יסנין שלי-   מאת  ירוסלבה פבורסקיה בתרגום נטלי גוטמן

  יסנין שלי

              מאת  ירוסלבה פבורסקיה

 הופיע ככתבה בשפה הרוסית  בעיתון "נובוסטי נידלי", נספח "סילואט"  , 2/08/07

    באותו ערב חנות ספרים ליד אוניברסיטת באר שבע ארחה מאזינים ומשתתפים שונים  באירוע   שהוקדש  לשירת… יסנין. בעברית.

הושמעו שורות אהובות ומוכרות עד כאב, צלילים עוצרי נשימה המשתלטים על כל מנגנון החושים, זאת בשפה שעד היום לא הצליחה להגיע למיטרי הלב של רובנו. הנס קרה, הדבר נעשה אפשרי בתרגומה של נטלי גוטמן. פרי עבודתה במשך חמש שנים, הספר "מכתב לאימא" התקבל בחום בחוגים האקדמאיים.

– נטלי, שאלה ראשונה וטבעית- מדוע דווקא, יסנין?
יסנין הוא משורר שלי, בילעדי שירתו, עולמי היה שונה. רק פושקין לפניו הביא לקוראיו כל כך הרבה תשוקה לחיים. היום , יסנין אפילו אקטואלי יותר, נחוץ במידה גוברת ונתפס כמהפכן אמתי בשירה העולמית, נושאיו כוללים כל ונעים בטווח פוליטיקה – ארוטיקה. ידוע, כי השירה הרוסית יחד עם הגרמנית היוותה בסיס לשירה העברית החדשה. חשוב להשמיע את קולו האנושי גם בתרבות העברית. אולם עד כה הגישה למקור נותרה חסומה – יסנין מוכר בעקיפין בלבד- מתרגומים לאנגלית ורק לאנשי האקדמיה.

ניסים קלדרון בדברי הפתיחה בערב הדגיש שחרף מוצאו העממי של המשורר -ממשפחת איכרים- הוא כתב בצורה שהקדימה את זמנו ובגישה מודרנית למדי מהמשוררים העירוניים שנשמו אווירת האמנות מילדותם. ואכן, אנחנו זוכרים היטב: ברוסיה כל אדם הכיר את שירת יסנין, ידע בעל פה, שמר בזיכרונו את שורותיו לרגעים החשובים בחיים, כדי לשלוף ברגע הנכון שורה נחוצה…
אני פותחת ספר קטן בכריכה מצהיבה, קוראת ברוסית ותוהה… האם ניתן להביע זאת בשפה אחרת?\
נזכרת בדברי גיתה:" על אף כל החסרונות, עבודת המתרגם הייתה בעבר  ותהיה בעתיד הדבר החשוב והראוי שמאחד את העולם!"
עם זאת, תרגום שירה – אחד מענפים המסובכים שבתחום היצירה, לא בכדי מטיחים המבקרים: תרגום הכי מוצלח, אינו אלא תעתיק חיוור של המקור. ביאליק דיבר על כך – ספרות מתורגמת היא כמו נשיקת נאהבים דרך סדין.

נטלי מודעת לעניין בהחלט :
– לשיר אחד הייתי מקדישה חודשים, שנים, הניסוחים התחלפו עד אין קץ, עשרות טיוטות- למען שורה אחת. לא התעניינתי בתרגום לשמו. לצערי, לא יכולתי להקצות ליצירה כל שעות היממה – מקצועי העיקרי והנערץ נותר הוראה.

בסנט-פטרבורג של פעם (שנות ה-70) למדה נטלי בניית ספינות, פיסיקה, אמנות במוסדות האקדמיים, תמיד אהבה ספרות וחלמה ללמוד בלשנות, אולם הסעיף מס' 5 בביוגרפיה (יהודיה) באותם הזמנים הקשה על הכניסה ללימודים במקצוע הומני. אם כי , היא אהבה גם פיסיקה, בייחוד את חלקה התיאורטי. לדעתה, פיסיקה תורמת לחשיבה לוגית והספרות – עוגן לחיים. כסטודנטית השתתפה בחוגי תיאטרון, ספריות ו שקעה במוזיאונים. לפני 17 שנה הופיעה בישראל וכאן החליטה לספק לעצמה את ההשכלה ההומנית. בהיותה כבר אימא לשניים, עבדה במקביל ללימודיה לתואר באוניברסיטת בן גוריון, מעמיקה בספרות עברית, פילוסופיה, פסיכולוגיה, תולדות האמנות. כעת היא מלמדת את המקצועות לבגרות.
לקרוא שירה,  זה כמו לשמוע מוסיקה קלאסית, נדרשת למידה.
איך משפיעה קריאת ספרות על ילדים, או סרוב הקריאה?

ספרות יפה נכתבה ראשית כל, למען צעירים. כמות מסוימת של ספרות טובה הכרחית להם, בל ידלדל מטען אישיותם הפגיעה בינטל ממנה יתד הרוחניות… איכות המאגר הספרותי באחריותנו המבוגרים, שממנו ישאב הנוער את כוחו. בישראל חסרו תרגומי מקורות, וזאת לאורך שנים.
ניסיונות של המאה הקודמת בתרגום הפיוטי לרוב לא הרשימו את הקוראים. האם זו בעיה סוציאלית, שהמתרגמים, בשל אי-יכולתם להתפרנס מהמקצוע, הסירו את ידם? המושבים לא הוקצו ולא שעות למחקר והתמחות, מובן מאליו, כי היצירות בלא מעוף מקצועי, העידו על עצמן. כתוצאה, הודח הקורא הרחק מן המילה היוצרת עולמות קסם ליריים, מציאות וירטואלית פרטית מהנה ומחננת.
בשנים האחרונות המצב החל להשתנות, גם השפה העברית התגמשה, הפכה לאוהדת, מדוברת, נגישה יותר, פתוחה לכניסת שינוים למאגרה, נוצרה אמנות הקבלה בלשון הפועלת ברובד האינטליגנציה הרגשית. מהניסיון של ברית המועצות נוכל ללמוד כי אף בלא הכירות עם מונח עצמו, התרבות צמחה "במכוון" – לפיתוח אינטליגנציה של רגש. בעיות רבות בישראל מתקשרות לתהום התרבותית אשר נפערה כתוצאה מההזנחה ארוכת הטווח – בלתי מכוונת אומנם, אך מדחיקה אפשרויות שינוי…

לגבי תופעת "סיררוב קריאה" אצל הילדים, האם יש לך  דרכים לפיתרון הבעיה?
ברור לכל, כי בעשור האחרון השתנו תנאי הלמידה, בעדן המחשבים התנהגות ביום-יום הפכה לסטטית יותר, בחינה פיסית ורוחנית כאחד. גם הצורך בקריאה השתנה – צבירת המאגר האינטלקטואלי מתבצעת בשלבים שונים מבעבר: ראשית, הילד מסתער על המדיה הממוחשבת ולומד גישות לחייה המושכים פתוחים בפני כל. בינתיים הלמידה דרך אנטליגנציה רגשית מועברת אצלו לתאי המתנה. מאוחר יותר, בגיל מתקדם מהמצופה (לפי ניסיוננו מהעדן הישן), הילד מפנה מקום גם ללימודי מיומנות גלובלית – שכלתנית ורגשית כאחד ביחסיו אל הסביבה ואל עצמו, כלומר ההתבגרות הרגשית נדחת. צרכי האישיות יתעוררו בהכרח, לעיתים קרוב לצבא, וכאן השאלה, האם באותה שעה כשרה ומיוחלת הדור הצעיר ימצא את הנדרש לו? הלא מתפקידנו להבטיח לו מאגר תקין של מקורות אמנותיים שיהיו שווים להתייחסות. במוקדם או במאוחר, הוא יבוא לקחת את ההובטח על ידי ההיסטוריה האנושית, ונטען לזכותו כי התהום חסרת הישע שלוותה את הדור, לא תעניין אותו, אלא מורשת מילה פיוטית, שתפתהו ותצבת בלבו!
השילוב בין דרכי הבעה שונות, כגון קולנוע, ציור, שירה, מוסיקה, תיאטרון, משפר חיי קליטה רגשית, מה שמוטל עלינו זה להגביל זילות בערוצים הפתוחים לראווה… במקביל ולעולם ספר טוב כמו אימא טובה, ימתין לילדינו, וכשיבוא להם, יהיה שם בשבילם.
– בערב הפרזנטציה נכחו לא מעט צעירים וסטודנטים.
זהו האושר בהתגלמותו, רק הם יוכלו לשנות את העולם. השירה נכתבה ללבם. בעקבות החוויה של הערב, השתכנעתי לחלוטין שהשקעתי בתרגום השירה לא לשווא.
– ולגבי ההתרשמויות?
נדמה היה שאיש לא יבקש לעצור אותי, אלא להוסיף לדקלם! שעה לא הספיקה, אף שהקראתי לא מעט מהספר. בסוף נגשו אלי כל אחד לפי תורו עם מילה טובה. היה בין הנוכחים גם פרופ' יצחק בן מרדכי, מרצה שלי מ-1996 למבוא לשירה ולכתיבה יוצרת. אחרי פרסום הספר, שבח את החריזה והמצלול והתגאה ביצירתי. דר' בתיה וולדמן השמיעה בערב רצנזיה עניינית כמתמחה בבלשנות רוסית ומרצה לספרות רוסית באוניברסיטת בן גוריון: באמצעות ההמחשה ביקשה להצביע על יתרונות התרגום החדש לעומת שיר של יסנין שתורגם על ידי רחל בתחילת המאה.
סבורני, כי המאזינים חוו את תחייתה של שירת יסנין בעברית, הכירו בה. "השרדותו" הרגשית של הקורא, משמעותה, ש"העתק" נחווה – חוויה אוניברסלית. דברי שבח ופליאה המשיכו לזרום אלי גם בדואר אלקטרוני: המטפורות , איך ניתן להמציא משפט כה ארוטי ומוחשי!? תשובתי לכולם – זוהי שירת יסנין.

– ליסנין – צביון עממי, "רוסיות" מובהקת של תיאוריו…
פרדוקס הסיבוך בין האוניברסליות והמקוריות העממית, אומנם, יוצר מחסום למעבר משפה לשפה, אך קיומו מעלה את ערכה הבלעדית של היצירה.
טבעי, אם כן, שנותרים יסנין ומשוררים דומים לו, לעיתים לא מובנים בשפות אחרות. אם כי, לדעתו של יסנין, בזמנו רוסיה התעלמה משיריו, עסוקה בפוליטיקה ובענייניה הגדולים והטיפשים. על כך התוודא למריאנגוף בתחילת המאה ה-20: "מלבד נערות יהודיות, ברוסיה לא קוראים שירה, לא מבינים אותי… כבר החשיבוני למשוגע…"
כדאי לסמוך על כושר ההבחנה של יסנין, גם לגבי נערות יהודיות… האם נותיר לשירתו להיות בלתי מובנת לנו היום?
פושקין סבר כי שירה אמתית נוצרת בלב מיוסר, ונודמת בשלווה נטולת המאבק. להבדיל משרבוטים מחורזים, עוברת השירה מסלולים של סבל, מוות ותחייה – כדי להיעשות נבואה.
אומרים גם, שאנשים שלא כותבים שירה, חסרים כישורים לתרגום פיוטי. דרכה של נטלי גוטמן מסובכת והיא מגלה בלי הסוס:
לאחר סיום לימודי ספרות עברית ופילוסופיה, השתכנעתי כי עלי לכתוב שירה. מעולם לא חיברתי בתים מחורזים ברוסית, למרות שהייתי אספנית מושבעת של ספרי שירה. נסיונות ראשונים נמנעתי מלהראות לאיש, הבחנתי כי התהליך שמלווה בבכי ובכאב, מקרב אותי להצלחה. עם הזמן, ברמה מסויימת של סבירות, יכולתי להפחית במתח הנפשי בזמן הכתיבה, אך לא תרגמתי בלא ייסורי התרגשות אמתיים. היות וידעתי כי שירת יסנין תמיד תגרום לי לאותה אקסטזה נפשית, על המחסום הלשוני גברתי בעזרת החוש השישי.
חדדתי את מיומנותי בלימודי השירה העברית, הפילוסופיה והאמנות, תיקונים ועריכה סובלניים בלתי נדלים, יעוץ ומשוב מהמבקרים דוברי עברית, הן מחוסרי, הן דוברי רוסית. מכאן, בשנה הראשונה תרגמתי חמישה שירים, בלבד. נאמר לי כי שווה להמשיך. תחילה פורסמו שירים אחדים בכתבי עת לספרות, אל הקהל הרחב הדרך ארוכה יותר…
הספר נרקם שורה, שורה במשך שלוש שנים, פעלתי בהחלט בזהירות, כדברי יסנין: "גדולה רואים מן המרחק", ליצירה – זמן משלה, הריחוק ממנה חיוני, עשיתי הפסקות כדי לחוש ולדעת אופציות העריכה המתקנת, האוביקטיבית. שנתיים של ליטוש, שלושה פרופסורים שלחו את המלצותיהם על הספר למפעל הפייס והחלטה על המימון בהוצאה לאור התקבלה.

– מהו הדבר החשוב ביותר בתהליך העבודה?
גילום וחשיפת חווית יסנין שלי- זה החלק החשוב, כלומר יצירת מטפוריקה תכנית וצלילית בעברית, מקבילה לזו של המשורר, חרף כל השוני האמור בין גרסאות לשון זרות. ליריקה של החוויה תישמר גם אם תפוח ייקרא אגבניה בגרסה החדשה, למען שמירה על תחושת מעוף מנטלי של הקורא. יכולתו להתרשם כרוכה בגורמים רבים – כמות ומשקל פיוטי של המילים בשורה, זרימת הצלילים בהתאם לאי-הפרת משמעות רגשית. עברית היא שפה מתומצתת – לרוב שתולות במילה אחת משמעויות רבות, עתיקותה אינה מפריעה לפשטות ההרכבה – מילולית ותחבירית. לעומתה, הרוסית מסולסלת ועשירה בכמות אדירה של מילים נרדפות, תוספות רבות משנות את המילה בדקויות מזעריות. הדבר הופך את השפה למצטלצלת, חפשית, פתוחה לחידושים אין-סופיים, אשר אכן השתלטו עליה לאורך דורות ובאינטנסיביות מפליאה.
בגרסה העברית שאפתי לשלב בין השפה העתיקה והחדשה עד גבול נוחות החושים אופיינית לקורא מודרני. אכן, עסקתי לעיתים בהמצאת סיומת או כפל-שורש למילה. התרגום הלא מילולי-ישיר, כלומר על סמך הרעיון בשפה הרוסית, ולא על סמך מילה בודדת, איפשר קיום התמונות הפיגורטיביות – אימג'ים- הולמים את המקור רוסי. השגתי גישה ישרה לתוך מתחם האינטליגנציה הרגשית של הקורא, בשאיפתי למצוא ערוץ פסיכולוגי עברי ולהתחשב בו. למשל, בשיר "מכתב לאימא" להגיד לאימא: היי, ולשאול: האם את עדיין חיה?- כאשר הדובר הוא בנה, יישמע כבורות, גסות רוח שלא תותיר כל מקום לרוך הדמות הלירית המקורית של יסנין! המשורר שאפילו עלבון כלפי החברה ידעה להפוך לשורות קללה אוהבת וחרם מוחל, ולצדן – אכזבה מושכלת מושיעה מצרות הראייה, מנבא רעות בלא כעס, חשה במוות ועדיין נשכחת למען אהבה מוחלטת…

קיראו גם :

מכתב לאמא .מאת סרגי יסנין

הבלדות הבעייתיות של נטלי גוטמן

שירתה של מרינה צוטייבה בתרגום נטלי גוטמן 

עוד על יסנין