הומר סימפסון כגיבור תרבות

 

 

בימים אלו יוצא למסכים סרט קולנועי המבוסס על סדרת האנימציה הטלויזיונית מאריכת הימים ביותר "משפחת סימפסון ".  במקביל  יצא לאור הספר הסימפסונים ופילוסופיה "  שמנתח את סידרת האנימציה המפורסמת מבחינה פילוסופית ומראה על ההשפעה העצומה של סדרה זאת  בתרבות הפופולארית של סוף המאה העשרים וראשית המאה העשרים ואחת .   אסף לבנון כתב עבודת מחקר  מרתקת על אבי משפחה זאת הומר סימפסון כגיבור תרבות והנה היא לפניכם

.

 

הומר סימפסון כגיבור תרבות

עבודה לקורס "הגיבור בתרבות"
הגיבור הנבחר: הומר סימפסון
מגיש:
אסף לבנון

המכללה למנהל
המסלול האקדמי

 

הקדמה: למה הומר סימפסון?

 

“Homer is the desired norm. He is the everyman. The hero. Homer is the one you love”
Chris Turner, “Planet Simpson”, page 99.

בשנת 1987 החליטו יוצרי תוכנית הבידור האמריקאית The Tracy Ullman Show (ששודרה ברשת Fox) לשלב בין המערכונים קטעי אנימציה. ההצעה שנבחרה הייתה של האנימטור מאט גרונינג, שסיפק לתוכנית קטעים קצרים שתיארו משפחה מצויירת בגרוטסקיות (צבע עורם צהוב), מוזרה, לא מתפקדת (dysfunctional) ורחוקה מהאידיליות המשפחתית השכיחה בטלויזיה האמריקאית בסדרות כגון The Cosby Show. אלו היו The Simpsons.
כשנתיים לאחר מכן, החליטה Fox להפוך את הקטעים הקצרים האלה לסדרת סיטקום, והסימפסונס הפכו מסקצ'ים של 2-3 דקות, לפרקים שבועיים של 22 דקות. הסדרה התקבלה באהדה רבה בקרב ציבור הצופים האמריקאים, ומאוחר יותר, כשנמכרה לסינדיקציה בעולם, גם בשאר הגלובוס. הסדרה משודרת עד עצם היום הזה (כרגע בעונתה ה-18, כששתי הבאות כבר הוזמנו) וכך הפכה לסיטקום מאריך הימים ביותר אי פעם.
הדמות הראשית בסדרה היא אב המשפחה, הומר סימפסון. במהלך שנות הסדרה הצליחה דמותו של הומר להשאיר חותם על התרבות האמריקאית וכן לשקף אותה. זאת למרות (ואולי בגלל) שדמותו סותרת את האידיאלים המובנים של "החלום האמריקאי". זו היא גדולתו, לדעתי. השפעה תרבותית משמעותית במיוחד התרחשה כאשר ביטוי של הומר הוכנס למילון אוקספורד, ובכך הפך לרשמי ותקני- בשנת 2001 הוכנס הביטוי Duh למילון.
רוברט תומפסון, מנהל המרכז ללימוד טלוויזיה פופולרית באוניברסיטת סרקיוז בניו-יורק אמר ש"בעוד שלושה עשורים פרופסורים לאנגלית יתייחסו להומר סימפסון כאל אחת היצירות הגדולות ביותר של סיפור סיפורים". סטיבן קסלוביץ' (Steven Keslowitz) כותב בספרו The Simpsons And Society ש"הומר סימפסון שונה מכל דמות אחרת בהיסטוריה האמריקאית – אמיתית או בדויה".
במשאל "דמויות הטלוויזיה הגדולות של כל הזמנים", שערך העיתון Chicago Tribune, הגיע הומר סימפסון למקום ה-22.
במשאל דומה שערך המגזין TV Guide, הגיע הומר למקום העשירי.
ברשימת "הגיבורים המקריים של המאה ה-20" שערך עיתון ה-Independent הבריטי, הגיע הומר למקום ה-6.

לא רק בארצות הברית זוכה דמותו של הומר לאהדה. במאי 2003 העניקה עיריית וויניפג, מאניטובה שבקנדה אזרחות כבוד להומר סימפסון.
בסקר שערך אתר האינטרנט של ה-BBC ב- 2003 זכה הומר בתואר The Greatest American Ever ברוב של 47%. אברהם לינקולן זכה ב-9%, ומרטין לותר קינג קיבל 8%.

הומר ואני

הסדרה "משפחת סימפסון" משודרת בישראל משנת 1992. הייתי אז בן 16 והתאהבתי בסדרה באופן מיידי. הקפדתי לא לפספס אף פרק שלה. מכל הדמויות המוצגות בה, דמותו של הומר סיקרנה אותי ביותר. הטיפשות שלו, שלוותה בשלל אמרות שפר ראויות לציטוט, הצחיקה (ועדיין מצחיקה) אותי מאוד. ככל שהתעמקתי בסדרה, ראיתי יותר פרקים וצפיתי שוב בפרקים שכבר ראיתי בעבר, קלטתי את האג'נדה החתרנית שלה, את מסריה ואת "הומור השכבות" שבה / " הסימפסונים " ידועה כסדרה עם בדיחות ברבדים שונים שמדברות לאוכלוסיות/טווחי גיל שונים. כך ילד קטן יכול לצחוק מבדיחת סלפסטיק של הומר מתחלק על בננה, בחור צעיר יבין מחווה לאלמנט של תרבות פופולרי שמושתל בסדרה – למשל: הומר בבית משוגעים שמשחזר את בית המשוגעים מהסרט "קן הקוקיה" – ואדם מבוגר יבין את הביקורת החברתית הקיימת בתיאורו של הכור הגרעיני של ספרינגפילד, מקום עבודתו של הומר). כדי להעמיק את הבנתי בסדרה, קניתי מספר ספרים המנתחים אותה. אחד מהם – Planet Simpson מאת כריס טרנר (Chris Turner) הוא המקור הביבליוגרפי העיקרי לעבודה זו.
בשל חשיבות הסדרה לתרבות האמריקאית בכלל, והעולמית בפרט (The Simpsons משודרת בכל העולם בהצלחה רבה) ובשל מורכבות דמותו של הומר סימפסון וחשיבותה (יוצר הסדרה מאט גרונינג אמר על דמותו של הומר שהיא זו ה"מניעה את התוכנית"), החלטתי לבחור אותו כנושא לעבודה בקורס זה.

הומר סימפסון והעידן האלקטרוני

מכיוון שהומר סימפסון אינו אדם אמיתי, ואפילו לא דמות המגולמת על ידי שחקן, קשה לשייך אותו בצורה מדויקת לקטגוריות עליהן דיברנו בכיתה. הוא אינו מחזיק במאפיינים מובהקים של גיבורים משלושת העידנים – הוא לא "גדול מהחיים" כמו הגיבור בעידן האוראלי (ההיפך הוא הנכון. הומר הוא לחלוטין אדם מן השורה). הוא אינו אינטלקטואל שידוע בגלל תוכן מחשבתו כמו בעידן האורייני (שוב ההיפך הוא הנכון – סימן ההיכר המובהק ביותר של דמותו הוא הטיפשות) והוא אינו יפה ומרשים חיצונית כפי שמצופה מגיבור בעידן האלקטרוני (הוא שמן, קירח ומכוער). הוא גם לא יכול להיכנס לאף אחת משלושת הקטגוריות של לאנס סטרייט: הוא אינו Star – כי אינו אדם קיים שמשחק דמות, אלא דמות וירטואלית שאלמנט המשחק בה מסתכם בדיבוב קולי. הוא אינו Hero במובן המקובל – הוא בהחלט ידוע ומפורסם, ואולי אף אפשר לומר "סלבריטי", אבל אינו יכול לתפקד ככזה, בשל חוסר היכולת להתקיים מעבר למסך. הוא גם אינו Quasar, שכן בקטגוריה זו יכולים להיכנס רק אנשים בשר ודם.
אך אין ספק שמבחינת שיוך תקופתי ודרכי הפצה – הומר סימפסון שייך לעידן האלקטרוני. בעידן האלקטרוני המידע מועבר במרחבים גדולים מאוד, לכמויות עצומות של בני-אדם ובמהירות רבה. כל הקיום של הומר נסמך על מאפיינים אלה, שכן דמותו מועברת לציבור בראש ובראשונה על ידי אמצעי התקשורת המרכזי של התקופה – הטלוויזיה. הוא חב לה את קיומו ובלעדיה (ובלעדי שאר אמצעי התקשורת שמעבירים אותו הלאה לציבור – עיתונים, אינטרנט וכו') הוא לא יכול להתקיים. רק בזכות ההפצה המאפיינת את העידן האלקטרוני הוא יכל להגיע למצב בו הוא אחד האייקונים המזוהים ביותר בעולם כולו.

שורשי דמותו הטלוויזיונית

לצד התצוגה השכיחה של משפחתיות מתקתקה בטלוויזיה האמריקאית, תמיד היו גם סדרות קומיות שהציגו משפחות פחות אידיאליות. דמותה של משפחת סימפסון, ושל הומר כאב המשפחה, נסמכת על דמויות אב קודמות בטלוויזיה – הבולטות בהן: ראלף קרמדן מהסדרה The Honeymooners (מהסדרות האמריקאיות הקלאסיות ביותר), ארצ'י באנקר מהסדרה All In The Family ופרד פלינטסטון, דמות מצוירת גם הוא, מהסדרה The Flintstones. בכמה מפרקי The Simpsons שודרו קטעי מחווה לסדרות אלו, שביטאו את הזיקה בין הדמויות (הומר שר שיר הבנוי על שיר הפתיחה של The Flintstones, הומר ומארג' יושבים ליד פסנתר כמו בפתיח של All In The Family). עוד סדרה שמציגה משפחה לא מתפקדת המזכירה את הסימפסונס היא Married With Children, גם היא של רשת Fox (הנחשבת לאחות הקטנה והשובבה של הרשתות האמריקאיות הממלכתיות).

הביוגרפיה

 

הומר סימפסון בן 36 (גיל הדמויות בסדרה אינו משתנה במהלך שנותיה). הוא נולד וגדל בספרינגפילד, ארצות הברית (לא ידוע באיזו מדינה בארצות הברית ספרינגפילד של הסימפסונים נמצאת). אמו ברחה מהחוק כשהיה ילד, והוא גודל על ידי אביו, אברהם סימפסון, שאמר לו שאמו נפטרה (הומר מגלה את האמת באחד מפרקי הסדרה). במהלך שנתו האחרונה בתיכון הוא הכיר את מרג'ורי (מארג') בוביה ונעשה בן זוגה. לאחר שהכניס אותה בטעות להריון הם התחתנו, נולד בנם הראשון בארט (בן 10 בסדרה) והומר התחיל לעבוד כפקח בטיחות בכור הגרעיני שבספרינגפילד. מאוחר יותר נולדות לזוג עוד שתי בנות – ליסה (בת 8 בסדרה) ומגי. ביום-יום שלהם הומר הולך לעבודתו בכור הגרעיני, מארג' נשארת בבית עם התינוקת מגי ומתפקדת כעקרת בית, והילדים בארט וליסה הולכים ללימודיהם בבית-הספר היסודי של ספרינגפילד. בשעות הערב ובסופי השבוע נוהגים בני המשפחה לשרוץ מול מסך הטלוויזיה, מולו בדרך כלל גם אוכל הומר ללא הפסק.
בספרו Planet Simpson טוען כריס טרנר שעיתוי חייו של הומר כיליד דור ה-Baby boom (התקופה שלאחר מלחמת העולם השניה, בין 1946 ל-1964) "סידר לו את החיים". בתקופת מלחמת ויאטנם הוא היה צעיר מדי כדי להיות מגויס. את שנות נעוריו הוא בילה בבטלה ובהאזנה למוסיקת רוק. הוא מצא עבודה מיד עם תום לימודיו, וזאת למרות שלא היה לו כל נסיון תעסוקתי קודם. "כל דבר בחייו הנוחים פשוט נפל לחיקו", כותב טרנר.

המאפיינים המרכזיים של הדמות

 

מבקר הטלויזיה אנדרו בילן (Andrew Billen) מגדיר את הומר סימפסון כ"פחדן, חסר יכולת, בעל אשליות, צרכן תאוו של החלום האמריקאי".
כריס טרנר שם דגש על שני הסממנים הבולטים ביותר בהתנהגותו: טיפשותו הגדולה ותאוותו לאוכל. הטיפשות של הומר ומשפטי המחץ שהיא מייצרת, מהווים חלק גדול מהפאנצ'ים בהומור הסימפסוני. יתרה מכך – באחד הפרקים מוכנס השם Homer כמושג למילון, לאחר שמתגלה שהומר הצליח להציל את הכור הגרעיני בו הוא עובד על ידי כך שלחץ על הכפתור הנכון לאחר שעשה "אן-דן-דינו". ההגדרה המילונית של המושג Homer לפי הפרק היא: " The act of succeeding despite idiocy". לדעתי, אפשר לראות בהגדרה הזו את תמצית חייו של הומר – למרות שהוא אדם טיפש וחסר כישורים, הוא מצליח לשרוד ולקיים את אורח חייו.
להומר יש עוד תכונות שליליות רבות: הוא עצלן, חסר בושה, חסר מעצורים, חסר יכולת לשלוט על דחפים או לדחות סיפוקים, אינו לוקח אחריות על מעשיו, פשוט, כנוע ליצריו, אינו לומד לקח, תמים. כשנוצרות בעיות עקב התנהגותו, הוא נוטה לקבל את התוצאות כגזירה משמיים או בהכחשה עמוקה. טרנר מגדיר אותו כ- Doer – אדם שיפעל מבלי להתחשב בתוצאות.
אפיון מרכזי אחר של התנהגותו הוא היותו מכור לטלוויזיה. הומר נוהג לשכב שרוע על הספה בסלון ולבהות במסך. פעמים רבות יצפה בתוכנית שאינה מעניינת אותו רק כי אין לו כוח להזיז את היד כדי לקחת את השלט-רחוק ולהחליף ערוץ. כתוצאה ממסירותו המוחלטת למדיום (הומר נוטה לראות בטלוויזיה חבר אנושי, ואף נוזף בליסה: "אל תדברי ככה על הטלוויזיה!"), הומר הופך ל"ספוג של תרבות פופולרית". כך אפשר לראות באחד הפרקים, כאשר הוא עונה למארג' תשובה במהלך ויכוח ביניהם, שכולה בעצם בנויה מציטוטים מתוך סרטים וחסרת פשר והגיון. הוא מפנים כל-כך לעומק את אותן פיסות של תרבות פופולרית, שהן הופכות לחלק מהרטוריקה שלו מבלי שישים לב.
אבל הומר הוא לא דמות אחידה, הוא מורכב ומלא סתירות. בדרך כלל, על כל התנהגות שלילית שלו מגיע מעשה טוב שמכפר עליה (פירוט בסעיפים הבאים).

הסטטוס החברתי של הומר סימפסון

במהלך אחד הפרקים, יושבים סבא-סימפסון וליסה במטבח של המשפחה ומתלוננים שאף אחד לא מקשיב להם בגלל גילם – זה בגלל שהוא זקן מדי, וזו בגלל שהיא צעירה מדי. בשלב הזה נכנס הומר למטבח ואומר: "אני זכר לבן בין הגילאים 18 ל-49, כולם מקשיבים לי, לא משנה כמה טיפשיות ההצעות שלי". טרנר טוען שזו אבחנה מדויקת, שבגלל שהומר שייך לקבוצת האוכלוסיה המטופחת ביותר על ידי החברה, הוא ושכמותו הם אלו שמשפיעים עליה, שנותנים בה את הטון, אפילו אם הם טיפשים כמוהו.
במאמרה Homer Erectos כותבת ולרי ווילון-צ'ו (Valerie Weilunn Chow) ש"בקונטקסט של התוכנית, הומר מגלם אבטיפוס של הזכר הלבן, בעל הבית וכן את דמות הצרכן האמריקאי. ניתנו לו הסממנים של הדמות ההגמונית-פטריאכלית של אב משפחה לבן". היותו חלק מקבוצת הכוח המובילה (גברים לבנים בגיל הנכון) הופכת אותו לחלק מהאוכלוסיה שהשלטון פועל בראש ובראשונה עבורה. תשוקותיו הבסיסיות של הומר קובעות את האג'נדה למשפחתו, לארצו, לחלקים גדולים מהעולם. כתוצאה מזה אין תשומת לב לשאר הדמויות, אלו שאינן שייכות לקבוצה הזו (למשל ליסה-ילדים והסבא-זקנים). אך ווילון-צ'ו מזהה סתירה מסוימת בין הזהות הזו, שהיא זהות מעמדית מובילה וחזקה, לבין עוד זהות שהודבקה להומר, לה היא קוראת Hyperconsumer Colture Dope – היא מאבחנת את הומר כצרכן אובססיבי. גם טרנר מביא את האבחנה הזו, ומציין שעבור הומר הצריכה היא ברמה של סגידה. "הוא מרגיש קרוב יותר לאלוהים כאשר הוא מעכל, צופה, מספק את תאוותיו", כותב טרנר. ווילון-צ'ו מסבירה שיש בעיה עם שתי התכונות האלה בכפיפה אחת – מצד אחד הזכר הלבן הפטריאך ומצד שני צרכן "שפוט" של העולם השיווקי. התנהגות זו לא באה בקנה אחד עם הדימוי הסמכותי של "אב הבית" בתרבות האמריקאית. העימות נפתר על ידי כך שהדמות מנותבת לרמה סוציו-אקונומית מוגדרת וספציפית. הומר סימפסון הוא עובד "צווארון כחול" שמועסק כבורג בתוך מערכת קפיטליסטית, בעיר אמריקאית ממוצעת (מה שמכונה Small Town USA, בה רוב האזרחים הם ממעמד הביניים). זה המקום בו דמותו פועלת ומתפקדת. "כל עוד הוא טמבל ממעמד הפועלים, תיוגו לתוך הפטריארכיה הלבנה של המשפחה הגרעינית במקביל להיותו מכור לצריכה יכול להתקבל. הוא לא יכול להיות גם "האב המקצועי/המנהל/הבוגר/בעל ההגיון" וגם להיות צרכן. לכן הוא אינו מחזיק בעבודה שמשלמת לו מספיק כסף, ובכך נפגם הדימוי הסמכותי-פטריארכי שלו". על פי ווילון-צ'ו, "תלוש המשכורת שלו הוא זה שמוריד מסמכותו יותר מאשר משמניו".
ואכן, לפי ניתוחו של סטיבן קסלוביץ', הומר הוא אבטיפוס לעובד המתועש, תוצר של המהפכה התעשייתית. הוא מועסק על ידי קפיטליסט עשיר (מר ברנס) שאינו זוכר את שמו, למרות שהוא מעסיק אותו שנים רבות, שבמהלכן היו להם התקלויות רבות (באחד הפרקים מונה עוזרו של ברנס, סמית'רס, את ההתקלויות האלה וברנס עונה לו: "לא נשמע לי מוכר"). הוא חסר יכולת ומגושם, אבל מבין שישלמו לו (ואת אותו סכום כסף) בין אם יבצע את תפקידו כראוי או לא, אז זה לא מפריע לו. הוא נמצא בעבודה בדיוק בין השעות הנדרשות, מנוכר לתפקידו. הוא אדיש ושווה נפש לאחריות שמוטלת עליו, גם לאחר שכתוצאה מכך נגרמות תקלות וסכנות. הוא לא מתגאה בעבודתו ולא נהנה ממנה. "הומר עובד כדי לחיות ולא חי כדי לעבוד".

הומר סימפסון כאיש משפחה

 

"אני מעדיף לשתות בירה מאשר לקבל את פרס אב השנה", אומר הומר באחד מפרקי הסידרה.
ואכן, באופן עקבי בא לידי ביטוי בסידרה שוב ושוב תפקודו הגרוע כבעל ואב. הכומר לאבג'וי אומר למארג' באחד הפרקים: "זו הפעם הראשונה שאני אומר את זה לאחד מתוך שני בני-זוג – את זו שצודקת במאת האחוזים, זה הכל באשמתו".
גם כאב הוא לא מרשים במיוחד. הוא אינו יודע מספיק על ילדיו, לא מבלה איתם זמן, לא מתעניין במה שעובר עליהם. תמיד יקדמו תשוקותיו לצרכי משפחתו, שתצטרך להיאבק על תשומת ליבו עם מכשיר הטלוויזיה האהוב עליו כל-כך. עד כדי כך הוא לא מעורה בחייהם, שהוא פעמים רבות שוכח שיש לו שלושה ילדים ולא שניים ("הכלב לא נחשב כילד", הוא אומר למארג' באחד הפרקים, והיא צריכה להזכיר לו, שוב, את קיומה של התינוקת מגי). הוא אפילו לא מנסה להעמיד פני איכפתי. כשמארג' מתעמתת איתו ושואלת אותו למה הוא לא אב תומך, הוא עונה לה: "כי לא איכפת לי". כשליסה אומרת לו שהוא לא יבין את בעייתה, הוא עונה: "זה שלא איכפת לי לא אומר שאני לא מבין".
אבל למרות התנהגות זו, ברור שהומר אוהב את משפחתו והיא יקרה לו. מט גרונינג, יוצר הסידרה מגדיר את אבהותו של הומר: "הוא הטוב והרע באב האמריקאי ביחד". סטיבן קסלוביץ' כותב שאפשר לראות זאת דרך המחוות שהוא עושה למען המשפחה ועל האיזון שבו על כל שגיאה פטאלית שהוא עושה יגיע גם רגע של אהבה אמיתית שיתבטא באקט של חוסר אנוכיות.
כך, למרות שהוא עצלן, יש מקרים שהוא עובד קשה כדי לספק למשפחתו את רצונה. בפרק הראשון בסידרה עובד הומר כסנטה קלאוס בקניון כדי שיוכל לקנות מתנות למשפחה. בפרק אחר הוא לוקח עבודה נוספת כדי לממן אחזקת פוני שקנה לליסה (כפיצוי על זה שאיכזב אותה). קסלוביץ' גם מציין שהומר מוכן לעמוד ולפעול להגנת ילדיו בשעת משבר. כך הוא מגן על בארט מג'ורג' בוש (האב) שהופך לשכנם, ומקים משמר אזרחי לאחר שפורצים גנבו בובות של ליסה.
משפחתו מודעת לצד הטוב הזה באישיותו, וכך תמיד נפתרים הקונפליקטים המשפחתיים באקט ההצלה שעושה הומר ובסליחה שמגיעה מבן המשפחה הפגוע.

הומר סימפסון כסימבול אמריקאי

 

 

טרנר טוען שהומר סימפסון מגלם באופיו את המשמעות של ארצות הברית. הוא מאבחן ש"יוצריו יצרו טיפשות המציעה סיטואציות קומיות רבות, אבל גם פוטנציאל גדול לסימבוליות ולפרשנות חברתית". בניגוד לשאר דמויות המשפחה, אותן היה אפשר גם להעביר לשיוך תרבותי אחר, הומר הוא אמריקאי לחלוטין. התכונות שלו – ביניהן בלבול, מורכבות וסתירות פנימיות, מאפיינות את אמריקה, במיוחד לאחר אירוע ה-11.9. עוד תכונות של הומר שטרנר מציין ושלדעתו מקבילות למהות האמריקאית של היום: קולניות, פזיזות, חוצפה, גסות, חוסר נימוס, בטחון עצמי מופרז. אבל מצד שני: בעל כוונות טובות ואהוב. הוא משלב מרדנות עם קונפורמיזם, קיום ערכי משפחה לצד כאוס משפחתי מוחלט. המורכבות שלו היא הגיונית, מכיוון שאמריקה היא מורכבת. אין רק דמות אמריקאית אחת או גירסה אחת ויחידה של החלום האמריקאי.
ההתנהלות של הומר מול סביבתו היא בעצם הקבלה של התנהלות אמריקה מול העולם. הוא כוח טבע. סביבתו נדרשת להכיר בקיומו הבולט ובהשפעתו הרבה עליה – כפי שהעולם נדרש להתייחס לאמריקה. בין אם אוהבים אותה ואת התנהגותה ובין אם לא, אין ברירה אלא לקבל את העובדה שאמריקה משפיעה על חיי העולם בצורה משמעותית.
המסרים שמעביר הומר הם חתרניים לחלום האמריקאי. באחד הפרקים הוא אומר לילדיו: "ניסיתם כמיטב יכולתם ונכשלתם. המסקנה היא: פשוט לא לנסות". זה מסר שסותר את כל הקונספט האמריקאי, הבנוי על כך שמי שמנסה ועובד קשה – בסוף מצליח. אבל הומר אומר את אמת כפי שהוא רואה אותה ולא כפי שהתרבות האמריקאית "תכנתה" אותו להגיד. בנרפות שלו, ובעוד תכונות שליליות שלו (עצלנות, פחדנות), הוא מהווה אנטי תזה לסטנדרט של הגיבור האמריקאי, שתכנותיו הבולטות הן אינדיוודואליות ומוסריות. להעריץ את הומר סימפסון ולהזדהות איתו משמע בעצם לקבל מציאות מלאת חסרונות, הסותרת את הערכים האמריקאיים הבסיסיים.
עם זאת, אוסיף שלדעתי אלמנטים מסוימים בהיסטוריה של הומר דווקא מחזקים את רעיון החלום האמריקאי, זה הגורס שהאזרח האמריקאי יכול להגיע למבוקשו ולהגשים את שאיפותיו. במהלך הסדרה קיימת רפליקה קבועה, בה הומר מאזכר משהו שהוא ה-Lifelong Dream שלו. בכל פעם זה משהו אחר. בין החלומות: לנהל זמרת קאנטרי, להיות נהג קטר, להתמודד בשעשועון טלוויזיה, להיות דילר בקזינו. את הדברים האלה הומר הצליח להגיע לעשות, ואף יותר מזה – באחד הפרקים הוא נבחר לטוס לחלל כחלק ממשלחת של אסטרונאוטים. קשה לחשוב על דוגמה יותר נאיבית לחלום של ילד שמתגשם. Only In America…
ווילון-צ'ו מציינת שהומר הוא שיקוף מוקצן של אובססיית הצריכה האמריקאית, גיבור אידיאלי לעידן של צריכה חסרת פרופורציה. על פיה הוא Indistinct Consumer – צרכן לא-מבחין, כזה שמוכן לקחת את כל מה שמציעים לו. כדוגמה היא מביאה את הפרק בו הומר הסכים לאכול דג במסעדה, למרות שידע שקיים חשש שהוא רעיל. הצגתו ככזה מהווה ביקורת על בולמוס הצריכה בו נמצאת החברה האמריקאית. הדונאט שהומר מקפיד לזלול הוא סימבולי. הוא מייצג של תשוקה, של רעב כלשהו הדורש סיפוק. וטרנר מסכם: "הטיפשות שלו היא תצוגה הולמת לחברה בה צריך לכתוב על כוסות קפה שהן חמות ולתת אזהרות בפרסומות רכב בטלוויזיה שאין לנהוג במהירות רבה. הוא תוצר טבעי של חברה כזו. החיים שלו כל-כך מוצלחים בגלל שהוא טיפש. אדם ששואל שאלות, עם יותר מדי חוכמה, יותר מדי חוש אחריות, יהיה מתוסכל מדרך החיים האמריקאית. הסדרה בעצם טוענת שהחברה האמריקאית לא חפצה באינטליגנציה, היא מאירת פנים לחוסר באינטליגנציה. הומר הוא בעצם הנורמה הרצויה, האיש ה"כלל אמריקאי", הגיבור, האיש שאנחנו אוהבים".

למה הומר סימפסון מוערץ?

באחד הפרקים מוצגת דמות קונטרה להומר. “Self Made Man שהתחיל מאפס, המגיע לעבוד איתו בכור הגרעיני ומזדעזע ממוסר העבודה הירוד שלו. במהלך הפרק הוא אומר לו: "אתה מה שלא בסדר באמריקה. אתה שט לך בחיים, עושה מעט ככל האפשר ומתעלק על אנשים הגונים ועובדים. אם היית חי במדינה אחרת, היית מת מרעב ממזמן". למרות שדמות זו בעצם מייצגת את מאפייני הגיבור האמריקאי (חרוץ, מסור, אחראי, עובד קשה ומשיג תוצאות בכך) הסימפטיה של הצופה בפרק היא לדמותו של הומר ולא לזו של אויבו. בסוף הפרק הדמות מתה לאחר שניסיונותיה להכשיל את הומר העבירו אותה על דעתה. כיצד זה שדווקא הומר העצלן הוא הפרוטגוניסט בסיפור, בעוד יריבו – החרוץ והאחראי, הוא האנטגוניסט? העובדה שדווקא הומר הוא האהוב והאהוד מבין שתי הדמויות, שדווקא הוא נחשב ל"Good Guy", מעיד על פי טרנר על חברה שהיא יותר מלאת חסרונות, שטחיות, חוסר אחריות וחוסר מוסריות מכפי שהייתה רוצה להודות.
כיצד זה קורה, שלמרות שמאפייניו של הומר הם שליליים ברובם ואפשר לצפות שאנשים יסלדו ממנו, הוא לא רק אחד האייקונים המוכרים בעולם כולו, אלא גם דמות פופולרית ואהובה? כיצד נמשכים אליו אנשים מכל טווח הגילאים, ממדינות שונות? איך זה שהוא, כפי שכותב טרנר, "ה-גיבור של The Simpsons. האהוב ביותר מביניהם. הוא הלב והנשמה של הסדרה. הוא הסיבה המרכזית למליונים שצופים בה"?
מאט גרונינג יוצר הסדרה אומר: "הומר הולך בעקבות תשוקותיו במאה אחוז". יש בנו חלק שרוצה להיות כמוהו ולטרוף ככה את הדונאט".
טרנר מסכים שיש כאן אלמנט של הזדהות: " אנחנו אוהבים אותו כי הוא אומר לנו שהכל בסדר, שזה בסדר להיות כמו שהוא. אנחנו בצד שלו. צוחקים איתו, לא עליו".
וקסלוביץ' מצטרף עם אבחנה דומה: "אנחנו מזדהים איתו כי קל יותר להזדהות עם דמות רבת חסרונות מאשר עם דמות של קדוש. בנוסף, הומר מודע לחסרונותיו ומתוודה עליהם, מה שעוד יותר מקשה לכעוס עליו. הוא אחד משלנו, אדיוט ממוצע הנאבק כדי להצליח בעולם מבלבל. כשהוא מנצח במאבק למרות חסרונותיו, זה הנצחון שלנו".

ביבליוגרפיה
הסימפסונים ופילוסופיה . הוצאת ידיעות אחרונות ,2007

• Keslowitz, Steven. “Is Homer a Good Father?”, in “The Simpsons And Society”, Hats Off, 2004, pp. 19-36.

• Keslowitz, Steven. “Homer Simpson as the Industrialized Employee”, in “The Simpsons And Society”, Hats Off, 2004, pp. 133-144.

• Turner, Chris. “Homer’s Odyssey”, in “Planet Simpson”, Da Capo Press, 2004, pp. 77-118.

• Weilunn-Chow, Valerie. “Homer Erectus: Homer Simpson As Everyman… and Every Woman”, in “Leaving Springfield”, Wayne State University Press, 2004, pp. 107-136.

קישורים רלבנטיים
משפחת סימפסון בויקיפדיה

הומר סימפסון בויקיפדיה

 

משפחת סימפסון הסרט

הומר ואני מאת ברק דיקמן

 

הומר סימפסון הפילוסוף של העשור

 

הומר סימפסון במלון אוקספורד

 

עובדי אלילים נאבקים בהומר סימפסון 

 

הבלוג של אסף לבנון