פישקה החיגר ביערות ליטא: ביקורת על "מלך של קבצנים "

אורי פסטר מעלה על מסכינו סרט חדש שכמוהו לא נעשה מעולם בקולנוע הישראלי ,סרט שכביכול מבוסס על הסופר מהמאה ה-19 מנדלי מוכר ספרים ומתאר סיפור של לוחם יהודי במאה ה-16 ברוסיה .

סרט חדש עלה על מסכינו."מלך של קבצנים " בבימויו של במאי מחזות הזמר לשעבר אורי פסטר . משתתפים בו השחקן הבלתי ידוע שחר סורק מומחה אמיתי באמנויות הלחימה וגם מוסקו אלקלעי, עמוס לביא, רובי פורת-שובל ליה קניג וגילי סער.

זהו סרט יוצא דופן בקולנוע הישראלי כמוהו לא נראו בקולנוע הישראלי אולי מאז שנות השישים מאז "שני קונילמל " ) 1966(של ישראל בקר.   מנחם גולן עשה  אז את "טוביה  ושבע בנותיו" ( 1968) ו"נס בעיירה").
שכולם התבססו על יצירות קלאסיות בשפת היידיש ותיארו את חיי העיירה היהודית. של סוף המאה הה-. 19
נושא מעניין אכן . אבל מאוד לא פופולארי בקולנוע הישראלי שתמיד מעדיף להתמקד בכאן ובעכשיו .
כאשר מגיעים סטודנטים לאוניברסיטה ללמוד בחוג לקולנוע הרי הכלל הראשון שהם לומדים מהמרצים זה להסריט רק את מה שהם מכירים ובוודאי לא לעבור למחוזות רחוקים נוסח ימי הביניים והעיירה היהודית בגלות .זה בוודאי לא מעניין את הקהל הישראלי ואולי יש בכך צדק.  האם יודעים המרצים את נפש בהמתם ( הקהל הישראלי )?
( כל זה אגב נכון לגבי הקולנוע החילוני אבל בהחלט לא לגבי הקולנוע החרדי המתפתח שבו נעשים סרטים לא מעטים בכלל מסוג זה,שאינם מגיעים כלל לידיעת הציבור החילוני הרחב ).
.אבל כעת בניגוד לכל הכללים והחוקים הנוקשים הבמאי אורי פסטר עשה סרט כזה ,המבוסס לכאורה לפחות על יצירה של סופר קלאסי אחר מנדלה מוכר ספרים .
ולמעשה זהו הסרט העברי היחיד שנעשה על פי רומן עברי או יידישאי כלשהו שפורסם במאה ה-19 .( ספריו של שלום עליכם פורסמו בראשית המאה העשרים ) .
.על פי הדיווחים הסרט מבוסס על חלום של שנים של פסטר להפוך את "ספר הקבצנים" מאת מנדלי מוכר ספרים לאפוס קולנועי מלחמתי במיטב מסורת "לב אמיץ" של מל גיבסוז.
במקרה הזה הדיווח הוא כנראה נכון .קשה להעלות על הדעת שמפיק מיסחרי כלשהו היה פונה לחומר כל כך לא מסחרי בעליל כמו מנדלה מוכר ספרים .
עבור פרויקט כזה יש צורך במישהו שהעניין הוא "דיבוק"  עבורו  פשוטו כמשמעו .

אבל לא ברור לי למה דווקא "ספר הקבצנים " ? למה מכל היצירות הקלאסיות פחות או יותר של המאה ה-19 וראשית המאה העשרים בחר פסטר להשתמש דווקא בו כבסיס לאפוס מלחמתי עתיר תקציבים ?מה עוד שלעלילת הסרט יש רק קשר קלוש ביותר לעלילת הספר.

העלילה

עלילת הסרט מתרחשת בסוף המאה ה-16 בליטא בגבול רוסיה פולין . על רקע מלחמה רוסיה ופולין, במסגרתה כובשים הפולנים ( אז מעצמה אדירה שאינה נופלת ואף עולה בכוחה על הרוסים ) שטחים נרחבים באירופה בכלל ורוסיה בפרט. כדרכן של מלחמות באירופה של שלהי ימי הביניים, גם מלחמה זו פוגעת באופן מיוחד ביהודים.

על רקע זה מתגבשות חבורות של 'קבצנים', שודדי דרכים יהודים החיים ביערות ופוגעים בעיקר ביהודים.
את עלילת הסרט מספר לצופים קבצן זקן (המגולם על ידי מוסקו אלקלעי).

גיבור הסרט הוא פישקה יתום וחיגר ( שחר סורק )  שהוא בלן בבית המרחץ היהודי בעיירה יהודית שקטה אך בהחלט לא שלווה .העיירה סובלת מאיומים שונים . אלו כוללים חבורות בריונים רוסיות נוהגות לערוך בה פוגרומים. אויב נוסף יש לעיירה הוא פנימי זהו פיבוש מנהיגה האכזרי של חבורת קבצנים יהודית. החבורה לא מהססת להרוג יהודים כדי לגנוב את רכושם
כתגובה לכל האיומים הללו תושבי העיר מחתנים את פישקה ליתומה עיוורת בתקווה שזה יסיר את הקללה שהם מאמינים שנתונה על עירם וימנע פוגרומים נוספים על בני המקום .
אבל צרה צרורה , הכלה לא מתלהבת משום מה מהחתן יפה התואר ובורחת מפישקה עוד בליל-הכלולות אל היער . ( הבריחה הזאת היא הגיונית הרבה יותר במונחים של הספר ששם פישקה הוא מכוער ) .
פישקה יוצא לחפשה ומגלה כי הריבה העיוורת דווקא רואה מצוין, ומשתייכת לחבורה של "קבצנים"-הנוודים יהודים  פורעי החוק של פייבוש האכזר המקפידים לפגוע עד כמה שהם יכולים ביהודים וביהודים בלבד.
ואז,  בהתפתחות מדהימה ממש עבור כל הצופים המועטים שקראו את הסיפור המקורי של מנדלי,  פישקה מתגלה כגיבור בלתי מנוצח. מסתבר שפישקה רכש מיומנויות לחימה אדירות בימים שבהם היה סתם בלן בבית מרחץ והצליף בגבותיהם של הלקוחות בעזרת שני מגלבים עשויים מענפים . המגלבים הללו מתגלים כעת ככלי נשק בלתי מנוצחים .

פישקה אמיץ הלב הופך למנהיגם של הקבצנים והופך את היער למקום מושבו , שם מצטרפים אליו פליטי הפוגרומים., והופך את אלו שחברו אליו לכוח הלוחם היהודי הראשון , ומוכתר על ידיהם כ'מלך הקבצנים'.
( במציאות ההיסטורית כוח הגנה ולחימה יהודי כזה נוצר לראשונה רק ב1918 בידי ד"ר אליהו בלנק בעיר סיגט שבטרנסילבניה ) .

עלילות הגבורה של פישקה מגיעות אף לאוזני קצין בכיר בצבא הרוסי, המציע לו לחבור עם אנשיו לשורותיו במלחמתם בפולנים כדי ליהנות עם ניצחונם מחסדי הצאר לזכות בחירות, שוויון ונחלה על אדמת אדוניהם. במקביל מתאהב פישקה בביילה הנאווה (גילי סער), אף שעודו נשוי לבתיה השפלה.
אבל צרה צרורה הרבנים היהודיים אינם מתלהבים כלל מהכוח הלוחם של פישקה ומחרימים אותו.
וגם הוא מבין לבסוף לפני הסיום הטראגי שעדיף להיות למדן  מאשר לוחם .
זוהי העלילה.

ההפקה

כמה  פרטים לגבי הסרט עצמו :
זאת ככל הנראה אחת ההפקות היקרות ביותר של הקולנוע הישראלי מאז סרט היסטורי אחר "המסע האחרון של מרקו פולו " של רפי בוקאי . הפקה של יותר מ-2.5 מליון דולר לפי דיווחים לא רשמיים,, עלויות צילום והפקה בלבד עם 350 ניצבים, 119 אנשי הפקה ליטאים, 50 אנשי הפקה ישראלים, 18 פעלולנים מקצועיים.
פסטר שחי בשבע השנים האחרונות בארצות הברית יצא לליטא, לפני קרוב לשלוש שנים, לצלם את הסרט מקורבים להפקה מספרים על שינויים בלתי פוסקים עד הרגע האחרון בליהוק (בין השאר נפלטו מצוות השחקנים לוסי דובינצ'ק, שרון אלכסנדר ואפילו הכוכב הישראלי החם ביותר בהוליווד, עודד פהר) .
הסרט נעשה עם כך לפני שלוש שנים, והוצג לראשונה בלוס-אנג'לס עוד לפני כשנתיים. אבל תאריך הפצת הסרט נדחה שוב ושוב, מסיבות שונות.וניתן לנחש בגלל חוסר ביטחון של יוצרי הסרט בקבלת הפנים שתחכה לו . ונראה שצדקו , ה"באז " בחוגי הברנז'ה לגבי "מלך של קבצנים " הוא, בלשון המעטה, צונן למדי. כמעט כל מי שדיבר עליו תוקף אותו.

נשאלת השאלה האם זה בגלל שהמדובר אכן בסרט גרוע או בגלל שנושאו הוא זר ומוזר ל'קהל הרגיל בארץ שמסוגל לראות סרט על המאה ה16 בסין אבל לא  על הקהילה היהודית ברוסיה ?
האם ייתכן שהלך הרוחות הנוכחי בחברה ובתרבות הישראלית הוא כזה שסרט מעין זה כמעט אינו ניתן להבנה בידי הקהל הפרובינציאלי ונציגיו הנאמנים מבקרי הקולנוע ?
האם ייתכן שהמבקרים וצופים שיתנפלו בשקיקה על סרט קונג פו סיני המתרחש בהונג קונג של המאה ה-16 ידחו את הסרט הזה על הסף דווקא משום שהוא מתאר את העיירה היהודית במאה ה-16?
נראה לי שכן .נראה לי שהלך הרוחות הכללי כיום הוא כזה שהצופה הישראלי הרגיל ושל המבקר הישראלי הממוצע בנוסח שמוליק דובדבני זה שצמח על סרטים אמריקנים יתקשה לעכל סרט כזה הרבה יותר מסרט זר על אותו הנושא. וללא קשר לאיכויותיו המיוחדות ויש לו כאלה . אין לו את ההבנה הנדרשת כדי לשפוט סרט כזה כראוי לו.

נבחן את המשחק : יש לזכור שהמשחק בסרט זה 'קשה יותר מכל סרט אחר שהרי השחקנים צריכים לגלם דמויות בסביבה ותקופה רחוקות מהן מאוד ,והתוצאה הבלתי נמנעת היא שמהשחק מוגזם במקצת או בהרבה.
אבל זה לא בהכרך לרעתו של הסרט .האם אנחנו נצפה למשחק ריאליסטי במחזה שקספיריאני או בסרט סמוראים יפני  או קונג פו סיני  על ימי הביניים ?

נהפוך הוא אנחנו מצפים ומקבלים דמויות שהן "גדולות מהחיים " .וכך הוא בסרט של פסטר .
לא כל השחקנים מצליחים בכך .אבל סורק ואלקלעי בהחלט עושים עבודה טובה .

שחר סורק הוא יותר מידי יפה תואר לטעמי כגיבור. הוא בוודאי שונה עד כמה שאפשר מפישקה המכוער של מנדלי אבל זה כנראה בלתי נמנע בסרט מודרני
נשאלת רק השאלה: איזו בחורה שפויה בדעתה תימלט מבחור יפה תואר כזה ועוד בליל הכלולות ? יש כאן חור הגיוני אחד מני רבים .
בכל מקרה אי אפשר שלא להתפעל משליטתו האמיתית אמנויות הלחימה (שהוא מומחה אמיתי לקרב מגע האוחז גם בחמש אליפויות ישראל באמנות הלחימה טאקוונדו) ומסתבר שהאיש אף ‬לימד‮ ‬את‮ ‬שאר‮ ‬השחקנים‮ ‬בסרט‮ ‬את‮ ‬אמנות‮ ‬האבקות‮.יוצרי הסרט ערכו, במקביל לגירסה הקולנועית הרגילה שתוצג בבתי הקולנוע , גירסה נוספת, 'מצונזרת', המיועדת להקרנה בקרב הציבור הדתי גירסה שממנה נמחקו סצינות ערום ( באמת מועטות מאוד)  שיש בגירסה החילונית . אבל סביר להניח ששום דבר לא נמחק  מסצינות הקרב שהן מקובלות גם על החרדים .
הם גם יצרו גירסה עם כיתוביות ברוסית עבור הקהילה הרוסית בארץ., שמן הסתם תגלה עניין מיוחד בסרט המתאר פרשה מתולדות הקהילה היהודית ברוסיה .

הסרט מתנהל בעברית אותנטית- "קדומה" שהיא פחות או יותר זהה לעברית ששמענו בסרטים מקבילים שנעשו בשנות השישים כמו שני קונילמל וטוביה החולב ושבע בנותיו ונס בעיירה של מנחם גולן על פי שלום עליכם . לנו זאת נשמעת עיברית מוזרה למעשה זאת עברית יפה ומדוייקת חסרה לחלוטין כל סלנג ישראלי.
בדיוק כפי שצריך להיות .
לי זה היה צורם בלי סוף לשמוע דמויות מהמאה ה-16 מדברות בישראלית של ראשית המאה ה-21 . זאת בחירה נכונה של הבמאי שעליה יש למחוא  לו כף .

הסיפור רחוק מאוד מספרו של מנדלי אפילו הפוך באופיו . הסיפור של מנדלי מתרחש במאה ה-19 ומנדלי מוכר ספרים בכבודו ובעצמו הוא אחת הדמויות הראשיות ( אם כי הוא לא מופיע גם בסרט וחבל שכך … ) פישקה של מנדלי רחוק מאוד מלהיות גבור או אמיץ לב ,נהפוך הוא פישקה הוא מכוער צולע ומגמגם.

אין זה ברור לי מדוע מצא פסטר צורך להכריז על "ספר הקבצנים" כמקור השראה .באותה מידה יכול היה להכריז על סרטו כמקורי לחלוטין ואחרי הכל הוא מתרחש 300 שנה לפני עלילת ספרו של מנדלי ומתאר חברה וסביבה ומצב שונה לחלוטין מאלו המתוארים בספר מהמאה ה-19. אם אני הייתי במקום פסטר הייתי בוחר להפוך לסרט את הספר של מנדלי "מסעות בנימין השלישי" המתאר סיפור מסע בעקבות עשרת השבטים האבודים שהוא לדעתי היה מתאים הרבה יותר לעיבוד קולנועי גם כסרט היסטורי עתיר תקציבים .
בכל אופן לא ברור כמה הקישור עם מנדלי באמת עוזר לסרט ,אחרי הכל כמה מהצופים הפוטנציאליים כבר שמעו על מנדלי מוכר ספרים ? מצד שני בעצם ההסתמכות כביכול על הסופר הנשכח מהמאה ה-19 גם יש איזו שהיא דון קישוטיות ויריקה בפרצופו של הקהל  הרחב זה שמכיר רק את "כוכב נולד " שמוצאת חן בעיני .

האם סרט  היסטורי צריך להיות "רלבנטי" ?

האם הסרט רלבנטי גם לזמנינו? הוא בהחלט עוסק בנושאים שמעסיקים אותנו גם היום כמו "הלחימה והגבורה היהודית " וההשתמטות החרדית מהלחימה וכו' והפרסומות שמות על כך דגש מכאן ועד הודעה חדשה.
אבל אין בזה שום צורך,זה נראה כמו ניסיון נואל להתחנף למבקרים .
אף פעם לא הבנתי את הצורך הפרובינציאלי המטומטם של מרבית מבקרי הקולנוע באשר הם : כל השניצרים הדובדבנים והאינגנברים ושות' לדורותיהם למצוא בסרט שמתאר אירועים מלפני שלוש מאות שנה  וחמש מאות  שנה  אלפיים  שנה איזה מסר עכשווי דהיינו איזה קשר לאירועים העכשווים שמתחוללים בעת הפקתו,,נניח הצהרות פמיניסטיות קשוחות בארמון בסין העתיקה , או מרד של האינקוויזיציה בספרד כנגד נפוליאון כמשל למתרחש היום בעיראק וכו'.
וזאת כדי שירגישו יותר בנוח עם המתחולל על המסך, כאילו  היו ילדים קטנים שמחפשים נואשות  משהו מוכר ובטוח להיאחז בו שדרכו יוכלו להבין את אירועי הסרט.
למרבית הצער זהו כשל אסתטי חמור שהמבקרים האלו  אפילו אינם קולטים אותו .
זאת רק דרך לגרום לסרט להתישן מידיית.

אין כל צורך שסרט על המאה ה-16 יעסוק בסוגיות של השתמטות מגיוס,הוא צריך להביא רק עלילה מעניינת ומרתקת .זה הכל .ובלי שום קישורים עכשוויים .נהפוך הוא –דווקא ככל שידגישו את השוני של התקופה המתוארת ואנשיה מהתקופה הנוכחית כך עדיף מבחינה אסתטית.
הקולנוע צריך להציג לפנינו לא מראה אלא חברה שונה כפי שהיא על ערכיה המיוחדים לה ובמונחים שלה ולא להציג אותה כחברה של המאה העשרים שבמקרה נמצאת במאה ה-16 או בעתיד הרחוק.
אלוהים יודע שיש מספיק סרטים שכבר נעשים על אנשי הזמן המודרני.למה אנחנו צריכים לראות נוספים כאלו בלי סוף שמתחוללים גם בעבר ובעתיד?  ( ראו דוגמה מרגיזה במיוחד ,בסדרת "בטלסטאר גלקטיקה " שבה אנשי מערכת כוכבים רחוקה לבושים ומתנהגים בדיוק כמו אנשי ארה"ב בראשית המאה ה-21)
למה אנשי הקולנוע  הם בלתי מסוגלים להציג בפנינו   חלופות שונות מהחברה המודרנית ?האם זאת משימה קשה מדי עבורם?
אולי משום שהם יודעים שהמבקרים עם האסתטיקה המקולקלת שלהם מצפים מהם להציג סרטים "רלבנטיים" לראשית המאה ה-21. .
אני לפחות מתעניין בתקופה כפי שהיא ללא הקשרים מודרניים .אבל נכון שאני מייצג בתפיסה זאת מיעוט מזערי ומתוחכם באופן מיוחד מבין המוני הצופים . כלל מבקרי הקולנוע כיום אינם שייכים לקבוצה הנבחרת הזאת.
לזכותו של אורי פסטר ,הוא ניסה לפרוץ מהמלכודת הזאת של תיאור המאה העשרים במאה ה16 . הוא מנסה להציג  בסרט  חברה שונה שכיום אנו לא מכירים משהו מקביל לה ,החברה של העיירה היהודית ,במונחים שלה ולא במונחים ישראליים של ראשית המאה ה-21.
סיכום הסרט : בהחלט ראוי ושווה לראות ולו רק בגלל המאמץ הגדול הושקע בו ונראה בכל רגע בסרט לתאר תקופה אחרת וחברה אחרת וגם כדי להיהנות מהשפה העברית שהיפהפייה שבו .אבל לא מתאים לכל אחד .
יש לקוות שעוד סרטים כאלה ושאפתניים עד יותר מההיסטוריה היהודית יעשו גם בעתיד אבל אני צופה שאם יעשו סרטים כאלו אז זה יהיה מבין במאי הקהילה החרדית

לא נראה לי שיהיה במאי חילוני נוסף שירצה לספוג את קבלת הפנים הצוננת שאותה ספג אורי פסטר ממבקרי הקולנוע שפשוט אינם קולטים את מה שהוא נסה לעשות .

נספח :היוצר של "מלך של קבצנים אורי פסטר עם שחר סורק הבמאי האובססיבי של "מלך של קבצנים" " שלחם במשך שנים להביא את חזונו הלא מסחרי לחכלל מימוש , אורי פסטר  התפרסם לראשונה בתיאטרון  הודות  לבימוי של עיבוד של דבורה עומר לספרו של יאנוש קורצ'אק "המלך מתיה ראשון"  ב-1985. וזאת הייתה הצלחת המולטי מדיה הראשונה שלו . טקסט ההצגה  יצא לאור במקביל כספר וכתקליט בסדרת "קרא שמע " הוצאת ישרא-תו , 1985.. . -1988 הוא יצר הצגה פנטסטית על פי פיטר פן מאת ג'ימס בארי. הצגה שזכתה להצלחה כה גדולה עד שהוצגה גם בגרמניה. היא הוצגה מחדש ובהצלחה גדולה אף יותר ב-1997, בגרסה מלאה בפעלולים שהייתה רחוקה מהמקור הרבה יותר מהגרסה הראשונה. ההצלחה הגדולה ביותר של פסטר ושל תיאטרון הילדים הישראלי הייתה ב-1994, הצגה בשם הקוסם, שהתבססה על ספרו של פרנק באום הקוסם מארץ עוץ, שפסטר כתב וביים ובה כיכבו המגישים של ערוץ הילדים בטלוויזיה הישראלית. ההצגה זכתה להצלחה חסרת תקדים, הפכה ל'פנומנון' ונכנסה לספר השיאים של גינס בשל מספר הופעות גדול באותו יום (חמש פעמים ביום, 37 פעמים בשבוע!). ההצגה רצה 182 הופעות, עם 430 אלף צופים (בישראל מספר עצום), ורצה עד אוגוסט 1995. הצגה זאת יצרה גל של הצגות עם פעלולים פנטסטיים. כה גדולה הייתה הצלחת ההצגה, עד שהיא שימשה כבסיס לספר, לתקליט ואף לסדרת טלוויזיה בערוץ הילדים של ישראל. היא זכתה לגרסה היי-טקית ב-1999 בשם הקוסם 2000,  ( בהשתתפות שחר סורק ) שפסטר כתב וביים שוב. שם למשל איש הפח הוחלף באיש המחשב. אך הפעם לא הייתה זאת הצלחה גדולה . גירסה שלישית של הצגה זאת הועלתה על הבמאה ב-2006 בבימוי של ירון כפכפי . ב-1997 יצר פסטר הצגה פנטסטית מצליחה אחרת לילדים בשם הכל אגדה, שילוב של כמה אגדות ילדים קלאסיות לסיפור מתמשך אחד. לאחרונה הסריט, על סמך הצגה זאת, סדרה בת 26 פרקים עבור רשת פוקס בארה"ב. אגב כל אלה יצר פסטר לעצמו שם של פרפקסיוניסט שלהרבה שחקנים זאת משימה קשה ביותר לעבוד עימו . ב-1999 פרסם פסטר את הטקסטים של שלושת המחזות המצליחים האלה שלו בספר בהוצאת כינרת. לאחר מכן פירסם ספרים נוספים את הכוכב הקטן :מאחורי הקלעים של מאחורי הקלעים , כינרת  2000 ואת כל מה שמותר אסור ! עם ציורים של עירית פאנק ,כנינרת 2000 . לאורך השנים פסטר התגלה כיוצר המצליח ביותר בישראל אי פעם של מחזות מוזיקליים לילדים. אבל בברור הוא חיפש פרוייקטים מאתגרים יותר  כמו "מלך של קבצנים " שבו בכל אופן מתגלה נטייה דומה אחת:  למחזמרים כמו "הקוסם " ו"פיטר פן " השאיפה להגיע ולתאר  עולם אחר ושונה  מאוד מהכאן והעכשיו האפרוריים .  .

קישורים רלבנטיים

הקדימון של הסרט

מלך הקבצנים בויקיפדיה

מלך של קבצנים באתר סרט

ליטא בידינו :מאמר על עשיית הסרט

המשקיע של מלך הקבצנים

מלך הקבצנים גירסה לדתיים

משה גלילי על מלך הקבצנים

נירית חמד על מלך הקבצנים

שמוליק דובדבני על מלך הקבצנים

פישקה החיגר חוזר לצבא : אורי קליין על מלך של קבצנים

מרינה בננסון הבלוק באסטר היהודי הראשון

פבלו אוטיז על "מלך של קבצנים"

אורי פסטר בארה"ב

הסרט מוקרן בהקרנת בכורה בלוס אנג'לס

מלך הקבצנים לא מתחרה על פרס וולג'ין

אורי פסטר והקוסם

אורי פסטר ופיטר פן

מנדלי מוכר ספרים בויקיפדיה

מנדלי בפרוייקט בן יהודה

ספר הקבצנים הטקסט המלא בפרוייקט בן יהודה