געגועי לסטלין-אסיה רודשטיין

אסיה רודשטיין , מוזיקאית משוררת ניסיונית חוזרת אלינו עם עוד כמה שירי ובראשם שיר על החבר סטלין .

געגועי  לסטלין

הלווית ה"שמש" בגודל של אל.
אני צעקתי מעט מאוחר.
רחצו אותי באמבט ברזל.
על קצף סבון בכוח נזהר
בעטתי, ועכשיו אגרופיי חזקים
מול אף של חיה שרירית מתוחכמת.
זוזו! אדפוק בפטיש ענקי
על מפלגת גולגולת מזוינת,
שלא תיגע אף כוֹלרה בלב
של הארץ, הפרח שלי על הקקטוס,
שמגיגית מחוררת שתי טיפות אנגב…
ובכיתָ שוב אתמול על פילאטוס.

קולות

חדרו פתאום קולות אל הדממה..
חתכה תפילה את החלל לשניים..
היה אביב נושא שירת שמים..
חיבק הספר את האדמה

שתק זקן לובש מעיל הרוח..
תינוקת בת שנה – שנה וקצת..
ילדה אחרת עם מבט בטוח..
מילה ואבן
וחיבוק אחד
שקיעה

הכדור החם בצבע דובדבן
נדבק חזק – חזק לבד אפור לבן.
אותו הבד המקומט, אותו הבד
מפריש ת'חומר שאני נושם לאט.
והכספית כמו אש קטנה, כמו אש חמה
שורפת את כפות רגליי בלי נחמה,
ובגרון נתקע חזק הגוש הרך,
ושתי ידיים התקשו, הפכו לפח.
והכספית שורפת את כפות רגליי,
והאבנית היא מאבנת את פניי.
הזיכרון עולה איתי על גל החום
אל העבר, עבר עגום, עבר אדום.
ועל הגל אני פורץ בבכיי תינוק,
תינוק קטן, ספוג זיעה, זיעה ורוק.
אני חנוק, אני שרוף, מוקשה לנשום,
הגל החם עונה לי דום, משיב לי דום.

כשאת הגעת, הגעת לים, זה נעלם,
זה נעלם כשאת הגעת אל חוף הים.
נגעת ביד, נגעת בראש, ליטפת מצחי,
מחקת הכל שהסתבך בחום נצחי.
כשרק הגעת, כשאת נגעת, זה נעלם,
זה נעלם כשאת הגעת אל חוף הים.
נגעת באף, נשקת בפה, ליטפת צוואר,
גירשת את מה שהסתבך לי בעבר:
הדובדבן והכספית, פיסת הבד-
לאט- לאט, לאט- לאט, לאט- לאט…
וגל החם, הבד הרך המקומט-
לאט- לאט, לאט- לאט, לאט- לאט…

ייעוד

לענת ולריטה

אין אני ברוכה להשראה
בין סדרי ימים לשתי ידיי.
עט שלי – חיתול שעה-שעה,
ופנקס – חלב במו שדיי.

נעלמו לי רעיונות כתיבה,
נשלחו לשלג חלומות,
ועצמי שכחתי, עזובה
לבישול, כביסה ודאגות,

והלכו תקוות ומשאלות.
גן צפוף, מכולת, בקבוקים…
רק בלילה – רוך הנשימות –
נהפך לאור, ייעוד ואות
לימים, שמתבונה ריקים.

קופסה

אחסנתי את אהבותיי בקופסת התכשיטים החומה,
רשמתי למעלה תאריך
ואבדתי אותה.

היום מצאתי את הקופה!
פתחתי
והיא – ריקה…
אבק בפינות,
בכיתי.

נרקיס

אני

זלזול בחיי הזולת?
זלזול בקיום, ברצון, בכאב,
בחופש, בדת, בדיבור, בשתיקה?
אני – זה אני האחד היחיד.
אתם – רהיטים, ניקיון, תקליט,
ייבוא, הסעה, זיון, תברואה.
כולם – רק כולכם.
אני – זה אני.

 

אורח

נפתחת הדלת
אני שומעת את המפתח

מי…..מי זה …,,..
אני ישנה……….ישש..נ…הה….נששימההה…….
…..ששש..,…..
….,.
נוגע בכרית……מרים…..,…לאן…. …
……
לחופ…. לחוששך של הדל……של הצל…ה…אין..סס…
אהה.,,…לאור של הכוח..,.של..ה….כוכ..ב….
………..
מי זה….כן.
……….באת…..עכשיו..,.
..ל.. לא חיכית…,……עד ..ש…..

שיר ערש

מפהק עכבר קטן,
התעייף חתול בגן,
חשיכה כיסתה חלון,
ארנבון הולך לשון.

הגגות, העננים,
השבילים, הספסלים,
הפנס שברחוב –
לחשו לי: "לילה טוב".

גם ליצן וגם דייל,
גם שוטר וגם חייל
בשורה עומדים בדום,
ממתינים לאור היום.

חברים טובים שלך
מחכים לעת זריחה.
הירח יברך,
החלום מחייך.

 

אימא

 

מוקדש למשפחות, שאבדו את יקיריהן
בפיגוע בדולפינריום

 

( תרגום מרוסית: עידו ארמיאץ, 2006 )

אור חודר וילון תכול, מוגף.
הם הלכו. רק שתינו פה עכשיו.
וקוראת אני: התעוררי!
אימא אהובה, הבחיני בי!
אימא, סובבי אליי ראשך –
מעל למנורה על קיר ביתך,
מעל אלבום, מעל הכר הלח,
מעל מפית נייר קמוט, מושלך,
נישאת על צליל הרוח באוזנייך,
הנה, הנה אני כאן, לפנייך!
הביטי בי, אני איתך יושבת,
שותה מכוס קפה בלא תחתית.
זוכרת, איך לחשתי שאוהבת?
בלילה זה, כשנדדה שנתי.
אז התעוררת, פקחת אז את עינייך,
חיבוק קטן של רוך את לי נתת,
כמו אותי איבדת ומצאת,
כמו פתאום חזרתי שוב אלייך.
אימא, זו אני הומה בלי נחת,
אמאל'ה, שמעי אותי עכשיו-
זו אני ברוח נאנחת,
מרקידה בחוץ עלים של סתיו.
אאסוף פלומה על גג זב מים,
והנה- אל החלון אביא.
אל חיקך אמצי בשתי ידיים,
רק אל תעזבי!
התוכלי לסלוח לי זאת, אמא,
שנעור השחר האפור,
שאדיש, עקבי, הוא נע קדימה,
מפנה צללים מפני האור.
שכה אגבית היא פרדתנו,
שאני לך שוב לא משיבה,
שהליל הפך לקללתנו,
כשהאש איכלה את התקווה.

 

האהבה ברחה פתאום
האהבה חלפה פתאום
מהסמטה, ליד הברוש,
איתי נשאר: צעיף אדום
ומטריה מעל הראש,
בכיס עדיין כרטיסים
לסרט במוצאי שבת,
בתיק – ז'ורנלים רוסיים,
מיץ קלמנטינה של "פריגת",
חוברת הפעלת מקלדת,
מנוי קרוע לבריכה
ומתנה ליום הולדת,
הנשכחה בדירתך.

רק חצי שיר, שורה נמרחת
בגשם, שאינו עבר.
הרוח, רוח נאנחת
ושרה סתם על שום דבר,
והסמטה, בה רוח גרה,
לגשם התמסרה בדום,
ולידי בכתה גיטרה
על אהבה, שתויה עד תום.

אסיה רודשטיין, 2005
assiarod@walla.com

ראו עוד

הצלילים של אסיה רודשטיין