לגברים משנות החמישים והשישים והוא האספן הגדול ביותר בתחום. והוא שלח לי עותק של הסיפור מקורי שעל פיו נכתב סטלג 13 הסטלג הראשון וקראתי את הסיפור שהוא במקור קצר מאוד רק כמה עמודים והבנתי שזה רק גרעין. יש שם סיפור בריחה ממחנה שבויים נאצי יש שם נשים אכזריות אבל אין מין ואין באמת סדיזם הבנתי שבעצם רעיון המסגרת הכללי של "סטלג 13" נלקח משם אבל לא יותר מזה .
בשלב מסויים אספן המגזינים הנ"ל ניתק קשר.  הוא התחבר עם אישה יהודיה כששמעה על הפרויקט שלי שיכנעה אותו שזה פרויקט אנטי ישראלי והוא נבהל וניתק כל קשר.
דיברתי עם הבן של האמן של עטיפות סיפורי הסטלגים ששימשו כעטיפות .והוא סיפר שאביו שהיה יהודי שימש בעצמו כמודל לחייל הנאצי בסיפורים וכך גם הוא עצמו ואישתו כמודל לנשים הנאציות.
יצרתי קשר עם העורכים של המגזינים כמו ברוס ג'י פרידמן .והם לא הסכימו לדבר עימי כשקראתי לזה סיפורי מין.
הם קראו לזה "סיפורי בריחה מהכלא"  שזה היה תת ז'אנר פופולארי אז. אבל לא היה בהם סקס בכלל.הסקס היה תוספת ישראלית.

עמוד מהסיפור האמריקני המקורי ששימש כנקודת בסיס לספר "סטלג 13" " מאת "מיק באדן "( אלי קידר)

אלי:ראיינת במאי סרטי סטלגים אמריקניים ?
ארי:היו סרטים אמריקניים כמו אלזה קצינת האס אס מ-1975 שביים דון אדמונדס ( שלאחרונה יצא גם כדי וי די ) שמזכירים קצת את הסטלגים הישראלים .  דיברתי עם הבמאי אדם מאוד מתוסכל שיש לו תוכניות לעשות גירסה עכשווית של אילזה את התסריטאי כתב אדם קנדי והבנתי שהמדובר שבמישהו שאולי הסטלגים הישראלים היגיעו לידו .ניסינו באיזה שלב ליצור קשר עם הכוכבת שהיא היום חיה בלאס וגאס אבל ללא הצלחה.
אלי:היו כמה סרטים איטלקיים פורנוגרפיים של סקס וסדיזם על השואה.
ליבסקר : לא היו סרטי סטלגים איטלקיים ממש אלו היו יותר סרטים אמנותיים .
היה גם סרט גרמני בשם ) Pension Clausewitz” (W. Germany, 1967)  שבו הופיע מנהל המועדונים הישראלי שמעון עדן כמנהל בית זונות בתקופה הנאצית  ,סרט  שיש בו אלמנטים של סאדו מאזו . אבל אין קשר ממש לסטלגים חוץ מבמובן הפסיכולוגי העמוק קר.
בכל אופן בשלב זה הפסיק לעניין אותי הקשר האמריקני והאירופי . הבנתי שהסיפור האמיתי הוא לא שם אלא פה בישראל .  הבנתי שהמרכז זה בישראל הפופולאריות של הז'אנר הספציפי הזה בישראל היא חסרת תקדים כתופעה עולמית
אלי:מצאת דברים מעניינים לגבי סופרי הסטלגים ?

ארי:מצאתי ששניים מהסופרים נח מן (עורך דין נחמן גולדברג ) ואלי קידר ששניהם כתבו סיפורי סטלגים היו שניהם בגרמניה בשנות השישים קשורים למועדונים בגרמניה שנוהלו בידי ישראלים אנשים מסוגו של שמעון עדן . והם ראו בפעילות שלהם שגבלה בקווים האפורים ביותר של החוק שם כמעט בגדר נקמה בגרמנים . שניהם כתבו סיפורים על עלילותיהם של ישראלים יורדים בגרמניה שנוקמים בגרמנים ושוכבים עם נשותיהם והסיפורים האלו בהחלט התבססו על חייהם שלהם .
למשל איזה ספרים ? .
יש למשל את הספר של אלי קידר שהוא כתב תחת השם הקבוע שלו "מיק באדן"הנה בא הקברן המתוק " שמתאר את חוויותיו גיבור ישראלי שהוא אלי קידר עצמו בגרמניה . והוא כתוב מנקודת המבט של יורד לא ציוני. זה אפילו אולי הסיפור האנטי ציוני הראשון שנכתב בידי ישראלי .לדעתי יש לו כישרון כתיבה והסיפור כתוב היטב אפילו מצויין .

 

 

"הנה בא הקברן המתוק " של קידר הוחרם בידי המשטרה וסופרו הועמד עליו לדין במשפט צנזורה מפורסם שבו נשפט ביחד איתו הספר המושמץ אף יותר "הייתי כלבתו הפרטית של הקולונל שולץ".

ליבסקר : אם  אלי קידר היה מעריך את עצמו כיוצר הוא יכול היה לכתוב סיפורים רציניים יותר אבל הוא לא העריך את עצמו מספיק וחבל הוא התייחס לזה רק בתור חלטורה ואולי זה מה שאיפשר לו לכתוב בצורה חופשית כל כך .
הוא יכול היה להיות סופר אמיתי ובחר להיות "כתבן". אבל אני מעדיף את הכתיבה שלו על זאת של מירון אוריאל למשל .

בעניין הזה כמו באחרים יש לי ולליבסקר חילוקי דיעות . אני בהחלט חושב שמירון אוריאל עולה על קידר בכמה דרגות כסופר.

ליבסקר:  בכל אופן  בסופו של חשבון יש להבין :אלי קידר הוא בכלל לא האיש החשוב בסיפור .  מבחינתי במקומומו יכול היה להופיע בסרט כל אדם אחר שכתב סטלגים .
הדגש בסרט הוא לא על הסופרים שהיו רק "פרי לאנסרים " שמילאו הוראות, הדגש הוא על המו"ל עזרא נרקיס שהרעיון היה שלו . והרעיון  הבסיסי של סיפורי הסטלגים לא היה של קידר אלא של נרקיס.

 ואם לא היה קידר אז נרקיס היה מוצא מישהו אחר שיכתוב את הסיפורים כפי שאכן קרה . .. אני לא חושב שהייתה מדינה אחרת שהפופולאריות של הספרות הזאת הייתה כה גדולה .הבנתי שמהדובר במשהו מאוד חריג כתופעה ספרותית יחסית לכמות האוכלוסייה תופעה יוצאת דופן וקיצונית מאין כמוה .והסרט עוסק בחריגות של התופעה שמצד שני עיצבה את התדועה של רבים ,אולי אלפים לגבי השואה ומה שקרה שם .

התגובות התקשורתיות

 

סרט הסטלגים של ליבסקר  זכה לתשומת לב תקשורתית שכמוה זכו רק מעט מאוד סרטים דוקומנטריים . ,הסרט זכה לכתבה גדולה של דליה קרפל  במוסף הארץ ולעוד כתבה ובאותו היום ב"עכבר העיר "   של "הארץ ".

ליבסקר רואיין בטלוויזיה אצל לונדון וקירנשנאום ואנוכי רואיינתי יום לאחר מכן אצל אורן נהרי בערוץ 1.

הסרט אף זכה לכתבה של עמוד שלם בניו יורק טיימס .שזכתה לעשרות תגובות. בלוגרים רבים בחו"ל טרחו להתייחס בבלוגים שלהם  לסרט ולתכניו שאותו לא ראו ורק קראו עליו בעיתון . לא מן הנמנע שיש כאן "כדור שלג מתגלגל " והסרט והתופעה שאותה הוא מתאר עוד יזכו לתגובות רבות באמצעי מדיה שונים בחו"ל.
אלי:איך אתה מסבי ר את ההתעניינות התקשורתית  העצומה יוצאת הדופן הזאת?

ארי:אני חושב שזה נושא חדשני כי לא טיפלו בו חוץ במספר שלך "מטרן ועד זבנג " שעכשיו משמש גם כבסיס למאמרים אקדמאים .וזאת אחת תופעות הקיצוניות שקרו בישראל.. כי זה נורא מזעזע להבין שהסטלגים היו תופעה רחבה בציבוריות כבדרך שבה אנו רואים את השואה בישראל ומזעזע לחשוב שאנו מחזירים את זכרון השואה ושמים דגש על הזוועות והאימה אני יושב שצריך לעסוק בשואה בצורה יותר עדינה להבין שהמצב היה מורכב ומערכת חיים מגוונת זה לא היה רק שזועות ורצח ומשרפות ולא לקרחת למקומות הקיצוניים . אתה לא יכול להוציא רק את הדברים המזעזעים הנה סופר כמו פרימו לוי שמציג את השואה בצורה חזקה ומורכבת מצליח בעולם יותר.

אבל בארץ אלו שהצליחו יותר מכל בהצגת השואה היו הסופר ק. צטניק שהוא דמות מרכזית בתרבות הפופולארית אבל לא בתרבות הגבוהה .צטניק הוא סופר פופ עממי בדרגות הגבוהות ביותר והסטלגים שהיציגו אותה בצורה קיצונית ומופרכת . צטניק טען למשל שזונות יהודיות שכבו עם אנשי אס אס. דבר שעד כמה שידוע לנו לא היה נכון ובכל אופן גם  אם אירעו דברים כאלו הם מעולם לא אירעו במספרים גדולים ואין עליהם שום עדויות ברורות .

לדעתי התפיסה של ק.צטניק שאת הספרים שלו על השואה לימדו בבית הספר השתלטה לנו על התודעה החינוכית על הדרך שבה אנו מגדירים את השואה . אחרי הכל ההצגה שלו את השואה  היא קלה יותר לתפיסה ולזכירה  כי היא חזקה ואפקטיבית כל כך.
אלפים למדו על כך בבתי הספר כתוצאה מספריו . ואחת הבעיות שיש לי עם יד ושם משום שיד ושם לא יצא בצורה ממש גלויה נגד הטענות האלו ולא מכחיש זאת בבירור .
הספרים שלו והסטלגים היו לדעתי שני צדדים של אותה המטבע .

מצד שני ניתן לטעון שהסטלגים היו סוג של תרפיה שהוציאה את כל השדים המודחקים לאחר שנים של השתקה והתעלמות . .ואם לא היו  לוקחים את סיפור השואה לצדדים הקיצוניים ביותר שלו  ספק אם אפשר היה להביא משהו מהתחושה של הניצולים .

ליבסקר: בסרט יש גם ביקורת עכשווית . . יש בעולם הקולנוע הישראלי פריקים של שואה שיש להם מן פרברסיה כזאת הם ממש ממשיכים להתענג מהשואה . הם יוצרים סרטים דוקומנטאריים שממש מתענגים מסיפורי הזוועה והם ממשיכים לדעתי את מורשת הסטלגים ואת דרכו של ק.צטניק.
אלי: אתה יכול לתת שמות ?
ליבסקר: אני מעדיף לא להיכנס לזה מי שעושה סרטים כאלה יודע בדיוק למי הכוונה . לדעתי הסרטים האלו הם מיותרים ומביכים. ועדיף היה שלא היו נעשים.
אלי:בשלב מסויים היית מועמד לפרס מטעם "יד ושם " עבור הסרט אבל ביטלת את המועמדות .מדוע ?
ארי:בהחלט נעזרתי רבות בחוקרים של "יד ושם" ואני בהחלט רוצה לציין שזה מקום חשוב מאוד מבחינת המחקר שהוא עושה .
אבל .. אבל אני גם חושב שלפעולות ההנצחה שהם מבצעים יש אופי מאוד בעייתי אפילו ממוסחר. הסרט שלי מתעסק ומבקר את כל זה.  לא רציתי לקבל חיבוק ממסדי ולהפוך חלק מפעילות שיש לי ביקורת עליה אם כי כמובן אינני מתנגד "ליד ושם" כשלעצמו .
אלי:היו תגובות מענינות בעקבות הסרט ?
ארי:בהחלט. למשל הייתה אישה בסרט שהוסרטה מרצה על צטניק ועל סיפורי בתי הזונות היהודיות שלו לפני תלמידים שסיפרה לי שרק בעקבות הסרט הירא גילתה שמה שהוא סיפר לא היה מדויק בכלל .
בכל אופן נראה שהתגובות האמיתיות עוד יגיעו .ידוע לנו שיש כמה וכמה סטודנטים שכותבים עבודות אקדמאיות על הנושא ואף שלחו מאמרים מחקריים על הנושא לחו"ל.

אלי:ומה אתה עושה בימים אלו ?

בימים אלה אני עובד על סרט בשם "המשתמט " שסוקר את תולדות המשתמטים ואת יחס
החברה בארץ כלפיהם.ואני מקווה לסיים בזה לתמיד את על הטיפול בסטלגים. 

 אני כבר לא מסוגל לראות יותר ספר סטלגים מול העיניים בלי לצעוק .

 

.

קראו גם :

ברוכים הבאים לסטלג 13 :החלק הראשון 

החלק השני 

סטלגים :שואה ופורנוגרפיה בישראל 

קטע מהסרט 

סטלגים הסרט התעודי

הייתי כלבתו הפרטים של קולונל שולץ 

ארי ליבסקר מחפש קוראי סטלגים

אכן תמונות קשות :דליה קרפל על הסרט

פורנו במחנה הריכוז

בלוגר על הסרט 

"זיג הייל גנחה אינגה" :מיכל ויניק על הסרט

זיכרון פיקטיבי נירית אנדרמן על הסרט

יסמין אבן על הסטלגים :דילמה מוסרית

ביקורת  באנגלית 

הסטלגים בניו יורק טיימס

תגובות לכתבה ב"ניו יורק טיימס "  ( רשימה חלקית בלבד )

תגובה

רשימה נוספת

הסטלגים והאישה הגרמניה 

ארי ליבסקר בויקיפדיה

דף הפייסבוק של ארי ליבסקר

ארי ליבסקר בבננות

צ'יקי ארד וארי ליבסקר על הבדלי מעמדות בספינה

 

"מותרים על ברית המילה" סרט מאת ליבסקר
דיון על הסרט "מוותרים על ברית מילה"

 

אכול ושתה כי מחר דד ליין :כתבה מאת ארי ליבסקר

 

ארי ליבסקר על חוסר הצורך במפיקי סרטים

 

פסל של ארי ליבסקר 

ברוכה הבאה לקולונל שולץ