עצוב להיות מכשפה ניתוח דיסק של יסמין אבן מאת ירון ליבוביץ'

באמת עצוב להיות מכשפה :

  ביקורת על "החלום שלי הלך לאבוד" תקליטור שירי ילדים והצגה לילדים מאת יסמין אבן

מאת ירון ליבוביץ'

 ניתוח התקליטור

יסמין אבן היא יוצרת רב תחומית, שהתמחתה בעיקר ביצירה למבוגרים. מתקליטוריה הקודמים, במיוחד מזה השני, "רסיסים", היא נתפסה כיוצרת שסגנון השירים שלה הוא בד"כ קברטי עם גוונים גותיים קודרים .
אבל התקליטור האחרון שלה הוא, למרבה ההפתעה, תקליטור של שירי ילדים.
זה נשמע בתחילה מוזר שיוצרת כזאת תנסה את כוחה בשירי ילדים. הדבר הזה גם עורר את העניין שלי לגבי התקליטור ואחרי שמיעה אוכל לומר שיסמין אבן היא יוצרת ראויה להערכה גם בתחום של שירים וסיפורים לילדים.
התקליטור של יסמין אבן "החלום שלי הלך לאיבוד" מכיל ארבעה עשר שירים וסיפורים, קצרים ברובם, הקצר ביותר בהם הוא "ילדה שקראו לה שוש" (5) שאורכו דקה אחת, והארוך ביותר בהם הוא "הדודה רחל ויהושע העכבר" (8) שאורכו שלוש דקות וארבעים ושבע שניות. התקליטור אורך סך הכול שלושים וארבע דקות ושתים עשרה שניות. הוא אמנם קצר יחסית לתקליטור, אבל אולי לפעמים שירים לא צריכים להיות ארוכים כדי להיות טובים.
השירים רובם ככולם הם קצביים. הם עוסקים בחוויות ובמצבים וברגשות מעולם הילדים בצורה מאתגרת, עתים משעשעת עתים עליזה, עתים קצת מהורהרת ועתים קצת ממזרית: על דברים שילדים מרגישים שנעלמים להם ולא מוצאים אותם, כמו בשיר "החלום שלי הלך לאיבוד (1); על בעיות שונות של ילדים, פחדים משדים ומחיות רעות כמו בשיר "די לפחד" (14); אכזבה ממראה גופם ורצון להיות מישהו או משהו אחר כמו בשירים "העיניים של דפנה" (13) ו"בא לי להיות דבורה" (12); על דברים שמוצאים ברחוב או שמכירים מהסביבה ואשר נראים לעתים יוצאי דופן או שילדים רואים אותם מיוחדים כמו בשירים "מצאתי ברחוב לבֵנה" (11), "כלב צהוב" (9), "ילדה שקראו לה שוש" (5);
שיר שיכול להיות שייך לקטגוריה הזאת הוא "ילד בלי פה" שהדובר השירי פוגש בגן (2), אבל הוא יכול להיות שייך לשירים העוסקים בבעיות הנובעות מחריגותם של ילדים כמו פחד לדבר, או להיות בכלל שונים כמו בשיר "פרת משה בלי נקודות" (10); או הסיפורים המשעשעים "הדודה רחל ויהושע העכבר" (8) על עכבר שרוצה להגיד שלום לגברת אבל היא לא רוצה לדבר אתו כי הוא עכבר, ו"קיפוד אחד החליט" (7) על קיפוד שרצה להיות דברים שאינם מתאימים לו; שלושה שירים שלא משתייכים לאף קטגוריה הם "הטבע רוקד" (6), הקורא לילדים להכיר ולהוקיר את התהליכים שקורים בטבע גם לידה וגם כליה, שיר עצוב –מצחיק שמזכיר קצת את "דני גבור" שזה השיר "קראתי לטל" (4) , ושיר שלכאורה נראה יוצא דופן בתקליטור וראוי להתייחסות מיוחדת והוא "כמה עצוב להיות מכשפה" (3).
האופי השנון והעליז של השירים מתבטא לא פעם בטקסטים.
למשל "חיפשתי מאחורה חיפשתי מקדימה/ חיפשתי בסיר הבישול של אמא." ("החלום שלי הלך לאיבוד"); או "להיות מכשפה מאד כואב/ מי הם חבריה?/ לטאה וגם צפרדע/ כי אין אדם אשר אותה אוהב." ("החלום שלי הלך לאיבוד"); או "בלי נקודות סתם להיות/ לי זה כל כך קשה/ אני נראית כמו סתם בלון אדום/ ולא כמו פרת משה". ("פרת משה בלי נקודות"). אבל השנינות לא מתבטאת רק בטקסטים. הסיטואציות שבשירים הן מצחיקות לפעמים או משונות. כמו למשל שלילדה שוש יש מסננת במקום ראש, שתילת לבֵנה בגינה כדי להצמיח בניינים, או ציור פה על ילד שאין לו פה כדי שידבר. הסיטואציות האלה משרתות יפה את המטרה: לתאר בצורה מאתגרת לילדים מצבים שגרתיים מעציבים ולעתים קצת מרגיזים.
השירים שמצאו חן בעיני היו "החלום שלי הלך לאיבוד"; "כמה עצוב להיות מכשפה";"קראתי לטל" ו"די לפחד". בגלל אותה קריצת עין נבונה שמבצבצת בין השורות של השירים הללו.תודות לקריצת עין זאת, ילדים באמת יכולים להתחבר לשירים האלה.
כמבוגר חלק מהסיטואציות נראו  לי לא מציאותיות אולם אני מתאר לעצמי שאמצעי מקובל לטפל במצבים המציקים לילדים הוא הדמיון ומבוגרים עלולים לפעמים לאבד את היכולת לראות את הדמיון כמות שהוא. בכל זאת מבוגרים יכולים ליהנות מן השירים והסיפורים, הלחנים יפים וסגנון ההגשה של יסמין הוא מיוחד מאד.
נוסף לכך, חלק מן השירים מזכיר שירים אחרים לילדים שטפלו במצבים דומים. "החלום שלי הלך לאיבוד" מזכיר לי את השיר על הארנב שאיבד את הזנב, מתוך תכנית הילדים הקלאסית "אות אות אות", "העיניים של דפנה" על ילדה שלא מרוצה מעיניה הירוקות, מזכיר את "הייתי הילד הכי נמוך בכיתה" כי גם הוא מדבר על מצב גופני שמביא את הילד במבוכה, והשיר "קראתי לטל" הוא גרסה מתוחכמת וקצת אירונית ל"דני גיבור", הילדה אמנם לא הלכה לשחק עם ילד אחר אבל היא רואה טלוויזיה על חוויות שהילד רוצה שיעברו ביחד והילד עצוב אבל הוא לא בוכה.
לי כמבוגר הפתרונות שעולים לפעמים מתוך השירים נראים תמימים מדי,
למשל בשיר "החלום שלי הלך לאיבוד" החלום מופיע לפני הדובר השירי ומוסר לו שהוא ישוב כל לילה אליו. וכדי לגרום לילד לדבר מציירים לו פה כמו בשיר "ילד בלי פה". אבל אולי ניתן לטעון שהשירים מדברים מנקודת המבט של הילדים והמבוגרים כשהם מוצגים בשירים הם יוצאים לא טוב.
בשיר "קראתי לטל" ההורים פשוט חסרי ישע, כי הם אומרים לילד פשוט ללכת לישון, ובסיפור "הדודה רחל ויהושע העכבר" הדודה רחל יוצאת מצד אחד פחדנית ומצד שני בעלת דעות קדומות.

הצגת הילדים

הצגת הילדים של יסמין אבן המבוססת על התקליט, שנושאת את אותו השם ואשר הוצגה במסגרת הפסטיבל "צלילי ילדות" בחול המועד סוכות בחולון, היא מופע מלבב ומצחיק אבל,יחד עם זאת …גם בעייתי .
יש לציין שהניסיון להעביר יצירה מסוימת מסוגה אחת לאחרת הוא ניסיון מקובל ולגיטימי. קיימות הרבה דוגמאות לניסיונות כאלו, כמו ספרים שהפכו להצגות והצגות שהפכו לסרטים.

אבל ניתן להודות על האמת :לא כל הניסיונות היו מוצלחים.
הצגת הילדים יכולה לעמוד בזכות עצמה כיצירה נחמדה וחביבה.
אבל הצגת ילדים חייבת להיות  בעלת עלילה אחידה ושלמה, ועל כן זה ניסיון לא קל להפוך תקליטור ששיריו מחוברים במכנה משותף רופף,  או ללא מכנה משותף כלל , דבר שהוא בהחלט אפשרי ומקובל בתקליטור, להצגה בעלת סיפור עם התחלה אמצע וסוף.

עלילת המחזה מספרת על מכשפה מסוכנת המתפרצת באמצע הופעה של זמרת, כשאחריה רודפת ראש המשמר האזרחי של העיר חולון המנסה לתפוס אותה אבל לא ממש מצליחה לעשות את זה.
הזמרת ( שאותה מגלמת יסמין אבן ) מציעה שכדי לתפוס את המכשפה יש להבין למה היא מכשפה ואחר כך יש לשיר לה שירים המספרים סיפור עם מוסר השכל כדי שתבין למה ילדים פוחדים ממנה ומה היא צריכה לעשות כדי שלא יפחדו ממנה.
השיר "כמה עצוב להיות מכשפה" שבתקליטור הופך עמוד התווך של ההצגה וזה רעיון מוצלח, זה דרך נפלאה להסביר שמכשפות לא נהיו מכשפות ככה סתם, אלא הייתה לזה סיבה.
יחד עם זאת לא כל השירים בתקליטור מסתדרים עם קו העלילה באופן חלק, ולפעמים נראה שהם מחוברים בתפרים גסים.
הדרך שיסמין משתמשת בה כדי לעשות זאת היא להוסיף את שירי התקליטור כסיפורים, בדרך של "את מזכירה לי את הסיפור על הילדה שקראו לה שוש" למשל, שזה אחד מהשירים. הפתרון הזה, כאמור, לא תמיד מצליח. נדמה שגם המחברת מודעת לכך, כיוון שהיא שמה בפיה של המכשפה שעוברת את הטיפול הפסיכולוגי המיוחד הזה, מילות תרעומת כמו "למה עכשיו תשווי אותי?" וכדומה.
אפשר אולי להגיד להגנתה של יסמין אבן שמחזמרים מפורסמים משנות העשרים והשלושים של המאה שעברה הורכבו בעיקר משירים שהחיבור העלילתי ביניהם היה רופף. בכל זאת אני חושב ששירי הילדים של התקליטור היפים והמיוחדים ומעוררי המחשבה כשלעצמם, מאבדים קצת את עוקצם כשהם מחוברים ככה להצגה. נוסף לכך, אבן הרגישה עצמה חייבת לחבר שיר נוסף להצגה שלא היה בתקליטור. שיר הלל מצחיק לראש המשמר האזרחי המלאה בחשיבות עצמית אבל גם זה מוכיח שהיה צורך לשנות קצת את ההצגה ביחס לתקליטור.
יש לדעתי לברך את השחקניות השותפות במחזה על המשחק התזזיתי והער שלהם. אפשר לומר שהמשחק נשמע לעתים צרחני אולם כנראה שזה רע הכרחי כשמדובר בהצגת ילדים.

מרינה פיינגולד הייתה נהדרת בתפקיד המכשפה. היא היטיבה להעביר את אופייה המרדני והמסובך של המכשפה.

פיינגולד התפרסמה בתור ילדת פלא שהשתתפה בפסטיבלי ילדים שונים, במיוחד זכורה לטוב הופעתה בפסטיבל שירי ילדים מספר 9 כשהיא שרה את השיר "ילדיסקו" בחלק של הילדים בפסטיבל. היא השתתפה בעוד פסטיבלים אחדים אך לאחר מכן היא נעלמה מעל פני השטח של ההופעות הפומביות. אפשר לראות בזה החמצה גדולה של כוכבת ילדים, אולם נראה שלא איבדה את כשרון ההופעה והמשחק שלה. גם השחקנית המשחקת את ראש המשמר האזרחי הגאוותנית, גלית נוסן, הצליחה להעביר בצורה ססגונית ומדברת טכנוקרט מובהק המלא בחשיבותו העצמית, אבל מבחינה מקצועית חסר אונים בהחלט.

מסר של קונפורמיזם ?

הילדים שצפו בהצגה גילו עניין גדול בהצגה והיו קהל פעיל וערני במהלך ההצגה. אבל היו מעטים שעזבו את ההצגה באמצע, כנראה מפני שהמכשפה הפחידה אותם.
מה שלי צרם כבוגר מפוכח וכילד קצת מתוסבך בעבר, היה המסר שהצגה שידרה לילדים. המכשפה זוכה אמנם להבנה ולסימפטיה על אף התנהגותה הבלתי נסבלת, אבל תוך כדי ה"טיפול" שהיא עוברת בהנהגתה של הזמרת יסמין, היא מחליטה להפסיק להיות מכשפה. יוצא מכך שאין מדובר כאן על שינוי התנהגות בלבד אלא גם איבוד הייחוד שלה בתור מכשפה.
כשיסמין הזמרת מעלה את הטענה שאם לא יהיו יותר מכשפות העולם יהיה משעמם יותר ופחות מעניין, התשובה שהיא מוצאת לכך היא שיש דברים אחרים מעניינים לא פחות. המסר שיוצא מכך לדעתי הוא שכדי שיאהבו אותך באמת עליך להיות להתנהג ולחשוב כמו האחרים בכך לאבד את הייחוד האינדיבידואלי שלך, ובכלל כדי להיות נאהב יש לחתור לקונפורמיות וללכת בתלם.
אני רוצה להאמין שזה לא המסר שיוצרת נונקונפורמיסטית כמו יסמין אבן התכוונה אליו, אבל המסר הזה הוא מסר שבהחלט עולה מן ההצגה ובתור מסר הוא צרם לי מאד.
לסיכום :
נהניתי מן התקליטור, מפני שהוא הציג בצורה מרעננת משעשעת ובדרך כלל לא מתנשאת מצבים וחוויות מעולם הילדים. התקליטור עשוי היטב עד כמה שיכולתי לשמוע, ויסמין אבן הביאה יצירה טובה מעניינת שילדים וגם מבוגרים יאהבו.
ההצגה לעומת זאת, אכזבה אותי בגלל המסר הקונפורמיסטי שלה, למרות שהיא הייתה מצחיקה ומהנה בתור הצגת ילדים.

אם נשווה אותה לתקליטור היא נופלת ממנו .

 לעתים מעבר של יצירה מז'נר לז'נר עלול להיות מעבר לא מוצלח במיוחד. בכל מקרה אני חושב שילדים יאהבו והוריהם אותה והתגובות אליה יהיו חיוביות. התגובות היו חמות מאד בהצגה שצפיתי בה במסגרת פסטיבל צלילי ילדות בחולון, ילדים והורים הודו לצוות הכותבים והשחקנים לאחר ההצגה, והקהל באופן כללי אהב את ההצגה. אולי זה בעצם העיקר.

קראו גם :

יסמין אבן שרה לילדים

נסיכת הפיות

החלום שלי הלך לאיבוד

שירים מהדיסק

הצגת הילדים של יסמין

יסמין אבן הגרסה לילדים

דף הפייסבוק של ירון לייבוביץ'