המשוררת הצעירה המוכשרת אוסנת סקובלינסקי שהיא בחייה החוץ פואטיים סטודנטית לפילוסופיה שלחה לי כמה שירים.מהם בחרתי את אלו שלפניכם שמצאו חן בעיני ועוסקים בשאלות הגדולות של השפה הספרות הזהות והקיום.
לאוסנת יש עוד שירים רבים אחרים שעוסקים בעיקר ביחסים בין האישיים וביחיד המוצא עצמו מעורב באירועים שמחוץ לשליטתו.
שירה מודרנית פוסט מודרנית חדשה (או בולשיט מקוטע)
אי אפשר לכתוב הוליווד בעברית
זוהר לא משקף את הגלמור
למרות שגם מדונה לומדת קבלה
אי אפשר לכתוב הוליוודית בעברית
ו fuck that
שתזדיין השירה המודרנית החדשה
ת ז ד י י ן
אפילו זה נשמע צורם בעברית
לא קליל ושגור
פ-א-ק. בהברה אחת משתגרת
וגם כ-
ל השבירות
האלה
נ
ו
באמ
ת
אם תפרקו משפט חלול
לחלקים הוא
יקבל משמעות מיסטית?
שירה מודרנית פוסט
מודרנית
פוסט פוסט מודרנית
המורה שלי אמר שפרוזה
זה אפור ושגרתי
אז אני מעדיפה פוזה
של משוררת
מיוסרת
של שירה חלוצית:
מחלצת בולשיט
מראש חלול
לדף חלק.
זה הומור פנימי
פוסט פנימי
מתיימר ומודע
להתיימרותו
המשרתת
כוונות
ערס פואטיות
ערס פתטיות
כוסעמק ערס
שפה נמוכה
עושה לכם את זה?
סינדיקט ההמונים
בהיותי תמנון היונק את
העולם.
אשמיד את משנתי הסובייקטיבית
ואגרור את כת האני מאמין
ההמונית.
לנסיעה חד פעמית במונית
המונה ימנה את הערכים
ויוציא אום בחשבונית מס
קונקרטית.
אתה תהיה המוציא לפועל
ואני אעטוף את הראשים הכרותים
בשק פשתן שעליו כתוב
סינדיקט ההמונים.
הכח לממונים על
היאוש הרציונלי הבסיסי
אני אהיה הרוחנית
אתה תהיה המעשי
ותשיג לנו גם כתובת
בה נאסוף ראשים
כפרס אישי.
נהרוג אמון חופשי
ונוכיח לישות בלתי משוחדת
לאם הוכרעת ללדת
ולעובר מהלך יחף
.שהקיום נקשר בחבל רופף
אז, אולי נשכח שאנחנו
עם עליון
לזמן בלתי מוגבל את
הקיום נשכיב לישון.
אזי אחרית ימים תגיע
ונהרוג לנו מושיע
מבעוד מועד בטרם זמן
לסינדיקט הנאמן
העטוף בשק פשתן
עם כתוב
בלתי מובן.
עם ישראל
אביכים אנחנו
נבוכים מעצם קיומנו
אמהות זועקות צועקות
אנחנו.
רוצחות את רחמינו גואלות ידינו
בדם. אביכים אנחנו
נשבעים לכורח המציאות
אסירים אצל סריסי הנקמה
אבות אבלים אנחנו
מבכים את רצח הבגידה
חונקים את ילדינו
רוצחים את נשותינו
עם שרוף אנחנו .מגלידים
מתוך כוויה
. מפציעים עם שחר
קמלים עם ערב
מתנצחים אנחנו
מגולגלים בעפר ובכאב
וסיפורי דור ודור
רק לזכור רק לזכור
לשאוב את כוחותינו
מן העבר, מביטים קדימה לעבר ההווה
ליבותינו כגעש
תקוותנו כאשליה
רצחנו את בנינו
בתקווה לעתיד שונה
מעברנו המסולף ומהסועף
ואנו מתבוססים בדם ועפר
אשר קדושים לנו מהבלי רוח
עזבו אותי שואה עכשיו
אותי זה לא מעניין. עזבו אותי
שואה עכשיו
ספרו לי איך חייתם
על תספרו לי על הרגע בו התפוצץ הקנה
או האדם הפך לגופה
ספרו לי איך חייתם ובכיתם
וצחקתם.
איך היו החיים בצל המוות
ואיך ילדים מצאו דרך
לחייך.
לא רוצה לשמוע על מחתרות
קרבות גבורות
זוועות.
גם שם היו חיים
מתי מעט ויקרים מפז
כנבטים שבוקעים דרך קירות
חייכם פרצו דרך גדרות
וחיילים, מדים ונשק.
כל אור זכרון מספר לי רגע של
תקווה בגטו, לא אדם שמת,
אדם שחי
ולו לזמן קצר.
אנדרומדה
על צוק המוות הלבן עומדת אנדרומדה.
מחפשת לקפוץ לתוך יופיה התהומי
בתוך גלים כחולים שחורים שוכן לו הידע
אשר בתוכו יטבע גופה השמיימי.
קפא לו עולמה באהבות איוולת
שפתה המשתוקקת עדיין להבות ורדים
על צוק המוות הלבן אנדרומה לא שואלת
לכל התשובות שהגלים השחורים יודעים
על צוק המוות הלבן ניחוח של פיות
זכר אחרון לאנדרומדה הנאווה
לאורך גלי הים נושבת בריזת תהיות
אנדרומדה קפצה לתוך מות האהבה
בתוך גלים שחורים אלף שאלות
כל הידע נסחף במחי יד צחורה
על דבי האדווה גופות עולות.
אנדרומדה חיה כמפלצת
ומתה נערה.
קיראו גם :
17 תגובות על “השירה הפוליטית של אוסנת סקובלינסקי”
ליגה זין
ליגה ז'?
היית עוד נדיב.
זו סתם גרפומניה.
השיר על השואה הוא בוודאי לא חיקי של יונה וולך והוא לא גרפומניה .
הוא מבטא רגשות אמיתיים אם גם בצורה בוסרית . .
דהיינו המשוררת מבטאת רעיון בסיסי חזק לגבי השואה
אבל עדיין אנה יודעת לבטא אותו בצורה מושלמת מבחינה מילולית .
,אולי זה עוד יבוא בהמשך.
אבל יש לה את ההיתרון של רגשות חזקים אמיתים שאותך היא מבטאת בשיר על משהו שאיכפת לה מאוד ממנו והיא חנסה להעביר לנו
שירים שמזקירים קומיקס
עם תאורים ילדותיים של אימה
השיר על השואה יכול להזכיר קומיקס נכון למשל את "מאוס " של שפיגלמן שהוא יצירת מופת על השואה .
ומה פירוש תיאורים ילדותיים ?
איזו מין ביקורת זאת ?
אולי היא במכוון יוצרת נקודת מבט של ילדה לגבי השואה ?
אין דבר כזה "תיאור ילדותי " של אימה , אלא אם כן את נוקבת בשיטה שחלף זמנה של נתן זך שטוען שכל דבר צריך לתאר בצורה מינורית ולא מתלהמת ,והיבא כתוצאה ליצירה של מיליוני שירים מינוריים לא מתלהמים ורק יצרו רושם שגם האירוע שאותו הם מתארים היה מינורי במהותו .
השיר על השואה והשיר על אנדרומדה הם דווקא החזקים והבהירים מבין השירים ולטעמי יש בהם מן הפוטנציאל, שניהם דנים בחוויה קולקטיבית ממקום מפתיע, צעיר ומרענן. לדאבוני השירים טרם עברו הגיה ועריכה ולכן אני מוצא בהם שגיאות כתיב מרובות. לסיכום, המשוררת כוסית וזה העיקר.
נראה לי שאלי אשד מחפש לכתוב על כוסיות, בלי קשר לרמת העשייה שלהן.
כנראה זו דרכו להתחיל איתן!
ועל נושאים רבים ואגב השירה הזאת חדשנית ומזכירה בבוטות שלה משורר די ידוע.
יצחק לאור.
השימוש במילים גסות נפוץ גם אצלו והשואה? הילדות האבודה?
השימוש בערס פואטיקה. יש לך ברשומות קולגה שזה בדיוק השם של האתר שלו.
ואגב, המונח ארס פואטי משמש לתיאור הכתיבה ככתיבה.
אבל יאללה המשך לפרסם תגליות חדשות אולי גם תורי יגיע יום אחד מי יודע???
אוסנת אכן משוררת מוכשרת. אבל השירים שבחרת לא מייצגים את הכישרון שללה. שירה פוליטית היא בעייתית, כי אי אפשר באמת ללהשתמש באמירה פוליטית במדיום המגביל של השירה, או של אמנות בכלל. ב%99 אחוז מהמקרים התוצאה היא סיסמתית, האכלה בכפית והדים למחשבות לא מקוריות.למרות הכישרון ולמרות שאני לא רורה דמיון לוולך, כתיבתה אינה בשלה לשירה פוליטית, כמו אצל שאר המשוררים, גם הזקנים שבהם.
נראה לי, לפי מאמרים קודמים שלך, שיש לך התנגדות גורפת לשירה האישית. במקרה של אוסנת זו טעות, כי דווקא בשירה הזו שלה יש חכמה, הומור ונקודות מבט מעניינות על הדברים הפשוטים לכאורה. אל תיתן לנושאים להסתירלך את השירה.
כל המילים המגעילות האלה שמשוררים בוסריים כותבים בשביל לעשות רוח וצלצולים.
מילים סתמיות ופאתטיות שגם בשוק הכרמל נמאסו על הרוכלים.
שירה פוליטית לא נכתבת על ידי טירונית שלא מבינה מהחיים שלה וכבר מצוטטת על ידי רב הטוראים בנושאי שירה עברית שמצדיק את עצמו עם שגיאות כתיב של ילד בן 8.
חאלאס עם הבולשיט, אף אחד לא קונה את זה
אם באת לפרגן לצעירה הזאת לפחות תפרגן
לעומק, ואל תדבר על נתן זך שאתה לא מבין.
סגנון בהמי ומשתלח לא עושה שירה טובה.
אפילו וולך ידעה את זה.
מינורי שמינורי, הטיפ שלך למשוררת המתחיל
תהיה שאפה ותכתוב קללות ככה תתפרסם.
יופי של עיצות יש לך.
מה עם פרס ספיר ד"א?
ההמלצות שלך עזרו?
לא משו בכלל , מה?
שאני מבין בנתן זך אולי אף לא פחות מאנונימי אשמאי זקן שכותב כאן בכינויים שונים
על נתן זך ראו :
היקום של נתן זך
http://www.faz.co.il/story_1504
קראתי עכשיו את שיריה של אסנת בסקרנות רבה ובהערכה.
לא כל שירה מודרנית יכולה להיות גם אמנותית. אמנות בעניי- היא יצירה (וזה כל שיר של אסנת) שנושאת אנרגיה ומתח פנימי. אסנת לא עוסקת בדברים רגילים לאוזניינו, כמו משחקים טכניים או השמעת צלילים רכים ומקובלים מבחינת ציפיות החברה, הקובעת , החותכת או סולחת….
האנרגיה היחודית הזאת נמצאת אצלה טעונה בקפיץ מספיק חזק בשביל לא להשתחרר, ואתה כקורא זוכה בלנחש את קיומה.
אלי, תודה על ההיכרות עם המשוררת
אני ראיתי תמונה של אשכנזיה חמודה וזהו. יכול להיות שיש לה גוף יפה, אבל את זה אני לא יודע.
ול"גופו" של עניין, השירה עצמה בסדר, אבל התחלתי לנקר בשורה השלישית…
ואם כבר מדברים על כוסיות – הנה שיר שכתבתי הרגע בנושא, ושמו – בחורות יפות. מועמדות לפרס נובל תתקבל בברכה…
בחורות יפות ברחוב זה מראה מתסכל
לרוב זה לא לגעת – רק להסתכל
כרגיל, החבר מגיע מיד
ואני נשאר עם הזין ביד.
אני כבר מחכה לתגובה הבאה שלך
(-:
אני אוהב את האתר של כוסיות מספר אחד בארץ:
http://www.cusit.net
איזה יופי של כוסית יש שם!
ויברטור זה דבר מקסים לאישה http://www.vibrator-land.co.il
אני עוקבת לאחרונה אחרי המשוררים המופיעים ביקום תרבות ואני לא מבינה את הצורך הזה של גברים ונשים משוררים, יחד, לנבל את הפה ולכלכך את הדף(השיר הראשון) כדי להפיק שירה "משמעותית"/ "מחאתית". זה מלבד העובדה, שהמשלב הלשוני בשירים אינו אחיד והמסר צף ליד אנדרומדה.
[…] הצעירה והמוכשרת אוסנת סקובלינסקי אירגנה ביחד עם אריאל שלם שילשום ערב בשם "יניקת […]