web analytics
קטגוריות
ספרות יפה

תיאורית הקונספירציה של ניר ברעם

 העורך והסופר ניר ברעם מצהיר במוסף סוף שבוע של מעריב במאמר של טלי שמיר על  ספר חדש שהוציא  של מנדלי מוכר ספרים ש"

"אלו חומרים שבכל תרבות נורמלית הם חלק מהאלף בית שכל ילד צריך לקרוא ,אבל התרבות שלנו היא לא נורמלית .למנדלי אין מקום בתפיסה הבן גוריוניסטית של "מהתנ"ך לפלמ"ח " התייחסו אליו כאל משורר הגלות . הוא לא השתלב במרקם הספרותי הישראלי ציוני ב-50-60 השנים האחרונות .כככה זה היה באמת ,זו לא המצאה של אנשים שאמונים על תיאורית הקונספירציה ".

בכלל לא . 

לי זה נשמע כתיאורית קונספירציה ותו לא. .

 אבל אני מבין את ניר ברעם כעורך הספר הוא צריך לעשות כמיטב יכולתו כדי ליחצן אותו ולמכור אותו .אז הוא ממציא תיאורית קונספירציה כמקובל  אצל אנשי  אקדמיה שונים שעל מנת למשוך תשומת לב טוענים שדיכאו והישכיחו במכוון   את הסופר שבו הם עוסקים כעת. הייתה נגדו קונספירציה והוא לא התאים למימסד . .

כולם עושים את זה מדן מירון מנחם פרי ועד משה שמיר ויצחק לאור  ואתגר קרת ואורלי קסטל בלום כולם צועקים בוכים ומייללים  וטוענים שהם  וקודמיהם דוכאו והושכחו בידי הממסד, בדרך לקבל את הפרס הבא.

 חתן פרס ישראל אהרון אפלפלד  זועק מאז ומתמיד כל הדרך לפרס ישראל על קיפוחו המתמשך  בידי החברה הישראלית והממסד הספרותי  הישראלי .וכך  גם סמי מיכאל

אבל זה לא עושה את טענותיהם למגוחכות פחות .

אז גם ניר ברעם מצטרף למשחק .

הז'אנר "הבכייני".

ניר ברעם כמובן לא ממציא שום דבר.

הראיון הנ"ל עם ניר ברעם שייך לכל פרטיו ודקדוקיו לז'אנר יחודי ומובחן היטב של ראיונות תקשורתיים שאני מציע לקרוא לו מכאן ואילך "הראיון הבכייני" על שם שנתן ההיסטוריון הידוע ברון להיסטוריוגרפיה הציונית " שאותה כינה "בכיינית " משום שתיארה את חיי היהודים  בגולה רק כאוסף של אסונות .
הז'אנר של הראיונות שהראיון הנ"ל של טלי שמיר עם ברעם שייך אליו לכל פרטיו ודיקדוקיו , הומצא לדעתי על ידי מנחם פרי ( ותקני אותי בבקשה נורית גוברין אם אני טועה והיו לו קודמים ) כאשר ייחצן את ספריו של הסופר שהושכח לטענתו בידי המימסד , דוד פוגל .
בראיון התקשורתי עימו יצר פרי סיפור סוחט דמעות איך אנשים רעים כמו הסופר אשר ברש ועוד כמה נבלים אחרים שינו ועיוותו את ספריו של פוגל והרסו אותם מתוך כוונות זדון עד שבא הוא מנחם פרי והחזיר עטרה לתיקונה .
בדיעבד התברר שהגירסה של ברש לא הייתה גרועה יותר מזאת של פרי אבל נעזוב את זה .
הז'אנר מורכב שני תתי ז'אנר נפרדים :

תת הז'אנר ההיסטורי
א: היסטוריון הספרות ש"גילה"  סופר נשכח שטוען שהנ"ל נשכח בגלל קונספירציה נבזית במימסד הפוליטי או הספרותי או שניהם.  
מיותר לציין שהוא אינו מביא אף פעם שום מסמך שמראה בבירור שהייתה קונספירציה כזאת פרט לכך שעורכים לא קיבלו את כתבי היד של הסופרים פשוט משום שלא התאימו לטעמם מספיק שהוא אומר את זה לעיתונאית איילת נגב או מישהי אחרת ובזה סגר עניין .
תת הז'אנר העכשווי .
תת הז'אנר השני הוא עם סופר חי שטוען שמזה שנים הוא נרדף ומבוזה בידי המימסד. דמויות ידועות בז'אנר הם משה שמיר שטען שהוא נרדף בידי המימסד השמאלני
ואהרון אפלפלד שטען שהוא נרדף ומבוזה בידי הממסד הצברי .
כיום כל סופר צעיר למד את הפרנציפ וכולם מקפידים לטעון שהם נרדפים ומדוכאים בידי ממסד כלשהו בגלל מזרחיותם או בגלל העדפתם המינית או בגלל "אחרותם ".
אז עכשיו ניר ברעם הוסיף עוד נדבך לז'אנר הבכייני . 

אף אחד לא ניסה להשכיח את מנדלי בשישים השנים האחרונות . יוסף קלוזנר אותו אב מייסד של חקר הספרות בגירסתה הציונית שכל כך שנוא על  ניר ברעם ושות'  הקדיש לו כרך ענק ושלם והמסיים של סדרת "ההיסטוריה של הספרות העברית החדשה " המונומנטלי שלו .

בכל ספר שאי פעם יצא על תולדות הספרות העברית יש לכל הפחות כמה עמודים על מנדלי ,ולפעמים פרק שלם.  עד השנים האחרונות ממש עוד היזכירו את מנדלי בבית הספר .אני זוכר שלמדתי סיפור קצר שלו .

זאת מזימת  השכחה בן גוריוניסטית ?

נכון שעכשיו כבר לא מלמדים אותו בדיוק כמו שלא מלמדים את רוב הסופרים האחרים מתקופתו אבל לא בגלל שהוא "אנטי ציוני בן גוריונסטי י " אלא בגלל שהוא נראה ארכאי .  

אבל אנחנו אנשים מבוגרים כאן כולנו  יודעים שעורך צריך ליחצן את הסופר שלו ובשביל זה הוא חייב לאמץ ולשבור את הראש ולהמציא תיאוריות קונספירציה שלא היו ולא נבראו .

 

מאת אלי אשד

בלש תרבות וחוקר של תנ"ך, תרבות וספרות פופולארית

19 תגובות על “תיאורית הקונספירציה של ניר ברעם”

וביאליק לא ארכאי? וטשרניחובסקי לא?
איכשהו הציונים נשארים תמיד רעננים, ורק לאלו שתמיד, אבל תמיד, במקרה לא נכנסים לתכנית יש סיבות מיוחדות:
אותי הכריחו לקרוא במסגרת לימודי את עמוס עוז ולא את אפלפלד. ממש צירוף מקרים. לדעתי עמוס עוז הרבה יותר ארכאי מאפלפלד.
במקומות אחרים בעולם, נגיד בגרמניה, גתה נלמד בבית ספר וגם שילר בלי שהם יהפכו ל"ארכאים". בצרפת לומדים את מולייר, באנגליה את שייקספיר, ולא מוציאים אותם מהתוכנית. זה מה שנקרא קלסיקה. בישראל ה"קלסיקה" מתחילה תמיד מתנועת ההשכלה והציונות…
ככה הצליחו למחוק את כל שנות היהודים בגלות והתרבות שהיתה להם. היא תמיד מתחילה עם ההתעוררות הלאומית. אבל מי שאין לו מסורת לא יוכל להחזיק מעמד ולכן אנחנו נראים כמו אמריקה קטנה או רפובליקת בננות גדולה.

אז תגיד אדון יקר איך זה שמר אפלפלד זכה בפרס ישראל?
הוא עם כל הזעקות והצרחות שלו על הקיפוח שלו ?
מה קרה הקונספירציה הציונית נעצרת לפני פרס ישראל? .
עצתי לך ולכל חובבי הקונספירציה האחרים כאן שאם אתם רוצים להוכיח משהו תביאו מסמכים שבהם נאמר שמנדלי "לא מתאים לנו ".
כרגע אתה נראה כמו עוד מישהו שמנסה למשוך לעצמו תשומת לב עם טענות מופרכות .
אם כבר לקהילה האתיופית בישראל יש טענות צודקות על קיפוח תרבות .
אבל לכם תומכי קונספירצית אפלפלד ,שום דבר.

בתקופת טרום הקמת המדינה ובעשורים הראשונים. אז באמת העדיפו את שלום עליכם על מנדלי, כנראה משום שמנדלי הציג את העיירה ביתר ביקורתיות והלעגה. היום ככל הידוע לי לא מלמדים לא את שלום עליכם, לא את י.ל. פרץ ולא את מנדלי. רק עוד קצת את הביאליק וטשרניחובסקי

אם הייתה מדיניות "רשמית " של דחיקת מנדלי לקרן ווית כפי שהוא טוען .
אם אתה מסתכל בספרים על תדלדות הספרות העברית שהופיעו ב60 השנים האחרונות הרי הטענה הזאת חסרת כל ממש , אין שום ספר על תולדות הספרות העברית שאינו מזכיר את מנדלי ובפירוט .

אתה טוען שלא לימדו את מנדלי משום שהיה יותר מידי "אנטי העיירה ".
שים לב שזה ההפך ממה שניר ברעם טוען שהידחיקו את מנדלי שמום שתיאר את העיירה היהודית .על פי הטענה שלך אז דווקה היה להם כל אינטרס ללמד את מנדלי ולהראות כמה העיירה היהודית הייתה גרועה.
ורק כדי להראות כמה הטיעונים האלה של השכחה והדחקה הם חסרי כל שחר והם תמיד אבל תמיד אמצעי לזכיית תשומת לב
הסופר העברי האנטי ציוני מכולם היה דוד פרישמן שתקף במאמריו את הציונות מכאן ועד הודעה חדשה והיה לעין ערוך יותר אנטי ציוני ממנדלי וכל אחד אחר .
אבל איך שהוא פרישמן נכנס למקראות ואני עצמי למדתי אותו בבית הספר .
קצת מוזר לא ? מה קרה הקונספירטורים של ברעם ושות' נרדמו בשמירה ?
אני בהחלט אשמח לקבל מכל חסידי תיאוריות הקונספירציה כאן בחוץ הסבר על כך .

קבוצת הסופרים החשובה ביותר בספרות העברית לדורותיה היא קבוצת הסופרים שנשכחה.
כל מי ש"מגלה" לעצמו, במקרה, אחד מקבוצת סופרים זו עומד משתאה לנוכח הכוח הספרותי העצום של יצירתו. כל מי ש"מגלה" במקרה אחד מחבורת סופרים נשכחים משובחים אלה, זועם על השכחתם האמיתית או המדומה, ומנסה להיות להם למליץ יושר. במקום להאשים את עצמו על שאינו מכיר את יצירתם, שכן אין בעייה של ממש להגיע אליה ולקרוא אותה ואת כל הספרות הענפה שנכתבה סביבה על ידי מי שלא שכח, הוא בוחר להפנות את האצבע המאשימה אל גורמים מחוצה לו, כגון: דוד בן-גוריון, מערכת החינוך, האקדמיה.
אלה טענות מגוחכות. כל מי שמגלה לעצמו במקרה את יצירתו של אחד מסופרי המופת הללו, לועג לאלה שטרם גילו אותו כמותו, מייחס את בורותו לכלל, ונתלה בשמות הרחובות שבהם הונצחו סופרי מופת אלה, כ"הוכחות" לעגניות לשיכחה.
אבל אם "הגילוי" מביא לידי מעשה, לכך שיצירותיהם יופיעו מחדש בלויית מבואות והסברים ומערכות פירסום והפצה קולניות, יש בו ברכה רבה ללא קשר למניעיו.
בעשרים השנים האחרונות הופיעו מחדש כתביהם של יוצרים כמו מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, יוסף חיים ברנר, אביגדור המאירי, דבורה בארון. הם מצויים בהישג יד וכל הרוצה ירכוש ויקרא. יקרא ויוקיר.
עם זאת, מרבית כתביהם של יוצרי-המופת של הספרות העברית, עדיין מצויים בספריות בלבד, ומחכים ל"גילויים" המחודש.
הספרות העברית במיטבה היתה תמיד עניין למעטים והם אלה שטיפחו אותה והנחילו אותה מדור לדור, כנגד דעת הקהל הלעגנית ובעיקר האדישה.

לעיישה: ראשית, קשה להאשים את מערכת החינוך בכך שהיא מלמדת את ביאליק – הוא המשורר הלאומי. לעומת זאת, למעט "ראי אדמה", טשרניחובסקי כמעט שלא נלמד בבתי הספר. כמו כן, אף אדם בודד לא יכול להאשים את מערכת החינוך בהזנחת אפלפלד לטובת עוז, אלא אם כן יבוא ויוכיח שאפלפלד לא נכלל ברשימת ספרי הקריאה המומלצים על ידי המערכת. למורים ניתנת זכות לבחור רבות מהיצירות שנלמדות, ורובם מעדיפים ללמד ספרים שקל יותר ללמד או ספרם שהם עצמם מכירים.

כמו כן, לעוברת אורח, העובדה שסופר מסוים הלעיג על הגלות לא מנעה מהממסד לאמץ אותו, להיפך. כיום המצב קצת שונה, אולם הציונות בתחילתה עסקה כל כולה בשלילת הגלות.

ושאלה לגוברין, איזה ספר של המאירי יצא מחדש, ואיפה אפשר להשיג אותו?

בלי ציניות. מה בכלל מלמדים? והרי כל הסופרים הללו היו אשכנזים ובמסגרת הפוסט האשכנזים בכלל ובפרט ואתם יודעים. פשוט תכבו את הטלויזיה ותתחילו לקרוא. ובכלל מי קורא? הייתם פעם בספריה הציבורית של פ"ת ? דתיים ורוסים. זה מה יש חמודים שלי. זה מה יש.

מה לא מלמדים (או מזכירים בחטף) בבתי ספרנו? רשימה חלקית ואקראית

אורי צבי גרינברג,
המשוררים היהודים בספרד (להוציא יהודה הלוי),
יהודה בורלא,
התרומה של העליה הראשונה (והברון רוטשילד) להקמת המדינה, וכ"ו.

לעומת זאת כל תלמיד יודע מהו הקו הירוק, היכן הוא עובר, ולמה אין לנו מה לעשות מעברו השני, לפחות עד הבחירות הבאות בהן תוחלף שרת החנוך.

אתה כותב שמלמדים את ביאליק כי הוא "המשורר הלאומי" כאילו הוא נולד כזה, וכאילו בחרו בו במסגרת "משורר נולד" על ידי העם כולו…ביאליק לא נולד כזה, אלא הוכתר ככזה, על ידי מי שהתאים להם ללמד אידיאולוגיה כזו. לרוב הישראלים של היום הוא לא מדבר, וגם פעם "שלום רב שובך" לא בדיוק עשה לי את זה…
ביאליק נבחר כי הוא שייך לתקופת ההשכלה, הדגיש מאוד את יהדותו ושילב אותה עם ידישקייט. הוא היה גם יהודי וגם חילוני (שזה אוקסימורון, אבל לא להפעם). לטשרניחובסקי לא היה סיכוי: הוא היה איש העולם הגדול, קורא מיתולוגיות של עמים רחוקים ולא לגמרי שלל את הגולה.
בקיצור: ההחלטה מי יקבל איזה תואר או לא, מי יכנס לתכנית הלימודים או לא, היא החלטה פוליטית ואין כאן חופש בחירה או דמוקרטיה. חיים כאן רוב של מזרח תיכונים: פלסטינים ומזרחים, זה לא משתקף בשום פנים ואופן בתכנית הלימודים (ועדיין אפלפלד חסר שם, ומצידי שיהיה בתכנית החובה, אם למורים כל כך קשה לבחור בו והם מעדיפים מסיבות עלומות את עוז).
אתה כותב כאילו אנשים פועלים באיזו מעבדה נטולת הבניות חברתיות, השפעות של התקשורת וכולי.
אין כאן שום קונספירציה: זו פוליטיקה פשוטה של אשכנזים.

אביגדור המאירי: 'בגיהנום של מטה' ו'השגעון הגדול', הוצאת דביר, בסידרה: קולות, בעריכת דן מירון, תש"ן/1989.

מדי פעם צץ כאן איזה אחד עם עוד תיאוריית קונספירציה כזו או אחרת ולא משנה אם זה בקשר לסופר זה או אחר מזרם ספרותי כזה או כזה אבל וואללה חבר'ה למדתי על כולם. ודרך אגב לא רק במסגרת בית הספר. למדתי את שלום עליכם, רבי יהודה הלוי, י.ד ברקוביץ', טשרניחובסקי, חיים הזז, יעקב פיכמן, אליעזר בן יהודה, מנדלי מוכר ספרים, חיים נחמן ביאליק, שמואל יוסף עגנון – חבר'ה הרשימה ארוכה….
כן, למדתי ספרות מורחבת.
ובנוסף קראתי גם מעבר לתוכנית הלימודים
קראתי גם כאלה שלא היו בתוכנית וגם כאלה שסתם רציתי לקרוא אותם כי בא לי.
המחברות שלי היו מלאות בהערות שאפילו המורה לא חשבה עליהן.
ולגבי שירה? אוהו חבר'ה זו הייתה חגיגה.
הערה: חבר'ה ספרים זה לא כדי להעלות אבק זה כדי לקרוא.

רחל

הצרה עם תיאוריית הקונספירציה של ניר ברעם היא שהיא מלמדת משהו על מה שהוא חושב על החברה שלנו וכמוהו רוב חוקרי הספרות "המתוקשרים ". הם מאמינים שהם יכולים לעורר עניין בסופר נשכח רק עם יטענו שהוא נרדף .
ועבור זה הם ימציאו תיאוריות קונספירציה שלא היו ולא נבראו כשהאמת המרה היא שהסופר הנ"ל עורר עניין מסויים או שלא עורר עניין בקרב אנשי ספרות אלו או אחרים אבל בדרך כלל לממסד לא היה שום קשר לזה .
הממסד מה לעשות לא מתעניין מספיק.
אבל בעצם יצירת תיאוריות הקונספירציה הבדיוניות לגביהם הם גם יוצרים כביכול עבור היוצרים הנ"ל חשיבות שמעולם לא הייתה להם עם כל הצער שבעניין .

אגב רחל לגבי בקשתך מלפני כמה הודעות שלחי לי בבקשה אי מייל בעניין .

כמה הערות
ביאליק לא היה איש תקופת ההשכלה הוא היה איש תקופת התחייה
ולא ידוע לי שביאליק שלל באופן מוחלט את הגולה .כמו שאתה רומז
אשמח אם תביא לי מראי מקומות שבהם הוא עושה זאת .
ואגב מכיוון שאתה מומחה כל כך גדול לפוליטיקה של בחירת הסופרים אז האם אתה יכול להסביר לי למה דוד פרישמן האנטי ציוני היה חלק מתוכנית הלימודים הציונית ?
אשמח לקבל את תשובתך .

קודם כל אני אישה. לא יודעת למה זה כל כך קשה להבין: זה שם נפוץ אחרי הכל ואחרי שחאלד כתב עלי את השיר שלו, חשבתי שזה יכנס יותר בקלות. עיישה היתה אישתו של הנביא מוחמד. פירוש השם: חיה.
האמת היא שלא כל כך מעניין אותי למה פרישמן כן ומנדלי לא. מה שמעניין אותי להראות הוא שמדובר בהחלטות פוליטיות. אתה יכול להציץ בעבודה המצויינת של מאיר גל "תשע מתוך ארבע מאות" שמראה שתשעה עמודים מתוך ספר תכנית הלימודים הרשמית, מכיל חומר על היסטוריה של יהודים מזרחיים ביחס לשלוש מאות תשעים ואחד עמודים של היסטורית יהודי אשכנז. זו לא התפלגות טבעית, למי שמתקשה בסטטיסטיקה ותכניות לימודים לא אמורות להתפלג ככה. זה נקבע מלמעלה.
ביאליק התאים לתנועה הציוניות ולבן גוריון כמו כפפה לבנה ליד שחורה. הציפור הנודדת שבאה לבקרו ממזרח, הגעגועים, על השחיטה שמזכירה לתלמיד הרך שעומדים עליו לכלותו ושאין כמו בבית. זה לא בדיוק טשרניחובסקי שיוצא אל העולם, אלא זה מישהו שאומר שהעולם רע ואין לנו אלא לסמוך על בן גוריון שבארץ. גם יהודה הלוי נכנס עם השלאגר של "ליבי במזרח". בתור בוגרת של מערכת החינוך הישראלית אין לי מושג אם הוא כתב בעברית או בערבית.
אין לי כוחות להתעמק במנדלי כרגע לפני שנסכים בכלל שמדובר בהחלטות פוליטיות (לא בשום קונספירציה). כל מי שמספר לנו כאן שהוא למד באוניברסיטה את ההוא והזה, מדבר על ספרות למתקדמים. כדי להגיע לשם, חשוב לבדוק מה למדנו קודם ולמה אין בישראל קלאסיקה ומסורת, אלא נתק אחד גדול.

אני מזכיר לך :
את טענת ש"
לטשרניחובסקי לא היה סיכוי: הוא היה איש העולם הגדול, קורא מיתולוגיות של עמים רחוקים ולא לגמרי שלל את הגולה.
"
ומה שמשתמע מדברייך הוא שמכיוון שביאליק כן נמצא דהיום בתוכנית הלימודים המסקה המתבקשת היא שהוא שלל לחלוטין את הגולה .
אז אנא ממך האם ביאליק כן דוחה לחלוטין את הגולה ?
או לא ?
אם כן ציטוטים מדוייקים בבקשה ( אפשר להביא קישור לטקסטים של ביאליק בפרוייקט בן יהודה )

ואם כבר ידוע לך על איזה שהוא סופר עברית מהשורה הראשונה ששלל לחלוטין את הגולה ?
דהיינו קרא למחיקת המוחלטת של זכרה ?
אם כן אז מראי מקום וציטוטים בבקשה.

ולגבי פרישמן אני מבין שזה לא מעניין אותך אבל צרה צרורה :
עצם העובדה שסופר אנטי ציוני נמצא בתוכנית הלימודים הציונית לאורך שנים רבות ובכלל זה שיא תקופת הבנגוריוניזם מעמידה בסימן שאלה את כל התזה שלך שתוכנית הלימודים היא לחלוטין פוליטית .
שהרי אם כך היה מה פתאום הם הכניסו את פרישמן ?
עם כל המאמרים האנטי ציוניים "פרו גלותיים " שלו .
אולי ,שומו שמיים ,הם הכניסו אותו רק בגלל
שהערכים הספרותיים שלו התקבלו על דעתם ותו לא?
ללא קשר לפוליטיקה שלו שהייתה ידועה להם היטב?
האם זה יתכן לדעתך? .

ניר ברעם כמובן לא ממציא שום דבר.

הראיון הנ"ל עם ניר ברעם שייך לכל פרטיו ודקדוקיו לז'אנר יחודי ומובחן היטב של ראיונות תקשורתיים

שאני מציע לקרוא לו מכאן ואילך "הראיון הבכייני" על שם שנתן ההיסטוריון הידוע ברון להיסטוריוגרפיה הציונית " שאותה כינה "בכיינית " משום שתיארה את חיי היהודים
בגולה רק כאוסף של אסונות

הז'אנר של הראיונות שהראיון הנ"ל של טלי שמיר שם ברעם שייך אליו לכל פרטיו ודיקדוקיו , הומצא לדעתי על ידי מנחם פרי ( ותקני אותי בבקשה נורית גוברין אם אני טועה והיו לו קודמים ) כאשר ייחצן את ספריו של הסופר שהושכח לטענתו בידי המימסד , דוד פוגל .
בראיון התקשורתי עימו יצר פרי סיפור סוחט דמעות איך אנשים רעים כמו הסופר אשר ברש ועד כמה נבלים אחרים שינו ועיוותו את ספריו של פוגל והרסו אותם מתוך כוונות זדון עד שבא הוא מנחם פרי והחזיר עטרה לתיקונה .
בדיעבד התברר שהגירסה של ברש לא הייתה גרועה יותר מזאת של פרי אבל נעזוב את ה .

הז'אנר מורכב שני תתי ז'אנר
א: היסטוריון הספרות ש"גילה סופר נשכח שטוען שהנ"ל נשכח בגלל קונספירציה נבזית במימסד הפוליטי או הספרותי או שניהם
מיותר לציין שהוא אינו מביא אף פעם שום מסמך שמראה בבירור שהייתה קונספירציה כזאת פרט לכך שעורכים לא קיבלו את כתבי היד של הסופרים פשוט משום שלא התאימו לטעמם מספיק שהוא אומר את זה לעיתונאית איילת נגב או מישהי אחרת ובזה סגר עניין .

תת הז'אנר השני הוא עם סופר חי שטוען שמזה שנים הוא נרדף ומבוזה בידי המימסד. דמויות ידועות בז'אנר הם משה שמיר שטען שהוא נרדף בידי המימסד השמאלני
ואהרון אפלפלד שטען שהוא נרדף ומבוזה בידי הממסד הצברי .
כיום כל סופר צעיר למד את הפרנציפ וכולם מקפידים לטעון שהם נרדפים ומדוכאים בידי ממסד כלשהו בגלל מזרחיותם או בגלל העדפתם המינית או בגלל "אחרותם ".
אז עכשיו ניר ברעם הוסיף עוד נדבך לז'אנר הבכייני .
מעניין מי זה יהיה בפעם הבאה.?

גברת, קראת פעם את ברוך ממגנצה של טשרניחובסקי. זה מנתק את כל התיאוריות שלך על מי אפשר לסמוך ועוד.

חוץ מזה מה יש לך את מדוד בן גוריון. הנה הוא רצה רמטכל תימני ויש לנו את הפשיסט הזה קהלני, חיילים ישברו שביתת מורים, ובדרך לרמטכ"ל תימני קבלנו שר ביטחון מרוקאי, נשיא פרסי, רמטכ"ל פרסי. די מספיק נמאס גם אני לא נלדתי בגליציה וחוץ מזה ספרי לנו מי מתי והיכן נתן לילדה יהודיה בארצות האיסלם את השם עישה.

אין לי שום רצון להתווכח איתך על כך שחלק ניכר מרשימת הקריאה לבגרות בספרות נקבע בצורה פוליטית. אני פשוט חושב שהמילה "פוליטית בהקשר זה רחבה מכפי שאת מדמיינת.

קחי את ביאליק, למשל. ודאי שהוא נעשה למשורר הלאומי כי הוא התאים למה שבן גוריות ושות' תפסו כרגש הלאומי הנכון. עם זאת, לביאליק היה מעמד מרשים עוד לפני כן, גם אם את לא מתלהבת משיריו. יותר מכך, היום לא מלמדים את ביאליק בגלל שהוא ציוני. מלמדים אותו כי הוא המשורר הלאומי, וכי איש לא יעז עוד לשנות זאת.

לגבי השתקפות המזרחים בתכנית הלימודים, את פשוט טועה ומטעה. ככל הידוע לי, חלק ניכר מהספרים שנלמדים לבגרות נכתבו על ידי מזרחים דווקא, מא.ב.יהושע ועד סמי מיכאל. את מוזמנת שלא להאמין לי ולבדוק זאת. מערכת החינוך, לפחות בכל הנוגע לספרות, לא מוכתבת על ידי איזה אשכנזי קאנוני, שמתמרן את רשימות הקריאה לצרכיו האידיאולוגיים. זו לא תמיד פוליטיקה של אשכנזים, עיישה, לעתים זו פשוט פוליטיקה וטיפשות וקבעונות אנאליים ובירוקרטיה.

ולנורית גוברין: השיגעון הגדול! אני מחר יוצא לחפש את זה. תודה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

three × 4 =