המוזיקה של איתמר גולן-אסיה רודשטיין

.

המוסיקה עם הגולן

מאת אסיה רודשטיין
משוררת, מוסיקאית, בונת כינורות.
assiarod@walla.com

היום הגדול! התאריך הוא 2.06.07.
המקום: הקונסרבטוריון הישראלי, רח' שטריקר 19, ת"א.
דמיטרי שוסטקוביץ' ויוהנס ברהמס בידי הפסנתרן הנודע מאסטרו איתמר גולן, הרביעייה הישראלית העכשווית ונגני אנסמבל סולני תל- אביב.
תושבי ת"א היקרים! חובבי מוסיקה מערים אחרות! האם ידעתם? האם שמעתם על האירוע שהגיע אלינו?
חמישייה לפסנתר ולכלי קשת מאת שוסטקוביץ', אופ. 57.
נוכחנו לזהות כבר מהאקורדים הראשוניים של הפרלוד את המגע הפנטסטי בקלידי הפסנתר של איתמר גולן, שאין כמוהו. הפסנתר, המוצב במרכז הבימה, פרש מיד את הכנף ועף. כן, עף מול עינינו, מקצה לקצה של הבימה, כמבקש לרדוף כל חי, כל אישיות שהייתה בדרכו.
הבנו כולנו שהידיים האלה מסוגלות להכול: ממכות ועד רכות, מעקיצות ועד ליטוף וחיבוק, חיבוק ענק עם צלילי כלי המיתר, עם ארבע נגניות, צעירות ויפות, הלבושות שמלות ארוכות, בנות כ"כ עדינות ורגישות: הדס פבריקנט וטלי גולדברג- כינור, שולי ווטרמן- ויולה, הילה אפשטיין- צ'לו.
הקסם של נוכחות הפנטזיות נמשך לאורך כל חמשת פרקי היצירה: השקט המפחיד בפוגה, הגרוטסקיות של הסקרצו והכוח ההורס- הבונה ובעיקר הכריזמטי בפינאלה.
שמנו לב שהאלמנטים העממיים רוסיים ששוסטקוביץ' ממש "במקרה" החדיר לטקסט לצורך ה"גיוון" היו מנוגנים ע"י הפסנתרן באירוניה נדירה, כאילו נאמר לנו: נו, הבנתם מאיפה כל זה בא? או שלהסביר שוב? והסביר. הינו מסוקרנים- נשארנו עוד יותר…
כל הבימה הסתחררה יותר ויותר, כך גם אנחנו נסחפנו אחרי הצלילים, שלא מצאו מספיק מקום באולם הקונסרבטוריון, שביקשו לפרוץ דלתות וקירות.
יחד עם גדולת האינטרפרטאציה של מר גולן, שמנו לב גם לדברים ה"מלווים"- (אתם זוכרים שיש גם חלוקה למנגינה וליווי?)- אז המאסטרו "הסביר" לנו איך אפשר לנגן בפסנתר, כשהוא מלווה את מנגינת כלי המיתר- במעורבות פסנתרנית מותחת, אפילו כשרק שני צלילים נשמעים.
האם כך מלמדים נגינה? האם כך לימדו אותנו?- "תנגן בשקט את הליווי… תנגן פיאנו, פיאניסימו, תן למנגינה של כלי אחר להישמע…!" נזכרתם? פיאניסימו? אבל בחמישייה מאת שוסטקוביץ? רגע לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה? מי שפעם מצא שקט ביצירה הזאת- שיקום! ועכשיו, באמת מה זה פיאנו של גולן? זה קודם כל הצליל הכל-כך נוכח והכל-כך מורגש. הבנו שאין במוסיקה שום דבר שולי.
ובכן, מה עם הנגניות שלנו באותו הזמן? הן מנגנות מעניין ומקצועי. אולי קצת מתרגשות מממדי האירוע, אולי קצת מרוחקות. הייתי מוותרת אולי על פיאניסימו האוורירי של הרכב המיתרים, בכל מקרה, הן יזכרו את חווית הביצוע עם איתמר גולן.
אחרי החמישייה הזאת הגיעה הרביעייה לפסנתר ולכלי קשת מאת יוהנס ברהמס, אופ. 25.
ליד איתמר גולן נגנו: יבגניה אפשטיין- כינור, יואל גרינברג- ויולה, תמי וותרמן- צ'לו, גם הם צעירים והם כולם נגני אנסמבל סולני תל אביב.
לגמרי השתנתה הגישה, סוג הצליל, מלא אקספרסיביות וכריזמה, בתוך הצליל של הפסנתרן הגיעו תשוקה רומנטית ורכות, הרבה אנרגיה, מתוכננת יפה , מחולקת בהדרגה לבניית האפקט של הביצוע המשמעותי לזמנינו. סוג מעורבות המיתרים היה שונה מההרכב הקודם. הייתי מציינת לטובה את נגינת הכנרית יבגניה אפשטיין, היוזמת, המורדת ובעלת ביטחון עצמי מיוחד.
לאחרונה, אנו רואים את הגברת הפעילות המוזיקאלית של נגני כלי המיתר צעירים, וזה מאוד משמח. היא תופשת תאוצה בארץ ובחו"ל, היא מעוררת את סקרנותם של גדולי המוסיקאים , כמו המאסטרו גולן וטבאה צימרמן- ויולנית ועוד.
גם הקהל, ראינו בקונצרט, רעב לאמנים ברמה בינלאומית שבאים במגע עם הנגנים הצעירים שלנו.
נזכיר לכם, שכל הכרטיסים לקונצרט אזלו הרבה לפני האירוע, וחבל מאד שאפילו למורים של הקונסרבטוריון לא ניתנה האפשרות לשבת באולם, שלא לדבר על התלמידים. היה בהחלט לא רע, אם גם תלמידים וסטודנטים היו בין המאזינים, אבל לשם כך, הגיוני כבר להתארגן במשכן לאמנויות או בהיכל התרבות… האם משרד התרבות יהיה מוכן להשתתפות כזו?
"המוסיקה עם הגולן"- כך קראתי לכתבה. המוסיקה הזאת- היא השראה למוזיקאים המוכשרים שלנו. היא גם הדבר המבורך של קהל- חיכינו הרבה- וקיבלנו, בזרועות פתוחות.
נברך את הצעירים! תמשיכו בדרך הזאת, ניתן לכם את האהבה שלנו, נעזור לכם עם חום ועם התרוממות רוחנית, שהקהל יכול לתת לאמנים כחלק בלתי נפרד מקונצרט מוצלח.

אסיה רודשטיין, 2007–06–03