חוקר תולדות הקולנוע הארץ ישראלי והמנהל לשעבר של ארכיון סטיבן שפילברג לסרטים ארץ ישראליים ,הילל טרייטסר יוצא כנגד הקולנוען אייל סיון וסרטו הספיציאליסט" על משפט אייכמן שאותו הוא מאשים בזיוף של עובדות ובשקרים פראיים . . |
לאחרונה היה הקולנוען אייל סיון מעורב בשערורייה סביב ההצעה לתת מימון לסרט שהיציע על תפוזי יפו כסרט שייצג את ישראל בחגיגות שנת השישים לקיומה. האפשרות הזאת הביאה לסערה וכעת הנהלת אחת הקרנות המממנות המעורבות החליטה שלא לתמוך בסיוון והוא עצמו החליט בתגובה למשוך את הצעתו.
זאת אינה השערורייה הראשונה שבה היה מעורב סיוון הידוע בדעותיו האנטי ציוניות קיצוניות ( ויש שיגידו אנטישמיות ) קיצוניות . בעבר היה מעורב בשערורייה סביב סרטו הספציאליסט ששחזר את צילומי משפט אייכמן.
היו שהעלו את סיון על נס כמי "שהציל את צילומי משפט אייכמן שהוזנחו בידי הארכיונים " בעיקר בהסתמך על טענותיו שלו.
אחרים כמו חוקר תולדות הקולנוע הישראלי ומי שהיה מנהל הארכיון של סטיבן שפילברג שבו מצא סיוון את הצילומים הילל טרייטסר טוענים שסיון הוא שקרן וזייפן שסילף את העובדות והצילומים ויצר סרט שכל קשר בינו בין דוקומנטאריות הוא מקרי בהחלט.
להלן מאמרו של הילל טרייטסר בעניין במיוחד עבור אתר זה. מאמר המעלה שאלות מעניינות עד כמה יכול קולנוען להרחיק לכת כאשר הוא יוצר סרט שאותו הוא מגדיר כ"דוקומנטרי ".
הילל טרייטסר כתב את הספר המצויין Israel Before Israel : Silent Cinema In The Holy Land " שבו תיאר את תולדות הקולנוע הארץ ישראלי כולל פירוט של פרוייקטים של יצאו לפועל ובהם סרטים על הבלש העברי דוד תדהר .
מאמר זה מופיע בבלוג זה גם בגירסה אנגלית
אייל סיון אייכמן, שקרים ווידאוטייפ
מאת ר.ס.ה. טרייסטר, ברלין
(לשעבר מנהל ארכיון הסרטים היהודיים ע"ש סטיבן שפילברג)
המניע שלי לכתיבת שורות אלה הוא הפולמוס שהתפתח סביב השאלה, האם יש לממן את הבמאי אייל סיון בכספי ציבור. כמה מתומכי סיון העלו שוב את הדברים שאמר בהגנתו עקב טענותי כנגדו לגבי עבודתו בסרט "הספציאליסט", דברים שזכו לפרסום רב בראשית שנת 2005.
סיון טען (שלא בצדק) שחלק מטענותי הן שקרים וברצוני לתקן רושם מעוות זה. למרות הרמזים הכבדים של סיון שאין להאמין לי מפני שאני שפוט של אידיאולוגיה ציונית, אינני מתגורר בארץ ואינני קשור, לא רשמית ולא רגשית, עם חלק כלשהו מהקשת הפוליטית במדינת ישראל.
לפני בדיקת "הספציאליסט" ברצוני לגעת בשתי שאלות שנדונו בהרחבה בפולמוס הנ"ל: דעתו של סיון על זכות ישראל להתקיים ויחסו לקריאות לחרם על ישראל (לגבי השאלות הנוספות של היותו אנטי-ציוני או אנטישמי, סיון אינו מכחיש את הראשונה ואגע בהמשך בשניה) .
"הטעות ההיסטורית" שסיון הצביע עליה היא החלטת 1947 לחלק את א"י. בפברואר (ש"ז), במהלך "שבוע האפרטהייד הישראלי" שנערך בלונדון, הוא הבהיר שלישראל מעמד מיוחד בין מדינות חברות באו"ם מפני שהוקמה עפ"י החלטה של חוק בינלאומי. לכן, אי-כיבוד אותו חוק מהווה הטלת ספק (ע"י ישראל עצמה) בזכות הקיום שלה. סיון הבהיר שרק ישראל יכולה בכך להטיל ספק בזכות הקיום שלה – אין מדינה אחרת שמסוגלת להיקלע לבעיה דומה. את המידע הציע סיון כהצעה מעשית בתשובה לשואלת שרצתה לדעת מה ניתן לעשות נגד זה שישראל כ"כ לא פגיעה, וכדי להדגיש את הנקודה המוחצת שלו, דפק כמה פעמים על השולחן. האירוניה כאן היא בכך שבעיני סיון החוק הבינלאומי לובשת הילה של קדושה כאשר ביכולתה להטיל ספק בזכות הקיום של מדינת ישראל. כאשר אותו חוק משמש כלי להקמת מדינת ישראל, סיון אינו מהסס להגיד שהחוק עשה כאן "טעות".
סיון הכחיש הכחשה כוזבת את הטענה שתמך בקריאות לחרם על ישראל. הוא אכן הוסיף את חתימתו לחרם על כל המוסדות והאירועים האמנותיים והתרבותיים הישראליים עד אשר תשלים ישראל נסיגה לקווי 1967 ותפרק את כל ההתנחלויות מעבר לקווים אלה. גם אם ירצו מוסדות ישראליים לממן את עבודתו, לסיון התחייבות קודמת לדחות משאבים ממקור זה.
"הספציאליסט" מקובל כסרט תיעודי על משפט אייכמן. האומנם ?
לא. הוא יצירה בדיונית, מהסיבה הפשוטה שהוא מראה התרחשויות שמעולם לא התרחשו.
כיצד עשה זאת סיון, אם כל חומר הגלם שלו הוא אוטנטי?
פשוט: כל צילום שלא התאים למה שהוא רצה להגיד בסרט הוחלף בצילום יותר מתאים, ללא כל קשר להקשרו המקורי. כך הוא מסוגל לעצב את הופעותיהן של דמויותיו הראשיות. כל תכונה לא-בירוקרטית נמחקת מדמותו של אדולף אייכמן, בעוד התובע גדעון האוזנר מוצג באור המרושע ביותר.
מספר דוגמאות יספיקו. צילומי התגובה של אייכמן לעדות של העד פרנץ מאיאר הוחלפו כדי שיתאימו יותר לחלק הקטן והתלוש מהקשרו שסיון מראה לצופיו. כאשר השופט משה לנדאו מבקר את האוזנר אחרי עדותו של העד אבא קובנר, סיון מכניס התנגדות חלשה, "אבל…", שהאוזנר למעשה לא אמר אז ומחליף צילום בו האוזנר עומד ישר מול השופט בצילום כמעט זהה בו האוזנר קצת כפוף. בעוד זה מתרחש, מראה לנו סיון שאייכמן מסדר את הניירת שלו באינטנסיביות קומית. למעשה, ישב אייכמן בשקט והקשיב בזמן החלפת הדברים בין לנדאו להאוזנר. יש סצנה בה אייכמן עונה על שאלה של האוזנר. סיון מוציא את הצילום המקורי בו האוזנר נראה מקשיב לאייכמן ובמקומו מכניס שנים בהם הוא נראה מפנה לאייכמן את עורפו ובוהה לכיוון אחר כאילו איש לא משיב על שאלתו. יותר מפעם אחת, סיון מראה לנו את האוזנר קוטע בגסות רוח את תשובת אייכמן לשאלתו. בכל המקרים האלה שכבר הספקתי לבדוק, אייכמן סיים ללא הפרעה את תשובתו וסיון הוא זה שקוטע אותו ע"י הכנסת הערה מפי האוזנר שנאמרה בנסיבות אחרות.
אין שום רגע ב"הספציאליסט" שמותר להניח שצילומים שכנים היו כך במקור. רוב ההשתקפויות שסיון הוסיף לתא הזכוכית של אייכמן הן נסיונות להטעות ולמנוע ספק שמא מקור התגובה הוא ממקום אחר.
סיון מוסיף צחוק לפס הקול מתי שמתחשק לו, כמו בעדויותיהם של לסלי גורדון ויואל ברנד.
סיון מטעה בהוצאת דברים מהקשרם. סיון מראה את פרנץ מאיאר מעיד על אייכמן שהיה בירוקרט רגיל לחלוטין, ללא חום אנושי, אך קורקטי לגמרי. סיון לא מסגיר את העובדה שעדות זו של מאיאר התיחסה אך ורק לתקופה שלפני 1938. בהמשך סיפר מאיאר על השינוי הנוראי שחל באייכמן כשנפגשו שוב בשנת 1939. אייכמן היה אז גס רוח, ברוטאלי, אוטוקרטי ומאיים, אך סיון לא כולל בכל סרטו עדות מסוג זה. בסצנה אחרת, מראה לנו סיון את העד (הלא מזוהה) מייקל מוסמנו, האומר "הוא אמר לי שאייכמן השפיע על היטלר". סיון לא מספר לצופיו שמוסמנו ציטט את יואכים פון ריבנטרופ וגם לא שבמשך מספר דקות לאחר ציטוט זה הובהר ללא ספק שמוסמנו לא האמין לאותם דברים.
סיון גם מפברק, כשהוא מראה עד מגיב בשתיקה לשאלה על חוסר התנגדותו שבכלל לא נשאל אותה. העד שכן נשאל (יעקב גורפיין) סיפק מיד תשובה מספקת, בעוד העד שסיון הראה (אברהם לינדוואסר) שתק מפני שבדיוק סיפר כיצד גילה, בערימת גוויות בטרבלינקה שהיה עליו להוציא מהן את השיניים, את גופות אחותו.
סיון מזייף, כאשר הוא מסיר את תאור אייכמן עם מגפיים ובמדים, חמוש וצועק, מעדותו של העד פנחס פרוידיגר ומכניס במקומו "מרגיע", שהתייחס במקור לתיאור פגישה בלי אייכמן.
אבל האם סיון לא הודה בכל אלה והצדיק את כל השינויים שביצע כהצגה אמנותית של תזה?
לא.
הוא אמר שטענותיי לגבי עדות פרוידיגר והצחוק שנוסף לפס הקול הם שקרים. תוך כדי מתן "הצדקות" ילדותיות לחלק מהאחרים, הוא טען שהשתמש בדקה מנאום הפתיחה של האוזנר בסרטו, אמירה כוזבת נוספת. החלקים הברורים היחידים של מה שסיון מזהה בסרטו כנאום הפתיחה של האוזנר באים למעשה מדברי הסיכום שלו, מה שמסביר מדוע האוזנר נראה מרשה לעצמו להתנהג כאילו המשפט כבר מאחוריו לפני שאפילו התחיל. לא נחוץ יותר ממקרה פרוידיגר כדי ליישב כל מחלוקת לגבי שאלת כוונתו של סיון להטעות, אבל בדיקה של דבריו, בכתב ובעל-פה, רק תומכת בידיעה זו. "הצדקת" סיון לצירוף גורפיין/לינדוואסר היתה ש"רוב" העדים נשאלו שאלה זו, ואפילו בנו של האוזנר, עמוס, לא התווכח עם אמירה זו כשנפגשו השניים לעימות טלוויזיוני. תוך כדי בדיקה, כדי לראות האם היה בכלל עד שהגיב לשאלה בשתיקה, גיליתי שרוב העדים לא נשאלו אותה. רק ארבעה נשאלו, כולל גורפיין (ואף אחד לא שתק).
לפני שנחשף בפומבי כזייפן, סיון התבטא ארוכות, אך לא בצורה ברורה, על החופש שהרשה לעצמו בעריכה. הוא מעולם לא נתן דוגמא ספציפית כדי להבהיר מה התכוון כשדיבר על סצנות שהן "רמיקס" או "קומפוסיטים". אילו רצה שידעו זאת, היה יכול לתת פרטים, כפי שעשה עם האפקטים המיוחדים. לא רק שתפקידם של אלה להסית את תשומת הלב מהעריכה הפשוטה בה מזייף סיון דיאלוגים, אלא כשבודקים את מה שאמר, מסתבר שגם כאן יש הרבה מידע כוזב, שהוא חסר קשר למה שניתן (היפוטתית) להצדיק בטיעונים אמנותיים.
סיון טוען שכל ההשתקפויות בתא הזכוכית הן פרי עבודתו. אלה המטעות שכבר נזכרו הן אכן עבודתו, אבל רוב האחרות נמצאות בחומר המקורי. טענת סיון היא פלגיאט, גניבה אמנותית. הוא טוען שיצר משהו שנוצר באמת ע"י הצוות המקורי שצילם את המשפט. סיון טוען שהסלילים המקוריים היו באיכות מאד ירודה, עם תמונות חשוכות ולא ברורות, ומאשים בכך גם את הצוות המקורי וההזנחה של ארכיון שפילברג. החומר המקורי הוא באיכות טובה מאד, וקשה להבדיל בינו לבין מה שמופיע בסרטו של סיון. לעיתים קרובות התמונה אף בהירה ממה שסיון מציג. סיון אכן ביצע "שיפורים" דיגיטליים אבל כל טענה שאיכות החומר אילצה אותו לכך היא כוזבת. כדי להדגיש את הטענה השקרית על האיכות המקורית הירודה, סיון טען שלא ביצע שיפורים בסצנה שהוא קורה לה "מצעד העדים". אין זה נכון שסיון לא שינה את האיכות של סצנה זו, כפי שטען. הוא הוריד את האיכות בצורה משמעותית. לומר זאת בפשטות: סיון זייף איכות ירודה כדי לתמוך הן בטענותיו השקריות של הזנחה והן בטענותיו השקריות גם הן שהחומר נראה טוב בשאר הסצנות רק בזכות עבודתו ומאמציו.
נראה שכולם פשוט האמינו לטענות סיון שארכיון שפילברג הזניח את החומר המקורי, נתן לו להירקב בשירותים במשך 33 שנים ויותר, הגביל את השימוש לכמות קטנה של העתקים שנטען שהם המקור וניסה למנוע ממנו לגלות את האמת. כל המאמין לזה אינו יודע את האמת. הסלילים חזרו לארה"ב לאחר המשפט, עפ"י ההסכם בין המדינה לחברה (כך סופר לי ע"י מפיק הצילומים, מילטון פרוכטמן). מאוחר יותר נתרמו לליגה נגד השמצה. סלילים הושאלו החוצה ולא כולם הוחזרו. כל הסלילים מלבד אלה חזרו לארץ בשנת 1972, לארכיון ראד (היום ארכיון שפילברג). בפרויקט שזכה לפרסום רב, הועתקו הסלילים לפורמט שלושת-רבעי אינטש בסביבות 1980. הפרויקט מומן ע"י קרן צ'ארלס ה. רבסון. לא נעשתה שום סלקציה בהעתקה (סיון מדבר על מבחר של 68 או 72 שעות בלבד), מלבד כפילויות. נעשה שימוש רב וללא הגבלה במשך כל השנים בהן סיון טוען שהגישה לחומר נמנעה. מעולם לא נטען שההעתקים הם המקור. "יד ושם" ומכון פריץ באואר בפרנקפורט סייעו באותם השנים בשיפור הקיטלוג וגם שיתוף פעולה זה פורסם ברבים.
אייל סיון ראה לראשונה את הסלילים כאשר ביקר בארכיון בזמן שעבד על סרטו על ישעיהו לייבוביץ. אני הראתי לו את הקלטות, העתקים ומקור, ולא הסתרתי דבר אודותיהם. החלק הקדמי של חדר המחסן בו אוחסנו הסלילים שימש משרדי וגם הסגרתי אז לסיון את ה"סוד" של המקום, שלא היה יכול לנחש עפ"י המראה: השטח שימש פעם כשירותים. זהו אחד הגרעינים הבודדים של אמת באגדה שהמציא סיון, וראו כמה עוות. לפני שנודע על הפקת "הספציאליסט" הייתה כבר הסכמה ששימור דיגיטלי של הסלילים המקוריים יתבצע בשיתוף ארכיון מדינת ישראל. סיון והמפיקה הישראלית של סרטו ניסו להשתלט על הפרויקט לצורך הפקתם המסחרית. הם איימו בהליכים משפטיים, שלא מומשו, ולבסוף הורשה להם להוסיף מכשיר וידאו שלישי לשניים שכבר עמדו לרשות פרויקט השימור. אין כל אמת בטענה שהם אלה ששימרו את הסלילים, או שסייעו לפרויקט כלכלית. את הסלילים היו משמרים בלעדיהם ונוכחותם רק הוסיפה סיבוך נוסף למאמץ שכבר היו מסובך די הצורך. מבט יותר קרוב על טענות סיון מראה שחוץ משאינן נכונות, חלקן אף לא אמין בצורה שטחית. ארכיון שפילברג לא הזניח את הקלטות בכלל, אבל בודאי שלא עשה זאת במשך 33 שנים אם קיבל אותן בשנת 1972 ושימר אותם בפעם השניה באמצע שנות התשעים. מה עוד, סיון מבקש שיאמינו לו שהארכיון הכחיש שהחומר המקורי קיים, אך הרשה לו לבצע חיפוש חופשי במתקן הארכיון כדי למצוא אותו. אפשר להאמין לסיון רק אם מתעלמים מפשר דבריו.
בהוצאת DVD של "הספציאליסט" ראיון עם עושי הסרט, סיון ובן דודו רוני בראומן, ששימש נשיא הארגון "רופאים ללא גבולות". שם ניתן למצוא רבים מהטענות השקריות שנזכרו לעיל ובנוסף ניתן לראות את בראומן מסביר ששום נאצי לעולם לא דחף אף אחד לתא גזים ("הכל התבצע בניהול-עצמי מחריד") ושלזכות את אייכמן מאחריות למעשיו זה דבר ש"כמעט לא ניתן להעלות אותו על הדעת". האם בראומן הוא זה ששכח את פשר המילה "כמעט", או שמא הוא מקווה שאנחנו שכחנו? בספר שפרסמו לאחר יציאת הסרט לאקרנים, טוענים השנים ש"יד ושם" נבנה על הריסות הכפר הערבי סומייל, שהושמד בשנת 1948. בתשובה לשאלתי בנדון, השיבה פרופסור רות קרק מהמחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטה העברית: "שטויות". לא רק בספרו הפיץ סיון את ה"עובדה" הזאת והיא עדיין מופיעה באתר שלו באינטרנט. לא ידוע לי האם הוא מאמין בה בעצמו, אבל הוא גורם לאחרים להאמין בה ובכך ליצור אמונות על ציונים/ישראלים/יהודים שהן יותר שליליות מאשר העובדות מצדיקות. האם מדובר בהסתה לאנטישמיות?
ישנה שמועה שסיון נאלץ להחזיר פרסים שהוענקו לו עבור "הספציאליסט" בגרמניה. שמועות אלה טרם מומשו. בעקבות שידור של השוואות, כולל עדות פרוידיגר, הודיע המכון ע"ש אדולף גרימה, שהעניק לסיון פרס על הסרט ה"תיעודי" שלו, שיש לחקור האם המקרה מצדיק את שלילת הפרס. עד כמה שידוע לי, התעכבה החלטה סופית בגלל שינויים בצוות המכון.
כל הכתוב לעיל מתועד וניתן להוכחה. ניתן לראות בקלות שבשום מקום בסרט "הספציאליסט", וגם לא בדבריו על הסרט, נהג אייל סיון ביושר או בכבוד. אינני טוען שלא הייתה לו סיבה לעשות את הסרט מלבד הטעיה, אך ברור שעצם ההטעיה היה ממניעיו העיקריים. רק מי שמתאמץ להטעות את עצמו יוכל להתחמק ממסקנה זו. אנחנו לא ילדים קטנים ואי אפשר לסבן אותנו (מבלי שניתן לזה יד) שדברים שהם ההיפך מהאמת הם בעצם רק סוג "אחר" של אמת. הסיבה שאייל סיון הצליח לעבוד על כל-כך הרבה אנשים כל-כך הרבה זמן היא שההטעיה הייתה כ"כ גדולה. כל הצהרה כוזבת תמכה בהצהרה כוזבת אחרת, או נתמכה בכזו. האם יש בינינו פראיארים כ"כ גדולים המסוגלים להאמין שבכל שאר עסקיו סיון נוהג ביושר? לא צריך לשפוט את סיון עבור הפוליטיקה שלו, אלא ע"פי מעשיו. לאייל סיון יש "חופש ביטוי", אבל פירושו של חופש ביטוי איננו שמי שיודע מה מעשיו של אדם זה מחויבים לעודד העסקתו בתחום התקשורת או החינוך. בעל מצפון, אם שמאלן או ימני, צריך לפעול בכיוון ההפוך.
תוספת מאת אלי אשד
נראה שמה שאייל סיון ניסה לעשות באמת ב"הספיציאליסט " היה ניסוי באידיאולוגיה . הוא לקח את התזה השנויה מאוד במחלוקת של החוקרת חנה ארנדט שאותה ביטאה בספר "אייכמן בירושלים " " על הבנאליות של הרשע לגבי אייכמן " וניסה להראות שכל דבר במשפט תאם אותה במדוייק אחד לאחד. לשם כך היה מוכן לעוות צילומים. ואירועים ובלבד שהצופה המשכיל יצא מהסרט בהרגשה שארנדט צדקה בכל דבר ודבר מטענותיה . למישהו שלוקח את הצילומים של לכידת הספינה אקסודוס בידי הבריטים ומבצע עליהם מניפולציה על מנת שיתאימו בדיוק לתזה המובעת בספר עיוני או בדיוני נוסח זה של לאון יוריס על הפרשה. אולי נכון יותר לקרוא לו "מוקומנטרי ". שמתאר את האירועים כפי שסיוון חושב שהיו צריכים להיות אילו היה כל מה שהתרחש במשפט אייכמן ברוח התזה האידיאולוגית שבה הוא מחזיק..
|
קישורים רלבנטיים
הנידון זיוף קטעי סרטים ממשפט אייכמן
בעד אייל סיון
עידו הרטוגנזון צופה בספיציאליסט
הנהלת פרוייקט הקולנוע נגד אייל סיוון
היוצרים הדוקומנטריים תומכים בסיוון
הילל טרייטסר על סרטים אילמים בפלסטינה
35 תגובות על “אייל סיון , אייכמן ,וידאוטייפ ,ושקרים”
.
אנחנו אכן לא מבינים את מר סיוון, והפער בין טענותיו של טרייסטר לטענתו של סיוון היא פשוטה:
טרייסטר מגיע בגישה של חקר האמת, בעוד לדידו של סיוון אין שום משמעות לאמת זו.
במידה הזאת סיוון הוא חסיד הדקונסטרוקציה המושלם- תעמולן פוליטי בכל שס"ה גידיו. אין זה משנה כך או כך אם כל סרטיו הם אמת לאמיתה או שקרים מבחילים, זוהי תעמולה(במובן של הצגת עיוות פוליטי במסווה של אמת). אם סרטיו למשל של דוד פרלוב מטרתם לעניין ולאתגר את הצופה,סרטיו של סיוון "מעצבים", צופה הווה אומר- משקרים לו אבל למען מטרה טובה.
ומשום כך אין גם טעם לכנות את סרטיו של סיון כ"דוקומנטריים " מאחר שהם בדיות בשרות מטרה פוליטית גם אם הם מביאים קטעים :אותנטיים ".
וזה אני מנחש מה שהולך לקרות עם הסרט של סיוון על יפו אם זה יעשה אי פעם .
הוא יביא שורה של קטעי צילומים אותנטיים של התקופה אבל כל קשר בינם לבין מציאות היסטורית כמקובל אצל סיוון יהיה מקרי בהחלט .
משהו בסגנון "הפלסטינאים השלוים עובדים את אדמתם ואז באים הציונים הנאצים וטובחים את כולם .ולוקחים את שדות התפוזים של יפו לרשותם ".
אצל סיוון זה לא קשה לנחש מה יהיה שם.
דווקא בגלל שסיוון משתמש בקטעי ארכיון ( ולא בקטעים מצולמים בידי הבמאי כמקובל אצל במאי דוקומנטרים ) שאותם הוא משנה ומפברק בשירות תזה היסטורית ספציפית מאוד שיש לו מן הראוי להתייחס אל כל סרטיו כאל מוקומנטריים מפוברקים בסגנון "מקס טונה שרייבר" הידוע עד שיתברר ההפך .
ודין סרטיו כדין סרטי התעמולה הנאצית.
מה ההבדל?
You write that Sivan slavishly follows Arendt. Yes and no. His faking the Gurfein/Lindwasser clip does match something Arendt wrote that is not literally to be seen in the trial tapes – but – in the three cases of Meyer, Musmanno and Freudiger, for example, she davka provides the information that he misleadingly withholds or replaces (she tells readers what Meyer said about Eichmann in 1939, she says Musmanno didn't believe Ribbentrop and she says how antagonistic Eichmann was to Freudiger). So, he has started out, if you like, by following her lead, but then goes much further than she ever did, and throws honesty to the winds in the process. In addition, when one reads Arendt, one is quite aware that everything is being filtered through her perceptions. Let's say, she's very biased and possibly deceives herself (how, I ask myself, can all Nazis be liars and Eichmann be frighteningly normal, yet he won't tell a lie even to save his life; that stops him from being normal, doesn't it?), but she's not lying to us bemetzach nechusha. When she describes Hausner as arrogant and vain, we know it's her impression, not a scientific fact. Sivan does tell real factual lies with his film, but works hard to stop the most serious of them being perceived as anything but documentary truth. Seeing is believing in a way that reading isn't and in that sense his film is both untrue to Arendt (because he prevents his subjectivity from being perceived or acknowledged – and faking things goes beyond subjectivity anyway) and far more insidious because it succeeds in a prior emasculation of almost every argument that "it wasn't really like that."
I'm sure you get my meaning. I will follow developments when I have an opportunity.
כל סרט דוקומנטרי לא באמת מתאר את המציאות אלא רק מכוון את המציאות לנקודת מבטו של הבמאי, זה שאתה עוד לא מבין את זה רק משקף בפעם המיליון את בורותך!
לא יעזור כל העדויות שהובאו כאו על שקריו וזיופיו של סיוון לאורך כל הדרך/
הוא יכול לעשות כרצונו .הוא אחרי הכל רק מביא את "נקודת המבט שלו שאינה שונה מזאת של כל מפיק סרט תעמולה בימי סטלין
ואין באמת דבר כזה "סרט דוקומנטרי " כמו שאין דבר כזה ניסיון להגיע אל האמת .
לקוראים במשפט המפגר הזה של גידי נמצא שורש הבעיה כולה .
Thanks. Having gotten so far, I'm back in the cafe on the way to do shopping, in order to give you links for Sivan's "historic mistake" "Le Monde" article in English, the video of his talk in London where he did the demagoguery about Israel deligitimizing himself (near the end, during question time), his endorsement of the boycott call and what the text he endorsement was saying.
http://www.radioislam.org/islam/english/jewishp/france/juifisrael.htm
http://mparent7777.blogspot.com/2007/03/zionism-israeli-media-and-rationalising.html
http://www.oznik.com/petitions/020407_endorsements.html
http://www.oznik.com/petitions/020407.html
In other thoughts, for whatever it's worth, I was thinking that if this much falsehood were to be uncovered for an entire career, it would already be a scandal that would posthumously destroy a reputation (isn't that why Guenter Grass didn't wait till he was dead to admit he was in the Waffen SS?). In Sivan's case, it's all just for one film that has been closely examined, which is mind-boggling. The other thing is that, although I am not aware that Sivan has praised the Nazi antisemitic "documentary" "The Eternal Jew," he no longer has a legitimate right to criticise it, for there is no technique in it he hasn't used himself
לא יעזור כמה פעמים תקרא לי מפגר עדיין טיעוניך חלשים מאוד, והבנתך בעשייה דוקומנטרית שואפת לאפס. האם אתה שואף לאמת כאשר אתה מכריז שבוע אחר שבוע על משוררת שוליים שהיא גדולת המשוררות העיבריות? האם זאת לא פחות תעמולה?
כשאני כותב על משוררת
שוליים כל שהיא ( ואני מניח שבמונח "משוררת שוליים " כוונתך לכך שמעולם לא שמעת עליה עד שאני היזכרתי את שמה ) שהיא משוררת חשובה או.
למצער טובה אז אני מביא נימוקים לטענותיו. לידיעתך הטיעונים שלי בסופו של דבר תמיד מתקבלים בידי מבקרים אחרים בתחום .
.הם מעטים מאוד זה נכון יש רק חמישה או שישה מבקרים נוספים שטורחים לקרוא את ספריהם של משוררי שוליים ולכתוב עליהם ביקורות מפורטות כמוני ,כל השאר מעדיפים להתמקד רק במשוררים הוותיקים הידועים המוכרים והבטוחים.
אבל כאשר זה קורה אז המשוררת הנ"ל כבר לא משוררת שוליים.
נחזור לעניין במאי הדוקומנטרים
.ותשומת לבך עוד לא הפרכת שום טענה שלי או של טרייסר חוץ מלטעון שאנחנו לא מבינים שום דבר.
אז יפה יש לך הזדמנות לטעון כאן את טענותיך בפירוט
מה בדיוק אתה טוען : שבמאי דוקומנטרים יכול לזייף עובדות כרצונו ?
ואגב אתה במאי דוקומנטרים ? או מבין משהו בתחום ?
הטיעונים המפגרים ביותר באים תמיד מאנשים
כמו גידי שלנו כאן
שכותבים בזילזול על כך שמי שהם מתנגדים
לטענותיו אינו מבין ולא כלום ומנסים ליצור את הרושם שהם לעומת בן הפלוגתה האידיוט שאינו יודע ולא כלום ,מומחים ויודעים על מה שהם מדברים .
אבל משום מה המומחים הדגולים האלה לא טורחים כלל להסביר מדוע בן הפלוגתה שוגה.
לידיעת הקוראים זאת טענה מפגרת .
אני מציע לקוראים להבא אם יש להם טענה כל שהיא כנגד משהו שנכתב כאן כי אז יביאו נימוקים מפורטים במקום לבזבז את זמנם של
הקוראים ושלי בהתקפות אישיות לא רלבנטיות על הידע שלי או החוסר שלו בנושא המדובר .
יש הבדל רציני בין עריכה מגמתית או חיזוק נקודת מבט, לבין עיוות המציאות באופן בוטה,
זיוף ויצירת אשליה באמצעים טכניים, הסתרת
עובדות קריטיות לנושא, הצגת חצאי אמיתות.
תחשוב על זה, גידי.
אפשר שטיעוניו של אשד חלשים, אבל הם טיעונים. אתה לא העלית שום טיעון.
אולי תגיד משהו במקום הדברים הריקים והמפרגרים שלך?
אחד: היסטוריה ותיעוד היסטורי. משפט אייכמן היה משהו שלא יחזור כאן אלא אם כן יתפסו את אחמדינג'ד או את נסראללה ויעשו להם משהו בסגנון אבל הם ממש לא מתקרבים לפשעו של אייכמן.
אבל זו לא הנקודה העקרית כאן הנקודה היא בכלל כל נושא התיעוד בכללו. אני מתעדת דברים כבר מגיל מאוד צעיר. ובנושא כזה ללא שום קשר נכנסות כאן דיעותיו של המתעד בעיקר אם זה איש שנוי במחלוקת כמו סיוון הזה…
תיעוד הוא משהו שעובר דרך הפילטר האישי של הבן אדם ולא משנה כרגע אם הוא שמאלני או ימני. אם הוא היה בעד המלחמה או נגדה, אם הוא הוא אוהב שיר מסוים או לא. וכנ"ל לגבי סרט תיעודי זה אומר אם צילום מסוים יכנס או לא לפעמים אפילו קובעים כאן שיקולי רייטינג…. ניתן אגב, לראות את זה טוב באילוסטרציות בעובדה או להבדיל אלף הבדלות באילוסטרציות בערוץ ההיסטוריה.
לכן היסטוריה היא לא מתמטיקה וכך גם ספרות.
ולכן חשוב למרות ואולי בגלל זה ללמד גם את זה.
כדי שאנשים לא יאבדו את אמת המידה שלהם.
Those two earlier comments were posted by Eli from e-mails I sent him. Though I stand by every word, I might have phrased them differently had I known they'd go online.
Gidi, I hope you can read English, sorry that I have technical difficulty writing Hebrew right now. Even someone who wants to will not be capable of making an objective documentary film. Any one with reasonable intelligence can tell you the difference between a film that attempts to be balanced (whether or not it comes close), a film that is slanted and biased, and one that is not only slanted and biased in what it chooses to show, but also alters, fabricates or forges material that a viewer will almost certainly accept as authentic and genuine. The above are three very different kinds of film and "The Specialist" belongs to the latter category, though Sivan tried very hard to prevent this from being known.
In May 2001, in New Delhi, Sivan said "Truth through image can be only an accumulation of points of view, out of the same corpus of material, a free manipulation of the archives, the reconstruction-deconstruction and reconstruction again of a new narrative, even opposing to the original aim of this material."
What does this mean? It a bullshit way of saying "It isn't true until I've played with it." He is asserting there is such a thing as truth and he's explicitly saying that authentic material that hasn't been tampered with cannot transmit the truth. He's trying to establish a monopoly on what is true. It is true that only one angle of an event cannot give a complete picture, but why should that mean it's better able to tell the real story once Eyal Sivan has had his way with it (the rape analogy is very apt here)?
At the beginning of his longest rebuttal of my claims (where I did some maths and counted him making a false point on average once every 40 words) he says that some of the claims made by "the archivist"(that's me) are factually correct (all of them were, but let's not get started again), but illustrate nothing other than my complete ignorance of what making a film is all about. Sivan is dismissive of claims that are merely factually correct and goes on to expound truths that exist independent of, even contrary to, things that are true only in a factual sense.
During the Eichmann trial only a small excerpt of the interviews Dutch Nazi Willem Sassen conducted with Eichmann in Argentina in the 50s were admitted as evidence. The reason was that only transcripts of the recordings were available and it was questioned whether they accurately reflected what Eichmann had said. All three judges agreed that one of the transcripts bore sufficient evidence that Eichmann had approved its contents and wording for it to be admitted. Judge Binyamin Halevy was the dissenting voice; he thought more should have been admitted. Hannah Arendt points out in her book that she had access to the entire transcript that was admitted (more than was made available to the press) but no more than that. Since then it has been possible to listen to the recordings themselves without any question marks as to whether Eichmann said what one hears. Irmtrud Wojak (whose book on the subject, I fear, is available only in German) has debunked Arendt's view of Eichmann rather conclusively on the strength of the recordings. It makes it clear that he spoke very differently when he was not on trial and he employs a harsh and savage tone of voice sometimes that he was careful to avoid using during the trial.
I point this out because if the truth had been of interest to Sivan he could have researched to see whether what has become available since Arendt wrote her book strengthens or invalidates what she wrote. He did the opposite: he not only limited himself to Arendt (of course, there's nothing illegitimate, in and of itself, in trying to base a film on a well-known book), he exaggerated her already subjective perception and did whatever it took to make the archive footage appear to back her up. I strongly suspect that if Hannah Arendt were alive to see the film and were made aware of the no-holds-barred methods Sivan employed to achieve his results, she would sue the pants off him.
The thing I find saddest about all this is that the arguments are so drenched in politics and group-think. Of course it makes no sense for a state to fund someone opposed to it, but Zionism is only a political movement to which one may be opposed if one doesn't agree with its aims. And if Jews exist as a group distinct from others, then surely there are identifying characteristics, which one may like or not like. What I'm saying is there is too much screaming about whether Sivan is anti-Zionist or antisemitic (for "us" or against "us") going on and not enough about the fact that in his attempts to persuade others to these viewpoints he has no compunction about resorting to falsification to sell his case.
If Sivan wants Israel boycotted, let him support that view without denying he did so the moment he comes to beg for money. Meni Mazuz didn't decline to prosecute Sivan under criminal law because there's no problem with what Sivan did. Mazuz was merely recognising that free speech has been defined, by precedent, as including the right to make false statements about historical events. Mazuz said that for that reason he couldn't touch Sivan, but didn't rule out civil suits by those affected or other actions. Now that Sivan has withdrawn his application to the Rabinowitz Fund and Channel 8 says it will go ahead and finance him, I'm seeing evidence of a widespread move to disconnect from Channel 8. This is every bit as legitimate as Sivan's support for boycott of Israel. I can't think of a more direct and effective way for the public to get across its message that Channel 8's support of Sivan is unacceptable and if it starts to hurt Channel 8, they will know what to tell Sivan when they drop him. Bad as it is to have someone with the ethical standards of a Sivan making movies for public consumption, it is far more worrying that he is being employed in education and I've seen what his students have written in talkbacks to the articles on this scandal about how pushy he is with his ideology in the classes he teaches. I don't know whether there is a legal problem with recording what he says in the lectures he gives without media presence and where he has the authority of a teacher, but if it doesn't break the law it ought to be done and made public. It is also about time someone broke the conspiracy of media silence that characterises all negative reportage of his deeds in France. I am anything but right-wing, but throughout this affair I have gradually become more and more shocked to see how easily Sivan gets his views aired and how difficult it is to get unpleasant facts (not opinions) about him out in the open.
אם להסתמך על דבריו של הילל טרייטסר כאן אז סיוון הוא שקרן .
הוא משקר גם כשאין שום צורך בכך וכתוצאה רק גורם לעצמו נזק לטווח הארוך.
אילו היה סיוון רק מסתפק בהוצאה לאקרנים של סרטו "הספציאליסט " ולא מספר בתוספת את כל סיפורי הבדים על הסלילים שהיו בשירותים ומשמיץ את הילל טרייסטר ואת אנשי מכון שפילברג ופוגע בכבודם וביכולותיהם המיקצועיות בתוספת רק כדי להאדיר את עצמו כי אז ספק רב אם היה מוצא את עצמו במצב שהוא נמצא כיום שהוא מואשם בזיוף הסרט.
אני מנחש שבמקרה כזה מר טרייסטר לא היה מוצא צורך להקדיש את כל הזמן והמאמץ לבדיקה ולהשוואה של הסרט והסלילים המקוריים בדיקה שהיא בהחלט יוצאת דופן .
אין ספק שהיו לו אז דברים חשובים יותר לעשות עם זמנו .
אבל נראה לי שסיוון הפך את זה לפרויקט אישי מבחינת טרייסטר.
אולי יש כאן מוסר השכל כלשהו בסיפור הזה.
על הסיפור הזה שמעתי בכלל ממאמר של הבמאי רם בnrg
שקרא לעורך מעריב לא לפטר כתב שטען שהסרט
שאייל סיוון רוצה לעשות יחסל את ישראל
לא קישרתי אז בין אייל סיוון לסרט המעצבן הזה על אייכמן שראיתי ביום שואה או סתם בערוץ 8
לא זוכרת,
אני זוכרת שגם בלי לדעת את מלוא העובדות הסרט עצבן אותי בגלל שהמניפלציות בו היו מאוד גלויות. כל הסיפור הזה מעורר המון שאלות לדעתי.האים זה באמת מקארתיזם
לשלול קיומו של סרט שעוד לא צולם
בגלל שהבמאי מבקר את המדינה בצורות תעמולתיות
זולות ואפילו שקריות? ז"א האים
לא לתת לבמאי לצלם זאת הדרך להילחם בו?
גם מייקל מור הוא במאי תעמולתי אבל הוא נראה לי מאוד רלוונטי וחלק משלב טבעי שהקולנוע הדקומונטרי עובר וצריך לעבור.
עד עכשיו הדעות של מייקל מור לא הצליחו לעצבן אותי כמו הדעות של אייל סיוון אז כל מי שטען שצריך לצנזר אותו נראה לי כמו רפובליקני קוף פרמטיבי
אם אני ארצה לצנזר את סיוון (שאני מתעבת את העבודה הקודמת שלו) האים אני לא פרמטיבית קופה?
To 666 and Tali (apologies for the English),
I don't think Sivan cared who he was hurting; turning himself into a hero and others into villains was good PR for him, as long as it was believed. Some people respond by saying "so what if he didn't stick to the facts, as long as he makes interesting movies?" There are such things as victimless crimes; mainly they are things that were once criminal because the religious deemed them to be sins. Those who say Sivan should be indulged don't seem to realise that they are then complicit in hurting the reputations of those about whom Sivan has made baseless and slanderous statements. Eyal Sivan knows very well that I could have taken him to court and won for his statement that my claim about Freudiger was a lie (an "outright lie" in Haaretz English, "sheker vechazav" in the original). If there's a seven-year statute of limitations on libel, then I can still exercise this option any time I choose till 2012. One main reason I haven't yet done so is that I have a life outside all of this and I don't need more time wasted on it than what I spend on clarifying in public which of us is telling the truth. The fact that Sivan hasn't sued me yet speaks volumes.
Regarding whether it is right to be against a film that hasn't been made yet, no one is stopping him from making the film. As a backer of boycotts against Israeli culture, he has maintained he won't accept Israeli money (but he applies for it anyway). If I had privately funded "The Specialist" and then found out that I had paid for image enhancement that was unnecessary and that most of the reflections for which Sivan had billed me for creating were already there before he ever touched the tapes, I would insist on seeing the details of every bill for special effects and possibly institute legal or even criminal action against him. Who would agree to pay for something that either wasn't done or didn't need to be done? And this is a very compelling reason for no one, public or private, to fund Sivan. If so many things in and around "The Specialist" are completely untrue, can anyone come up with a reason that this kind of behaviour would be limited to this one production and not characterise all his work (the moderator on "Kulturzeit" back in 2005 rounded up the report on the falsifications with a suggestion that Sivan's film on the Stasi also be checked in detail, because it is also made up of archive footage)? If Eyal Sivan makes a movie with his own money and shows it in his own cinema and the authorities come and close him down, then – and not before – has his freedom of expression been limited. Not giving Sivan money and censorship (or McCarthyism) are two very, very different things. McCarthyism, if one needs reminding, was about quietly making sure that certain people were excluded from employment because they were on a blacklist that they got on for suspicions of communist sympathy. To compare that with Sivan's whining about a witchhunt because the State he agitates against so publicly won't fund more attacks against it is ludicrous beyond belief. This is nothing but a typical case of an aggressor trying to get sympathy by pretending to be a victim. Those who fall for this act are not the sophisticates most imagine themselves to be; they are deluded by inflammatory rhetoric.
News from France, May 23rd. It is reported that Eyal Sivan, who lost his case against Alain Finkielkraut in the middle of last year, has now also lost his appeal against the verdict. I assume that this will mean he must pay all Finkielkraut's legal costs.
This has probably not been the best month of Sivan's life, but before anyone starts feeling sorry for him, please remember that his own recklessly aggressive behaviour has been the sole cause of his troubles.
חוק הביטוי עובד כך שאפשר להגיד כל דבר אפילו שקר מוחלט כל עוד לא מדובר בהסתה
אני למשל (ואני לא מנסה לפתוח פה עוד דיון..)
חושבת שביבי משקר כל הזמן ואני לא יכלה לעשות
שום דבר בקשר לזה .
אני לא חושבת שהסרט על אייכמן
מעצבן ככול שיהיה, הוא הסתה
נגד מדינת ישראל. ולכן אני חושבת שנסיון
לשכנע קרן לא לתמוך בסרט הוא מעשה אלים
אבל, יצירה דקומונטרית לא יכולה להתחבא מאחורי
מסכת ה"אומנות" יש לה אחריות עיתונאית
וכמו שעיתונאים נתבעים על בדיה כך גם אפשר לתבוע במאים.
מה שכן רלוונטי זה לתבוע מקרן לא להעניק כספים למישהו שמתגורר בחו"ל
שום עסק קטן בח"ול לא ייתמך על ידי קרן בארץ
אז למה סרט כן?
Tali, a couple of points.
You write
אני לא חושבת שהסרט על אייכמן
מעצבן ככול שיהיה, הוא הסתה
נגד מדינת ישראל. ולכן אני חושבת שנסיון
לשכנע קרן לא לתמוך בסרט הוא מעשה אלים
You are right that people have unfortunately been making a political argument of this. I keep on insisting that there is a much more important point: Sivan is demonstrably dishonest, not only within at least one film, but also in terms of statements he has made about his work, in addition to slandering institutions and individuals. It is, of course, anyone's right to say "I don't care whether the filmmaker to whom money is awarded is honest, whether he tells blatant lies or puts them on the screen in a way that convinces that they are the truth, or whether he has found a sly way to incite against certain groups," but, unless you are prepared to make such a statement, you have no choice but to draw a certain line somewhere that prevents that from being your opinion.
What do I mean by sly incitement? Let's take a look at some of what Sivan does in "The Specialist." He wants you to think Eichmann did nothing but his job, so he includes none of the testimony that that wasn't the case. He surgically removes it from testimony to which it was integral which he does use (Meyer) or fabricates an exchange (Freudiger) creating the false impression that the Judenrat had a cordial relationship with him. What is Sivan telling us in general in his film (and book)? The Nazis were only doing their job (Brauman says that is no problem, it is only a problem when Jews "collaborate" with them), the Jews played along and sacrificed their own people and later tried to pin the blame on one small functionary who only cared about getting his transports efficiently dispatched. And all this in the name of preserving a victim status to enable them to steal a country belonging to another people. I see nothing wrong with chipping away at myths that are nothing but myths (see my favorable review of "Yizkor" still on Sivan's website – oh, yes, my opinion is only worthless to him when I don't agree with him), but I see a lot wrong with conspiring to compel people to believe things that aren't true. I'm not accusing Sivan of antisemitism, because I don't care if he is. Surely it's everyone's right to be against whatever they want. I see, however, that details he has falsified can easily lead others to become antisemitic, because they paint a more negative picture of one group (and he doesn't seem to care whether people interpret that as being Jews, Israelis or Zionists) than the unfalsified facts would merit. There is, as you may know, a joking definition of an antisemite as someone who hates Jews "more than necessary" and causing hatred of Jews by causing worse to be believed of them than is true is arguably incitement to antisemitism. There are, are there not, reasons why lying is not considered morally and ethically every bit the equal of telling the unvarnished truth? But if one wants a reason not to give Sivan funds, surely the easiest is simply to cite his own endorsement of the artistic and cultural boycott of Israel. That he applies for funds at all is a contradiction of that position.
One of the links Eli put up was new to me (דיון על גבולות הז'אנר הדוקומנטרי ) and, though I've only skimmed it, two things stood out. One was Nachman Ingbar, who threatened to resign if his decision to fund Sivan was overturned, saying:
עד שלא יוכח לי אחרת, אני צריך להתייחס גם אל מוחמד באכרי וגם אל אייל סיוון, שאישית אני מתעב את הקולנוע שלו, ולא רק זה שעוסק בשואה, מתעב אותו באופן הטוטאלי ביותר
The other was Osnat Trabelsi, who was to have co-produced Sivan's rejected film, saying:
על אייל סיוון, ועל הדיבור על האתיקה, ואני מוצאת את זה קצת לא אתי לדון בסרט, ולדון במה שיוצר עשה לא בנוכחותו, מה עוד שאייל סיוון נמצא בארץ והיה אפשר להזמין אותו לדיון הזה. אפילו אתה כשכתבת את הכתבה וחשפת כביכול את הפרשה, בחרת להתקשר אליו ולקבל ממנו תגובה, ונעשה פה בעיניי סוג של משפט ציבורי, שהוא לא נוכח בו, ואני חושבת שיש פה בעיה אתית, בעיניי אפילו בבחינת הפוסל במומו פוסל, גם הכתבה שהראיתם, שבה כאילו יש את התגובות שלו, נערכה.
אז אם אתם מבקרים את זה שהסרט שלו נערך, אז לפחות אל תעשו את אותו דבר, ואם אתם עושים את אותו דבר, אז לפחות היה צריך לומר שהכתבה היא ערוכה, כי אפשר היה לראות את זה אפילו בצורה מאוד גסה
…
אני חושבת שיש בזה קצת, נעשה פה מעשה, בעיניי, קצת לא הוגן, אני לא רוצה להתייחס למה שנעשה או למה שלא נעשה, כי אני אעדיף לעשות את זה בנוכחות אייל סיוון.
Does anyone see my problem here? Does Osnat Trabelsi not also find it unethical that Eyal Sivan's slanders against the Spielberg Archive should have been published as fact worldwide, including in Israel, without one single journalist ever contacting the Archive to ask whether it admitted the accusations of neglect or denied them outright? I will mention here one very sore point. Sivan has fallen back on a 1995 Haaretz article by Amnon Barzilai which first made the claims of neglect and is the source for Sivan's oft-quoted statement by then-Director Marilyn Koolik to the effect that although much of the trial is missing, we do have the sensational moments, so everything's alright. I happened to be in Mrs. Koolik's office when Barzilai's call came in, the day before the article appeared and am therefore the only one, other than interviewer and interviewee, who was privy to what she said. She was very pleased by Barzilai's interest (which was completely positive) and saw it as an opportunity to publicise the forthcoming digital preservation of the tapes. We were all shocked the next morning when we saw the piece and I vividly remember saying, in connection with the quote Sivan so often flaunts, "You never said that!" We walked around in shock for a while, wondering why this gratuitous and fabricated attack had taken place, till Mrs. Koolik's husband pointed out what should have been obvious, had we not been concentrating on the damage done to our own reputations: Barzilai gave very good press to Amit Breuer, Sivan's Israeli producer, who was planning to produce a film about the trial and was currently searching worldwide (the article said) for all the missing material. Whether or not Barzilai knowingly played ball (and the quote, custom-made for Sivan's purposes, indicates he was in on the game), he was doing Ms. Breuer's bidding by writing a puff piece that made her look good, while simultaneously villifying the archive that had the material she wanted to get her hands on free of charge. The plan was clearly to orchestrate such public outrage against the Archive that it would be possible to get the material away from it under cover of doing a service to the Jewish people. Sivan has pointed out that the changes he admitted making (and let's not forget he's also denied things that can be proved) were not made to the originals. Let us not forget that he did try very concertedly to get sole control of the originals. I am not claiming it was his intention to alter those had he succeeded in getting the opportunity; that is speculation and cannot be proved. But surely no one, having seen what he did in his film, would wish such a situation ever to have arisen. For Sivan to have had the opportunity to tamper with the originals that might, even theoretically, have made it almost impossible to detect what he had done because comparison of certain moments in his film with the originals would no longer reveal the crucial differences? It doesn't bear thinking about. He wanted to sue, but didn't, because his German co-producers forbade it. Certainly, their main concern was preventing headlines about a German co-production suing an Israeli archive over the Eichmann trial tapes, but two of those involved, one now deceased, told me about the kinds of mail they were getting from Sivan as a result of the decision. I haven't seen the letters, but I suspect Sivan would do almost anything to prevent their contents becoming public in his lifetime.
This is way too long, but does contain some food for thought, doesn't it?
ועדה בכנמת הזמינה את סיוון ושר המעורבים בפרשה כדי להסביר כיצד סרטו היגיע לפרוייקט סרטי ה60 שנה למדינה .
המפיקה הסבירה שהם בכלל לא ידעו שהפרוייקט שלו היגישו את ההצעה היה פרויקט 60 השנה למדינה.
לאחר מכן החל עימות מלווה בניבולי פה חריפים מצד סיוון כנגד קולנוען יריב הבמאי יריב איציק רובין .
מה שאני תמה כעת זה האם יודיע כעת סיון ( מחדש?) על תמיכתו בחרם כנגד ישראל בגלל שלא קיבל כספים ממנה לסרטו ?
ראו :
http://www.nfc.co.il/Archive/001-D-132143-00.html?tag=09-39-40
I think Eyal Sivan can no longer pretend that he has any respect or compassion for those who survived Hitler's Europe after those remarks. Hearing the recording was not merely to hear a string of obscenities, it was also to hear the deafening clang of a mask of civilisation falling that had attempted to conceal an adolescent unreasoning hatred. Sivan later pleaded stress from the pressure of the campaign against him (he said he'd had to read lies about himself ceaselessly in the press; I'm not aware of anything untrue said against him – only for him). So, he now wants us to believe that what emerged from his mouth when he lost control is not what had been going on beneath the surface up to that point? And the fact that Rubin mentioned his father is supposed to justify it? Sivan expects everyone to lay off subjects he finds offensive, but recognises no such limits for himself when he deals with other people. The recording is a complete condemnation of Sivan on every level, but even if it's a fake (unlikely), he still deserves all the condemnation because that is the technique he himself used in "The Specialist." I think it's time to ask publicly what the relationship is between Sivan and YNET's Merav Yudilowitz. She has written a string of articles in the last month making him out to be a martyr, unquestioningly printing his version of everything, even when facts to the contrary ought to be staring her in the face (the boycott, for example). And now, she manages to write about what happened in the Knesset without ever mentioning what made the real headlines everywhere else: Sivan's use of gutter language to describe the sexual relations he claims to have had with the Holocaust survivor mother of a rival. This goes beyond biased journalism and is reminiscent (as a commenter on her latest article mentioned) of the worst excesses of Pravda under the Soviets. Something very rotten is going on here. I don't know anything about her; does she exist, or is she possibly a pseudonym of Sivan himself? And, of course, the French press continues to avoid reporting even the most scandalous misdeeds of its golden-haired boy. The French public might as well be living under Chinese, Iranian or North Korean-style censorship.
ניבולי הפה של סיון בכנסת מוקלט
http://www.nrg.co.il/online/5/ART1/588/055.html
אכזבה גדולה .נראה שהמדובר בידידה אישית של סיון והיא ככל הנראה מקבלת מימנו הודעות לעיתונות שאותן היא מכניסה לוינט כפי שהן בלי לטרוח אפילו לערוך אותן .
איך אפשר לדעת זאת ?
פשוט
מאוד לפי המילים המסיימות
של הכתבה הזאת על דחיית התביעה של איל סיון
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3268634,00.html
ששם
"כותבת " הגברת יודילביץ
לגבי הפילוסוף שזכה במשפט נגד סיון "
כיום הוא נחשב כמשתייך לפלג הניאו ריאקציוניסטי לצדן של דמויות כמו ניקולה סרקוזי"
כיום הוא משתייך לפלג "הניאו ראקציוניסטי "
שום עיתונאי לא ישתמש במילים האלו לפחות לא עיתונאי רציני .
אלו מילים של פעיל מפלגתי.
הגברת יודילביץ חשפה עם המילים האלו שמרבית
הידיעה שלה היא העתקה של מילים שסיון כתב עבורה.
תמהני איך העורכים שלה בוינט לא תפסו את זה.
It was obvious she was merely serving as Sivan's mouthpiece. I did find a bit more on her elsewhere and I was disturbed to find that someone made an issue of her (allegedly, I have no idea if it's true) having a child with a Palestinian. This is ridiculous racism. What is going on here? She does biased journalism and someone digs up something else which will probably give a lot of people an emotional reason to hate her (more), but which actually has nothing to do with the problem and should not be a reason to condemn anybody. The problem is that she does biased journalism, to an extreme degree. That is the issue that should be addressed and it is on its own an excellent reason to ask searching questions about the way she works. Her sleeping arrangements, even if they "correspond" to her political line, ought not to be dragged into it.
aaafmzzw
exellent
Nice Post… do you know what is the first? i`ve the new album at my blog http://sumpit.info
Currently it seems like Expression Engine is the preferred blogging platform out there right now.
(from what I've read) Is that what you are using on your blog?
Wow that was strange. I just wrote an very long comment but after I clicked submit my comment didn't appear.
Grrrr… well I'm not writing all that over again. Anyway,
just wanted to say excellent blog!
Hello, of course this article is genuinely nice and I have learned lot of
things from it regarding blogging. thanks.
[…] אייל סיון אייכמן וידיאוטייפ ושקרים […]
Hello,
I am from BobbleCustom.com. I know you probably receive tons of emails every day, so I’ll keep it short.
I see that you publish some really great content on your website. I am writing a well-researched, data-driven, and in-depth blog post on
bobblehead which might be a great addition to your blog.
Below topics maybe you interested:
1. How do you make a bobblehead of yourself?
2. What is the most famous bobblehead?
3. Can you have custom bobbleheads made?
Do you mind if I send you the draft so you can see if it’s a good fit for your blog?
Looking forward to hearing from you.
Thanks,
BobbleCustom