web analytics
קטגוריות
ספרות פופולארית

הסטלגים :דילמה מוסרית

 

ביום שישי הוקרן בסינמטק תל אביב באולם מלא כמעט לחלוטין הסרט התיעודי של ארי ליבסקר "סטלגים:שואה ופורנוגרפיה בישראל ". ".

 בין המוני הצופים הייתה גם הזמרת והיוצרת הרב תחומית  יסמין אבן להלן ביקורת שלה  על הסרט .

הסטלגים – דילמה מוסרית

מאת  יסמין אבן

אני מודה שהיתה לי רתיעה מהנושא. כבת דור שלישי למשפחה ניצולת שואה, כל מגע ופרשנות לא קונבנציונלית של נושא זה הצטיירו כטאבו מוחלט מבחינתי. עניין הסטלגים, ספרי פורנוגראפיה ישראלית בהשראת זוועות השואה – קומם אותי במיוחד: כיצד יתכן שאנחנו, ישראלים , יהודים, לא מכבדים את זכר השואה ומטמאים אותה? הרי התייחסות כזו שלנו אל עצמנו עלולה לתת לגיטימציה לביזוי השואה גם בעולם.
על כן, מצאתי עצמי בדילמה מוסרית בעת הצפיה בסרטו של ארי ליבסקר, המבוסס על ספרו של אלי אשד "מטרזן ועד זבנג " – האם יש לתעד תופעות מסוג הסטלגים ולהעלותן על נס? האם אין בתיעוד זה מתן לגיטימציה?
אין ספק שהסרט הוא מסמך יחודי בתחום הספרות הישראלית, ועדיין חסר לי גינוי וביקורת כלפי יוצרי הסטלגים. נראה כי הסרט מסופר ברובו מנקודת המבט של דור ה-x, המסתכל בדיעבד, ולא "מתוך", ועל כן חסר בו קול שיכעס על בגידה בערכי הזהות היהודית.
כמו-כן, חסר לי היחס הרגשי של היוצרים לנושא, הן כאנשי תרבות והן כיהודים וישראלים.
הבחירה לצלם בשחור לבן מעניקה אווירה של סרט מתח משנות ה-40. הצופה כמו נכנס לתוככי עולם אפל, מסתורי, מאיים, קר.
העריכה המוזיקלית המשובחת עוזרת לשמור על מתח לאורך כל הסרט, החל ממוזיקת מתח קולנועית ישנה, ועד לקטעים התומכים בסצינות המרגשות ביותר . למשל, החיבור בין המוזיקה לתמונות מעדותו של יחיאל דינור וממשפט אייכמן מצמרר. המוזיקה חשובה בסרט הזה במיוחד, מפני שהוא כולל ראיונות רבים בקלוז אפ , צילומי סטילס וציורים, כלומר – יש תמונות סטטיות רבות המקפיאות את המסך, והמוזיקה שומרת על תנועתיות.
מעניין במיוחד הראיון עם אלי קידר, מכותבי הסטלגים, המספר על התפתחותו הרגשית כילד, על רגשות האשם שלו, וחושף בפנינו את עולמו הפנימי של יוצר פורנוגרפיה אסורה. הגדרתו העצמית כ"כתבן" ולא כסופר מרמזת על התכחשות רגשית ליצירתו, ובכך הוא מביע ביקורת כמעט ישירה על מעשיו. חסרו לי רגעים נוספים מסוג זה בסרט.

מאת אלי אשד

בלש תרבות וחוקר של תנ"ך, תרבות וספרות פופולארית

23 תגובות על “הסטלגים :דילמה מוסרית”

אני לא מסכים עם יסמין (גילוי נאות: ידידתי). ולו מפני שהסרט 'סטלגים' לא עסק ב'סטלגים'. הוא השתמש ב'סטלגים' כמעין טריגר. מרכז הסרט הוא הקשר בין הסוגה הנמוכה הזו לסוגה הקאנונית של השואה בדמות ספריו של ק. צטניק והדרך שבה השואה מונחלת
לישראלים היום. למעשה הסרט עסק בדרך המעוותת והביזארית שבה השואה מונחלת לישראלים בכל הרמות.

זה לא היה עיסוק נוסטלגי בסוגה, אלא עיסוק ביקורתי לחלוטין בדרך זו של התייחסות וולגרית לנושא, שמתבטאת גם במסעות לאושוויץ ובתוכנית הלימודים של משרד החינוך שבה מקשרים בין פורנוגרפיה לשואה.

כל החצי השני של הסרט עסק בנזקים של העיסוק הפורנוגרפי הזה בשואה – הנזק שזה גרם לניצולות, בראש וראשונה. הדרך שבה תיעוד פורנוגרפי של השואה מביא לידי הזדהות עם הנאצים, בסופו של דבר (דן מירון ואורי אבנרי). הסרט מסתיים גם בדרך שאותה מציע הבמאי (גילוי נאות: ידיד קרוב), דרך הסופרת רות בונדי, לעיסוק נכון יותר בשואה: באמצעות מילים קטנות ולא גדולות.

בתור מי שחושבת שכל מה שנכתב / נוצר על השואה צריך להיות כיום, בלתי קונוונציונאלי, כיון שאת טקס יום השואה ראינו כבר 1,000 פעם ויותר, מצאתי את הסרט משובח ומרתק.

שלדור שלישי יש איזושהי בעיה עם התייחסות לא קונבנציונלית לענייני השואה. ועוד טאבו? אני דור שלישי ומכירה "שואיסטים" רבים, ועד כה היה לי הרושם שאם יש משהו שמשותף לנו הוא התייחסות בלתי קונבנציונלית לשואה. לגבי סטלאגים, לא ברור לי מה הבעיה איתם, או השוס הגדול. את ק. צטניק, שלא ממש שונה מהדברים האלו, נתנו לי לקרוא בבית ספר ועוד היה איזה סיפור שהוכנס לתוך "השעון" שפחות או יותר הציג אותו כתרופה לשימוש בסמים בקרב בני נוער.

ראשית, גילוי נאות – התבקשתי על ידי אלי אשד, ידיד יקר, ואחד מיוצרי הסרט, לכתוב את דעתי על סרטו .
כתבתי מה שהרגשתי, ואמרתי לו שאם זה לא נראה לו, הוא לא חייב לפרסם.

לדעתי, אין קשר בין הסטלגים לק.צטניק
וכל ספרות אחרת על השואה.
כמובן שקיימים שם תיאורים של נשים עירומות בחדרי גזים ובורות מלאים בגוויות ערומות.
קשה לי להבין איך אפשר לראות בזה פורנוגרפיה.
הסטלגים נכתבו כפורנוגרפיה מכוונת על השואה.
אני לא רואה קשר בינם לשאר החומרים.

מזל שלא כתבתם גם עליי משהו פורנוגרפי…

יש לי רעיון בשבילכם – למה שלא תכתבו סיפורי פורנו סאדומזוכיסטיים על החיילים החטופים בלבנון?

מה יש, למה אנחנו כן והם לא?

תקראו לזה "הייתי כלבו של עבדאללה האכזר",ותארו
בפרטי פרטים את כל העינויים הסדיסטיים
כולל ניצול מיני שהם עוברים שם.
אני בטוחה שהמשפחות שלהם יקבלו את זה בהבנה –
הרי זו התייחסות אלטרנטיבית למצב!

זיכרו אותי
אנה פרנק

ואל תשכחו, בעוד 20 שנה, לעשות סרט ש"יגנה" את הסיפורים האלה, ובהזדמנות הזו להכיר אותם למי שלא שמע עליהם מעולם.
הרי לא יתכן שמישהו יפספס את הסיפורים האלה, חלילה! חייבים להזכיר לו, וגם לעולם כולו (אם הסרט יטייל בעולם) , שידע היטב כמה אנחנו מכבדים את השבויים שלנו…

"האם יש לתעד תופעות מסוג הסטלגים ולהעלותן על נס?"

נו, ודאי

"האם אין בתיעוד זה מתן לגיטימציה?"

כן. אבל יותר מזה – יש בתיעוד זה מתן כרטיס טיסה+אירוח לבמאי ולמפיק בכל פסטיבל סרטים באירופה, שצורכת סרטים מזככי מצפון שכאלה בתאווה שספרי הסטלג מעולם לא זכו לה. הלו, איל סיון (גילוי נאות: לא פגשתי אותו) עשה קריירה מהסרט על אייכמן, שלעומתו הסרטים של מייקל מור נדמים כתזות הסטוריות מדוקדקות ושקולות.

כמי שנולד וגדל בישראל בערך באותן שנים כמו ארי ליבסקר (גילוי נאות: לא מכיר אותו) ורועי ארד (גילוי נאות: לא ידידי) לא קראתי אף פעם את ספרי הסטלגים או אפילו שמעתי על קיומם. אני לא יודע אם ליבסקר התכוון לזה, אבל כמי שמכיר את הדיון על ישראל בעולם, אין לי ספק שאצטרך להסביר את העובדה הנ"ל מול פרצופים מביעי ספק של עמיתים מחו"ל. הסרט הזה הוא להיט מובטח בכל מדינה שסייעה לנאצים אי פעם, ואצל כל מי שעוסקים בפרופגנדה שמשווה את ישראל לגרמניה הנאצית. עלה והצלח.

שברובם אף לא הופיעה המילה ה"יהודי " ( להוציא כמה יוצאי דופן בודדים )
אלו היו סיפורי הרפתקאות פלוס סקס סדיסטי
אבל שעסקו ספציפית ב"לא יהודים ".
אין טעם לתקוף את יוצריהם על כך שהם פגעו בזיכרון קורבנות השואה היהודיים ,מאחר שהם למיטב הבנתם לא עשו זאת.
הם לא היזכירו אותם כלל להוציא בספר יוצא דופן אחד או שניים .
בניגוד לק.צטניק שכן שילב את הנושא של קורבנות שואה יהודיים וסקס וסדיזם . מהבחינה הזאת צטניק היה קיצוני בהרבה מהסטלגים .
האם ק.צטניק היה "לא מוסרי "?
אם תשאלו אותו הוא בוודאי ההיה אומר לכם שהוא הסופר המוסרי מכולם שתיאר את הדברים כהוויתם ללא כחל ושרק.
האם זה "מוסרי " לחקור ולתאר תופעה כזאת ?
.האם יש להתעלם לחלוטין מתיאור תופעות שנראות לנ מחליאות
האם אסור לנו במקביל לתאר את התפתחות סדרות
אופרות הסבון בטלוזייה הישראלית ? או הפרסומות ? או את התפתחות כת השטן ?בקרב בני נוער שונים ? ?
בהחלט לא לדעתי .
אין כאן דבר מוסרי או לא מוסרי יש כאן תופעה מעניינת ששוה תאור כי היא גם מעוררת עניין .
אבל היא אומרת לנו הרבה על האנשים והחברה שיצרו אותה ועצם העניין בה היום בתקופה שבה יש מחד עניין עצום בכל מה שקשור בנאציזם בתרבות
הפופולארית העולמית ושבה צומחים תנועות סאדו מאזו גדולות ברשת שגוררים תשומת לב תיקשורתית וציבורית גדולה אומר גם משהו עלינו ומן הסתם יוכל לשמש כמחקר אקדמאי עבור מישהו בעתיד .

אם אני הייתי במקום ליבסקר עושה את הסרט כי אז הייתי דן בסטלגים הישראליים כחלק מתופעה עולמית של פורנוגרפיה של השואה , ,הסטלגים ככלות הכל מוצאם במגזינים אמריקניים . ובארה"ב ואיטליה נעשו סרטי סטלגים ,.
הבמאי בכל אופן בחר להתמד רק בצד הישראלי של התופעה במקום לדון גם באספקטים הבינלאומיים שלה .
בנוסף כדאי היה לדון מדוע התופעה התקיימה רק 3 שנים בלבד ולאחר מכן נעלמה לחלוטין
אין ספק שהקרנה של הסרט בחו"ל תעלה מן האוב את המטורפים מזילי הריר הנאו נאצים והשמאלנים הקיצונים שמחפשים כל סיבה לתקוף את ישראל , לא משנה מה .
תוספת של קטעים העוסקים בתופעת הסטלגים בחו"ל הייתה מקלה על הההתמודדות עימם
אולי כדאי שהבמאי ישקול להוסיף קטעים כאלו למהדורה הבינלאומית .

אתה משווה את ספריו של יחיאל דינור לסטלגים?
אתה משווה את הסטלגים לאופרות סבון?
די, אין לי כח יותר

לסרט ששם ההשוואה היא מגובה אף ביתר עוצמה ממה שאני עושה כאן .
ולגבי ההשוואה בין הסטלגים ואופרות סבון אני מניח שמעולם לא קראת אף לא אחד מהם .
אם היית קורא היית יודע :השוואה לעלילות של אופרות סבון ז'אנריות היא בהחלט במקום .
אני מניח שלך ולרוב הקוראים יש סטריאוטיפ של הסטלגים של סיפורם סדיזם וסקס בלתיפוסקים .
זה נכון רק למעטים מהם רובם הם סיפורים עלילתיים רגילים שממשתמשים גם באלמנטים של אופרת סבון שבהם יש קטעי סקס וסדו מועטים .

זה שהיא הצליחה לבסס לעצמה מקום של כבוד ואחריות על תחום הזעזוע בזיכרון הממסדי לא הופך את כתיבתו לפחות פורנוגרפית. הוא וקושינסקי, שני סופרים שאני מתחרטת על הרגע שבו צרכתי את הפורנוגרפיה הדוחה שיצאה מעטם. ולא, אני מצטערת, אני ממש לא מצליחה לראות את ההבדלים בין זה לבין הסטלאגים. יש לי תחושה שמי שחושב שאין הבדל שכח או הדחיק את תכני הספרים של ק.צטניק. לי, לצערי, יש זיכרון ארוך וגרפי מאוד. בעיקר לדברים שעשו לי טראומה. אני עד היום לא מבינה איך לעזאזל ניצב הספר הפורנוגרפי הדוחה במיוחד "הציפור הצבועה" של קושינסקי בספריית בית הספר שלי, ואף זכה לאיזשהו סוג של לגיטימיות, שלא לומר שבחים. למרבה המזל, אחרי הפתיחה הלא אופטימית הזאת, זכיתי להיתקל בכותבים כמו פרימו לוי, ז'אן אמרי, סמפרון ועוד רבים וטובים שעסקו בשואה ובחוויותיהם האישיות הקשות מבלי להזדקק לשמץ של פורנוגרפיה, אבל אני באמת לא מסוגלת להתרגש מהעיסוק בסטלאגים, לנוכח קריאת החובה האמורה.

לקרוא סטלגים או את ק.צטניק .זה מעניין לכתוב עליהם אבל לא לקרוא אותם .
אבל יש הבדלים דרמטיים בין סטלגים וק.צטניק ,מטרות שונות תכנים שונים אם כי האמצעים למשוך את תשומת לב הקורא הם דומים לכאורה שימוש במיניות וסדיזם .
בכל אופן זה כבר לא משנה אני לא בטוח שיונית מעלי אכן קראה סטלג אחד או כמה בימי חייה ובכל זאת היא כבר קובעת כמובן מאליו שהסטלגים וצטניק זהים.
על סמך מה את קובעת את זה ?
את קראת משהו מהם ?
אבל לא זה כבר לא באמת משנה היא לא צריכה לקרוא כדי לקבוע עובדות נחרצות ורצוי בעלות עוצמה רטורית אם גם חסרות כל גיבוי עובדתית
.העיקר שזה נשמע טוב
מבחינה זאת סרטו של ליבסקר הצליח מכאן ואילך זה יהפך לאקסיומה של כל אינטלקטואל שמעמיד פנים שהוא יודע על מה שהוא מדבר שהסטלגים וצטניק הם זהים .

תחילה אני מסכים עם צ'קי הטוען שתופעת הסטלגים שימשה כנקודת פתיחה כדי לבקר את הדרך הבעייתית שבה הונחלה השואה בקרב הציבוריות הישראלית, למרות שהם עצמם לא עסקו בשואה והגיבורים שם לא היו יהודים אבל בשילוב עם ספריו של קצטניק, אליבא דסרט ההשפעה היתה לא טובה בלשון המעטה.
אני מודה שאני נסיתי לקרוא את ארבעת הספרים של הקרוניקה של קצטניק ואת סלמנדרה ובית הבובות גמרתי איכשהו אבל את פיפל לא יכולתי לקרוא. אותי ענין דווקא הספר הבא העימות, העוסק במפגש בין הניצול הארי לבין החברה בישוב הארצ ישראלי אולם לא הצלחתי להגיע אליו.
עם כל זאת יש עוד שאלה שצריך לשאול לגבי קצטניק. האם התייחסות ביקורתית כלפיו על כל המשתמע מכך היא לגיטימית. אני חושב שכן אבל מוויכוחים עם אנישים בימינו אלה התיייחסות ביקורתית כלפי ספריו של קצטניק נחשבת אפילו היום כהחכשת השואה. זה מצער אבל זה מוכיח שהדברים אינם פשוטים.

קחו למשל את הגב' שולמית הברון. מבחינתה זה טוב, משום שזה לא קונוונציונאלי. קונוונציונאלי……זה הנימוק שלה. יוניתי, לעומתה, מכירה הרבה "שואיסטים" – ממש כך…. (אני, אגב, מכיר "רוקיסטים", בלוזיסטים" ואפילו פלסטיניסט אחד), היא, יונית, גם מתחסדת ומתחרטת על שצרכה את הפורנוגרפיה של קושינסקי וק.צטניק, שמחינתה זה כמו הסטלגים. מהיכן, יוניתי, את יודעת???? קראת סטלגים? ואם כן, למה קראת, אם את מצטערת על שצרכת את אלה שהזכרת??????
בקיצור, להגיב ולנמק ואולי לנסות להבין את ההבדל התהומי – זה לא. לכתוב שטויות בשם ה"לא קונבנציונאליזם" – זה כן. בדיחה.

ביום שישי, אהבתי אותו.
אתה, אלי, נראה ונשמע מצוין.
ליונית: אין לי כלים למדוד את הרגישות של דור שלישי לנצולי שואה, לכן גם לא הייתי מבקרת אותה

בנוגע לטקס השואה שראינו 100 פעם – כן, אני מעדיפה שאת סבא שלי ינציחו בטקס רגיל ולא בטקס "לא קונבנציונלי" עקר.

אין שואה "אלטרנטיבית", כמה שלא תטרחי להמציא אותה.
מי שיש לו נגיעה אישית לנרצחים, לא מעוניין בכל הטקסים ה"מגניבים" שעושים עכשיו.
קטעים שנקינאים תשאירי לסיפורים אחרים.

יש היום כל מיני טקסי שואה כאילו מגניבים. אבל השנה הייתי בפעם הראשונה בטקס האלטרנטיבי של תיאטרון תמונע והייתי בהלם עד כמה שהיה רציני ומעורר מחשבה (חוץ מעמליה רוזנבלום שלא הבנתי מה כל הדיבורים שלה על "זילות") המארגנת אמרה בהתלחה שהשאלה היא לאן מכוונים החוקרים את הזרקור (גם המחקרי) ואני חושבת שבהחלט יש מקום למחשבה על הנושא ולא לעיסת שירים מוכרים שלא מחדשים דברר.
העיקר שלא יבזו, שיכבדו. ואת זה עושה גם הסרט הזה

לפני שנתיים הייתי בטקס השואה האלטרנטיבי. כן, דיברו מסביב מעל ומתחת לשואה, אבל לא דיברו על השואה עצמה מאומה. הכל היה מאד אסוציאטיבי. כך שאין בטקס כזה די להזכיר את השואה וללמדה,חלילה שטקס כזה יהיה במקום הטקס המסורתי, כי אז השואה האמיתית תשכח לגמרי. ולא רק – החבר'ה מגיעים
לשם בקטע חברתי כמו למסיבה, וגם כי אין משהו יותר טוב בטלויזיה באותו ערב , והטקס האלטרנטיבי הוא , כמו שאמרת, מגניב ובידורי.
נקודה נוספת, מי שהכי מרוויח מכל מיני פרובוקציות על גב השואה הם המארגנים והמשתתפים, שזוכים על ידי כך לחשיפה ותשומת לב תקשורתית שתקדם אותם בהמשך.

כספרן לצעירים הייתי מאוד רוצה רשימה של ספרים המכוונים לראייה "נכונה" לא פורנוגרפית של השואה וגם רשימת "פסולים". כמובן שאין בכוונתי לכוון את טעמם של קוראי אבל רשימה כזאת בהחלט תוסיף לי מבט על החומר שברשותי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

six − one =