קינה בתשעה פרקים :מחזור השירים "תשעה שירים לשמואל" מאת חגית גרוסמן

מאת ירון ליבוביץ

בהתחלה, לפחות,  התקשיתי לשבת ולכתוב ביקורת על מחזור שירים שלם .
לא ידעתי האם עלי להתייחס אל כל שיר ושיר בנפרד, כי הרי שיר הוא בעצם יחידה רעיונית שעומדת בזכות עצמה, החייבת בתור שכזאת התייחסות מלאה ממני כמבקר.

אבל בסופו של דבר הגעתי למסקנה ששיר המופיע כחלק ממחזור שירים אינו עומד כבר בפני עצמו ויש לשפוט אותו ביחס לכל קבוצת השירים שבה הוא נמצא.
מחזור השירים הנידון הוא קינה שחגית גרוסמן, המשוררת, משמיעה לזכר אדם ושמו שמואל, שאנו מגלים במהלך המחזור שהוא אביה ומערכת היחסים ביניהם הייתה קרובה מאד.

תשעת השירים מייצגים, כל אחד בתורו, זווית אחרת של מערכת היחסים בין הבת לאביה המת. יותר מכך, אנו רואים שמערכת היחסים בין הבת לאביה משתנה, ונראה שהשירים משקפים את אבלה של הדוברת השירית כלפי אביה האהוב. בשירים הראשונים במחזור כאב האבל הוא חזק והוא הולך ושוכח עד לשיר האחרון, שבו מופיעה תחושת השלמה עם מותו של האב.
שלושת השירים הראשונים שבמחזור: "הנח לאור"; "מטמורפוזה" ו"תום", מראים לנו את השלב הראשון של האבל, שבו הדוברת תופסת לראשונה שהאיש הקרוב לה מת.

"הנח לאור"

בשיר הראשון הדוברת השירית מדברת אל הקרוב ואנו מבינים שהיא נפרדת ממנו. אנו רואים גם שהפרידה קרובה מאד מפני ש"ברגע הבא כבר לא תהיה כמו שאתה ברגע זה", ושורה אחרי זה היא אומרת "ואין יותר אתה כמו ברגע הקודם".
רגע המוות מתואר לנו בדימויים של אור וחושך שהמוות מצד אחד משול לאור המגלה את המצב לאשורו בעוד שהצל מסתיר את הסוד בתוכו. "הנח לאור לפשוט את סוד הצל מעל זרועותיך מעל זרועותיך הרזות", אבל מצד שני האור משול גם לחיים הנסים מגופו של הקרוב, שרק בשיר השני נדע שהוא אביה של הדוברת השירית, רגע המוות מתואר לנו בדימויים הרומזים לנו על מצב הגוף בזמן המוות כמו "תכלת עיניך נקרשת מקור מנוסת האור הגדול", לראותך שוקע בלשונך הכבדה שריר ראותך לפות", וגם "רגליך שוקעות במכנסי האדמה". לדעתי דימו זה היא מטפורה חזקה המגלה לנו לראשונה בשיר שהפרידה של הדוברת היא מאדם שמת.

"מטמורפוזה "

בשיר השני, "מטמורפוזה", אנו מגלים לראשונה שהקרוב של הדוברת הוא אביה "ואבי שוכב בהיכל". כנראה מדובר בשיר על הרגע שלאחר מותו והמטמורפוזה שעליה מדבר השיר היא נפשו של האב שנעשית דבר חדש. הדבר החדש הוא הדבור בלשונה של הדוברת. המשחק בדימויים שלה המשוררת הוא מעניין. נשמת האדם משולה במיסטיקה היהודית לנר. הביטוי הפותח את השיר "נר אלהים" מזכיר את הפסוק במשלי "נר ה' נשמת אדם". גם המילה "היכל", מזכירה את המושג היכלות במיסטיקה היהודית הקדומה. ההיכלות הם אותם עולמות שהמיסטיקן עובר במסגרת חווייתו המיסטית. יש כאן אזכור למסע שהנפטר עובר כנראה בנשמתו לעולם הבא. מוטיב המסע יופיע גם בהמשך המחזור.

"תום "
השיר השלישי "תום", החותם את החלק הראשון של המחזור, עושה שימוש במילה תום כדי לתאר גם את אופיו של האב, תמימות, וגם את הסוף של חייו. "תום אבי התם". סוף השיר "אבי אבי הגיע תשרי ואני נולדתי", חוזר לדעתי על המוטיב של השינוי מהשיר הקודם, אבל הפעם אין זה הדבור שבא במקום נפשו של האב אלא הדוברת השירית שבאה במקום האב.

מסע באבל

ארבעת השירים הבאים במחזור: "במסע"; "שושנת הבשר"; "סוד" ו"תשרי" מתארים שלב אחר באבל של הבת. בשלב זה הבת מתחילה לעבד את עובדת מותו של אביה והיא עושה זאת תוך מסע שהיא עוברת דרך זיכרונות מחוויות שהיא עברה עם אביה, אם זה המסע לארצות הברית שהיא חוותה עם אביה בניסיון אחרון להציל את חייו (בשיר "במסע") ואם זה חווית ילדות כשאביה לימד אותה לחיות ("בשיר סוד"). עיבוד הזכרונות יכול להיות מופשט עד כי הוא קשה להבנה.

השיר "שושנת הבשר" עם הדימויים האסוציאטיביים שלו "שושנת הבשר" "שירת העצבים", הוא השיר הלא מובן ביותר בכל המחזור. הזכרונות והחויות ממערכת היחסים בין האב והבת נזכרים בו רק ברמז. שתית היין וצחוק האב הם כנראה חלק מחוויה שקרתה להם אבל האירוע אינו מובהר דיו.
השירים החותמים את המחזור "מתחת לשמיכת הזמן" ו"אבישג" מדברים על שלב אחר באבל של הבת. כאשר הזכרונות הופכים רחוקים יותר ולבסוף יתפוררו כמו הסוודר שהבת לובשת בשיר "אבישג".
בשיר "מתחת לשמיכת הזמן" אנו מגלים שיש גם נמען אחר מאביה של הדוברת השירית, גם אם איננו יודעים מיהו . הבת אומרת לאדם כלשהו לא לפחד, כלומר היא משתפת מישהו אחר בתחושות שלה.
השיר "אבישג" מסתיים באיזכור של חוויה שהבת ואביה ידעו לפני מותו כשהיא נסתה לחמם אותו כמו אבישג שניסתה לחמם את דוד המלך, אבל הזכרון הזה אינו חי כבר בנפשה של הבת אלא הוא מקופל כמו הבגדים בארון.
המחזור עוסק במוות, מוות של מישהו קרוב. והמוות הזה עושה גם משהו בבת שמאבדת את אביה. הוא לוקח אותה למסע שבה היא בוחנת את מערכת היחסים שהיא עברה עם אביה. הבחינה הזאת מגיעה אלינו דרך שורה של דימויים אסוציאטיביים חלקם לא מובנים אבל חזקים מאד. המחזור הזה מעביר אותנו את המסע הזה שאותו עוברת הבת, ובכך המסע נהפך גם למסע שלנו.

קישורים רלבנטיים

חגית גרוסמן בויקיפדיה 

חגית גרוסמן בלקסיקון הספרות העברית 

הבלוג של חגית גרוסמן 

דף הפייסבוק של חגית גרוסמן

תשעה שירים לשמואל בהוצאת פלונית

אילן ברקוביץ' על תשעה שירים לשמואל 

סיפור מאת חגית גרוסמן

דף הפייסבוק של ירון ליבוביץ'

אלי הירש על שלמה קראוס והוצאת פלונית

הוצאת השירה של שלמה קראוס

יחזקאל נפשי כותב שיר לחגית גרוסמן 

דף הפייסבוק של ירון ליבוביץ'