מצב אגודת הסופרים ממשיך להתדרדר להלן כתבת תחקיר מקיפה בנושא של העיתונאי והעורך של מהגזין הספרותי "אורבניה " שלמה קראוס בעניין .
שתיקת הסופרים
מאת שלמה קראוס
(( הופיע בידיעות אחרונות יום שישי , כ " ט בטבת , תשס " ז – 1 9. 1 . 2007
ספרות ידיעות אחרונות
26 המוסף לשבת | ספרות | )
)
עסקנות ” , ”בטלנות ” , הם חלק מהתארים המודבקים לאגודת הסופרים העברים המשותקת והשקועה
בחובות כספיים † הנכס היחיד שנותר לה הוא בניין ששווה מיליוני דולרים , ואותו היא מבקשת להפוך
לפרויקט נדל "ן במסגרת ”תוכנית הבראה ” † על אדישות , חשש לשחיתות וכוונות טובות.
צירופי המילים " בית הסופר " או " אגודת הסופרים העברים " מספיקים כדי לעורר
סערה או גיחוך אצל לא מעט אנשים בתחום הספרות ומחוצה לו . איך קרה
שאגודה בת 85 שנים , מיסודם של ח ” נ ביאליק וגדולי אנשי הספר העברי , הפכה
לגוף מעורר מחלוקת , שמעטים יסכימו להתייצב לצדו ?
אולי זהו גורלו של גוף שעסקנות בשילוב אי־סדרים כספיים וניהול כושל —
הביאו אותו למצבו הנוכחי . כל דור מאשים כמובן את הדור שלפניו אבל כנראה שמדובר ביותר
מחוסר מקצועיות ניהולית . רק באחרונה הוגש כתב אישום על גניבת כספי האגודה , כנגד מי
שהיה יו " ר האגודה בשנים 2000־ ,2001 גבריאל מוקד ( המכחיש את האשמה ). בעקבות המקרה
הצמיד מינהל התרבות , ב־ ,2002 הנהלה קרוּאה וחשב מלווה לאגודה , וחייב אותה להפקיע את
סמכות ניהול הכספים מהיו " ר ( שפעל בהתנדבות ) ולהעבירה למנכ " ל בשכר .
האגודה , שקיבלה תקציבים רבים לאורך שנים , גם מחזיקה בנכס נדל " ן נחשק מאוד , בניין
ברחוב קפלן בתל־אביב . היום מועסקים שם בשכר רק שני עובדים ( מנכ " ל ומזכירה ), ולדבריהם ,
משכורתם לא שולמה כבר יותר מ־ 9 חודשים . גם כתב העת של האגודה , ” מאזניים ”, הרואה
אור זה 79 שנים , הוקפא , לאחר שמשרד האוצר החליט שלא למסור לאגודה את חלק הארי
מהתקציב השנתי של ) 2006 העומד על חצי מיליון ש " ח ). על אף כל זאת , בסוף דצמבר נערך
טקס קבלה ל־ 20 חברים חדשים ( שנבחרו מתוך 200 מועמדים ), חברי האגודה משתתפים
בפעילות התנדבותית ברחבי הארץ , ומשה מיטלמן , המנכ " ל ( שנבחר ללא מכרז ), מבטיח
שתוכנית ההבראה , אותה החל בשנה האחרונה , תהיה זו שתחזיר את בית הסופר והאגודה
למקומם כשחקן מרכזי בעשייה התרבותית בארץ .
" לדעתי , אף אחד מהם הוא לא סופר ולא משורר , אבל הם אלה שמנהלים את האגודה !"
טוען בכעס הסופר יורם קניוק , חבר האגודה לשעבר . " הם מקבלים תקציבים , וזו פשוט חוצפה
שהם מייצגים את פני הספרות העברית בעולם ".
דבריו של קניוק מייצגים את הטענה הרווחת היום כנגד האגודה . עד אמצע שנות השמונים של המאה שעברה לא הושמעו טענות כה חריפות . אך חילוקי דעות שהובילו לפרישתם של סופרים ומשוררים חשובים , בשילוב עם
עליית כוחם של אחרים — משכו את האגודה למצולות .
גיורא לשם , גם הוא חבר אגודה בעבר , אומר כי בשלב מסוים החלו להתקבל לשורות
האגודה יותר מדי ממה שהוא מכנה ” גרפומנים ”. כתוצאה מכך החלו לפרוש סופרים
ומשוררים חשובים , שמצאו עצמם בסביבה שאיננה " מדברת אליהם ". נוצר מצב שבו מידת
עסקנותם של סופרים משליכה על זכייה בפרסים ספרותיים ועל ייצוג בפסטיבלים בחו " ל .
טבעי , שגם המדינה , לא רק סופרים נחשבים , הפנתה עורף לאגודה ושאפה להתנער ממנה
על ידי קיצוץ תקצי7בים .
" כנראה שמשוררים וניהול לא הולכים יחד ", מסכים מיטלמן . כדוגמה הוא מציג את המקרה
הבא — בשנת 2004 הלכו לאיבוד כ־ 60 אחוזים מהתקציב השנתי ( כ־ 300 אלף ש׳ ), לדבריו ,
מישהו שם לא הגיש אישור ניהול תקין . למה הוא מתכוון ?
כדי להשיג אישור על ניהול תקין על האגודה להגיש מסמכים המעידים על ניהול תקין ,
בין השאר , של הכספים . מכיוון שלא הוכיחה שמאות אלפי השקלים , אותם הזרימה המדינה ,
אכן הגיעו ליעדם — לא זכתה לקבל תקציבים נוספים .
מיטלמן אמנם טוען כי מדובר בשלומיאליות לשמה , אך מרדכי גילת חשף בידיעות
אחרונות דו " ח בדיקה , המגלה כי דיווחי האגודה על היקפי הפעילות הכספית ב־ " 2005 נופחו "
בכ־ 150 אחוזים מההיקף שהתגלה בחקירת החשב הכללי 900) אלף ש ” ח לעומת 600 אלף
שדווחו ). מיטלמן טוען כי מדובר בעיוות . ” הנתונים נכונים , אך בדיקת החשב אינה מגלה
הוצאות שאין לנו עבורן חשבוניות ". הוא טוען כי עקב שמה של האגודה כצוברת חובות , גופים
רבים אינם מוציאים לה חשבוניות עד קבלת המזומן , כדי להימנע מתשלום המע " מ .
אם כן , מיטלמן אינו מכחיש את העובדה שהוצאות האגודה ב־ 2005 מתקרבות למיליון
ש " ח . על השאלה איך בדיוק מתחלק סכום גדול שכזה , הוא משיב : " אלו הן ההוצאות השוטפות ,
הכוללות , בין השאר — משכורות , תשלום פיצויים למנכ " לית הקודמת , הסדרת חובות ארנונה
וכתב העת מאזניים ". בקומוניקט לתקשורת אותו פירסם , הוא מתחנן לעזרה ומצטט את יגאל
אלון — " עם שאינו מכבד את עברו , ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל ".
בניין בית הסופר עצמו , היהלום בכתרה של האגודה , הפך עם השנים לנטל כלכלי ולחור
שחור השואב את מרבית הכספים . מוטי גלזר , ששימש במשך 32 שנים אמרכל בית הסופר ( בין
השאר , אחראי על המבנה והאולמות ) ולאחרונה פוטר כחלק מ " תוכנית ההבראה ", מספר כי
השיפוצים שנאלצו לעשות בעשור האחרון , הכניסו את האגודה לחובות שרק תפחו — " גופים
אחרים לוקחים תרומות , אבל אנחנו לא יכולים , כי אנחנו עמותה . נכון שהשיפוצים במבנה
הכניסו אותנו לגירעון , אבל פשוט היו חייבים לשפץ — הרי מדובר במבנה בן עשרות שנים ".
למרות טענות האגודה בדבר בליעת התקציבים , במשך שנים היא לא שילמה ארנונה
וצברה חוב של יותר ממיליון וחצי ש " ח לעיריית תל אביב . בימים אלה הגיע מיטלמן , לדבריו ,
להסדר לגבי פריסת החוב . לעבור למבנה צנוע יותר ובכך לשחרר תקציבים , איש אינו מעלה
בדעתו . באופן רשמי נטען שם כי המבנה הוא ליבה של האגודה ועל כן יש לשמרו . אבל יש
סיבות נוספות .
תוכניות המונחות על שולחן היו " ר מתגלות כרווחיות הרבה יותר : " אני שואף להשיג הסכם
קומבינציה עם יזם , שבמסגרת החוק יבצע פרויקט קבלני במבנה בית הסופר ", פורס בלפור
חקק , יו " ר האגודה הנוכחי , את תוכניותיו לעתיד . המיזם ידוע כבר שנים , אבל חקק נחוש
להוציאו לפועל בזמן כהונתו .
מאחר שהבניין ניתן בחכירה לאגודה , אין מניעה חוקית למכירת זכותה , וייתכן שגם
לעירייה יש אינטרס בהצלחת המכירה , כי החוב ישולם לה . עו " ד ליאור פורת , שמטפל עבור
האגודה בנושא , מספר כי בימים אלה נמצאת האגודה בתהליכים מול מנהל המקרקעין למען
הסדרת המשך הסכם החכירה וסילוק החובות .
מבחינה מעשית , אם הכל יתנהל כמצופה , יוכל בקרוב קבלן בעל ממון לרכוש
את זכויות הבנייה של בית הסופר , לחפור חניון תת־קרקעי ולהוסיף קומות משרדים
לחלקו האחורי . האגודה מצידה , תגזור קופון נאה ביותר על עיסקה שכזו , ותשלשל
לכיסה סכום שיהפוך אותה לגוף החזק בעולם הספרות . מכיוון שהאגודה אינה
גוף ממשלתי — גם בחירת הקבלן ( כפי שהייתה בחירת המנכ ” ל ), יכולה
להתבצע ללא מכרז .
פעולה כזו מקוממת רבים . לפני מספר שנים סוּכל מהלך דומה בבית
סוקולוב ( בית העיתונאים ) השכן . אך נוסף לחששות כבדים בדבר
מניפולציות כספיות , טוענים המתנגדים כי התחזקות האגודה אינה
לטובתה של הספרות העברית , מה עוד שלצדה הוקם איגוד סופרים
נוסף (” איגוד כללי של סופרים בישראל ”) שלא ייהנה מפירות המכירה .
עם ממון רב תהיה לאגודה השפעה מכרעת והיא תקבע מי ראוי
לפרסים , מי מייצג את המדינה , ולמעשה תחליט על הקאנון הספרותי ,
וכל זאת כשמעמדם הספרותי של העומדים בראשה שנוי במחלוקת . מצד
שני טוען מיטלמן , כי התחזקות כלכלית תסיר את הצורך לעסוק בהישרדות
ותמשוך חזרה סופרים ומשוררים חשובים .
סופר אחר , ששמו שמור במערכת , מוסיף : ” האגודה , כפי שהיא היום , אין בה ,
לדעתי , תועלת כלל . מאיגוד סופרים הייתי מצפה שידאג לזכויות הסופרים ,
כמו , למשל , הגדלת התמלוגים מהשאלות ספרים , או השגת תמלוג�
�ם על שימוש ביצירות
באוניברסיטאות ובבתי־ספר , סיוע לסופרים במצוקה ( עיין דוד אבידן ז ” ל ) לצד עידוד יוצרים
צעירים בתחילת דרכם . איגוד צריך לחזק את מעמדו של הסופר ולהוסיף לו כבוד ”.
בינתיים עסקים כרגיל . באגודה מכחישים את הטענות המועלות נגדה , ורוב
הסופרים אדישים . חלק ניכר מהדור הצעיר של הסופרים כבר מסתייע בעורכי דין
ובסוכנים , אך רוב האחרים עדיין זקוקים לאיגוד מקצועי שיתמוך בהם וייצג אותם .
איגוד כזה אכן יזדקק לכסף , אך בנתונים שהוצגו לעיל יש החוששים שמכירת הבניין תהווה פלסטר מוזהב על פצע מוגלתי.
”תגובת אגודת הסופרים לא באשמתנו |
קישורים רלבנטיים
2 תגובות על “מצב אגודת הסופרים”
שלום לך,
לאחרונה התהווה מצב בו עלי להגן על עצמי ועל שמי הטוב באורח ציבורי ומשפטי מול טענות ואישום, שעל פיהם נטלתי לכיסי הפרטי כספים מאגודת הסופרים העברים בעת שכיהנתי כיושב ראש של האגודה הנ"ל בשנים 2001 – 2000.
אם כן, קודם-כול אומר באופן חדמשמעי: מעולם לא גזלתי מאגודת הסופרים פרוטה. כל הסכומים – כ-300,000 (כשלוש מאות אלף) ₪ – שטוענים לגביהם כי לקחתי אותם לעצמי הוצאו במשך שנתיים בגין הוצאות לגיטימיות הכרוכות בתפעול ובפעולות מרובות של אגודת הסופרים – הוצאות המגובות בקבלות מקור מפורטות, הוצאה-הוצאה וקבלה בצידה. אלו קבלות אך ורק מהתקופה הרלבנטית שכיהנתי בה כיו"ר האגודה, לא מתקופה מוקדמת יותר ולא מתקופה מאוחרת יותר, והן כולן עבור הוצאות רלבנטיות ולגיטימיות רבות של האגודה ולמען האגודה, כגון דואר, טלפון, נסיעות, הובלות, קשרים עם סופרים בעולם, לרבות תרגומים, צורכי משרד, אירוח סופרים וכדומה.
הרי זה "מצב קאפקאי" כאשר הוצאות רלבנטיות המגובות בקבלות נחשבות כמעילה ר"ל. אגב, כל מי שמקבל איגרת זו ויפנה אלי מוזמן לראות במו עיניו את הקבלות הנ"ל. והנה, אם לפחות היו מפנים נגדי טענות לגבי תקינות אישור מנהלי של הוצאה כזאת או אחרת (טענה שגם אותה היה ביכולתי לסתור)… אבל לא! אומרים שכל ההוצאות הללו המגובות בקבלות הן כולן גזילה טוטאלית שגזלתי כביכול מקופת האגודה, לרבות קבלה בגין נסיעה מטעם האגודה לירושלים למשרד רשם העמותות השמורה גם היא בידי, ולרבות הוצאות ברורות על דואר וטלפון, וגם קבלות בגין אירוח יו"ר סופרי רומניה (לצורך חתימת הסכם תרבות), וקבלות בעד אירוח סופרים מבריטניה וקאנאדה ואירוח סופרים דרוזיים בתל אביב! הכול הכול – "גניבה"! אכן, מול אבסורד כזה עלי להיאבק.
קרוב לשנתיים עבדתי באגודה בהתנדבות מלאה – בלי לקבל משכורת -שעות מרובות מידי יום ביומו, מתוך מחשבה מוטעית כי אפשר להבריא את האגודה הזאת שייסד ח.נ. ביאליק ולחזק את מעמדה הרופף. לא פעם גם הילוויתי מכיסי כספים לאגודה על מנת לממן הוצאות מסוימות במצב בו לא הגיעו לאגודה הקצבות מהמוסדות המממנים (במיוחד כאשר "נערי האוצר" הקפיאו את ההעברות התקציביות שהיו צריכות להגיע אלינו). והנה גמולי הוא מסע ההאשמות נגדי. נגד מצב זה עלי להיאבק.
אציין גם כי ועדת הביקורת של האגודה כבר דחתה בשנת 2001 האשמות שונות נגדי וקבעה כי הן חסרות שחר. זה די מדהים כי קביעות אלו של ועדת הביקורת לא נלקחו בינתיים בחשבון. נוסף לכך, מדהימה העובדה כי ההאשמות נגדי פורסמו בעיתונות (לרוב בלי שהתקשרו אליי מהעיתונים הנ"ל על מנת לשמוע ולפרסם גם את תגובתי), והפירסומים הללו בעיתונות היו בטרם קיבלתי כתב אישום רשמי כלשהו. בכלל במשך חמש שנים שום גורם רשמי לא פנה אליי ולא ביקש ממני שום הבהרות, ועל חידוש ההאשמות כלפיי, אחרי שיהוי של חמש שנים, נודע לי… מהמדיה! רק עכשיו אחרי שנודע לי העניין ומחיתי על עקיפתי בנידון, הובטח לי שימוע תיקני מטעם הרשויות הרלבנטיות ונידחו כל ההליכים המשפטיים שנקבעו. חבל כי אנו עדים לאחרונה בארץ לחזיון חוזר ונשנה שבמסגרתו נערך קודם-כול מעין ניסיון ללינץ' ציבורי במדיה ורק לאחר מכן מיידעים את מי שהעניין נוגע לו באופן אישי. אכן, גם לכך נודע איזה מימד "קאפקאי".
שלכם בברכה
פרופ' גבריאל מוקד
נ.ב. במכתב נפרד אתאר בפניכם את הרקע הכלכלי, האישי והציבורי באגודת הסופרים המסביר לדעתי במידה רבה את ההידרדרות במצבה של האגודה הנ"ל – וגם את העוינות ואת הטענות הקיצוניות נגדי.
[…] מצב אגודת הסופרים מאת שלמה קראוס […]